ערבים בישראל

מרחב מידע רב תחומי

ערבים בישראל מרחב מידע רב תחומי

להיות ערבי/ה במדינה יהודית – סיפורים ותובנות

רפיק חלבי, ראש מועצת דלית אל כרמל ומראשוני העיתונאים בטלוויזיה הישראלית, מספר לרוני קובן על המחירים שנדרש לשלם כדרוזי הראשון שניפץ את כל תקרות הזכוכית, ועל החיים הכפולים בין הבוהמה הירושלמית לבית בכפר. רוני קובן, כאן 11, 16.3.24

מחמוד אבו רג'ב, 2024-1943 – איגרות אחרונות לפני מותי. סופר פורה ומקורי, איש חינוך עתיר הישגים, פובליציסט ועורך השבועון הנצרתי אל־אח'בּאר.."…שם, בבית חולים הכרמל, סיכמתי עם נועה הרופאה ועם אשתי שלא לעשות לי החייאה אם אמות שוב. אמרתי שחייתי חיים שאין דומים להם, כי שטוף הייתי באהבת החיים… באהבת כל־דבר בהם, מצמח בר חד־קוצים ועד ציפור זעירה. אהבתי את תלמידַי ואהבתי את כל האנשים, וחשקתי בכל־דבר יפה. המימרה היפה היתה מולדתי והרעיונות החדשים היו דתי. קראתי ספרים ונהניתי מהם עד שנהפכו לחלק ממני, ממהותי, משכלי וממצפוני. נהניתי מכל ספר, מכל פסקה ומכל מלה…", הארץ ספרות ותרבות, 15.3.24,  הטקסט המקורי הוא חיבור שפורסם כשבוע לאחר מותו בשבועון אל־אח'בּאר. תירגם מערבית, חברו אבי אלקיים

ג'ובראן האופטימיסט השאיר צוואה שניתן לתמצת במילה אחת: שוויון. סלים ג'ובראן, שהחל את חייו כתינוק פליט למשפחה נוצרית שנמלטה ללבנון, היה לשופט הערבי הראשון בעליון שמונה במינוי קבע, ונלחם להגברת הסובלנות ולצמצום פערים. "ערבים אינם יכולים להיות יהודים", כתב. "הם כן יכולים להיות אזרחים ישראלים תוך שימור תרבותם, מורשתם ושפתם", עוה"ד דינה זילבר, הארץ, 16.3.24

סלים ג'ובראן היה סמל לדו-קיום בישראל. כל ניסיון לסכם בקצרה את חייו והישגיו של התינוק שעזב עם משפחתו בסירה ללבנון בזמן מלחמת העצמאות ומונה לימים למשנה לנשיאת בית המשפט העליון של ישראל – נידון לכישלון. ד"ר מתן גוטמן, שהיה עוזרו של השופט המנוח, נפרד, מתן גוטמן, YNET, 15.3.24

כתב חדשות 12 בווידוי מרגש: "עברתי דברים לא נעימים". אחרי העימות בשידור עם איש שב"כ, מוחמד מג'אדלה סיפר: "לאזרח ערבי, כשאיש שב"כ לשעבר או בהווה מנסה להגיד לו מה להגיד, זה אחרת, זו המנטליות, אתה אף פעם לא עברת חקירת שב"כ או נעצרת במחסום, עברתי כמה דברים לא נעימים אבל עזוב אותי, רוב האזרחים הערבים היו במקומות הקשים, המביכים והלא נעימים", מערכת אייס, 11/3/2024

מניצולי שואה ועד לילדים מפונים: המתנדב מבאקה אל גרבייה שלא מפסיק לתרום. מוניר עוויסאת, מנהל תחום ההתנדבות בחברת "נטפים ישראל", מתנדב בקהילה כבר למעלה מ-15 שנה, ומקים "קירות ירוקים" וגינות נוי לילדים, לקשישים ולעמותות לאנשים עם מוגבלויות. עבורו כל יום ללא התנדבות הוא יום מבוזבז. "זו זכות גדולה לתרום לקהילה ולהעלות חיוך על פני ילדים ומבוגרים כאחד, במיוחד בימים אלו..", YNET, 29.2.24

יותר ערבים עוזבים את הארץ: מה גורם להם לקום וללכת? המצב החברתי והביטחוני בישראל, בעקבות המלחמה וגם לפניה, מעורר שיח שלא היה כמותו בחברה הערבית. צעירים וצעירות ערבים מדברים על הרצון לעזוב את הארץ, בגלל המתח הרב ביחסי יהודים ערבים והפשיעה במגזר, שפוגעת בהם. הדור הצעיר של המגזר שלא מרגיש בבית. הכתבה של ערן זינגר, כאן חדשות, 28.02.2024

הימין נגד השופט המוסלמי הראשון בעליון: סטרוק וקרויזר בקריאה להדחתו של כבוב. התלונה של ארגוני ימין צפויה לעלות לדיון בתיאום השר לוין בוועדה לבחירת שופטים – שמתכנסת מחר כדי לדון במינויים – אך לא תעלה להצבעה. ארגון "לביא" טען: "שימוש בתמונתו של השופט נעשה לקידום משרד עו"ד של בתו – צריך לחקור גם את הנציב". יו"ר לשכת עורכי הדין: "ניסיון חיסול פוליטי מתוזמן", טובה צימוקי, ידיעות אחרונות, 28.02.24

בילי אליוט של הגלגיליות: אמין מערערה פורץ גבולות. "אנשים בלי ראש פתוח יגידו שזה לבנות": אמין מסארוה קנה זוג גלגיליות, ומאז התאהב בספורט הזה. היום הוא עם מאמנת צמודה שעוזרת לו לגרוף מדליות ולשנות את דעות קדמות, חמד שרוף, כאן דיגיטל, 28.02.2024

חמישה שפים מספרים על הקושי הבלתי נסבל של להיות ערבי בישראל.  אחרי חודשים של נידוי, לקוחות שנעלמו וקולגות שהפנו את הגב, חמישה מסעדנים ערבים מעזים לדבר, בתקווה שמישהו מסוגל להקשיב…"אנחנו בבעיה, חזרו ואמרו שפים ומסעדנים ערבים ישראלים בשיחות של אחורי הקלעים, כשעולם המסעדות שביר ממילא, אף אחד לא רוצה לסכן את עסקיו. "גם אם לא קוראים לזה חרם, הקהל היהודי עוד לא חזר במלואו. וספק אם יחזור בקרוב, על אף ההתאוששות", הם חזרו ואמרו…", רותם מימון, הארץ, 1.3.24

אווירת הפחד והחשדנות שמשתקת אמנים ערבים לא תתפוגג אחרי המלחמה. מאז 7 באוקטובר אמנים ויוצרים ערבים נופלים קורבן לקמפיינים ארסיים ברשתות החברתיות וחלקם נעצרו בעקבות פוסטים שהעלו. את המחיר משלם כל בן תרבות, שירין פלאח סעד, הארץ, 18.2.24

היום שבו קינאתי בסייד קשוע. לפני כשלוש שנים, במאי 2021, כשנכנסתי לבניין "הארץ" בפעם הראשונה, לא שיערתי לעצמי שאצא משם עם הצעה למאמר שבועי… בעקבות המאמרים שלי מצטיירת תמונה של פלסטינית לאומנית קיצונית לא רק במחוזות המיינסטרים הישראלי הימני ברובו, גם בחוגי המרכז והשמאל. מתי הבנתי את זה? כשהפסיקו להזמין אותי לפאנלים של חיים משותפים ודו־קיום של מחנה השלום..", חנין מג'אדלה, הארץ, 8.2.24 ♦

"כנראה יש בעיה עם ערבים": שחקני "משמר הגבול" זועמים. פרסום ראשון: יממה לאחר שבחברת HOT חילקו את "פרס הצפיות" לחלק מכוכבי הסדרה "משמר הגבול" – שהוענק לה בעקבות נתוני צפייה יוצאי דופן – מתברר כי לא כולם הוזמנו למעמד החגיגי. ל-mako נודע כי הפרס המדובר לא חולק לאף אחד מהשחקנים הערבים בקאסט, מה שעורר את תסכולם. "עצוב שבתקופה כזאת הם מפלגים במקום לאחד", אומר אחד מהם. HOT: "הסדרה היא דוגמה לדו-קיום", גיל משעלי |tvbee|  מאקו, 07/02/24 ♦

דיא סבע: "אני מגנה את הטבח כי אני בן אדם – לא כי אני ערבי". השחקן התראיין לפודקאסט "הפודיום" וסיפר על השתלשלות האירועים שהביאה לסערה הגדולה: "אישתי שיתפה פוסט ממקום הומני, אבל זה היה הטיימינג הכי לא נכון בעולם" • על ההחלטה לחתום במכבי חיפה במקומה של מכבי תל אביב אמר: "מצד אחד 12 שנה חיכיתי לזה, מצד שני רציתי להחזיר טובה לערן זהבי, הקשר שלנו נסדק בגלל זה", ליאב נחמני, ישראל היום, 19/1/2024 ♦

פערים בין יהודים לערבים במדדי איכות חיים בישראל 2022. מתוך 90 מדדי איכות חיים שפותחו לשנת 2022, נתוניהם של 67 מדדים זמינים גם בפילוח לפי קבוצת אוכלוסייה. ב-50 מדדים מצבם של היהודים טוב יותר ממצבם של הערבים (בדומה ל-2021), ב-11 מדדים מצבם של הערבים טוב יותר ממצבם של היהודים (13 מדדים ב-2021), וב-6 מדדים קיים שוויון בין שתי הקבוצות….", למ"ס, 16.1.24 ♦

נשלל מימון מאירוע שבועות עם לוסי אהריש: "לא מייצגת תרבות יהודית". אשת התקשורת התארחה באירוע "תיקון ליל שבועות" במגידו והרצתה על חייה כנשואה ליהודי ועל הרב-תרבותיות בחינוך ילדיה. בעקבות כך, האגף לתרבות יהודית שלל את תקצוב האירוע: "אישה שמייצגת נישואי תערובת לא יכולה לייצג את התרבות היהודית", ישראל מושקוביץ, YNET, 15.01.24 ♦

"שיקרתי שאני דרוזי": המתנדב המוסלמי שהגיע ראשון לטבח בבארי. "בכל פעם שאמרתי שזהו, ראיתי את המקרה הכי קשה להיום, הגיע מקרה יותר קשה מיד אחריו": ג'מאל וראקי, אח מוסמך, פרמדיק ומתנדב בזק"א, לא האמין לזוועות שראה באותה שחורה – אחת אחרי השנייה, ואף נאלץ להסתיר את העובדה שהוא ערבי מוסלמי, כדי לא להבהיל את הפצועים, כאן חדשות, 20.12.2023 ♦

אין על יוסף חדאד, אה? מאז אותה שבת ארורה רציתי לא פעם להרים ידיים, לשתוק, לא לכתוב. הרבה פעמים לא היה לי מה להגיד או שלא היה לי חשק להגיד. גם כשהיה לי, הרגשתי שכל מה שאגיד ייפול על אוזניים ערלות.. ועם זאת, בשבועות האחרונים היה קשה לפספס את הנוכחות התקשורתית המסיבית של יוסף חדאד, כמו גם ערבים אחרים מהז'אנר שהתיישרו לפי ציפיות הממסד והציבור הישראליים…", חנין מג'אדלה, הארץ, 14.12.23

פתאום הפכתי מבחינתן לאויב. הרקע השחור בתמונת הפרופיל שלי בפייסבוק שיקף את הכאב הגדול שהרגשתי אחרי 7 באוקטובר. לא חשבתי לרגע שאצטרך להסביר לחברות היהודיות שלי שאני לא תומכת בחמאס וגם לא בדאעש, מאת יסמין (שם בדוי), מגזין ליברל, 07/12/2023

קונספציית "הערבי הטוב" היא מתכון לכישלון. מוטב שהציבור היהודי, ובעיקר הציבור היהודי שואף השוויון והשלום, יבין שהציפייה שערבים בישראל יזנחו את זהותם הלאומית וכך ישתלבו באופן שווה בחברה, היא לא צודקת ולא ריאלית • כן, גם בזמן מלחמה • דעה של עופר דגן (סיכוי-אופוק) מאקו |11/12/23

הערבים אזרחי ישראל נדרשים כעת לספק תשובות ברורות. הנה כמה מהן. בחודש וחצי האחרונים החברה הערבית..מוצאת עצמה בלבה של סערה שהיא כלל אינה אשמה בה, אבל נדרשת לספק תשובות בשחור ולבן. בכל רגע עליה להוכיח את נאמנותה, להביע זעזוע ולספק לא רק את הממסד והממשלה הימנית קיצונית, אלא גם את המיינסטרים שסטה ימינה…", ג'קי חורי, הארץ, 3.12.23

100 המשפיעים/ות של כלכליסט 2023:

  • חסאן טואפרה – ראש הרשות הכלכלית-חברתית במגזר הערבי. ילד הפלא עם האצבע בסכר…טואפרה, רק בן 36, מסומן כבר כמה שנים כאחד מילדי הפלא של המגזר הציבורי: בתפקידו הקודם היה סגן בכיר למנהל רשות החברות הממשלתיות. התוכנית שהוא מוביל, כמו התוכנית הקודמת (922), משקפת את ההבנה של הממשלות הקודמות ושל האוצר שפיתוח כלכלי של המגזר הערבי הוא ממנועי הצמיחה החשובים של המשק. שחר אילן
  • מודר יונס – ראש עיריית ערערה ויו"ר ועד ראשי הרשויות הערביות. רצה פיתוח, קיבל מאבק… מודר יונס, ראש מועצת ערערה, הפך בשנים האחרונות לסמל של פרגמטיות ומודרניזציה בחברה הערבית. הוא ניסה להגיע להסדרה של בנייה לא חוקית, לבנות שכונות גדולות כולל בנייה לגובה ולתכנן אזורי תעסוקה — ולשם כך הוא נזקק לשיתוף פעולה עם השלטון המרכזי. שחר אילן
  • מונא חליל וכיפאח אגבריה לוחמות בפשיעה הערבית – אמהות למען החיים. הנשים הערביות שראו את בני משפחתן נרצחים בגל אלימות חסר תקדים ואת אדישות המשטרה, יצאו להביא את השינוי בעצמן, חיים שדמי, 100 המשפיעים/ות של כלכליסט 2023

בתול דאר חליל: "אם אני אדבר, אולי יתקפו אותי? זה לא כמו יהודי שיכול לעשות מה שבא לו". בתול דאר חליל רק בת 19, אך כבר כעת מאמניה סבורים שהיא צפויה להיות מהכדורגלניות הטובות בארץ. למרות היותה שחקנית בנבחרת ישראל, מוצאה הפלסטיני מערים עליה קשיים בחיי היום-יום. "קשה לאנשים עם זה שאני ערבייה-ישראלית", היא אומרת בריאיון ל"הארץ", "הם רק רואים שאני ערבייה", עדי רקובסקי ושאול גרינפילד, הארץ, 22.11.23

ערבי זה לא חמאס ולא תומך-טרור גם אם הוא לא מצהיר בכל מקום על גינוי חמאס. אזרח ערבי חווה וסובל בדיוק מכל מה שסובלים וחווים האזרחים היהודים במדינה, כותב בגילוי לב העיתונאי כרם אבו מוך מבאקה אל-גרביה. "טרור השבת השחורה שבר את לבנו. גם יקירינו נפצעו, גם אנחנו איבדנו חברים וקרובי משפחה. כמי שחיים ביחד, עלינו ללמוד להאמין זה בזה, להרגיש בטוחים זה לצד זה, ללא הנחות מוקדמות". טור אישי שהוא תזכורת מהדהדת לחברה הישראלית, כרם אבו מוך, YNET,16.11.23

אופיר חיים תקף את ג'אבר: "בחירה בזויה, אין לו מקום במדינה". מאמן נבחרת הנוער פירסם באינסטגרם פוסט חריף נגד הקשר, ששיחק במדי נבחרת פלסטין נגד לבנון: "מקווה שהבעיטה שהוא נתן בדלי שהוא אכל ממנו שנים תהיה האחרונה בקריירה הבינונית שלו", נדב צנציפר| YNET | 17/11/23 – ראו גם: "נבחרת פלסטין היא הזהות שלי": הרמז שסיפק ג'אבר לפני כחודשיים, ספורט 1, 16.11.23

הרגשתי שאני חלק מהגיוס למילואים, תחושה שלא הייתה לי במבצעים קודמים. תחושת השייכות למקום הזה התעצמה. ד״ר יסמין אבו פריחה, מומחית ברפואה פנימית בבי״ח סורוקה, טיפלה בנפגעי מתקפת 7 באוקטובר ומתארת את חדר המיון באותו יום כ״שדה קרב״ ואת ההתגייסות של אנשי הצוותים הרפואיים מהמגזר הערבי כ״צו 8 שלנו״ ■ לצד התקווה והתחזקות תחושת השייכות, היא מביעה חשש מהידרדרות לשיח גזעני ולסתימת פיות, ומצביעה על הקושי של אנשים לקבל את המורכבות של החברה הערבית בישראל ■ ״הלב שלנו מספיק גדול כדי להכיל את הכאב״, רותם שטרקמן, דה מרקר, 17.11.23

להיות אזרח ערבי אחרי 7 באוקטובר. הוא נטבח באותה שבת כמו יהודים, ומאוים ברקטות כמו יהודים ולא נענה לפרובוקציות "שומר החומות 2". הוא רק תוהה מדוע נדם קולה של הדמוקרטיה, ד"ר אדם אסעד (המכון הישראלי לדמוקרטיה), YNET, 15.11.23

בזכות או אולי בגלל המלחמה? 70% מערביי ישראל מרגישים חלק מהמדינה. סקר שפורסם בסוף השבוע, מצא את שיעור ההזדהות הגבוה ביותר של ערביי ישראל עם המדינה. בזמן שיש בממשלה מי שעסוק בהבערת השטח, בחברה הערבית מתעקשים שלא לשחק לידיים של הקיצוניים, אלא לחשוב על היום שלמחרת. דעה של עפיף אבו מוך, וואלה, 12.11.2023

בחסות המלחמה: העיתונאים הערבים חווים שגרת תקיפות והתנכלויות. "הסברתי לו שאני מתאגיד השידור הישראלי, שהייתי קצין בצה"ל. הוא אומר 'לא מעניין אותי, תצאו מכאן', ודחף אותי. שבר לי את הטלפון", אורן פרסיקו, העין השביעית, 12.11.23

"אתה שומע 'זה מקום של ערבי, אל תיכנסי', איך תרגיש?" האיש שטמן את השווארמה באדמה ואז הביא את בשורת החומוס העשיר בטחינה להוד השרון מצא את עצמו בחודש האחרון בעיקר מיואש. מוחרם על ידי יהודים, מסורב להיכנס למסעדה בגלל ערביותו ומותקף בחברה הערבית בגלל ישראליותו, איתן לשם, הארץ, 12.11.23

לפני ה-7 באוקטובר חשבנו שאנחנו לא האויב. פתאום כן. המלחמה הממה את הבדואים בנגב, שברה לרסיסים תחושה מסוימת של מוגנות שבה חיו והביאה לשותפות גורל אכזרית עם החברה היהודית. אברהים אלעטאונה, מנהל מרכז חוסן מספר על השבר ואומר "בתוך זה יש את המורכבות שאתה חטוף על ידי מישהו שהוא דובר ערבית, מוסלמי כמוך", עינת פישביין, המקום הכי חם,  12.11.23

"הערבים בישראל חווים רדיפה סיסטמטית מצד המערכת, פחד לסמן לייק". על אף התחזיות הקודרות של הממשלה: ערביי ישראל לא הצטרפו לתמוך בגל הטרור הרצחני של חמאס נגד ישראל, ורבים מהם אף מתגייסים כדי לתמוך במשפחות הנפגעים ובכוחות ההצלה… כמעט ולא תראו את ההתגייסות הערבית בתקשורת ברשתות: את אותם אזרחים ערבים במד"א, בכיבוי אש, במשטרה ובכוחות הביטחון שנמצאים בחזית. גם לא את החברה האזרחית שנמצאת בקשר עם הרשויות כדי למנוע הסלמה, ואת המפגשים שמנהיגים ערבים, חילונים ודתיים, ימנים ושמאלנים, מקיימים..", מיכל סלע (גבעת חביבה) |mako| 10/11/23

"אני ערבייה, בעלי יהודי ואנחנו מפחדים". מה מרגיש זוג מעורב שמורכב ממוסלמית ומיהודי בתום חודש של מלחמה? בין אזעקה אחת לשנייה, יובל לוי שוחחה עם נור ועידו, ושמעה מהם כיצד המלחמה משפיעה עליהם, באילו נושאים הם מאוחדים, ומדוע הם חוששים כל כך להיחשף, יובל לוי, YNET, 7.11.23

חברות וחברים מבקשת שתשתפו את הדברים שלי, קשה לכולנו למצוא מלים בימים אלה, ועוד יותר קשה לי כאזרחית ערבייה בארץ.  מחר נספור חודש ימים מאז אותו בוקר ארור, אותו בוקר בו השמיים נפלו. גם היום, הזמן לא מקהה את הכאב. להיפך, מה שלא יכולנו לעכל בימים הראשונים- היקף הזוועות, הרצח המזעזע של משפחות, ההתעללות, כל אלה מקבלים סיפורים אישיים עם שמות ופנים, גורמים לכולנו לדמוע, לבכות, להישאר ללא מילים המסוגלות להביע את עומק הכאב. המלחמה האכזרית ממשיכה להכות בכולנו, עוד ועוד הרוגים ופצועים בגוף ובנפש. כולנו, גם מי שלא נפגע בגופו, פצוע. ברגע אחד הפכו חיי כולנו למערבולת של דם, זעם, פחד ואימה. הציבור הערבי בישראל, אליו אני משתייכת, מצא עצמו חסר מילים אל מול הזוועה. עבורי, הידיעה שאנשי החמאס- בני עמי, בני העם הפלסטיני, בחרו במכוון לרצוח ולהתעלל באזרחים ישראלים (ולא רק), ביניהם קשישים, נשים וילדים- היא בלתי נתפסת ובלתי נסלחת. אצעק בכל מקום ובכל קולי- מי שמסוגל לפגוע בחפים מפשע, מי שמסוגל לעולל זוועות כאלה, אינו בן אנוש. אני מתביישת שאותם מרצחים משתייכים לעם שלי…", גאדרי האני, פוסט פייסבוק, 6.11.23

הערבים מפחדים להגיע לעבודה בשדות, ואין מי שיחליף אותם. חקלאים רבים נותרו בלי ידיים עובדות מאז המלחמה, אבל לא רק הפועלים התאילנדים נעדרים. על המשבר הגדול יותר, מעטים מוכנים לדבר בקולם… רק מעטים מבין החקלאים ובעלי המשקים ציינו שהמצוקה החריפה נגרמה גם בגלל היעדרם של פועלי החקלאות הערבים. בהלך הרוח הנוכחי, ובעצם גם לפניו, איש לא שש לדבר על עובדי החקלאות הפלסטינים — פועל יוצא של הקשרים המורכבים והסבוכים וליחסי התלות ההדדיים שאנחנו מקיימים עם שכנינו בחבל הארץ המסוכסך הזה…", רונית ורד, הארץ, 3.11.23

העיתונאי שאל למה השוטרים תקפו אותו. למה? "בגלל הערבית". מאז פרוץ המלחמה, עיתונאים ערבים־ישראלים מעידים על התנכלויות, איומים ואף תקיפות בידי המשטרה וגופי הביטחון, נדין אבו לבן, הארץ, 2.11.23

"להיות ערבי זה לא מחוץ לחוק": הנאום התקיף של מפקד תחנת המשטרה. מאז מתקפת הפתע של חמאס ביישובים רבים קמים גופי ביטחון פרטיים וכיתות כוננות • מפקד תחנת המשטרה הפועלת בעיר חריש מתח ביקורת על קבוצה כזו שקמה בעיר והזהיר כי נגרמת פגיעה בתושבים ערבים • "רוצים לעשות משהו טוב ומפיצים רעל", הבהיר ואמר שהדבר פוגע בתפקוד המשטרה: "גורע מהשירות הטוב שאנחנו יכולים לתת", אור רביד |N12| 02/11/23

"למה ערבי בחיפה צריך להוכיח נאמנות?": ערבים ויהודים התכנסו לדבר על מורכבות. ד"ר מנאל שלבי, ערביה חיפאית, מרגישה שמצופה מהם לגנות את מתקפת הטרור בדרום, ומן הצד השני – רותם פרלמן, ממנהיגי מחאת העם, מתקשה לראות מאבק של השמאל בעד הפסקת אש. דו קיום בצל המלחמה, עומר מוזר, 107.5 אף אם,  31/10/23

סקר אקדמי: 80% מערביי ישראל מתנגדים למתקפה הרצחנית של חמאס בדרום. לפי הסקר, רוב ערביי ישראל מתנגדים לטבח שבו נרצחו כ-1,000 אזרחים ונהרגו מאות חיילים. מדובר בנקודת מפנה בעמדות הציבור הערבי, שהזדהה בסבבים קודמים עם הצד הפלסטיני. וגם: 85% מהמשיבים מתנגדים לחטיפת אזרחים, עינב חלבי, YNET, 12.10.23

המלכוד של הכדורגלנים הערבים: "מה חושבים, לא היו יורים גם בנו?" מצד אחד היהודים ששוב מצפים לגינוי. מצד שני הערבים שמתקשים להכיל ביקורת. שחקני המגזר בדילמה, ומול סביבה שרק תקצין, כבר אפשר לדמיין תסריט קודר בימים שאחרי המלחמה: "אם היו מבינים מה ערבי עובר אחרי גינוי פלסטינים – היו רואים אותנו אחרת", אופיר סער, וואלה, 12.10.2023 / 18:30

ג'אבר: אי אפשר להכיל את מה שראינו ביום שבת. קשר מכבי חיפה כתב ברשת: "המראות שיתקו אותנו כמו ששיתקו את כל המדינה. צר לי שאני עומד בפני מבחן האזרחות שלי". סבע כתב: "מתפללים לימים של שקט", מערכת ONE | 11/10/2023 

הציבור הערבי נקרע בין העוטף לעזה ומוריד פרופיל מחשש לשאת במחיר המלחמה. המתקפה של חמאס הכתה בתדהמה גם את הערבים בישראל, ששוב מצאו עצמם ניצבים בין זהותם הישראלית לפלסטינית בעודם חוזים בפגיעה בחפים מפשע בישראל וברצועה. זאת, כשהם זוכרים היטב את המהומות בזמן "שומר החומות" ושומרים על זהירות יתרה, ג'קי חורי, הארץ, 12.10.23

"נכון, אני מדבר עברית בלי מבטא ערבי ואני בטלוויזיה, אבל גם אליי הימין הקיצוני יגיע". מפחד מהכהניסטים בממשלה ("הפשע במגזר נוח להם"), שוקל לעזוב את ישראל ("זה הופך ליותר ויותר פרקטי"), מבוהל משכחת הקהל ("הכי נורא זה להגיע גבוה ואז להיעלם"): השחקן עלא דקה המככב ב"גן קופים" החדש של אבי נשר, מדבר על בנות הזוג היהודיות והתגובות על פאודה. ריאיון, שגיא בן נון, וואלה, 28.9.2023

מכרם חורי: "מה זה משנה, מדינת הציונים או מדינת הערבים? זו מדינה שמחרבים לנו אותה". חתן פרס ישראל מכרם חורי האמין כל חייו בדו-קיום והפך לסמל של תקווה. השנה הוא נשבר. "נמאס לי לשמוע 'מוות לערבים' כל יום. וכל מה שקורה עכשיו מבחינת ההרג והפשע בסקטור הערבי – ברור לי מי היד המכוונת", נירית אנדרמן, הארץ, 27.9.23

אצל הערבים מתחולל שינוי תודעתי ענק. גם הם בדרך לרילוקיישן.  אחד לא העלה בדעתו, או אולי כן, שכדי שאלפי ערבים פלסטינים שמעולם לא חשבו על הגירה, בטח אחרי הנכבה, ולא הכירו את המילה רילוקיישן, ולא עשו השוואת מחירים בין מחיר המילקי לישראל למחירו בברלין — יתחילו לחשוב על כך… אזרחים ערבים שמופלים לרעה בכל אספקט ותחום אפשרי לא חשבו אפילו לעבור לערים יהודיות. הם לא הרגישו שהעולם פתוח בפניהם או אפילו השער הצהוב של היישוב השכן..", חנין מג'אדלה, הארץ, 21.9.23

"אחרי שייח ג'ראח הבנתי: מאכילים שחקנים ערבים בנרטיב לא נכון". אחרי שבחר לייצג את פלסטין, קפטן הנבחרת הצעירה לשעבר עטאא ג'אבר מנמק: "מנסים להסביר לך שאסור לערבב ספורט עם פוליטיקה, אבל אי אפשר להפריד ביניהם. לא צריך לעמוד בתקווה כדי לייצג את ערביי 48'.. מערכת וואלה! ספורט, 18.9.2023

מעבר להרי החומוס: המהפכה של המטבח הערבי-ישראלי. השפים הצעירים פורצים את גבולות המטבח הערבי המסורתי ומשנים את חוש הטעם של הקהל עם מנות כמו המבורגר כנאפה וקובה עם פירות ים, רובי המרשלג, כאן חדשות, 09.09.2023

מוחמד מג'אדלה: אלוהים ישמור כמה שאתם גזענים. בן גביר לפחות לא מסתיר את זה. האורח המרכזי שלנו הפעם הוא מוחמד מג'אדלה עצמו. נדבר איתו על בעיות העומק של החברה הערבית בישראל, מצב הפסלטינים בגדה המערבית וגם על הגזענות שנתקל בה על בסיס כמעט יומיומי. פודקאסט הארץ עם ליאור קודנר, 5.8.23

"לא שרדנו בכפר, אנשים מתערבים לך, בוחנים אותך. רצינו שקט אז ירדנו לאילת". מירוות כמעט התחתנה עם בן דודה, אך הוא התחרט ("התבאסתי, אבל היום אני שמחה שזה לא קרה"). את היתם הכירה בדיר חנא אחרי שהסתובב ולא מצא את עצמו. על יחסי יהודים-ערבים: "בבניין כולם משפחה, אבל היה מקרה שאמא אחת צעקה לילדים 'ערבים, תחזרו לכפר שלכם'. זה צובט בלב". לאחרונה השניים פתחו שווארמה בעיר ("עובדים מעולה יחד"). משפחת דגש על הספה, אסי חיים, YNET, 2.9.23

המשורר הפלסטיני טאהא מוחמד עלי מעולם לא קונן על האדמה שנכבשה. המשורר טאהא מוחמד עלי התרחק מפוליטיקה וכתב על כאב אישי וגבריות מובסת. המחזה "טאהא" שתורגם עתה לראשונה לעברית, מספק הצצה מרתקת לחייו ויצירתו לאורך השנים: מבריחתו כנער מהכפר האהוב ספוריה, דרך חייו במחנה פליטים ועד השיבה המסוכנת לארץ, שירין פלאח סעב, הארץ, 27.8.23

הנוער בחברה הערבית מתוסכל: "אתה יוצא לביה"ס – ולא יודע אם תחזור בחיים". הטרור הפלילי שמפעילים ארגוני הפשיעה זלג גם אל מוסדות החינוך, ותחושת הביטחון האישי נפגעה קשות בבתי הספר שאמורים להיות בטוחים – אך מתמודדים עם מחסור חמור במאבטחים. בחברה הערבית ישבתו ב-1 בספטמבר, והתלמידים חוששים. "כבר ירו ב-3 מנהלים ותקפו מורים ותלמידים. הופקרנו", תמר טרבלסי חדדחסן שעלאןאיתן גליקמן| YNET, 25.8.23

המועמד שנרצח באבו סנאן – קצין מג"ב לשעבר: "טבח, הרוצח ירה לכולם בראש". גאזי סעב, שנרצח לצד לוחם לשעבר ביחידה מובחרת במג"ב ושניים נוספים ביישוב שבו התמודד בבחירות, היה רב-פקד במג"ב. קרוביו סיפרו בזירה, אחרי המהומות: "הנרצחים הגיעו ממקומות מכובדים, לא מאמינים שדבר כזה קרה אצלנו". המפכ"ל שלל קשר לבחירות, מוסדות רשמיים יושבתו ביישובים דרוזיים, יאיר קראוס, חסן שעלאן, YNETף 23.8.23

"אני אומר זאת כבדואי ליכודניק, שמאמין בדרכו של בן־גוריון: היהודים השתגעו". סמי אלקרינאוי אינו עונה על אף סטריאוטיפ, אלא מגלם בעצמו את כל החיכוכים בחברה הישראלית: בדואי שחי בין יהודים; מתדלק שהפך לאימפריית תיירות; מוסלמי ציוני שמעריץ את בן־גוריון; חבר ליכוד שמתנגד לרפורמה המשפטית; שמרן שתומך בזכויות להט"ב; וחסיד נלהב של מצפה רמון, שמרגיז את ארגוני הסביבה. ולכן דווקא הוא האיש שמיטיב לספק מבט מפוכח על מה שמתחולל כאן, מוסף כלכליסט, 3.8.23

כשמדובר בשנאת ערבים, אכן אחים אנחנו. החוק שמבחין בין מי שנאנסה על ידי ערבי לבין מי שנאנסה על ידי יהודי מייצג הסכמה רחבה ומדכאת בין הקואליציה לבין הח"כים הפחדנים של האופוזיציה… קשה להחליט אם החוק החדש שעבר השבוע בכנסת, שמתחת לכל המילים המכובסות פשוט עושה הבחנה בין הזוועה שעוברת נאנסת בידי ערבי – לנאנסת בידי יהודי, הוא יותר גזעני או יותר מיזוגני…", ציפי שמילוביץ, YNET, 1.8.23

להוציא את הערבים מחוץ לחוק? האזרחים הערבים לא צריכים להוכיח נאמנות, הדבר מוכח כבר עשרות שנים • הם מעוניינים לחיות במדינת ישראל למרות האופן שבו המדינה הצליחה עד כה לשלבם, ג'לאל בנא, ישראל היום, 12/7/2023

כדורגל – בנבחרות ישראל:

