Hebrew   العربية   English
Email Email Email Email

להיות ערבי/ה במדינה יהודית. סיפורים אישיים. תובנות

הרופא לא יכול לרכוש מינוי. בעתירה שהגיש ד"ר אחמד מנסור, רופא עיניים מטירה, באמצעות עו"ד גיל גן־מור מהאגודה לזכויות האזרח.. נגד המועצה המקומית כוכב יאיר/צור יגאל ונגד העמותה המפעילה את הקאנטרי קלאב, טוען ד"ר מנסור שהם מסרבים למכור לו ולמשפחתו מינוי כיוון שהוא ערבי… אפליה מטבעה במקרים רבים אינה גלויה. הגוף המפלה אינו מכריז עליה בפומבי. הוא מסתיר אותה בטעמים נייטרליים לכאורה המצדיקים את התנהגותו..", יוסי דהאן, ידיעות אחרונות, 8.8.2017 ♦

מחזה האבסורד: מדינת היהודים נגד המשוררת דארין טאטור. מהו שיר, מהו תרגום ומיהו מתרגם: משפט המתנהל בימים אלה נגד אזרחית המדינה, תושבת הגליל, מלמד כמה עובדות עגומות על מצבה של התרבות המקומית, יהודה שנהב, הארץ, 02.08.2017 07:00 עודכן ב: 03.08.2017 10:31 ♦

"זהות? זה מרשם לוויכוחים". נדים שיבאן, מנהל מוזיאון האסלאם בירושלים, סוגר שלוש שנים בתפקיד ואינו חושש להציג תמונות של הנביא מוחמד או לארגן הרצאות על קהילת הלהט"ב • "אני לא עוסק בעסקנות, אלא באמנות", הוא אומר • יש לו רק קו אדום אחד: מוצגים שקוראים למוות או לגזענות, מתן אורן, ישראל היום,  03.08.2017 ♦

מכפר ליד כרמיאל לפרופ' באוניברסיטה בלונדון. הוא נולד לפני 42 שנה בכפר דיר אל אסד שבגליל המערבי וכיום הוא מרצה פורץ דרך בתחום ההגבלים העסקיים באוניברסיטת קווין מרי בלונדון ובמכללה למנהל. הוא אומר שאין אפליה נגד ערבים במוסדות להשכלה הגבוהה בארץ וגם מודה להוריו שדחפו אותו ללמוד. מרצה החודש – מדור חדש, ירון דרוקמן, YNET, פורסם:  29.07.17 

ערך השוויון – נר לגלימתו: השופט סלים ג'ובראן פורש. הערבי-נוצרי הראשון שקיבל מינוי קבע בביהמ"ש העליון נותר לא אחת בדעת מיעוט בפסיקות עקרוניות. עורכי דין ופרקליטים אהבו להופיע מולו בשל אורך הרוח והאנושיות, ובסערת סירובו לשיר את "התקווה" הוא זכה לגיבוי מהקולגות. סיכום כהונת המשנה לנשיאת העליון, השופט סלים ג'ובראן, טובה צימוקי, YNET, פורסם:  27.07.17 ♦

ראו גם: נשים ערביות בישראל 

הוקינג הישראלי. רמדאן אבו־רגילה הוא ההוכחה לכך שאין דבר העומד בפני הרצון • מחלת ניוון שרירים שיתקה את גופו וריתקה אותו לכיסא גלגלים – אך הוא לא ויתר • היום יוענק תואר דוקטור לפיזיקה לצעיר משגב שלום שמצהיר: "אין דבר כזה 'לא יכול', כל אחד יכול", אילנה קוריאל, ידיעות אחרונות, 28.6.2017 ♦

ערבים זה לזה? השפלת הערבים הישראלים בבידוק בשדות תעופה: הגיע הזמן לעתירה חדשה לבג"ץ… לא מדובר כמובן במקרה הראשון. פעם בכמה שבועות נודע על מקרה חדש של ערבי ישראלי שנאלץ לעבור מסכת ייסורים והשפלה לפני העלייה למטוס, חן מענית, גלובס, 27.6.2017 ♦

היסטוריה: המשנה הערבי הראשון לנשיא בית המשפט העליון – השופט ג'ובראן. הוועדה לבחירת שופטים בחרה כעת בשופט סלים ג'ובראן לתפקיד משנה לנשיאת ביהמ"ש העליון עד לפרישתו באוגוסט 17. שרת המשפטים איילת שקד:" השופט ג'ובראן הוא שופט מהמעלה הראשונה ופורץ דרך. מינויו למשנה לנשיאת בית המשפט העליון יביא הרבה כבוד למדינת ישראל", עו"ד חור אוריאל ניזרי , תקדין,12.06.2017 ♦

בין כתלי היכלי הצדק והדעת, ראיון של חגית צרלמאייר עם שופט בית המשפט העליון סלים ג'-בראן, חיים משותפים, 28.3.2107 ♦

מאבטח בכותל סרב להכניס אזרח ערבי: "סכנין? לא נכנס". עו"ד עומר חיאדרי הגיע לביקור בעיר העתיקה בירושלים אך דרכו נחסמה בכניסה לכותל המערבי. לאחר שנשאל מהיכן הגיע והוא השיב שמסכנין, שמע שומר אומר: "סכנין? לא נכנס". בפוסט בפייסבוק כתב חיאדרי על תחושת ההשפלה שחש מול ילדיו, סאמי עבד אל חמיד, חדשות 10, עודכן 22:11 24/06/2017 ♦

 תביעה לפיצויים בגין בידוק ביטחוני משפיל. "..ביום 22.6.2017 הגיש משרדי תביעה לפיצויים בשמן של שלוש סטודנטיות ערביות, שנדרשו לבידוק ביטחוני משפיל  בנמל התעופה בלגרד, כאשר היו בדרכן חזרה לישראל בתום טיול קבוצתי מאורגן בסרביה. התביעה הוגשה נגד חברת ארקיע, שמכרה לסטודנטיות את חבילת הטיול המאורגן ושהטיסה אותן הלוך חזור, ונגד חברת אל-על, שמספקת לחברות התעופה הישראליות, ובכללן ארקיע, שירותי אבטחה בשדות תעופה בחו"ל. מדובר בבידוק חמור במיוחד, שבמהלכו נדרשו הסטודנטיות לעבור בידוק גופני, שכלל נגיעה ומישוש בגופן העירום, לרבות באזורים אינטימיים, ושנעשה תחת האיום המתמיד, שלא תתאפשר עלייתן של הסטודנטיות למטוס אם הן לא תיעננה לכל הדרישות של הבודקות הביטחוניות..", עוד עאוני בנא, 25.6.2017 ♦

דירקטור חיצוני חדש בקבוצת שטראוס: ד"ר סאמר חאג' יחיא. חאג' יחיא משמש בין היתר כדירקטור בבנק לאומי וחבר במספר ועדות בדירקטוריון הבנק ■ כמו כן, הוא משמש כיו"ר ועדת הביקורת של בית חולים הדסה בירושלים וחבר במליאת המועצה להשכלה גבוהה, שני מוזס, גלובס, 13.6.2017 ♦

שלום, קוראים לי ג'מילה עבד אלקאדר ואני המחנכת שלכם. עבד אלקאדר (33) תושבת טייבה נשואה ואם לשני ילדים ומחזיקה בשני תארים, החלה ללמד בחט"ב אילן רמון בעיר כמחנכת כיתה ז'. ראיון על דו-קיום, פערי תרבות, גזענות, סטראוטיפים ובעיקר על המוטו שלה: "השינוי מתחיל בכל אחד מאיתנו", השלום מתחיל בחינוך. יעל שרר, mynet כפר סבא, 9.6.2017 ♦

מי רוצה להיות ערבי? התשובה די ברורה – אף אחד, עדיף להיות יהודי במדינת ישראל, המדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון, שזה לא בהכרח דמוקרטית–דמוקרטית, רק דמוקרטית בהשוואה, … בין אום אל חיראן לכפר קאסם עובר קו אחד ברור, מדינת ישראל לא רואה בציבור הערבי אזרחים שווי זכויות,  קרן הבר, הארץ, 8.6.2017 ♦

המעז מנתח: הכירורגית הבדואית הראשונה שוברת מוסכמות. אחרי שסבתה נזקקה לטיפול רפואי מיידי ולא קיבלה אותו, מיי מזאריב הבינה שהמחסור ברופאים בחברה הבדווית חייב להשתנות. כיום היא מקווה לגרום לצעירות נוספות לשבור את תקרת הזכוכית, ורק עם הדעות הקדומות מהמגזר היהודי היא עדיין מתקשה להתמודד, אתי שילה בן-ישר, מקור ראשון  nrg | 2/6/2017 

"אנשים מופתעים מזה שיש מישהו קצת חכם בשם מוחמד". אמיר פחר מ"הישרדות" – בעל חברת היי-טק, עם תארים בכימיה ובמנהל עסקים – שינה את שמו כבר בגיל 16 ומאז נהג להסתיר את מוצאו. אבל דווקא בפריים טיים של ערוץ 2 החליט להפסיק עם הסודות: "באתי להראות שמוסלמים ויהודים לא שונים, ואם תיתן לנו נקודת פתיחה דומה נגיע לאותם הישגים". הראיון המלא – מחר במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות", רז שכניק, YNET, פורסם:  01.06.17 

"הלאום – ערבי". המסגד המפואר ביפו שהפך למחסן רהיטים, תעודת הזהות שגרמה לי להרגיש זר, המלחמה הארורה בעזה שבגללה דאגתי לחיילים יותר מאשר לבני משפחתי, והרגע המבלבל שבו קיבלתי את פרס ראש הממשלה: הסופר איימן סיכסק כותב על 5 תחנות אישיות ב-50 שנות מלחמה לאומית, וואלה, 29.5.2017 ♦

"אצל המלהקים ערבי צריך לשחק ערבי. החברה מקטלגת לצערי". הוא שיחק אצל רידלי סקוט וגם ב"פאודה", וכעת לוהק לסדרה חדשה בנטפליקס. ועדיין, ג'מיל ח'ורי מחכה שיגיעו כבר התפקידים הגדולים באמת ■ ראיון, ליאת רון, גלובס, 13.5.2017 ♦

דווקא מהיהודים ציפיתי ליותר. "….חשבתם לתוּמכם שהחוק הזה ישפיע על הזהות שלי? יסתום את פי?… אין פה אזרח ערבי אחד שהרגיש שהוא חי בדמוקרטיה אמיתית (חוץ אולי מלוסי אהריש). אבל רובנו לא ויתרנו לכם. שיחקנו את המשחק הכפול הדמוקרטי־היהודי… עברנו תקופות טובות יותר וטובות פחות במהלך הרומן הסוער שלנו עם מדינת ישראל — ובסך הכל למדנו לשחק לפי הכללים…. זה חוק הלאום בעיני, לא בוכה עליו ולא כועסת. אולי אפילו צריך להגיד תודה, כי החוק הזה הוא המבחן האמיתי לסתירה שבין יהודית לדמוקרטית…", סמאח סלאימה, הארץ, 13.05.2017 

זה היה עוד בידוק בנתב"ג. אבל הפעם נשברתי. עומדת בתור עמוס בנמל התעופה, בדרך לכנס "חמישים שנה למלחמת ששת הימים" בבוסטון. אמורה לדבר על האפליה הממסדית כלפי הפלסטינים אזרחי ישראל והכיבוש, ובינתיים מחכה להגיע לדלפק ולקבל את המדבקה שמתחילה בספרות 43, זאת שמסמנת אותי כחשודה מחמת לאום..", עו"ד סנא אבן ברי, הארץ, 8.5.2017 ♦

גם אני רוצה להדליק משואה. את המשואה שלי אדליק לכבוד האזרחים הפלסטינים שלמרות הרדיפה והדיכוי מצליחים ליצור פה תרבות ואמנות… אדליק משואה לכבוד דור ההורים שהייתי עד למצוקתו,… ואני רוצה להדליק משואה זו לדור החדש, שלמרות המדינה משכיל להצמיח חוקרים, מדענים, מהנדסים, פעילים פוליטיים, ולמרות הרדיפה וצמצום המרחב..", סייד קשוע, הארץ, 04.05.2017 

סקר: יותר ערבים מיהודים סבורים שמצבה של ישראל טוב. בסקר מקיף בקרב יהודים וערבים, עלה כי אחוז הערבים הגאים בישראליותם גבוה מזה של היהודים מצביעי מרצ. האזרחים הערבים גם גאים יותר בהישגי ישראל. כמעט מחצית מהמרואיינים הערבים חושבים שישראל צריכה להתערב צבאית בנעשה בסוריה, אסף גבור, nrg | 3/5/2017 ♦

איך אומרים "יום עצמאות שמח" בערבית? בניגוד לתדמית הרווחת, ועל אף היחסים המורכבים עם הממסד, במגזר הערבי יש כאלו שגאים בזהותם הישראלית ולא מתביישים לחגוג את יום הולדתה של המדינה, אסף גבור, nrg | 1/5/2017 

אני אחמד, רופא ערבי במדינת ישראל, מדליק משואה, ביום העצמאות. הוא גדל במשפחה מוסלמית מרובת ילדים, ביצע את השתלת הכבד המוצלחת הראשונה בישראל והעניק במו ידיו חיים חדשים ליותר מ־200 חולים • בשבוע הבא יקבל פרופ' אחמד עיד, מנהל המחלקה לכירורגיה כללית בהדסה הר הצופים, כבוד מהמדינה ביום חגה, טל אריאל אמיר, ישראל היום, עודכן ב 27.04.2017 ♦

הערבי המדליק של השנה . גם השנה מצאו פלסטיני שילבין את הרפש הגזעני של מירי רגב, את האפליה וההסתה נגד ערבים – פרופסור אחמד עיד הוא הערבי שנבחר להדליק משואה. אבל מי יכול לכעוס על רופא שמציל חיים בעיר הקודש? מאת סמאח סלאימה, שיחה מקומית, 22.4.2017 ♦

"רגע, למה שחקן ערבי בעצם לא יכול לגלם תפקיד של יהודי?" מג'ד ביטר, שמגלם בסרט "מלחמת 90 הדקות" כדורגלן ערבי-נוצרי בנבחרת ישראל שצריך להכריע בין ישראל לפלסטינים, חושף בריאיון לאיימן סיכסק את גילויי הגזענות שבהם נתקל ותוהה מתי יציעו לו לגלם יהודי. "הפתרון בסרט יביא למנצח ומפסיד. האידיאל הוא לקבל שני מנצחים", איימן סיכסק, וואלה, 27.4.2017 

לא הוכנס ללונה גל בשל היותו ערבי – וקיבל אלף כרטיסים מוזלים. עיסא פאיד רצה להיכנס לבילוי עם משפחתו בפארק המים שבכנרת – וסורב בשל היותו ערבי. הנהלת הלונה גל פיצתה אותו באלף כרטיסים ב-40 שקל, ופרסמה התנצלות: "שיקול דעת מוטעה", אור רביד, וואלה, 25.4.2017 ♦

למה אני חושש לבוא לביקור ברמדאן. בחסות המשטר הישראלי, הכפר שגדלתי בו נהפך למקום אלים. וזה ממש לא מנחם אותי שהמצב של הערבים בחאלב גרוע יותר… נכון, טירה זה לא חאלב, ונצרת היא לא מוסול. ואנחנו לרוב מקבלים את הנוסחה שלפיה מצבנו למרות הכל טוב יותר. חיזוקים לדימוי העצמי שישראל משתדלת לנטוע בנו אנו מקבלים כבר עשרות שנים מהעולם הערבי שנקבע עבורנו כקבוצת ביקורת. המסר הוא שאין טעם להשוות את טירה להוד השרון, יש להשוותה לאידליב, ואולי אפילו לעין אלחלווה…" , סייד קשוע, הארץ, 13.04.2017 

"אתם לא הכי נאורים במזרח התיכון" – תאמר נפאר פותח פה על כולם. הראפר והשחקן מעריץ את מחמוד דרוויש אבל מדקלם בעל פה שירים של רחל, מוטרד מהכיבוש, אך נחרד לא פחות מרציחות נשים ערביות ולא רוצה לעלות לכותרות רק כשמירי רגב מתעצבנת, בן שלו, הארץ, 06.04.2017 

תושב תל אביב נדהם לגלות: "אומרים שאני מחבל". זיאד אבו אל-הווא, צעיר ערבי-ישראלי המתגורר בתל אביב, גילה כי הודעות שקריות מופצות עם תמונתו בטענה כי הוא מחבל והשב"כ מנסה לעצור אותו, אביבית מיסניקוב, חדשות 2, 5.4.2017 

האם רועה הצאן מהגליל ירפא את הסרטן? עד גיל 12 לא ידע נביה איוב קרוא וכתוב והיה רועה את הצאן של משפחתו בכפר פסוטה שבגליל העליון, ולמרות זאת כיום הוא פרופסור בטכניון ואחד החוקרים המוערכים בתחומו. האם יצליח לנצל את מנגנוני התיקון של הדנ"א כדי למגר את מחלת הסרטן? סמדר רייספלד, הארץ, 23.03.2017 ♦

ביקש לרכוש דירה בי-ם ונדחה כי הוא ערבי. עובד עירייה ניסה לרכוש נכס בפרויקט בפסגת זאב, אבל נציגת החברה מסרה לו שלא נמכרות דירות לערבים. ביהמ"ש קבע שהוא יפוצה ב-40 אלף שקל… אף שהתובע אכן הגיש בעבר תביעות נוספות בעילה דומה, השופטת לא התרשמה שמדובר בתובע סדרתי המנסה להתעשר על חשבון קבלנים, כי אם באדם שנתקל באפליה שיטתית על רקע מוצאו, בעת חיפושיו הכנים אחר דירה…", עו"ד אלכסנדר ספינרד, YNET, 21.03.17 

היש כמונו מסכה.  במקום לשנות את המציאות, רבים איך לכנות אותה … פרופ' אריה אלדר אף טען כי במקרים רבים ערבים מופלים לטובה בישראל. וואלה, לא ידעתי. אני מת להיות ערבי עכשיו. ואם אפשר, הכי אני רוצה להיות ערבי בנתב"ג. אם לא מסתדר, אני מוכן להתפשר על להיות ערבי שעובד בקניון מלחה אחרי משחק של בית"ר ירושלים. רק תנו לי להיות ערבי בישראל, אני מתחנן, רק תנו לי ליהנות מכל האפליה הזו לטובה..", דרור פויר, גלובס, 11.3.2017 ♦

"הולך על הרוח": בכל גזען שוכן אדם קטן. את סלמאן נאטור כדאי לקרוא לא משום שהוא "פלסטיני" או "דרוזי", אלא בגלל הסקרנות האדירה שהוא מפגין בכל פגישה עם האחר, בין שהוא רב מקובל מבית־שאן או קצין בריטי בביקורת הגבולות. כי במקום שבו אחרים רואים מפלצות, נאטור מבחין בבני אדם, שי זמיר, ידיעות אחרונות,  11.03.17 

להיות זה שתמיד מבקשים ממנו להציג תעודת זהות. המראה החריג של משטרה ומעצר בלב אוניברסיטת תל אביב בה אני לומד ועובד הובילו אותי לשלוף את הטלפון ולצלם. זה נגמר בדרישה להציג תעודת זהות, ובכמעט עיכוב של "בן מיעוטים שסירב להזדהות", מאת יאסר אבו ערישה, שיחה מקומית,  9.3.2017 

שיעור בגזענות: אמנית שהזדהתה כפלסטינית סולקה מבית ספר. הרצאה של האמנית והשחקנית ראידה אדון בפני תלמידי כיתה ד' נקטעה כיוון שהזדהתה כפלסטינית, ענת ברזילי, כלכליסט,8.3.2017 ♦

"אני עושה מוזיקה אסלית". בקרוב נראה אותה בגרסה הנשית של "גולסטאר", אבל עד שהיא עולה על המגרש נסרין קדרי מוציאה שיר ראשון מאלבום חדש וממשיכה להתמודד עם אותה שאלה: איך משתלבים כערבייה בתעשיית המוזיקה הישראלית, רז שכניק, ידיעות אחרונות, 1.3.2017 ♦

פורץ דרך: כרם משעור שם את המגזר הערבי על מפת הכדורסל. הפורוורד שגדל בנצרת מנפק עונה אדירה במדי הרצליה והפך – בצדק – לערבי הראשון המזומן לנבחרת ישראל. האם הצטיינותו תסלול את דרכם של שחקנים נוספים מהמגזר לפרקט? אור אליעז, נענע10, 28/02/2017 

מדד הדמוקרטיה: רוב אזרחי ישראל הערבים חשים מופלים. המכון הישראלי לדמוקרטיה: עמדות הציבור הערבי – ניתוח עומק מתוך מדד הדמוקרטיה. אזרחי ישראל הערבים אינם מקשה אחת ועמדותיהם בנושאים הפוליטיים והדמוקרטים מגוונת ושונות ניתוח ממצאי מדד הדמוקרטיה מצביע על הטרוגניות רבה בחברה הערבית בישראל, THE-PULSE, 27.02.2017 ♦

"יהודי לא יכול להבין מה טרנס ערבי עובר". בפרק הרביעי של סדרת הרשת הטרנסג'נדרית הראשונה בישראל, "על הרצף", אנו נחשפים לעולמו של צ'ה. הוא מספר על החיים כבחור טרנסג'נדר במגזר הערבי ("אין הרבה אומץ לאנשים פה לקבל דבר כזה"), על הנתק מהמשפחה ("אבא היחיד שלא רק קיבל אלא גם תמך") ועל היחס שהוא חווה מהקהילה הגאה עצמה ("מתנהגים אלינו כדבר מוזר או חוויה מינית מרתקת"). צפו בפרק, מערכת ערוץ הגאווה | mako גאווה | פורסם 26/02/17 ♦

15 שנה לחוק שאוסר על איחוד משפחות, אלפים חיים בלי מעמד. ההוראה הזמנית המונעת מפלסטינים שנישאו לישראלים לקבל מעמד הפכה בפועל לקבועה. המדינה טוענת שמתן מעמד יסכן את הציבור, אך לפי שב"כ שיעור מזערי מהמבקשים להתאחד מעורב בטרור, ניר חסון, הארץ,27.02.2017 

הסדרה "הבועה הפלסטינית" לא חוגגת את הזהות הפלסטינית, היא מוחקת אותה. עריכה מגמתית, מסגור מניפולטיבי ובחירת מרואיינים סלקטיבית – במסווה של פתיחות ליברלית, הסדרה המדוברת של ערוץ 10 מתעקשת להחזיר את "ערביי ישראל" למקומם הטבעי, מאת ג'וזף אטרש,  שיחה מקומית,  22.2.2017 ♦

"הבועה הפלסטינית": סדרת כתבות על חיי הדור הערבי הצעיר במרכזי הערים בישראל. מה עובר על הדור הצעיר של ערביי ישראל? מסתבר כי מדובר בדור חדש שמעצב לעצמו חיי קהילה חדשים וליברלים במרכזי הערים הגדולות במדינה. מייסלון חמוד, יוצרת הסרט החדש על המגזר הערבי "לא פה, לא שם", טוענת כי מצב הנשים בחברה הערבית "קשה הרבה יותר ממה שמוצג בו" • סדרת כתבות חדשה החל ממחר במהדורה המרכזית, חן ליברמן, נענע10, 11/02/2017 ♦

השאלה היא מי הבא בתור. כמה דקות לפני התפילה למען נשמתו של מועתז מסרי שנרצח ביפו, עשרות צעירים שנראים ממש כמוני בוהים בחלל הריק עם דמעות בעיניים, חושבים איך זה שחברים שגדלנו עמם, עבדנו עמם, רבנו וצחקנו יחד, כבר לא בינינו, עבד אבו שחאדה, העוקץ,  19.02.17 ♦

תושב כפר קאסם הותקף על ידי עוברי אורח בזירה בפתח תקוה כי נחשד כמחבל. מועאד עמאר פונה לבית החולים כשהוא פצוע בראשו וסובל מחבלות בגופו. שוטרי מג"ב ששהו בסמוך נאלצו להגן עליו בגופם. אחיו: "כל ערבי הפך להיות חשוד", ג'קי חורי ולי ירון, הארץ, 09.02.2017 22:36 