  • השחקנים הערבים והוריהם סללו בעצמם את התשתית להצלחה. השחקנים הערבים הם חלק חשוב בהצלחתה של נבחרת ישראל ביורו הצעירות ובמונדיאליטו, אך דרכם לפסגה לא היתה קלה. לחלקם לא הייתה גישה לתשתיות ספורט, ולמען הצלחתם, משפחותיהם הקדישו את חייהן. "אני מקווה שההצלחה תעורר את המדינה להשקיע", אומר אביו של חמזה שיבלי, נדין אבו לבן, הארץ, 5.7.23
  • "בזמן המשחק נגד אנגליה, מעיליא תהיה משותקת" | דיווח מיוחד מגאורגיה. הוריו של הישאם לאיוס הגיעו לבאטומי לאחר מסע של לילה שלם, ויהיו נוכחים ביציעים בזמן אחד מרגעי השיא של הכדורגל הישראלי, כשהנבחרת הצעירה תתמודד מול אנגליה בחצי גמר אליפות אירופה עד גיל 21. האב אנטון מספר על תחילת הדרך ועל הטירוף בכפר הולדתו, מעיליא: "אנשים שלא התעניינו בכדורגל אומרים עכשיו שהם עוקבים", ליאור בן עמי ועוז מועלם, שליחי ynet ו"ידיעות אחרונות" לגאורגיה, YNET, 4.7.23
  • שחקנים מהמגזר מגיבים לסערת אבו-פאני: "כשזה מגיע מאוהדי הנבחרת שלך זה כואב כפליים". טאלב טואטחה, עבאס סואן, נג'ואן גרייב ועאיד חבשי – שלבשו בעבר את המדים הלאומיים – מגבים את הקשר שספג קריאות גזעניות בכל נגיעה בכדור במהלך משחק הנבחרת בטדי, משתפים בחוויות האישיות שלהם מול התופעה המכוערת, ובטוחים: "הוא צריך להמשיך בנבחרת ולהראות חוזקה", שמעון אלבז, YNET, 20. 6.23 – ראו גם: זוהר: "נחצה גבול", אבו פאני: "עבר לילה קשוח". שר התרבות והספורט ביקר בבית הקשר שאמר: "לא הפעם הראשונה, אבל זה תפס אותי לא מוכן". מנכ"ל המכון היהודי ערבי של ההסתדרות: "כולנו מאחוריו". צפו. מערכת ONE| 21/06/2023
  • שלושה גיבורים טראגיים. ..החלטתי לצפות אמשבמשחק של נבחרת ישראל עד גיל 20 נגד דרום קוריאה בטורניר המונדיאליטו. ..בתום המשחק חשבתי על כל אותם צעירים שמשתלבים ביניהם, שעובדים יחד כקבוצה מגוונת ומגיעים להישגים, ובעזרת הכוח העצום שמביאים הגיוון, הרב־תרבותיות והכבוד בין חברי הקבוצה, הם מצליחים להפוך חלומות למציאות… אחרי שוך החגיגות והאופוריה מההישג, השחקנים הערבים יחזרו לבתיהם כמו יתר חבריהם היהודים, אבל בתיהם קצת שונים..אנחנו זקוקים לאמון ולהושטת יד אמיתית מצד מדינת ישראל, כדי שיצמח כאן דור צעיר ומצליח כמו שיבלי, סלמאן וחלאילה, וכדי שהחברה הערבית תהיה חלק תורם ומשמעותי וגורם צמיחה למען עצמה ולמען כלל החברה, וכך כולנו נרוויח…", יאסר אבו ערישה, הארץ, 12.6.23
  • ערבים יכולים לכבוש שער שוויון, אבל לא זכאים לשוויון. לחוק הלאום עשויה להצטרף בקרוב יוזמה חדשה שלפיה הציונות תהיה ערך מנחה בפעולות הממשלה. אל לנו להתלונן על מי שיטען שישראל אינה דמוקרטיה, טובה הרצל (שגרירה בדימוס), YNET, 9.6.23
  • "החלק העיקרי בסנסציה של נבחרת הנוער שייך לשחקנים הערבים". בעולם הערבי מתגאים בהישג של "חלאילי, שיבלי, סלמן ואחרים", ומאמן נבחרת פלסטין סמיר עיסא בטוח: "הם עתיד הכדורגל במגזר"…המסע ההיסטורי של נבחרת הנוערבאליפות העולם עד גיל 20 ממשיך לעורר הדים בחברה הערבית, שם מייחסים את ההצלחה בעיקר לענאן חלאילי, חמזה שיבלי ואחמד סלמן – שלושת הנציגים של המגזר הערבי בסגל הישראלי, או כמו שכתבו עליהם היום (שני) באתר פאנט: "הטריו הערבי שזורח ומצטיין בטורניר". בתקשורת הערבית מתעקשים לערב בהישג הספורטיבי גם את ההיבט הפוליטי, כפי שעשו אתמול כשבין השאר נכתב באיחוד האמירויות שהשחקנים הערבים "סוחבים את ישראל על הגב", בעוד ח"כ אחמד טיבי עקץ: "מדי פעם גם השחקנים הלא ערבים מבקיעים"., מערכת וואלה! ספורט, 05/06/2023
  • אחרי הפרגון: השחקן הערבי יחזור מהמונדיאליטו למדינה שמתנכרת לוبعد الهتاف: سيعود اللاعب العربي من الموندياليتو إلى بلد تتنكر له. ההישג המרשים של נבחרת הנוער באליפות העולם בכדורגל רשום גם על ענאן חלאילה שהפך לרגע אחד לגיבור לאומי. אלא שלאחר שאווירת האופוריה תתפוגג, הוא ישוב למדינה שבה הממשלה מקדמת חקיקה נגד האזרחים הערבים ומשדרת לו מסר שחבריו היהודים לנבחרת עדיפים עליו, עפיף אבו מוך, וואלה, 01/06/2023

ועדות קבלה ליהודים, גטאות לערבים. כבר היום, אזרחים ערבים לא יכולים לחיות במאות ישובים. חוק ועדות הקבלה החדש יחריף את המצב. "אנחנו ילידים, החוק הבינלאומי מאפשר לנו לגור היכן שאנחנו רוצים", אומר עו"ד מומחה בתחום, מאת: בכר זועבי, שיחה מקומית,  26.6.2023

למה אנשי התרבות הערבים שותקים לנוכח האלימות המשתוללת? האלימות בחברה הערבית משתוללת, אבל גם אחרי 104 נרצחים מתחילת השנה — האמנים ואנשי התרבות במגזר שומרים על שתיקה. בשיחות עמם הם מביעים ייאוש וחוסר אמונה ביכולת לחולל שינוי, אבל גם מפנים אצבע מאשימה לרשויות המדינה. "כשיהודי נרצח קוראים לזה טרור, וכשערבי נרצח זה רק אלימות, שירין פלאח סעב, הארץ, 26.6.23

עושים שרירים: איך כבשה תופעת פיתוח הגוף את החברה הערבית בישראל? איך הפך תחום פיתוח הגוף התחרותי למוביל בחברה הערבית? יותר ויותר מתחרים ערבים מישראל זוכים בתארים בתחרויות בינלאומיות, ומכוני הכושר עמוסים. הכתבה של אריג' שאוויש וערן זינגר, מתוך כאן חדשות הערב, 25.06.23 #קול_איסראיל

"מקללים אותי שערבי טוב הוא ערבי מת": שני נהגי אוטובוס הותקפו בירושלים בשבוע האחרון. נהג ערבי הותקף בשכונת רמות על ידי חבורת נערים שניסו לפרוץ את המחיצה המפרידה בינו לבין הנוסעים ■ במקרה נוסף, נערים השליכו אבנים על נהג אוטובוס ערבי בתחנה המרכזית בירושלים, ונעצרו שני חשודים ■ "טרור לכל דבר, רצח עובד תחבורה ציבורית הוא רק שאלה של זמן", יפעת ראובן, דה מרקר, 20.6.23

בהשכלה, בביטחון, באיכות החיים: פערים משמעותיים בין יהודים לערבים | הדוח המלא. הלמ"ס פרסם את דוח פני החברה – וממנו עולה כי בחברה הערבית הסיכון לעוני גבוה יותר, תוחלת החיים נמוכה ב-5 שנים ושיעור הקטינים שנפתחו להם תיקים פליליים גבוה פי שניים. "האפליה של הציבור הערבי זועקת לשמיים בכל פרמטר", הדר גיל-עד, YNET, 19.6.23

ניצב בדימוס חכרוש: אם הייתי יהודי ולא ערבי – לא היו מקימים בגללי ועדת בדיקה. רק לפני שנה וחצי פרש הניצב המוסלמי הראשון מהמשטרה, אך הכאב לנוכח האלימות בחברה הערבית והאכזבה מהפרשה שבה תועד עובר מעל גופה עדיין בוערים בו, טל אריאל יקיר ואיציק סבן, ישראל היום, 15.6.23

אוסאמה מסרי: "לחברה הערבית מגיע לצחוק — זה לא מסר חשוב?" יוצר התיאטרון אוסאמה מסרי לא חושש לשתף פעולה עם הממסד הישראלי או לקבל תקציבים מהמדינה. עם זכייתו בפרס שר התרבות והספורט, הוא מגלה למה ממשלת הימין הקיצוני לא מפחידה אותו ותוקף את פעילי ה־BDS  שקוראים להחרים יוצרים ערבים כמוהו, רק בגלל שיש להם תעודת זהות כחולה, שירין פלאח סעב, הארץ, 11.6.23

לא נולדים עבריינים: הדרך התלולה לעולם הפשע. המעמד הסוציו־אקונומי והמחסור בתשתיות בסיסיות בכפרים – אלו חלק מהתנאים שיוצרים את המציאות הזו לילדים ערבים • בזמן שאחד חי את החיים הטובים – לשני אין מים בברז, ובעולם הפשע הם מוצאים את הכסף, מישל מכול, ישראל היום, 10/6/2023

אמיר שורוש לא רגוע ותמים כמו ראמזי, אבל דומה לו יותר ממה שנראה. הוא שובר סטריאוטיפים, ממציא מחדש את העברית ואוהב ללא תנאי את המדפים עמוסי המצרכים: לאמיר שורוש יש יחס חם לדמות הקאלט הטלוויזיונית שלו, אבל מתעקש לשכנע אותנו שהוא וראמזי עבד ראמזי הם לא בדיוק אותו אדם, מאת   אריאל שנבל, מקור ראשון,  י״ד בסיון ה׳תשפ״ג, 03/06/2023

הדור הרביעי לנכבה הוא "הדור החצוף" שלא מפחד מהמשטרה. אין כל ספק כי הקמת משמר לאומי והחרפת הענישה עשויים לצמצם זמנית את גל הטרור הפלילי בו אנו מצויים, אך בהעדרו של שינוי פוליטי פנים ערבי מטלטל, סיכוי רב כי נראה בעתיד החרפה נוספת בתופעה, ואף את זליגתה בהיקף נרחב ביותר גם לתחום הלאומני… במציאות הכאוטית הנוכחית, יצרו האינטליגנציה והמנהיגות הפוליטית של ערביי ישראל את בני הדור הרביעי-חמישי שניתן לכנותו בחלקו כ"דור החצוף", זה המזלזל במדינה, בז לסמליה וחסר כל פחד מזרועות האכיפה שלה. מבלי לגעת כרגע בסוגיית אי השוויון בשרות, ברור כי שילוב המגזר בחיים הכלכליים והפוליטיים, כמו גם סגירת פערים בהשקעות המדינה בישובים הערביים, הוא הכרח מחויב המציאות שמהווה אינטרס חיוני לשני הצדדים…", מאת   חיים גולובנציץ, מקור ראשון,  י״ט באייר ה׳תשפ״ג, 10/05/2023

הותקף ונאזק: מנהל מחלקה במרכז הרפואי זיו בצפת עוכב על ידי שוטרים במחסום בדרך למשמרת. ד"ר עדאווי מוחמד ביקש לעבור באחד ממחסומי המשטרה שהוקמו בעקבות ההילולה במירון, אך נעצר ואף הותקף באלימות על ידי השוטרים | מנהל בית החולים פרופ׳ סלמן זרקא פנה במכתב למפכ״ל: ״לא יכול להיות שעבודת המשטרה תבוצע על חשבון החולים״, דפנה איזנברוך, דבר, 9.5.23

בן 17 הותקף בתל אביב, אביו טוען: "התנפלו עליו כששמעו שהוא מדבר ערבית". ו', נער מיפו, סיפר כי הותקף ביום חמישי שעבר על ידי קבוצת נערים סמוך לקניון עזריאלי אחרי שהחל לשוחח בטלפון בערבית: "הם צעקו 'ערבי, ערבי' והרביצו לי". אביו: "דקרו אותו ליד העין, מדובר בפיגוע". המשטרה: "הנסיבות נבדקות", אדם קוטב| YNET, 7.5.23

"הפושע שירה בבן שלי עשה בדיוק מה שהמדינה ביקשה ממנו". אלפים השתתפו בהלוויה של דיאר עומרי מהכפר סנדלה, שנורה למוות על ידי יהודי ממושב שכן. "בלי התיעוד בווידאו, היו אומרים שהוא היה מחבל", אמרו במשפחה, מאת: בכר זועבי ואורן זיו, שיחה מקומית,  7.5.2023

הדרך הסלולה לפשיעה: כשליש מהצעירים הערבים חיים בחוסר מעש. דו"ח חמור של מבקר המדינה [כאן] מעלה כי 57 אלף צעירים ערבים בישראל אינם לומדים ונותרו ללא תעסוקה ופרנסה, פי שלושה יותר מאשר יהודים. פחות ממחצית הבנים אינם זכאים לבגרות, משרד החינוך אינו מעניק הכוונה מקצועית והוראת העברית ירודה: "אתגר מרכזי לצמצום פשיעה בקרבם", יואב איתיאל, וואלה, 02/05/2023

"מחבל הלוואי ותמות": קריאות קשות לאבו פאני. האירועים הקשים בטרנר. קשר מכבי חיפה טוען לקללות נוראיות מצד אוהדי ב"ש, כשלקח זאת מאוד קשה, מירר בבכי והגיב להם: "בושה שאתם ככה מקללים אותי", דורון בן דור | one,  02/05/2023

למרות ממשלת הימין הקיצוני היוצרים של תיאטרון ערבי בישראל אופטימיים. היוצרים של תיאטרון ערבי פלסטיני לא מתרגשים מצנזורה ומוצאים דרכים יצירתיות לעקוף את המגבלות על חופש הביטוי – "הימין בישראל תמיד הגיב בקיצוניות כלפי אמנות", שירין פלאח סעב, הארץ, 16.4.23

האם הערבים יזהו את היהודי – כינסנו יחד קבוצת ערבים שניסו לגלות מי מהם הוא יהודי, לצאת מהקופסא פרק 2, כאן חדשות, אפריל 2023

במפגש בין ערבי לשוטר העקרונות הדמוקרטיים מתאדים. ניסיון העבר מלמד, כי במפגש בין פלסטיני לבין חייל או שוטר במדים עקרונות כמו חזקת החפות ועצמאות בית המשפט מתאדים. במקומם יש תמיכה בלתי מסויגת בגרסאות של המשטרה, המשתנות על פי קצב חשיפת העובדות. במקרה של המחנך יעקוב אבו אלקיעאן, שנהרג לפני כשש שנים בפינוי כפרו אום אל־חיראן, פיסת עיתון שנמצאה ברכבו הספיקה כדי להפוך אותו ללוחם דאעש; כלומר, בן מוות. גם הצעיר בעל הצרכים המיוחדים מהעיר העתיקה בירושלים, איאד חלאק, נחשב לגורם מאיים המחייב הריגה, או מה שמכונה בעברית ציונית "ניטרול"… בחוויה הקולקטיבית של הציבור הערבי, תחולת עקרונות של הדמוקרטיה, חקר האמת ועצמאות בתי המשפט היתה תמיד מוגבלת..", עו"ד אמל עורבי, הארץ, 3.4.23

פגישה עם רוני קובן עונה 7 | פרק 11 – איימן עודה. איימן עודה מגיע ל״פגישה עם רוני קובן״ בשיאה של הדרמה הפוליטית שמסעירה את ישראל, ומציע תסריט אופטימי, כאן 11, 28.3.23 ♦

ההשתלבות טרם הושלמה: ערבי ישראל לא מתגייסים למחאת הרפורמה המשפטית. ערבי ישראל ממשיכים, ברובם, לחוש תחושת ניכור ואינם מרגישים מספיק שייכות למדינת ישראל. המאבק על אופייה הדמוקרטי לא נוגע להם מספיק, יורם דורי, מעריב, 27/03/2023 ♦

דו"ח היחידה הממשלתית למאבק בגזענות: שליש מהאוכלוסייה הערבית חוותה גזענות. 19% מכלל התלונות הן בנושא אפליה במתן שירות ציבורי לפי חוק איסור הפליה …32% מהפונים משתייכים לישראלים בני החברה הערבית..", אבי כהן, ישראל היום, 21.3.23 >> דו"ח שנתי על פעילות היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות לשנת 2022. 17.3.23 ♦

ג'ורג' אסקנדר שחקן ובמאי, בן 43. גר בחיפה עם אשתו רנין, בנם האני בן ה-13 וחצי, הכלבה בלה שמס בת החמש והאוגר הקטן חומוס, ענייני פנים – מוסף הארץ, ינאי יחיאל ושי פוגלמן, 15.03.2023 ♦

עבודה ערבית. נורמן עיסא, שחקן ובמאי ערבי-ישראלי שזכה בפרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה על תפקידו בסדרה הקומית "עבודה ערבית" משוחח איתנו על גזענות והעתיד המשותף בישראל. פורסם ב"נקודת מבט" של היחידה הממשלתית לתאום המאבק בגזענות, משרד המשפטים, 17.3.23 ♦

לא פה לא שם – חילון בחברה הערבית. נדין אבו-לבן ומייסלון חמוד דנות בצורך האובססיבי להגדיר את עצמנו על הרצף הדתי-חילוני. הן משוחחות על ההבדלים שבין צום בכיפור לצום ברמדאן, על מערכת היחסים בין שמרנות לדתיות ולחילוניות, ועל הרצף האנושי שנפרס בפנינו כשאנחנו שמים בצד את הראייה בשחור ולבן שדורשת מאיתנו החברה המערבית. מכון ון ליר, 15.3.23 ♦

לונא מנסור: "כשנפסלתי בגלל מבטא, זה הרתיח אותי. מה, כשגל גדות הגיעה להוליווד לא היה לה מבטא?" אחרי שנים ששמעה רק "לא" באודישנים, לונא מנסור ("פאודה", "קופה ראשית") עובדת בלי הפסקה ומאורסת לבן הזוג, הכדורגלן הקולומביאני דניאל סיירה, ששמח גם להתאסלם בשבילה. ולמרות זאת, השחקנית ומלכת היופי של המגזר לשעבר, מספרת על הגזענות שהיא סופגת כשהיא מחפשת דירה להשכרה, מסבירה למה היא מתרחקת מפוליטיקה ומגלה איך היא השתחררה מטייפקאסט "אשתו של מחבל" וקיבלה תפקיד של חיילת יהודייה, סמדר שיר, YNET+, 14.3.23 ♦

"כל ערבי יגיד לך שאנחנו פלסטינים. אני וערבי בשכם שייכים לאותו עם". עלי ג'פאלי ופיטר חבש הצביעו ליפואי סאמי אבו־שחאדה מבל"ד, שלא עבר את אחוז החסימה. גם לפיטר עאבד, שבחר בפתק הלבן, אין נציג בכנסת. הרפורמה המשפטית מדאיגה אותם, אבל יש להם גם צרות אחרות על הראש. תושבי יפו הערבים חוששים מאוד מהרפורמה המשפטית. הם לא מצטרפים עדיין למחאות, אבל משוכנעים שאם יינזקו פה זכויות האזרח בעקבותיה, הם יהיו הראשונים שיסבלו. המוסלמים וגם הנוצרים שדיברנו איתם הצטערו מאוד על השם הרע שיצא בציבור הישראלי לרמדאן, שמביא למעשי טרור ופיגועים; יש מי שהאשימו את היהודים בפרובוקציות שגורמות לכך, ויש מי שהאשימו את שני הצדדים…", מאת  משה מאירסדורף והצלם יוסי אלוני, מקור ראשון,  כ׳ באדר ה׳תשפ״ג  (13/03/2023 10:26)

המוזיקאי פרג' סלימאן חושף את החוויה המושתקת של פלסטינים אזרחי ישראל. באלבומו החדש, "הבאנו לילד פסנתר", פרג' סלימאן מתאר את חיי היום יום של האזרחים הפלסטינים שסובלים מאפליה בישראל וגם מנותקים מאחיהם במדינות ערב, שירין פלאח סעב, הארץ, 8.3.23 ♦

גזענות במשרד רה"מ? הכלכלנים הערבים שהופלו על פני חבריהם בישיבות התקציב. בעוד כל העובדים של משרד האוצר שהגיעו לישיבות התקציב היום במשרד רה"מ קיבלו אישור כניסה סטנדרטי, 2 כלכלנים ערבים קיבלו כרטיס לא מקודד שאינו מאפשר כניסה פיזית למשרד אלא מצריך פתיחה ידנית של עובד במשרד רה"מ, בנימין ברגר, JDN, ג׳ באדר ה׳תשפ״ג (פברואר 24, 2023) ♦

מוכר בחנות דיווח ששמע ערבים אומרים "פיגוע" – והם נעצרו ליממה. המשטרה עצרה שלושה תושבי מזרח ירושלים למשך 24 שעות לאחר שמוכר בחנות בבני ברק דיווח ששמע אותם אומרים את המילה "עמלייה" (בערבית – פעולה, ניתוח או פיגוע). המשטרה התעקשה להשאירם במעצר בטענה שיש ברשותה הקלטות ממצלמות אבטחה המאששות את החשד נגדם, אולם בבית המשפט התברר בתוך דקות שבמצלמות כלל אין שמע – והשופט הורה לשחררם, לאחר שהתברר שאין ולא היתה כל ראיה נגדם…", רן שמעוני, הארץ, 23.2.23 ♦

סעיד אבו שקרה לקראת ספרו החדש: “למדתי מאמא שלי שאם תתנהל כקורבן, אתה לעולם לא תצליח”. האמן והצייר סעיד אבו שקרה, מייסד ואוצר גלריית האמנות באום אל־פחם, משיק ספר אוטוביוגרפי המגולל את סיפור משפחת האמנים המפורסמת שבה גדל, ומדבר על פועלו ליצירת דיאלוג בין יהודים וערבים ועל המצב הפוליטי, דודי פטימר, מעריב, 19/02/2023 ♦

מלך הסופרים של המגזר הערבי מגיע לגוש דן. מג'די כתאני הפך את רשת הסופרים הערבית קינג סטור לאימפריה, וכעת הוא מתכונן לפתיחת סניפים מסיבית ביישובים יהודיים. עם קפה בכניסה, מחירים תחרותיים ומגוון שמבוסס על עסקים קטנים הוא מבטיח לזעזע את השוק: "גם היום 35% מהמכירות שלנו הן ללקוחות יהודים. תארו לכם מה יקרה כשנתקרב אליהם", אלה לוי-וינריב|מאקו- גלובס| פורסם 16/02/23 ♦

עטאללה מנצור: "השמאל לא רוצה שהערבים יהיו חלק מהמאבק". מכתב ששלח עטאללה מנצור לבן גוריון הוביל לפגישה עם ראש הממשלה וסלל את הדרך לקריירה עיתונאית מרשימה. אבל אחרי 34 שנים שבהן סיקר ב"הארץ" את החברה הערבית, הוא חושש יותר מתמיד. בראיון הוא נזכר בשנים שהעביר בקיבוץ ומסביר למה, אף שהרפורמה המשפטית תפגע בוודאות באזרחים הערבים — הם לא מצטרפים להפגנות נגדה, שירין פלאח סעב, הארץ, 7.2.23 ♦

בעלה של היולדת הערבייה שעברה חדר בבית החולים: "אנחנו רגילים לזה, זה לא דבר יוצא דופן". נורמליזציה של גזענות? ד"ר ואסים רוק, בעלה של היולדת שנאלצה לעבור לחדר אחר נוכח תלונות של יולדת יהודיה שסירבה לשהות לצדה, שוחח עם ענת דוידוב וגיא פלג, וסיפר על התקרית הגזענית, מעריב, 103FM ,  05/02/2023 ♦

"היתרון בחברה הבדואית הוא הדרייב של אנשים כמותי להוכיח שאנחנו יכולים". עותמאן אלשיך, מנכ"ל הסטארט-אפ הבדואי הראשון, Siraj Technologies, בכנס הגיוון בהייטק של כלכליסט: "הקושי העיקרי כיום של יזם בחברה הערבית הוא הנטוורק. יזם יהודי מת"א בשלוש שיחות מגיע לשותף בקרן. אני צריך לנסות את מזלי ולשלוח למייל ה-Info של הקרן", מעין מנלה, כלכליסט,  29.01.23

הפרמדיק פאדי הגיע ראשון לשתי זירות הפיגועים: "מתעלם מכל הרחשים סביב". פאדי דקידק, ערבי משכונת בית חנינא בירושלים, היה הפרמדיק הראשון שהגיע לזירה בנווה יעקב, שם נרצחו 7: "לא פשוט לראות את המראות הקשים". בשיחה עם ynet, הגיב לקריאות ששמע נגד ערבים: "אני מטפל מקצועי. הצלת החיים לנגד עיניי"., איתן גליקמן, 28.1.23 ♦

האנשים והמקומות שמוסיפים צבע וטעם לעכו העתיקה. האופה שממשיך לעבוד בגיל 86; הדייג שהפך לבעליו של בית קפה; והמבשלת המצוינת שצמחה בחומוסייה פשוטה, רונית ורד, הארץ, 25.1.23 ♦

בן 18 הותקף על ידי נערים ליד ירושלים: "חשבו שהוא ערבי". הוריו של הצעיר סיפרו שהחבורה תקפה את בנם ללא סיבה כששהה עם חבריו מחוץ לבית, והם דקרו אותו בסכין ושיסו בו כלב. לבסוף הצליח לברוח ובבית החולים אמרו הרופאים כי "ניצל בנס". המשטרה עצרה את החשודים במעשה, אולם בית המשפט הורה לשחררם: "לא נשתוק עד שייעשה צדק", שלומי הלר, וואלה, 24/01/2023 ♦

בחברה הערבית ייסדו חלופה לתרבות המועדונים של תל אביב. זה הצליח מעל למשוער. ביקור בסצנת המסיבות שחיה ובועטת בשפרעם… אין ספק שתרבות חיי הלילה בחברה הערבית שינתה את פניה בשנים האחרונות. בעבר היו המסיבות מעין חאפלות סביב שולחן, בכיכובו של זמר מוכר, כשהקהל מורכב מזוגות, משפחות וקבוצות. עם הזמן אמנם החלו לקום ברים ופאבים שפתחו את דלתותיהם לאוכלוסיות מגוונות יותר, אך המקומות הללו נותרו בשוליים. מי שחיפש מועדונים ללכת ולרקוד בהם מצא אותם בדרך כלל אצל השכן היהודי…", נאדין אבו לבן, הארץ, 25.1.23 ♦

על אירוח והיענות – מגמות בתנאי קיום האזרחים הפלסטינים בישראל. פרופ' אמל ג'מאל (עורך), מכון וולטר ליבך לחקר הדו-קיום היהודי-ערבי, אוניברסיטת תל אביב, ינואר 2023  [הורדה] ♦

למה באמת הם מזדהים כפלסטינים? הבעיה בכתבות כאלה איננה רק הפטרונות והאוריינטליזם הישן, כאילו לא עברו 150 שנה מאז התוודעו המתיישבים היהודים הראשונים לאוכל של המזרח התיכון, אלא גם שאינן מנסות לאתגר את הצופה. במקום זה הן מנסות לאתגר את המרואיין הפלסטיני ולגרום לו להרגיש שהוא "טועה", במקרה הטוב, או "בוגד", במקרה הרע…", חנין מג'אדלה, הארץ, 12.1.23 ♦

פלסטינים כחול-לבן: סדרת הכתבות של ערן זינגר ורועי אטינגר על ערבים-ישראלים בארץ ועל תהליך ההקצנה. הסדרה בוחנת כיצד משפיעה ההקצנה בחברה היהודית על תחושת הזהות של אזרחי ישראל הערבים. האם במקביל לישראליזציה, תהליך ההשתלבות ארוך השנים של הערבים בארץ, מתחזק תהליך הפוך של פלסטיניזציה – התחזקות הזהות הפלסטינית? כיצד בא לידי ביטוי השינוי בתחושת הזהות? האם דה פקטו אנחנו באמת מדינה אחת או שתיים? >>>

  • פרק 1: הדור החדש שלא מוכן יותר להיקרא "ערביי ישראל". הפרק הראשון התמקד ביישוב אבו גוש, שבעיני רבים בחברה הישראלית מסמל דו קיום ותושביו נחשבים פרו ישראלים. אבל בבחירות האחרונות לכנסת התחזקה בו מאוד בל"ד, המפלגה הלאומית הפלסטינית. האם אבו גוש מסמלת מגמה חדשה בקרב הדור הצעיר בחברה הערבית? ביקרנו גם בבאקה אל גרבייה שבצפון השרון ובחנו ציורי גרפיטי בעלי אופי לאומני-פלסטיני: צבעי הדגל הפלסטיני, מפת הארץ בצבעי הדגל וסיסמאות לאומיות.9.1.23 ♦
  • פרק 2: המאבק על שימור התרבות הפלסטינית בחיפה. הפרק השני התמקד בביטויי הלאומיות ולעיתים גם הלאומנות הפלסטינית בחיפה, שהפכה בשנים האחרונות לבירה של התרבות הפלסטינית. תיעדנו בעיר התנגשות ועימות בין פעילים ערבים תושבי העיר לבין מפגיני ימין שהאשימו אותם בתמיכה בטרור. עוד בפרק: כיצד מנסים לשמר בחיפה את הזהות הפלסטינית של רחובות שניתנו להם שמות עבריים אחרי הקמת המדינה, ולמרות זאת, רבים מקרב הערבים ממשיכים להשתמש בשמות הערביים שלהם. וגם – על חנויות שלא תמצאו בהם מילה בעברית ומנציחות את הנכבה.10.1.23 ♦
  • פרק 3: כיצד נראה ומרגיש דור העתיד של החברה הערבית? הפרק השלישי יעסוק בדור העתיד. כיצד חשים הצעירים בחברה הערבית? כמה מהם מרגישים ישראלים? האם זה אפשרי בכלל להיות בעל זהות משולבת: ערבי וישראלי? ביקרנו במכללה ערבית בחיפה, במרכז להכשרה מקצועית בעכו וברחוב הראשי בסכנין. הממצאים היו מרתקים: פחות ופחות בני נוער בחברה הערבית שולטים בשפה העברית, רבים מהם מעדיפים ללמוד אנגלית ולא לדבר בעברית.11.1.23 ♦
  • פרק 4: "אתם לא יודעים עלינו כלום": הערבים שמרגישים יותר פלסטינים מישראלים . מה עומד מאחורי החיבור של ערביי ישראל לפלסטינים ביהודה ושומרון, ועד כמה השפיעה פרשת מותה של העיתונאית שירין אבו עקלה על הרחוב בחיפה? כתבתם של ערן זינגר ורועי אטינגר בסדרה פלסטינים כחול לבן, מתוך כאן חדשות הערב 11.01.23 ♦

פידא ג'יריס: "לעולם לא אסכים שיתייחסו אלי כאל סוג ב', מי אתם בכלל?" פידא ג'יריס היתה אחת מ–50 פלסטינים שקיבלו עם הסכמי אוסלו זכות שיבה לכפר פסוטה שהוריה עקרו ממנו. על חוויותיה כתבה בממואר Strangers in my own land. "אני לא אומרת לפליטים שיוותרו על זכות השיבה, אבל כן חשוב לי שיוציאו מהדמיון את התמונה הוורודה על פלסטין", היא מספרת, מאת שירין פלאח סעב, הארץ, 5.1.23 ♦

אמל עוראבי, היית צריך לצייץ אחרת. אמל עוראבי היקר, שמעתי על ההשעיה שלך מהגשת הפינה המצוינת והחשובה שלך בתוכנית המצוינת לא פחות, "מהצד השני", בתאגיד השידור הציבורי והקפאתה עד להודעה חדשה… כערבי אתה הרי אמור להכיר את הקוד הזה, כך שאני מתפלאת עליך. האם שכחת מה גבולות הגזרה שלך? איך אתה מעז להופיע בטלוויזיה הציבורית של העם היהודי ולהגיד להם "נו נו נו, אתם כובשים, אתם פושעים, אתם טועים"? חנין מג'אדלה, הארץ, 5.1.23 ♦

"העסקים שלי התחילו בעדרי הכבשים עם אבא. תמיד רציתי להיות עשיר, והצלחתי". אברהים נסאסרה גדל בישוב הבדואי לקייה בתנאים קשים, אך הפך ליזם מצליח והקים בין היתר חברות נדל"ן ותחבורה: "מאז שאני נער חלמתי לעשות כסף". היום הוא עדיין מתגורר בלקייה מבחירה שלו, ובמקביל פועל לשינוי כלכלי-חברתי בחברה הבדואית: "היהודים לא מבינים איך לפתור את הסוגיות הכואבות", יעל ולצר, YNET ,30.12.22 ♦

שוטרים ניסו להפסיק הופעה של תאמר נפאר בכפר יאסיף. "הוא שר שירים נגד המשטרה שמסיתים נגד ישראל", נשמע שוטר בסרטון מהאירוע. נפאר: "לראשונה טוענים ששיריי לא חוקיים. אני גאה באנשי כפר יאסיף שלא איפשרו לעצור את המופע", שירה נאות, הארץ, 20.12.22 >> ראו גם מאמר מערכת הארץ: די לרדיפת נפאר, 21.12.22 ♦

הלך לעולמו חסן קרוואן, הבעלים של מסעדת "אבו חסן". חסן קרוואן נאבק בחודשים האחרונים במחלת הסרטן, והלך לעולמו בגיל 60. המסעדות המיתולוגיות ייסגרו לשלושה ימים, קרוביו ספדו לו: "היה אדם צנוע וחייכן שאהב לעזור"…מסעדת אבו חסן ביפו נפתחה ב-1975, והצליחה בקרב יהודים וערבים כאחד. עם השנים הפכה לביתם של ישראלים רבים שנהגו לפקוד אותה על בסיס קבוע..", חסן שעלאן, YNET, 9.12.22 ♦

"הייתי ערבי יחיד מבין כ-150 סטודנטים, רציתי לבכות מרוב שהיה לי קשה". ג'וליאן ג'ובראן גדל בנצרת כחלק ממשפחה מרונית. בנערותו החלים מסרטן, ועכשיו הוא מנסה לעזור לילדים לעבור את הטיפולים באמצעות סטארטאפ בתחום הגיימינג. הוא למד משפטים ברייכמן, ומשם הגיע עד ללשכתו של מזכ"ל האו"ם באן קי מון. למרות זאת, הוא לא ממש אופטימי לגבי החברה הערבית בישראל: "האם בעוד עשור תחושת חוסר השיוויון תיעלם? לצערי לא", יעל ולצר | YNET, 9.12.22 ♦

ההחלטה בגיל 5 שאחריה ג'בור השיג הכול. הוא נולד במשקל 800 גרם וסבל ממגבלה פיזית – אבל ד"ר ג'בור הלון לא נתן לזה לעצור אותו • כבר בילדותו כשראה את חבריו משתוללים בגן, הוא הבטיח לעצמו להיפטר מהקביים ולהתחיל ללכת לבד – ועשה את זה • למרות הקשיים הוא השלים לימודי רפואה והיום הוא סוגר מעגל כרופא בבית החולים הלל יפה • "המוטו שלי הוא לא לוותר", הוא אומר, "להמשיך לחלום ולהגשים את כל השאיפות שלי בחיים", אביבית מיסניקוב |N12|  09/12/22 ♦

מנכ"ל בצלמו חוזר בו מהקריאה לפטר את הרופא בהדסה: "טיפל במחבל כראוי". מנכ"ל בצלמו, שי גליק, הודיע היום (ראשון) כי הוא חוזר בו מקריאתו לפטר את ד"ר אחמד מחאג'נה, רופא בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים שהושעה מתפקידו לאחר שנטען שנתן אוכל למחבל בו טיפל. "מחאג'נה טיפל בו בדיוק כמו בכל אדם אחר. הוא רופא מצטיין ואני קורא לכם להחזירו לעבודה בהקדם האפשרי", כתב גליק. יואב איתיאל, וואלה, 4.12.22 ♦

רחובות היישובים הערבים נשטפים בדם – אז איך זה שכל כך הרבה נוסעים לחו"ל וקונים מכוניות? מספר הסטודנטים הערבים כמעט הכפיל את עצמו, אבל לצד הגידול בהשכלה, בתעסוקה ובצריכה, רחובות היישובים הערביים נשטפים בדם ■ "החזקים התחזקו, אבל החלשים נחלשו — ובהם אנחנו לא מצליחים לטפל", מירב ארלוזורוב, דה מרקר, 2.12.22 ♦