"הסרטים הדוקומנטריים הישראליים מציגים ישראל רעה ומקבלים פרסים באירופה". בסרטו החדש 'ביתי' משמיע הבמאי יגאל הכט את קולם של ערבים ישראלים המעריכים את הדמוקרטיה והחופש של מדינת ישראל. בראיון ל'מידה' הוא מסביר מדוע הזווית הזו נדירה כל־כך: "לתקשורת הישראלית יש נרטיב שהיא רוצה לשמר", אלדד בק, ברלין, מידה,  05/02/2017 [על הסרט "הבית שלי", CIJ, 27.4.2016) ♦

צפה בעיר הגדולה.יש קווי דמיון בולטים בין השחקנית מונא חווה, החיה בתל-אביב, ובין לילא, בת דמותה בסרט "לא פה, לא שם". שיחה פתוחה וחשופה עם חווה על הכול. תל אביב לא מחבקת ערבים – ראיון. נחום מוכיח, הבמה, 1.2.2017 

"הערבי הזה". "השנה החולפת לא היתה פשוטה, בלשון המעטה, בעבור המגזר הערבי בישראל. רבים בקרבנו תוהים שמא מגמה זו תימשך ותחריף, או אולי דווקא נהיה עדים לתחילתו של שינוי אמיתי, שינוי שיוביל את המגזר הערבי להתקרב אל השוויון המיוחל עם המגזר היהודי. לאור האירועים האחרונים, אני בספק…", עפאף שיני, הארץ, 22.01.2017 ♦

"פחדתי שישמעו שאני מדבר ערבית בטלפון". זו לא הייתה החלטה פשוטה עבור השחקן ח'ליפה נאטור מקלנסווה להצטרף בתפקיד חסיד לסרט "תיקון" שצולם באזור שכונת מאה שערים. "כשהבינו שאנחנו לא חרדים, צעקו והשתוללו", הוא מספר ונזכר כיצד שרפו את ביתו כשהתגורר כסטודנט ליד בני ברק. בראיון ל-ynet הוא מבכה את מעמד התיאטרון הקולנוע במגזר הערבי ומודה: "המצב הכלכלי שלי על הפנים", אינה טוקר, YNET, 18.01.17 ♦

התנגשות זהויות. נראה כי חלק מדור הצעירים הערבי כבר פחות חושש להתגאות בנראטיב ובזהות שלו כפלסטיני, אלא שבקרב אותם צעירים, ההרגשה היא שהממסד ממש נאבק בזכותם להגדרת זהות עצמית. מה קורה כשערבים המתגאים בזהותם מנסים להגיע אל המיינסטרים? "התנגשות זהויות" – הפרק השלישי והאחרון בסדרה.  הטלויזיה החברתית, 16.1.2016 

זרים במולדתם. הסערות הציבוריות האחרונות סביב הצבת עץ אשוח בטכניון והפסקת הכריזה בערבית באוטובוסים בבאר שבע מצטרפות להסתה הפוליטית ומלמדות שמדינת ישראל לא מכבדת את האזרחים הערבים ואת סמליהם. המאבק במסרים האיומים הוא אתגר משותף של הערבים והיהודים, רון גרליץ וראונק נאטור, (מנכ"לי עמותת סיכוי)Mako , 11/01/17 14:55 ♦

אנשי השופוני. מעמד הביניים הערבי רחב מזה היהודי; לצד מותגים ונסיעות לחו"ל, המעמד שומר על הצביון הכפרי, לא תמיד מבחירה… בחג הקורבן שחל בספטמבר האחרון נסעו לחו"ל 170 אלף ערבים ישראלים, אחד מכל חמישה ערבים… מעמד הביניים הערבי, שצמח עם השנים, עומד כיום על 27% מהאוכלוסייה הערבית, לעומת 25% במגזר היהודי ..", שחר אילן, כלכליסט, 28.12.16 ♦

קולנוע: ערביות רוקדות. הקולנוע הישראלי מציג לרוב ערבים כדמויות סובלות, אבל גל חדש של סרטים שנוצרו בידי ערבים חושף סצינה מסעירה של צעירים שפשוט רוצים לכייף, אור סיגולי, כלכליסט, 01.01.17 

"אני ישראלי, אבל יודע שזאת אשליה". הם צעירים משכילים ומתקדמים, אבל הם ערבים ■ איך הם מרגישים כשהם הולכים ברחוב, שוכרים דירה, או משתתפים בשיעור באוניברסיטה? האם הדמוקרטיה הישראלית מפספסת יותר ממיליון איש? עדי הגין, דמוקרטיה – מוסף דה מרקר, 29.12.2016 ♦

הקמפיין #بالعربي_حقك #באלערבי_חקכ –  "בערבית זאת זכותך", של עמותת סיכוי, שהעלו עשרות אמנים, אנשי תרבות ותקשורת ערבים בימים האחרונים. אסור לנו לשתוק על אפליה, אסור לנו להרשות שימנעו מאיתנו להיות מי שאנחנו, לדבר בשפה שלנו ולקבל יחס שווה בכל מקום ומקום. כי זאת זכותנו. אם הפלו אתכם, השתיקו אתכם או דרשו מכם לוותר על זהותכם, פנו אלינו, וביחד נשים סוף לאפליה: bit.ly/haqak 02-6541225 ♦

"רוב המזרחים הם גם קורבן של הציונות". פיראס חורי ניצח בריאליטי הראשון בישראל, אך מאז הבין כי הוא רק מילא את תפקיד "הערבי הטוב". בהופעתו בתוכנית "אכלו לי, שתו לי: הדור הבא" הוא גורם לצעירים ערבים לבחון מחדש את זהותם, ומסביר למה הוא סלחן יותר כלפי מזרחים לעומת אשכנזים, איתי שטרן, הארץ, 05.12.2016 ♦

הפרק השלישי והאחרון באנתולוגיה "אכלו לי שתו לי: הדור הבא" עוקב אחר שלושה גיבורים פלסטינים, ששוב נארגים זה בזה, מביא תמונת מצב נשכנית על מצבם של הפלסטינים תושבי ישראל, המסתיימת במובנים רבים בסוג של מפח נפש, במאית: מורן איפרגן, הוט 8 ♦

ערבית קשה שפה. הייתי ממש רגוע, ישבתי רגל על רגל והייתי בטוח שאחרי שאתרגם לשוטר את הסטטוס הוא יגיד לי ״לך לשלום וכל הכבוד״. את השתלשלות הדברים המפחידה אחר כך, אנס אבודעבס ממש לא צפה. ראיון, תמי ריקליס ויונית נעמן, העוקץ,  30.11.16 ♦

בסוף כל משפט בעברית יושבת ערביה עם מצית? סמאח ותד, כאן – תאגיד השידור הציבורי, 29.11.2016 ♦

ראו גםגל השריפות נובמבר 2016 ♦

אל-על תפצה נוסעים ערבים-ישראלים שהושפלו בבדיקה ביטחונית. ביהמ"ש קבע כי שני הנוסעים יפוצו ב-18 אלף שקל כ"א ■ "עיכובם בתוך חדר סגור למשך זמן בלתי סביר, ללא מתן הסבר מניח את הדעת, מהווה פגיעה בלתי מידתית בחופש התנועה שלהם", מיכל רז-חיימוביץ', גלובס, 29/11/2016 

משנה מקום: מה יפואי כמו כאמל אגברייה מחפש בשכונת בבלי? כאמל אגברייה, הערבי הראשון שמונה למנהל מרכז קהילתי בתל אביב, חוזר מדי ערב מהמשרד בבבלי לבית בעג'מי. שנה אל תוך התפקיד דיברנו איתו על שינוי אווירה, פערי תקציב והשמועה שהג'וב החדש הפך אותו לאשכנזי צפונבון, עדי סמריאס, טייםאאוט, 17.11.2016 ♦

כיף להיות ערבי. "…כיף להיות ערבי בישראל. מתעורר רוקח מהסופר־פארם ומגלה שהוא מצית בפוטנציה. קמה גננת בשפרעם ומגלה שהיא דאעש. כל פועל בניין מטייבה הוא גיס חמישי, כל אחות בהדסה היא סכנה דמוגרפית… עם גבור השיסוי וההסתה של ראש הממשלה ושריו, עכשיו כבר כל ערבי הוא מחבל, מצית, רוצח או אנס בפוטנציה, אלא אם כן הוכח אחרת. הם גם נוהרים לקלפיות. אחרי גל השריפות הוחמר מצבם עוד יותר…", גדעון לוי, הארץ, 27.11.2016 ♦

במחאה על "חוק המואזין": מאות מפגינים ביציאה מהמסגדים. בכפר כנא, רהט, טייבה וערים ערביים רבות נוספות יצאו רבים עם סיום תפילות יום השישי בהפגנות מחאה נגד החוק שעבר בוועדת השרים לחקיקה, ואמור לעלות להצבעה בכנסת ביום רביעי. גם ארגון חמאס בעזה מקיים עצרת מחאה. טיבי: ״מעשה כפייה והתגרות", סאמי עבד אלחמיד וחזי סימנטוב, נענע10,  18/11/2016 

איך אפשר לחשוב על יפו בלי המואזין. הקריאות לתפילה וצלילי פעמוני הכנסיות אינם אקטים פוליטיים, כי אם חלק אינטגרלי מזהותנו ומזהות ערינו. ״חוק המואזין״ שמלווה בסיסמאות שקריות על ״איכות חיים״ יהודית בלבד מוביל אותנו צעד נוסף לקראת הטרנספר של ערביי ישראל, עבד אבו שחאדה, העוקץ,  15.11.16 ♦

אנחנו ישראלים. הנה זה בא: האמת — שחילחלה זמן רב ברובדי החברה הערבית שלנו, האלימה, השסועה והמדוכאת על ידי ממשלות ישראל, כל ממשלות ישראל — מתחילה לנבוט..העובדה היא שרוב ערביי ישראל רוצים לחיות בישראל.. ההכרה בישראליות שבזהות שלנו חייבת להיות גלויה וללא מורא. נכון, היא חייבת להתחשב במורכבות הכמעט בלתי אפשרית של מצבנו…", עבד ל.עזב, הארץ, 14.11.2016 ♦

להביס את ליברמן. "..שר הביטחון, אביגדור ליברמן, אינו מרפה מסיסמתו הישנה "בלי נאמנות אין אזרחות". היא צצה שוב ושוב בווריאציות שונות,… ליברמן רואה בסיסמה זו את נשק יום הדין נגד האוכלוסייה הערבית… ועכשיו נסה להסביר לאזרח יהודי מן השורה, למה הערבים לא מרגישים כאן בבית….  אחרי כ–70 שנה, הגיעה השעה לגייס את האזרחות ליצירת מדינה שמיטיבה עם כל אזרחיה…", עודה בשאראת, הארץ, 07.11.2016 ♦

"אני פלסטינית בתרבות שלי, לא ישראלית". היא רוצה לקרב בין התרבויות, אבל לא מוכנה לוותר על דרוויש: השחקנית רחיק סלימאן חושפת בתוכנית "שש אימהות" את חייה עם הילדים ובעלה, שהתפרסם בתפקיד הטרוריסט ב"פאודה". בראיון משותף הם מספרים על הניסיון להשתלב בתעשייה הישראלית ועל העימות העיקרי ביניהם בבית: "אני מוותרת לו כי אני אוהבת אותו, אבל אולי זה מסכן את האהבה הזאת", רן בוקר, YNET, 03.11.16  ♦

"את ערבייה ערבייה או ערבייה נוצריה?": לוסי אהריש רוצה לספר לכם על הדברים שתמיד אומרים לה ברחוב, ידיעות אחרונות, 27.10.2016 ♦

עבאס סואן: "ערבים לא ישירו את ההמנון". קשר העבר של נבחרת ישראל אמר בכנס במסגרת שבוע המלחמה בגזענות: "מפריעות לי המילים 'נפש יהודי הומיה', עד שלא יהיה שינוי ערבים לא ישירו את התקווה". אלישע לוי: "הייתי שמח אם היו לי כמה שיותר שחקנים מהמגזר בנבחרת, אנחנו לא דורשים מהם לשיר את ההמנון", איתן גליקמן, YNET, 26.10.16 ♦

הערבים הטובים. "…קראתי את המאמרים של עבד ל. עזב ("מי כאן צבוע", "הארץ", 8.10) ושל עפיף אבו מוך ("אסור לבקר את הח"כים הערבים", 9.10) ונזכרתי באותו "ערבי טוב" שהתקשה להבין… אפשר להבין את מצוקת הערבים התומכים בעמדה הזאת: אין לאזרחים הערבים בישראל על מי לסמוך… לכן הפתרון הוא לברוח לישראליזציה,.. הבעיה היא, שהעמדות הללו אינן מובילות לשיפור במעמד האזרחים הערבים. להיפך: הן רק מחזקות את מדיניות ההפרד ומשול..", ג'קי חורי, הארץ, 14.10.2016 ♦

וילה של 350 מ"ר עם בריכה: הכירו את שכונות היוקרה של ערביי ישראל. לא סביון ולא קיסריה, אלא אום אל-פאחם, שפרעם, נצרת ובאקה אל-גרבייה. העשירים מבין ערביי ישראל בנו לעצמם אזורי פאר בערים הצפופות לרוב, כאשר המחירים יכולים להגיע גם לעשרה מיליון שקלים לבית: "לכל אחד יש את הפנטזיה שלו והוא מנסה לממש אותה". צפו בבתי היוקרה, ניר יהב, וואלה, יום חמישי, 13 באוקטובר 2016 

מי כאן צבוע. "…הצבועים האמיתיים הם הערבים, החיים במדינת ישראל ומתרעמים לפני היהודים שהיחס כלפיהם אינו דמוקרטי, אבל כשהם חוזרים ליישוביהם הם מתנהגים על פי מנטליות של עדר, בלי שום דמוקרטיה. הם שוברים את שיאי הליברליות והשוויון המגדרי כשהם פוגשים איזו בלונדינית בהירת עיניים, אך בביתם נשותיהם יושבות בצד, נדחקות לשוליים, אם אינן נרצחות "על רקע כבוד המשפחה..", עבד ל.עזב, הארץ, 08.10.2016 

ראו גם: נשים ערביות בישראל 

לא עוד ערבי מחמד. פרסי אופיר: מירי רגב דחקה את מחאת השחקנים הערבים . הנאום התוקפני של מירי רגב בטקס פרסי הקולנוע והסערה שהוא יצר העלימו מסדר היום את המסר שהראפר הערבי תאמר נפאר ניסה להעביר על הבמה. ״השחקנים הערבים לא יסכימו יותר להיות בתפקיד של ׳ערבי מחמד׳״, הוא אומר בשיחה עם אל-מוניטור, שלומי אלדר, אל מוניטור, 26.9.2016 ♦

מוחמד נאלץ לוותר על חלומו להיות כדורגלן מקצועי בישראל לטובת עולם ההיי-טק של יוון. "… אם היה לי שם אחר, עם הכישורים שלי, אולי הייתי במקום אחר. הכל בידי שמים…", ליאת אלקיים, הארץ, 14.09.2016 

עדאלה: הפשטה של נוסעים וחיובם להתלוות לבודקים בשדות תעופה הינן פרקטיקות בלתי-חוקיות. בפניית עדאלה נטען כי שיטות אלו אינן חוקיות, משום שהן נעדרות כל חקיקה שמסמיכה את נציגי המדינה לבצע אותן, עדאלה, 11/09/2016 ♦

ענף התיירות משלם את מחיר הגזענות. בחופשת הקיץ, אזרחי ישראל הערבים בחרו לקחת את משפחותיהם לנופש בחו"ל, ויחד איתם את הכסף מתיירות הפנים ■ עיסאוי פריג' על המחיר הכלכלי של הגזענות, עיסאוי פריג', הארץ, 28.08.2016 

הרוקר הערבי שמשמיע את קולו של המיעוט. בסאם בירומי הוא אנדרדוג מובהק בישראל גם ערבי וגם רוקר. באלבום הבכורה שלו, "סירק" (קרקס), הוא מצליח ליצור מהעמדה הזו מוזיקה מעניינת, בן שלו, הארץ, 21.08.2016 ♦

נמאס להיות ערבי במדינה הזאת. השכנים לא אהבו את העובדה שאני ערבי ובעלי הבית מצאו תירוץ כדי שאצא ממנו. לכולנו קשה כאן, למה לעשות את זה יותר מורכב? רוני כנעאני מחפש בעל דירה לא גזעני, רוני כנעאני, YNET, 17.08.16 

"תודה נתניהו על הסליחה שלך, אבל אני כבר לא צריך אותה". פרופ' פואד מוחמד עאזם לא חיכה שראש הממשלה יבקש מערביי ישראל להשתלב בחברה והפך לאחד המומחים הגדולים בתחומו, מי שמגשים ליהודיות רבות את החלום להביא ילד לעולם בדרך נאלץ הרופא מטייבה להתמודד עם סירובים לקבל אותו להתמחות ותגובות גזעניות של מטופלות עכשיו, כמנהל היחידה לפריון באיכילוב, הוא מסביר למה יסכים לטפל גם באשתו של ברוך מרזל ומה ההבדל בין בעיות הפוריות של היהודים לאלו של הערבים, נחמה דואק | צילום: אביגיל עוזי, ידיעות אחרונות,  12.08.16 ♦

עם כאפייה בקמפוס: "תמיד אומרים לי 'תראה מה העם שלך עושה'". עם קשיי שפה והיכרות שטחית בלבד עם יהודים, עוזבים מדי שנה אלפי צעירים ערבים את יישוביהם – ועוברים ללמוד באוניברסיטאות. כשאין אותיות בערבית במקלדת, הלם התרבות פוגש אותך מיד והזהות הערבית מותקפת מהרגע הראשון. שלושה סטודנטים מספרים על הניסיון לגשר בין עולמות, שבתי בנדט, יום חמישי, 04 באוגוסט 2016 ♦

כשהנפש חוצה את מעבר הגבול של מדינת היהודים. אנחנו הסטטיסטים בסרטי ההשפלה של הקולוניאליזם האחרון – פעם זו פרופ' נאדירה שלהוב קובריקאן, פעם ד"ר ח'אלד פוראני, פעם השחקנית סמר קובטי, פעם הסטודנט למוזיקה, פעם הנגר, פעם סולל הכבישים. לא חשוב, העיקר שהוא ערבי, אבו לילא (סמיר אלאחמד), העוקץ,  03.08.16 ♦

עלא ח'טיב, מנהל "קו לעובד", ארגון העוסק בעשיית צדק חברתי ממדרגה ראשונה. עלא חושב שהמדינה בנתה חומות בין העמים, שצריך לפרוץ כדי להכיר. פרויקט 100 קולות – פלסטיניות ופלסטינים אזרחי ישראל מספרים על עצמם, דעותיהם וחוויותיהם. הטלויזיה החברתית, 31.7.2016 ♦

איימן סיכסק :הסופר המוסלמי מיפו שכבש את רשימת רבי המכר בעברית. כבר ארבעה שבועות ברציפות שספרו של איימאן סיכסק, "תישרין", ניצב בראש רשימת רבי המכר בעברית. לא דבר מובן מאליו כשמדובר בסופר מוסלמי מיפו שגדל בבית שבו ההורים לא יודעים מילה בעברית, יונתן ריגר | חדשות 2 | פורסם 30/07/16 ♦

נשים ערביות פורצות דרך: סיפורה של ד"ר דאליה פדיילה מטירה. ערוץ 1, יומן שישי, 29/7/2016 ♦

דרוש ערבי.

"דרוש ערבי שלא הושפל

ערבי שלא עוכב בנמל

דרושה ערביה שדיברה ערבית ברכבת

ואף אחד לא גער בה "מחבלת".

דרוש פלסטיני שלא הוכפש, גורש או נכבש….",

מאת סמאח סלאימה, שיחה מקומית ,   29.7.2016 ♦ 

הסטודנטית לאמנות שחולמת על המונדיאל שיתקיים בפלסטין בשנת 2034. ספאא ח'טיב – בוגרת בצלאל ובתו של כמאל ח'טיב, ממנהיגי התנועה האיסלאמית בארץ – יצרה עבודת גמר שבמרכזה משחקי גביע העולם בכדורגל הממוקמים בירושלים בעוד כשני עשורים. בראיון היא מספרת על שנותיה כסטודנטית לאמנות מוסלמית דתייה ועל הצורך שלה ליצור משהו חדש לגמרי, איל שגיא ביזאוי, הארץ, 28.07.2016 ♦

השחקנית הערבייה עוכבה בנתב"ג: "תודה על היחס". סאמר קופטי, כוכבת "ג'נקשן 48", הייתה בדרכה לפסטיבל סרטים בקולומביה אבל הבודקים הרשו לה להמריא רק עם מעיל וספר. "תודה שמזכירים לי כמה אני לא רצויה", כתבה. רשות שדות התעופה: "הבדיקה נעשתה על פי הנהלים", איתי בלומנטל, YNET, 28.07.16 ♦

הפרדה באוויר? "ערבים יושבים יחד". איך מרגיש אזרח ערבי-ישראלי בנמל התעופה בדרך או בחזרה מחופשה? מעבר לטענות חוזרות ונשנות על בידוק מופרז ופוגעני על הקרקע – נוסעים שטסו עם ישראייר לסיציליה מתעקשים – האפליה נמשכת גם באוויר, עם הפרדה בין ערבים ליהודים. בישראייר מתעקשים: "סדר הישיבה לא נקבע לפי מוצאם של הנוסעים", פוראת נסאר | חדשות 2 | פורסם 24/07/16  

נשאר רק בתחתונים: ערבי-ישראלי יפוצה לאחר שהושפל לפני טיסה. ד"ר חאלד פוראני עבר תשאול שהגדיר "מפורט ותמוה" כשהמתין לטיסה מפריז, לשם נסע בשליחות אקדמית ולא הורשה לעלות עם מחשב למטוס. אל על מסרה כי קיבלה את החלטת בית המשפט והיא תגיב על פי דין, אלי אשכנזי, וואלה, יום ראשון, 24 ביולי 2016 ♦

תיעוד: צעירה הורדה מהרכבת בגלל שדיברה בטלפון בערבית.  בכל יום עולה חנאן אלכילאני על הרכבת הקלה בירושלים, אלא שהיום הורדה ממנה בכוח מכיוון שדיברה בטלפון בערבית ועוררה את חשדם של הנוסעים. חלקם אף ניסו לתקוף אותה וקראו קריאות גזעניות • עיריית ירושלים בתגובה: "כל הליך הבדיקה נעשה בהתאם לנהלים"עמרי מניב, נענע10, 20/07/2016 ♦

לראשונה מונה מאמן ערבי לאימון נבחרת ישראל. סאלח חאסרמה רשם היסטוריה כשמונה למאמן נבחרת נערים ב'. אליו הצטרפו, מרקו בלבול שמונה למאמן הנבחרת הצעירה ואלון חזן אשר קודם לאימון נבחרת הנערים, דור בלך, הארץ, 18.07.2016

עו"ד ערביה טוענת: "הושפלתי בבידוק על ידי אל-על ונאלצתי לוותר על טיסה". מאריא ג'מאאל, שהגיעה לנמל התעופה באתונה במטרה לעלות על טיסה לישראל, סיפרה לחדשות 10 כי נאמר לה להתפשט: "בכיתי מרוב בושה והרגשתי חסרת אונים". בנוסף, נמסר לה שהמזוודות שלה יגיעו עם טיסה אחרת, סמי עבד אלחמיד, נענע10, 17/07/2016 ♦

בעקבות תקיפת המתמחה באסף הרופא: אספת מחאה של רופאים. רופא מתמחה שטיפל בחייל צה"ל ספג מאביו של החייל קללות, הערות גזעניות ואף סטירות ומכות. "לא ייתכן שדמנו יהיה הפקר", אומרים רופאי בית החולים, רותם אליזרע, YNET, 14.07.16 ♦

"אני לא אמור להצהיר נאמנות. הגיעה השעה שהמדינה תישבע אמונים לערכים בסיסיים". פרופ' מיכאיל קרייני הוא אקדמאי מבריק, משפטן עם אבחנות חדות, וגם הדקאן הערבי הראשון בפקולטה למשפטים, ועוד באוניברסיטה העברית. רגע לפני כניסתו לתפקיד, הוא מדבר על חולשותיה של מערכת המשפט הנוכחית ועל הצורך בחברה צודקת יותר, מחויבת יותר, שמסוגלת להכיל זהויות מורכבות ומגוונות. כי מה שקורה כאן כרגע, הוא אומר למוסף כלכליסט, פשוט מבהיל, דיאנה בחור ניר, כלכליסט, 14.7.2016 ♦

30 שנה ל"אוונטי פופולו": סלים דאו מדבר לראשונה על פרשת אל-מידאן ונזכר בסרט שהזניק את הקריירה שלו, נטע אלכסנדר, הארץ, 13.7.2016 ♦

מטאל ערבי ישראלי: "אי אפשר לעבוד על דו-קיום, צריך לחיות אותו". בסאם בירומי, מקים להקת חלאס, מצא את דרכו, מוציא אלבום סולו חדש ומודה שעשה הכל כדי לברוח מהפוליטיקה: "אני לא נגד – אני בעד. בעד להיות יחד", גלית עדות, מעריב און ליין, 13/07/2016 

מוזיקאי ערבי־ישראלי לא הורשה לעלות לטיסת אל על עם הכינור שלו. אנשי הביטחון בנמל התעופה בבררלין סירבו להצעת הנוסע, הישאם חורי, להעביר את הכינור שיקוף והניח לו לעלות למטוס. חורי שוקל תביעה נגד החברה על השפלה ונזק כלכלי, ג'קי חורי, הארץ, 10.07.2016 ♦

איך הצליחה משפחת בדארנה מסכנין לבנות אימפריה כלכלית ולגלגל מאות מיליונים. אף שהסתבכה בעבר עם החוק בנתה המשפחה אימפריה של מוסדות חינוך ומכוני רישוי. האם המכללה שלה בסכנין תהיה הקמפוס המתוקצב הראשון בעיר ערבית? ■ משפחת בדארנה בתגובה: "זהו ניסיון של מתחרים לפגוע ולהכפיש", טלי חרותי-סובר, דה מרקר, 01.07.2016 ♦

אמאל ברכה משפרעם. אמאל רוצה שיכירו בזכרון האינדבידואלי והקולקטיבי ובטרגדיה של עקורי הנכבה. פרויקט 100 קולות – פלסטיניות ופלסטינים אזרחי ישראל מספרים על עצמם, הטלויזיה החברתית, 27.6.2016 ♦

מירה מהכפר מועאוויה. פרויקט 100 קולות – פלסטיניות ופלסטינים אזרחי ישראל מספרים על עצמם, דעותיהם וחוויותיהם. הטלויזיה החברתית, 26.6.2016 ♦

"את לא נראית ערבייה": חיי סטודנטיות ערביות בין הכפר לעיר הגדולה. הצלמת איריס חסיד סגל, מציגה תערוכה המתעדת את חייהן של סטודנטיות ערביות שחיות ברמת אביב. "הבנתי כמה אנחנו, כחברה, בורים עיוורים ובעלי דעות קדומות", רואי פרסול, מעריב און ליין, 23/06/2016 ♦

יום לאחר הפיגוע המזוויע בשרונה, איימן סיכסק התראיין לתכניתה של Ilana Dayan בגלי צה"ל. האזינו לראיון המרתק בו איימן מתאר היטב את זווית ראייתו, עם יציאתו לאור של ספרו תישרין,   14.6.2016 

בחנו את עצמכם: מחבל או סתם ערבי עם משקפיים? "ישראל היום" חשף כי המחבל הממושקף מאורלנדו דומה דמיון מצמרר למחבל הממושקף נשאת מלחם, מה שמוכיח שמשקפיים הופכים את הערבים לזהים לחלוטין. החלטנו לאתגר אתכם במבחן לא פשוט: האם תצליחו לזהות מי הוא נשאת מלחם ומי סתם ערבי עם משקפיים? רחלי רוטנר | mako | פורסם 13/06/16 ♦

שיחה של קרן נוייבך עם הסופר איימן סיכסק בעקבות הספר החדש שלו "תישרין". "מי אני? אני ערבי, אזרח ישראל, חשוב לי לומר שאני ערבי בגלל הקונטציות שזה קיבל". שיחה עם הסופר איימן סיכסק בעקבות הספר החדש שלו "תישרין". על עברית וערבית ומשפחה ושקרים.  רשת ב', 13.6.2016 ♦

חופשות הקיץ בדרכן ואיתן האפליה. "תהיו מוכנים לשלושה ימים של טירוף חושים": כך מזמינים באתר 'סאמר לאב' את הצעירים לדיל של מסיבות והופעות באילת. מה שלא כתוב באתר – אם אתה ערבי, כנראה שתישאר בחוץ, קוראל יעקובי, גלי צה"ל, 13.6.2016 ♦

כבוד ממתנחלים ומפלסטינים: הפרמדיק הערבי שמציל את הדו קיום. הוא מגיע ראשון לזירות הפיגועים, מציל חיי יהודים וערבים פלסטינים בשטחים וחי שנים באריאל. מועאוויה כבהה, פרמדיק מתנדב מאום אל-קוטוף, קיבל בשבוע שעבר את "אות הבוגר" על תרומתו בתחום ועל "קירוב לבבות לדו-קיום"…  "בזמן שביצעתי פעולות החייאה, צעירים יהודים שהתאספו במקום ועמדו מאחוריי התחילו לצעוק 'מוות לערבים'. הם לא שמו לב לזהותי מאחר והייתי במדי מד"א. זו סיטואציה מאוד קשה…." ,פאוזי אבו טועמה, MYNET, 8.6.2016 ♦

המבחן האמיתי של מוחמד זידאן מתחיל עכשיו. מוחמד זידאן, בן 19 מכפר מנדא הוא כפי הנראה הצעיר הערבי היחיד בישראל שהצליח להביא את שר החינוך נפתלי בנט מהבית היהודי ואת ח"כ אחמד טיבי מהרשימה המשותפת להחליף מילות ברכה חמות ביניהם. זידאן קיבל ציון 800 בבחינה הפסיכומטרית – הגבוה ביותר שניתן לקבל. טיבי כתב על כך בחשבון הטוויטר שלו (25 במאי), שר החינוך בנט מיהר לצטט את ברכתו של טיבי, ושני היריבים הפוליטיים אף החליפו מילות ברכה ביניהם. שלומי אלדר, אל-מו ניטור, 3.6.2016 ♦

"אני נלחם נגד הטרור – ולטרור אין אחים". הוא אחד מאושיות הפייסבוק המוכרות בתחום ההסברה הישראלית ונושא היסטוריה משפחתית ארוכה של מאבק למען מדינת ישראל. הכירו את מוחמד כעביה, סטודנט בדואי שייכנס לכם ללב, יאיר לוי, MAKO | Love Israel | פורסם 02/06/16  ♦

היסטוריה: שחקן ערבי זומן לנבחרת ישראל. תגלית העונה של ynet ספורט, כרם משעור, נכלל בסגל הצעיר שייחל להתאמן באוגוסט ויערוך מספר משחקי הכנה בקיץ. ארז אדלשטיין: "ניצלנו את העובדה שאין מוקדמות השנה כדי לתת מנוחה לאלה שהובילו את הנבחרת בעבר". בין המוזמנים: שון דוסון, בר טימור ואלכס צ'וברביץ', ynet ספורט, 02.06.16 ♦

עובדת התאחדות הסטודנטים: נדרשתי להתפשט בבדיקה ביטחונית בכניסה למשרד ראש הממשלה. לדברי דיראן שלאבנה, ראש המדור לקידום סטודנטיות וסטודנטים ערבים בהתאחדות, מאבטחות דרשו ממנה להסיר את חזייתה ומכנסיה והשפילו אותה. משרד רה"מ: היחס היה מכבד, ירדן סקופ, הארץ, 26.05.2016 ♦

עדיין אופסימיסטים – להיות ערבי בישראל. בספר "בני המקום: שיחות עם אזרחים ערבים בישראל" אין הרבה כעס ומרירות. להפך: יש בו מידה מסוימת של תקווה ואופטימיות [בני המקום: שיחות עם אזרחים ערבים בישראל, שרה אוסצקי־לזר ויואב שטרן. הוצאת מרכז תמי שטינמץ למחקרי שלום], דני רובינשטיין, הארץ, 24.05.2016 ♦

החשד הקלאסי של ״נוכחות ערבי במרחב״. ממתי היותו של אדם ערבי הינה בגדר חשד מספק לצורך דרישת הזדהות? ומדוע השוטרים עצמם סירבו להזדהות? כמה הבהרות לגבי החוק בעקבות תקרית האלימות המשטרתית ב״סופר יודה״, פאדי ח'ורי, העוקץ,  23.05.16 ♦

"לא רואים עליך בכלל": איך זה להיות ערבי בתל אביב. השמים של תל אביב "החופשייה והנאורה", העיר שצעירים יפואים חלמו להסתובב ברחובותיה בחיפוש אחר חדשנות, חופש, ביטחון והזדמנות להתחבר לעולם, הולכים ומתקדרים, עאמר דכה, דה מרקר, 23.05.2016 

אודי אלוני במאי "ג'נקשן 48" בראיון מיוחד: "בין הקצוות של השנאה חיים יהודים וערבים יחד". הסרט "ג'נקשן 48" שנולד וגדל בלוד יצא השנה לטיול מוצלח במיוחד בחו"ל השבוע הוא חזר הביתה לפריימריה חגיגית עבור המשפחה שגידלה אותו – ערביי לוד, חן ליברמן, נענע10, עודכן 22:38 07/05/2016 ♦

 "ג'נקשן 48": כתב אישום בעטיפה של סרט. הסרט "ג'נקשן 48" מלא פוטנציאל: שחקנים מוכשרים וכריזמטיים ומוזיקה מעולה אבל עודף במניפולציות פוליטיות הופך אותו לקשה לצפייה ולא מהסיבות הנכונות • ביקורת סרט וטריילר, מיכל קליינברג, נענע10, עודכן 16:51 05/05/2016 ♦

 "ג'נקשן 48" של אודי אלוני זכה בפרס הסרט הבינלאומי בפסטיבל טרייבקה. בנאום הזכייה הקדיש אלוני את הפרס לרונית אלקבץ וג'וליאנו מר־חמיס, הארץ, נירית אנדרמן, 22.04.2016 ♦

חלום המוזיאון של סעיד אבו שקרה. מקים הגלריה באום אל פחם, רגיל שמכנים אותו ערבי טוב. כעת, כשהוא קרוב מאי־פעם להגשמת חזון המוזיאון הראשון לאמנות פלסטינית בישראל, הוא מסרב להתנצל על הנכונות שלו לקבל תקציבים ממוסדות המדינה וגם על כך שהוא מציג אמנות עכשווית בעיר שרוב תושביה מוסלמים אדוקים, שני ליטמן, 04.05.2016 ♦

סטודנטים בתל אביב: "הושפלנו בבידוק כי אנחנו ערבים". סיוט בדרך מרומניה: סטודנטים מאוניברסיטת תל אביב, שניצלו את החופשה כדי לנסוע לרומניה, עוכבו במשך שלוש שעות בנמל התעופה בדרך חזרה, הופרדו מיתר הנוסעים ואף נחקרו בידי אנשי ביטחון מקומיים. הכל, לטענתם, רק בגלל שהם ערבים שבחרו לטוס בחברה ישראלית. בישראייר אומרים: "לחברת התעופה אין השפעה על תהליך הבידוק", פוראת נסאר | חדשות 2 | פורסם 30/04/16 20:39  | עודכן 30/04/16 ♦

"כל הערבים רעים, חוץ ממך המורה ".  "כל הערבים רעים, הלוואי שכולם ימותו. חוץ ממך, המורה, אני אוהב אותך, את שונה מכל הערבים האחרים". חייכתי אליו בחזרה ואמרתי: "גם אני מאוד אוהבת אותך, ואתה יודע מה, אני אגלה לך סוד קטן: יש עוד הרבה ערבים טובים כמוני, אתה רק צריך לרצות להכיר אותם"., מהא מנצור, הארץ, 27.04.2016 

התל אביבים החדשים: ערבים לתפארת מדינת תל אביב. הם ישראלים ממש כמו שהם פלסטינים, אבל יותר מהכל הם תל אביבים, רק שכל זה קצת פחות תופס בתור העלייה למטוס. כך גיבשו ערביי העיר זהות עירונית מובהקת, שעולה אפילו על הלאומיות, ומהנה, לדבריהם, הרבה יותר, שיר נחמיאס, עכבר העיר, צילומים: מנחה נופה, יום שלישי 26 באפריל 2016 ♦

יום אחד זה יקרה: הזמרת בת ה-13 שמאמינה בקירוב לבבות. ביסאן אבו לבן שרה ב"בית ספר למוזיקה" את "יש בי אהבה" והפילה את השופטים. בחול המועד היא כבר תשתתף בפסטיבל המחול והזמר העברי ברחובות, גלית עדות, מעריב און ליין, 24/04/2016 ♦

איברהים טאהא, סטודנט לעבודה סוציאלית ומדריך נוער. איברהים מספר שחופש הביטוי של צעיר ערבי בישראל הוא מוגבל ושהגזענות חודרת גם לחניכים שלו. פרויקט 100 קולות – פלסטיניות ופלסטינים אזרחי ישראל מספרים על עצמם, דעותיהם וחוויותיהם, הטלוויזיה החברתית, 24.4.2016 ♦

לוסי איוב "יש לי וידוי", פואטרי סלאם, 10.4.2016 ♦

המשורר הפלסטיני שהעז לקרוא לאדמה "זונה". המשורר טהא מוחמד עלי, בעל חנות לממכר מזכרות לתיירים בשוק של נצרת, היה אחד הקולות היפים, הכואבים־מצחיקים והייחודיים של השירה בארץ. סיפורו של היוצר הפלסטיני שעבר מתחת לרדאר וזוכה כעת לתהילה מאוחרת, איל שגיא ביזאוי, הארץ, 21.04.2016 ♦

בשביל האזרחים הערבים, ישראל היא משטר ולא מדינה. לעתים אני תוהה, לנוכח המצב הקשה בטירה, האם זיכרונות הילדות הנעימים שלי הם אשליה. 
אבל בניגוד למה שהמדינה רוצה שנחשוב, שאנחנו אלימים מטבענו, אני זוכר שלא תמיד כך היה. סייד קשוע, הארץ, 21.04.2016 ♦

"בכל מערך יחסי הכוחות הזה הנשים ממולכדות". ד"ר סראב אבו-רביעה-קווידר, החוקרת את מצבן של נשים בקרב מיעוטים מודרים, על קליטת הפלשמורה בישראל, אורן פרסיקו , העין השביעית, 21.04.2016 ♦

"אני אמור לשכוח שאני ערבי?": ח"כ בהלול במתקפה חריפה על הרצוג. כמה חברי סיעתו של יו"ר האופוזיציה יצאו נגד אמירתו על כך שעל המפלגה "לא לתת תחושה שאנחנו אוהבי ערבים". ח"כ מרגלית קרא "להפסיק להגיב לימין ולערוך שיח משלנו". ח"כ בהלול תקף: "פגיעה אנושה ביחסי יהודים-ערבים". ריאיון לאולפן וואלה! NEWS, דב גיל-הריום רביעי, 20 באפריל 2016 ♦

הספקטקולרי של זוהיר בהלול. לא תמיד הוא היה כזה. כל חייו השתדל להיות ערבי טוב. לפני חודשיים עוד השתתף ב"לעוף על המיליון"; רק לפני חודש עוד התגאה, שהצליח להגשים את חלומו של ילד ערבי מנצרת, שביקש לפגוש את בנימין נתניהו; ביום האשה הבינלאומי האחרון הוא בחר בלוסי אהריש לגיבורה שלו; רק לפני חודשיים עוד השתתף בכנס השפה העברית בראשון לציון. והישראלים חיבבוהו בתמורה ואפילו הכניסוהו להיכל התהילה של הגשש החיוור. ופתאום, הפלופ הזה — הספקטקולרי של זוהיר בהלול..",  גדעון לוי, הארץ, 10.04.2016 ♦

האמן פריד אבו שקרה לא רוצה שימחקו לו את הזהות. בפעם הראשונה תשתתף ביריד "צבע טרי" גלריה הפועלת בעיר ערבית. האמן פריד אבו שקרה, מנהל "בית התרבות והאמנות בנצרת", מסביר למה הוא לא מציג רק אמנים ערבים, ומספר על התמודדותו עם הגזענות בחברה הישראלית, שני ליטמן, הארץ, 04.04.2016 ♦

האם סייד קשוע מתכוון לפרוש מכתיבת טורו ב'הארץ' ולהפסיק לכתוב בעברית?  "הבחירה בעברית היתה בעיה גדולה. העברית היא השפה של מדינת ישראל. באופן משונה, אם אתה רוצה לפנות את הציבור הערבי בישראל, עדיף להשתמש בעברית[…] אבל העברית היא השפה של האויב. אז איך אתה יכול לבקר את החברה בשפתו של האויב, או שפתו של האחר? אני לא בטוח, אולי 'אויב' היא מילה חזקה מדי, אבל לכל הפחות שפתו של המדכא...", מאת שיחה מקומית | 17.3.2016 ♦

סיפורה של יסמין: ערבייה מוסלמית שגדלה בין ישראלים. לאורך כל חייה גדלה יסמין והתחנכה במוסדות יהודיים. היא חגגה פסח וראש השנה ולמדה תנ"ך כמו שאר חבריה לכיתה. אבל עם בגרותה הבינה שהיא חיה בקונפליקט ממנו יהיה לה קשה להשתחרר. למרות זאת היא לא מתייאשת ועדיין מנסה לגשר בין שני העמים, הדס שטייף, OnLife, 25.2.2016 ♦

מפרסם "בהארץ"? אתה משת"פ. ".. קשה להיות פלסטיני בתוך מה שקרוי הקו הירוק: אחינו הערבים מאשימים אותנו בבגידה ובני דודינו מטיחים בנו: אתם גיס חמישי", זוהייר אנדראוס, הארץ, 24.2.2016 ♦

בחילו וברעדה. בזכות הסדרה "פאודה" השחקנית חנאן חילו כבר לא מוכרת רק במגזר. בראיון טעון היא מסבירה איך המצב המדמם והמתוח כל כך במדינה יכול גם להצחיק, מפתיעה בבדיחות על קרום הבתולים וחוששת ממה שיקרה להצגה "חצוצרה בוואדי", שבה היא מככבת בתיאטרון חיפה – בימים שבהם פוסלים יצירות שבמרכזן סיפורי אהבה בין יהודים וערבים, יואב בירנברג | צילומים: גבריאל בהרליה, ידיעות אחרונות,  19.02.16 ♦

קריאת השכמה: אם לא נגיב מהר, תופעות כמו נשאת מלחם יהפכו לשגרה. אם לא נשכיל למחוק את הפער הסוציו-אקונומי העצום במדינה, הפיגוע שהיה בדיזנגוף הוא רק תחילתו של מדרון חלקלק שעלול להוביל למאבק לאומי של המגזר הערבי ישראלי, אורי סביר, מעריב און ליין, 28/01/2016 

גלנט לניו יורק טיימס: "ערביי ישראל הם אזרחי המדינה, לא האויב". במאמר לעיתון המכובד התייחס שר הבינוי והשיכון יואב גלנט להשלכות שיש לפיגוע בתל אביב על יחסי יהודים וערבים במדינה. "אין פשרות כאשר נאבקים בטרור, אך עלינו לשמר אווירה של סובלנות וכבוד. הממשלה וההנהגה הערבית צריכים לפעול במשותף נגד ההסתה", ynet פורסם:  21.01.16 

שאלות של זהות: רוב ערביי ישראל רוצים להשתלב אך חשים מופלים. ההשקעה האדירה של 15 מיליארד שקל באוכלוסייה הערבית היא צעד שאין מבורך ממנו, ובזכותה יופחתו תחושות אי השוויון בקרב ערביי ישראל, עמוס גלבוע, מעריב און ליין, 19/01/2016 

"הרוב המוחלט בציבור הערבי מגנה טרור". מוחמד כעבייה, פעיל חברתי, מסביר כי היו מי שסייעו למחבל אך רוב הציבור הערבי גינה את הפיגוע, ולא מעוניין להיות מעורב במעשי טרור • "חברי הכנסת הערבים מחמירים את המצב", אולפן ישראל היום, פורסם ב: 10.01.2016 16:04 עודכן ב: 10.01.2016 16:28 ♦

תושבים ערבים בתל אביב: "כולם חושבים שאנחנו מחבלים". המצוד הכושל אחר המחבל מתל אביב הופך כמעט כל ערבי בעיר לחשוד פוטנציאלי. עובדים או תושבים ערבים מספרים על תגובות חשדניות מצד השכנים היהודים, ועל חיפושים שערכה המשטרה בחלק מהבתים: "אתה כל הזמן חשוד, מבחינתם ערבי שווה טרוריסט", מיכל פעילן, חדשות 2, 07/01/2016 09:26 

להיות ערבייה בשראל . הדרת אזרחים, השתקה, פגיעה בחופש ההתאגדות והביטוי ועוד – כל אלה אינם חלק מהמשחק הדמוקרטי. למרבה הצער, הם חלק ממציאות החיים של המיעוט הגדול במדינה, רגד ג'ראיסי, האגודה לזכויות האזרח בישראל, פורסם במעריב ב-7.1.2016 

אז איך קוראים לערבים בישראל? האוכלוסיה הערבית בישראל, ככלל, רואה עצמה כחלק מהעם הפלסטיני ומהאומה הערבית וכקבוצה אזרחית בישראל. הפוליטיקה החיצונית והפנימית שלה, כמו גם פעילותה האזרחית והתרבותית, משקפות היטב את המתח בין העולמות הללו, המייצר שמות רבים לאותה תופעה, מרזוק אלחלבי, הפורום לחשיבה אזורית – מולד, 03.01.2016 

ערבי טוב זה ערבי חשוד. כל ערבי יודע שאחרי פיגוע, השגרה שלו הולכת להשתנות. לא מספיק שאתה חשוד כל הזמן, בתקופת פיגועים אתה פי אלף חשוד יותר. ולכן אנחנו הערבים נכנסים לכוננות, שלא נראה חס וחלילה ערבים מדי, חנין מג'אדלה, וואלה, יום רביעי, 06 בינואר 2016 ♦

המשטרה פושטת על דירות של צעירים ערבים בחיפוש אחר היורה מדיזינגוף. במסגרת החיפושים אחר נשאת מלחם, החשוד בירי בדיזינגוף, ערכה המשטרה שורת "ביקורים" בדירות של צעירים וצעירות פלסטיניים, כולל במעונות של אוניברסיטת תל-אביב. לא ברור כיצד יודעת המשטרה לאתר בתוך זמן כה קצר את הדיירים הפלסטיניים באזור, ומאידך, אולי גם לא כל כך קשה לנחש, מאת אורלי נוי, שיחה מקומית,  | 3.1.2016 

צעירי טירה מתארגנים להיאבק על עתידם . בין מערכת חינוך כושלת, אפליה ממוסדת והמתחים מול החברה היהודית, התארגנות חדשה של צעירות וצעירים מטירה מבקשת להתגבר על פערי החינוך, לגייס את הקהילה ולנפץ את התדמית הבעייתית של העיר, מאת אמג'ד עיראקי,  שיחה מקומית,   27.12.2015 

מרים כבהא תמונה לנציבת שוויון ההזדמנויות בעבודה במשרד הכלכלה. ועדת האיתור שהקים משרד הכלכלה ממליצה על עו"ד מרים כבהא לתפקיד נציבת שוויון ההזדמנויות בעבודה. המינוי כפוף לאישור שר הכלכלה, ראש הממשלה בנימין נתניהו, טלי חרותי-סובר, דה מרקר, 27.12.2015 ♦