חריש על הבוספורוס – המגזר הערבי משקיע בנדל"ן טורקי. הציבור הערבי־ישראלי מגלה את האופציה להשקיע בנדל"ן בחו"ל, ומסתער על טורקיה: "איזה עתיד יש לערבים פה בישראל? באיסטנבול יש חיים טובים, בניינים יפים והיסטוריה מרתקת. ב־100 אלף דולר אתה יכול לקנות נכס ולקבל תשואה מצוינת, עם אופציה לרילוקיישן", גיא נרדי, כלכליסט,  30.11.22 ♦

הרופא שפוטר בהדסה: "מדובר ברדיפה, מקווה שיתעשתו". ד"ר אחמד מחאג'נה סיפר בראיון לוואלה כי את הכיבוד הביאו "רולדין" למסיבה שנערכה במחלקה להסמכת רופא אחר, ועובדות החליטו לחלק את השאריות למאושפזי המחלקה. "אני הייתי שם כי בדקתי אותו, שני שוטרים ישבו בחדר, ולא אמרו שום דבר", סיפר "סומך על בית משפט שייתן הצדק", יואב איתיאל, וואלה, 27/11/2022 ♦

אחרי דחיית הערעור – עורך דינו של הבמאי הפלסטיני מגיב: "רצו לגמור חשבון עם מוחמד בכרי". הסרט "ג'נין ג'נין" אומנם נאסר להקרנה כבר לפני כשנתיים, אך השבוע בית המשפט העליון דחה את ערעורו של בכרי על חיובו בגין לשון הרע – ובכך הכריז סופית על פסילת היצירה • בתגובה בלעדית ל-N12 תקף אביגדור פלדמן, עורך דינו של היוצר: "העליון לא זקוק לפסקת התגברות. הוא מצליח להתגבר בכוחות עצמו על כל מי שמאמינים בחופש הביטוי וקבלת ביקורת", עמית אטיאס|N12|   פורסם 25/11/22 ♦

"מוזיאונים מפחדים לדבר על הנכבה": אמני משפחת אבו שקרה עושים היסטוריה. רגע אחרי הבחירות ותוצאותיהן המטרידות, לראשונה מאז קום המדינה, מוזיאון ישראלי מקדיש את כל חלליו לתערוכה פלסטינית. המציגים: וליד, סעיד, פריד, עאסם וכרים אבו שקרה, בני המשפחה האמנותית שברחה ב-1948 מהכפר לג'ון (כיום מגידו) לאום אל פחם וסוגרת כעת מעגל בעין חרוד, שני ליטמן, הארץ, 10.11.22 ♦

סליחה, אני ערבי אשם. אני ערבי אשם כי דרשתי להכיר בערבים אזרחי מדינת ישראל כאזרחים שווי זכויות ודרשתי שמדינת ישראל תהיה מדינת כל אזרחיה, וזאת חוצפה ערבית המאיימת על העם היהודי הנבחר… אני אשם כי לא הצלתי את יאיר לפיד, שלא טרח לשלב ערבי טוב במקום ריאלי ברשימת "יש עתיד" כי הוא סבור שלערבים אין עתיד. .. אני אשם כי אינני פוחד מאיתמר בן גביר ומפני שאני חושב שהוא מדבר שטויות ומאיים בדברים שעשו לפניו..", מוחמד עלי טאהא (סופר), הארץ, 6.11.22 ♦

מוחמד אבו פאני: "בושה איך שקיללו אותי בכריזה". "…לפני המשחק נכחו על כר הדשא בטדי נציגי אוהדי בית"ר ירושלים מצוידים במיקרופונים ושרו "מוחמד אבו פאני מת" ואחריהם חזרו אלפי אוהדי בית"ר ירושלים. אותן קריאות נשמעו במערכת הכריזה של האיצטדיון לתדהמתם של הנוכחים בטדי ואבו פאני עצמו. חשוב להדגיש, לא מדובר בכרוז מטעם בית"ר י-ם, אלא באוהדים שהיו על כר הדשא וקיבלו אישור להשתמש במקרופון כדי להמריץ את הקהל, אך השתמשו בו גם כדי להקניט את היריבה.", יגאל גולדשטיין |ספורט 5| פורסם 07/11/22 ♦

"גם כשמדובר באנשים איומים שביצעו זוועות, אסור לעשות קיצורי דרך". עו"ד ג'מיל דקואר נולד וגדל בחיפה, והפך לאחד מבכירי האיגוד לחירויות אזרחיות בארה"ב. הוא פיקח על עשיית הצדק בגואנטנמו, ייצג קורבנות עינויים של ה-CIA וראה איך האמריקאים למדו להצדיק את הפרקטיקות האכזריות ביותר — בעזרת מערכת המשפט בישראל, שני ליטמן, מוסף הארץ, 4.11.22 ♦

לאזרחים הערבים מגיע להרגיש שהם שותפים שווים — לא אויבים. מדינת ישראל ממשיכה לפעול לפי אסטרטגיית "ייהוד הגליל" שהייתה נהוגה בשנות ה-50 — ונלחמת באזרחיה הערבים דרך השליטה על הקרקע ■ הצעדים הנדרשים כדי ליצור שינוי בחברה אינם כרוכים בוויתורים אסטרטגיים, אלא פשוט בהפסקת ההתעלמות, מירב ארלוזורוב, דה מרקר, 2.11.22 ♦

מה אנחנו יודעים על המשפחות הערביות העשירות בישראל? חמש משפחות מהמצליחות והמשפיעות בחברה הערבית הסכימו לפתוח בפנינו את ביתן. לרשימת 500 עשירי ישראל שהוציא השנה מגזין דה־מרקר לא התברג אף בעל הון מהחברה הערבית. ההיעדרות הזאת אינה יוצאת דופן. בדירוגים דומים שהתפרסמו בשנים האחרונות כמעט אף פעם לא שובץ איש עסקים ערבי, למעט הבלחות בודדות בירכתי הרשימה. הנוכחות הדלה במועדוני האלפיון העליון היא ביטוי ישיר לפערים העמוקים בין יהודים וערבים בשוק העבודה בישראל…", הילו גלזר, הארץ – מוסף שבת, 26.1022 ♦

אני רוצה לממש את האמירה 'הערבים נעים בכמויות לקלפי'. אנחנו רוצים שינוי פוליטי". ד"ר סאמר סויד, מוביל בקואליציית הארגונים לעידוד הצבעה בחברה הערבית, אומר שהרוב המוחלט של הציבור הערבי שוקל בחיוב להצביע … אני רוצה שהערבים ינועו בכמויות לקלפי, כי בחרנו במאבק חוקי ואין דרך טובה יותר לעשות את זה מהשתתפות בבחירות. אני רוצה שישראל תקבל אותי כפלסטיני אזרח ישראל, שהמדינה תעשה שלום עם העם שלי – ושתהיה לו זכות הגדרה עצמית כמו ליהודים…", שיחת פנים עם רותם שטרקמן, דה מרקר, 21.10.22 ♦

המקצוע הזה מושך בעיקר יהודים. אז מה עובר בראש של ארכיאולוגים ערבים? לאורך השנים, ערבים שביקשו להשתלב בענף הארכיאולוגיה נתקלו בניכור ובחשדנות, גם מצד יהודים וגם מצד סביבתם הקרובה. "הארץ" שוחח עם שורה של ארכיאולוגים ערבים שהולכים נגד הזרם, ניר חסון, הארץ, 18.10.22 ♦

האלוף הבדואי הראשון באתלטיקה: "יש המון כישרונות במגזר". מוחמד אבו ענזה רצה להיות רופא כמו אחיו עומאר והיה יכול להיות כדורגלן כמו בן-דודו מוראד, אבל התאהב באתלטיקה והפך לאלוף ישראל הראשון מהמגזר הבדואי. עכשיו הוא מנסה לאתר את הכוכבים הבאים מהקהילה שלו ומדבר על הפציעה שעיכבה את ההתקדמות שלו, אבינעם פורת, YNET, 17.10.22 ♦

"אשתי כועסת ולא מבינה איך אני מייצג אנשים כאלה" | עו"ד עלאא עתאמנה. הסנגוריה הציבורית מעבירה לידיו תיקי פשיעה חמורה הקשורים במקרי רצח, אונס, נשק, ירי ואלימות, מה שמעורר שאלות אפילו בבית. באחד מהם הגן על תושב כפר כנא שדקר למוות את אחיינו, במקרה שבו תועד ניצב חכרוש מדלג מעל הגופה. "איך אני מסוגל? צריך לעשות את העבודה", הוא מסביר | צפו, שני זהר שדמה, YNET, 10.10.22 ♦

תושב ח'ורה שהותקף בבת ים ביום כיפור משחזר: "צעקו 'ערבי, ערבי!' – ופוצצו אותי". עאטף הסתובב בטיילת בעיר עם ארבעה חברים – עד שנקלעו לתקרית הקשה • בשיחה עם N12 הוא מספר: "הרחנו גז פלפל, ואז הם תפסו אותנו והרביצו – כל הפנים שלי נפוחות מהמכות" • שניים מתוך החבורה נפצעו באירוע באורח קל, ופונו לבית החולים, ניצן שפירא| חדשות 12, 06/10/22 ♦

אם הבן שלי יכול להיות טייס אגייס אותו, אמר אביו של אחמד טיבי. כאמל טיבי חתר להשתלבות בממסד הישראלי. בנו הפך לפרצוף מוכר בציבור היהודי שנים לפני מנסור עבאס, אך התמסר עם הזמן לבדלנות. בקרוב עשויה לעמוד בפניו הבחירה בין שני הקטבים..", גידי וייץ, הארץ, 30.9.22 ♦

פאדי זגאירה מ"בואו לאכול איתי": "הבאתי את הדעות שלי כאזרח ערבי שחי בישראל". בפוסט שפרסם המשתתף בסבב האחרון של העונה של תוכנית האוכל, הוא כתב שלהשתתפותו בה יש "משמעות מאוד גדולה" • על הביקורת נגדו: "יודע שיש אנשים שלא הצליחו לעכל אותי" • מעיין חטואל, שהתעמתה איתו בפרק ששודר אמש, הגיבה לו: "ידענו להפריד בין הדעה והרגש", יוסי דלאל, ישראל היום, 22/9/2022 ♦

בגלל תו חניה: שוטרים עצרו ואזקו את שחקן מכבי חיפה מחמוד ג'אבר. הקשר היה בדרכו לאצטדיון, אך מהמשטרה נמסר שהוא "סירב להזדהות, הפריע לתנועה והכשיל את השוטרים". מהמועדון נמסר: "כל הסבריו כי מדובר בשחקן מכבי חיפה נפלו על אוזניים ערלות". השחקן שוחרר כעבור מספר דקות, שלמה וייס ויואב איתיאל, וואלה, 10/09/2022 ♦

אדוני היער: קבוצת הרוכבים שמסירה מחסומים וחומות תרבותיות. קבוצת "רוכבי שפרעם" כוללת 180 רוכבים צעירים ומצטיינים, בהם אלופת ישראל לנוער ברכיבת שטח. הם מהווים את חוד החנית במהפכה שעובר המגזר הערבי ביחסו לספורט ולאורח חיים בריא, אילן גולדמן, כלכליסט,  30.08.22 ♦

"רוצה להיות השחיין הערבי-ישראלי הראשון באולימפיאדה". בטוח בעצמו לקראת פריז 2024: "חד משמעית, אגיע לשם" • התגייס לצבא: "יכולתי לצאת משם, אבל בחרתי לתרום את החלק שלי" • וגאה בהמנון ובדגל: "ירדו לי דמעות כשעמדתי על הפודיום בתחרות הרב אומות" • המסע של אדם מראענה (19) לעבר המשחקים האולימפיים מתחיל באליפות אירופה הקרובה, אורן אהרוני, שליח "ישראל היום", 11/8/2022 ♦

"ערבי לא יכול להצליח במטבח שהוא לא שלו. לקוח יהודי לא יבוא לאכול אצל שף ערבי פסטה". השף חמודי אבולעפיה ממסעדת "דלידה" כבר רשם לעצמו לא מעט הצלחות קולינריות. כעת הוא מפגיש שפים ערבים לארוחות מיוחדות ומודה שחלק מהם עדיין קצת חוששים מהקהל התל אביבי, איתן לשם, הארץ, 1.8.22 ♦

עוכב בדרך להשקה: השחקן של "פאודה" חושף את התקרית המשפילה. ראיק פרג' מהכפר הדרוזי יאנוח שבגליל חלם במשך שנים לגלם תפקיד חשוב בסרט או בסדרת טלוויזיה. עכשיו זה קורה לו בגיל 52, כשהוא מגלם תפקיד של מפקד בשירותי הביטחון הפלסטיניים בעונה החדשה של "פאודה". פרג', קבלן עבודות עפר, מספר על החלום שהתגשם, על התגובות בעדה וגם על עוגמת הנפש כשמאבטח דרש לבצע חיפוש ברכבו בערב הקרנה חגיגי של "פאודה" בתל אביב. הכתבה של ערן זינגר, מתוך חדשות הערב 27.07.22 #קול_איסראיל

"מתי ראית קמפיין לאטרקציה משפחתית שמופנה גם לערבים?" אנחנו נפגשים יותר בקיץ. חולקים את החום ונדבקים באותה זיעה. אבל האם אנחנו באמת חווים את אותן החוויות בפארקים, בבריכות, במוזיאונים או בים? ארבעה סיפורים על יולי-אוגוסט מנקודת מבט אחרת, הדס בשן, הארץ, 27.7.22 ♦

בקשתו של דאבור נדחתה בבוז. הוא לא פרש מהנבחרת, הוא גורש. מואנס דאבור ביקש לטעון שנבחרת ישראל שייכת גם לאזרחים הערבים. לא שייכות טכנית, אלא שייכות עמוקה יותר, במובן הזה שמותר לו לבטא עמדות לאומיות-דתיות של אזרח ערבי ומוסלמי שמגדיר את עצמו ישראלי. בקשתו נדחתה בבוז, אלון עידן, הארץ, 26.7.22  >> ראו בהמשך עוד על דאבור והנבחרת ♦

נוהגים להפלות ערבים. ".. מה שמפריע לחברי המועצה העפולאים אינן המכוניות, כי אם מי שנוסע בהן בשבת, קרי — תושבי היישובים הערביים הסמוכים… הם גם לא מסתירים זאת. חברי המועצה אמנם גזענים, אבל פיהם ולבם שווים… עפולה אינה הראשונה שחשבה על זה. בשנת 2003 כרמיאל ניסתה לעשות את אותו תרגיל גזעני, אך בית המשפט הבהיר שהדבר לא יעבור..", מאמר מערכת הארץ, 20.7.22 ♦

נשאת עבאס: "אני חלש בפוליטיקה, כל כולי רק במטבח". הוא לא מתעניין בפוליטיקה, הוא לא חושב שהמטבח הישראלי גנב מנות מהמטבח הערבי והוא רק מקווה שיזכרו לו שהוא היה זה שהמציא את מנת הכנאפה על השיפוד: השף נשאת עבאס פתח בקורונה מסעדה בעמק יזרעאל ומספר על היחסים עם אח שלו, חוסאם, שמחזיק מסעדה מפורסמת במרחק חצי שעה נסיעה ממנו ומגלה מה הסוד למטפונה המושלמת, תיקי גולן, YNET, 8.7.22 ♦

"עשיר? לא באתי ממשפחה של מיליונרים, בחברה הערבית הרבה התקדמו כמוני". באסם ג'אבר (72), בעלי קבוצת התקשורת המובילה פנורמה, מספר איך בנה את העסק המשפחתי יחד עם אשתו עאידה, מסביר למה הרבה גברים צריכים לקנא בבתו פרידה, וטוען שרוב הציבור הערבי היה מעדיף כמוהו לגור בישראל – אך לא כולם יודו בכך: "ביקרתי בהרבה ממדינות ערב. אני יודע מה זה לחיות שם", יעל ולצר, ידיעות אחרונות, 8.7.22 ♦

הישאם סלימאן: "גידלו אותנו על זה שיש פה שני עמים שצריכים לשנוא אחד את השני". הישאם סלימאן פרץ לתודעה הישראלית והעולמית עם תפקיד ב"פאודה", ומאז הפך לאחד השחקנים הערבים העסוקים בישראל. בראיון הוא טוען שהקונפליקט הישראלי־פלסטיני פתיר, מספר איך מגלמים איש דת קיצוני בלי להיות שיפוטי ומסביר למה הוא לא רואה חדשות, איתי שטרן, הארץ, 20.6.22 ♦

הצעירים הבדואים שלא מפחדים להזדהות כפלסטינים: "הבדואי הכנוע כבר מת". ההפגנות באוניברסיטת בן גוריון הציפו את התחושות המבעבעות בקרב צעירים בדואים. "אני מרגישה פלסטינית מגיל צעיר מאוד", הודתה אחת המפגינות. אחרת אמרה: "קשה שיש סטודנטים שקוראים מוות למחבלים ומוות לערבים". מדוע השינוי בא לידי ביטוי עכשיו, והאם המדינה יכולה להשפיע על המצב? אילנה קוריאל, YNET, 10.06.22 ♦

האמן הדרוזי אסד עזי פורש לגמלאות: "נתניהו החליט שהוא לא רוצה אותי פה". אחרי 100 תערוכות ו־35 שנות הוראה במכללת בית ברל הוא מסביר שלא ישוב לשפרעם שבה נולד "כי האלימות הפכה אותה לזוועת עולם פרוע", שילדים הוא לא עשה "כדי לא להביא עבדים לעולם הזה״ , שמאז חוק הלאום, ולמרות שאביו חלל צה"ל, הוא "נערך לאפשרות הנוראית שיגדו לו לפנות את הבית", ו"רק כשיקנו ציור שלי ב־50 אלף דולר, זו תהיה אמירה של החברה הישראלית שאני אזרח המקום הזה", דנה גילרמן, כלכליסט,  09.06.22 ♦

לא עיכלתם את הבשורה: זועבי, גנאים ודאבור עדיין ערבים. דאבור, כמו זועבי וכמו גנאים, הם דווקא הערבים שכן מגשימים חזון ישראלי, עובדים ומקדמים את הציבור ממנו הם מגיעים ואף עונים על השאיפה, או הדרישה, שבנימין נתניהו הפנה ב-2016 אל אזרחי ישראל הערבים: "עבדו בהמוניכם, למדו בהמוניכם, ושגשגו בהמוניכם"…. החברה הישראלית-יהודית ברובה אינה מצליחה לעכל את הבשורה המרה: הם עדיין ערבים. ערבים שאכפת להם מהעם שלהם, אכפת להם מסיום הכיבוש, אכפת להם מאל-אקצא, אכפת להם מהחברה הפלסטינית בישראל ומחוצה לה. הם בחרו להשתלב, לעמוד בין הפטיש לסדן ולמרות הלחצים שהם עומדים בהם, הם עדיין מתבקשים לפרוש…", נדין אבו לבן, הארץ, 9.6.22 ♦

הצבתם בפני הערבים בישראל בחירה בלתי אפשרית. מצד אחד אסור להם לממש את זהותם הלאומית כפלסטינים, מצד שני ממילא לא משלבים אותם בישראליות ומאיימים על כולם בעוד נכבה | בעקבות חוק הדגל, עופר דגן  (עמותת סיכוי-אופוק), YNET, 3.6.22 ♦

פרשת דאבור בנבחרת ישראל בכדורגל:

  • בירם כיאל: "הפסדנו כדורגלן ענק בגלל פוליטיקה וגזענות". הקשר בן ה-34 פותח עונה שלישית כמנהיג הבלתי מעורער של בני סכנין, מתייחס לראשונה לפרישת מונס דאבור מהמדים הלאומיים ויש לו גם מה להגיד על הקבוצה שלו ("נחלשנו, חסרים שלושה-ארבעה שחקנים"), על פרשת אצילי-מיכה ("צריך לדעת לסלוח"), ועל היחסים בין יהודים לערבים בנבחרת ("זה בוער מבפנים")…"אני חושב שהגזענות תשתלט בסופו של דבר על המדינה כולה ולא רק על הכדורגל. מונס הביע את דעתו במצב לא נעים מבחינה פוליטית, וחטף עליהום. הוא התשע הכי טוב שיש לנו בארץ, שחקן בבונדסליגה, כוכב כדורגל. הפסדנו כדורגלן גדול בכלל שאנחנו מערבים בספורט פוליטיקה, גזענות, מוצא וצבע"…", שמעון אלבז, YNET, 2.8.22 ♦
  • צריך לומר את האמת: חלק גדול מהחברה הערבית הוא כמו מואנס דאבור. למרות קריאות הבוז, מואנס דאבור לא ויתר והיה תקוע כמו עצם בגרון לגזענים. הוא פרש כי ניסיונותיו לקירוב לבבות בחברה הישראלית ובכדורגל נכשלו – כמו שנכשלה השותפות הערבית-יהודית בפוליטיקה ובערים המעורבות… על ההתאחדות לכדורגל להפנים כי שחקני הנבחרת הערבים עומדים בין הפטיש לסדן: אם זו החברה הערבית ממנה הם באים או זו היהודית… החברה היהודית עדיין לא הגיעה להבנה שערבי הוא ערבי הוא ערבי. ..", נדין אבו לבן, הארץ, 27.7.22 ♦
  • בקשתו של דאבור נדחתה בבוז. הוא לא פרש מהנבחרת, הוא גורש. מואנס דאבור ביקש לטעון שנבחרת ישראל שייכת גם לאזרחים הערבים. לא שייכות טכנית, אלא שייכות עמוקה יותר, במובן הזה שמותר לו לבטא עמדות לאומיות-דתיות של אזרח ערבי ומוסלמי שמגדיר את עצמו ישראלי. בקשתו נדחתה בבוז, אלון עידן, הארץ, 26.7.22 ♦
  • אל תפרוש: מונס דאבור חייב להישאר בנבחרת ישראל. לא כדי לפייס ולרכך, אלא כדי להזכיר. בכל פעם שדאבור יעלה עם החולצה של הנבחרת, שיבקיע שער, שיעמוד בהמנון, שייתפס בנבדל, הוא יזכיר לנו שיש פה עשרים אחוז אזרחים ערבים, עם נראטיב אחר, עם קיפוח של 70 שנה, עם בעיות אלימות, עם תשתיות לא ראויות, זאב אברהמי, YNET, 9.6.22 ♦

  • ברקוביץ': "אם דאבור לא יתנצל, אין לו מקום בנבחרת". ברקוביץ' ב"אולפן הלילה": המחאה לא גזענית. הקהל תמיד העריך שחקנים ערבים, מערכת אתר ערוץ הספורט |ספורט 5| 07/06/22 ♦
  • תפרוש, מואנס דאבור, תפרוש. תפרוש, מואנס דאבור. אל תהסס. אל תתלבט יותר. עזוב את הניסיונות לפייס ולרכך. תגיד שאתה לא רוצה לשחק בנבחרת ישראל בכדורגל. שאוהדיה לא שווים אותך. שאין לך עניין להיות הערבי, הטוב, הנחמד, שאסור לו לדבר על פוליטיקה, רק לבנות בתים להכין חומוס ולבעוט לשער. במקום לבוא לנבחרת בחינם שב בים, שיסתדרו בלעדיך…", חיים לוינסון, הארץ, 7.6.22 ♦
  • לחץ על דאבור לפרוש מנבחרת ישראל. השחקנים יבקשו ממנו להמשיך. החלוץ נראה נסער אחרי המשחק מול איסלנד בו שוב ספג קריאות בוז מהקהל, דסה והשחקנים מנסים להרגיע: "זה לא לטובתנו". בנבחרת ניסו לנחם את מרציאנו, החמיאו לצעירים ומרוצים מוייסמן שיפתח מול אלבניה. המשחק הטוב של סולומון יקפיץ את מניותיו? שלמה וייס, ספורט 1, יום שישי, 05:36, 03.06.22 ♦
  • "יש המון פוליטיקה בנבחרת, במיוחד כלפי הערבים". בירם כיאל דיבר ב-i24NEWS על מעורבות הפוליטיקה בחדר ההלבשה הלאומי ועל הפרישה שלו מהנבחרת: "אני יכול לתת עוד שנים מבחינת כדורגל ומקצוענות", 1.6.22, מערכת ONE ♦
  • אי אפשר להתנכל לשחקן רק בשל היותו ערבי. זוהיר בהלול בטור אישי ל-ONE: חוששני שבעקבות תקדים דאבור, שחקנים מהמגזר לא יתלהבו לשרת את נבחרת ישראל. האוהדים שקראו בוז נחותים מבחינה ערכית, זוהיר בהלול, YNET, 17.11.21 ♦
  • דאבור, תבקיע ביהודית ולא בערביתدبور، كُن هدافا يهوديا لا عربيا. "…צירוף מקרים מעניין הביא בערב מוצאי שבת אחד, שתי דמויות מוסלמיות בולטות מהחברה הערבית לפריים-טיים של הטלוויזיה הישראלית בעברית וחשף את המחיר והתגובות הציבוריות שהם נאלצים לספוג כדי לטפס לפסגת תחומי העיסוק שלהם כנגד כל הסיכויים… קבלה ושילוב של האזרחים הערבים לתוך המיינסטרים הישראלי לא יכולים לבוא עם תנאים מקדימים או תכתיבים כאלה. חברה משותפת כמו זאת שמתפתחת בישראל, חייבת להתבסס על הבנה, הכרות וקבלה של כל הקבוצות ובעיקר של קבוצות מיעוט שנמצאות בנחיתות מבחינת יחסי הכוח והמרחב הציבורי..", עידן רינג (עמותת סיכוי), הארץ, 14.9.21 ♦
  • ח"כ טיבי: "לשחקן כדורגל ערבי, לשחק בנבחרת ישראל זו פשרה קשה שהוא עושה עם עצמו". חבר הכנסת מהרשימה המשותפת שוחח עם בן כספית וינון מגל והתייחס לסערת שחקן הנבחרת, מונאס דאבור: "כל שריקות הבוז היו מכוערות, גזעניות, בבוניות. הוא לא צריך להתנצל"… המציאות מורכבת, לכן אחרי שהוא הכריע שהוא כן משחק ועושה הכול כדי להבקיע ולנצח, ואחרי שהוא כותב פסוק מהקוראן שמביע את כאבו האישי, יש עליהום כל כך גדול נגדו, אגב דעתי קשה יותר על ההתאחדות בגלל הזובור שעשו לו יותר מאשר על הקהל", הוסיף. , מעריב, 103FM, 05/09/2021 ♦
  • אם מכילים את הדעה של דאבור, צריך להכיל את שריקות הבוז נגדו. שריקות הבוז שהופנו כלפי שחקן נבחרת ישראל מונס דאבור במשחק נגד הנבחרת האוסטרית במוקדמות גביע העולם בכדורגל אמש עוררו סערה והיו מי שהתקוממו נגד גזענות. מי שמכיל את הדעה של דאבור, צריך לקבל גם את השריקות נגדו, הרי חופש הביטוי אינו גזענות • דעה של עמית סגל|N12| פורסם 05/09/21 ♦
  • קוראי ה"בוז" השיגו ניצחון גדול עבורם, ודאבור למד את הלקח. כוכב הנבחרת "הפר" את ההסכם בין הממסד היהודי לאזרחי ישראל הערבים ושילם את המחיר…ההסכם קובע שמותר לערבי לתרום למדינה – מותר לו להכין לנו חומוס, להבקיע גולים עבור הנבחרת שלנו, אפילו להציל לנו את החיים במחלקות הקורונה בבתי החולים, אבל אסור לו להביע את דעתו, גם אם ימלא את חלקו. ..", אמנון הררי, הארץ, 5.9.21 ♦
  • מואנס דאבור לא צריך "אישור" מגזענים ופשיסטים כדי לשחק בנבחרת ישראל. ערבי ישראלי כמו דאבור לא חייב לנופף בדגל ישראל כדי להיות בורג מרכזי בנבחרת; הוא לא חייב לשיר את ההמנון כדי להיות שחקן שחבריו לקבוצה אוהבים לשחק איתו; אסור להכניס פשיזם לדיון על כדורגל, אוריאל דסקל, כלכליסט, 19:37, 05.09.21 ♦
  • מונס דאבור עלה על הדשא בסמי עופר וספג שריקות בוז מהקהל. לפני המשחק של ישראל מול אוסטריה במוקדמות המונדיאל וגם במהלכו, נשמעו שריקות בוז צורמות בכל נגיעה שלו בכדור בעקבות הפוסט שהעלה בזמן העימותים בין ערבים לאנשי כוחות הביטחון בירושלים לפני מספר חודשים. הוא הבקיע את השער השני במשחק, נדב צנציפר, YNET, 04.09.21 ♦
  • גם אחרי שכבש: שריקות בוז אדירות למונאס דאבור בסמי עופר. הקהל באצטדיון לא שכח לחלוץ נבחרת ישראל את ההתבטאות השנויה במחלוקת בזמן מבצע "שומר החומות" ושורק לו בוז במהלך המשחק מול אוסטריה, שבו הבקיע את השער השני של ישראל בדקה ה-20, ליאב נחמני, ישראל היום, 4/9/202
  • "הפוסט של דאבור היה לפני המהומות בערים". בנבחרת הגנו על החלוץ לפני אוסטריה ב-21:45: "צריך לחשוב רק על עידוד", דורון בן דור, 4.9.21, One ♦
  • ח"כ בן גביר בהודעה חריגה: "תשרקו בוז למונאס דאבור". ברשתות החברתיות – יו"ר עוצמה יהודית בתגובה לחשש מקריאות נגד החלוץ במשחק הנבחרת: "שחקן שמתאים וצריך לשחק בנבחרת סוריה", ליאב נחמני, ישראל היום, 3.9.21 ♦
  • דאבור עשוי לספוג מחר שריקות מאוהדי הנבחרת. הבוז הוא לא נגדו. דרישת ההתאחדות לכדורגל שהחלוץ יתנצל כדי לשוב למדים הלאומיים אינה הולמת נבחרת שאמורה לייצג מדינה דמוקרטית. שחקן יכול להשמיע דעה חופשית, ואם זה לא מתאים לשחקנים היהודים – שיעזבו הם את הנבחרת. הקהל לא הפנים שגם נפש ערבית הומייה, אלון עידן, הארץ, 3.9.21 ♦
  • הלחצים והלבטים: מאחורי הודעת ההבהרה של דאבור. נוסח ההבהרה שפרסם חלוץ הופנהיים כדי לחזור לנבחרת תוקן מספר פעמים בעקבות לחצים מצד מקורבים ובכירים במגזר הערבי. "דאבור ראוי להערכה, הוא יודע מה עלול לקרות מבחינת התנהגות הקהל בחיפה בשבת הבאה", אמר גורם בהתאחדות. ליאל עבדה מועמד מוביל לפתוח בהרכב מול איי פארו, נדב צנציפר, YNET, 27.08.21 ♦

"לא יכול לנשום": מאבטח דרך על הצוואר של נהג אוטובוס בבאר שבע | תיעוד חריג. עלי סואעד, נהג וחובש מוסמך, רץ לטפל בפצועים בתאונה. מאבטחים ניסו למנוע ממנו לשוב לתחנה המרכזית מהכניסה האחורית, והוויכוח הידרדר לאלימות. "נזכרתי בג'ורג' פלויד", סיפר ל-ynet לאחר ששוחרר ממעצר. "המאבטח אמר – 'אני אירה בך יא ערבי'". בחברת האבטחה טוענים: "תקף באבן וניסה לחטוף נשק", רועי רובינשטיין, YNET, 03.06.22 ♦

סורקים את הסביבה, בדריכות תמידית: בנעליהם של ערבים בישראל. מוחמד כבר מכיר את המבטים שסוקרים אותו בתחנת הרכבת. להילאל נמאס מהצורך להזדהות בכל מקום. כשסלימאן ראה קבוצת יהודים ברחוב, הוא ברח הביתה. ומונה פשוט מנסה להתעלם מהגזענות "ולהמשיך בחיים". ארבעה ערבים מספרים ל"הארץ" איך זה נראה מן הצד השני של הפחד, רן שמעוני, הארץ, 31.5.22 ♦

השופט ג'ורג' קרא נפרד מהעליון: "כערבי, תקופה זו לא הייתה קלה עבורי". אחרי 6 שנים בבית המשפט העליון, נערך טקס הפרידה מג'ורג' קרא, השופט הערבי-נוצרי הראשון בעליון. הוא התייחס לאלימות במגזר הערבי: "חברה מתוקנת אינה יכולה להשלים עם השתוללות הפשע ברחובותיה". הנשיאה חיות: "בפסקי הדין שלו היה שילוב בין מצוינות משפטית, סובלנות והבנת האחר", טובה צימוקי, YNET, 29.5.22 ♦

הוא היה השחקן הערבי הראשון בליגה הבכירה ובנבחרת. וכמעט גם בבית"ר ירושלים. אוהדים קראו לו "ערבי מלוכלך", חבר לקבוצה שלח אותו "לרעות עיזים" וההורים האיצו בו לפרוש, אבל הבלם עלי עותמאן התגבר על הכל בקריירה שבה היה לשחקן הערבי הראשון בליגה הבכירה ובנבחרת. אם זה היה תלוי באוהדי בית"ר בשעתו, הוא היה משחק גם בקבוצה שלהם, אריה לבנת, הארץ, 28.5.22 ♦

התייצב מול ארגוני הפשע, סירב לשיר "התקווה": דרכו של השופט ג'ורג' קרא. התעסק בתיקים של ארגוני פשע למרות האיומים על חייו, התנגד להריסת בתי מחבלים ולהגבלת ביקורי ח"כים אצל אסירים ביטחוניים, וכתב דעת מיעוט מוערכת נגד חוק הלאום. אחרי 33 שנים במערכת המשפט, השופט ג'ורג' קרא פורש… מכהונתו בבית המשפט העליון, טובה צימוקי, YNET, 28.5.22 ♦

"כל גבר ערבי, בכל מקום, עלול להיות מוסא חסונה הבא". שנה לאירועי מאי 2021, העיר לוד עדיין מלקקת את פצעיה. סגירת התיקים נגד החשודים ברצח מוסא חסונה והגב הממסדי שמקבלים גורמי ימין בעיר הבהירו לתושבים הערבים שהם חשופים לכל פגיעה, ושאיש לא ישלם על כך מחיר, מאת: סמאח סלאימה, שיחה מקומית,  24.5.2022 ♦

הכאוס בחברה הערבית ממשיך באין מפריע. והשלטון? עוצם עין בכל תחום והיבט. אובדן הריבונות במגזר הערבי מכה שורשים – החל מסכסוכי חמולות במערכת החינוך, דרך תקיפת שוטרים ועד פולגימיה ממוסדת • כל זה לא מניע את הרשויות לטפל בשורש הבעיה • מה עוד צריך לקרות כדי להבין שחבית הנפץ לא תתפרק מעצמה? "תחשוב טוב יהיה טוב" היא לא תוכנית עבודה, אבישי גרינצייג, גלובס, 20.05.2022 ♦

"אני בהייטק, אבל בשביל הנשמה בונה כלי נגינה, כמו אבא". ראנא מסייעת לתלמידים עם לקויות שמיעה וחולמת לפרוץ כזמרת. רביע מהנדס, עובד באינטל וממשיך את המסורת המשפחתית של בניית כלי נגינה כמו עוד ובוזוקי. "בהייטק הרגשתי שמשהו חסר, שיש בי חלל". משפחת ג'ובראן על הספה בכפר ראמה, אסי חיים, YNET, 21.5.22 ♦