שר החקלאות החליט למנות את פרופ' עבדאללה (עבד) גרה למנהל השירותים להגנת הצומח במשרד החקלאות, משרד החקלאות ופיתוח הכפר, דצמבר 2015 ♦

קול באישה מהפכה: אמל מורקוס חובקת אלבום חדש. לרגל צאת אלבומה החמישי "פתח אל-ורד", מדברת הזמרת אמל מורקוס בראיון ל"שיחה מקומית" על זהותה כאישה, כפלסטינית, כאומנית וכקומוניסטית, על ניסיונות התיוג מהצד היהודי וניסיונות ההשתקה מהצד הפלסטיני, על זכרו של אביה, ועל התקווה שעל שמה היא נקראת, מאת אורלי נוי, שיחה מקומית,  24.12.2015 

יש לך סכין? כששנאת האחר הופכת להיות דתם של אנשים, כשרוע הופך לאמונה ואכזריות הופכת למציאות, כשגזענות הינה ערך עליון בחברה — חרב עולמם של הילדים, חרב כולו על ראשיהם, סג'א אבו פני, הארץ, 17.12.2015 ♦

הליגיונר שמקדם דו-קיום. פאדי ג'אבר הוא נהג ראלי מצליח. הוא היה יכול להיות הרבה יותר מצליח אם היה נולד במדינה אחרת, אבל הוא נולד בישראל וכעת הקריירה שלו נמצאת בסכנה בגלל היעדר תמיכה כלכלית. ג'אבר שמהווה סמל להתערות ערביי ישראל דרך הספורט מקווה שזה עוד לא מאוחר, ראמי אליוספי, YNET, 17.12.2015 ♦

מחיר האפליה: הסופרלנד יחלק 4,000 כרטיסי חינם לתלמידים ערבים. תביעה שהוגשה בעקבות אפליית תלמידים ערבים הובילה להסכם פשרה, שבמסגרתו יחולקו ל-25 בתי ספר 4,000 כרטיסים לבילוי במקום, גלעד מורג, YNET, 17.12.15 ♦

בעלי "אבו גוש": אשתי הושפלה בנתב"ג. ג'אוודאת איברהים, בעלי המסעדה המיתולוגית, טוען כי אשתו נדרשה להתפשט בבידוק ואף נאמר לה ש'ערבים לא טסים באל על'. רשות שדות התעופה: "בודקים את כל הנוסעים באופן שוויוני, איתמר אייכנר, YNET, 15.12.15 ♦

דו"ח העוני הערבי. הטיעון שהילודה בקרב האזרחים הערבים גבוהה מאשר בשאר האוכלוסייה אינו יכול לשמש תירוץ עוד, מכיוון ששיעור הילודה בקרב אזרחי ישראל הערבים ירד משמעותית בשני העשורים האחרונים, סאמי מיעארי, דה מארקר, 14.12.2015♦

נשאר מחוץ למסיבה – ויקבל פיצויים. מועדון ה"לימן ברדרס" בת"א יפצה מבלה ערבי שכניסתו נמנעה בטענה כי מדובר ב"אירוע פרטי למוזמנים בלבד". תביעתו של האיש התקבלה לאחר שהסלקטורית בכניסה תועדה מכניסה מבלים שאינם ברשימת המוזמנים ושהיא אינה מכירה, בעוד הבליין הערבי נותר בחוץ, עזרי עמרם | חדשות 2 | 10/12/15 

כל ערבי מסוכן? "…המסוכנות שיוחסה לחטיב אינה אלא ביטוי של תפישה רחבה יותר, המאפיינת את יחסן של רשויות החוק בתקופות של "מתח ביטחוני" כלפי אזרחים ערבים… בתקופה האחרונה אנו עדים לפרקטיקות חדשות: המשטרה והשב"כ החליפו את הזימונים ל"שיחות אזהרה" של פעילים פוליטיים ב"מעצרי מנע…", מאיסאנה מוראני, הארץ, 08.12.2015 ♦

אתר קניות ללקוח: "לא מוכרים לך, ערבי טוב זה ערבי מת". האזינו להקלטה. צעיר מחיפה התקשר לאתר הקניות "קלאס דיל" אחרי שהנעליים שהזמין ארבעה חודשים קודם לכן לא הגיעו. במקום שירות, קיבל מנציג האתר שטף קללות ועלבונות: "יא כלב, יא מחבל, אם הייתי יודע שאתה ערבי מסריח לא הייתי מאשר את ההזמנה". הנהלת האתר: "מתנצלים, נדאג שיפוטר". הסיפור מתפרסם הבוקר במוסף "ממון" ב"ידיעות אחרונות", איריס ליפשיץ-קליגר, YNET, 01.12.15  

ערבים עוכבו בדרך לטיסת אל על: "השפילו אותנו, הרגשנו כמו במעצר". איוב וחברו מתל שבע נסעו לצפות בקלאסיקו בספרד – אך כשהתכוונו לעלות על טיסה בחזרה לישראל, נתקלו לטענתם ביחס משפיל: "הורידו אותנו למרתף, בדקו שאין לנו פצצה". אל על: "פועלים לפי הנחיות גורמי הביטחון", עמליה דואק, כתבת כלכלה | חדשות 2 | פורסם 28/11/15 ♦

חוסאם בשארה עשה היסטוריה כשמונה ביולי ליו"ר הערבי הראשון של דירקטוריון חברה ממשלתית גדולה ■ הוא הקפיד מאז לשמור על זהירות בביקורת כלפי ההנהלה והעובדים, כדי לא להסתכסך עם אף אחד מהצדדים – אך בעקבות ההשבתה האחרונה, שאותה "לקח ללב", הוא חורג ממנהגו ומסמן את הקו האדום… במגזר הערבי יש לא מעט אנשים כמוני. אני לא היחיד מבחינת הידע והכשירות, והייתי רוצה מאוד שעוד אנשים מהמגזר הערבי ישתלבו בשירות הציבורי, וגם במגזר הפרטי. אני חושב שזה טוב, הגון ומתבקש. האמון רק יתחזק כשהמגזר הערבי ירגיש חלק בלתי־נפרד מהעשייה המקצועית והציבורית"., אבי בר-אלי, דה מארקר, 27.11.2015 ♦

הקפטן הערבי שעשה היסטוריה. בפעם הראשונה בתולדות הכדורגל הישראלי שחקן ערבי הוא קפטן של נבחרת לאומית. עטאא ג'אבר מוביל את הנבחרת הצעירה של ישראל עד גיל 21. כשמינוי כזה קורה בימים טעונים שכאלו, הוא גורר תגובות מכוערות, אבל ג'אבר והחברים היהודים שלו לא מתכוונים לוותר, בן מיטלמן | חדשות 2 | פורסם 18/11/15 22:12 

"בהדסה אני מקבל יחס של אדם": הרופא הערבי שמייצג את ישראל. ד"ר עבד חלאילה משכונת ג'אבל מוכבר במזרח ירושלים מספר על ניתוח השתלת האיברים של חייל מג"ב שנהרג בפיגוע: "אני מצדיע למשפחה שלו..אולם כשהוא מתייצב בנתב"ג, בדרכו לייצג את בית החולים בכנס חשוב בחו"ל – אז כבר יהיה מי שידאג להזכיר לו שהוא ערבי..", אורית בראון אגמי, מעריב און ליין, 13/11/2015 

"בשבילכם אני תמיד אהיה ערביה". אחרי רומן מאכזב עם להקת הבלט הקיבוצית, הרקדנית והכוריאוגרפית סחר דאמוני משפרעם תציג במסגרת "הרמת מסך" יצירה אוטוביוגרפית. "אין לי בעיה להיות הערבייה שמשמיעה את הקול שלה. איך אני משמיעה אותו, איפה, למה ואיך, זה מה שחשוב", מרב יודילוביץ', YNET, 11.11.15  ♦

"במערכת חינוך תקינה ושוויונית, אין ילד מדוכא, אין ילד אלים". אם לא נדע מיהו האחר, לא נדע מי אנחנו. שנאה ואלימות הן תופעות לוואי של פחד ודיכוי. במדינה בה צד אחד של המתרס נהנה מחינוך ראוי והצד השני חסר, קשה יהיה למצוא מכנה משותף לגישור בין האוכלוסיות. דבריו של מועתז ארשיד, בוגר ביה"ס הדו לשוני, בהפגנה "עומדים ביחד" בחיפה ביום ראשון, שיחה מקומית, 4.11.2015 ♦

אני ערבי מסית. אני מסית כי אמרתי בתום לב שהגזענות נגד המיעוט הערבי הולכת ומחריפה. למה אני משקר? טוב לנו בישראל. מה היה מצבנו אם היינו חיים בעיראק או בסוריה? כאן גן עדן, מוחמד עלי טאהא, הארץ, 29.10.2015 ♦

ערביה עם כיסוי ראש, סמאח סלאיימה יצאה בשליחות "ידיעות אחרונות" להתחכך עם הרחוב היהודי. ידעות אחרונות, 30.10.2015 

מועצת חכמי השמאל הוציאה פסק הלכה נגד לוסי אהריש. בסלוני השמאל מצפים מכל ערבייה לסולידריות עם אחיה לשבט, ולא יעלה על הדעת שהיא תאשים את מנהיגיו בליבוי יצרים רצחניים. מבחינתם, כל ערבי צריך לדעת את מקומו ולא יעזור לו לנסות להתבולל, בני ציפר, הארץ, 23.10.2015 

ערבי בקורס קונדיטוריה קיבל אישור לשאת סכין: "פאניקה פרצה בכיתה". חוסיין שקרה, ערבי ישראלי הלומד בקורס פטיסרי, קיבל ערכת סכינים ומכתב מבית הספר שמאשר לו לשאת אותה. שקרה פירסם בפייסבוק: "מה אני, ערבי, הולך לעשות?" מעריב אונליין , 19/10/2015  ♦

בשל המצב הביטחוני: עיריות מרחיקות עובדים ערבים מבתי ספר. בכמה ערים נאסר על עובדי אחזקה וניקיון להיכנס למוסדות חינוך בשעות הלימודים. עמותת "סיכוי" המקדמת שוויון אזרחי פנתה ליועמ"ש: ההנחיות בלתי חוקיות ומעבירות מסר משפיל ומזלזל, ירדן סקופ, הארץ, 18.10.2015 ♦

תפקיד הערבים הטובים, לוסי אהריש ועלי סלאם. "…באוקטובר 2000 הזדעקה החברה הישראלית למראה ההפגנות ברחוב הערבי. היום, 15 שנים אחרי, לא נראה שהמצב השתפר בהרבה, וחלק מהאחריות היא גם על התקשורת, שמתעלמת ודוחקת, ומחפשת את הערבי הטוב והנחמד שמיישר קו עם המדיניות…", ג'קי חורי, הארץ, 18.10.2015♦

ת"א: המורה הערבייה שמלמדת דו קיום. גל הטרור? "דקירות ופגיעה בחפים מפשע זה דבר נורא. אלימות, ולא משנה כלפי מי היא מופנית, היא דבר הרסני… אני פוחדת להיכנס לקניונים". גזענות? "ביום הראשון ללימודים התלמידים הציצו דרך האשנב כדי לראות איך נראית המורה הערבייה, המוסלמית והדתייה". ההמנון? "אני עומדת אפילו שהוא גזעני ולא שייך לאזרחים הערבים". מונא מסארווה, מחנכת ורכזת שכבה בתיכונט, מרגישה שהיא שליחה: "אני שגרירה שרוצה להיות פה כדי להפחית את הפחד מהאחר, מהשונה", מירב שלמה־מלמד , MYNET, 18.10.2015 ♦

סטודנטית ערבייה שנחשדה כמחבלת הורדה מאוטובוס בכביש 6 והושארה בצד הדרך. חייל שניגש לנהג טען שהוא מזהה נוסעת כ"מחבלת שהמשטרה דורשת לאתר", והזעיק שוטרים. אלה דרשו ממנה לרדת מהאוטובוס לתשאול קצר, ובינתיים הנהג המשיך בנסיעה, אלמוג בן זכרי, הארץ, 18.10.2015 ♦

החיים המבלבלים של אלופת השחמט מטירה. הודא קאסם רק בת עשר וכבר שלוש שנים שהיא אלופת ישראל בשחמט לבנות גילה. בשבוע האחרון ההורים חוששים להשאיר אותה במועדון בכפר סבא והשחקניות האלג'יראיות כבר סירבו לשחק נגדה, אבל היא מתכוננת לאליפות העולם ושום דבר מזה לא יעצור אותה, רועי צ'יקי ארד, צילום: תומר אפלבאום, הארץ, 15.10.2015 ♦

גם העובדים הערבים חוששים: "אנשים מסתכלים, מעדיפים לא לדבר בערבית". גל הפיגועים הבלתי פוסק הותיר את הרוב הדומם של ערביי ישראל – אלה שעובדים לצד יהודים ובסך הכל רוצים להתפרנס, עם תחושות קשות. למרות המבטים והחשדנות, הם מתעקשים להמשיך בשגרה: "רוצה ללכת ברחוב ושאיש לא יחשוש ממני", חן ליברמן, נענע10, 14.10.2015 ♦

שביתה כללית במגזר: "היחס אלינו – כמו לדאעש". בתי הספר, העסקים ומוסדות הציבור במגזר הערבי לא ייפתחו היום, בעקבות השביתה שעליה הכריזה ועדת המעקב . צעירים מאיימים: "נפגין עד שחרור המסגד". בירושלים תתקיים הערב עצרת המונית של הימין למיגור הטרור, חסן שעלאן ואלישע בן קימון,  YNET,  13.10.15 ♦

מדריך הישרדות לפלסטיני בארץ הקודש. כשכל מה שצריך בשביל ששוטר יירה בך ברחוב זה שמישהו יצעק "מחבל", כדאי לכל ערבי לנקוט בשורה של צעדי זהירות: תחליף את הרינגטון בערבית, שני את כיסוי הראש ותרימו ידיים כל הזמן. אבל הכי טוב לא לצאת מהבית, מאת סמאח סלאימה, שיחה מקומית, 10.10.2015 ♦

ערביי ישראל תקועים בין המקל היהודי לגזר הכלכלי. בשנים האחרונות הממשלה מובילה קו לאומני שדוחק את הפלסטינים אזרחי ישראל לשולי הדמוקרטיה. הם יכולים לדרוש תקציבים, אבל שלא יעזו לאיים על האופי היהודי של המדינה, ג'קי חורי, הארץ, 09.10.2015 

ישראייר תפצה על "נוהל" נגד נוסעים ערבים/ חברת ישראייר ורשות שדות התעופה חויבו בפיצוי חמישה נוסעים ערבים-ישראלים, שנדרשו לרדת מטיסה בטענה לאיסור ביטחוני על הטסת חמישה בני מיעוטים יחדיו. "הנתבעות חטאו והפלו את התובעים", קבעה השופטת בפסק הדין' פוראת נסאר | חדשות 2 | פורסם 30/09/15 ♦

הסיפור על האשה שהקימה סינמטק בנצרת. בדרך להקמת הסינמטק, שברה ספאא דבור כמה תקרות זכוכית: היחס בחברה הערבית לאשה יזמית, הראשוניוּת של המוסד, הקושי של ישראלית לייבא סרטים ערביים והכסף. "האשה מהסינמטק", שביימה נורית יעקבס־ינון ויוקרן בפסטיבל הסרטים בחיפה, מגולל סיפור על אשה עם חלום בוער, נירית אנדרמן, הארץ, 20.09.2015 

בנו של אימת עברייני הצווארון הלבן הולך בדרכי אביו. חאלד כבוב הוא מהשופטים הכלכליים הבולטים בארץ. בנו הבכור ווליד יצא השבוע לעצמאות ובראיון ל"גלובס", מדבר כבוב-הבן-המעריץ על החלום להידמות לאביו, על סגירת פרצות בשוק ההון, על הגזענות כלפי ערבים ועל "החיידק הכבובי", אלה לוי-וינרב, גלובס, 11.9.2015 ♦

למרות הכל, אור הלר העלה נקודות חשובות על השב"כ. סרטו של אור הלר על השב"כ (לצפייה) מנומס ולא מאוד נוקב, אבל עדיין מעלה כמה נקודות חשובות. בעיקר על האופן שבו הארגון שרטט עבור הערבים את הגבול בין הטובים והרעים כפי שהוא רואה אותם, שני ליטמן, הארץ, 07.09.2015 

לראשונה זה שנים: לא יהיו הצגות בערבית בפסטיבל עכו. הפסטיבל אינו מציע השנה הצגות או תוכן אמנותי אחר בשפה הערבית, וגם התוכנייה באתר אינה מתורגמת לערבית. גיל אלון, המנהל האמנותי: "השיקולים היחידים לבחירת הצגות לפסטיבל עכו הם אמנותיים", יאיר אשכנזי, הארץ, 23.08.2015 ♦

מחקר: ערבים המאושפזים בבי"ח ישראלי חשים יותר ישראלים. מחקר שנערך במרכז שניידר לרפואת ילדים, בדק את תחושת הזהות הישראלית של משפחות למאושפזים מהחברה הערבית. מהמחקר עולה שככל שחווית האשפוז טובה יותר , כך גוברת תחושת ההזדהות עם המדינה, רותם אליזרע,YNET, פורסם:  04.08.15 

ריבלין: "האזרחות של ערביי ישראל אינה נתונה לחסדיו של איש". נשיא המדינה שוחח במשכנו עם כלי התקשורת בערבית לפני שבירת צום הרמדאן ואמר: "אני מודע, למצוקות ולכאב של החברה הערבית בישראל. אני שמח שמנהיגי הציבור והאזרחים הערביים, רואים בבית הזה כתובת לדאגותיהם", מעריב אונליין, 5/07/2015 ♦

תשובה לגדעון לוי: סליחה שהייתי ערבי טוב. כמו נורמן עיסא, ניסיתי. ניסיתי לכתוב בעברית, להשתתף בערוץ 2, להשתלב בחברה. 
אולי טעיתי אבל לא אתה תקבע עבורי, סייד קשוע, הארץ, 18.06.2015  ♦

בדרכי: קבלו את האישה שהמציאה מחדש את החינוך הערבי־ישראלי. 25  שנה אחרי שיצאה מהכפר ללימודים גבוהים על אף התנגדות חריפה של המשפחה, ממשיכה ד"ר דאליה פדילה לנפץ עוד ועוד תקרות זכוכית, טל בשן, מעריב און ליין, 08/06/2015 ♦

כנגד כל הסיכויים.סיפור הבא שלנו הוא סיפור הצלחה מרשים. עורכת דין, בת 25, תפקיד בכיר במשרד המשפטים, ובדרך ללימודי תואר שני בהרווארד בוסטון. נועה ברק על צעירה שהיא חלומה של כל אם – דועא אבו אל יונס. נועה ברק, כתבה ביומן של ערוץ 1, 5.6.2015 ♦

"בן הארץ": איך סייד קשוע הצליח לעבוד עלי? אחרי שקראתי את הטורים של קשוע בזה אחר זה הבנתי שנפלתי בפח – ספרו הקליל הוא בעצם כתב אישום חריף ביותר על החברה הישראלית, ישי רוזן-צבי, הארץ – ספרים, 05.06.2015 ♦

חומוס, לא פיצה: ביפו רוצים שיגישו אוכל ערבי.  יו"ר ועד ההורים המרכזי מוחה על כך שיהודים מפעילים את המזנונים באג'יאל ובעירוני י"ב: התלמידים מהמגזר הערבי מורגלים לצריכת מזון בעלת מאפיינים שונים. כתב לחולדאי: הנושא אינו סובל דיחוי. מה הוא מצפה שיהיה בתפריט?חומוס פול, מג'דרה, ממולאים ואפילו שניצל "שיהיה מתובל בסגנון שמוכר לנו", מירב שלמה מלמד, MYNET, 4.6.2014 ♦

האם יש סיכוי להרגיש כאן ישראלים אם אתם לא יהודים? האם כל ניסיון לשלב בין החברה הערבית והיהודית ולייצר דו קיום, ייתקל לעולם בחומות של חשדנות וניתוק? האם הציבור היהודי מוכן לקבל את הציבור הערבי כציבור של אזרחים לגיטימיים – או שרובנו עדיין מסתכלים עליהם דרך משקפי האיום הביטחוני הפוטנציאלי? ערבים/ישראלים – הפרק השלישי בסדרה, מואב ורדי, 20/05/2015 ♦

הפסנתרן הערבי-מוסלמי שכבש את העולם. ניזאר אלכאטר מופיע בקונצרטים וקוטף פרסים ברחבי העולם, ובסופו של יום חוזר אל בית הוריו בלוד, למקום בו גילה בגיל חמש את אהבת הקלידים. הפסנתרן הערבי-מוסלמי שהצליח להשיג כל יעד שהציב לעצמו, גם כשהסביבה ראתה בו עוף מוזר, מאמין שבכוחה של המוזיקה לגשר על כל הפערים, 4.5.2015, MYnet ♦

הבדואי שנולד בשם רפי, ופונה מביתו בגלל בסיס של חיל האוויר: "נטשו אותנו לחלוטין". עטאף מסאעיד גר בערערה, יש לו משפחה ועסק מצליח, אבל חוץ מזה הוא לא מרוצה מהמצב במגזר הבדואי ■ "למה לא משקיעים אצלנו כמו בעומר? בגלל מה שאנחנו עושים לעצמנו", סמי פרץ ו רותם שטרקמן, דה מארקר, 01.05.2015 ♦

חיילת מצטיינת ומוסלמית: "אמי זרקה את המדים". היא גדלה בבית מוסלמי-דתי, התחנכה על דאגה לפלסטינים, אך פרט לאמה אף אחד לא יודע שהיא משרתת בצה"ל ובקרוב תהפוך לקצינה. היום היא נמנתה עם 120 החיילים שקיבלו תעודת הצטיינות על פועלם: "אמי התביישה, אבל גיליתי שיהודים לא מפלצות", אמרה הצוערת בראיון ל-ynet, רועי ינובסקי,  23.04.15 ♦

תבע 20 מועדונים שסרבו להכניסו בשל היותו ערבי. כשהוא מצויד במצלמה נסתרת, חושף ע', תושב העיר ממוצא ערבי, מועדוני בילוי באזור המסרבים להכניסו על רקע גזעני. עד עתה הוא זכה בחמש תביעות, שהכניסו לו עשרות אלפי שקלים. 15 מקרים אחרים עדיין נידונים בבתי המשפט. "אני מחפש צדק", הוא מבהיר. "למה שישפילו וישאירו אותי בחוץ?" ומה הוא מציע לבליינים החווים התנהגות דומה? "אל תוותרו על הזכויות שלכם. רק כך נשים סוף לתופעה", אלירן קרסנטי ,MYnet-פתח תקוה, 16.4.2015 ♦

הפריצה של סמירה סרייה: מאחות לכוכבת קולנוע. שחקנית, לסבית, פלסטינית, אחות, ישראלית, כותבת שירה, יוצרת פרינג' — סמירה סרייה חיה בין הקצוות של החברה הישראלית עד שקיבלה תפקיד ראשי בסרטה החדש של שירה גפן, דורון חלוץ, הארץ, 16.04.2015 ♦

הדרך מהכפר: מחמוד קדח רק רוצה להשתלב בישראליות. מחמוד קדח מעלה בתיאטרון עכו הצגת יחיד פרי עטו ובמרכזה ערבי שמשנה את שמו לשם אשר, כדי שיוכל לשכור דירה בתל אביב. "זה לא מחזה אוטוביוגרפי, אבל לא קל להיות פלסטיני שרוצה להשתלב בישראליות", הוא אומר, רותי זוארץ, מעריב און ליין, 14/04/2015 ♦