השר פריג': "אין מה לפחד מדגל פלסטין". בריאיון לאולפן ynet התייחס השר עיסאווי פריג' לעימותים ולדגלי פלסטין בהפגנת יום הנכבה באוניברסיטת ת"א: "דגל זה לא עבירה. דגל לא צריך להפחיד…אין ערבי במדינה הזאת שלא מרגיש שהוא אזרח סוג ב', זו האמת. אבל אני לא ארים ידיים, בחרתי להיכנס פנימה ולהיאבק, להשמיע את דעתי ולהמשיך בכל הכוח לשנות יחד עם הכוחות הדמוקרטיים היהודים שמאמינים כמוני, והם לא מעטים.. ".אלכסנדרה לוקש, YNET, 16.5.22 ♦

"לא משכירים לערבים": הסטודנטים שאולצו לעזוב את ביתם ברמת גן. ארבעה סטודנטים ערבים שהתגוררו ברמת גן מצאו עצמם בשבועות האחרונים, בשיאו של גל הפיגועים, תחת מתקפה. זה התחיל בפשעי שנאה נגדם, כמו הצתת רכב של אחד מהם, ולבסוף אף אולצו על ידי בעלי הדירה ששכרו לעזוב אותה באופן מיידי, חן ביאר, כאן חדשות, 11 במאי 2022 ♦

הסינדרלה המושלמת: המסע של בני ריינה לליגת העל. מליגה ב' לבמה המרכזית של הכדורגל הישראלי – תוך שלוש שנים: ללא מגרש ביתי, תקציב גדול או צבא אוהדים יוצא דופן – הקבוצה מהיישוב בו מתגוררים 19 אלף איש תפגוש בעונה הבאה את מכבי חיפה ומכבי ת"א: "גם בחלומות שלנו לא ציפינו שזה יהיה ככה", שמעון אלבז, 6.5.22, YNET ♦

"אם בגלל זה שאני מקבלת את כולם אנשים קוראים לי ערביית מחמד אז מהמם – זאת מחמאה ענקית". ההשתתפות של ואלרי חמאתי בטקס המשואות זכתה לתשומת לב מיוחדת – גם בזכות העובדה שהיא ערבייה נוצרייה • בטקס היא מעדה וקמה כמו גדולה וגם לא שברה כלום, מלבד עוד תקרת זכוכית בטקס הכי ישראלי שיש: "עכשיו אני זו שנפלה בטקס המשואות" • ליווינו אותה מאחורי הקלעים של טקס המשואות, לפני ואחרי הנפילה, וגם בפיצרייה של הוריה ביפו – ושמענו מה יחשבו אם תביא הביתה בן זוג יהודי, אורלי מירקין|אולפן שישי|חדשות 12, 06/05/22 ♦

שוכר אחד מפתיע במושב קטע שנים של חיבור פיראטי לחשמל. סכסוך בין ועד מושב אליפלט לבין בעלי בתים בהרחבה של המושב מעכב את חיבורם של כמה מהבתים לחשמל, וחלק מבעלי הבתים התחברו באופן פיראטי. כולם ידעו ושתקו, עד שאחד הבתים הושכר למשפחה ערבית, והתלונות נערמו. אף שהדיירים החדשים אינם קשורים לסכסוך הממושך, את המחיר רק הם משלמים, ענת ג'ורג'י, דה מרקר, 6.5.22 ♦

"המוות והשכול לא פוסחים על אף אחד" | המשפחות השכולות במגזר הערבי. משפחת הדאיה התעקשה שיתנוסס סמל משטרה על הקבר של בנה, איימן סיפר לאביו שהוא מתכוון להתארס שעה לפני שנפל, רוג'ה התגייס למרות שלא חייב והפך לחלל הראשון בכפר, והבן של מוחמד ממשיך את דרכו. ארבע משפחות שכולות נוצריות, מוסלמיות ובדואיות מספרות על יקיריהם והחיים בצל השכול, דניאל סלאמה, YNET, 4.5.22 ♦

בעל מסעדה בעיר התחתית: "הערבים החרימו אותי והיהודים הכלילו אותי". נימר זכנון, הבעלים של "מנהטן דיינר" הצליח לרגש רבים. בפוסט שפרסם אתמול בפייסבוק הוא מתאר את הפגיעה בעסק שלו בגלל הסכסוך הישראלי-פלסטיני: "כשאני אומר שאני ערבי ישראלי גאה, ערבים פרו-פלסטינים הפסיקו להגיע אליי לעסק, וזה לא שבמקביל לכך הגיעו יהודים. לא. מלא יהודים אומרים 'תחרימו את העסקים הערביים'", מאת: בועז כהן, כלבו חיפה והקריות, 20.4.22 ♦

מחכים לגינוי, כי לפעמים צריך לומר גם את המובן מאליו. …הטרנד החדש בתרבות הפוליטית שלנו הוא לדרוש מכל ערבי ישראלי שמתראיין לאחר פיגוע לגנות אותו בתוקף. אלון עידן ("הארץ", 1.4) היטיב לתאר את הדרישה לגינוי כמעין האשמה קולקטיבית, ואיך בפועל התביעה לגינוי היא גם מנגנון להשפלה…אבל ככל שיש משהו מקומם ולא הגון בתביעה לגנות רק מפני שגם אתה ערבי, אפשר להסתכל על התופעה גם באופן חיובי… הדרישה החדשה לגינוי נובעת גם ממגמת ההשתלבות של הערבים בחברה בשנים האחרונות… בנוסף, עצם התביעה לגינוי גם מאפשרת לערבים להפגין בפני היהודים את מגוון הדעות שלהם…", ד"ר אבי שילון, הארץ, 17.4.22 ♦

על הפחד שלי כערבי אף אחד לא מדבר. גל הטרור זעזע גם אותי, ועליו נוספו קריאות ה"מוות לערבים" המשודרות בטלוויזיה, דרישה להפסקת ההעסקה של ערבים ותחושה כללית שכולנו האויב, תאמר עואד (עמותת סיכוי-אופוק), YNET, 12.4.22 ♦

גיבור היום: ד״ר נדאל מוהנא – הרופא הערבי מאום אל פאחם שהציל הלילה את חייהם של שני מטופלים. בשעה 21:30 בערב, הייתי ברכבי עם משפחתי בכניסה לאום אל פאחם כשקיבלתי טלפון מפרופ׳ רוני גמזו ובישר לי על הפיגוע וביקש שאשלח דחוף רופא אף אוזן גרון. היה לי ברור שאת המשימה הזו אני מוביל והראשון לעמוד על הרגליים בהיותי מנהל המערך לאף אוזן גרון כאן באיכילוב. פוסט של בית החולים איכילוב, 8.4.22 ♦

מ"פאודה" ל"הכתר" | סלים דאו מגיע לשיא בגיל 71. השחקן המוערך יופיע בעונה החדשה של אחת הסדרות המצליחות בתולדות נטפליקס, ויגלם את אביה של המאהב של הנסיכה דיאנה • הפרימיירה של "ויהי בוקר", סרט חדש בכיכובו, הוקרנה בימים האחרונים • דאו מגדיר עצמו פלסטיני, ולא מפחד לומר את האמת הכואבת שלו: "אני לא שייך לשום צד ושום צד לא רוצה אותי. זאת האמת המרה שלי", ציון נאנוס|המהדורה המרכזית – חדשות 12, 06/04/22 ♦

קייס נאשף: "תקופה כזאת ממש חוצה אותי מבפנים, חוצה את הישות שלי, את הלב שלי". הוא שונא לדבר על פוליטיקה, משועמם משיחות על זהותו הערבית ומיואש מדיונים על הכיבוש. קייס נאשף, שפרץ בתפקיד מחבל מתאבד וכעת חוזר בסרט החדש "אבו עומאר", בסך הכל רוצה להיות שחקן תל אביבי ולחיות עם זוגתו היהודייה, אבל המציאות לא נותנת לו, נירית אנדרמן, הארץ, 5.4.22 ♦

ליהודים אין בלעדיות על השיח לגבי מעמדם של הערבים במדינה. גם לנו יש מה להגיד. אני מסרב להיות רק אובייקט ביטחוני או פוליטי, אלא אובייקט ומרכיב אינטגרלי לקיומה של המדינה והחברה. היהודים בארץ צריכים ללמוד להתנהג כרוב אחראי ולא דורסני, דרכנו תוכלו להוכיח שיהדות ודמוקרטיה יכולים לקרות יחד. בעזרת אמון ותלות הדדית נוכל להנביט זהות משותפת, מוחמד דראוושה (גבעת חביבה), וואלה, 05/04/2022 – האזינו לכתבה (6 דקות) ♦

מסרבת לעמוד על דוכן הנאשמים. .. בשלב מסוים תמהתי ביני לבין עצמי, אם גם אני צריכה להצטרף לגל הגינויים. תהיתי, אם מישהו חושב ששתיקתי היא בעצם הסכמה. אבל משהו בציפייה הזאת, שאגיד את הדבר הנכון כדי לקבל חותמת כשרות של "ערבייה טובה", המהווה דוגמה ומופת לתקווה שלא אבדה לחיים משותפים, גרם לי דווקא לסלוד ממנה…", חנין מג'אדלה, הארץ, 31.3.22 ♦

אלחמיד נגד זהבי: "אף אחד לא יטיף לי מוסר, לא משנה כמה הוא מפורסם". שחקנה של באר שבע ונבחרת ישראל גינה את הפיגוע ("מוקיע טרור, כבן אדם ולא כערבי") והשיב לזהבי: "חמישה יהודים חיים בזכות תרומת האיברים של אחי מוחמד שנהרג. אני מסרב בתוקף להיות מקוטלג בגלל שאני ערבי", יניב טוכמן, וואלה, 30/03/2022 ♦

המחבל בפיגוע בבאר שבע: מורה לשעבר מחורה שהורשע בתמיכה בדאעש. מוחמד ראלב אחמד אבו אלקיעאן, בן 34 הורשע בשנת 2015 שריצה עונש בן ארבע שנות מאסר לאחר שניסה לצאת ללחום לצד לוחמי דאעש (המדינה האיסלאמית) בסוריה. 7 שנים אחרי – דקר למוות ארבעה בני אדם ופצע שניים נוספים בבאר שבע, יפעת רוזנברג, וואלה, 22/03/2022 ♦

סקר: 17% מהערבים בישראל מגדירים את עצמם קודם כל כפלסטינים.  70% מהציבור הערבי נפגעו בצורה משמעותית מהפשיעה, 66% רוצים לשים את הסכסוך הישראלי-פלסטיני על השולחן…42% מהערבים בישראל מגדירים עצמם בראש ובראשונה כערבים, 24% מגדירים עצמם בראש ובראשונה כמוסלמים וכ-17% מגדירים עצמם קודם כל כפלסטינים, כך עולה ממצאי סקר חדש שנערך עבור כנס חיפה לפוליטיקה והחברה הערבית בישראל, באוניברסיטת חיפה שמתקיים השבוע…", ערוץ 7, י"ט באדר ב תשפ"ב, 22.03.22 ♦

סקר חדש מגלה: כמעט כל ערבי בישראל חווה גזענות. … אזרחי ישראל הלא־יהודים (כ־20% מכלל האזרחים) הם אוכלוסיית המיעוט הגדולה ביותר המתמודדת בשגרה עם הגזענות הזאת. לקראת היום הבינלאומי למאבק בגזענות שיצוין מחר, אנו מפרסמים תוצאות מטרידות של סקר שערך המרכז לנפגעי גזענות מבית המרכז הרפורמי לדת ומדינה על ידי החוקר ד"ר מוחמד חלאיילה בנושא אכיפה סלקטיבית, אפליה וגזענות מצד גורמי האכיפה כלפי הציבור הערבי בישראל. מהסקר עולה כי 94% מהנשאלים חוו תיוג גזעני במרחב הציבורי, במידה רבה (69%) או במידה מסוימת…", יובל בננו, מעריב, 20.3.22 ♦

אלכס בכרי: "אני לא רוצה שישתמשו בפרצוף שלי בשביל להלבין את הפשעים שקורים פה". אלכס בכרי, זוכה פרס אופיר על תפקידו ב"ויהי בוקר" של ערן קולירין, לא מתחרט לרגע על סירובו לייצג את ישראל על השטיח האדום בקאן. עם עליית הסרט הוא מסביר את המלכוד הבלתי אפשרי של אמנים פלסטינים, מגן על יצירתו של הדוד מוחמד בכרי ומחבק את קרובי משפחתו האוקראינים בקו האש, נירית אנדרמן, הארץ, 18.3.22 ♦

"אמרו לי 'את גרה בזבל' ו'בואי נשתה קפה באוהל עם גמל'": הסטארטפיסטית בת ה-20 מרהט. עאישה אבו ג'בר הצליחה לשבור את תקרת הזכוכית ולהפוך לצעירה הבדואית הראשונה שהקימה סטארט-אפ משלה • היא מספרת על האפליקציה שהמציאה בעקבות צפייה בחדשות • על רואה החשבון שגנב ממנה עשרות אלפי שקלים • ובעיקר חולמת בגדול: "יש בדואיות שמוותרות על חלק מהתפיסות שלהן ונהיות מודרניות יותר – אני דווקא מאמינה שעם צורת החשיבה שלך, את יכולה להגיע רחוק יותר", ספיר ליפקין, חדשות 12, 17/03/22 ♦

הכוונה האמיתית של חוק האזרחות. "…לחוק מטרות גלויות ומוצהרות, כמו שמירה על ביטחון המדינה ועל הצביון היהודי שלה, אך יש גם מטרות סמויות, הנעדרות מהדיון הציבורי. למשל: חיזוק הגבולות הסימבוליים בין המיעוט הערבי למדינת היהודים ובין הפלסטינים אזרחי ישראל לפלסטינים מעבר לקו הירוק. .. אמנם חוק האזרחות נראה כביטוי נוסף ליכולת המדינה, בחסות הדמוקרטיה, לטשטש את הגבול בין הפוליטי לאישי, אך בעיקר הוא בא לחזק את ההיררכיה הלאומית של האזרחות…", ד"ר מהא כרכבי סבאח  (אוניברסיטת בן גוריון), הארץ, 13.3.22 ♦

ענייני פנים: רפעת טורק. פרשן ספורט, בן 67. גר ביפו…גדלתי בשכונה מעורבת, ערבים עם עולים חדשים, בעיקר חלבים ובולגרים. קיר הפריד ביני לחבר היהודי ולפעמים היינו משחקים יחד עד שהיינו מתעייפים ונרדמים אחד אצל השני. אחר כך עשו הפרדה בין האוכלוסיות, העבירו אותם לשיכונים ואת יפו דירדרו לעזאזל. נמאס לי כבר מהסכסוך הזה. לא נשאר לנו עוד הרבה זמן. חלאס, תנו לעבור את זה בשקט…", שי פוגלמן וינאי יחיאל, מוסף הארץ, 10.03.2022 ♦

"דו קיום? זה כמו גבר שמכה את אשתו בבית ובחוץ הם נראים זוג מושלם". הוא מפחד שצעיר ערבי ישלוף מולו נשק בזמן ויכוח על חניה, משוכנע שהגרעינים התורניים שואפים לבצע טיהור אתני ומסרב לגנות את ה־BDS. תאמר נפאר, הראפר הערבי הכי מצליח בישראל, מספר על טראומות הילדות ששלחו אותו לטיפול פסיכולוגי, תוקף את השרה מירב כהן שהסירה קמפיין נגד אלימות בכיכובו ומבטיח להמשיך להרגיז את הפוליטיקאים, שירין פלאח סעב, הארץ, 8.3.22 ♦

"שני הסטארט־אפים שלי נולדו במסגד. הרעיונות הכי טובים הם מהחיים". ריזיק חביבאללה התחיל קורסים בטכניון כשהיה בכיתה ח' – ובמקביל עבד בשיפוצים וניהל מסעדה ■ הוא בחר לא להיות שכיר – והחליט להקים שני סטארט־אפים ■ "הבנתי שזה יותר מדי קשה. כעת אני חיי חיים של סטארט־אפ, רק בחברה גלובלית". קוראים לי ריזיק חביבאללה. אני בן 33 מכפר עין מאהל, זה ליד נצרת בצפון. אפשר להגיד שתחילת הדרך המקצועית שלי היתה בחוג מתמטיקה בכיתה ח'. ", רועי שושן, דה מרקר, 27.2.22 ♦

שנה אחרי הירי בטמרה, התיק נסגר בלא כלום. "…זהו סיפורו של אחמד חיג'אזי, בן 20 מטמרה, שחלם להיות אח מוסמך. חיג'אזי נהרג בשנה שעברה מכדור תועה שנורה במהלך קרב יריות בין שוטרים לפושעים בשכונת מגוריו…ניסיון העבר מלמד כי הרג של אזרח ערבי הוא נזק אגבי בעיני רשויות אכיפת החוק. נזק מצער, אך נזק הכרחי…", אמל עורבי, הארץ, 27.2.22 ♦

תתרגלו, יש שופטים בירושלים והם גם ערבים. המינוי של חאלד כבוב לבית המשפט העליון צריך להביא למהפיכה מחשבתית חיובית שתמקם את החברה הישראלית בכלל, והחברה הערבית והמוסלמית בפרט, בנקודת זינוק שוויונית שונה לחלוטין ממה שהורגלנו אליה…לכולם כבר ברור שהחברה הערבית בארץ מסוגלת לייצר בהצלחה רבה אנשים מוכשרים מקצועיים בכל מקום ובכל קטגוריה כולל שופטי עליון בירושלים, וזאת למרות כל הקשיים הסוציו-אקונומיים והפוליטיים אשר סובבים אותם…", פרופ' יוסף משהראוי, מעריב, 23/02/2022 ♦

מנסור עבאס: העם היהודי החליט על זהות המדינה, ההגדרה של ישראל לא תשתנה. חבר הכנסת מנסור עבאס אומר כי הדיון האמיתי צריך להתנהל על מקום המיעוט הערבי בהקשר לאזרחות במדינה…בראיון למכון המחקר Washington Institute אמר עבאס: "מה שאמרתי לגבי זהות המדינה זו החלטה של העם היהודי". לדבריו, הוא רוצה "שהזהות הזו של המדינה תכיל בתוכה ללא איום על ביטול הזהות הזו… את קבוצת המיעוט הערבי ברמה אזרחית וגם ברמה הלאומית"., דלית הלוי , ערוץ 7, ט"ז באדר תשפ"ב 17.02.22 ♦

הוא נכנס לכיתה הסתכל עליי ואמר : "איאת אבו שמיס, אני יודע מי את". הלב שלי נפל, הנשימה נדמה, ועיניי קפאו כשהסתכלתי בעיניו, "אני יודע מי את" מצביע על משהו שלילי, משהו שהיה מוסתר, שהוא חשף, משהו אולי מביש? משהו שעדיף שיהיה סגור בתוך קופסה.  "את משוררת ערביה שכותבת בעברית, את כותבת שירה, דברים שהם.. אישיים .. רגשות … בעברית" פוסט FB של המשוררת איאת אבו שמיס, 13.2.22 ♦

"השב"כ מתנכל לנשים פלסטיניות כדי להניא אותן מפעילות פוליטית". ההגבלות על פלאח הוטלו על ידי בית המשפט בדיונים הראשונים לבקשות הארכת מעצר הבית. בינתיים החליטה הפרקליטות לא להגיש כתב אישום, וההליכים המשפטיים נגדה בוטלו, אולם, כאמור, חלק מההגבלות נשארו. לפני כחודש נעצרו פעילים פוליטים פלסטינים מנצרת ומחיפה, והמשטרה ביקשה להטיל עליהם מעצר בית כדי למנוע מהם לארגן הפגנות מחאה. בעיני מחאג'נה, יש קשר בין המעצר של פאלח למעצר של הצעירים האחרים. הוא מאשים את "השב"כ, המשטרה או בית המשפט" בהדלפת שמה של פלאח ו"ההאשמות המופרכות" נגדה. "מדובר בניסיון לפגוע בפעילות פלסטיניות", אמר מחא'גנה. "להערכתי זה נובע מההלם של מנגנוני הביטחון ומהפתעתם מאירועי מאי. הם מנסים לנקום בתנועת 'אלחראק אלחיפאווי' (תנועה מחאה עממית בחיפה שפלאח היא חלק ממנה, ב"ז), משום שהצעירות והצעירים האלה לא נרתעו מדיכוי או ממעצרים, וחזרו לפעילות בשטח בחיפה, נצרת, אום אל-פחם, יפו, שייח' ג'ראח ועוד מקומות"., בכר זועבי, שיחה מקומית, 10.2.22 ♦

כל עוד נתב"ג נחשב "שער הגיהנום", ההסברה בערבית מיותרת. "…כנראה התופעה של "מי ארז לך את המזוודה, ולמה את נוסעת?" מזוהה במיוחד בנתב"ג, שאפילו צעירים צרפתים – אלג'יראים, תוניסאים, מרוקאיים ועוד – מכנים אותו "שער הגיהנום" ומעדיפים לא לבקר בישראל בגלל תהליך הבידוק החודרני והמשפיל…", שירין פלאח סעב, הארץ, 10.2.22 ♦

עניתי למאבטחת בנתב"ג בחוסר סבלנות. ואז לקחו אותי הצידה. השבוע בכיתי בפעם הראשונה מאז שסבתא שלי נפטרה, לפני ארבע שנים. זה קרה אחרי ביקור בנתב"ג. שבעת מדורי הגיהינום של נתב"ג, שאליהם נקלע כל פלסטיני אזרח ישראל שטס לחו"ל, נהפכו כבר מזמן לדבר שבשגרה, מין מהמורה צפויה, שמתכוננים אליה מראש לקראת הנסיעה… התלאות המצפות לפלסטינים אזרחי ישראל בנתב"ג הן בבחינת כלב נשך אדם.. דמוקרטיה איננה רק הצהרות ריקות, וייצוג של מפלגה ערבית בממשלה אינו משנה את המציאות האנטי־דמוקרטית, הגזענית והמפלה שגילה כגיל המדינה..", ז'נאן בסול, הארץ, 4.2.22 ♦

הלילה הלך לעולמו בחיפה ד"ר חנן אבו חנא מחנך, סופר ופטריוט חשוב לחברה הערבית ולעם הפלסטיני. הוא ניהל את אחד מבתי הספר המצטיינים בחיפה. ערך מגזינים ועיתונים והשאיר יותר מ 22 ספרים. במדינה היהודית לא שמעו עליו. رحل عنا الكاتب والمربي د. حنا ابو حنا. ارثه الانساني والادبي باقي معنا. ג'עפר פרח (מרכז מוסאווא), טוויטר, 3.2.22 ♦

עיסאווי פריג': "יש לישראל בעיות אבל היא לא אפרטהייד". עיסאווי פריג', השר הערבי מטעם מפלגת מרצ, מגיב לטענות שעולות בדו"ח של הארגון אמנסטי אינטרנשיונל: "ישראל היא לא מדינת אפרטהייד", בנצי רובין, חדשות סרוגים01.02.22 15:37, ל' בשבט תשפב ♦

דו"ח אמנסטי מאשים את ישראל באפרטהייד בכל שטחה; ישראל: "שקרים של ארגוני טרור". האפרטהייד מוגדר על פי אמנת רומא כפשע נגד האנושות, ולפי הדו"ח ישראל פועלת בצורה זו גם בתחומי הקו הירוק כלפי ערבים אזרחי ישראל. במשרד החוץ דחו את הטענות בחריפות, וטענו שהארגון אסף דיווחים באופן מגמתי – תוך התעלמות מטרור פלסטיני..הדו"ח נפתח בתיאור של אירועי מאי האחרונים, ומציין את נקודת הפתיחה שלהם בשביתה שערכו ערבים ופלסטינים בישראל, עזה והגדה ב-18 במאי. בישראל, נכתב בדו"ח, כוחות המשטרה ערכו מעצרים שרירותיים המוניים של מפגינים ולא הגנו על פלסטינים מתקיפות מאורגנות של תוקפים יהודים. ..", הגר שיזף, יהונתן ליס וג'קי חורי, הארץ, 1.2.22 ♦

שאדי טואפרה: "אני רוצה שיסתכלו על העבודות שלי ועלי כאמן, ואחר כך שיתייחסו למחלה". מרבית שנות חייו של שאדי טואפרה עברו עליו בבתי חולים ושם גם נחשף לציור. הוא החל את צעדיו הראשונים בשדה האמנותי רק בגיל 33, אבל מאז כוכבו דרך. כעת, כשהוא מציג שתי תערוכות יחיד…טואפרה, בן 38, נולד למשפחה מוסלמית בכפר מע'אר, הוא הבן הרביעי במשפחה בת שישה ילדים. אביו עבד כפועל בניין בשכר זעום וכשנקלע למצוקה והפסיק לעבוד, הבית טולטל. "חווינו ילדות קשה", הוא אומר. "המילה 'עוני' לא יכולה להקיף ולתאר את המחסור שחווינו…", ורד לי, הארץ, 30.1.22 ♦

פערים בין יהודים לערבים במדדי איכות חיים בישראל, 2020. מתוך 80 מדדי איכות חיים שפותחו לשנת 2020 ,נתוניהם של 62 מדדים זמינים גם בפילוח לפי קבוצת אוכלוסייה. ב-46 מדדים מצבם של היהודים טוב יותר ממצבם של הערבים, ב-11 מדדים מצבם של הערבים טוב יותר ממצבם של היהודים, וב-5 מדדים קיים שוויון בין שתי הקבוצות, למ"ס, 25.1.22 ♦

גזענות שאינה מודעת לגזענותה. קל לנו לזהות את הגזענות המכוערת ה"בן־גבירית" — זו תמיד תהיה גזענות בוטה, לא מתנצלת, שגאה בכיעורה. אבל בחיי היומיום בישראל נוכחת גזענות אחרת, נסתרת מעט, כזו ש"אינה מודעת לגזענותה". זוהי גזענותם של רבים, שלכאורה רוצים להיטיב…" חה"כ ג'ידא רונאוי זועבי, הארץ, 27.1.22

עודה בשאראת: "אנחנו הקורבן של הקורבן". "איך אני יכול לדעת שמחר לא יבואו לכפר שלי ויזרקו אותי משם?" תוהה הסופר והפובליציסט עודה בשאראת עם צאת רומן חדש שלו. בראיון הוא משוכנע כי קוראיו מוכנים לגיבור להט"בי, מסביר למה הוא מתנגד לדרכו של מנסור עבאס ומדוע הוא יכול להבין את התפרצויות הזעם מצד הצעירים הערבים, רונן טל, הארץ, 24.1.22 ♦

אוטובוס שיצא ממודיעין עם נוסעים נעצר במחסום בטענה לבדיקת אכיפת מגבלות קורונה. לאחר שבדקו שכולם מקפידים על הגבלות הקורונה, החליטו השוטרים לחלק דוח ובצידו קנס לנוסעים ערבים בלבד על "אי חגירת חגורה" באוטובוס…היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות פנתה למשטרת ישראל עם פרטי התלונה ותיאור החשש לאכיפה סלקטיבית על רקע גזעני. לאחר בדיקה שביצעה משטרת ישראל, עודכנו כי החליטו לבטל את הדוחות שניתנו באירוע ויחדדו את הנהלים. נמשיך להיאבק בכל צורות האפליה על רקע גזעני. אם חוויתם אירוע גזעני בשירות המדינה או שהופלתם במתן שירות ציבורי, פנו אלינו  https://bit.ly/3rcjkNf , היחידה הממשלתית לתאום המאבק בגזענות, FB, 13.1.22♦

דילמות הזהות של ערבים-ישראלים בחו"ל. בטורקיה הם מציגים את עצמם כ"פלסטינים", במדינות אירופה כ"אזרחי ישראל", בירדן ובמצרים כ"ערביי 48׳"… את המחקר החדש, השופך אור על דילמות הזהות של המיעוט הערבי בישראל, ערכו אח׳לאס נסאר וד"ר יוסי הרפז מהחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב, ותוצאותיו התפרסמו בכתב העת Ethnic and Racial Studies.  הממצאים במאמר מתבססים על עבודת התזה שכתבה נסאר בהנחייתו של ד״ר הרפז. חדשות מאוניברסיטת תל אביב, ינואר, 2022 [המאמר] ♦

"אני אחיה בגרמניה עד הסוף. אין לי שום רגש לכאן. זה כבר מת". סוהל חורי (61). גר בוורבורג, ממריא לפרנקפורט… קשה מאוד להיות ערבי בארץ. גם בשבילי. אבל יש גם דברים טובים. אני מבסוט כשאני רואה שהם מתקדמים בצורת החיים. היום הבת של אח שלי נמצאת עם החבר שלה והם מבלים ביחד, היא חוזרת כמעט בבוקר. בזמנו, איפה היו עושים דבר כזה? זה לא היה מקובל..", שיר ראובן, מוסף הארץ, 7.1.22 ♦

הנוער הערבי מתוסכל, ואתם מפספסים את הסיבה. נתוני מרכז "אקורד" משקפים בראש ובראשונה את חוסר האונים וחוסר המסוגלות של בני הנוער הערבים להבין מי הם, מה הם רוצים ומה תפקידם במשחק הזהויות…", חולוד אידריס (עמותת סיכוי-אופוק), הארץ, 29.12.21 ♦

"אם מבקשים ממני להחליט אם אני יהודי או ערבי – אני לא מסכים להיכנס לשם". "… בנם של נורמן עיסא וגדעונה רז, אבל הוא מסרב להגדיר את עצמו לפי ציפיות של אחרים. "אנשים מחכים שאזרוק להם עצם – לאן אני שייך או מה הזהות שלי. פה קיים הקושי, בשאלות שלהם", סמדר שילוני, YNET, 30.12.21 ♦

הדברים שבני מחמוד הספיק ללמוד במדינת היהודים עד גיל 18. בגיל שלוש הוא הבין שילדים יהודים חשובים ממנו, בגיל 13 הוא הבין ששפתו נחשבת לנחותה, בגיל 17 הוא הבין שאין לו את הזכות לחיות בביטחון או את החופש להפגין. גם עכשיו, בגיל 18, בכל פעם שהוא יוצא לרחוב הלב שלי רועד מפחד, איאת אבו שמיס, שיחה מקומית,  28.12.2021 ♦

השחקן עלא דקה: "אני שכחן. זה לא בהכרח רע". דקה מופיע בסרטו החדש של אבי נשר ומוציא אלבום היפ הופ. הוא היה רוצה להאריך את הפתיל הקצר שלו, מקדיש את ימי שישי לבורקס, וחושב שהאנשים הכי סקסיים הם אלה שלא מודעים ליופיים, מאיה נחום שחל, כלכליסט, 21.12.21 ♦

רוצים שהערבים יידעו עברית? אז חייבים לדבר על פוליטיקה. השפה העברית מסמלת משמעויות פוליטיות ולאומיות עבור החברה הערבית. ללא הבנה של המטען הרגשי שכרוך בלימוד העברית – התלמידים הערבים לא יצליחו ללמוד את השפה. מי שמשלם את המחיר הם הצעירים, שנפלטים אל שוק התעסוקה ללא כישורי שפה, שירין פלאח סעב, דה מארקר, 21.12.21 ♦

"יהודים יודעים מה זאת רדיפה, מה זאת גזענות" . על הטבח בכפר קאסם הוא מסרב לסלוח, אבל מאמין שישראל היא המקום הכי טוב לבני מיעוטים, הרבה מחבריו הם יהודים, אבל הוא לא מוכן לקבל את זה שאחת מבנותיו תצא עם אחד כזה, ויש לו בטן מלאה על התנהלות הכנסת. עיסאווי פריג' הגיע לשיחה פתוחה עם רפי רשף ב"אינטימי" ולא חסך בפרטים, אינטימי עם רפי רשף|| חדשות 12, 16/12/21 ♦

מוחמד אגואני לא רוצה לדבר על שלום. מוחמד אגואני, ממייסדי סיסטם עאלי היפואית והמעולה, נמצא רגע לפני קליפ חדש, שיר חדש וספר חדש ורוצה לדבר על חירות ועל עוני ועל "האמת שלנו, שלי, שלכם ושלהם". הנה אמן שנוף ילדותו זועק ממנו. ויש גם תרגום לערבית, אמן אחד בשבוע, טיים אאוט תל אביב, 13.12.21 ♦

מדהים בכמה דרכים שונות אפשר להגות שם כה קצר. … בחודשים האחרונים זכיתי לשמוע ממראיינים אינספור גרסאות של שמי; מדהים בכמה דרכים שונות אפשר להגות שם כה קצר. האתגר הקטן הזה מעיד יותר מכל על השטחיות ביחס לאזרחי ישראל הערבים. לא באמת חשוב לבדוק מה שמם, או איך מאייתים אותו. הם כאן, אבל לא באמת אתנו, יותר לידנו…", חה"כ ג'יא רינאוי זועבי, הארץ, 6.12.21 ♦

“אני ערבי זקוף, ואתם תקבלו אותי": השר פריג' סוגר חצי שנה בתפקיד. קופץ לבירת נורווגיה כדי לחדש את הסכמי השלום עם הפלסטינים, מתמוגג מהעבודה עם ליברמן, מבדיל בין סמוטריץ' לבן גביר ומותח ביקורת קשה על הרשימה המשותפת: ראיון עם השר לשת"פ אזורי, שרי מקובר-בליקוב, מעריב, 04/12/2 ♦

מנסור עבאס מציג: אזרחות של דייר משנה. "מבחינת העם היהודי, השאלה בדבר זהות המדינה היהודית היא מערכה קיומית. אם אתם רוצים לנהל מערכה קיומית עם ישראל על זהות המדינה, אנא אימרו: אני רוצה לוותר על האזרחות שלי בישראל, וזהו". דברי חבר הכנסת מנסור עבאס בראיון בעיתון "כל אל־ערב". במלים אחרות, "Take it or leave it". אם אינך מקבל את הקביעה שישראל היא מדינה יהודית — ותר על האזרחות שלך. האבסורד כאן הוא, שבשני המצבים הערבי הוא בבחינת דייר משנה. שכן אם הוא מקבל את ההנחה, שמדינת ישראל היא מדינה יהודית, מעמדו הוא של נתין — כי במובלע, המדינה איננה שלו — וכך יהיה, גם אם יוותר על אזרחותו….", עודה בשאראת, הארץ, 29.11.21 ♦

הסתבכו עם המסך הדיגיטלי – ותקפו את הקופאית במקדונלד'ס. סטודנטית מאום אל-פחם שעובדת בסניף רשת המזון המהיר בהרצליה טוענת שחמישה בני משפחה יהודים הפילו אותה על הרצפה ומשכו בשיערה • הסיבה: "אמרתי להם 'לנסות שוב', הם שמעו שאני מדברת ערבית ותקפו אותי" • העובדת פונתה לבית החולים והמשטרה פתחה בחקירה, פוראת נסאר| אור רביד|N12|  פורסם 27/11/21 ♦

"שמעו אותי מדבר – והכו": סטודנט ערבי הותקף בירושלים. בשאר מסאלחה הותקף בגן העצמאות בדרכו הביתה לאחר שלדבריו שמעו אותו מדבר ערבית. מסאלחה סיפר לכאן חדשות: "קיבלתי אגרוף לפנים עם אגרופן של ברזל", סולימאן מסוואדה, כאן חדשות, 24.11.21 ♦

אי אפשר להתנכל לשחקן רק בשל היותו ערבי. זוהיר בהלול בטור אישי ל-ONE: חוששני שבעקבות תקדים דאבור, שחקנים מהמגזר לא יתלהבו לשרת את נבחרת ישראל. האוהדים שקראו בוז נחותים מבחינה ערכית, זוהיר בהלול, YNET, 17.11.21 ♦

להיות ערבי בדואי בימינו. לא קל להיות חלק מערביי הנגב בימים אלה, שכן נגדם מתנהל מסע הכפשה מכוון. מסע זה מנוהל ע״י מספר גורמים, ומטרתו לפגוע בתדמיתם של ערביי הנגב ולהציגם כמקור לכל פשע, אלימות וחבלה ברכוש הציבורי… מה שמצער, הוא שחלק מהעיתונאים היהודים בדרום הארץ, במיוחד אלה המגיעים ממוצא מזרחי, הופכים להיות שופרים למפלגות ימין וקבוצות יהודיות קיצוניות… תושבי הנגב הערבים דרשו שוב ושוב מהמשטרה להילחם באלימות ובפשיעה ולאסוף את הנשק הבלתי חוקי, שכן הם הקורבן האולטימטיבי לאלימות זו… תושבי באר שבע מודעים היטב לכך, שלרוב המכריע של האוכלוסיה הערבית בנגב אין שום קשר למעשי האלימות….", חסן אלע'ול, הזירה – الساحة הארץ, 7.11.21 ♦

חלוץ תחליפי החלב בארץ: "רואים עלייה בשיעור הצמחונים הערבים". ראיד זועבי, מנהל תחום פיתוח חלבון מהצומח בתנובה, שהידע שפיתח עם צוות מקצועי נמכר לאחרונה לחברות ענק בשווייץ ודובאי, מספר כי הגיע להנדסת מזון במקרה. "התחום לא היה מאוד פופולרי בעבר, במיוחד בחברה הערבית. כיום הביקוש הרבה יותר גדול", מאת: בכר זועבי, שיחה מקומית,  28.10.2021

סגן השר לשעבר, נואף מסאלחה, הלך לעולמו בגיל 77. מסאלחה נבחר לכנסת ה-12 מטעם סיעת המערך | ב-1992 פעל כסגנו של השר רמון לקידום שירותי הבריאות הציבורית במגזר הערבי | בהמשך שימש גם כסגן שר במשרד החוץ תחת ממשלת ברק, דבר, 26.10.21

מוזיקה קלאסית פלסטינית: המלחין אמין נאסר כמשל. אמין נאסר, שהלחין יצירות קלאסיות לפסנתר, חיבר שלל שירים ופואמות והיה ממייסדי הקונסרבטוריון הלאומי הפלסטיני, הוא סמל פלסטיני ליכולתו של הפרט להתגבר על מכשולים קשים מנשוא, איתי מלאך, הפורום לחשיבה אזורית, 25.10.21

ערבים אינם תופעה חברתית חדשה שיש לסקר אותה מנקודת מבט אנתרופולוגית. הסדרה "להיות ערבי בישראל" של אוהד חמו, ששודרה השבוע בערוץ 12, נראית כמו קורס אנתרופולוגי מזורז למתחילים. אולי יש כאן הזדמנות לחשבון נפש ונקודת מפנה לסיקור הוגן וצודק יותר של הערבים בישראל, שירין פלאח סעב, הארץ, 22.10.21

ערביי ישראל, לנגד עיניים עיתונאיות. בני אדם לא נאבקים רק למען איכות החיים אלא למען זהות, ערכים ותרבות, ועל כך יהיו מוכנים לשלם מחיר, לעיתים במונחי החיים עצמם • צפייה ביקורתית בסדרת הכתבות של אוהד חמו… הבעיה היא שנחאס אינו נציג של סתם קבוצת מיעוט, נניח בנורבגיה, אלא חלק מהיסטוריה ומזהות "פלשתינית" מרירה ועוינת, ולכך אין זכר בכתבה. מה שמטריד במיוחד הוא הטריק של חמו, כמו גם של עיתונאים חובבי ז'אנר הקיפוח…", יצחק דהן, ישראל היום, 20/10/2021

חשבתם פעם איך זה להיות ערבי בישראל? במהלך השבוע הקרוב נשדר בפעם הראשונה סיפור בהמשכים – סיפור של חמש משפחות שנפגוש כל ערב – ברגעים הכי אישיים שלהם ובצמתים מרכזים שחלפו על המדינה ועל כולנו בשנה האחרונה. צמתים שהם חווים לגמרי אחרת. אוהד חמו גם מציג את אותה המציאות – לקהל ישראלי – ושם עוד תראו, נקודות המבט השונות מתנגשות | אוהד חמו במהדורה המרכזית N 12 [לצפייה בכל הפרקים] :

"אני בישראל כי אין לי ברירה" | להיות ערבי בישראל. אימן, הסטנדאפיסט מסרב לשתף פעולה עם יהודים: "אני לא רוצה להיות ערבי מחמד, מרגיש צורך לשמור על הזהות הפלסטינית" • ראפת, אב בית אנאלפבית מג'סר א-זרקא, עובד ימים כלילות כדי שילדיו יוכלו להגשים את החלומות שהוא לעולם לא יזכה לממש • ועליא אבו נאג'י חזרה בתשובה – אך לא ויתרה על הקריירה שלה כעו"ד • הפרק הראשון בפרויקט על הערבים בישראל: פותחים את הדלת‎, אוהד חמו|המהדורה המרכזית| פורסם 18/10/21

אפליה בחסות המדינה? פערי ענק בין החברה הערבית ליהודית. מבט לנתוני השכר והאבטלה בחברה הערבית מציירים מציאות עגומה: למרות שקצב הילודה צנח בשנים האחרונות, כמעט מחצית מהמשפחות – עניות • רק 37% מהנשים מועסקות, שכר הגברים נמוך מאוד • נתונים על מצב התחבורה הציבורית ושיעור העובדים הערבים במשרות בכירות במגזר הציבורי מראים שגם למדינה יש חלק בהיקף הפערים, אוהד חמו |חדשות 12| פורסם 18/10/21

בעקבות תחקיר כאן חדשות: רשות מקרקעי ישראל תדון מחדש בטענות לגזענות נגד ערבים. קנס ייבחן לחברת קבלן בבאר שבע בטענה שסירבה למכור דירות לערבים • לפני כשנה נחשף – לקוחות ערבים שהתעניינו במיזם יוקרתי של "פרץ בוני הנגב" נשאלו אם יש להם זכאות למחיר למשתכן והופנו למשרד השיכון, ואילו לקוחות יהודים קיבלו מידע הפוך לחלוטין, אסף פוזיילוב, כאן חדשות, 12 באוקטובר 2021 ♦

באוקטובר 2000 הסתיימה ההצגה "האזרחים הערבים של ישראל". … באותו חודש ההבנה של "אנחנו" ו"הם" קיבלה היבט עמוק יותר: הם החזקים ואנחנו החלשים, הם "לא משלנו", אבל לא סתם, "לא משלנו" קטלניים. …  אני לא זוכרת דבר ממנה חוץ ממשפט אחד, שלא שמעתי לפני כן בבית הספר באופן ברור: זה מפני שאנחנו פלסטינים. לא "אחינו הפלסטינים", לא "בני עמנו הפלסטינים", אלא אנחנו הפלסטינים. זה היה כמובן בשו־שו …", ד"ר חנין מג'אדלה, הארץ, 7.10.21 ♦

הצעיר הערבי לא סומך עלינו. רוב רובם של תושבי ישראל הערבים רוצים לחיות בשלום ובשלווה ולהשתלב ככל הניתן בחיי הציבור הכללי • האירועים בכפר קאסם הם עדות לא רק להתגברות האלימות אלא להתפרקות החברה הערבית בכלל • מה אנחנו צריכים לעשות? להחזיר להם את האמון בנו, שידעו שיש להם על מי לסמוך • דעה של שי פירון |N12| פורסם 04/10/21 ♦

חברים בוועדה לבחירת שופטים מתנגדים למינוי כבוב לעליון כי נפגש עם תומכי טרור. חברי הוועדה קיבלו מידע על כך שהשופט נפגש אשתקד עם פעילי ציבור מוסלמים שעודדו מחבלים. אחד החברים אמר ל"הארץ": "לא ניתן לו מקום בעליון, אך גם למחוזי הוא לא ראוי". כבוב: הגעתי לאירוע לזכר אבי, לא הכרתי את הפעילות הציבורית של המשתתפים, נטעאל בנדל, הארץ, 3.10.21 ♦

דרוזי? ישראלי? "תרשום, אני ערבי". כשחוק הלאום נחקק, הסדק החל להיחשף. והיום, רבים בדור הצעיר בעדה הדרוזית אינם חוששים עוד להזדהות כ"ערבים", דבר שלא תמיד מתקבל בעין יפה בחברה היהודית. כתבתו של ערן זינגר במוסף "קול איסראיל", כאן חדשות | מתוך חדשות הערב 29.09.21 ♦

״מסמנים אותנו״: משרד התחבורה משמיט את תאריך הלידה העברי מרישיונות של ערבים. אזרחים ערבים שהנפיקו בשנתיים האחרונות רישיון נהיגה ראשון או חדש הופתעו לגלות שאחד הסעיפים נותר ריק: תאריך הלידה העברי שהתווסף באחרונה – ליהודים בלבד. זאת למרות שהחוק המקורי מורה, כמו בתעודות הזהות, להוסיף אותו לכולם אלא אם יבקשו להסירו. במשרד תחבורה טוענים כי כך מגיע אליהם המידע מרשות האוכלוסין, אולם שם טוענים כי ״הנוהל שונה״, עדן ארשיד, הארץ 21, 26.9.21 ♦

המטפל הלאומי – פוליטיקאים וספורטאים: הפיזיותרפיסט של המדינה. אדם בדיר. נגה ניר נאמן, חדשות 13, 26.9.21 ♦

מוחמד מג'אדלה לא מצטנע, לא חוסך ביקורת ולא מוכן שישתיקו אותו. ראיון. בגיל 28, מג'אדלה הוא העיתונאי הערבי הראשון שמתמנה לפרשן קבוע במהדורת חדשות מרכזית. הוא לא מתכוון לבזבז את הבמה הנדירה שניתנה לו בלב הפריים טיים, אבל ברור לו שמספיקה טעות אחת קטנה כדי שיהפוך מכוכב לאויב, הילו גלזר, מוסף הארץ (כתבת השער), 17.9.21 ♦

הסיוע לתפיסת המחבלים מבטא שינוי עומק בחברה הערבית. העובדה שאזרחים ערבים היו שותפים בהסגרת הנמלטים מכלא גלבוע היא ביטוי למגמה המתחזקת בחברה הערבית של רצון להשתלב. לא בטוח שהממסד מגיב לכך בקול ברור משלו, ג'קי חוגי, מעריב, 17/09/2021 ♦

בריחת האסירים הוכיחה שוב: החברה הערבית תמיד חשודה במשהו במדינת ישראל. מפלגת רע"ם ניצלה השבוע את זכות השתיקה שלה, בעוד הרשימה המשותפת הפכה לקולנית במיוחד והכל בגלל שאלה אחת – האם כל האסירים הביטחוניים צריכים לשלם על ההימלטות מכלא גלבוע? • וגם: כך השתנו דף המסרים של המשטרה ויחסה של התקשורת לחברה הערבית בבת אחת, מוחמד מג'אדלה, גלובס, 15.9.21 ♦

יחסי אזרחי ישראל הערבים והמדינה: סיפורו של מוחמד זאיט כמשל. לפני ארבע שנים, בספטמבר 2017, נרצח מוחמד זאיט, נהג משאית ואב לארבעה מג'סר א־זרקא. כשהגענו לסוכת האבלים לשמוע על נסיבות המקרה, הבנו שאיש בג'סר לא באמת הופתע מהרצח. המשפחה והשכנים סיפרו שכשנתיים וחצי קודם לכן, תושב המקום רצח אדם ונמלט לביתו של זאיט, שם התקלח והחליף בגדים. זאיט, אזרח אחראי, העיד במשטרה ולאחר מכן בבית משפט. כתוצאה מכך חייו וחיי משפחתו נהפכו לגיהינום: ירי על הבית, שריפת מכוניות של המשפחה, גם כשיצא מהיישוב לכמה חודשים בעצת המשטרה, המשפחה המשיכה לספוג. לבסוף הוא מת. זה סיפור טרגי אחד, אבל לא יחיד. יותר מכל הוא מעיד על הדילמה הבלתי נסבלת שבה נתונים אזרחים ערבים רבים בישראל. אבל בשביל חלק גדול מהציבור הישראלי היהודי, האלמנט הזה בכלל לא נמצא בתודעה…", נעה שפיגל, הארץ, 15.9.21 ♦

להיות ערבי כשהיהודים בפאניקה. "…שומר החומות היה קו פרשת המים החדש ביחסים בין המדינה ואזרחיה היהודים לבין החברה הערבית. לכן זה לא מפתיע שכמה שבועות אחרי המבצע עלתה שוב לכותרות ההצעה להכניס "כוחות מיוחדים", כולל שב"כ, ליישובים הערביים כדי להילחם בפשיעה המאורגנת שמשתוללת באין מפריע זה שנים בחברה הערבית.. הכל ברור וטבעי פה, במקום הזה. חוץ מהתשובה לשאלה: עד מתי נהיה החשודים התמידיים שלכם?", חנין מג'אדלה, הארץ, 9.9.21 ♦

שני הרופאים האהובים צעדו זה לצד זה במשך יותר מ-40 שנים, ומתו בהפרש של שנה. "הצלחת להעתיק את נשמתנו, אתה שכל חייך השבת נשמות נעתקות". כך ספד לפני שנה ד"ר מילאד קרואני לחברו הטוב מכפר מרר, ד"ר דיאב עאנם, שמת במפתיע. השניים שגדלו זה לצד זה בבית הספר, עבדו בהמשך יחדיו בבית החולים פוריה. לפני שבועיים מת ד"ר קרואני מסרטן בגיל 58, אלי אשכנזי, וואלה, 4.9.21 ♦

הצעיר הערבי חסר המעש, טלי חרותי סובר, 100 המשפיעים של דה מרקר תשפ"א, 30.8.21 ♦

"לוקחים את הטובים ביותר': אנאס בן ה-18 נרצח חודש אחרי שקיבל אות הצטיינות. אנאס ווחוואח סיים תיכון לפני חודשיים, זכה לאות הוקרה מקרן רמון ("דוגמה למיטב הנוער בישראל") וחיכה ללימודי ההנדסה. הוא חנך תלמידים מתקשים, התנדב במד"א – ונקלע לסכסוך דמים בין משפחות בלוד. "קירב לבבות, אהוב על כולם", ספד חברו. "הרוצחים חצו את כל הקווים". הקורבן ה-79, והספירה נמשכת, חסן שעלאן, , YNET 28.8.21 ♦

סעיד אלח'רומי: הקול הצלול של הקהילה הכי מוחלשת בישראל. לסעיד אלח'רומי היה קול ייחודי. הוא בא מהמקום הכי נמוך בחברה הישראלית, ותמיד היה ממוקד במי ששלחו אותו ובצרכים שלהם. הביזיון של הדיווח בערוץ 20 על מותו לא צריך להשכיח את תרומתו, מאת: אבי דבוש, שיחה מקומית,  25.8.2021 ♦

זהב ראשון לספורטאי ערבי ישראלי: איאד שלבי ניצח במשחה הגב. הישג שיא למשלחת הישראלית במשחקים הפראלימפיים בטוקיו שהחלו אמש. השחיין בן ה-34 קבע תוצאה של 2:28 דקות בתחרות ה-100 מטר גב..שלבי נפל בצעירותו מגג של בית ונפל על רצפת בטון, שותק בגפיו. מאז הוא סובל משיתוק בגוף בארבעת גפיו ומתנייד בכסא גלגלים. החל את ההליך השיקומי במרכז איל"ן בחיפה כאשר שם גילה את יכולתו בשחייה ומאז הפך שלבי לאחד השחיינים הטובים בדרגת נכותו. ליבי אלון, חדשות 13, 25.8 ♦

כמות של שנה בחודש אחד: עלייה גדולה במספר הבקשות לאיחוד משפחות מאז נפילת חוק האזרחות. אחרי שהקואליציה לא הצליחה להעביר את חוק האזרחות בכנסת, כמות הבקשות לאיחוד משפחות של פלסטינים וערבים ישראלים גדלה בשיעור ניכר, זאב קם, כאן חדשות, 26 באוגוסט 2021 ♦

לפני מספר ימים הלך לעולמו פרופ' מחמוד גנאים (محمود غنايم) נשיא האקדמיה ללשון הערבית בישראל, מחשובי חוקרי הספרות הערבית באקדמיה, ומי שכיהן גם כנשיא מכללת סכנין. פרופ' גנאים התמקד בחקר הספרות הפלסטינית והרומן הפלסטיני, והיה לאחד החוקרים הערבים-הפלסטינים הראשונים באקדמיה בישראל שהתמחה בתחום זה. פוסט של מכון ון ליר, 19.8.21 ♦

אלוף: מדליית זהב היסטורית לשחיין הערבי-ישראלי איאד שלבי. פתיחה חלומית למשלחת הפראלימפית בטוקיו: כמו אבישג סמברג באולימפיאדה, גם שלבי הביא מדליה לישראל ביום התחרויות הראשון – וסיים לפני כולם ב-100 מטר גב בזמן של 2:28.04 דקות. גדל בשפרעם במשפחה מוסלמית, נולד חירש ואילם ומשותק בארבע הגפיים בעקבות תאונה שעבר בגיל 13, אורן אהרוני, YNET, 25.8.21 ♦

זוהיר בהלול הגיע הזמן שתחליטו, אתם ישראלים או שאתם פלסטינים? מגזר שלא רוצה את דגל ישראל, ולא רוצה את המנון מדינת ישראל, ולא רוצה לשאת בנטל של החברה הישראלית, ולא רואה בעיה להניף את דגלו של האויב הפלסטיני שהורג בנו, מכריז על עצמו: אין לי דבר איתכם, קלמן ליבסקינד, מעריב, 21/08/2021 ♦

ערבי ישראלי על הפודיום. "…הבלתי אפשרי קורה! בפיניש נהדר אחמד מגיע אל קו הגמר ראשון ורושם סנסציה בלתי נתפשת…. פתאום מאן דהו מהקהל משליך לעברו את דגל ישראל. אחמד נראה נבוך, אך באופן אינסטנקטיבי מרים את הדגל ומחזירו, ברוב אדיבות, לישראלי שביציע. …" סיפור מאת זוהיר בהלול, הארץ, 13.8.21 ♦

תארו לכם ערבי ישראלי על הפודיום האולימפי. ישראל כבר יכולה לסכם את אולימפיאדת טוקיו 2020 כאחת האולימפיאדות המוצלחות — אם לא המוצלחת ביותר — בתולדותיה….ואולם, אם בוחנים את המשלחת האולימפית הישראלית מגלים שחסר בה משהו. חבריה באים מכל שבטי החברה הישראלית — צברים, עולים ותיקים וחדשים, אשכנזים, מזרחים ואתיופים. רק ערבים אין בה. לאזרחים הערבים בישראל עדיין אין מקום במשלחת האולימפית של מדינתם — כלומר, בגוף המייצג את המדינה באירוע הספורט החשוב ביותר בעולם…", ג'קי חורי, הארץ, 8.8.21 ♦

איך הגיע הכדורסלן מהמשולש לצמרת הניהולית של אלופת ה-NBA? ברשימה המצומצמת למדי של ישראלים שהגיעו עד ל-NBA נמצא גם ישראלי אחד שהגיע מהמועצה המקומית ג'ת. סאמר ג'סאר, בן 31, התברג בצמרת של ליגת הכדורסל הטובה בעולם, ובשנתיים האחרונות הוא מנהל מחלקת האסטרטגיה של קבוצת מילווקי באקס – האלופה הטרייה של הליגה, ערן זינגר, כאן חדשות, 11.8.21 ♦

"הערבים אומרים לי: משפחת אבולעפיה מלקקת ליהודים כל השנה, אז מגיע לה שהמאפייה ריקה, שתיענש". האיומים שהוא סופג משני הצדדים מאז המהומות ביפו. הרווחים שצנחו ב–80 אחוזים. המיליונים שהרוויח בעזרת היהודי העשיר, וגם החבר – אבא של בלה וג'יג'י חדיד, שלא מגיע עם בנותיו לעיר בגלל המתיחות. וואליד אבולעפיה, הבעלים של המאפייה המיתולוגית, מתפוצץ על המצב, רז שכניק, YNET+, 18.08.21 ♦

"גאה להיות פלסטיני": אחמד טיבי לא מפסיק לאתגר את הפוליטיקה הישראלית. 22 שנים לאחר שנכנס למשכן, חבר הרשימה המשותפת לא נח לרגע. גם בשבוע של עימות חריף עם ח"כ בן גביר, הוא ממשיך לחתור לשוויון, יאון דקל, כאן חדשות שישי, 31.7.21 ♦

"עיזאת חאמד חי 20 שנה יותר ממה שנכתב עליו בספר המתכונים של אלוהים". חאמד, "מלך הפרוטקשן מדרום תל אביב", מצא את מותו באמצע הרחוב כשנורה מאופנוע חולף, קרוב למקום שבו נרצחו שניים מאחיו. ביפו חוששים שזה לא סוף הסיפור אלא רק תחילתו: "עניין של זמן עד שתהיה פה נקמה". מסע לעבר המורכב של מי ש"היה בליגה של הגדולים", היה משוכנע שלא ייכנס לכלא – והצליח במשך שנים לשרוד במחתרת: "חי על זמן שאול", אור רביד,  N12 , 22/07/21 19:2 ♦

שבועיים לאחר שהתיקון לחוק האזרחות פקע, המדינה מסרבת לטפל בבקשות איחוד משפחות. פניות של פלסטינים לרשות האוכלוסין שהוגשו לאחר שהוראת השעה לא חודשה נענו בתשובה כי ברשות ממתינים "לקבלת הנחיות נוספות". כמה מהם מאיימים בהליכים משפטיים, וטוענים כי למדינה "אסור להמתין אפילו יום אחד", חן מענית ובר פלג, הארץ, 22.7.21 ♦

אני מסתכל על הספורטאי שלי מצליח, ומצליח איתו. כשהוא נכשל, גם לי כואב. גם באולימפיאדת טוקיו 2020 ילווה אדם בדיר את הספורטאים הבכירים שלנו. אחרי שראה אותם עומדים בלחץ מול אלפים, הבין שגם ממנו מצופה שליטה עצמית, ושהם בונים עליו. את מה שלמד שם לקח איתו הלאה… בריו היה לי הכבוד לצעוד תחת הדגל כנציג הצוות הרפואי, מעמד שריגש אותי במיוחד. לא רק בגלל הזכות שניתנה על ידי הוועד האולימפי שלנו, אלא גם כאזרח שווה, וכערבי-ישראלי שגאה בישראליות שלו, בשייכות שלו, וכחלק מהצוות האולימפי…", אדם בדיר, הארץ, 20.7.21 ♦

למה אין ספורטאים ערבים במשלחות ישראל לאולימפיאדה? מאז שישראל משתתפת במשחקים האולימפיים, יצגו אותה במשלחות הרשמיות רק שני ספורטאים ערבים. האם זה כי רובם לא מזדהים עם הדגל וההמנון, או שמדובר בכלל בהיעדר השקעה ותשתיות? ואולי גם וגם. מיכל רשף ויואב בורוביץ' שוחחו עם אחד מהשניים שייצגו אותנו בניסיון להבין – האם ומתי זה הולך להשתנות, כאן חדשות – עוד יום, 20 ביולי 2021 ♦

למה ספורטאים ערבים לא מתברגים למשלחות ישראליות לאולימפיאדה? במשלחת הישראלית יהיו 89 ספורטאים וספורטאיות, ממגוון ענפי תחרות ובגילים שונים, אבל ערבי או ערבייה – לא יהיו שם. כבר יותר מארבעה עשורים אין במשלחת הישראלית לאולימפיאדה נציגות מהמגזר, אף שיש שם ספורטאים שהגיעו להישגים באליפויות הארץ. כתבתם של ערן זינגר ויואב בורוביץ', מתוך חדשות הערב 14.07.21 ♦

חוסאם עבאס: "אני משלם מחיר כבד על המהומות". העבודה במסעדה ירדה ביותר מ-50 אחוז, בטלוויזיה עדיין אין ייצוג ערבי הולם בתוכניות בישול ונמאס לו שמתייחסים לערביי ישראל כאל אוייבים – השף חוסאם עבאס, מהראשונים שהביאו את הבישול הערבי לקדמת הקולינריה, מאוכזב ומוטרד, ולא רק בגלל המסעדה שסגר והכסף שהפסיד בשנת הקורונה: "כשאני יושב וצופה בתוכניות בישול אני צוחק, כי יש שם הרבה מתמודדים ערבים שמגיעים לגמר ולחצי גמר, ואני שואל את עצמי כל פעם מחדש למה אין גם שופט ערבי?" תיקי גולן, YNET, 17.7.21 ♦

ממונה הקורונה החדש: אל"מ במיל׳ פרופסור סלמאן זרקא. רה"מ ושר הבריאות הודיעו כי מי שיחליף את פרופ' אש בתפקידו הוא זרקא בן ה-57, המשמש מנכ"ל המרכז הרפואי זיו בצפת ב-7 השנים האחרונות וחבר קבינט המומחים של "מגן ישראל". "מודה על הזכות", מאיר מרציאנו, חדשות 13,  14.7.2021 ♦

בטלוויזיה, באינטרנט, בעיתונות המודפסת. איש העסקים בסאם ג'אבר שולט כמעט ללא עוררין בשוק התקשורת בשפה הערבית בישראל, כך עולה מסקר לשכת הפרסום הממשלתית, אורן פרסיקו, העין השביעית,  12.07.2021 ♦

למה ספורטאים ערבים לא מתברגים למשלחות ישראליות לאולימפיאדה? במשלחת הישראלית יהיו 89 ספורטאים וספורטאיות, ממגוון ענפי תחרות ובגילים שונים, אבל ערבי או ערבייה – לא יהיו שם. כבר יותר מארבעה עשורים אין במשלחת הישראלית לאולימפיאדה נציגות מהמגזר, אף שיש שם ספורטאים שהגיעו להישגים באליפויות הארץ. כתבתם של ערן זינגר ויואב בורוביץ', מתוך כאן חדשות הערב 14.07.21 #קול_איסראיל

לא כל אחד יכול: הילד שהכין שיעורי בית לצד הכבשים במדבר – בדרך לדוקטורט. האיל אבו סבייח, צעיר מרשים מהיישוב הלא-מוכר אלבאט בצומת נבטים, היה חוזר בכיתה ו' מבית הספר, ומיד יוצא עם העדר אל המרעה, לבד, גם בתנאי מזג אוויר קשים. היום, עם תואר שני בחינוך, הוא פועל בכל ערוץ לעודד צעירים בדואים ללמוד, כדי לשנות את עתידם ולהשתלב טוב יותר בחברה. בין לבין, היה מעורב ביוזמה לסלילת כביש והקמת בית הספר היסודי הראשון ביישובו, איתן אלחדז ברק, YNET, 12.7.21 ♦

"הבנתי שאני יכול להשפיע בתוך שלוש שניות על מאות אלפי אנשים". עלאא מרעי גדל בנצרת, ובגיל 6 עבר לכפר בצפון ("זה כמו לעבור מניו יורק לקיבוץ") ■ בגיל 19 הלך ללמוד משפטים, עד שהתגלגל לתחום הפרסום ■ כשהבין שהתחום כושל בהנגשת מידע לחברה הערבית, פתח אפליקציה של אקטואליה לערביי ישראל…" אני מנכ״ל של אתר ואפליקציה בשם ואזקאם, זו אפליקציה של אקטואליה וברייקינג-ניוז המיועדת לערביי ישראל. אנחנו מעלים עדכונים שוטפים בנושאי אקטואליה, כלכלה, ולייף-סטייל. לאפליקציה יש כבר 420 אלף הורדות, כולן של ערבים תושבי ישראל..", ליאת לוי, גלובס, 11.7.21 ♦

"אמרתי לו מול כולם, אתה גזען. אתה מסרב לעלות אותנו למטוס רק בגלל שאנחנו ערבים". רפעאת ומוחמד אבו על עווה רק רצו לעלות לטיסה משדה תעופה רמון באילת לנתב"ג, לאחר יום עבודה. לטענתם, הם עוכבו, נחקרו והופשטו באופן פולשני ומשפיל, ללא כל סיבה, ולבסוף נדרשו לדחות את הטיסה ביום. "כבר כמה ימים אני לא מצליח להירגע מזה", אומר רפעאת,  גלית הראלי, המקום הכי חם בגיהנום,  08.07.21

"שמחה בלתי נתפסת": משפחות מעורבות חוגגות את נפילת חוק האזרחות. שעות אחרי שחוק האזרחות נפל בכנסת משפחות רבות בישראל שמורכבות מזוגות מעורבים שהחוק מנע מהן אזרחות ישראלית – קמו לבוקר אופטימי במיוחד. כתבתה של הדס גרינברג, מתוך חדשות הערב, כאן חדשות' 06.07.21 ♦

היבא יזבק על חקירתה במשטרה: "פוליטית ובלתי לגיטימית". חברת הכנסת לשעבר היבא יזבק מסרה בתגובה לחקירתה במשטרה כי מדובר בחקירה "פוליטית ובלתי לגיטימית. כל הפרסומים עליהם נשאלתי הם למעשה חומרים ממוחזרים שנדונו כבר בבית המשפט העליון, אריק בנדר, מעריב, 5.7.21 ♦

חבר ועדת המעקב עצור בגלל פוסטים בפייסבוק. "זו רדיפה פוליטית". מוחמד כנאענה מוחזק במעצר כ-3 שבועות בגין פירסומים ברשת החברתית ונאום פוליטי. עו"ד ג'בארין: "כתבי אישום שמתחילים במילים גדולות ומתבססים על פרסומי עבר מבטאים היטב כמה הם מאולצים", מאת: אורן זיו, שיחה מקומית, 5.7.2021 ♦

מנסור עבאס הדגים ב"המקור" מה עובר כל ערבי ישראלי. הסיטואציה שבה מצוי כל ערבי המבקש להשתלב בחיים החברתיים והפוליטיים בישראל היא של הליכה בתוך שדה מוקשים. הסאבטקסט של התחקיר על יו"ר רע"ם הוא הצורך בחשבון נפש יהודי, שירין פלאח סאעב, הארץ, 5.7.21 ♦

"התרבות הערבית נכחדת ונהיית אסורה". שאדי פרנסיס מג׳לטון • מעצב אופנה • בן 27 • גר בחיפה, "…הכנתי בגד וקראתי לו ׳ערבי מצונזר׳. זו מחווה לערבים במדינה, במיוחד ערביי 48' שלא שייכים לאף אחד ומצד שני משתייכים לשני הצדדים ובקושי מצליחים לחיות את התרבות שלהם. החומוס כבר לא שלי, הפלאפל כבר לא שלי, דבקה נהיה ריקודי עם. סמבוסק זה פתאום ישראלי. אפילו הכאפייה, סמל יפהפה של תרבות פלסטינית בינלאומית, הפך להיות סמל של טרוריזם״. מאי פלטי, הארץ, 2.7.21 ♦

"חולם על ארגון משותף שבו ערבים ויהודים עובדים יחד לטובת הכלל". עלא אגבריה, מנהל קרן ההלוואות של עמותת קרנות קורת…השראה? ההורים שלי. שניהם השלימו בקושי שמונה שנות לימוד, ולמרות זאת השכלה הייתה בבית לערך עליון. וכך, עם כל הקשיים הכלכליים, הם הצליחו לגדל חמישה ילדים – כולם משכילים ותורמים לחברה.", גלובס, 1.7.21 ♦

עשרות משפחות מפגינות ליד הכנסת: "חוק האזרחות – ענישה קולקטיבית". קרובי המשפחה של פלסטינים שאינם יכולים להתגורר בארץ מתוקף חוק האזרחות מוחים נגד הארכתו. חברי כנסת ממפלגות שונות, בהם עבאס, הגיעו לתמוך במפגינים. "קורא לרע"ם, מרצ ומיכאלי – עצרו את המו"מ על החוק הנפשע", אמר עודה, ברקע הקשיים בהעברתו בכנסת, יואב איתיאל, וואלה, 29.6.21 ♦

״קרוב רחוק״: סדרה חדשה מביאה למסך העברי את עולמם הפנימי של צעירים ערבים. הסדרה התיעודית החדשה ״קרוב רחוק״ (قربة غربة) שתשודר החל מהלילה ב״כאן 11״ חושפת ומלווה את ההתמודדויות של צעירים ערבים המתרחקים, פיזית ומטאפורית, מהמקום בו גדלו…סדרה שיצרו אחלאם כנעאן, ניקולאס יעקוב ואיילת בכר הופקה במקור עבור ״מכאן״ – חטיבת המדיה בערבית בתאגיד השידור הישראלי – בתמיכת קרן מקור, הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה והחממה האינטלקטואלית לפיתוח יצירה תיעודית במכון ון ליר בירושלים. אולם ב״כאן 11״ החליטו באופן תקדימי לשדר אותה במלואה גם אצלם…הסדרה כוללת שישה פרקים שישודרו בטלוויזיה, שלושה פרקים קצרים יותר שישודרו ברשת ושלושה פרקי פודקאסט – כולם בערבית מדוברת על גווניה השונים…", נטלי אלז, הארץ, 28.6.21 [לצפיה בסדרה] ♦

ערבים? הבריכה בכפר הנוער בן שמן "בתפוסה מלאה", יהודים? "אין בעיה" | האזינו. עלאא אבו חמד מלוד התכוון להגיע בסוף השבוע האחרון לבריכה ליד ביתו עם רעייתו והילדים, אך שמע שלא מכניסים ערבים • הוא החליט לבדוק בעצמו – כשהתקשר והציג את עצמו כיהודי הוסיפו אותו לרשימת הכניסה, אך כשהזדהה בשמו האמיתי הטון השתנה מיד • מנהל המקום ל-N12: אין פה אפליה, בתפוסה מלאה אני לא יכול להכניס אנשים • האזינו לשיחה, אור רביד|N12| פורסם 27/06/21 ♦

בלי זכויות בסיסיות, עם פחד תמידי מגירוש: נפגעי התיקון לחוק האזרחות מדברים. מאדלין, ילידת ירושלים, לא יכולה לעבוד או להירשם ללימודים. אימאן, אם יחידנית לשלושה, ביקשה היתר שהייה ונדחתה. נדא, אמא לשמונה, נעצרה. כך הורס החוק האוסר על איחוד משפחות של ישראלים ופלסטינים את חייהם של אלפים, ניר חסון, הארץ, 24.6.21 ♦

ניזאר אלכאטר: הפסנתרן מלוד שמנגיש מוזיקה לקהילות מוחלשות. ניזאר אלכאטר, פסנתרן יליד לוד, ייסד עמותה שמטרתה לגלות ולטפח כישרונות מוזיקליים בקרב תלמידים ערבים. כתבה ראשונה בסדרת ״תרבות 21״ על נשות ואנשי תרבות מהחברה הערבית, שירין פלאח סעב ונטלי אלז, הארץ 21, 23.6.21 ♦

"המדע היה עבורי אמצעי להשתחרר מסטריאוטיפים". ד"ר למא טראירה-אבראהים ממכון ויצמן למדע על מדע ודעה קדומה…"בסופו של כל יום, בעלי ואני שואלים את עצמנו, האם השכלנו היום ללמד את ילדינו להיות בני-אדם הכי טובים שהם יכולים להיות", אומרת למא. "בעוד כעשרים שנה, הייתי רוצה לראות אותם מאושרים, שיגשימו את עצמם, ומעבר לכל, שיהיו חופשיים מכל המגבלות שהחברה מנסה לכפות עליהם. אז אני אגיד שהצלחנו". מסע הקסם המדעי, מכון ויצמן ו YNET, 23.6.21 ♦