עובדה: סייד קשוע, יומן גלות. הוא עשה את הבלתי אפשרי והצליח להראות לישראלים איך הם נראים מבעד לעיניים של ערבי ישראלי, בעברית רהוטה, טובה משל רובנו, הוא הצליח לרתק, להרגיז ולהצחיק אותנו עד דמעות. אבל המלחמה האחרונה שברה את סייד קשוע ("עבודה ערבית"), וכשבאה ההצעה המפתה מארצות הברית הוא ארז את המשפחה ואת החלומות על דו קיום ועלה על מטוס. רוני קובן ליווה אותו. צפו בכתבה המלאה, רוני קובן | עובדה | ערוץ 2,  30.03.15 ♦

ג'וני בראבו. המסלול המופלא של ג'וני סרוג'י משכונת ואדי ניסנאס בחיפה עד להפיכתו לישראלי הבכיר ביותר בהייטק העולמי וסגנו של טים קוק באפל, אסף גלעד, כלכליסט, 2.4.2015 ♦

העיתונאית מקבולה נסאר: "לא נהיה 'לוסי אהרישים', אני לא אהיה 'ערביית מחמד". המדיה הערבית לא חוקרת, אין מגישות ערביות בפריים-טיים המגזרי, לפמ וערוץ 33 מזלזלים בערביי ישראל, וראש הממשלה גזען. לקראת כנס און לייף, דיברנו עם מקבולה נסאר מרדיו א-שמס, והיא מרגישה טעונה. ליאור נאור, ביזפורטל, 26.3.2015 ♦

נוהרים לאצטדיון: צפו בכתבה.  הם מתים על זהבי, מבקרים את גוטמן ומחכים שנעלה סוף־סוף לטורניר גדול. תכירו את אוהדי הנבחרת הכי שרופים במגזר הערבי. שיחה פתוחה על כדורגל, קיפוח ושירת ההמנון. צפו בכתבה, שמעון אלבז ומיקי שורץ, YNET, 26.03.15  ♦

עובדי השלטון המקומי מהמגזר הערבי: הושפלנו והופלנו בנמל התעופה של אילת. האם הליך הבידוק הביטחוני בישראל נגוע בגזענות? גזברים ממוצא ערבי טוענים כי למרות שהגיעו בתום כנס לנמל התעופה באילת לצד עמיתיהם היהודים, רק הם נאלצו לעבור בידוק ביטחוני ותשאול, בעוד הגזברים היהודים נשלחו קדימה בתור. רשות שדות התעופה: הבידוק היה תקין – הגזברים עשו פרובוקציות, פוראת נסאר | חדשות 2 | פורסם 12/03/15  ♦

"שמתי לעצמי מטרה להיות ראובן אדלר הערבי". נראה שרק אדם עם אמביציה, סיפור חיים ופה כמו של עאאד כיאל, המוח שמאחורי קמפיין הרשימה המשותפת, יכול להוביל את המפלגה הערבית אל מטרתה להפוך לשלישית בגודלה בכנסת, יובל אביבי, גלובס, 11/03/2015 ♦ 

אחרי 8 שנים: בג"ץ דחה את העתירה לביטול אפלייה על בסיס אתני בבידוק בנתב"ג, ללא הכרעה עקרונית. השופטים גרוניס, נאור ורובינשטיין קבעו כי העתירה התייתרה בשלב זה בשל שינויים שהוכנסו בשיטת הבידוק מאז הוגשה, אך שמרו לאגודה לזכויות האזרח את הזכות להעלות את טיעוניה שוב בעתיד, ג'קי חורי ו רויטל חובל, הארץ, 11.03.2015 ♦

לוסי אהריש בין מדליקי המשואות בטקס יום העצמאות. אהריש נבחרה להדליק השנה משואה בשל היותה "עיתונאית מוסלמית פורצת דרך, המעלה לסדר היום הציבורי הישראלי שיח של סובלנות ופתיחות בין מגזרים". , דוד אברהם ורויטל בלומנפלד. וואלה, יום ראשון, 08 במרץ 2015 ♦

פסה"ד בעתירת האגודה לזכויות האזרח נגד פרופיילינג של אזרחים ערבים בבידוק הביטחוני בשדות התעופה צפוי להינתן עד אמצע אפריל. להלן קישור לפסק דינו של בית משפט השלום בת"א בעניינה של פרופ' נאדרה שלהוב-קבורקיאן נגד רשות שדות התעופה – תביעה שיזמה עדאלה. ביהמ"ש אינו מתערב בנוהל של פילוח האזרחים הערבים בשל כך שבג"ץ האגודה לזכויות האזרח בנושא מ-2007 עדיין תלוי ועומד, אך פוסק פיצוי בשל ההשפלה. ♦

אתה לא רצוי כאן. אביגדור ליברמן חתר בשידור חי בחדשות ערוץ 2 תחת אושיות היסוד של הדמוקרטיה, ובתגובה ספג הערה רפה מיונית לוי. ראשי מפלגות אחרים שנכחו באולפן – שתקו, אורן פרסיקו, העין השביעית, 3.3.2015 

בגלל ההמנון: מורים ותלמידים יצאו מטקס רשמי. בטקס פרסי הצטיינות של משרד החינוך עזבו מורים ותלמידים ערבים את האולם עם השמעת ההמנון. יו"ר מנהל החינוך ההתיישבותי התייחס בסלחנות למעשה וכתב: "הם משמיעים קול אחר", רעות וילף 15/2/2015 , NRG ♦

רק אל תגידו שאתם פלסטינים. ה"שקט התעשייתי" – השתיקה או ההשתקה – של אנשי מקצוע ערבים במקומות עבודה יהודים הוא קריטריון מרכזי, אולי אף תנאי, לאי-הדרה חברתית גלויה מצד אוכלוסיית הרוב היהודי. אולם נשים מבטאות, בהקשר זה, תודעה פוליטית ביקורתית גבוהה יותר מזו של גברים, תוויבה מג'דוב, אפשר לחשוב – מולד, 10.02.2015  ♦

הגיבור הערבי הראשון של המדינה היהודית. הוא נולד כעבד אל מג'יד חד'ר, התגייס לצה"ל והפך לעמוס ירקוני. סיפור חייו המדהים של הבדואי הראשון שקיבל את עיטור המופת, שלושה צל"שים ופיקד על סיירת שקד, והלך לעולמו השבוע לפני 24 שנים. גם במותו עורר סערה, ירון דרוקמן,YNET  07.02.15 ♦

חייל דרוזי הותקף במועדון "כי דיבר ערבית". רזי חסיסי, לוחם גולני מדליית אל-כרמל שוחח בערבית עם חברו במועדון בקיבוץ יגור. זה נגמר בתקיפה במגרש החניה: "אחד מהם הרים אבן גדולה ושבר את החלון". חסיסי נותח ברמב"ם, אחיה ראב"ד, YNET 07.02.15 ♦

במקום ריטלין: אפליקציה שמטפלת בהפרעות קשב וריכוז. שני צעירים מבאקה אל-גרבייה פיתחו את האפליקצייה Myndlift שמבטיחה לטפל בהפרעות קשב וריכוז בטכניקת נוירו-פידבק ■ עזיז קעדאן ואנס אבו-מוך: "אנחנו מאמינים שלמוצר יש פוטנציאל לטיפול בעוד הפרעות", שירי דובר, גלובס, 3.2.2015 ♦

יונת השלום: נסרין קדרי מחברת את כל הקצוות. נסרין קדרי היא זמרת ייחודית שכמוה לא היתה בישראל. ערביה מוסלמית שמחזירה מאות אלפי יהודים למוזיקה הערבית שגדלו עליה בבית, ומצליחה לרקוד על כל החתונות. גם עמוקה וגם פופית, גם מרקידה וגם מקוננת. יחד עם דיקלה היא מהווה ראש חץ נשי שמשרטט מחדש את גבולות המיינסטרים של המוזיקה המזרחית, בלי להתנצל על השורש הערבי, בלי לוותר על הפופיות הישראלית. היא עוד תביא את השלום, אסף נבו | mako | פורסם 25/01/15  ♦

ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל: "דמנו אינו הפקר". כל המגזר נעתר לקריאה להשבתת המשק, בעקבות האירועים ברהט. גורמים בכירים בקרב הקהילה הבדואית דורשים חקירה מקיפה ואף קוראים לכל אלו שעובדים בכוחות הבטחון לפשוט את המדים במחאה, יאסר עוקבי, מעריב און ליין, 20.1.2015 ♦

"בישראל אתה לא יכול לברוח מהערביוּת שלך. פה אפשר לנוח". למורג'נה יונס נשבר בלי קשר למילקי. יוסף סוויד פנטז על מטרופולין ירוקה ועכשיו הגעגועים אוכלים אותו. ראא'ד מנצור כבר לא חושב פעמיים לפני שהוא מדבר ערבית ברחוב. מחמוד זועבי עוד יקים סטארט-אפ בנצרת. צעירים ערבים אזרחי ישראל מספרים למה היגרו ומה מצאו בברלין, ניר יהב, וואלה, יום חמישי, 15 בינואר 2015 ♦

אל תקראו לו יהודה לוי הערבי: מחמוד שלבי. מחמוד שלבי מגלם צעיר בדואי בסרט "שקופים", וגם שם הדמיון ליהודה לוי צץ כנושא לבדיחה. במציאות הוא לא רואה את עצמו כאיש חשוב מאוד. מביתו בעכו, הוא מביט בחיי הזוהר מרחוק. "תל אביב עיר קשוחה, אתה יכול לסמוך שם רק על עצמך וזה משנה אותך, הופך אותך למפלצת", הוא אומר בראיון, יעל ברנר, YNET  30.12.14 ♦

אני נאמן למדינה, אבל המדינה לא נאמנה אליי. הייתי הראשון בתור לצ'ק אין בנתב"ג, עד שהגיעה הבודקת הביטחונית, לקחה לי את הפספורט וגרמה לי לחכות עד שאחרון הנוסעים יעשה צ'ק אין לפני. אם הסיפור הזה לא מוכר לכם, אתם כנראה לא ערבים, וסים יונס | mako | 30/11/14  ♦

"קוראים לי סלים טועמה ואני לא מחבל". לקשר בני־לוד נמאס מהקריאות נגדו, שהובילו להעמדתה של מכבי ת"א לדין, והוא מבקש: "הגיע הזמן ששחקנים בכירים יעשו מעשה, הגזענות משתלטת על הכדורגל שלנו", נדב צנציפר, YNET 02.12.14 ♦

ערביי קו התפר נקרעים בין שני עולמות: "אנחנו שק החבטות התורן". כתבתה של תמר איש שלום בחדשות 10, 27/11/2014 ♦

פרשת "וילה תומא": האם הבמאית סוהא עראף באמת צריכה להזדהות כישראלית?יחסו של הממסד הישראלי לסרטה של סוהא עראף "וילה תומא" יצר פארסה עלובה, החושפת את החולשה שבדרישה להציג סרט על פי זהות מממניו, אורי קליין, הארץ, 21.11.2014 ♦

אל תתפלאו שערביי ישראל לא מודים לנוצריך להגיד את האמת: הסיכוי של ערבי-ישראלי להגיע לתפקיד בכיר במדינה הוא אפסי. אז מה הפלא שהם זועמים? אמיר חצרוני | 12/11/2014, NRG ♦

"זאת לא אטרקציה לשמוע ערבייה ביום העצמאות". לינה מח'ול, זוכת דה וייס, יוצאת עם סינגל ראשון (בערבית), ומדברת על המופע החדש של שירי פיירוז, המגורים בעכו, האפשרות שתצא עם גבר יהודי ועל מבצע צוק איתן, MYNET, מירית קושניר סטרומצה, יפה ברנס  ♦

סדרת מפגשים עם יוצרים ערבים בספרייה הלאומית. את הסדרה, "בין שני חצאי התפוז", שמה, ינחה קובי מידן והיא תקיף ארבעה תחומי יצירה: ספרות, תיאטרון, טלוויזיה ומוסיקה, מיה סלע, הארץ, 19.10.2014 ♦

איך זה להיות עובד ערבי בישראל?פיטורים ללא שימוע, סתימת פיות, רמיסת זכויות – זה מה שעובדות ועובדים ערבים מתמודדים איתו בחברה הישראלית, בחודשים שאחרי צוק איתן. איך אפשר להלחם בגזענות המכוערת הזו? עו"ד סמאח אלח'טיב-איוב, סלונה, 06/10/2014 ♦

היום: אירועים לציון 14 שנים להרג המפגינים במהומות אוקטובר 2000. היום אחר הצהריים תתקיים התהלוכה המרכזית בסכנין, לזכרם של 13 אזרחים ערבים ישראלים שנהרגו במהומות מירי כוחות המשטרה, ג'קי חורי, הארץ, 01.10.2014 ♦

"קשה להיות כאן ערבי, אבל אין לי ארץ אחרת". הוא לקח לעצמו פסק זמן בצרפת, אולם תאופיק אבו ואיל אינו מתכוון להגר מפה כמו סכנדר קובטי וסייד קשוע. "הישראליות היא חלק ממני, אבל אני יכול להבין את המצוקה שלהם", הוא אומר בראיון לקראת הקרנת סרטו הקצר בפסטיבל חיפה, "באירופה פלסטיני הוא אוטומטית פוליטי, וגם תפיסת הערבים שטחית", שמוליק דובדבני, YNET  09.10.14 ♦

 קול ערב: מקטאר ועד תוניסיה מתאבלים על המשורר הדרוזי מהגליל. הוא התרועע עם עמוס קינן ודן בן אמוץ, האמין בדו-קיום עד יומו האחרון, ומותו עצר מלכת את כל העולם הערבי. סמיח אל-קאסם מת בגליל במהלך "צוק איתן", קריאתו לשלום תמשיך להדהד בשירתו, אייל לוי, מעריב, 3.9.14 ♦

סלים טועמה פותח פה: "הפועל ת"א ירקה לי בפנים". הכוכב החדש של בני לוד מתכונן לעונה הראשונה שלו בליגה הלאומית ("לא יהיה קל לשחק מול 200 אנשים"), סוגר חשבון עם איל ברקוביץ' ("לאן נעלמו המילים היפות שלו על כיבוד סמלים?") ומדבר על הגזענות ביציעים ופרשת מהראן ראדי: "אם זה יימשך, אני מצפה ממנו לעזוב את מכבי ת"א". נדב צנציפר, שוש מולא ודוד נתן, YNET 04.09.14 ♦

שני עמים לילדה אחת: איך זה לגדול במשפחה יהודית־ערבית. ילדים שנולדו למשפחה מעורבת מספרים ל"הארץ" על זהות פתוחה יותר מהרגיל ובעיות השתייכות לא פתורות, עפרה אידלמן, הארץ, 31.08.2014 ♦

להיות תלמיד ערבי במערכת החינוך בישראל. פרופ' מוסטפא כבהא, ראש המחלקה להיסטוריה, פילוסופיה ומדעי היהדות באוניברסיטה הפתוחה, טוען כי במשך שנים היו ניסיונות לנתק את המיעוט ערבי בישראל מהנרטיב הפלסטיני דרך ספרי הלימוד. היום, לדבריו, המצב מעט טוב יותר, אבל עדיין לא מספק: "כל המאמצים של גיהוץ המודעות הניבו דורות שלמים החיים בדילמה זהותית חריפה ביותר", פאוזי אבו טועמה,  28.8.2014 MYNET ♦

אז למה לי פוליטיקה? ההוכחה שאפשר אחרת. דווקא בימים קשים, נבחרת הנוער מוכיחה שאפשר גם אחרת. סיפורו של מוחמד אבו-ערישה בן ה-16, שגדל בפרדיס, אותר על ידי סקאוט בגיל צעיר וחולם שבעתיד הקרוב הכדורסל יהיה ענף הספורט הבכיר במגזר הערבי. על משפחה שרואה בספורט כדרך לגישור על הפערים, שי לוי  02.08.14 -, ספורט 5 ♦

נדים שיבאן ינהל את המוזיאון לאמנות האיסלאם בירושלים. שיבאן הוא הערבי הראשון שנבחר לנהל מוזיאון בישראל, שני ליטמן, הארץ, 17.08.2014 ♦

מה קורה כשרופא ערבי עובר ועדת קבלה ביישוב קהילתי בצפון? הסיפור הזה, שנחשף באתר "המקום הכי חם בגהנום", מוכיח שגילויי הגזענות בישראל עמוקים ורחבים יותר מכמה התבטאויות של "הצל", שי ניב, גלובס, 15.8.14 ♦

לוסי אהריש מתקשה להתמודד עם העוינות: "לא יכולתי להתמודד עם השנאה", בין ערביי ישראל ישנם אנשי רוח ואמנים רבים שהשתלבו לחלוטין במרקם החיים הישראלי והובילו את הדו קיום. כיום גם הם חווים את גלי השנאה, ושואלים את עצמם האם הם נכשלו. העיתונאית לוסי אהריש:"לראשונה הרגשתי לא שייכת", אילן לוקאץ' | חדשות 2 | פורסם 15/08/14 ♦

סייד קשוע: "הבן שלי לא יודע שהוא ערבי". רגע לפני שעזב את הארץ והפך למורה בכיר לעברית, הסביר סייד קשוע למה הוא בוחר להתרחק ("משהו בי נשבר"), איך הפך בנו לכוכב הגן ("הוא אוהב להיות אבא של שבת") ומכחיש בתוקף שלעג לחטיפת הנערים ("הדברים לא נאמרו מעולם"). וגם: למה הוא כל כך רוצה לראות סלפי של ביבי והנייה מחובקים?מערכת תכניות קשת | תכנית קיציס | פורסם 10/08/14 ♦

אחי הישראלים, אחי הפלסטינים. "…ימים קשים עוברים עלי, והם מטלטלים אותי רגשית. מדינתי, ישראל, נלחמת בבני עמי הפלסטינים, ועלי לשתוק. עלי לנצור ולעצור את ההזדהות והכאב שלי בגבול הלא קיים של הקו הירוק. אני חצי עזתי….", תאבת אבו ראס, הארץ, 04.08.2014 ♦

"אמא, אל תדברי ערבית ליד היהודי". "בגיל חמש וחצי, אדם מפחד לדבר בשפת אמו באוטובוס בבת ים. אחרי שהוא ראה איך השוטרים מפזרים באלימות הפגנה, איך אפשר להאשים אותו?". אסמא אגבאריה זחאלקה קיבלה שיעור בדמוקרטיה מבנה הפעוט, אסמא אגבאריה זחאלקה | mako | פורסם 04/08/14 ♦

ערבים ישראלים, תפסיקו לבכות. "…באמת, על איזה "נשבר לכם" אתם מדברים, חברי הטובים? הרי כל בית ערבי שנבנה כאן הוא סיפור של מאבק, כל כביש שנסלל, כל גן שנחנך, כל דונם ששוחרר היו סיפורים של גבורה. ממתי התנחלה במקומותינו פריווילגיית הייאוש?…", עודה בשאראת, הארץ, 28.07.2014 ♦

אנא הישארו ערבים יהודים. "…הפשע הגדול שלכם הוא שבהצלחתכם הענקתם תעודת יושר לאותם "ליברלים" יהודים. בגללכם, הם יכולים לנופף בשקר שמציג אותנו כלוחמי שוויון וחופש, נציגיה הליברליים של מדינה, שבה "אפילו" ערבי יכול להגיע לפסגה…", צבי בראל, הארץ, 23.07.2014 ♦

מכתב לידיד ערבי. בסופו של דבר, אנחנו כאן יחד. לא אתה ולא אני הולכים לשום מקום, דרור פויר, גלובס, 26/07/2014 ♦

זה לא נגמר, ויש עוד מקום לאופטימיות: מכתב לסייד קשוע. היית אמור להיות אופטימי, לתת לי תקווה, ובמקום זה הצעת רק ייאוש. אני מבינה, יש לזה סיבות טובות, אבל אנחנו חייבים להשאר כאן ולהאמין וליצור עולם טוב יותר. טיול ביפו ומחשבות על סופר מטירה, מייסלון דלאשה, שיחה מקומית,       | 6.7.2014 ♦

המסע שלנו, ערביי ישראל. נאדיה חילו, הארץ, 26.07.2014 ♦

בניגוד לסייד קשוע, רדא ג'אבר, הארץ, 23.07.2014 ♦

סייד, חכה לי! או… לך לשלום. מירה עווד, הארץ, 20.07.2014 ♦

נמאס לי להיות ערבי כאן. "…איזה נטל כבד מנשוא. אני אחראי. אני אשם. ואני גיס חמישי. כי ערבי אנוכי, ולערבי הזה נמאס באמת ובתמים. נמאסו הלחישות והלחשושים. אני רק מפנה מבט, ומיד חצי הארס מופנים כלפי, כאילו מדובר בשעת כושר רגעית, או שמא ברגע מושלם של מארב, שבו מיד מצביעים לעברי, מנבלים את הפה בלחישה ארסית, וכשהעיניים מצטלבות — משחררים חיוך מריר מתוך פנים נבוכים, שכולם בוז אחד גדול.…", זוהיר בהלול, הארץ, 19.07.2014 ♦

חאדר אבו-סייף, ערבי, יפואי והומוסקסואל גאה, מחפש תשובה. חאדר אבו־סייף פרץ את המעגל: הילד שגדל באזור מוכה פשע ביפו הפך לאייקון הומוסקסואלי תל־אביבי 
ולאיש חיי לילה עסוק. דווקא עכשיו הוא מרגיש שהקריאה "מוות לערבים" מכוונת ישירות נגדו, שאפילו השמאלנים הפכו מיעוט נרדף ושאין לו ברירה אלא לברוח, הילו גלזר, הארץ, 16.07.2014 ♦

יוסוף סוויד: "אני חולה מהמקום הזה".  השחקן הערבי, שנשוי ליהודיה, פירסם בפייסבוק פוסט נגד הישראלים ונגד הפלסטינים, בו הוא מציע להם פיתרון לסכסוך: "תזדיינו". בריאיון עמו ל"צינור לילה" הוא מסביר: "שני העמים הם חולי נפש, שצריכים ללכת לטיפול דחוף", צינור לילה– נענע, על סדר היום |עודכן 09:29 07/07/2014 

זה לא נגמר, סייד, עוזי ברעם, הארץ, 07.07.2014 ♦

זה נגמר. הגעתי לדקה ה-90. אני צריך לעוף מפה ואולי לא לחזור. הניסיון של חיים משותפים עם יהודים כשל. אין עתיד, סייד קשוע, הארץ , 03.07.2014 ♦

לוסי אהריש מגיבה על המתקפה: "אנחנו כאן כדי להישאר". מנחת הטלוויזיה כתבה לחבריה הקרובים בפייסבוק על התחושות הקשות שליוו אותה לאחר שהותקפה בשידור חי ע"י פעיל הימין הקיצוני בנצי גופשטיין. "בכיתי על שינאה תהומית שאותה לא אצליח להבין לעולם", מאת: וואלה!7/7/2014 ♦

"זה לא סוד שאני משתייכת למגזר מקופח". ד"ר נוזהה אל-הוזייל אל-אסד, 40, חובשת כובעים שנדיר למצוא על ראש אחד: היא ד"ר לעבודה סוציאלית, מנהלת משותפת בתוכנית "סאווה" למיקרו-מימון, נשואה, אם לשישה ובדואית שגרה ברהט. ראיון עם פורצת דרך, דנה לביא, ספירלה, 13.6.14 ♦

גם היהודים אשמים בדבריה של זועבי. האפליה נגד ערביי ישראל נמשכת ביתר שאת גם כיום. מאת: מירב ארלוזורוב, דה מארקר, 25.06.2014 ♦

החשודים המיידיים: לא פשוט להיות ערבי ישראלי בתקופה הזאת.כשהמדינה עומדת על הרגליים, לא פשוט להיות ערבי ולהשתלב בשיח. כך קורה שבמקום לחפש נציג מהמגזר עם אמירה חכמה, השטויות של זועבי זוכות לכותרות, מיכל אהרוני, מעריב, 19.6.14 ♦