החבר החדש בקיבוץ שדות ים: מוחמד מכפר קרע. ב-2005 הגיע מוחמד עתאמנה-עוסמאן, בן 38 מכפר קרע, לעבוד בקיבוץ שדות ים. הוא הכיר שם את שונית, בת קיבוץ שהפכה לרעייתו, ויחד הם מגדלים את ניל בן השנה. בשבוע שעבר התקבל רשמית ברוב גדול כחבר מן המניין. "פה אני לא ערבי או יהודי, פשוט בן אדם", יואב איתיאל ואלי אשכנזי, 22.6.21 ♦

השר מכפר קאסם: עיסאווי פריג' בדרך לשולחן הממשלה. ערב הבחירות האחרונות שקל עיסאווי פריג' את המשך דרכו הפוליטית. אלא שהנסיבות גלגלו את מפלגתו, מרצ, ואותו, לשולחן הממשלה, כשר המיועד לפיתוח אזורי. כעת, רגע לפני השבעתו לשר, הוא מסביר כיצד יתמודד עם הצבעה על המבצא הצבאי הבא, יואב קרקובסקי, כאן חדשות, 12 ביוני 2021 ♦

"הצעיר הערבי רואה מקרוב את המקביל היהודי וקשה לו". ג'מאל חכרוש, הניצב המוסלמי הראשון במשטרה, מסביר מה הוביל למהומות: המדינה לא מספקת אופק לצעירים מהמגזר וחייבת לשנות את דפוסי ההתנהגות והתפיסות. ולמרות הכל, הוא מזהה גם כמה נקודות אור, אייל לוי, מעריב,  10/06/2021 ♦

המוזיקאי נביל עבוד-אשקר מספר על האירועים המרגשים בחייו. מנהל עמותת "פוליפוני" בנצרת, שאמורה להגיע לראשונה למשכן לאמנויות הבמה בתל-אביב, מספר על הדרך שעבר, ועל רגשותיו כלפי המהומות בארץ: "קיבלתי את זה בצער, אבל זה חיזק אותי", יעקב בר-און, מעריב,  09/06/2021 ♦

כללי המשחק השתנו: שחקני הנבחרת מהמגזר במשימה בלתי אפשרית. ההתבוננות השונה על חגיגות שערים של שחקנים ערבים, התפיסה הבעייתית, הדרישות הלא הגיוניות לנאמנות שלא דורשים מיהודים והטעות שעשה דאבור למרות הכל בנושא רגיש, נפיץ וכזה שפוגע קודם כל בנבחרת, רון עמיקם, ספורט 1, 5.6.21 ♦

ערבי טוב הוא ערבי מאושר ותורם, שאינו מושפל. המאבק העיקש של חלקים שונים בחברה היהודית הישראלית ליצור את הערבי האידיאלי המותאם לצורכיהם הפוליטיים, הוא זה שיצר את הציפיות האישיות של חלקים שונים בחברה, והוא זה שגרם לאכזבה שלהם לנוכח האירועים הקשים שקרו לאחרונה, פרופ' יוסף משהראוי, ישראל היום, 19/5/2021 ♦

כולם רצו שוג'די זאבט מכפר מנדא יהיה רופא. בסוף הוא ייסד חד-קרן. מהיום שקיבל את המחשב הראשון שלו ידע זאבט מה ירצה לעשות כשיגדל. הוא השלים לימודי הנדסת תוכנה בטכניון, עבד 13 שנה בחברת הייטק, ולפני שנתיים הקים עם עוד שבעה שותפים את Orca Security. "זה היה מגניב להיפגש בבתי המייסדים ולעבוד, להתחיל משהו מאפס. החלום של כל אחד בהייטק זה לפתוח חברה ולהצליח. למזלנו זה עבד", מעין מנלה, כלכליסט,  29.05.21 ♦

הסופר איימן סיכסק: “מבחן הלגיטימיות שלנו לעולם לא נגמר". את השבועות האחרונים העביר סיכסק, מוסלמי שכותב בעברית, תושב יפו, הומו שגר עם בן זוג יהודי, בצפייה באירועים האלימים ובכתיבה בלתי פוסקת עליהם. הוא מבקר את התקשורת “שמזמינה ערבים לטלוויזיה רק כדי לנזוף בהם”, אך גם את רצח הנשים בחברה שגדל בה ואפילו את חבריו הליברלים שפתאום הכעס והפחד מעוררים בהם שדים. למרות כל זאת הוא אופטימי: “אולי מה שקרה עכשיו זו סטירת הלחי שתעורר את כולנו", שירי לב-ארי, כלכליסט, , 24.05.21 ♦

איבריו של מוחמד בן ה-17 שנורה למוות באום אל-פחם נתרמו ויצילו חיים של שישה אנשים. הנער מוחמד מחאמיד, שמשפחתו טוענת שנורה על ידי שוטרים סמויים בעיר לפני כשבוע, נותק הלילה מהמכשירים לאחר שמת מוות מוחי בבית החולים רמב"ם. ברגעים האחרונים לפני שנקבע מותו החליט אביו לתרום את איבריו החיוניים למען הצלת חיים… מוחמד, תלמיד בכיתה י"ב, שימש כראש מועצת התלמידים, ניגש למבחני בגרות והתעתד להמשיך בלימודים אקדמיים באוניברסיטה…" יואב איתיאל, וואלה, 20.5.21 ♦

הניסיון למצוא סימטריה הוא מותרות של הרוב. האלימות שראינו באירועי 2021 נעשו על ידי קומץ שלא מייצג את החברה הערבית, אבל שיח השנאה מערער את המרקם העדין ממילא של המדינה • אין סימטריה, אבל אין מקום לחפש אותה בחברה בה נרצחו יותר מ–110 אזרחים בשנה שעברה ויותר ממחציתה מתחת לקו העוני, מוחמד מג'אדלה, גלובס, 20.05.2021 ♦

כך מייצרים "פורע ערבי". מאז פרוץ המהומות עמלים בשירותי הביטחון בשרטוט הפרופיל – שלא לומר הקלסתרון – של הצעירים שלקחו בהן חלק. אז הנה, אני אעזור להם. זוהי כרוניקה של אקס-טריטוריה…", עלא גנטוס (יועץ לועד ראשי הרשויות הערביות), YNET, 21.05.21 ♦

התעלמתם מבעיות העומק והזהות שלנו – עכשיו אתם מתפלאים שאנחנו מפגינים. החברה הערבית מדממת מתופעת האלימות ומהנשק הבלתי חוקי • יצאנו לרחובות, זעקנו, התחננו לממשלה ולמשטרה שיטפלו, אך להם לא היה אכפת, ויותר גרוע – הם דרשו מאיתנו, כאזרחים, לטפל בבעיה, סוכינה סואעד (דוקטורנטית למגדר, בר אילן(, גלובס, 19.5.21 ♦

"אשתי עם כיסוי ראש, פחדתי לצאת איתה לטיילת בתל אביב". פרופ' יוסף משהראווי, שהתארח באולפן חדשות 12, ניסה להסביר את התחושות הקשות בציבור הערבי אל מול האלימות הגואה ברחובות …משהראווי: "הורדתי את כל סממני הרמדאן מהבית כדי שלא יידעו שזה בית ערבי. אנחנו לבד במערכה הזאת", אדוה דדון|N12| פורסם 15/05/21 ♦

סימון בתי ערבים כבר החל. "… הבוידעם גדוש בדוגמאות. על כן אפשר לומר שישראל נמצאת במשבר שלטוני. ישראל היא המון דברים, גם טובים וגם רעים, אך דבר אחד היא לא — היא אינה מדינה במובן הזה שהיא, על שלל מוסדותיה הרשמיים והחצי־רשמיים, אינה מכילה את כל אזרחיה, והמגמה הולכת ומחמירה. …" עודה בשאראת, הארץ, 16.21 ♦

למילים יש כוח, גם ל"מוות לערבים". שנים הרמתי את דגל ישראל בגאווה. חונכתי לשותפות, לדו־קיום, לאהבת ארץ ישראל. אלו זיכרונות הילדות שלי. ייצגתי את המדינה בעולם, ואמרתי: "ישראל היא המדינה הכי בטוחה לערבים במזרח תיכון, אין לנו ממה לחשוש". אתמול בבוקר התעוררתי למציאות קשה מאוד, שבה אני חוששת להגיד שאני "ערבייה",  שירין פלאח סעב, הארץ, 14.5.21 ♦

למוחמד בן ה-18 אין כסף או חלום. והוא הפנים של הסבב הבא מול הערבים בישראל. הוא נולד בכפר מוזנח ולא מוכר בפזורה. הוא לא פוחד מהמשטרה אלא מנקמת דם. אין לו עבודה, תקווה או שייכות ישראלית, רק זהות איסלאמית ופלסטינית. כך נראה העימות הבא, ד"ר הגר להב, YNET,  14.05.21 ♦

9 ערבים אזרחי ישראל מסבירים מה הוציא אותם לרחובות לפני ההסלמה. "אנחנו לא יכולים לשתוק על מה שקורה היום במדינה", אומרת נדין בדוויה מרמלה. היא ושמונה אזרחים ערבים אחרים מספרים מדוע יצאו לרחובות בשבועות האחרונים… בשיחות עם "הארץ", הם פורסים את הסיבות השונות שהוציאו אותם לרחובות, ונגד מה ומי הם מוחים…", נדין אבו לבן, פאטמה ח'מאיסי, מריה ראשד, פאדי אמון, זינה אבו זרקה וחנין מג'אדלי, הארץ 21, 12.5.21 ♦

"אומרים שאני משת"פ. חברים שהיו כמו אחים שלי לא מדברים איתי". הוא גדל ברובע המוסלמי בירושלים, אין לו אזרחות, ועד לפני חמש שנים לא ידע מילה בעברית. אלא שיום אחד החליט סולימאן מסוודה לעשות הכל כדי להשתלב ולהצליח. היום הוא הכתב של "כאן" בבירה, איילת שני, מוסף הארץ, 12.5.21 ♦

אסור לו להיות ערבי: הדרישה הבלתי אפשרית ממואנס דאבור. כוכב הנבחרת העז לדבר על המהומות בירושלים, ומיד חטף אש. התגובה שלו לגינוי מצד ההתאחדות מוכיחה עד כמה מורכבת הסיטואציה שבה הוא נמצא: היהודים לא רוצים לשמוע ממנו שהוא ערבי – הערבים דורשים שיגיד זאת כל העת, נדין אבו לבן (הארץ (21), 10.5.21 ♦

הזעתר המופלא של איש האלוהים. מאז משבר הקורונה פסקה כליל תנועת הצליינים לארץ. את הזמן שהתפנה מנצל הבישוף האני שחאדה לשימור מזון בטכניקות מסורתיות, לצד ייצור מוצרי קוסמטיקה טבעיים בהשראת כתבי הקודש, רונית ורד, הארץ, 29.4.21 ♦

אני פלסטינית, אבל אינני טרוריסטית. – أنا فلسطينية، لكنّني لست إرهابيّة! השיח המפלג הוא הפצצה המתקתקת ולא הריבוי הטבעי בקרב החברה הבדואית בדרום.. אימי פלסטנית ואני פלסטינית, אבל אינני טרוריסטית שמנסה לפגוע בביטחון המדינה. כמוני רבים, תורמים למדינה, ומשלמים מיסים, אנחנו לא נטל על המדינה! כן, רבים כמוני המכהנים בתפקידים בכירים באקדמיה הישראלית, במשק וחלק מהם אף משרת בצבא בדרגות בכירות, לא מהווים איום אלא משאב חשוב. הבחירה לראות בנו אויבים ולא אזרחים, היא הפצצה המתקתקת וזו הגישה שתצמיח את הטרור האזרחי…", נוזהה אלאסאד אלהוזייל, הזירה – الساحة הארץ, 26.4.21 ♦

"מאבדים את היכולת לזוז": איך כדורגלן ערבי שצם במשך חודש מצליח לשחק כדורגל? צום הרמדאן יצא השנה בתקופה העמוסה ביותר בעונת הכדורגל. הערב (20:00) תתייצב בני סכנין למשחק ברבע גמר הגביע, כשרוב שחקניה מוסלמים, שנאלצים לחפש פתרונות בעייתיים, כמו אימון מיד אחרי ארוחת ענק בארבע בבוקר. "אתה לא יכול לברוח מזה, אי אפשר לוותר לא על המשחק ולא על הצום", אומר מוחמד שכר… "הכי קל לוותר ולהגיד ׳אה, אני לא יכול, חם, אי אפשר להתאמן, אי אפשר לשחק. זה קשה, אבל לא משנה כמה נגיד שזה קשה – עד שלא עושים את זה, אף אחד לא יבין כמה שזה קשה"…סכנין היא אמנם הקבוצה הערבית היחידה בליגה, אבל הכדורגל הישראלי מוצף בשחקנים ערבים-מוסלמים. רבים מהם משחקים בקבוצות מערים בעלות רוב יהודי, וצריכים לקוות למצוא אוזן קשבת בצוות המקצועי של קבוצותיהם. ..", איתמר קציר, הארץ, 21.4.21 ♦

צעיר ערבי מיפו: "עמדתי לשכור דירה בת"א, כששלחתי ת.ז – בעל הדירה ביטל". עומר חמודה סיפר באולפן ynet שכבר סגר את כל הפרטים עם בעל הדירה, ורגע לפני החתימה על החוזה – שלח לו את תעודת הזהות שלו, שחשפה שהוא ערבי. לטענתו, זו הסיבה שהמשכיר חזר בו. "הוא רשם לי שצריך דייר שמאושר על ידי עו"ד, ואז מחק את המשפט הזה", אטילה שומפלבי, YNET,  20.04.21 ♦

מעראבה להרווארד ול-36 מיליון עוקבים: נאס דיילי, הישראלי המשפיע ברשת, משנה עולם. הוא רק בן 29, מבריק, דעתן, ביקורתי, חסר מורא ממוסדות ומשטרים, וגם מוסלמי, ישראלי והומניסט. שמו נוסייר יאסין, אבל עשרות מיליוני העוקבים שלו מכירים אותו כסנסציית האינטרנט נאס דיילי, שהפיק למענם יותר מאלף סרטונים בשלוש שנים, ביקר ב-64 מדינות וצבר יותר מ-13 מיליארד צפיות. עכשיו הוא במרוץ להכשיר עוד אלף יוצרי תוכן בני דמותו. שיחה מרתקת ומפתיעה עם אחד הישראלים המשפיעים ביותר בעולם, אמיר בוגן, ניו יורק, YNET, 14.04.21 ♦

לוסי אהריש תוקפת את כל המבקרים: "נישאר לכם תקועים כמו עצם בגרון". "ואם אבא שלי היה עושה פיגוע, חס וחלילה, מישהו היה לוקח אותי לעבודה? אני לא הייתי מנקה את הבלטות בחדשות 12"… אשת התקשורת שהביאה לאחרונה ילד עם צחי הלוי שיתפה במה שעברה בשנתיים הקשות בחייה האישיים • על הביקורת שספגה כמוסלמית שנישאה ליהודי ("למה כל הרוע הזה?"), על ההפלות שעברה, על אובדן מקום העבודה – ועל ההחלטה להצטלם ל"מחוברים" ("הרגשתי שאני צריכה רגע לחשוף את הנשמה שלי") • לוסי אהריש בריאיון חושפני, אילן לוקאץ', N12, אולפן שישי, 16.4.21♦

הגיל שבו המדינה מגלה לצעירים הערבים: אתם לא חלק מהחברה הישראלית. אפשר לעשות יותר כדי למנוע את האלימות ביישובים הערביים, אך האחריות לכך יושבת גם על כתפי המנהיגות הערבית • צעירים ערבים רבים יוצאים מזרועות מערכת החינוך היישר לשיטוט ברחובות • הפתרון לכך היא יצירת מסגרת חדשה שעשויה לסייע מאוד לתחושת השייכות והגאווה שלהם • ואל תזכירו את המילים "שירות אזרחי" • דעה, שי פירון (לשעבר שר החינוך), N12, 12/04/21 ♦

תרשמו: אני פלסטיני אזרח ישראל. התגובה היהודית ההיסטרית למונח "פלסטיני" נובעת מבלבול בהגדרות של לאום, אומה ועם. אין שום סתירה בין הלאום הפלסטיני שלי לבין האזרחות במדינה שלחוקיה אני מציית, ד"ר ואיל כריים, YNET,  09.04.21 ♦

מחכים לפסח: איך הפכו המצות ללהיט ברחוב הערבי? אם נמאס לכם מהמצות, כדאי שתדעו שיש מי שמצפה להן במשך כל השנה • בחברה הערבית חלה עלייה במכירה שלהן ויש מי שרואה בהן סמל לשותפות • תושבת המגזר מחיפה: "אנחנו זוללים את זה בלי הפסקה, זה יותר טעים מלחם", N12, 03/04/21 ♦

הערבים בישראל הרבה יותר ישראלים ממה שנדמה לכם. "…אצל חלקים גדולים בציבור הערבי, קול למנסור עבאס הוא קול לשילוב של ערביי ישראל בממסד הישראלי, אחרי שנים של הנהגה ערבית שייצגה מדיניות בדלנית….כל ממשלות ישראל קיפחו את אזרחי ישראל הערבים אבל התגובה של ההנהגה הערבית לקיפוח הזה שגויה…", ג'לאל איוב, זמן ישראל, 23.3.21 ♦

"לא כל יצירה פלסטינית צריכה לשאת על כתפיה את סבל העם". השחקן והזמר ריאד סלימאן נולד וגדל בחיפה ומשתייך לסצנה היצירתית שלה. בסדרה החדשה "נאפס" הוא מגלם סטודנט ערבי היפסטר שנהפך לסוחר סמים תל־אביבי, והתפנית העלילתית הזאת מפתיעה גם את החברה שממנה בא "כי אפילו לערבים יש טייפקאסט על איך נראה ערבי", רותה קופפר, כלכליסט, 08:38 , 17.03.21 ♦

אללה אינו מרחם על ילדי הגן. אלטייב ע'נאים לא כותב שירה פוליטית ישירה ונוקבת כי אם להפך: הוא מנפה ממנה את הטינה והעדריות ומצווה על עצמו ללכת "עם שבילי לבך הטהור, כחלב עז כפרית", אילן ברקוביץ, הארץ, 12.3.21 [רא גם: סוכן תרבות: קובי מידן משוחח עם אלטייב אלע'נאיים על "תעודת זהות" של מחמוד דרויש, גלי צה"ל, יולי 2016] ♦

אב הנער שנרצח: "הוא מת לי בידיים, הילד האהוב שלי". בג'לג'וליה עדיין לא מעכלים את האובדן הקשה של מוחמד, שנורה אמש למוות בגיל 15 בלבד • אביו שחזר הבוקר: "שמעתי יריות וראיתי את חברו מוסטפא שותת דם. ביצעתי בו החייאה ואז ראיתי את הבן שלי מת" • בבית החולים מאיר עוד נאבקים על חיי החבר בן ה-12 שנפצע קשה, ברהנו טגניה|פוראת נאסר|N12| פורסם 10/03/21 ♦

האביב הערבי – הישראלי: הצעירים שמורדים במוסכמות ולא חוששים מהתגובות. מזדהים כפלסטינים, לא מתחתנים בגיל צעיר, בוחרים לדבר בעברית ויוצאים בגלוי מהארון • ללא חשש מהתגובות ברחוב היהודי והערבי, 3 ערבים-ישראליים חושפים בסדרה חדשה את העולם הצעיר שלא כל-כך מוכר • "הרבה דברים לא מקובלים בחברה הזאת אז מפחידים אותנו מהם", אוהד חמו |המהדורה המרכזית| 09/03/21 ♦

סערת אבתיסאם מראענה מעלה את השאלה: מה מותר לצפות מערביי ישראל? הגיע הזמן להגדיר את הציפיות שלנו מהם בצורה הוגנת וסבירה, ולהפסיק את ההתחסדות הצבועה שמתעלמת מהעובדה שבמשך רוב שנות המדינה, להיות ערבי בישראל לא היה קל, אהוד אולמרט, מעריב,  05/03/2021  

הנהג שדרס למוות צעיר בי-ם: "הם רצו לרצוח אותי כי אני ערבי". אחרי ששוחרר מבית החולים, הנהג הדורס נלקח לחקירה, שם סיפר לחוקרים כי כשנקלע לרחוב בשכונת מאה שערים, "התחילו לתקוף אותי ולזרוק עליי אבנים". מעצרו הוארך ביומיים, יוסי אלי, חדשות 13, 1.3.21  [ראו גם: כאן] ♦

ניסו לקנות דירה וסורבו: "לא מעוניין למכור לערבים". רנא ואליאס מחיפה יצרו קשר עם מתווך בנוגע לדירה שהתעניינו ברכישתה – והופתעו לגלות שהבעלים מסרב למכור להם בשל מוצאם • בת הזוג, שעובדת בעצמה בשכונה חרדית, העלתה פוסט שבו שיתפה את האכזבה והתחושות אחרי המקרה • "נגעלים מהגזענות שקיימת במדינה הזאת", כתבה רנא, פוראת נסאר|N12| פורסם 23/02/21 ♦

מתגעגע לרבין ולח"כים הערביים מפעם, וזורק במודע את קולו לפח. ראיון עם דראושה. במשך שנים, היה עבד אל-והב דראושה סמל הציבור הערבי. היום, בגיל 77 הוא פנסיונר שנזכר בערגה בממשלת רבין, חוזר לשליחותו הסודית כשערך ביקור תנחומים רב חשיבות אצל אסד, ובעיקר לא מתעגע כלל. קול מהעבר, מורן שריר, הארץ, 23.2.21 ♦

"עיר האותנטיות": היזם מאום אל-פחם שהולך לשנות את שכונת בת גלים. חסן ג'בארין מחזיק בבעלותו כבר שלושה מלונות, והוא מכוון עכשיו לרביעי – בית מלון שיוקם בבניין הקזינו ההיסטורי בחוף בת גלים בחיפה. בריאיון איתו הוא מספר מה משך אותו מאום אל-פחם לחיפה, ומדוע הוא חושב שבת גלים היא שנקין של הכרמל. כתבתו של ערן זינגר מתוך כאן חדשות | חדשות הערב 17.02.21 ♦

לא את האזרח הערבי הם רוצים, אלא את הפתק שלו. המתקפה על אמירותיה (המקוממות, כמובן) של אבתיסאם מראענה, מוכיחה שהפוליטיקאים בארץ ישמחו לקבל את הקול הערבי, אבל בלי לנסות להבין את החוויה שלו מהחיים במדינה..דבריה של מראענה לא פסחו עליי. הם גרמו לי לאי-נוחות רבה מהסגנון המתגרה, אבל פסילתה אתמול (יום ד') על ידי ועדת הבחירות, שמורכבת מנציגים פוליטיים, מבהירה שהפוליטיקאים הישראלים לא מוכנים לקבל את האזרח הערבי – על רגשותיו, תחושתיו והחוויה שלו מהחיים במדינה – אלא רק את הפתק שלו בקלפי…", פאדי מקלדה, YNET, 18.02.21  ♦

מיהו ערבי טוב: מחשבות בעקבות "פרשת" אבתיסאם מראענה. היסטוריונים מספרים שההבחנה בקרב יהודים-ישראלים בין "ערבי טוב" (או "ערבי מחמד") ו"ערבי רע" קיימת עוד מתקופת היישוב, ופסיכולוגים פוליטיים מוסיפים שהחלוקה הזאת מתרחשת אצל ילדים ישראלים כבר בילדות. קווים לדמותו של "הערבי הטוב"…אפשר לומר שערבי טוב הוא פלסטיני שעבר אינטגרציה בחברה הישראלית, אבל ההגדרה הזאת כוללנית מדי ואינה מסבירה מהי בדיוק החברה הישראלית, ומה כוללת האינטגרציה בה. … למעשה, הפלסטינים נמצאים במצב בלתי אפשרי – דורשים מהם להזדהות עם המדינה, אבל גם לא מאפשרים להם אינטגרציה מלאה..", פרופ' ליאורה שיאון, הפורום לחשיבה אזרוית, 8.2.21 ♦

אפשר קפה (אמריקאנו עם חלב שקדים)? יארא נ. זרייק, 28.1.21 ♦

עלא דקה – שחקן ומוזיקאי, בן 26. גר בתל אביב, הארץ ענייני פנים, 4.2.21 ♦

אחמד טיבי בפגישה עם רוני קובן. ח״כ אחמד טיבי מנסה לחבר בין הזהות הפלסטינית שלו לישראליות, עדיין חולם על מזרח תיכון חדש, נטול כיבוש וגזענות. מדוע חלם להיות טייס, על מה הוא מצטער בקריירה הפוליטית ולמה הוא מתעצבן כשהוא נשאל על להט״ב? כאן 11, 20.1.21 ♦

נולד בראמה, גר בפריז ומערבב מתח, רעש ותסכול עם הומור מקאברי. האלבום החדש של פרג' סלימאן, כמו כל המוזיקה שלו, נע בין שני תדרים: הראשון רגיש ומלנכולי, והשני פרוע, אגרסיבי ומלא הומור, בן שלו, הארץ, 19.1.21♦

הרדיפה נגד מוחמד בכרי היא הסיפור של כולנו, היוצרים הפלסטינים. ישנם שני ייצוגים בלבד של הסיפור הפלסטיני שלגיטימיים בעיניי ישראל: או כפולקלור, או כטרוריסטים. מי שחורג מהמשבצות האלה הופך למטרה. לא פלא שיותר ויותר יוצרים פלסטינים עוזבים את הארץ, מאת: סוהא עראף (תסריטאית ומפיקה) שיחה מקומית, 12.1.21 ♦

נתונים מתוך מדד הדמוקרטיה הישראלית לשנת 2020 של המכון הישראלי לדמוקרטיה:

  • אמון הציבור הערבי במוסדות נמוך מזה של היהודים וצנח משמעותית בהשוואה לשנים קודמות. בית המשפט שנהנה מאמון הרוב ביוני (60%) צנח ל-40% באוקטובר. גם האמון במפלגות נפגע קשות, אחרי עלייה ל-30% ביוני (לעומת 20% אשתקד), התרסק האמון במפלגות ל-14% באוקטובר.
  • חלק ממדינת ישראל ובעיותיה: 84.5% מהציבור היהודי בישראל מרגישים חלק ממדינת ישראל ובעיותיה, לעומת 44% בלבד מהציבור הערבי. ♦

שליטה בשפה העברית (נתוני למ"ס – 4.1.21):

  • בקרב הערבים, ניכרת רמת שליטה נמוכה, רק כשליש מהם (32%) שולטים בדיבור ברמה טובה מאוד.
  • 43%  מהערבים שולטים ברמה בינונית, חלשה או אינם מדברים כלל בעברית.
  • שיעור הגברים הערבים השולטים ברמה טובה או טובה מאוד (67%), גבוה יותר מהשיעור בקרב הערביות (46%).
  • ל-54% מהנשים רמת שליטה בינונית, חלשה או שהן אינן יודעות כלל לדבר בעברית. ♦

אחמד חמדון נהפך לקיבוצניק ומבשל מליקוטי השדה. לפני יותר מעשור מידן שדה נטש כמעט כליל את מקורותיו הערביים והצטרף לקיבוץ לוטם כחבר מן המניין. אלא שאז הוא נכנס למטבח, התחיל ללקט וחזר למקורות… השם מידן שדה, מפתיע ומסקרן לתהות על מקורותיו. הסיפור, שנפרש כולו בסרט "כבר לא אחמד" (2006) של דוד דרעי, הוא על בחור בדואי שרצה להיטמע בתוך הקיבוץ הישראלי ולקבל על עצמו את מנהגיו….", דור וגנר, הארץ, 7.1.21  

גירוש הקצין הבדואי מבית העלמין: "הגזענות – מבית המחוקקים". אמיר מזאריב, אחיו של סא"ל מג׳די מזאריב, התייחס לאירוע שבו נדרש אחיו לעזוב את בית הקברות בזמן הלוויה של חייל יהודי. "הגזענות עטופה בעטיפות הלכתיות או דתיות שזוכות לחיזוק מן הממסד הישראלי", כתב במכתב למנהיגי המדינה, כרמלה מנשה, כאן 11, 07 בינואר 2021 ♦

הקורונה האיצה את הישראליזציה שעוברת החברה הערבית. הידידות המופגנת והדהירה לנורמליזציה של העולם הסוני המתון עם ישראל, שנשלטת כבר מעל עשור על ידי הימין הישראלי, מחייבת גם את החברה הערבית בישראל לעשות הערכת מצב מחדש בשאלה – לאן פניה מועדות… החברה הערבית בישראל עוברת כבר שנים רבות תהליך של "ישראליזציה", אולם עד כה נראה היה – כי לא הייתה לגיטימציה להחצין תהליך זה יתר על המידה..אם מדינות ערב מאסו בפלסטינים, מדוע שדווקא ערביי ישראל יהיו ה"שופר" שלהם?..", תא"ל במיל' אמיר אביבי (תנועת הביטחוניסיטים), גלובס, 15.12.20 ♦

בסך הכל ביקשנו הוצאות נסיעה. "מלכתחילה לא היה לי רף ציפיות גבוה ביחס לחוק העליונות היהודית והנחיתות הערבית, המכונה חוק הלאום,… אשאיר את הטיפול בסוגיה לבתי המשפט, אך פסיקה זו מעוררת את השאלה: איך נהפך עניין טריוויאלי של מימון הוצאות נסיעה לילדים, לשיח של זהויות?.. כך נהפך שיח הזהויות לכלי מסוכן בידי האליטות, כדי להבטיח עליונות, לזכות במשאבים ולפגוע באוכלוסיות החלשות…", קאסם בכרי, הארץ, 14.12.20 ♦

"אין מקום לשף ערבי שמביא פרשנות אישית. פרשנות למטבח שלנו רק ליהודים מותר לעשות". אוסמה דלאל, שף מחונן שעבד אצל רפי כהן ויונתן רושפלד, פתח וסגר שתי מסעדות • אחת שהצליחה יותר מדי ואחת שהצליחה פחות מדי • עכשיו הוא פתח בתל אביב חנות דגים ייחודית שתורים משתרכים בפתחה, חיליק גורפינקל, גלובס, 12.12.20 ♦

סמל לדו-קיום ולסובלנות: מת חמיס אבולעפיה, מבעלי המאפייה המפורסמת. אבולעפיה היה לפנים של משפחתו היפואית המיוחסת. הוא למד מדעי הרוח והחברה, תקשורת ומשפטים, וניסה להיאבק באיבה בין ערבים ליהודים. "אם נאמץ את רוח הפשרנות, לפיה אין תאווה מושלמת, נוכיח שאפשר אחרת", אמר בעבר. הוא מת בגיל 60, חודש לאחר שלקה בקורונה…אבולעפיה ניסה להיאבק בגזענות ובאיבה משני הצדדים. "אל נא נאמין בסיסמת המוות 'לנצח תאכל חרב'. אם רק נאמץ אל לבנו את המחוות האנושיות, ואת רוח הפשרנות, לפיה אין תאווה מושלמת אלא כל צד יקבל את מחצית תאוותו – נוכיח שאפשר אחרת…", עופר אדרת, הארץ, 29.11.20 ♦

"אמא לא ידעה קרוא וכתוב אבל הייתה אומרת: תראה לי שיעורי הבית שהכנת". פרופ' ג'יהאד אל–סאנע נולד בכפר הבדואי הלא מוכר תל ערד, שם חיה משפחתו ללא חשמל וללא מים • היום הוא מלמד מדעי המחשב באוניברסיטת בן–גוריון ויש לו סטארט–אפ מבטיח בתחום המציאות הרבודה • הוא גם פועל לקידום ההיי–טק בחברה הבדואית וחבר בעמותה המפעילה בית ספר למצוינות במדעים ביישובי הבדואים , טל שחף, ממון ידיעות אחרונות, 5.11.20 ♦

שאדי עאזם מונה לסגן הממונה על השכר. עאזם החל את דרכו במשרד האוצר בשנת 2006 בתור כלכלן ביחידת האכיפה ובהמשך מונה לתפקיד סגן ראש יחידת האכיפה. כעת ימונה לראש היחידה לאכיפת חריגות שכר. גד ליאור, YNET, 29.10.20 ♦

הראפר מהגטו לא נותן לשום דבר לעצור אותו. אחמד גואר חי בגטו, שכונת הגטו ברמלה. בצל הסמים, הפשע והיריות ששומע מהחלון הוא רק רוצה לעשות דבר אחד – מוזיקה. תכירו את הראפר הערבי מהגטו, אמן שמשמיע את השירים למי שרק מוכן לשמוע, מחלק אלבומים וחולם על הוליווד ולא ממש שם על מי שמזלזל ולא מאמין בו, דוקותיים, מערכת כאן, 20.10.20 ♦

החוקר שפתר 22 מקרי רצח, והיה בטוח: בפרשת רחל הלר נכלא האיש הלא נכון. חנא חדאד פענח את הרצח הראשון שלו בשנות ה-40, פיקד על תחנות המשטרה בצפון ולימים היה ח"כ ואף שימש גם כסגן יו"ר הכנסת. הוא קיבל לידיו את חקירת רצח החיילת שהסעיר את המדינה, אך לאחר שלא קיבלו את עמדתו בפרשה, בחר לפרוש מהשירות. לפני כשבוע וחצי הוא מת בגיל 101, אלי אשכנזי, וואלה, 17.10.20 ♦

ברקוביץ': "11 שחקנים ערבים? לא אחיה עם זה". הפרשן וכדורגלן העבר, אייל ברקוביץ', ממשיך לעמוד על כך שקפטן נבחרת ישראל חייב לשיר את המנון המדינה: "11 שחקני נבחרת מהמגזר הערבי? אתה תחיה עם זה, אני לא", חדשות סרוגים12.10.20 10:30  , כ"ד בתשרי תשפא ♦

השחקן עלי סלימאן: "הח"כים הערבים צריכים לפרוש מהכנסת ולבקש אוטונומיה". ממושבו בנצרת הפך עלי סלימאן לאחד השחקנים הפלסטינים המצליחים בארה"ב. "רוב חיי חייתי באופטימיות ולצערי היום אני לא רואה אור בקצה המנהרה", הוא אומר בראיון לוחמני ומספר מדוע סירב להצעות לשחק ב"פאודה" ואיך תפקידו החדש כאיש־זאב ב"ג'ודה" קשור לגזענות כלפיו, הרמתי ידיים, אין לי אפילו סוכנת בארץ", אומר השחקן הפלסטיני עלי סלימאן, "או שנותנים לך תפקיד של מחבל או כלום. לא תראה תפקיד של ערבי עורך דין או רופא. כדי לשנוא צריך לצייר את הערבי כמפלצת, זה עוזר לביבי לשטוף למיליונים את המוח". ,  איתי שטרן, גלריה הארץ, 7.10.20 ♦

"מודל בתי האבות הציבוריים נכשל; קשישים רבים הגיעו למצב של 'התאבדות פסיבית'". מדור "הכיסא הכחול": והפעם, ראיון עם ד"ר סמיר זועבי, עובד סוציאלי ומנהל תחום ייעוץ לקשיש במוסד לביטוח לאומי בנצרת • על הבדידות שמביאה לתמותה עקיפה: "אני נתקל בקשישים אשר במצוקה נוראית והמשך הם מפסיקים לאכול כמו שצריך ולא נוטלים תרופות", רן פוני, ישראל היום, 01.10.2020 ♦