מעליב // "למה יאיר לפיד החליט שערבים קונים דירה ב-600 אלף שקל?"הוא מעורב בהקמת מנהרת הכרמל, הנמלים החדשים והרכבת הקלה שאולי תקום בתל אביב, ועדיין, עו"ד ראיק חורי מתקשה לשכור דירה בתל אביב וסובל מטרטורים בנתב"ג ■ "המגזר הערבי מבוזבז, אבל הוא רוצה לעבוד ויכול לתרום",  יסמין גואטה, סמי פרץ, דה מארקר, 27.05.2014 ♦

"יהודים חושבים שערבים שותים רק מיץ ענבים". שאדי מרעי, כוכב הסרט "ערבאני", ישמח לקשר רומנטי עם יהודיה, מוכן לשחק מתנחל, מרגיש זרות כתלמיד ערבי יחיד בסטודיו למשחק ועצוב על כך שאביו מת לפני פריצתו בסרט "בית לחם". שגיא בן נון, מערכת וואלה!, יום חמישי, 22 במאי 2014 ♦

קצת נכבה, עם קורטוב כיבוש וים כישרון. האנתולוגיה "נכבה לייט וסיפורים אחרים, לקט מהסיפורת הפלסטינית החדשה" לא מערערת את קואורדינטות הרגש של הבורגנות הישראלית, וגם לא גורמת להתלהמות מיליטנטית. כי למרות אותו אינסטינקט מוכר שהיא מפעילה אצל הקורא הישראלי הממוצע – הספרותיות הגדולה שבה מנצחת, עמיחי שלו YNET 29.04.14 ♦

מי אומר שהרקדן עדי בוטרוס הוא ערבי משתכנז. השפה הטבעית לעדי בוטרוס היא עברית, ועם זאת הוא חש מחובר לערכים שגדל עליהם. כל הלהקות בארץ אמרו לו לא, אבל בסצנה העצמאית הוא פורח. לקראת הבכורה של עבודתו החדשה, "שיעור מולדת", הוא מספר מה זה בשבילו בית, שיר חכם, הארץ, 14.05.2014 ♦

חוצה ישראל עם קובי מידן – אבתיסאם מראענה מנוחין. קובי מידן משוחח עם היוצרת הדוקומנטרית אבתיסאם מראענה מנוחין, שסרטה החדש "תרשום אני ערבי" מתמודד בתחרות הישראלית של פסטיבל "דוקאביב" ה-16. הסרט משרטט את דיוקנו של המשורר הלאומי הפלסטיני מחמוד דרוויש באמצעות שירתו, מכתבי אהבה שכתב וסיפור הקשרים האינטימיים שלו עם נשים. הסרט מצייר דיוקן היסטורי, פוליטי ואישי של חייו של אחד מהמשוררים החשובים במאה ה-20. אבתיסאם היא במאית ותסריטאית עטורת פרסים, העוסקת בסרטיה בנושאים של זהות ערבית-פלסטינית, מעמדן של הנשים בחברה הערבית ועוד.Published on May 8, 2014 ♦

חוצה ישראל: ערביי ישראל וההזדהות עם המדינה. כ-20% מאוכלוסיית ישראל הם ערבים ולמרות השנים הרבות שהם חיים לצד האוכלוסייה היהודית במדינה, הישראלים לא יודעים עליהם דבר. "כשרואה אותי יהודי ברחוב הוא מפחד כאילו נפל סקאד", מספר הסטנדאפיסט התל אביב לשעבר, שייח' עבד מואסי. אריק וייס, נענע 10, 03/05/2014 ♦

משפחה אחרת. הוא: גשש בדואי, סגן אלוף בצה"ל • היא: חצי יהודייה שסבתה איבדה את משפחתה באושוויץ • הם גרים בכפר זרזיר, ושני ילדיהם הגדולים לומדים בבית הספר בנהלל • "רם יתגייס בקרוב לצה"ל", אומרת רותם מזאריב, "וכששירה ומאיה יגדלו, הן יתחתנו עם גברים בדואים", נעמה לנסקי, ישראל היום, 14.04.2014 ♦

מיישר את הצווארון הלבן: קווים לדמותו של השופט חאלד כבוב. השופט הכלכלי חאלד כבוב מתבלט בעונשים הכבדים שהוא פוסק לעברייני שוק ההון, באופן ההתבטאות הישיר והנועז שלו ובהעדפת הצדק על פני נורמה משפטית. קווים לדמותו של השופט ששלח את היחצן צביקה רבין ל־30 חודשי מאסר, משה גורלי, כלכליסט, 6.4.14 ♦

נוף ילדותי. נוף עתאמנה־איסמעיל, שתתמודד במוצ"ש בגמר "מאסטר שף", חיה בשלמות גדולה עם כל החלקים וחולמת לפתוח בית ספר לבישול ערבי־יהודי, הילה אלפרט, ישראל היום, 4.4.14 ♦

"אני ערבי, תכבד אותי, ויאללה ממשיכים". חברי "סיסטם עאלי" הגיעו לאולפן של קוטנר ודיברו על התגובות שקיבלה הלהקה המעורבת מהמאזינים, ועל האהבה שמחזיקה את הכל יחד. "היו שהזמינו אותנו כי חשבו שאנחנו איזו גלוית ילדי שלום. ממסדים אוהבים דברים כאלה". צפו בראיון ובביצוע המיוחד. ynet   02.04.14 ♦

החלום של מהטה קרוב להתגשם: נגנים ערבים בפילהרמונית. זובין מהטה, המנצח הוותיק בעולם ואחד הפוליטיים ביותר, הצהיר תמיד על שאיפתו לשתף נגנים ערבים. הנגינה הווירטואוזית השבוע של הכנרים מנצרת, יאמן סעדי ופיראס משעור, ברסיטל תלמידים מצטיינים בת"א, רמזה שמימוש החלום קרוב מהצפוי, נעם בן זאב, הארץ, 31.03.2014 ♦

ערבים זה לזה. ההצגה "רוח ים" מספקת הצצה מרתקת אל החברה הערבית-ישראלית, רון שוורץ, גלובס, 27.3.14 ♦

אחרי שנים של השפלה בנתב"ג, ערבים מדווחים על שיפור התנאים בבידוק. השינוי קשור בהפעלת מערכת הבידוק החדשה של מזוודות כל הנוסעים. האגודה לזכויות האזרח טוענת שהעתירה שהגישה בעניין השפיעה על השינוי, עמירה הס, הארץ, 26.03.2014 ♦

בית הדין: הנוהל לפיטורי מורה ערבי לאחר תחילת השנה תמוה, בלשון המעטה. בית הדין לעבודה בחיפה דן בבקשתה של מורה דרוזית שפוטרה באמצע שנת הלימודים באמצעות נוהל של משרד החינוך המפלה דרוזים וערבים, ירדן סקופ, אלי אשכנזי, הארץ, 25.03.2014 ♦

ת"א: לא עבר סלקציה בשל היותו ערבי – ויפוצה. צעיר ערבי שלא הוכנס ל"צ'ין צ'ין" יפוצה ב־42 אלף שקל. השופט: התובע משמש נושא דגל המאבק בהפליה עבור אחרים שמוצאים עצמם מבוזים ומושפלים בשערי מועדונים, מירב שלמה-מלמד, MYNET, 20.3.14 ♦

מצחיק לאללה. הוא התחיל בתור טבח אבל מצא את דרכו לבמה: מוחמד נעמה מדיר אל־אסד מופיע בפני קהל יהודי ולא מפחד לצחוק על מה שכואב, דדו מילמן, דה מארקר, 17.3.2014 ♦

ערבים מקבלים פחות. "…ראש הממשלה נוהג להתגאות במצב הטוב של ערביי ישראל, המוביל אותם, לדבריו, לבכר חיי מיעוט מכובדים במדינה יהודית על אלטרנטיבה אזורית אחרת…. המדינה משמרת את אזרחיה הערבים בגטאות מונציפליים, שבהם פושים עוני, בערות והזנחה. במקום לפעול לשיפור תנאי חייהם, על ידי תקציבים דיפרנציאליים וסיוע ניהולי לרשויות הערביות, המדינה מעודדת את המשך הפערים בין האזרחים הערבים ליהודים….",  מאמר מערכת הארץ, 13.03.2014 ♦

התמיכה במורה הערבייה שהושפלה לא תשנה דבר. סיפורה של איזיס שחאדה, המורה שאולצה לעבור בדיקה משפילה בשדה התעופה באילת, עורר תגובות תמיכה רבות. אבל ספק אם זה ישנה את המצב, אורלי וילנאי, הארץ, 05.03.2014

לראשונה: ח"כים ערבים ירצו בפני מאבטחי נתב"ג. בוועדה לפניות הציבור בכנסת נערך דיון בעקבות תלונות על אפליה בבידוק בשדות התעופה בארץ. דובר רשות שדות התעופה: "לא מנסים להשפיל אף אחד", אריק בנדר, מעריב,  | 3/3/2014 ♦

מוזיקאים ערבים: "אסור שלמוזיקה יהיו גבולות", תוכניות הריאליטי הביאו לא מעט זמרים ערבים לקדמת המסך, אבל אף אחד לא מהם הצליח למקם את עצמו במיינסטרים: "ההתייחסות לערבית כשפת 'אויב' מנחילה שנאה וחוסר סובלנות", אלקנה שור, מעריב,  | 9/2/2014 ♦

המסר הכפול של המדינה לאזרחיה הערבים. איך נתניהו יקדם את שילוב ערביי ישראל כששר החוץ הופך אותם ללא לגיטימיים?…. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אמר השבוע בישיבת הממשלה כי אחד מארבעת מנועי הצמיחה של ישראל הוא שילוב החרדים והערבים בשוק העבודה. לא ברור איך בדיוק מתכוון ראש הממשלה לקדם את שילוב ערביי ישראל בשוק העבודה, בשעה ששר החוץ שלו הופך את ערביי ישראל לאזרחים לא לגיטימיים…", מירב ארלוזורוב, דה מארקר, 08.01.2014 ♦

כשמירה עווד פגשה נהג מונית יהודי: "הערבים עושקים את המדינה אבל עושים לך מחיר על התיקון של האוטו". היא ישראלית, תל אביבית, ערבייה ומופיעה באחת הסדרות האהובות ביותר בטלוויזיה – אבל לא עוצרת ■ מירה עווד מחכה שבני עמה יתפסו את מקומם הראוי בפריים־טיים, ולא רק באמצעות בדיחות, ומסבירה למה אין לה בעיה ללכת עם הראש בקיר ■ שוקי שדה,  המוסף השנתי של Markerweek, 25.12.2013 ♦

נשיא בית הדין השרעי מסתער על הפקולטה באונ' העברית. אחר שחולל רפורמות בפסיקה הדתית כנשיא בית הדין השרעי לערעורים הפך ד"ר אחמד נאטור מקלנסווה, למוסלמי הראשון שמכהן כפרופסור למשפטים באוניברסיטה ישראלית: "צריך להילחם במנהגים הפסולים, בנקמת הדם, ברצח על כבוד המשפחה, ובפגיעה בזכויות נשים. הדין המוסלמי מעולה הבעיה שיש מנהגים קשים ואין סמכות דתית ואנשים נוטלים את החוק לידיהם". יעל פרידסון, מעירב  | 1/12/2013

יהודים וערבים הופרדו במחסומי קו התפר בניגוד להוראות. בעקבות תלונתו של ערבי ישראלי, שנתקל בתופעה במחסום תאנים, הבהירו בצה"ל כי "אזרחים ערבים ואזרחים יהודים רשאים לעבור בכל אחד מן הנתיבים". עמירה הס, הארץ, 26.11.2013 ♦

אוניברסיטת חיפה אסרה על סטודנטים ערבים להניף את הדגל הפלסטיני. פניית עדאלה לאוניברסיט​ת חיפה- בטלו את ההחלטה לאסור הנפת הדגל הפלסטיני במסגרת הפגנה בקמפוס. מאת: שמעון בן עמי, אינדקס חיפה, 26.11.2013 ♦

הרכב ראפ מעורב: "הפוליטיקה נשארת בחוץ". שני קווקזים, מרוקאי אחד, ערבי מוסלמי ודרוזי מכפר ירכא נפגשו יחד באולפן הקלטות. לא, זו ממש לא התחלה של בדיחה. זהו מפגש יוצא דופן של חמישה ראפרים, שניים מהם תושבי אור עקיבא, שהתאחדו לצורך קליפ משותף שדרכו הם מגשרים על פני פערי תרבות, דת ומוצא, הילה נגר, MYNET, 25.11.2013 ♦

על ערבים ושערים. "….11 שחקנים בכחול לבן לאומי על המגרש, ואת שלושת השערים מבקיעים טאלב, מונאס ודיא, שלושת הערבים של הנבחרת. האחד בדואי שנולד בכפר שכוח האל ג'סר א־זרקא, השני מנצרת, והשלישי ממג'ד אל-כרום שבצפון. …", רון פונדק, הארץ 23.11.2013 ♦

הרפואה הציבורית – דוגמה לדו קיום מוצלח. עם יותר מ-2,000 רופאים, ערביי ישראל גילו שאפשר לשבור את תקרת הזכוכית. מערכת הבריאות – המקום בו הזהות הלאומית לא רלוונטית. אבי יופה, מעריב, 24.11.2013 ♦

המדינה לבג"ץ: המערכת לבדיקה אוטומטית של מטען נוסעים תחל לפעול במארס 2014 בנתב"ג. בעתירה שהוגשה ב–2007 דרשה האגודה לזכויות האזרח לבטל את קריטריון הלאום הערבי בתהליך קביעת חומרתה של הבדיקה הביטחונית שלה נדרשים נוסעים בנתב"ג ובשדות התעופה הפנים־ארציים. מאת: זוהר בלומנקרנץ, דה מארקר, 24.11.2013 ♦

דיון בבג"ץ: בידוק הערבים בנתב"ג. בג"ץ דן הבוקר בעתירת האגודה לזכויות האזרח נגד הבידוק המיוחד לו זוכים, לטענת האגודה, אזרחים ערבים. שמעון כהן, ערוץ 7, י"ז בכסלו תשע"ד, 20/11/13 ♦

פה ישראל, לא קטאר. בכתבה חשפה סלע את העובדה, שמתוך כ-60 משוררים, סופרים, שפים, מתרגמים, מו"לים, מוסיקאים ועוד, המשתתפים במשלחת שאמורה לצאת בסוף החודש ליריד הספרים בגוודלחרה שבמקסיקו – רק משתתף אחד הוא ערבי. עודה בשאראת, הארץ, 18.11.2013 ♦

השחקן סלאח בכרי: אפסיק להופיע בהצגות וסרטים ישראלים. המדינה פאשיסטית. השחקן שזכה בפרסים על הופעתו ב"ביקור התזמורת" מוחה על ניצול הסרט להפצת שקרים המציגים את ישראל כ"דמוקרטיה מלבלבת", ועל יחס הממשלה והעיתונות לאביו, מוחמד בכרי. נירית אנדרמן, הארץ, 22.10.2013 ♦

המורה הערביה שעשתה חיל בבי"ס בהוד השרון. מהרגע הראשון הדיל עזב (30) מכפר קרע ידעה שהיא רוצה להיות מורה שפועלת לקירוב לבבות. לשם כך היא החליטה ללמד דווקא במגזר היהודי ונשלחה לבית ספר בהוד השרון. קראו לה "ערבייה מסריחה" והורי הילדים כעסו עליה כשביקשה מתלמידיה לבנות דגם של מסגד, אבל היא לא נשברה. בסרט חדש מתעדת הבמאית גנית אילוז את רגעי הקושי וגם את הרגעים שבהם חדרה הדיל ללב הילדים. כרמית ספיר ויץ, מעריב | 17/9/2013 ♦

האיש שקרא את דמותנו במראה: פאוזי אל אסמר 1937-2013. מאת: עפרה ישועה-ליית , הגדה השמאלית, ב-9 באוקטובר, 2013 ♦

חנאן אלסאנע ‏(18‏), מבאר שבע. ממריאה לפרנקפורט, טיסות יוצאות – טיסות נכנסות, ליאת אלקיים, מוסף הארץ, 4.10.2013 ♦

סשה נסאר מעצבת קולקציית סתיו היישר מהאביב הערבי. אחרי שעמדה על שלה ולא שינתה את קולקציית הגמר שלה שבהשראת האביב הערבי, כפי שהמליץ צוות מומחים, זכתה סשה נסאר מיפו בתחרות בינלאומית של בוגרי בתי ספר לאופנה בלונדון. עכשיו היא מציגה בשבוע האופנה בפריז. שחר אטואן, גלריה – הארץ, 27.09.2013 ♦

אלבום בכורה מרגש ללונא אבו נסאר. אקוסטי ורוקיסטי, רך ומחוספס, ערבית ועברית – לונא אבו נסאר, כמו כל אמן מצוין, מתעלה מעל לחלוקות האלה באלבום הנהדר שלה, “אספר לך”. בן שלו, גלריה – הארץ, 27.09.2013 ♦

מוחמד בכרי – ענייני פנים, מוסף הארץ, 20.9.2013 ♦

המורה הערביה שעשתה חיל בבי"ס בהוד השרון. מהרגע הראשון הדיל עזב (30) מכפר קרע ידעה שהיא רוצה להיות מורה שפועלת לקירוב לבבות. לשם כך היא החליטה ללמד דווקא במגזר היהודי ונשלחה לבית ספר בהוד השרון. קראו לה "ערבייה מסריחה" והורי הילדים כעסו עליה כשביקשה מתלמידיה לבנות דגם של מסגד, אבל היא לא נשברה. בסרט חדש מתעדת הבמאית גנית אילוז את רגעי הקושי וגם את הרגעים שבהם חדרה הדיל ללב הילדים. כרמית ספיר ויץ, מעריב, | 17/9/2013 ♦

מרים טוקאן שרה בחיפה ומסתכלת על ביירות. הגעגועים לבני המשפחה שחיים בביירות, המחמאות מנתן זך והדלתות שנפתחו אחרי “כוכב נולד”. ראיון עם מרים טוקאן, שתופיע בפסטיבל העוד עם רביעיית “קווארטטוקאן”. בן שלו, הארץ 17.09.2013 ♦

"נתור" למדריכים: הודיעו לביטחון בנתב"ג על הימצאות ערבים בקבוצה. ההנחיה של חברת הטיולים מופיעה בדף ההוראות למפגש עם חברי הקבוצות המאורגנות. "נתור": הנייר לא רלוונטי, יותר ערבים נוסעים אתנו. רועי צ'יקי ארד , הארץ, 11.09.2013 ♦

אפליה שאי אפשר להצדיק, רונן אברהם ודני סטטמן, הארץ, 11.8.2013 ♦

ועדת הכלכלה תדון היום באפליית ערבים בבנקים. בשבוע שעבר נחשף כי האוכלוסייה הערבית משלמת יותר על שירותים בנקאיים ומקבלת יחס נחות, לצד מקרים של אפליה ישירה בפועלים ובמזרחי-טפחות. שרון שפורר, הארץ,06.08.2013 ♦

צעיר ערבי תובע את "אל על": "עברתי בידוק ביטחוני משפיל". קאזם חליליה בן 20 תובע את חברת התעופה "אל על" בשל הבידוק הביטחוני שעבר בשדה התעופה בפריז. לדבריו, הוא תושאל בשאלות לא ענייניות ובכל זמן שהותו בטרמינל זיהה שמאבטח החברה עוקב אחריו. "אל על": "החברה פועלת על פי הנחיות גורמי הביטחון", יעל קישון | mako | פורסם 06/08/13 ♦

מקשים על חייהם: מזלזלים בערביי ישראל. חוק המשילות החדש יחד עם חוק יסוד משאל העם וההחלטה של שחרור האסירים מקרב ערביי ישראל הם סטירות בפניו של המגזר, דרור זרסקי, מעריב, 6.8.2013 ♦

חשבון ללא ערבים || הקלטה מבנק מזרחי: אנחנו לא נותנים אשראי ל"בני דודים". גם בשאר הבנקים המצב עגום: ערבי משלם עמלות וריביות גבוהות יותר. בנקאי בכיר: "הסיכונים אצלם גבוהים יותר. זה כמו להשאיר אוטו באום אל-פאחם". שרון שפורר, הארץ, 29.7.2013  ♦

מערכת העיכול של הישראלי הממוצע. סייד קשוע, עיתונאי, סופר ויוצר "עבודה ערבית", על ההנדסה המורכבת של הבאת קורותיה של משפחה ערבית אל לב הפריים-טיים הישראלי. איתמר ב"ז, העין השביעית,  23.07.2013 ♦

סטודנטים ערבים ישבו בזמן השמעת ההמנון. לפני שנה נמנעו באוניברסיטת חיפה להשמיע את ההמנון בטקסי הסיום. השנה חלק מהסטודנטים הערבים ומשפחותיהם המשיכו לשבת או שעזבו בזמן ההמנון. פעיל חד"ש: "זה שיר שמייצג שאיפות לא לגיטימיות של התנועה הציונית". מירית פנחס, YNET 25.7.2013 ♦

סלים דאו: "עדיין יש לי שנאה למדינה, אבל אני מווסת את זה". רון שוורץ, גלובס, 25.7.2013 ♦

רוכב סוסים: איני במכביה רק בגלל היותי ערבי. זיו רביב, YNET, 25.7.2013 ♦

הדילמה של ערביי ישראל. שלומי אלדר, אל מוניטור, 19.7.2013 ♦

מחריבים את הדו-קיום. מאת: יניב שגיא וריאד כבהא [גבעת חביבה]. בעקבות הריסת הבית בוואדי ערה, גואים רגשות קשים במגזר. 13 שנה אחרי אירועי אוקטובר, מציעים יניב שגיא וריאד כבהא לחזור למסקנות ועדת אור – כי שום דבר לא באמת השתנה. וואלה, 11.7.2013 ♦

מרחב הקורבניות שבין השואה לנכבה. ביקורת ספרים שלישי רוזן-צבי, לספרו של יאיר אורון [השואה, התקומה והנכבה, רסלינג 2013], מעז לעסוק במפגש שבין השואה לנכבה, מ-1948 ועד היום. הוא משתוקק להגיע להכרה הדדית בטרגדיות של שני העמים, שרק היא תביא לפיוס. הארץ ספרים, 2.7.2013 ♦

קוראי/חוקרי: הטוב, הרע והמכוער. הסופר סלמאן נאטור בילה ארבעים ושמונה שעות במעצר עם שלושה קוראים אדוקים • מעבר לדפים: סופרים וסופרות על מפגשים מעניינים עם קוראים וקוראות. סלמאן נאטור, העוקץ,15.06.13 ♦

נוסע ערבי: נהג אגד דרש שאזדהה והוריד אותי בכוח מהאוטובוס. לדברי הנוסע, הנהג דרש ממנו למסור לו תעודות מזהות אך הוא סירב. בתגובה איים עליו הנהג, הודיע לו כי הוא גם מתנדב במשטרה וחשף בפניו את אקדחו. אילן ליאור, הארץ, 14.6.2013 ♦

שרי אריסון, מי נתן את ההוראה?כותב עודה בשאראת: "..אני מתעב אפליה על כל רקע שהוא, כי אפליה נושאת בקרבה ממד של השפלה נוראית. אני גם מתעב גזענים, בין ערבים ובין יהודים. מה עוד שגזענות בצד האחד מעודדת גזענות בצד האחר…", הארץ, 9.6.2013 ♦

סואן: "בוז לערבים יפגע בתדמית המדינה". בנבחרת הצעירה של ישראל חוששים מקריאות גזעניות בטדי כלפי נציגי המגזר במהלך המשחק מול אנגליה ביורו עד 21. כדורגלן הנבחרת הבוגרת לשעבר נזכר בארועי המשחק מול קרואטיה: "זה לא היה נעים ולא הוסיף כבוד לאף אחד", דוד בן שימול, YNET, 4.6.2013 ♦

סבע: יבוא יום ויהיה שחקן ערבי בבית"ר ירושלים, שלום אלבז, 1One, 27.5.2013 ♦

סאמח זועבי לא רוצה לייצג את הפלסטינים. אחרי שהשקיע שנים בפיתוח סרט דרמטי, הבין סאמח זועבי שהוא מעדיף בכלל קומדיות. כעת, כשסרטו “איש ללא סלולרי” מוקרן בסינמטקים, מספר הבמאי הפלסטיני הצעיר למה הוא מתרחק מפוליטיקה. נירית אנדרמן, הארץ,  23.5.2013   ♦

"בית ספר למוסיקה" של מגזר נידח, מדוכא ושבור. ל"קידס סטאר", תוכנית כישרונות לגיל הרך במגזר הערבי, אין שאיפות לאומיות. למעשה נראה שאין לה שאיפות בכלל. מורן שריר, הארץ, 23.5.2013 ♦

קמפיין השמות של קוקה-קולה "שכח" את הערבים הישראלים. במקום "אחמד" על הפחיות, קוקה-קולה מגרילה במגזר הערבי מכונית כל 48 שעות. אילנית חיות, גלובס, 19.5.2013  ♦

סטודנטים ערבים באריאל: "מושפלים במחסום". "אזרחי ישראל, סטודנטים מהמגזר הערבי שלומדים באוניברסיטת אריאל, נאלצים לעבור מדי יום בדיקות משפילות שכוללות חיפוש גופני, סריקות ברכביהם ושימוש בכלבים במחסום אורנית. "אנשי הביטחון מתנכלים לנו", הם מספרים. האוניברסיטה: "הצלחנו להביא להקלות בהליך הבידוק". אביב ברטלה, YNET, 16.5.2013 ♦

חאלד כבוב, השופט הכלכלי שמשנה את כללי המשחק בשוק ההון.בשנה אחת כתב שופט בית המשפט המחוזי בת"א שורת פסקי 
דין חדשניים ויצירתיים, ששינו את פני דיני החברות וניירות הערך: החמרת הענישה בעבירות כלכליות, זכות תביעה לארגונים הפועלים בשם הציבור, חיזוק הממשל התאגידי ומינוי מומחה שיחליט מה טוב לחברה כשרוב בעלי המניות מסוכסכים. הילה רז, דה-מארקר, 16.5.2013 ♦

התככים שמאחורי הביאנלה בסח'נין. המטרות שעמדו בבסיס הביאנלה הים־תיכונית בסח'נין היו ראויות – היהודים יגלו מחדש את העיר, תושביה ייחשפו לאמנות והאמנים יקבלו השראה. אבל בעיות תקציב, סכסוכים בין חמולות וסרבנות של אמנים יהודים ופלסטינים כאחד העיבו על הגשמת החזון. האם בכל זאת האמנות תגבר על הפוליטיקה? שני ליטמן, הארץ, 8.5.2013 ♦

The trials of an Israeli Arab prosecuting Palestinians. Israeli Arab Arin Shaabi's job as a military prosecutor for the Israel Defense Forces puts her in the difficult position of handling the cases of fellow Arabs, earning her hatred from some.Olive press,Christa Case Bryant,  April 22, 2013 ♦

Arab citizens faced institutional and societal discrimination. Tensions between Arabs and Jews occasionally resulted in societal violence in areas where the two communities overlap, such as Jerusalem, the Galilee, and the Negev, and in some cities with historically separate Jewish and Arab neighborhoods. 2012 Human Rights report, Dep. Of State, April 2013 ♦

ביום הזיכרון ויום העצמאות.