ערבי טוב חייב לספר רק את הסיפור הישראלי, אחרת הוא בוגד ועוכר ישראל. היועץ המשפטי לממשלה אמור להיות זה שעומד על עקרונות הצדק והדמוקרטיה במדינה מתוקנת — מוחמד בכרי מגיב לדבריו של מנדלבליט על סרטו "ג'נין ג'נין … נולדתי בכפר אלבענה בגליל. אבי סאלח ואמי סעידה. שפת אמי ערבית והדת היא האיסלאם. לא בחרתי להיות מי שאני, והיכן יהיה ביתי, ומה תהיה זהותי. נולדתי שמי מצאצאי אברהם. זה לא עושה אותי יותר או פחות טוב מאחרים…בהיותי פלסטיני החי בישראל שמעתי שני סיפורים שונים — את הסיפור הישראלי ואת הסיפור הפלסטיני.. אני אזרח ששמע וגם סיפר את הסיפור הישראלי בתיאטרון ובקולנוע עד גיל 30 ולאחר מכן החליט לספר גם את הסיפור הפלסטיני כדי להיות נאמן לעצמו…", מוחמד בכרי, הארץ, 3.10.20 ♦

בית משפט השלום בנצרת קנס את חברת התעופה אל על בסכום של 36,000 שקל, לאחר שביטחון אל על ביצע בדיקה ביטחונית משפילה ומעקב אישי בשדה התעופה בבוקרשט לעורכי דין מהצפון, פוראת נאסר, טוויטר, 2.9.20 ♦

100 המשפיעים של דה מרקר (ספטמבר 2020):

הלב של הרופא מציל הלבבות מהצפון נדם בגיל 57. הקרדיולוג הבכיר ד"ר דיאב ג'אנם הציל את חייהם של אלפים באזור הצפון, אך את ליבו שלו לא הצליחו להציל. מנהל מערך הלב בבית החולים פדה פוריה מת מדום לב בביתו, בשישי, בגיל 57. בבית החולים ספדו לו: "אם היו אוספים את כל האנשים שחייבים לו את חייהם, היה צריך אצטדיון",ישראל מושקוביץ, YNET, פורסם 30.08.20 ♦

"הגיע הזמן לחיסול חשבונות חוקי": מתחם הפיינטבול מציע ללקוחותיו לירות בדמויות ערביות. אור רביד, N12, 18.8.20 ♦

צעקה קווירית לחופש: להט"בים פלסטינים דורשים שחרור. אחרי שנה סוערת ללהט"בים פלסטינים, שהתחילה בניסיון דקירה של צעיר והסתיימה בחוק טיפולי ההמרה, כ-200 איש השתתפו אתמול בהפגנה בחיפה. הדיון הגלוי בזכויות הלהט"בים, אומרים בקהילה, הוא תוצאה של 20 שנות עבודה, ואת העבודה הזאת אנחנו עושות לבד, בלי היהודים, מאת: לילך בן דוד, שיחה מקומית, 30.7.20 ♦

"אתה מיעוט בתוך מיעוט": הקשיים של הקהילה הגאה במגזר הערבי. צפו. חוק שנועד לאסור טיפולי המרה עורר מחדש את הדיון בתוך החברה הערבית בישראל על עצם הלגיטימיות של קהילת הלהט"ב. עכשיו פעילים ערבים חוששים שהשיח הדתי נגד הקהילה הערבית הגאה, שהולך ומקצין, יוביל בסופו של דבר גם לשפיכות דמים. הכתבה של ערן זינגר, מתוך חדשות כאן הערב 29.07.20 ♦

הראפר הערבי ששירת במג"ב התגבר על הסרטן הנדיר בו חלה. בסיפור של הראפר בישו מוסא אין שום דבר שגרתי: ערבי נוצרי ששירת במג"ב, ספג בקבוקי תבערה מפלסטינים בחברון ופינה מתיישבים יהודים מגוש קטיף בהתנתקות. ואם זה לא מספיק הוא התגבר על סרטן נדיר ואלים אחרי שעבר תשעה ניתוחים ואינספור טיפולי כימותרפיה, נעם ברקן, YNET,  30.07.20

מגטו לוד לגטו ורשה וחזרה. [מאמר תגובה] אליאס ח'ורי מפגיש את הגיבור הפלסטיני של ספרו עם מארק אדלמן, אחד ממפקדיו של מרד גטו ורשה, וכותב על הנכבה תוך הזדהות עם הקורבנות היהודים של הנאצים. תגובה על ביקורתה של עדי קיסר על "סטלה מאריס", אהוד עין גיל, הארץ, 5.8.20

"סטלה מאריס": ניסיון למצוא שפה חדשה שאפשר לספר בה על כאב, אליאס ח'ורי מתאר בספרו החדש את התבגרותו של צעיר פלסטיני בחיפה בשנות ה–60 ובאמצעות דמותו בוחן אם וכיצד אפשר לספר על הטראומה של הנכבה. בטון דחוס ומתוך תחושת דחיפות, הסופר מיטיב להציג זהויות שבורות ותודעות פוליטיות מגוונות, עדי קיסר, הארץ, 23.7.20

הסרטן הגזעני של רוי בוי גרם לצעירי המגזר הבדואי לשאול את עצמם – איזה מין עתיד יש לנו במדינת ישראל? הסרטון הגזעני של רוי בוי העלה פצעים ישנים והדליק נורות אדומות, שמוסתרות בדרך-כלל מתחת למעטה של הדחקה והתעלמות, סלאמה אל אטראש, גלובס, 22.07.20

"אמרו שאני מקבץ נדבות": הילדים מהסרטון הגזעני מדברים לראשונה. המשפחה הבדואית מסרבת לקבל את ההתנצלויות שפרסם "רוי בוי" בעברית וערבית, ומספרת לחדשות 13 על תחושותיה. "לא רק שהוא השפיל אותי, גם כל מי שצפה בסרטון עשה זאת. אם הוא יגיע – אגרש אותו", אלמוג בוקר ו עלי מוגרבי, חדשות 13, 13.7

שחקני הנבחרת מהמגזר העבירו מסר להתאחדות: "לא נשחק תחת ברקוביץ'". אחרי שכוכב העבר טען כי רק מי שישיר את ההמנון יכול להיות קפטן הנבחרת, אותם שחקנים העבירו מסר חד להתאחדות דרך ביברס נאתכו. אחד השחקנים הבהיר: "הסרת המועמדות שלו לתפקיד חסכה הרבה בלגן". ברקוביץ': "אני לא מתנצל על הנושא הזה", נדב צנציפר, YNET, פורסם 13.07.20

השגריר הבדואי הראשון:

  • ויכוח בממשלה סביב מינוי השגריר הבדואי: "כתב שישראל מדינה גזענית". אוחנה העלה פוסט שכתב אסמעיל חלדי ב-2017 נגד "חיסול" המורשת הבדואית, שנמחק. מנגד, שרים בישיבת הממשלה גיבו את השגריר החדש לאסמרה: "למה לפשפש בפייסבוק של עובדי מדינה?". לבסוף, אושר מינויים של חלדי ו-10 שגרירים נוספים. אשכנזי: "גאה במינוי נציג העדה הבדואית", טל שלו, וואלה, יום ראשון, 19 ביולי 2020 
  • שגריר של כבוד. בחודש שעבר סיפר בכאב הדיפלומט איסמאעיל ח'אלדי כיצד הותקף באכזריות על ידי מאבטחים בתחנה המרכזית בירושלים • "שכבתי על הרצפה וצעקתי להם שאני נחנק", טען בתלונתו במשטרה • אלא שגם החבטות המשפילות לא פגעו בפטריוטיות של האיש שהקדיש את חייו למדינה • עכשיו הוא עושה היסטוריה לאחר שמונה לשגריר הבדואי הראשון של ישראל • "שרדתי, החזקתי מעמד ואמשיך להעניק כבוד למדינה", כתב אמש לחבריו בקורס הצוערים, איתמר אייכנר, ידיעות אחרונות, 7.7.20
  • דיפלומט במשרד החוץ התלונן כי הותקף בידי מאבטחים בתחנה המרכזית בירושלים. הדיפלומט איסמעיל חלאדי אמר כי שלושה מאבטחים הפילו אותו לרצפה וריתקו אותו עד שהתקשה לנשום. המשטרה פתחה בחקירה, וגם חאלדי עצמו נחקר לאחר שאחד המאבטחים הגיש תלונה נגדית.. חאלדי, תושב הכפר הבדואי חוואלד שבגליל התחתון, הצטרף למשרד החוץ ב-2004 ושירת בין היתר בלונדון ובסן פרנסיסקו.  נעה לנדאו ואהרון רבינוביץ, הארץ, 15.6.20

"מחזירים את הקהל הערבי": המהפכה הקולינרית בשוק הפשפשים. לא מעט יזמים ערבים ביפו מבקשים לאחרונה לשים את האוכל היפואי המקורי במרכז הבמה. עם תפריטים בערבית והמון אידיאולוגיה – הם מנסים להחזיר עטרה ליושנה: "לא מתייפיפים" • שיטת השקשוקה, עמית אהרנסון, חדשות 13, יום חמישי, 18.6.20 

דו-קיום. אמיר חורי מסתער על עולם המשחק, מספר למה המוצא שלו לא צריך להפריע ליחסים עם הבת של גדעון סער ומבקש: אל תקראו לו ערבי טוב, איתי סגל, ידיעות אחרונות, 10.6.20

יונתן במקום עלי: הקרב על הזהות הערבית מגיע לבחירת שמות. שירן, ענבל, סיוון ורונן – הם רק חלק מהשמות שהפכו בשנים האחרונות לנפוצים יותר ויותר בחברה הערבית, אבל יש מי שמבקר את התופעה וטוען כי מדובר בניסיון לטשטש את התרבות ואת השורשים הערביים. כתבתו של ערן זינגר, מתוך כאן חדשות הערב 27.05.20 

סליחה על השאלה ילדים ערבים. ילדים ערבים עונים על שאלות שלא העזתם לשאול כמו: האם אתה ערבי, מוסלמי, או נוצרי? ומה אתם חושבים על ילדים יהודים? הטלויזיה החינוכית, 14.5.2020

"היה מתויג כערבי": כדי להתפתח ככדורסלן, הוא היה חייב לעזוב את ישראל. מוחמד אבו ערישה נולד ב-10 בנובמבר 1997 והתגורר עם משפחתו בכפר פוריידיס. לכדורסל הוא הגיע בעקבות שני אחיו הגדולים, שאדי וזידאן. שניהם שיחקו בליגה הארצית, הפועל טבריה והפועל קלנסוואה. את הכישרון הגדול שלו זיהה איש מכבי זכרון יעקב קובי ויינריב. .. מוחמד היה שחקן מאוד מוכשר, אבל היה לו תהליך לא פשוט בתור השחקן היחיד שמגיע מהמגזר לאקדמיה. היה לו קושי עם השוני במנטליות ובתרבות", מספר מאמנו באקדמיה ארז דגן…", אריה ליבנת, הארץ, 2.6.20

הריקוד האחרון של איימן ספייה. היעלמותו בים וטביעתו של האמן והרקדן מכפר יאסיף חשפה שוב את הגזענות המובנית בחברה היהודית בישראל, אך גם את הרצון של החברה הערבית להציג את פניה היפות בפני הרוב העוין. אולי במקום לרדוף אחרי הכרה מצד הממסד הגזעני, עדיף שנפנים את המסר החיובי שהעביר ספייה בחייו, מאת: סמאח סלאימה, שיחה מקומית,  28.5.20

"הוא באמת היה הראשון מסוגו": סיפורו של הרקדן איימן ספיה שטבע למוות השבוע. איימן ספיה, שכונה "בילי אליוט הערבי", רקד ברחבי העולם עד שהחליט לפני שנתיים לשוב לארץ כדי לקדם את המחול במגזר. "ראיתי ניצוץ בעיניים ותשוקה אינסופית לרקוד", נזכרת מנהלת האולפן למחול שבו למד, טל לוין, הארץ, 29.5.20

לא פשוט לאתגר את החברה הערבית מבפנים, אבל הוא עושה את זה. ג'לאל מסארווה * שחקן וקולנוען * בן 31 * גר בטייבה, מאי פלטי, הארץ, 21.5.20

כש-21% מהאזרחים מקבלים 2% מהכסף – לא עושים לנו טובה. אתם יודעים טוב מאוד שזו גזענות, אבל אתם נהנים מחוסר הצדק החלוקתי הזה, כי כך יש לכם יש יותר כסף..  את חלקנו לכלכלה אנחנו תורמים. אנחנו עובדים, משלמים מיסים, מסכנים את עצמנו במחלקות הקורונה, ובאתרי הבניה. אנחנו לא מבקשים טובות, אנחנו בני אדם שדורשים את שהוא שלנו….", מוחמד דראושה (גבעת חביבה), דה מארקר, 20.5.20

יום בחיי סמיר סובחי מחאמיד – כפי שציפיתי, תפקיד ראש עיר הוא כפוי טובה. בן 56, נשוי ואב לחמישה (בנו החמישי מת אשתקד בגיל 15), דוקטור להנדסה גנטית וראש העיר אום אל-פחם בהווה. רמדאן שונה השנה בגלל המגבלות: אין כינוסים והמסגדים סגורים, סיוון קלינגסבייל, הארץ, 14.5.20

המשבר והחברה ערבית – כשהקורונה תחלוף, הגזענות תישאר. הרשויות הערביות והבדואיות נקלעו למשבר כלכלי חמור בעקבות מגפת הקורונה • רק 2% מתוך תקציב של 2.8 מיליארד שקל שהועברו לשלטון המקומי – הגיעו אליהן • המשבר הבריאותי, הכלכלי והחברתי שאנו עוברים חידד את ההפליה שחווה החברה הערבית בישראל, ד"ר סראב אבו רביעה, גלובס, 13.05.20

اسا احنا الي منحكي ! עכשיו אנחנו מדברים! תרשום אני ערבי – עמוד פייסבוק עם סיפורים אישיים

אומרים להם שישחקו כדורגל וישתקו. בסרט הזה הערבים סוף סוף פותחים את הפה. הסרט "עוד לא אבדה" (רביעי בכאן 11, לצפיה) מעמת את ביברס נאתכו, בירם כיאל ומואנס דאבור עם שאלת הערביות ונבחרת ישראל. ערכו של הסרט מצוי בנכונות של שלושת השחקנים לעלות למגרש הזהותי ולהתמודד, למרות הבקשות להשתיקם, עם השאלה הפוליטית.. אחרי 52 דקות של צפייה ב"עוד לא אבדה" (כאן 11), סרטם של שוקי גוז'יק ושי להב, עולה מסקנה אחת באשר למוטיבציה של שלושתם: הם מוכנים לעלות גם למגרש הזהותי….", רן שמעוני, הארץ, 7.5.20 

"הערבים מקבלים את כל האש": דאבור, כיאל ונאתכו חוזרים לפרשיות המסעירות בנבחרת. דאבור נזכר בשיחה שלא קיבל מנתניהו ("חיכיתי, וזה לא קרה"), כיאל חוזר לתמונת "הבוסים" ("למה ליהודים מותר ולנו לא?") ונאתכו מגיב לברקוביץ' ("גאה לעמוד בהמנון"). הכדורגלנים הערבים פותחים את פצעי העבר בסרט "עוד לא אבדה" (רביעי, 21:30, כאן 11), מערכת וואלה! ספורט, יום שלישי, 05 במאי 2020, 09:00 ♦

כבוד למגזר: חוויות מהסרט שעקב אחרי כוכביה הערבים של הנבחרת. הקללות, שיתוף הפעולה והדו־קיום: רגע לפני שידור הסרט “עוד לא אבדה" (רביעי, כאן 11) – שעקב אחרי בירם כיאל, מואנס דאבור וביברס נאתכו – אחד היוצרים שי להב עם סודות מחדר ההלבשה, שי להב, YNET,  01/05/2020 ♦

השר דרעי נגד פרס ישראל: 10 זוכים – ואף אחד לא מזרחי או ערבי? בושה. מיכאל שמש, כאן 11, 30.4.20 ♦

שיוויון לא ניתן להמיר בכסף. "…אני גר בישראל, מקבל את שכרי ממנה ונהנה משירותי המדינה, ולכן הרגשתי אזרח במדינת כל אזרחיה. כל זאת היה נכון עד לדיונים בחוק הלאום,…החברה הערבית היא חסרת זהות: בגדה המערבית מתייגים אותנו כאזרחי ישראל, בעוד שבחו"ל רואים בנו כערביי 48. הממשלה הישראלית רואה אותנו כמיעוט ערבי נטול זכויות. למעשה אנחנו נופלים בין הכיסאות, אין לנו זהות ישראלית, פלסטינאית, או אפילו ערבית…", ד"ר אברהים אלבדור, הארץ, 28.4.20 ♦

ככה אנחנו אוהבים את הערבים שלנו — תהיו רופאים ותשתקו. "…מה היה משתנה אם לא היו ערבים כלל בקרב אנשי הרפואה בישראל? האם אז היה מוצדק להפלות אותם, להסית נגדם, ולהתייחס לנציגי הציבור שלהם כאל תומכי טרור? האם הלגיטימציה של ערבים בישראל מגיעה מכוח היותם רופאים, או בשל היותם אזרחים שווי זכויות?…", חן ליברמן (חדשות 13), הארץ, 19.4.20 ♦

כעס בחברה הערבית על הסגר: "יש מי שלא חוגג את פסח". ההנחיות המחמירות על סגר ממחר התקבלו בזעם בחברה הערבית: "אם היה מדובר בחג של המוסלמים, הסגר היה רק על היישובים הערביים". אחרים הוסיפו: "בגלל פסח עושים יום כיפור לשאר האוכלוסייה", חסן שעלאן, YNET, פורסם:  06.04.20 ♦

עכשיו כולם מצדיעים להם. ובלי המסכות? קמפיין של האם ראיתם את האופק לאחרונה?, 30.3.20 ♦

"אני חוזר מביה"ח מותש ושומע הסתה נגד ערבים – זה מקומם ומתסכל". קמפיין חדש מביע תמיכה באנשי הרפואה מהחברה הערבית, תוך קריאה לשנות את היחס המפלה וההסתה כלפי המגזר מצד אזרחים ופוליטיקאים. רופאים המשתתפים בקמפיין סיפרו ל-N12 על התחושות הקשות שמתלוות למאבק בקורונה: "אנחנו שותפים לגורל המדינה, נלחמים כתף אל כתף, והגיע הזמן שיבינו – דו קיום הוא אפשרי", אביבית מיסניקוב|N12| פורסם 31/03/20 ♦

השבועיים ששינו את החברה הערבית בישראל. משבר הקורונה טלטל את תודעת החירום של האזרחים הערבים, שחולקים שותפות גורל עם שאר האוכלוסייה. אסור לפספס את ההזדמנות הזאת, …אחרי שיסתיים משבר הקורונה, המציאות תיראה אחרת. הוא מן הסתם גורם הרס, אבל במקביל מצמיח הזדמנות לחיים משותפים אמיתיים. התוצאה תלויה גם בגילויי אחריות של מי שמנווטים את הספינה, אלה שעד כה נטו לאכזב ואף חיבלו בכך בזדון…", עו"ד רסול סעדה (מעוז), YNET, פורסם:  22.03.20 ♦

גם ערבים שאינם רופאים הם אזרחים. – متى أصبح "الروب" الأبيض شرطا للمساواة؟. במשך 72 שנים האזרחים הערבים ממשיכים להיות ילדים חורגים במדינת היהודים. אם הם לא חשודים כאיום ביטחוני או סכנה דמוגרפית, אז הם נמחקים מהמרחב הציבורי… המיעוט הערבי בישראל הוא מיעוט לאומי ילידי ובניו ובנותיו זכאים ללא תנאי לייצוג פוליטי ולשותפות שווה בקבלת ההחלטות שמשפיעות על כולנו. הרופאה והאח, הגננת והמהנדסת, הפועל במפעל ורואה החשבון הם אזרחי המדינה ונציגיהם הפוליטיים הם שחקנים לגיטימיים וראויים….", ד"ר אבו-מוך הוא רופא מומחה במערכת הבריאות הציבורית, ד"ר שלו הוא אנתרופולוג רפואי באוניברסיטה העברית, שניהם פעילים בארגון 'רופאים לזכויות אדם – ישראל', הזירה – الساحة הארץ, 17.3.20 ♦

טיבי: "עשרות סטודנטים ערבים נמצאים במעבר הירדן שנסגר טרם בואם". ח"כ אחמד טיבי בטוויטר: "‏כ-50 סטודנטים נמצאים מהשעה 17:30 במעבר הירדן, בדרך חזרה מירדן. פניתי לשר הפנים הירדני וזה אישר להכניס אותם. לקראת השעה 7 הם התחילו לנוע . שוחחתי עם מנהל המעברים בצד הישראלי שאמר לי: נמתין להם. מתברר כי סגרו את המעבר והלכו הביתה ולא חיכו לעשרות אזרחים ערבים. ישראל בצל הקורונה"., מעריב אונליין 14/03/2020 ♦

"תחזור לכפר, אתה ערבי": לואי עלי מדבר על הגזענות כלפיו. אדם סרור, YNET, 13.3.20 ♦

"תרשום, אני ערבי. ולא דרסתי ברוורס": הערבים הישראלים שנלחמים בהסתה בעברית. צעירים מהמגזר החלו לשתף ברשתות החברתיות סרטונים המתארים את שגרת יומם במטרה להילחם בדה-לגיטימציה שגוברת בתקופת הבחירות. "הציבור היהודי לא מודע לקשיים שלנו – אפילו בלמצוא דירה או לעלות לטיסה", אומרים בעמותת סיכוי השותפה למהלך, יואב איתיאל, וואלה, יום רביעי, 26 בפברואר 2020 ♦

"נכנס לסטודיו, מכבה את הטלפון, שם בד גדול, מצייר ומוחק. מצייר ומוחק". כרים אבו שקרה * בן 37 * אמן * גר באום אל פחם, מאי פלטי, הארץ, 19.2.20 ♦

מכפר ברא לכפר שמריהו: הכירו את האיש שעומד מאחורי החברה הערבית היחידה בבורסה של תל אביב. בגיל 42 הפך ריאן מואנד לבעלים של חברת אשראי חוץ בנקאי שהנפיקה לאחרונה אג"ח בבורסה בת"א • עכשיו הוא מספר על הפוטנציאל הלא ממומש של בעלי העסקים והצרכנים במגזר, ועל הדרך שעשה מכפר ברא לכפר שמריהו, הדס מגן, גלובס, 21.02.2020 ♦

"אז איך נראה ערבי?": הצעירים במגזר שנאבקים בסטיגמות. ישראלים רבים מופתעים לפעמים להכיר ערבים שלא נראים או מתנהגים כפי שהם היו מצפים, וכמעט תמיד יתייחסו לכך. מהן הסטיגמות שעדיין קשורות במראה? כתבתו של ערן זינגר מתוך חדשות הערב, כאן חדשות 11, 12.02.20 ♦

תרשום! אני ערבי. במה (FB) לאזרחים ערבים שמספרים בקול ובלי התנצלות על מה זה להיות פה אזרח ערבי: מקרים של גזענות ואפלייה, מענה להסתה, בלי פחד.(בשיתוף עמותת סיכוי) ♦

"סייד קשוע ואנטון שמאס הם ליצני חצר. אני לא רוצה להיות ליצן של הספרות העברית". ספר השירה בעברית שהוציא כעת המשורר והמחזאי אימן כאמל אגברייה הוא עבורו רק ביקור בלשון שאינה מולדתו. מה הוא למד מאמיל חביבי על הנכבה ואיך קשורה החלטתו לגור בחריש לתחושה כי אום אל פחם, כפר ילדותו האהוב, הפך למקום נובורישי עם אחידות דתית, ורד לי, הארץ, 5.2.2020 ♦

יוסוף אבו ורדה: "לא ייתכן שמירי רגב תחליט עבור 2 מיליון ערבים מה הם יראו". השחקן חוזר למסך הגדול ב"המתים של יפו" ומצהיר: "לא חוכמה לכעוס על מה שקורה מבחינה פוליטית. אנחנו צריכים להסתכל קדימה ולחפש תקווה בחיים ויצירה משותפים", יעקב בר-און, מעריב,  23/01/2020 ♦

מוזיאון הכט ביטל מפגש עם אמן. הסיבה: הוא פלסטיני. במסגרת החוג לתולדות האמנות של אוניברסיטת חיפה היה אמור להתקיים שיח גלריה עם סאהר מיערי – אמן פלסטיני-ישראלי ובוגר החוג לאמנות יצירה אשר משתתף בתערוכה שהחוג אוצר. אלא שיום לפני המפגש הודיעה מנהלת המוזיאון: "קרן הכט לא תאפשר קיום שיח גלריה לאמן פלסטיני", מאת: בועז כהן, כלבו חיפה והקריות, פורסם בתאריך: 15.1.20 15:32 ♦

"לא הרגשתי שהתלמידים מתעסקים בכך שאני ערבי". עבד נאטור, צעיר ממוצא ערבי בחר דווקא בלימודי הוראת ספרות ולשון עברית, בשבילו הבחירה היא טבעית, וגם עבור משפחתו, אז למה דווקא יהודים הם אלו שמרימים גבה? mako | פורסם 15/01/20 14:47 ♦

כל עוד ערביי ישראל לא ישלטו היטב בעברית, הם יתקשו להשתלב בחברה. היעדר שליטה טובה בשפה לא מאפשר לצעירים ערבים להציג את עצמם ולהתבטא, אבל כדי לצמצם את הפערים יש משהו שגם היהודים חייבים לעשות..אין ספק שהשפה היא כלי מרכזי לשילוב, להרחבת אופקים ולגיוון הזדמנויות לתעסוקה הולמת כישורים… הנגשת השפה העברית לאוכלוסייה זו היא בבחינת מפתח להורדת שיעורי האבטלה ולהגברת פריון העבודה…", רות וסרמן לנדה, 11/01/2020 ♦

מתוך: 40 הצעירים המבטיחים 2019 של גלובס: עפיף אבו מוך – ולמא בהאא גנאים – ד"ר הדיל עונאללה סעד – פאדי אלעוברה – חנין זידאן סלאלחה – תחריר אלזבידי – ד"ר נסרין חדאד חאג'-יחיא, דצמבר 2019 ♦

רווקים ורווקות العُزوبيّة – סליחה על השאלה בערבית بلا مؤاخذة , כאן 11, 6.12.2019 ♦

צעירות ערביות תבעו מתווך שאמר להן שדירה הושכרה – ולחברותיהן היהודיות אמר ההפך. הצעירות ביקשו לראות דירה בתל אביב, ולאחר שקבעו עם המתווך הוא הודיע להן שהיא נתפסה. מטרת התביעה שהגישו היא להוביל לפסיקה תקדימית שתטיל על משרדי תיווך אחריות על אפליה, אור קשתי, הארץ, 6.12.2019 ♦

"מה אתה מספר לחברים שלך? כדי שיבואו לפוצץ לי את הבית?" בכל העולם מדברים על גיוון כדרך להצמחת עסקים ■ מחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה מגלה כי בישראל עוד ארוכה הדרך לגיוון אמיתי, והעובדים הערבים מתמודדים עם גזענות והערות מעליבות, בלי לקבל גיבוי ממנהליהם וחבריהם, סיון קלינגבייל, דה מרקר, 6.12.2019 ♦

מנצרת למנהטן: נסיך הטחינה מתכנן לכבוש את אמריקה. מהסביבה השמרנית של נצרת לארוחות עם המליארדרים הגדולים של התפוח הגדול: יוסף זהר, בנה של ג'וליה זהר – בעלת טחינה אל ארז, רק בן 29 וכבר רוצה לכבוש את העולם עם הטחינה המשפחתית, נווית זומר, YNET, פורסם:  23.11.19 ♦

היא ירושלמית כבר 30 שנה, ניהלה בית ספר בגיל 24 והאישה הראשונה שעומדת בראש ימקא. רנא פאהום (46), מנכ"לית ימקא ירושלים, מפיקת חודש הכריסטמס שיוצא לדרך בשבוע הבא. 30 שנה בעיר, ירון לופו מוסקוביץ, ירושלים-YNET, 22.11.2019 ♦

המחזאית והשחקנית פִדאא זידאן מייצגת דור חדש של דרוזים שמזדהים עם הפלסטינים. מותם של שניים מאחיה בעת שירותם הצבאי, והחברוּת של משפחתה בפורום המשפחות השכולות הישראלי־פלסטיני, יצרו אצל יוצרת התיאטרון בת העדה הדרוזית פדאא זידאן קונפליקט זהות. לרגל עליית הגרסה העברית של "בסוף האביב", ההצגה שכתבה ובה היא משחקת, זידאן מתארת את החיים החצויים בין שכול ישראלי להזדהות עם הפלסטינים ומסבירה למה ההצגה שלה מרגיזה (ומרגשת) את כולם, יאיר אשכנזי, הארץ, 22.11.2019 ♦

אני ישראלי? לא מסכים. יאיר יאסן, המקום הכי חם בגיהנום, 18.11.2019 ♦

מדליק המשואה הערבי על נאום רה"מ: "מתוסכל מהפוליטיקאים בארץ". פרופ' אחמד עיד, משתיל הכבד הראשון בארץ שהדליק משואה לפני שנתיים לכאן רשת ב: "רב האזרחים הערבים במדינה רוצים להשתלב ולהרגיש שהם תורמים למדינה. הם לא רוצים להרגיש גייס חמישי. האזרח הפשוט יודע שהערבים הם תושבים נאמנים למדינה", קרן נויבך – סדר יום – כאן חדשות, 18 בנובמבר 2019 ♦

"מי שאין לו שיג ושיח עם 2 מיליון ערבים – חייב לבדוק את עצמו". גיבורי הרומן החדש של עודה בשאראת, מהקולות הבולטים בספרות ובפובליציסטיקה הערבית בישראל, נקראים כדמויות בשטעטל ערבי • בראיון עימו, הוא מסביר למה הוא מעריץ את דור ההורים של 48', מבהיר מדוע הספרות שלו מתמקדת בחיים ולא ב"מאבק" ומגלה מה הוא עונה לאנשי ימין, איתן אורקיבי, ישראל היום, ["דוניא"] 24.10.2019 ♦

"אחרי חמש דקות הבנו מה קרה": המדען שהציל 600 מקומות עבודה, כמעט במקרה. סבו של ד"ר חליל אבו רביעה, מנהל המו"פ של חטיבת האשלג בכיל, מכר עדר גדול והפעיל קשרים עם הממשל הצבאי בנגב כדי שבניו ילמדו בתיכון ■ שנים אחר כך, יצליח נכדו לפתח פתרון חדשני בתחום הדשנים – שמעניק יתרון תחרותי לחברה שבה הוא עובד…אבו רביעה גדל בכסייפה, יישוב בדואי המונה 22 אלף תושבים, 17 ק"מ מערבית לערד. התקדמותו במסלול האקדמי לא היתה מקרית – הוא לא היחיד מבני משפחתו שעשה חיל. "אנחנו עשרה אחים ואחיות, והכי פחות משכיל מאתנו הוא בעל תואר שני", מספר אבו רביעה. לדבריו, הוריו דחפו אותו ואת אחיו ואחיותיו לרכוש השכלה….", יורם גביZון, דה מרקר, 20.10.2019 ♦

השלום מתחיל בתוכו. נורמן עיסא היה רוצה שנראיין אותו רק על ההצלחה שלו בתיאטרון הבימה ועל מופע השירה המפתיע שהוא מעלה בפסטיבל הפסנתר. אבל ברגע שהוא מתחיל לדבר הכל יוצא החוצה: נתניהו, גנץ, קואליציות, ערבים־יהודים וההפגנות נגד האלימות במגזר. וגם: למה הנישואים שלו למחזאית גדעונה רז הם לא סמל לדו־קיום אלא סיפור אהבה בין גבר לאישה שבמקרה הבעל ערבי והאישה יהודייה, יואב בירנברג, ידיעות אחרונות, 16.10.2019 ♦

"כמו משהו שהגיע מהחלל": מה עושה היום סמי מ"סמי וסוסו"? ג׳ורג׳ איברהים, כוכב הסדרה מהסבנטיז, נזכר בתקופה הזוהרת, מטפח את קריירת התיאטרון של בנותיו והתייאש מהישראלים: "מעודדים רק דבר אחד – לשנוא ערבים", יעקב בר-און, מעריב,  30/09/2019 17:53 ♦

"אלחם למענם בכל הכוח": המנהל החדש של ביה"ס לילדי מהגרים. ג'לאל טוחי הוא איש החינוך הערבי הראשון בישראל שמנהל בית ספר לא ערבי. הוא התחיל דרכו כעובד סוציאלי, אחר כך עבר הסבה לחינוך והצליח להביא תיכון מיפו להישגים חסרי תפקיד. עכשיו הוא נכנס לתפקיד מנהל בית הספר ביאליק רוגוזין. כתבתו של אלון שרביט, מתוך כאן חדשות , חדשות השבת 28.09.19 ♦

רעבים לשינוי ומייחלים להשתלבות. המצביעים הערבים נהרו בהמוניהם ביום הבחירות לקלפיות. שיעור ההצבעה ביישובים הערביים זינק פלאים… המצביעים הערבים הצביעו אמנם ברובם, בלית ברירה, לרשימה המשותפת, הרשימה הערבית היחידה שהתמודדה בבחירות, אבל בעשותם כך שלחו מסר ברור לנבחריהם ואולי אף לציבור היהודי, כי הם רואים עצמם ישראלים וכי הם מבקשים להיות שותפים פעילים ומעורבים…", פרופ' אייל זיסר, ישראל היום, 23.9.2019 ♦

האם יבוא יום ובו האזרחים הערבים יוכיחו את רצונם להתערות בחברה? אומרים לנו כי שיעור ההצבעה הגבוה יחסית של ערביי ישראל מלמד על רצונם ביתר השתלבות במדינה. זה נכון בחלקו, וזה היה נכון עוד יותר אלמלא בחרו בקיצונים, יוסי אחימאיר, מעריב,  23/09/2019 ♦

"היינו חתולים – הגיע הרגע להיות אריה": מוחמד בכרי עדיין אופטימי. אחרי שנעלם מאור הזרקורים, השחקן מוחמד בכרי מסביר למה לחץ על המגזר הערבי להצביע בבחירות – ואיך הוא עדיין אופטימי. כתבתו של תומר ממיה, מתוך חדשות השבת, כאן חדשות |  21.09.19 ♦

השופט בדימוס ג'ובראן: שמעתי אמירות קשות וגזעניות מצד פוליטיקאים בכירים. יו"ר ועדת הבחירות לשעבר מתח ביקורת חריפה על התנהלות נתניהו ופוליטיקאים נוספים במהלך מערכת הבחירות הסוערת. בריאיון לכאן רשת ב אמר: "כערבי אני מרגיש אזרח סוג ב", ראיון עם אסתי פרז, בחצי היום חדשות כאן, 17 בספטמבר 2019 ♦

"אני עדיין מחפשת בית ולא מוצאת". רישומיה של סמאח שחאדה מפעימים בשקט המכונס שבהם, בתיאורי הפליטות הפלסטינית ובביקורת על מעמד האשה. "זה מתחיל לחנוק אותי", היא אומרת על תערוכתה במוזיאון תל אביב, ומסבירה מדוע החליטה ליצור אמנות פוליטית ומהם השינויים האטיים שהיא מזהה בחברה הערבית, ורד לי, גלריה הארץ, 17.9.2019 ♦

לשנות את הגישה. "מדוע תמיד מבקשים ממני להביע דעה על חברי-כנסת ערבים? אני מתעסק באמנות שלי, אין לי את היכולת או הידע להיות פרשן פוליטי" • הישאם סלימאן על התפקיד שממנו לא יכול להימלט שחקן ערבי, הישאם סלימאן, #נוכחים_נפקדים עמותת סיכוי והעין השביעית, 09.09.2019 ♦