  • ולתפארת מדינת האפרטהייד. "אינני יודע מה עבר בראשו של פרופ' עליאן אל־קרינאווי הפרופסור הבדווי הראשון בארץ, כפי שמצוין בכלי התקשורת כאשר הדליק משואה לתפארת מדינת ישראל. האם הוא התרגש? או קצת התבייש? או אולי גם וגם? אי אפשר לדעת…", מאיר סיידלר, הארץ,  21.4.2013 ♦
  • ואותו הטור, (עם אותה הכותרת), מאת אותו המחבר גם במעריב. 21.4.2013
  • יו"ר מפלגת בל"ד באירוע בוואדי ערה: "הפלסטינים רואים בחגיגות העצמאות ריקוד על הדם הפלסטיני ופרובוקציה לרגשותיהם והתכחשות לאסונם". ליברמן: "מצעד שנאה של שונאי ישראל, ממשיכי דרכו של המופתי הירושלמי", יובל בגנו ויאסר עוקבי, ישראל פוסט, 15.4.2013 ♦
  • בדואים בין שני עולמות.תרומת החיילים הבדואים לביטחון המדינה, הייתה ועודנה, גדולה וחשובה, אבל למרות זאת, משפחות החללים שומרות את האבל לעצמן ומתרחקות מסיקור וליווי. על הקונפליקט שמעצים את כאב השכול במגזר, בכתבתו של אחמד אבו סוויס, חדר חדשות דרום, (2.44 דק), 14.4.2013 ♦
  • הערבים ששרו שיר עצמאות. תאמר מסאלחה, העוקץ, 15.05.11 : "לצד סיפור האסון, הנכבה היא סיפור של התעקשות, התמדה ותקומה של המיעוט הפלסטיני במולדתו אל מול ניסיונות ההשכחה האלימים של הציונות. לנכבה של היום-יום, לנכבה של שיר הערש, לא יוכל שום חוק" ♦
  • עבודה ערבית   עונה 2 – פרק 8 – זיכרון. יום הזיכרון ויום העצמאות בפתח. אמג'ד שמח להזמנה להדליק משואה בטקס הדלקת המשואות האלטרנטיבי – מחאתי מול בית ראש ההמשלה. בפועל מתברר שהוא הסכים להדליק משואה בערב יום העצמאות בהר הרצל. במקביל מאיה, חברה במקהלה בבית הספר, נקרעת בין דרישת הוריה ורצונה להתקבל כשווה בקרב חבריה בבית הספר היהודי בו היא לומדת ולא יודעת האם להשתתף או לא בטקס יום הזיכרון שמתקיים בבית הספר.♦
  • "לשלב ערבי בהדלקת המשואות ביום העצמאות". יו"ר הכנסת וח"כים נוספים מותחים ביקורת על ההחלטה לא לכלול השנה מדליק משואות ערבי בטקס המסורתי בהר הרצל, בניגוד לשנים קודמות. "לא מדובר רק בעניין סמלי אלא במציאות חיים שאסור לנו להתכחש לה", מורן אזולאי, YNET, 29.3.2012 ♦
  • "החג שלכם הוא האבל שלנו" . חברי הכנסת הערבים לא יבלו את יום העצמאות בבמות הבידור. הם יימצאו דווקא בטקסי זיכרון לנכבה. אריק בנדר, מעריב, 30.4.2006 ♦

—————————————

לינה מחול זכתה ב"The voice". לינה מחול, מהנבחרת של שלומי שבת, היא הזוכה בעונה השניה של "The Voice", אחרי שגברה על אופיר בן שטרית, דנה צלח ורודי ביינסן. YNET, 23.3.2013 ♦

מה השפעת הערבים בריאליטי, ומה חושב המגזר על נציגיו? סלמה פיומי מכפר קאסם,  המתמודדת בגמר "מאסטר שף", ושני השחקנים המוסלמים שמצטרפים לבית"ר ירושלים, יצרו השבוע גל הדף גזעני ביציעים ובאינטרנט ■ האם יש תקווה לקשר טוב יותר בין יהודים לערבים – בזכות התייצבותם בפריים-טיים? רועי גולדנברג, גלובס, 2.2.2013 ♦

בית המשפט! סייד קשוע: "סיבוב הופעות באמריקה הבהיר לי: נמאס לי מהטרוניות מהצד היהודי, וגם מההאשמות מהצד הערבי. הארץ, 23.3.2013

"בכל יום אני מוסיף ידע לאנושות – וזו חוויה שרק מעטים עוברים. ההורים רצו שילמד משפטים או הנדסה, אבל אשרף בריק התאהב דווקא בכימיה, ואחרי שנים של עבודה קשה נהפך לפרופסור הערבי הראשון לכימיה בישראל. לאחר שגרף לא מעט פרסים יוקרתיים, הוא מקווה שצעירים ערבים ילכו בעקבותיו. נעה נבט, דה מארקר, 22.3.2013 ♦

The ‘Whipped Cream’ Arabs of Israel. Arabs outside of Israel envy Arab citizens of Israel, labeling them "Arab al-Zibda," or "whipped cream Arabs." By: Dr. Mordechai Kedar , The Jewish Press, 3/3/2013 ♦

ה-SMS הסגיר: "יש בעיה עם השכרת דירה לערבי". "בעלי דירות בתל-אביב לא רוצים דיירים ערבים", כך טוען מחמוד זייד, שמחפש דירה תקופה ארוכה. מספר: "שומעים שקוראים לי מחמוד ואומרים לי שהדירה הושכרה. יומיים אחר כך הדירה עדיין מופיעה באינטרנט". שיתוף פוסט בפייסבוק שהציג את סירוב בעלי הדירות גרר דיון סוער . אלפי שאולי, YNET, 29.1.2013 ♦

בין כרמיאל למשגב, הבדואים נפלו בין הפחונים. משגב וכרמיאל מטילות זו על זו את האחריות למתחם פחונים. בעוד הן מתקוטטות, 70 בדואים אינם מורשים לבנות את בתיהם. ג'קי חוגי, הארץ,15.1.2013 ♦

קצין נח"ל מואשם שתקף בדואי שהתלונן על עיכוב במחסום. הקצין הכה את האזרח בראשו עם קת הרובה, חנק אותו, ולבסוף הותיר אותו מדמם כשעיניו מכוסות. פרקליטו: "תלונת סרק שהוגשה ממניעים זרים… קצין בחטיבת הנח"ל מואשם כי תקף באכזריות אזרח ישראלי, תושב הפזורה הבדואית, שהתלונן על כך שעוכב במחסום ליד הר חברון. לפי כתב אישום חריג בחומרתו..", גילי כהן, הארץ, 13.1.2013

באר שבע. בדואים לא הורשו להתפלל בקאנטרי: "לך לטיבי", אילנה קוריאל, YNET, 13.1.2013 ♦

סאמח זקות [סאז] מביט קדימה בלי זעם. נדמה היה שהקריירה של של סאמח זקות כבר לא תמריא לעולם, אבל אז הוא הצטרף ל"חי בלה לה לנד…אני הכי ליברלי, מקבל את כולם, יושב אתם בקידוש בשבת והולך לכנסיה לתת כבוד. היתה המון צביעות כלפי, למרות שניסיתי להימנע מהתיוג הזה. לא עשיתי רעש, התרחקתי מהתדמית של 'הערבי הכועס', גם כי כבר ראינו את הטיפוסים האלה וגם כי אני כבר לא האחר הזה. אני אחר אחר – משכיל, רב תרבותי", הארץ 11.1.2013 ♦

"ישראל מדינה גזענית; אין שום תחום שבו יהודים וערבים שווים – לא קרקע, לא חינוך, לא תעסוקה . ח"כ אחמד טיבי,  דה מארקר, 9.1.2013 ♦

"ערביי ישראל לא מופלים לרעה".דיון סוער הערב בכנס ירושלים. מנכ"ל רדיו א-שאמס: לעצור את ההזנחה בכפרים הערבים. אריה אלדד: קודם תשלמו אגרת טלויזיה. עדו בן פורת, INN ערוץ 7, 8.1.2013 ♦

רוגל אלפר פוגש את מירה עוואד. לצפייה ♦

נסרין קדרי: "אני לא מאפגניסטן או ממקום קיצוני". הזמרת המוסלמית נסרין קדרי נחשבת לאחת התגליות הגדולות של תוכניות הריאליטי. בראיון היא מספרת על התגובות בעולם הערבי (קוראים לי מלכה), על חתונה ומשפחה (אני עדיין לא רוצה) – ועל העבודה עם אייל גולן (לא האמנתי שזה יקרה, אבל ברוך ה'). אבי שושן, YNET, 30.12.2012 ♦

אזרחים שקופים. כותבת יעל קאהן-שרון (קו משווה): "…הפרסומת הכול-ישראלית הזו (אם מורידים את הערבים, ע"ע מבחני מיצ"ב), ממשיכה את הקו של "תנובה" עם הבית הישראלי שלה, ותואמת את המדיניות הכללית הרווחת בישראל: ללכת בלי ולהרגיש בלי. הדרה מפרסומות, בעיקר של גוף ממשלתי האמון על שלומם התעסוקתי של כלל אזרחי ישראל, אינה עניין של מה בכך..", גלובס, 25.12.2012 ♦

מועצת הרבנות הראשית ומלחמתה בעצי האשוח. כבר כמה שנים מקבלים בתי עסק אזהרות על שלילת תעודת הכשרות אם יציינו מועדים נוצריים. היום תגבש הרבנות הנחיות רשמיות למשגיחי כשרות בעניין. יאיר אטינגר, הארץ, 24.12.2012

נדחתה בקשת תביעה ייצוגית על אפליית ערבים ישראלים בבידוק הביטחוני בנתב"ג. בית המשפט נימק הדחייה בכך שבג"ץ נמנע מלהכריע בסוגיה בעבר, וטען כי הסתמכות על 3 מקרים לא מעידה על אפלייה כללית. העותרים: נערער לעליון. אלי אשכנזי, הארץ, 21.12.2012 ♦

תביעה: אפליה נגד ערבים ברכישת דירות בעכו. נציגי מכירות של חברת נדל"ן הסבירו לסאמי הוארי שכל הדירות אזלו וטענו: "יש שם חבר'ה דתיים". כשפנתה תחקירנית, הוצעו לה דירות שנטען כי אזלו. ג'קי חורי, הארץ, 10.12.2012 ♦

גם אמנים פלסטינים עומדים לביקורת. שתי תערוכות של אמנים פלסטינים, מנאל מחמיד ורפאת חטאב, מנסות להתייחס למושג הבית באמצעות האלגוריה, אבל נוטות אל הקלישאה. גליה יהב, הארץ/גלריה, 2.12.2012 ♦

אני החשודה המיידית. "שלוש פעמים בשבוע אני נוסעת ברכבת מבאר שבע למשרדי בתל אביב… בכניסה לתחנת הרכבת שוחחתי בטלפון בערבית. המאבטח לא ביזבז זמן, מיד ביקש תעודה מזהה, ואחר כך עוד אחת. שאר הנוסעים המשיכו בדרכם..", עו"ד ראויה אבורביעה, הארץ, 26.11.2012 ♦

What Does It Feel Like To Be an Israeli-Arab? by an Anonymous User atQuora, Friday, Nov. 23, 2012 ♦

"להשתלב, זה הסוד": סלמה מכפר קאסם כובשת את "מאסטר שף". "..אחרי שביטלה אירוסין רק כי התחשק לה ללמוד ויצאה מהבית לגור לבדה – שום רושפלד לא ישבור אותה. לרגל כניסתה לנבחרת "מאסטר שף", סלמה פיוני מסבירה למה מאבטחים תמיד חושדים בה ואיך צולחים אודישן ברמדאן..", אלקנה שור, סופשבוע-מעריב, 18.11.2012 ♦

הזכות לחינוך ולדיור תלויה בשירות צבאי:

ידיעות אחרונות: היועץ המשפטי של השב"כ תמך בבידוק שוויוני בנתב"ג. [ידיעה בהארץ]. לפי הדיווח, מחלוקת חריפה פרצה בין יועץ השב"כ לבין פרקליטות המדינה שהתנגדה לשינוי הנהלים, בין השאר מנימוקים כלכליים. 14.11.2012 ♦

אין כניסה לערבים. כותב צבי בראל: "…ישראל מתהדרת במערכת חוקים חפה מאפליה. כזאת שעיוורת למוצאו, צבע עורו או מינו של האזרח. אבל זוהי מערכת חוקים שמנותקת מן המציאות…", הארץ, 13.11.2012 ♦

בולדוג מ"הבורר" לא ישחק ערבי אצל ישראלים. "..עם כל הכבוד לארבעים שנה על במות התיאטרון, רק עמרם בולדוג ב"הבורר" הפך את יוסוף אבו-ורדה לסלב אמיתי. לרגל הצגת יחיד חדשה בתאטרון חיפה מסביר אבו-ורדה למה הוא לא רואה 'חטופים', לאן הלך הלהט האידאולוגי, ואיך זה להיות הערבי היחיד שמציעים לו "להכניס לגויים" בפייסבוק..". אלקנה שור, מעריב, 12.11.2012 ♦

עַרֲבִי בִּנְמַל הַתְּעוּפָה בֵּן גּוּרְיוֹן

מַרְוַאן מַח'וּל 10.11.12 (העוקץ)

שיר לשבת מתוך "ארץ הפסיפלורה העצובה"

אֲנִי עַרֲבִי!
הִכְרָזְתִי בְּפֶתַח נְמַל הַתְּעוּפָה
לְטוֹבַת הַמְּאַבְטַחַת, שֶׁלֹּא תִּצְטָרֵךְ לִטְרֹחַ.
נִגַּשְׁתִּי אֲנִי וְאָמַרְתִּי: חִקְרִי אוֹתִי, רַק
בִּקְצָרָה, אִם אֶפְשָׁר, מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי לֹא מְעֻנְיָן
לְאַחֵר לַמָּטוֹס.
שָׁאַלָה: מֵאֵיפֹה אַתָּה? ♦

אולי הגיע הזמן לפרשת דרייפוס ישראלית? כותבת פרופ' אווה אילוז: ".. בישראל של היום, שבה הערבים אינם אזרחים שווי זכויות והפוליטיקאים חסרי מצפן מוסרי, קשה לדמיין שמאורע דומה לפרשת דרייפוס יטלטל ויפלג את החברה הישראלית, כפי שהיה בצרפת…לערביי ישראל יש אזרחות, אך האזרחות הזאת ממומשת בצורה חלקית ביותר. הערבים הישראלים נראים יותר כמי שמשתייכים למובלעת אתנית באימפריה העותמאנית מאשר כבעלי אזרחות אוניברסליסטית כוללת בגלל הגדרתה של ישראל כמדינה יהודית. רק מודל אוניברסלי של אזרחות…", הארץ, 26.10.2012

מבחני התיאוריה: 40% מהנבחנים ערבים, רק מרכז בחינות אחד בעיר ערבית. מרכז מוסאוא עתר נגד משרד התחבורה, לאחר שפורסמה רשימה של 20 מרכזים בהם ניתן לגשת לבחינת התיאוריה – 19 מהם בערים יהודיות. אלי אשכנזי, הארץ, 16.10.2012 ♦

מדוע צריך להחשיך מסך גם לערבים ישראלים ביום כיפור?הפסקת השידורים ביום כיפור בערוץ הטלוויזיה הערבי-ישראלי "הלא TV" העלתה על פני השטח את התסכול של הצוות הערבי מהרגולציה ומהשותפים היהודים, גלובס, 17.10.2012 ♦

 

אני ערבי, היא יהודייה, האם האהבה תנצח? כערבי, זה לא קל לבוא ולהגיד לאמא שלך שיש לך חברה יהודייה ושאתה רוצה להתחתן איתה חתונה אזרחית ולא בכנסייה, לענות על אלף שאלות ולבוא מוכן לפגישה כזאת, שרוב הסיכויים שממנה לא תצא בקלות. YNET, 16.10.2012 ♦

הערבי שתמיד מפחיד אתכם. מה אתם יודעים עלינו שגורם לכם לפחד מאיתנו, הערבים? מה שמשדרים לכם עלינו הוא בדרך כלל אלימות ועוני. אבל אף פעם אינכם שואלים איך יותר ויותר מאיתנו יושבים לידכם באוניברסיטה או מתחרים אתכם על מקומות עבודה? אנס אבודעאבס, YNET 14.10.2012 ♦

רופא שיניים בפייסבוק: המנהלת אמרה לי לא לדבר בערבית. ד"ר עלא יונס פרסם סטטוס בפייסבוק שעורר תגובות רבות ■ בעבר הוא פרסם את "צ'ק המחאה" נגד חוק לשון הרע של ח"כ יריב לוין. גלובס, 3.10.2012 ♦

הדרך לייצוג הולם לערבים, כותב רו"ח זיאד אבו חבלה: "האוכלוסייה הערבית בישראל, למרות משקלה – כ-20% מאוכלוסיית המדינה – היא מיעוט פריפריאלי ואינה מיוצגת בעילית הכלכלית, השלטונית, הצבאית והתרבותית של המדינה. אין פלא לכן, שאוכלוסייה זו אינה שותפה במעגל מקבלי ההחלטות והיא חשה קיפוח, המוליד תסכול, שאף התחזק לאחר אירועי אוקטובר 2000, שהפכו את בניה לבנים חורגים בקולקטיב הישראלי..", הארץ, 1.10.2012 ♦

קוואנטום של גזענות▪ "…גם כשאתה מצטיין ואתה ערבי, אתה לא נראה. ישראל עלתה למקום הראשון בתחרות הפיזיקה הבינלאומית, ומנסה לעלות דרגה גם במידת הגזענות. ביום 20.9.2012 פורסמה בעיתון "ישראל היום" כתבה תחת כותרת (קוואנטום של הצלחה), שמדברת על הצלחתה של המשלחת הישראלית ממרכז אילן רמון באוניברסיטת בן גוריון בתחרות שנערכה במכון לפיזיקה בווארשה. באותה כתבה צוינו השמות של הזוכים, אך לא של כולם…", המטה למאבק בגזענות, 1.10.2012 ♦

ערבייה מת"א הציגה תעודה, אך הורדה מהאוטובוס באיומים. סטודנטית שלומדת באריאל דיברה בערבית, והמאבטחים במחסום כיוונו אליה נשק: "אנחנו חשודים רק כי אנחנו ערבים, משפילים אותנו במעברים". הארץ, 25.9.2012 ♦

ישראל כמדינה ערבית. כותב סלמאן מצאלחה : ".. לפני שנים רבות, בהיותי תלמיד תיכון, גיליתי שישראל היא בסך הכל עוד מדינה ערבית באזור. לפחות בכל הקשור להתנהלותה עם האזרחים הערבים…", הארץ, 23.9.2012 ♦

המועמד המוביל לתפקיד מנכ"ל הפיס: "היו"ר פסל אותי כי אני ערבי". ג'קי ואקים האשים במהלך ישיבת הדירטוריון את היו"ר עוזי דיין בגזענות: "אני חדור תחושה עמוקה של מי שנעשה בו לינץ' וכמי שדמו הותר"; עוזי דיין: "דבריו של ואקים הם שקר מוחלט מתחילתם ועד סופם"; בתום ישיבת הדירקטוריון הוחלט כי המנכ"ל החדש ייבחר בישיבה נפרדת שתתקיים בשבועות הקרובים. כלכליסט, 4.9.2012  ♦

למי שייך המרחב הציבורי? כותב עו"ד עלי חיידר, מנכ"ל-שותף בסיכוי: "כשמועצת העיר מתנגדת להוסיף לסמל הרשמי של העיר כיתוב בערבית היא לוקחת חלק בתופעות הגזענות וההדרה כלפי האוכלוסייה הערבית בישראל", מעריב 30.8.2012 ♦

זיאד אבו חבלה: "שאפתי לעשות היסטוריה בבנק לאומי; המוסדיים ריסקו את החלום". המועמד הערבי הראשון לתפקיד דירקטור בבנק לאומי הצליח להוכיח את עצמו בפני הוועדה הציבורית אולם לא עבר את מחסום הגופים המוסדיים; דה מארקר,  6.8.2012 ♦

גולה בארצו – מטייבה לכנסת / סיפורו של וליד צאדק, מאי 2012. מאמר של תום שגב על הספר: "…על מדף האוטוביוגרפיות הישראליות אין די ספרים של ערבים וזיכרונות ילדותו של צאדק שובי לב ומתוארים בחן. הם מתחילים בכפר, בימי הנכבה; בבגרותו ניהל שיחות נפש עם יצחק רבין ויאסר ערפאת…", הארץ 3.8.2012 ♦

שיבק: נבחרות ישראל פספסו המון כישרונות במגזר הערבי. ספורט 5, 8.7.2012 ♦

לא מרגישים בבית. באילו אופנים משקף הבית הערבי את השינויים מרחיקי הלכת שחלו בחברה הערבית בישראל? הארץ, 2.8.2012 ♦

החגים הלא-יהודיים הושמטו מיומן הסגל של אוני' חיפה. עשרות מרצים מחו על העניין וקישרו בינו לבין הסרת הכיתוב בערבית מסמל המוסד לפני כחודשיים. הנהלת האוניברסיטה: "נפלה טעות, והיא תתוקן", הארץ, 29.7.2012 ♦

מי לא יהיה באולימפיאדה? "…לציבור גדול מאוד לא יהיה חלק בחגיגה הזאת – ציבור שלמעשה אינו חלק מהחגיגה האולימפית כבר שמונה אולימפיאדות רצופות. אפס ספורטאים ערבים-ישראלים ייצגו את ישראל בלונדון. אפס, אף על פי שהערבים בישראל מונים 1.67 מיליון בני אדם, כ-20.5% מהאוכלוסייה הכללית…", הארץ, 20.7.2012 ♦

"אני לא משתכנז וגם לא ערבי מחמד – אני מי שאני".ד"ר יעקוב חנא, כוכב בוהק בשמי הקהילה המדעית, שמכון ויצמן נלחם על שירותיו מול הווארד וברקלי, לא משלה את עצמו שהוא מייצג שינוי חברתי ■ בראיון מרתק ל-G, הוא חושף את מחקר תאי הגזע שהביא לו פרסום יוקרתי ב"נייצ'ר" ומתמודד עם תאי הגזענות הישראליים, שמתקשים לעכל ערבי במכון ויצמן. גלובס,  ♦5.7.2012

השב"כ מאמין בנאמנות של ערביי ישראל. כותבת מירב ארלוזורוב: "..ערביי ישראל הם חמישית מהאוכלוסיית המדינה. למרות זאת, הרוב המוחלט של היהודים אינו מכיר את הערבים, לא מודע לעמדותיהם, אינו נפגש אתם ואינו חי בקרבם. יישובים נפרדים לערבים ויהודים, ובעיקר מערכות חינוך נפרדות לערבים ויהודים, יוצרים הפרדה דתית ולאומית מושלמת. ישראל היא מדינה של גטאות אתניות – Segregation אם תרצו. רק בעוד שבארה"ב בשנות ה-50 נלחם המיעוט השחור לביטול ההפרדות הגזעיות ולשילוב מלא בחברה האמריקאית, בישראל ההפרדה היא בחירה של שני הצדדים – מיעוט ורוב גם יחד…", דה מארקר, 3.7.2012 ♦

כשעלא פגש את קרלה. סייד קשוע לא מקנא בסופר הערבי תושב עכו, עלא חליחל, בגלל מערכת היחסים הרומנית שלו עם קרלה ברוני. למזלו, זו מערכת יחסים בדיונית לחלוטין. יותר מעצבן אותו שלמרות הדמיון בהשקפת עולמם, חליחל נחשב פטריוט ערבי והוא לא ממש. ראיון עם קולגה. מוסף הארץ, 30.6.2012 ♦

לראות את אילן רמון בעיניים פלסטיניות. כותב רוני שוקן: "אחרי סערת הגינויים, כדאי לעצור ולחשוב: האם בקשתו של ח"כ טיבי שלא לקרוא למרכז החלל בטייבה על שם רמון היא כל כך בלתי סבירה?", הארץ, 27.6.2012 ♦

בכירים ב[מכללת] "אחווה" נגד מינוי הנשיא בדואי. למרות מינויו הרשמי של פרופ' אל קראנוי לנשיאות מכללת אחווה, סגנית המכללה יוצאת נגד: "האם הוא יעמוד דום בטקס יום הזיכרון?" מעריב, 19.6.2012 ♦

סקר [של פרופ' סמי סמוחה]: 68% מהאזרחים הערבים מעדיפים לחיות פה. כ-60 אחוז ערביי ישראל משלימים עם מדינה בעלת רוב יהודי, אך 63 אחוז מהם חשים שהדבר אינו מוצדק – כך עולה ממדד יהודים-ערבים שערך פרופ' סמי סמוחה מאוניברסיטת חיפה. "למרות השסע העמוק, יש הסכמה על חיים ביחד" , 7.6.2012, YNET , הידיעה במעריב

הסרט "אזרחים על הכוונת" (15 דקות), שנכתב, בוים, הופק ונערך בעבור עדאלה, על-ידי רחל לאה ג'ונס, עוקב אחר האפליה נגד הפלסטינים אזרחי ישראל בכל תחומי החיים. עדאלה, מאי 2012 ♦

הפרדה בביה"ח: יולדות ערביות ויהודיות לחוד. בחדרי מחלקת היולדות בבית החולים "הלל יפה" מתקיימת הפרדה בין נשים ערביות ליהודיות. אחת היולדות: "מי שמפריד חדרים במחלקת יולדות סופו שיפריד חיים שלמים". "הלל יפה": "לא קיימת הפרדה. במידה ויולדת מבקשת לשהות בסמוך ליולדת מאותה דת או מגזר, הצוות משתדל להתחשב בבקשתה" mynet, 25/5/2012 ♦

בנתב"ג לא רוצים נהגי מוניות ערבים, מכתב מהאגודה לזכויות האזרח למנכ"ל רשות שדות התעופה מר יעקב גנות, 17.5.2012 ♦

אף נציג ערבי בוועדה לבדיקת המבנה המנהלי של הכדורגל. הוועדה בראשות ירון זליכה נועדה לבדוק נושאים כגון השקיפות התקציבית–ניהולית ומנגנוני הבקרה. קבוצות ערביות מהוות כ-32% מכלל הקבוצות, הארץ 18.5.2012 ♦

הורים שילדיהם אושפזו בביה"ח מאיר: על המורות במוסד נאסר לדבר ערבית. מתלונת ההורים עלה כי מנהלת המרכז החינוכי במוסד נזפה במורות לעיניהם. מש' החינוך: אין הנחיה כזו בחוזר מנכ"ל.  הארץ, 18.5.2012 ♦

שחיין ערבי ייצג את ישראל באליפות אירופה. ביה"ד העליון של האיגוד קיבל את עתירתו של ג'ואן קופטי, בכיר שחייני המגזר הערבי בארץ, והורה לצרפו לסגל הנבחרת שתצא לאליפות, מעריב 11.5.2012 ♦

הערבים הם חשודים מלידה, כותב עו"ד עאוני בנא מהאגודה לזכויות האזרח: "… האזרחים הערבים הם תמיד חשודים, תמיד תחת מעקב ופיקוח. פוגעים בזכויותיהם לא על דבר שעשו אלא מפני שנולדו להיות מי שהם..", הארץ, 7.5.2012 ♦

זוכר את הטרגדיה הפלסטינית. כותב ודיע עואודה: "עצמאות בשבילי היא מושג חמקמק שעבור מגזר שלם, המגזר הערבי, אינו קיים באמת. עבורי יום העצמאות הוא יום עצוב. אלו הפנים האחרות של המטבע של העצמאות.  ביום הזה אני נזכר בקטסטרופה האיומה שכתוצאה ממנה הוגלו שמונה מאות אלף פלסטינים, שגרו בשלווה בתוך שמונה עשרה ערים וחמש מאות כפרים." מעריב, 25.4.2012 (יום העצמאות) ♦

"אני רוצה שיכירו אותי, לא רק את חנין זועבי. נאאל זועבי הוא אזרח גאה. גאה להיות ערבי, גאה להיות ישראלי, ובעיקר גאה בתלמידי בית הספר שאותו הוא מנהל, שרובם בוחרים להתנדב לשירות לאומי  "אנחנו הקול הדומם בחברה הישראלית, וחשוב שיכירו גם אותנו; אי אפשר להניף דגל של מדינה אחרת – ולדרוש זכויות מלאות", דה-מארקר, 25.4.2012 (יום העצמאות) ♦

סקר של התמ"ת: הצרכן הישראלי אוהב כחול-לבן, ויקר. אפקט המחאה החברתית: זינוק במספר הישראלים שחושבים שתוצרת מקומית יקרה יותר מתוצרת חו"ל ■ הכי אוהבים תוצרת הארץ: הערבים, גלובס, 23.4.2012 ♦

מי יהיה יו"ר אגודת הסטודנטים במכללת צפת? רק יוצא צבא. סטודנטים ערבים ממכללת צפת מתלוננים על מה שנראה כפן נוסף במרקם החיים הבעייתי באזור. סעיף בתקנון אגודת הסטודנטים קובע שרק סטודנט יוצא צבא או שירות לאומי יכול להיות יו"ר האגודה במכללה בה לומדים 1,200 צעירים ערבים. אגודת הסטודנטים בתגובה: "הנושא ייבחן פעם נוספת". חדשות ערוץ 2, 19.4.2012 ♦

"לא שולחים את בני לאליפות בגלל שהוא ערבי".כך טוען אביו של השחיין ג'ואן קופטי, שלא נכלל בנבחרת השליחים הישראלית לאליפות אירופה, למרות שקבע את הזמן המהיר ביותר ב-100 חזה. האיגוד בתגובה: "הטיעון גובל בהסתה", YNET 17.4.2012 ♦

גם להיות עם שם שדומה לערבי זה כנראה לא משהו. כשאחמד ישאל: ארזתם לבד?, ירון כספי, הארץ, 5.4.2012 ♦

היום (2.4.12) הגיש מרכז עדאלה עתירה דחופה לבג"ץ בצירוף בקשה לצו ביניים ודרישה להחיל את תוכנית "אפיקומן" על יישובים ערבים. התוכנית אושרה ממש לפני מספר ימים ע"י משרד התרבות והספורט לפיה ביישובים בפריפריה ימומנו כרטיסים להצגות ומופעים לילדים בתקופת חג הפסח. מקרב 110 יישובים בהם מיושמת התוכנית החל מתאריך 1.4.12, אין אף יישוב ערבי.  התברר כי תוכנית דומה יושמה גם בחנוכה תחת כותרת "נס חנוכה" וממנה נהנו 100,000 ילדים ביישובים יהודים בלבד. ♦

נוסעים ערבים הושפלו בבדיקה ביטחונית ויקבלו פיצוי: "הכריחו אותי להוריד את החזייה" . זוג אזרחים ישראלים ממוצא ערבי היו בדרכם לעלות על טיסה מאילת לחיפה בדרך חזרה מחופשה. בבדיקה הביטחונית של אנשי רשות שדות התעופה הם הושפלו. בית משפט השלום בחיפה קבע כי הבדיקה הייתה לא שגרתית בשל מוצאם ופסק פיצוי לטובתם. NANA10 15.3.2012 ♦

הכשר לפחד ולגזענות, "התרגלנו לרע", על הפרופיילינג בנתב"ג, מאת פרופ' ברק מדינה (דיקאן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית), ד"ר אילן סבן (מלמד בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה), ופרופ' דני סטטמן (מלמד בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה). הארץ, 12.3.2012 ♦

המנון גם לערבים. מאמר המערכת של הארץ: "…מתברר שראש הממשלה בנימין נתניהו שיגר בימים האחרונים מסר תומך לשופט בית המשפט העליון סלים ג'ובראן שנמנע מלשיר את ההימנון בטקס מינויו של אשר גרוניס לנשיא בית המשפט העליון לפני כשבועיים (ניר חסון, "הארץ" 11.3). במסר, שהועבר באמצעות שליחו המדיני של ראש הממשלה, עו"ד יצחק מולכו, נאמר שנתניהו לא מצפה מאזרח ערבי שישיר "נפש יהודי הומייה…", הארץ, 12.3.2012 ♦

השופט ג'ובראן לא שר את "התקווה" – בכנסת קוראים להדיחו. שופט העליון סירב להצטרף לשירת ההמנון הלאומי בסיום טקס ההשבעה של הנשיא גרוניס, ועורר את זעם הח"כים מהימין. ח"כ רותם אמר שיפנה לשר המשפטים בדרישה להדיחו. ציפי חוטובלי: "השופט ג'ובראן חייב לכבד סמלים של המדינה". ח"כ חנין השיב לביקורת: "ח"כ רותם אמור להבין שלערבים אין נפש יהודי הומיה". מעריב NRG 28.2.2012 ♦

הפרשה ביו-טיוב: לצפייה בשופט שלא שר, לצפות בחברי הכנסת מדברים ועוד..

לחוות אפליה רק בנתב"ג. אני תל אביבי גאה, כמו שאני ערבי גאה, כמו שאני פלסטיני גאה, כמו שאני ישראלי גאה. תמיד נהגו בי כאן בשוויון ובהוגנות. לא חוויתי אפליה מימי. עד שהגעתי לנתב"ג. אדיב עווד, הארץ 29.2.2012 ♦

מה קורה לתרבות של המיעוט הלאומי בישראל? גיליון מס 12  של ג'דל עוסק בשאלות אלה: "משבר שיתוף הפעולה: הבעייתיות של העשייה התרבותית בקרב הפלסטינים של 48." (הוצאת מכון מדה אל כרמל, פברואר 2012) ♦

לעיתונאית ערבייה נמאס: לא מסכימה ש"אל על" ישפילו אותי. בתו של העיתונאי המנוח לוטפי משעור ויתרה על טיסה ממילאנו לישראל ושוקלת לתבוע את חברת התעופה: "עברתי בידוק פוגעני, הרגשתי שאנסו אותי". הארץ, 15.2.2012 ♦

סרטה של נעמי לב-ארי על ערבי-ישראלי המתגייס לצה"ל זכה בפרס הראשון בפסטיבל FIPA, הנערך מזה 25 שנים בצרפת. "בני דודים לנשק", סרטה התעודי של נעמי לבארי זכה בסוף השבוע בפרס הראשון בפסטיבל FIPA הנערך בביאריץ שבצרפת. הסרט זכה בפרס הראשון בקטגורית ה-Reportages. בחבר השופטים כיהנה גם הבמאית הישראלית ענת צוריה. Walla 29.1.2012 ♦

להיות קול ערבי של מפלגה יהודית. סלים בריק שואל ובודק  לאן נעלם הקול הערבי במפלגת העבודה ובמר"צ? "…אם גם החתן (מפלגת העבודה ומרצ) וגם הכלה (הערבים) אינם רוצים בהמשך הנישואין, אין פלא שהגירושין הפכו לעובדה מוגמרת…", דעה שנייה, 20.1.2012 ♦

הערבים: בין זהות לאומית ערבית לזהות אזרחית ישראלית – שיחה עם ד"ר הלל כהן, וחלק ב' כאן, מט"ח, ספטמבר 2011 ♦

עשו לי איסטנבול בנתב"ג. "מה שעברתם באיסטנבול הוא שיעור קטן שאולי הייתם צריכים לעבור כדי להרגיש את מה שאנחנו עוברים בנתב"ג. .. מה שחוו הנוסעים הישראלים בטורקיה על בשרם כבר הפך למין סוג של הרגל בקרב הנוסעים הערבים, שחלק גדול מהם זוכה ליחס משפיל כשיוצאים לחו"ל.."   סעיד עדוי, YNET 5.9.2011

אני שייך לשתי התרבויות, הערבית-פלסטינית, מצד אחד, והעברית-ישראלית, מצד שני. במציאות הפוליטית יש התנגשות בין שתי הזהויות, עוד מאז 1948. זאת אינה התנגשות אינטלקטואלית או מילולית אלא פיזית, היא אלימה ותובעת קורבנות משני הצדדים. למעשה, המציאות הזאת צריכה להשתקף בי, בתודעתי ובאישיותי. מבחינה תיאורטית, ערבי בישראל הוא התגלמות הסתירה הזהותית, ולמי שמביט מבחוץ היא נראית כסוג של סכיזופרניה, פיצול אישיות. אני הערבי-הפלסטיני-העברי-הישראלי, מאת הסופר סלמאן נאטור, ארץ אחרת 16,  30/06/2003

להיות אזרח ערבי בישראל: מאפיינים, אתגרים ומכשולים, "..אחת המסקנות המרכזיות של הדיונים היתה שהאזרחות הישראלית שהמשתתפים נושאים רחוקה מאוד מלספק את האידיאלים לעיל. מן הדיונים עולים שלושה רבדים מרכזיים – קשורים זה בזה – הפוגעים באפשרות פיתוחה של אזרחות משותפת ליהודים ולערבים בישראל: ראשית, הגדרת האוכלוסייה הערבית מצד ראשי המדינה וחלקים גדולים בחברה היהודית כ'איום דמוגרפי וביטחוני'. שנית, האפליה הלא-רשמית נגד המיעוט הערבי. שלישית, האפליה הרשמית המעוגנת בתשתית החוקתית של המדינה כלפי האוכלוסייה הערבית…..  החברה הישראלית, לדעת המתדיינים בסמינר,  זקוקה היום אולי יותר מאי-פעם בעבר, לאמנה אזרחית המקובלת על שני הקולקטיבים הלאומיים המכוננים אותה. אמנה זו מחייבת דיאלוג משמעותי ורציני בין חברי שני הקולקטיבים הללו על המשמעות של להיות אזרח בישראל..". דוח מאת עיסם אבו ריאמרכז גילה לחינוך אזרחי ודמוקרטיה

על צדק חברתי ואתוס משותף. בן דרור ימיני כותב בהקשר למחאה החברתית של קיץ 2011: "… כאשר עזמי בשארה, ראאד סלאח וחנין זועבי הם הפנים הבולטות של המגזר הערבי – אכן יש בעיה. יש עוינות ולא סולידריות, ובוודאי שאין אתוס משותף….אלא שיש מגזר ערבי אחר, שהוא חלק מהאתוס. ראשית, רוב ערביי ישראל, ועדיין רוב הצעירים, תומכים בשירות אזרחי, שהוא למעשה שירות לאומי. שנית, המעורבות של ערביי ישראל בפעילות עוינת – שואפת לאפס. פחות, באופן יחסי, לעומת המיעוט המוסלמי באנגליה. ושלישית, יש היום מודלים חדשים שיוצרים את האתוס המשותף.." NRG 21.8.2011

להיות אזרח ערבי בישראלמאת  הסופרסאלם ג'ובראן: "כאשר מדינת ישראל חוגגת יובל שנים להיווסדה מצד אחד, והעם הערבי הפלסטיני מציין יובל שנים לטרגדיה אשר פקדה אותו, הסיטואציה הזאת ממחישה יותר מכול את המצב המיוחד, את הבעייתיות המיוחדת של המיעוט הערבי בישראל, שגם הוא חלק מישראל…. מה לעשות כאשר בכל שטחי החיים מרגיש הערבי שהוא מופלה לרעה, נדחק לשוליים שבשוליים מבחינה פוליטית, חברתית ותרבותית, ומרגיש בצדק שהוא נשלט ולא שותף! …  נו, המיעוט הערבי בישראל, שונים במידה מסוימת מאחינו הפלסטינים בחוויות שעברו עלינו, בתודעה שגיבשנו ובמערכת הציפיות, ואל להם לצפות שננהג כמוהם בדיוק, הואיל והננו אזרחי ישראל. אך יחד עם זאת אנו שונים גם מן הרוב היהודי במדינה, ואל יצפו אחינו היהודים שננהג בדיוק כמוהם, הואיל והננו גם בני העם הפלסטיני.." זהותם של בני נוער פלסטינים אזרחי ישראל, מידת הזדהותם עם המדינה ועם התרבות היהודית וההשתמעויות למערכת החינוך, חאלד אבו-עסבה , ג'יוסי וורוד , נעמה צבר-בן יהושע,  דפים , כתב עת לעיון ולמחקר בחינוך של מכון מופ"ת ) מס' 52, תשע"א, 2011. עמ' 11- 46.   תקציר

להיות ערבי במדינת ישראל, ח"כ אחמד טיבי במהלך דיוןבכנסת. ח"כ אחמד טיבי פנה היום (שני) במהלך נאום בכנסת לחברי הפרלמנט האירופאי המבקרים במשכן ואמר להם כי קשה להיות ערבי במדינה. "אין שוויון בישראל", אמר טיבי. "יש 6.7% ערבים בשירות הציבורי בעוד שאנחנו מהווים 20% מהאוכלוסיה. קשה להיות ערבי בישראל וקשה יותר להיות ח"כ ערבי בכנסת. יש מיעוט לאומי בישראל שסובל מאפליה והדרה". ח"כ מיכאל בן-ארי קטע את דבריו וצעק: "יש להשתיק את עוכר ישראל, נציג ארגון הטרור". טיבי ענה בתגובה: "הם מתנפלים עלי כי אני דורש להיות שווה".  וואלה, 7.2.2011

זהות ערבית במדינה יהודית ודמוקרטית, קרין תמר שפרמן, (פרלמנט 57-60), המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2008 ♦

מסרב להיות ערבי טוב, כתבה מצולמת של רביב דרוקר ועופר שלח עם אחמד טיבי, 17.5.2008 ♦

להיות מיעוט בישראל: מבט השוואתי, תקצירים מתוך כנס ה-38 של האגודה הסוציולוגית הישראלית, 2007 ♦

להיות ערבי בישראל. מחזה.  מסמך מרגש המתאר את חייו של ד"ר פאוזי אל סאמר כערבי ישראלי החל מילדותו בלוד בשנות הארבעים, דרך נערותו בימי הממשל הצבאי, ועד חייו הבוגרים כאינטלקטואל, משורר ועיתונאי ערבי המנסה להשתלב בחברה הישראלית.  תיאטרונטו ישראלי בשיתוף פסטיבל ת"א 2001  ♦

עולמו של האזרח אמל ג'מאל, תום שגב, כתבה ב"הארץ"  (עם מינוי לראש החוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב) ♦

אוטוביוגרפיה של דור שלם של ערבים צעירים, שרה אוסצקי לזר על ספרו של סייד קשוע " ערבים רוקדים" ♦

אהבתם? שתפו:

פרסומת

blog-shatil

ידע – תובנות – כלים

manifoncamera

Collective Impcat

מיזם Collective Impact 

השותפות לקידום תעסוקה בחברה הערבית

זכותון למפגין/ה – כל מה שרציתם לדעת על רישוי הפגנות, פיזורן, התנהלות המשטרה, עיכוב ומעצר ועוד

זכותון למפגין/ה – כל מה שרציתם לדעת על רישוי הפגנות

 

 

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של OnePlace

יומן ארועים

כנס أمل مشترك תקווה משותפת, יום עיון בקלנסווה, 14 בספטמבר 2017, 09:30-16:30, תקווה משותפת לחידוש השותפות הפוליטית היהודית-ערבית

מאירים את התקווה לשלום – כנס בשיתוף עם עיריית טייבה, אולם עיריית טייבה, 24/8/2017 ב- ‎18:00, נשים עושות שלום – نساء يصنعن السلام – Women Wage Peace‎

Makeathon Connect (No.6) – Tzoffen in Nathareth 08-09 September 2017

קול קורא לארגונים, תאגידים ולממשלה להעניק חסות ולהיות חלק מועידת יסמין השנתית לעסקים בבעלות נשים יהודיות וערביות. הועידה תתקיים ביום שני, ה-27/11/17 וייקחו בה חלק מאות משתתפים: נשים בעלות עסקים קטנים ובינוניים מכל רחבי הארץ, לצד אישי ציבור ונציגי חברות עסקיות וממשלתיות מובילות מהארץ ומהעולם.

רוצים לעקוב אחרי החלטות הממשלה? הורידו את האפליקציה EzGOV של המרכז להעצמת האזרח, לנייד והצטרפו למקבלי ההחלטות!

Tsofen's annual Makeathon@Nazareth is back for the 6th year in a row, and this year's edition will be more challenging and exciting! 8-9 Sep 2017

30 בינואר יוכרז כיום עולמי להביע הזדהות עם ערביי ישראל

מאי 2011 – מאי 2017, שש שנים ל OnePlace – מרחב מידע אינטרנטי. יומולדת שמח

התפרסם: מדריך נגישות לכנסים ע"י קבוצת לימודי מוגבלות, מכון ון ליר בירושלים. אדוה איכנגרין, נטע זיו ושגית מור, מאי 2013

לעדכון ולהוספת אירועים editor.oneplace@gmail.com

עמודים

קישורים למרכזי מידע ומחקר

ארכיון

Login

Copyright © 2009 NewsPress - Designed by Michael Clarke