לוסי אהריש פרצה בבכי בשידור: "אתה יודע כמה קללות אני חוטפת ביום?" "כמה אפשר להכיל את השנאה המטורפת הזאת?", שאלה שדרנית הרדיו בתוכניתה בגלי צה"ל, במהלך שיחה עם יוצר הסדרה הדוקומנטרית "שנאת מוות", רון כחלילי, והפנתה גם אצבע מאשימה כלפי התקשורת: "תתביישו לכם", רן בוקר, YNET, פורסם:  05.09.19

לונא מנסור: "אם הצד הפלסטיני לא רואה בי את הצד הישראלי — שיתמודד". לונא מנסור כיכבה ב"הישרדות", הופיעה ב"פאודה" ובקרוב תשתתף ב"דוקטור קראז'". בעבר ציינה שאינה מתעניינת בפוליטיקה — עד חוק הלאום. למה היא לא חוששת, כערבייה, להיראות בבגד ים ואיך ליהיא גרינר, הצ'ילבה מהריאליטי, חתמה לה ערבות לדירה, איתי שטרן, הארץ, 4.9.2019

40/40 – הצעירים המבטיחים 2019 (דה מרקר, 3.9.2019):

בתעשיית ההפחדה של נתניהו תמיד יש מישהו על הכוונת. הפעם זאת אני. העובדות לא עניינו איש בליכוד כשהפיצו את הסרטון המזעזע שבו סומנתי בעיגול אדום עם קריינות מאיימת שמבהירה כי אני "אויבת!" אבל מי שמפחדות משותפות יהודית-ערבית הן בעיקר האליטות שמרוויחות על חשבון הציבור, מאת: גדיר האני, שיחה מקומית,  2.9.2019 [על גדיר האני – ראו גם כאן]

מר ישראל שדואג להכשיר מאמני כושר במגזר הערבי. כושר תמיד היווה חלק נכבד מחייו של איהאב איוב. לאחר שזכה בתחרות מר ישראל הוא נשבע לקדם את התחום בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל. כיום, הוא עומד בראשו של הקורס היחיד להכשרת מאמני כושר במגזר,מיקי שוורץ, YNET, פורסם:  20.08.19

הערבים בנתב"ג דווקא מרוצים מהבידוק הביטחוני שהם עוברים. מחקר חדש של האוניברסיטה העברית קובע: חל שיפור בתחושת הנוסעים הערבים בנתב"ג בעקבות השינויים הטכנולוגיים, כמו שימוש במכונות שיקוף חדשות. אחד החוקרים: "שימוש נרחב בחידושים טכנולוגיים יביא לשיפור בעמדותיהם של אזרחים, בייחוד קבוצות מיעוט", זיו ריינשטיין, וואלה, יום שני, 19 באוגוסט 2019

"אני אחרון היהודים-ערבים": נפטר פרופסור ששון סומך. סומך – סופר, משורר ומתרגם – נולד בבגדאד, ועוד בעיראק כתב ופרסם שירים בערבית. גם אחרי שהגיע לישראל, המשיך לראות את עצמו חלק התרבות הערבית. "בשבילי זו לא הצהרה פוליטית" אמר, "זו זהות תרבותית", מאת: רענן שמש-פורשנר, שיחה מקומית,  18.8.2019

היוצר זיוואר בהלול: "יותר נוח לי לדבר בעברית מאשר בערבית". הוא דיגמן בארה"ב, ניגן לאבו מאזן, מופיע עם הפייטן החרדי זיו יחזקאל ויגלם את ביאליק במחזה. לקראת פסטיבל הזמריה בעכו עירו, שבו ינהל במת כישרונות צעירים, מסביר זיוואר בהלול למה הוא נמנע מהפוליטיקה של אחיו זוהיר, ואיך בכל זאת הצליחה מירי רגב להוציא אותו מהכלים, איה חיות, הארץ, 19.8.2019

"כמה גמלים יש לך?": ההתמודדות של צעיר בדואי עם הסטראוטיפים בישראל. מוחמד נולד וגדל ברהט, ובתיכון נשלח לבית ספר יהודי שבו היה הבדואי היחיד. לצד הסטריאוטיפים והגזענות שבהם נאבק, הוא טוען כי רק חיים משותפים יוכלו להעלים את הדעות הקדומות: "אם אנשים יכירו אחד את השני, הם יפסיקו לפחד" | מתויגים, יואב טייטלבאום, חדשות כאן, 07 באוגוסט 2019

ערבי ביקש לרכוש מנוי לקאנטרי בנוף הגליל וסורב, עורך דינו התחזה ליהודי והתקבל. לג'יהאד אבו אחמד מנצרת נאמר כי המכירה היא לתושבי העיר בלבד. ליאמן מסלאחה, שהציג עצמו כחיים כהן ממגדל העמק, אמרה עובדת: "ברגע שאני מכניסה תושב חוץ אחד, אני חייבת להכניס את נצרת ואת כפר כנא". לבסוף אישרה לו המנהלת לרכוש מנוי, נעה שפיגל, הארץ, 11.8.2019

חוויית הטיסה המשפילה של אזרחי ישראל הערבים. "…לא משנה אם מדובר בשגריר, בת של חבר כנסת, שחקנית קולנוע, מורה בבי"ס יהודי או פרופסור וראש מחלקה בבית חולים. ברשות שדות התעופה ממיינים את האזרחים לסוג א' וסוג ב', כפי שטען אביו של השגריר, סאלח מנצור, בראיון שהעניק השבוע לעיתונאי רינו צרור.את זה צריך לשנות. אין לקבל מציאות של השפלת האזרחים הערבים במעברי הגבול כצורך ביטחוני…", עפיף אבו מוך, אל מוניטור, 7.8.2019

שגריר ישראל בפנמה על היחס למשפחתו בנתב"ג: "בא לי להקיא". רדא מנצור סיפר בפוסט בפייסבוק כי התבקש לעצור בצד במחסום הכניסה לאחר שנאמר למאבטחים כי הוא ומשפחתו הגיעו מעוספיא. דובר רשות שדות התעופה השיב לו: "שיגיד לבת שלו שהמאבטחת עשתה הכל כדי להגן על המדינה", נעה לנדאו, הארץ, 4.8.2019

"פונים אליי רק לדמות של ערבי": הישאם סלימאן מחכה שיציעו לו תפקיד אחר. השחקן, שמגלם קצין בדואי בעונה השנייה של "כבודו", מדבר על מאחורי הקלעים של הסדרה, האווירה על הסט והחלומות לעתיד הקרוב, איריס ז'ורלט, מעריב,  29/07/2019

תחושת אפליה בישראל. יותר מאחד מכל ארבעה אנשים (27%, כמיליון וחצי איש) חשו אפליה כלשהי בשנה האחרונה, על רקע אחת מהסיבות האלה: גיל, לאום, מוצא-עדה, צבע עור, דת-אמונה, מין, נטייה מינית או מוגבלות פיזית או נפשית. תחושת אפליה כלשהי בולטת בעיקר בקרב: יוצאי אתיופיה (53%), חרדים (40%), ערבים (37%)…לקט נתונים מתוך הסקר החברתי 2018, למ"ס, 28.7.2019

מה חשוב בחיים? על הקשר בין מידת חשיבותם של תחומי החיים ושביעות הרצון מהם. "…אך בהשוואה לחברה הערבית נמצאו הבדלים גדולים יותר – המשמעותיים ביותר הם בדירוג נמוך יותר של תחום הרווחה האישית וחיי המשפחה ובדירוג גבוה יותר של תחום הביטחון האישי. בכל קבוצות האוכלוסייה תחום ההכנסה והמצב הכלכלי מגיע רק למקום הרביעי בסדר החשיבות, ואילו תחום הבריאות..", , דמיטרי רומנוב ניצה (קלינר) קסיר  ואסף צחור-שי, המכון החרדי למחקרי מדיניות, מאי 2019

"מה הייתם אומרים אם היו עושים את זה לכם – 'אין כניסה ליהודים'?" הוא דוקטור לעבודה סוציאלית ועובד כמפקח במשרד העבודה, היא למדה חינוך מיוחד ומלמדת ילדים עם קשיים ערבית. הם גרים באום אל פאחם אבל מתחרטים שלא קנו בית בחריש, כשהמחירים שם עוד היו שפויים. משפחות מכל רחבי הארץ מספרות בגילוי לב על החיים עצמם – והפעם משפחת אגבארייה, אסי חיים, YNET, 27.07.19

נורמן עיסא. שחקן ובמאי, בן 52. גר ביפו עם אשתו, שלושת ילדיהם וכלבה. הארץ, סוף שבוע ענייני פנים, 19.7.2019

הבשורה לפי חאג'-יחיא. "…לראשונה בהיסטוריה של ישראל יעמוד ערבי אזרח ישראל בראש דירקטוריון של בנק…בלטה שתיקתה של ההנהגה הערבית בישראל. בשנים האחרונות התרגלנו לשתיקת ההנהגה ושל האליטות הערביות, המתחפרות במקומן הנוח…המינוי הזה ייחשב לסימן דרך מיוחד ומרשים בחייו של המיעוט הערבי במדינה, סימן דרך שיש לברך עליו. עם זאת,..", ג'ואד בולוס, גלובס, 16.7.2019.  המאמר המלא התפרסם בעיתון "אלקודס אלערבּי". גרסה מקוצרת רואה אור במסגרת "אופק לתקשורת הערבית", המשותף למרכז אעלאם ולמכון ון ליר. מערבית: צאלח עלי סואעד

קול איסראיל | הצצה לתרבות הטיפוח של הגבר הערבי. ערן זינגר, חדשות כאן, 10.7.2019

"אני מוכן לעזוב את נבחרת פלסטין כדי לשחק בליגת העל". הוא גדל בהפועל כפר־סבא, נדד לליגה הפלסטינית והפך לכוכב הנבחרת • עבדאללה ג'אבר (26) חולם לחזור לליגת העל, בטוח שהוא מתאים לקבוצה של איביץ', מבסוט מהמהלכים של חוגג וישמח לשעוט בטדי במדי בית"ר ירושלים: "צריך לשבור את הדעות הקדומות", שמעון אלבז, ידיעות אחרונות, 7.7.2019

"90% מהערבים מבקשים להשתלב, אך המדינה לא מקבלת זאת". "בצל מחאת יוצאי אתיופיה והקריאות המסוכנות לחרמות הדדיים בין עפולה לערביי הסביבה, נטעו הדוברים הערבים בכנס הרצליה אופטימיות שמשהו חיובי מתפתח במגזר… המנהיגות שלנו רק גורמת לנו נזק. היא מנותקת מהדור הצעיר. ייקח שנים לתקן את הנזק שגרמה. אנחנו מחפשים מנהיגות אחרת, שמוכנה לשיתוף פעולה עם רשויות המדינה, שמבקשת דבר אחד – השתלבות"… 90%   מהערבים מבקשים להשתלב, אך המדינה לא מקבלת זאת…", יוסי אחימאיר, מעריב,  08/07/2019

פורץ הדרך הלאומי. סאמר חאג' יחיא, יו"ר בנק לאומי החדש, סומן להצלחה עוד מגיל צעיר: מעבודה כנער במשק המשפחתי בטייבה, דרך הצטיינות אקדמית ועד התמחות בחדשנות פיננסית בארה"ב • האיש שגבר השבוע על מתחרים חזקים ומקושרים ועשה היסטוריה כיו"ר הערבי הראשון של בנק בישראל, עירית אבישר, ידיעות אחרונות, 4.7.2019

בנק לאומי: סאמר חאג' יחיא מונה לתפקיד היו"ר. רחלי בינדמן, כלכליסט, 30.6.2019

"ניחוח גזעני": א.א פאחם לא תארח בעפולה. העולה ללאומית נדחתה והאשימה: "לא רוצים עוד בית"ר". צפו בכתבה, דור לוי, ספורט 5,   27.06.19

הגיהינום של אמיר בדרך לדירה בעפולה: "תחיה בכפר עם החברים שלך". אחרי שבועות מפרכים שבהם קיבלו 25 סירובים מבעלי דירות, אמיר ובת זוגו היהודייה התייאשו. חלק מהמתווכים הגיבו בבוטות: "ערבי? היית צריכה להגיד לי מההתחלה". הצעיר הטרנסג'נדר מספר לוואלה! NEWS על האפליה דווקא בגלל מוצאו: "זה נותן הרגשה כאילו לא מגיע לי לחיות", יואב איתיאל ואלי אשכנזי, וואלה, 27.6.2019

קיבוץ כרם שלום סירב לקלוט את המפקד המיתולוגי של הגדס"ר: "לא אצלנו". סא”ל (במיל’) ואחיד אלהוזייל נפצע כשהגן על הקיבוץ בגבול הרצועה – ועל כך קיבל את צל”ש הרמטכ”ל. אך כשביקש להצטרף אליו – קיבל תגובה מבישה, טל לב רם, מעריב,  07:26 24/06/2019

לקוחה לרוקח בסופר-פארם: "ערבי מסריח, אני לא איזה פרחה מהכפר שלך". גל האלימות נגד רוקחים נמשך: לקוחה בסניף סופר-פארם בצפון תל אביב תקפה רוקח כשנאמר לה שהתרופה שהיא מבקשת לא במלאי. חדשות הבוקר – 12 | 23/06/19

חמודי זכה במקום 3 ב"מר עולם" – ופותח מכון כושר יהודי-ערבי. הילד מהכפר שחמק לחדר הכושר, ויתר על החלום של ההורים להיות רופא, זכה במקום השלישי בתחרות מר עולם. הוא עבר לתל אביב, שם המליצו לו לשנות את שמו ועכשיו הוא פותח מכון לפיתוח הגוף ביפו עם דגש על דו קיום, מיקי שוורץ, YNET, 16.06.19

עפיף אבו מוך מנסה לשנות את המציאות – ומציע לכם ללמוד מתמר איש שלום. עפיף אבו מוך, היי־טקיסט מבאקה אל־גרביה, נאבק כדי לשלב עוד ערבים בהיי־טק. לפני כמה שנים החליט לפעול להחדרת הקול הערבי לתקשורת הכללית. לפני הבחירות האחרונות הוא רשם היסטוריה,  שוקי שדה, דה מרקר, 08.06.2019

יוסף סוויד: "הזהות הערבית היא חלק ממני, אבל קצת נמאס לי להתעסק בזה". "…"בישראל, למשל, כל ראיון שאני עושה תמיד קשור איכשהו לזה שאני ערבי…וזה מאוד מרענן שיש לי משהו אחר להתעסק בו, ולא כל הזמן רק בזהות הלאומית שלי". הוא מחייך, "נכון, זה חלק ממני, אבל קצת נמאס לי להתעסק בזה"., נירית אנדרמן, הארץ, 5.6.2019

סטודנט בדואי הוחזק בבידוד, הואשם בעבירות ביטחון ולבסוף נידון לעבודות שירות. "תאיר ג'ודה הואשם במגע עם סוכן זר, והפרקליטות טענה שהפיץ חומר לימודי בניסיון לסייע לאגודת סטודנטים מטעם חמאס. בית משפט המחוזי בבאר שבע קבע כי לא גרם נזק ממשי וגזר עליו 120 שעות עבודות לתועלת הציבור…", אלמוג בן זיכרי, הארץ, 31.5.2019

אחרי שהביא תיכון יפואי להישגים, ג'לאל טוחי רוצה לסייע לילדי זרים להרגיש בבית. החל מהשנה הבאה ינהל טוחי את בית הספר ביאליק־רוגוזין, שבו לומדים כ-50% מהתלמידים הזרים בתל אביב. טוחי: "אני יכול להבין טוב יותר את הקשיים של התלמידים. אני יודע מה המשמעות של להיות זר", אור קשתי, הארץ, 31.5.2019

"למה תמיד חשוב לדעת אם אני נוצרי או מוסלמי?" הוא לא חושב שיש דבר כזה שנקרא מטבח ישראלי, הוא מתרגז כששואלים אותו אם יש חומוס וצ'יפס בתפריט והוא רוצה שתבינו שיש עוד מאכלים במטבח הערבי מלבד עראייס: ריאיון עם אליאס מטר, השף-סלב של המגזר הערבי, תיקי גולן, YNET,  24.05.19

"בגלל המבטא": חיילת משוחררת ומג"בניק ערבים לא מצליחים לשכור דירה. סרטון הצעת הנישואים הפטריוטית של ראיד אשכר לחברתו לונא סליבא בחזרות לטקס הדלקת המשואות אשתקד עורר התרגשות רבה. שנה אחרי, הזוג המאורס מתקשה למצוא מקום מגורים בירושלים: "הארץ לא אוהבת אותנו", מערכת כאן חדשות, 22 במאי 2019

"לוסי איוב ישראלית": המנחה שכבשה את האירוויזיון לא מתעסקת בהגדרות. כאן חדשות | אחרי כל משדרי האירוויזיון אפשר לסמן את לוסי איוב ככוכבת הגדולה שהתגלתה בשבוע שעבר. בהכנות לערב הגדול בחייה, כבר חושבת על היום שאחרי, ומבקשת – אל תקראו לה עלה תאנה. כתבתם של נועה ברק ועופר חלפון, כאן –  חדשות הערב 19.05.19

אתה קצת שחום, תראה לי תעודת זהות. הפרופיילינג בישראל משפיל ופוגע: אדם, לרוב צעיר, כמעט תמיד ערבי, אתיופי או מזרחי, מסומן על ידי שוטרים כחשוד בלי שום קשר להתנהגותו, עו"ד אן סוצ'יו, האגודה לזכויות האזרח, 12.05.19

"אמרתי להורים: הבן ה'יפני' שלכם נוסע להמשך לימודים בטוקיו". ד"ר סובחי בשיר, יזם ביוטק סדרתי מספר על איך התגלגל מנער ממגרש הכדורגל השכונתי בכפר קטן בגליל לאחת ממעבדות הכימיה הגדולות בעולם, ומדוע הפניה ליזמות היתה אילוץ ולא בחירה, סובחי בשיר, דה מרקר, 08.05.2019

בני סכנין היתה רק ההתחלה: כפר קאסם היא עתיד הכדורגל של המגזר הערבי. עלייתה של מ.ס כפר קאסם לליגה הלאומית מעידה על התפתחות קבוצות המגזר, ששינו את דרכי הניהול ומשקיעות בקידום צעירים. גם אם בני סכנין תרד, חזרה לבמה המרכזית היא רק עניין של זמן, אור בוקר, הארץ, 26.4.2019

לשון הרע: "מתחזה כדי לשכב עם יהודיות". פעילה בקבוצת הווטסאפ "שי חי צבא האמת" תקפה חבר ערבי לקבוצה בגזענות וללא בסיס עובדתי. הוא תבע אותה ויזכה לפיצוי של 20 אלף שקל, עו"ד עופר רוזנבלום | YNET,  24.04.19

ערבייה שהותקפה הוכרה כנפגעת פעולות איבה. רגדה עותמאן מאבו גוש הותקפה בקיץ האחרון בכיכר ציון בירושלים רק בגלל ששוחחה עם חברתה בערבית. בעקבות בקשה שהגישה – הוכרה כנפגעת פעולות איבה. "שמחה על ההחלטה, תמיד האמנתי שישראל היא מדינת חוק", היא אמרה, יעל פרידסון, YNET, 16.04.19

זה הסיפור של צעירים ערבים בישראל. שפה שאיננה שפת אם, מבחנים במהלך צום של 12 שעות, פערים תרבותיים – אלו הקשיים שאיתם מתמודדים ערבים שמגיעים לאקדמיה או יוצאים לשוק העבודה. אנחנו מנסים לעזור להם, אבל צריך שגם הצד השני יבין את המצב, אחמד מואסי (קרן רוטשילד)  mako | 15/04/19

פרופ' זיאד חנא מונה למנכ"ל מרכזי המו"פ של קיידנס בישראל. חנא ניהל עד כה את מרכז המו"פ החיפאי של החברה…חנא משמש כיו"ר משותף למועצה הציבורית בעמותת צופן לקידום ההיי-טק בחברה הערבית. הוא בעל תואר ראשון ושני במדעי המחשב מאוניברסיטת תל-אביב ודוקטורט במדעי המחשב מאוניברסיטת אוקספורד באנגליה, בה הוא מכהן כפרופ' אורח בפקולטה למדעי המחשב…", רותי לוי, דה מרקר, 14.04.2019

"המכות יעברו, המילים לא": רופא מחיפה עצר בצד הדרך – והותקף בידי שוטרים. השוטרים ביקשו מכ' להציג את רישיונותיו, לאחר שהבחינו בו מתעסק עם הסלולרי שלו בעת שעצר עם רכבו ברחוב בעיר. לדברי הצעיר, האירוע הסתיים בלילה במעצר, כששוטרים מכים אותו ומתנכלים לו מילולית. המשטרה: "הטענות חוטאות לאמת, החשוד סירב להזדהות ותקף שוטרת". יואב איתיאל, וואלה, 1.4.2019

זעם בציבור הלא יהודי על רה"מ: אני ישראלי, לא צריך מדינה אחרת. דברי נתניהו, שהצהיר כי ישראל שייכת ללאום היהודי בלבד, עוררו עליו את כעסם של ערבים ודרוזים רבים. מג'ד אבו עאסי, ששאלתו הביאה לאמירת ראש הממשלה, התרעם על התשובה, אלי לוי וסמי עבד אלחמיד, חדשות 13, 12.3.2019

"להתמזג בטבע בלי לשנותו" – לזכרו של וליד אבו שקרה. "למרות קשרו האינטימי והטבעי לסביבתו, גם מפגשו החוזר עם הנוף מבטא טראומה, אך לא טראומה של מפגש עם משהו חדש, זר ומאיים, הטראומה שלו נגזרת מהשינויים שחולל בנוף המוכר ניכוסו האלים בידי אחרים". טל בן צבי על עבודתו של האמן הפלסטיני וליד אבו שקרה, 1946-2019, טל בן צבי, ערב רב, 7.3.2019

בזכות רותם סלע הרגשתי שאני עם והתחלתי ללכת. אם רותם סלע היתה מקימה מפלגה – הייתי בוחר להיות איתה. כי אחרי כמעט עשור שמתייחסים אלי כאל תת אדם ומשפילים אותי במעברי הגבול – כיף לדעת שיש מישהי אחת שלא שכחה, שלמרות כל אותן שטיפות מוח ממסדיות – אני אזרח שווה זכויות, חאדר אבו סייף, המקום הכי חם,  11/03/19

סעיד, בן דור הנפילים. "…דודי.. סעיד בשאראת הלך לעולמו שלשום, בן 85. האיש שבגיל 14 גורש מכפרו מעלול אל כפר יפיע הסמוך, שם הצטרף לתנועת הנוער הקומוניסטי והמשיך לעשות את מה שהפלסטינים יודעים לעשות: להיאבק ו"לגדל את התקווה", כדברי המשורר מחמוד דרוויש…", עודה בשאראת, הארץ, 3.3.2019 

תנאי יסוד לישראליות. [תחשבו על הנער שרואה את לפיד מתפתל]."למען האמת, יותר מההסתה המקוממת, הדוחה, של ראש הממשלה נגד ערביי ישראל, נגד הקיום הפוליטי שלהם כאזרחים במובן העמוק והבסיסי ביותר…  יותר מכך מקוממת התגובה הרופסת, המביכה, של כחול לבן להסתה הזו, למניפולציה הזו שעשה עליה ראש הממשלה… פסילה גורפת של הייצוג הפוליטי של האזרח היא פסילה של האזרח עצמו… חשוב לומר את זה כבר עכשיו: מי שחושב שיוכל להיות שינוי עומק אמיתי בישראל בלי שותפות של האזרחים הערבים משלה את עצמו…", יאיר אסולין, הארץ, 1.3.2019 

[מתוך] רשימת הצעירים המבטיחים under 30  של מגזין פורבס לשנת 2019:

 הרופא שהותקף על רקע גזעני: "אני פגוע, מקווה שהתופעה תמוגר". ד"ר אלאפיניש רזי, העובד בקופ"ח בדרום, ספג יחס גזעני ממטופלת, שבזמן המתנה לתור כינתה אותו "ערבי מסריח" וטרקה לו דלת על האצבע. "מקרים כאלו לא צריכים להיות במרפאה", אמנון לוי, חדשות 13, 24.1.2019 ♦

רציתי להאמין ששפיטה מקדמת את התרבות שלי, אך היא מקדמת את הסכסוך. המבטא המוגזם והתלבושות המוקצנות של שפיטה ב"הכוכב הבא" מעידות בעיקר על בורות. ההופעות שלה בתוכנית מציגות את התרבות הפלסטינית כריקה מתוכן, ומשקפות את יחס הרוב אל המיעוט, נסרין מורקוס (סיכוי), הארץ, 24.1.2019 ♦

"אני מורידה לאט לאט את חומות הניכור". "…בהתחלה היא שמעה קריאות "מוות לערבים", נשאלה "איפה הכפתור לחגורת הנפץ" ובכתה מרוב עלבון…", יובל גמליאל, YNET, 21.1.2019 ♦

רופא בברזילי הותקף בידי מטופלת: "כינתה אותי 'ערבי מסריח'", מתן צורי, YNET, 22.1.2019 ♦

סלקציה בקו אוטובוס שנכנס לבי"ח ברזילי: שהערבים יחכו בחוץ. כשקו 18 האשקלוני מגיע לשערי בי"ח ברזילי, עולה עליו מאבטח שתר אחר בעלי "חזות ערבית". אלו מתבקשים להציג ת"ז. אם התגלה שהם אכן ערבים, הם מתבקשים לרדת ולהמתין לאוטובוס עד שיצא מהמתחם. בית החולים: התהליך נעשה תוך כיבוד הזולת,מאת: יעל מרום, שיחה מקומית,  15.1.2019 ♦

רופא השיניים שהפך לספונסר הערבי הראשון של ענף אולימפי: "אני חלק מהחברה הישראלית". מרפאתו של ד"ר פלאח אבו סמארה תופיע בחזית חולצותיהם של שחקני נבחרת ישראל בסייף, ובראיון ל"הארץ" הוא מסביר את הצעד הלא-שגרתי. "הספורט הוא א-פוליטי, אין אפליה, רציתי לקדם את היחסים בין ערבים ליהודים, איתמר קציר, הארץ, 16.1.2019 ♦

"מונא" היא צפיית חובה לשמאלנים פריווילגים נאורים בעיני עצמם. "מונא" בכאן 11, שבמרכזה גיבורה ישראלית־פלסטינית תל־אביבית, עשויה היטב ומהווה שיעור לחיים — רק חבל שהיא תישפט בראש ובראשונה לפי הדעות הפוליטיות של צופיה, אריאנה מלמד, הארץ, 15.1.2019 ♦

"חונכתי לממלכתיות ולשלטון החוק, עד שהגיע חוק הלאום". השחקן עלא דקה, שמופיע בסדרות "מונא" ו"פמת"א", מכיר מקרוב את דמויות הצעירים הערבים שעזבו את הכפר לתל אביב ו"חטפו בה כאפה". בראיון הוא מספר מה למד מהמשחק על זהותו ומדוע אינו מיואש למרות החקיקה האחרונה, גילי איזיקוביץ, הארץ, 14.1.2019 ♦

מרמלה לאוקספורד: הפרופ' ששינה את תפיסתנו על העות'מאנים. בוטרוס אבו-מנה לא אהב לדבר על קורותיו במלחמת העצמאות. את חייו הקדיש לחקר האימפריה העות'מאנית והצליח לשכנע גם את המזלזלים כי היו בה צדדים יעילים, עופר אדרת, אחרי מות – סופשבוע הארץ, 10.01.2019 ♦

דוקטור וואו. פרופ' חוסאם חאיק הוא אלון מאסק של המחקר הרפואי. שורת המצאות כמעט־בדיוניות שפיתח, מאף שמריח מחלות ועד מדבקה חשמלית שמאחה את עצמה, הפכו אותו לכוכב שמגייס עשרות מיליוני דולרים מביל גייטס ומהאיחוד האירופי למעבדה שלו בטכניון…"זה לא סוד שאני לא צרפתי. אני בא מהחברה הערבית וכאן יש קשיים. רק אחוז וחצי מהפרופסורים הם ערבים, ובמדעים עוד פחות. אמרו לי שלא אצליח בתחום. דאגו לי שאבזבז את הזמן שלי ובסוף אצטרך לקחת דמי אבטלה. וכשהייתי דוקטורנט היו גם חברי סגל מפקולטות מסוימות שאמרו לי, 'עם כל הכבוד לכישורים שלך לא תצליח כי אתה ערבי'"…, קרן צוריאל הררי, כלכליסט (תמונת שער במוסף), 10.1.2019 ♦

"מונא": כמו אגרוף לפנים. הדרמה הקומית שיצרה מירה עווד זורקת על הצופה את כל המורכבות של הקיום הערבי-ישראלי כבר בדקות הראשונות שלה, וגם אם לפעמים היא מעט גסה ופשטנית, היא מתהדרת בליהוק מצוין שמציל אותה פעם אחר פעם, יוני בינרט, YNET, 09.01.19 [לצפייה ישירה] 

"תפסיקו להתעצל, נסו להכיר אותנו". הדור הצעיר של המשוררים הערבים שגדלו בצל האינתיפאדה השנייה, נואש מהתקווה להרגיש שייכות לאומית ומתמקד בכתיבה אישית, אפילו בעברית. "אנחנו דור שלישי לנכבה, לא חווינו אותה בעצמנו והמאבק שלנו הוא לא להתעסק רק בפוליטיקה וזהויות ומלחמות, אלא גם בקיום", אומרת העיתונאית והמתרגמת הערבייה ז'נאן בסול…., מאיה נחום שחל, כלכליסט, 08:3127.12.18 ♦

דו-קיום דרך הרגליים: סלאח חסארמה הקים בי"ס מצליח לכדורגל, אבל רוצה שהוא יהיה הרבה יותר מזה.  לאורך כל חייו המקצועיים בכדורגל הישראלי פרץ חסארמה מחסומים: הוא היה הכדורגלן הערבי הראשון בבני יהודה, המאמן הערבי הראשון בליגת העל והמאמן הערבי הראשון בנבחרות ישראל | עכשיו הוא רוצה לפתוח את בית הספר לכדורגל שהקים בבענה גם לנערים יהודים מהסביבה, מאת ליאור ברטל , דבר ראשון, 07.12.2018 

"נושך שפתיים לעשות דו קיום": האומנים הערבים שמרגישים תחת מתקפה. זמרים, שחקנים ואומנים ערבים, שזכו בפרסים בארץ, הרגישו נפגעים בעקבות חוק הלאום, והניסיון לחוקק את חוק הנאמנות בתרבות. הם מספרים מדוע המדינה צריכה לתקצב תרבות ערבית, ואומרים: רוצים לחסל את מה שהיה לנו פה. הפרק שני של "החלום הישראלי" של ריאד עלי. תחקיר: ירון ביטר, מתוך כאן, חדשות הערב 23.12.18 ♦

ליהודי עונים, את הערבי מסננים: חברת בנייה בקריות רוצה סוג אחד של דיירים. מתעניינים ערבים שביקשו לרכוש דירה מחברת שרביב בקריית אתא בשנים האחרונות נענו כל פעם בתירוץ אחר: מוקדם מדי, מאוחר מדי, הדירות אזלו. בשביל לקוח יהודי הן דווקא היו זמינות, אורי קשתי, הארץ, 15.12.2018 ♦

מסע הבידוק. בשלב הזה אני מתכוונת לשתף ב "מסע הבידוק" דרך הפיסבוק ולשקול את הצעדים הבאים בהמשך. כרגע מרגישה שמוטלת עלי האחריות לחשוף את ההתנהלות המפלה והגזענית כלפי כל פעם מחדש..אם נעשה חישוב של עשרים השנים האחרונות ונגיד שבממוצע אני טסה פעמיים בשנה, זה אומר שעברתי בידוק ביטחוני חריג 40 פעם. בכל הפעמים בסוף הייתי עולה למטוס בכעס ותסכול…" . פוסט פייסבוק של נדיה כינאני (מנהלת בית ספר בירושלים), 7.12.2018 ♦

"הממסד הישראלי רוצה לנצל את לוסי אהריש". הפובליציסט עודה בשאראת מאמין שחוק הלאום לא יחולל שינוי של ממש במציאות הישראלית ומודה שהסכסוך הישראלי-פלסטיני יחסר לו אם יהגר מכאן. עכשיו הוא מוציא ספר ילדים חדש ומסביר למה הוא מאוהב בגיבורים של עמוס עוז, יהודה נוריאל, YNET, 08.12.18 ♦

"בגן הייתי הילד הערבי היחיד והאחרים היו קוראים לי 'ערבי מסריח'. לא הבנתי מה זה אומר, גם הם לא". מתבאס על הגזענות הסמויה שהוא חש מהבכירים בטלוויזיה. גם מ'פאודה'. ומהמציאות שמכריחה זוגות מעורבים כמו לוסי אהריש וצחי הלוי להסתתר. מברלין, שם הוא חי עם אשתו הטרייה, עדי שילון, הוא מביט על מה שקורה בישראל, ואין לו ממש חשק לחזור. עכשיו יוסף סוויד מככב בפריים–טיים ב'כפולים' ומייחל ליום שלא ייתנו לו רק תפקיד של ערבי או מחבל, רז שכניק, 7 לילות ידיעות אחרונות, 4.12.2018 ♦

משמעות האסון. הטקסט המכפיש של "ידיעות אחרונות" נגד לינה מחול היה אולי רווי בשקרים, שמועות והגזמות, אבל אמת אחת דווקא השתקפה ממנו בצורה ברורה. אנחנו מפחדים להכיר בנכבה. אם לינה מחול באמת לא רוצה להופיע ביום העצמאות, אנחנו צריכים ויכולים להכיל הבקשה שלה. צריך רק קצת אמפתיה, איתמר רונאל | mako | פורסם 25/11/18 14:36 ♦

מי צריך את מירי רגב כשיש את "ידיעות אחרונות". לפי "העיתון של המדינה", החופש ליצירה אמנותית נחשב לגיטימי כל עוד הוא משרת את מדיניות הממשלה והרוב היהודי. פרסום הכתבה המכפישה על לינא מחול הזיק לסולידריות בין שני העמים שחיים כאן, נסרין מורקוס, (סיכוי), הארץ, 25.11.2018 ♦

לינה מחול מגיבה על התחקיר שפורסם ב"ידיעות אחרונות": "שקר כואב". לאחר שהבוקר פורסמה בעיתון "ידיעות אחרונות" ידיעה לפיה הזמרת סירבה להופיע ביום העצמאות וביטלה את השתתפותה במיזם של ארגון שנושא סמל של מגן דוד, הזמרת הגיבה לדברים בעמוד הפייסבוק שלה: "כמה קל לפגוע, להכפיש ולנסות לגמור בן אדם", מערכת mako מוזיקה | mako | פורסם 23/11/18 19:31 ♦

אגודת הסטודנטים בתל חי ביטלה הופעה של תאמר נפאר: "לא רוצים חיכוכים". הנימוק הרשמי לביטול היה רצון "להתמקד באמנים מקומיים", אך לפני כן אמרה נציגת האגודה כי היא "רוצה לוודא שלא יהיה עניין פוליטי". נפאר: אי אפשר להפריד את היוצר מהאדם הפוליטי שהוא, נעה שפיגל, הארץ, 23.11.2018 ♦

ערבים בכדורגל – ראו למטה ⇓

לא צריך לפחד ממני בגלל שאני מדבר ערבית. חיילת בבה"ד 1 שמעה אותי מדבר ערבית ונבהלה: "חשבתי שתוקפים אותי, אני מתה!". זה היה בשבילי כמו לחטוף סטירה. יכולתי לכעוס, יכולתי להתעלם. אבל החלטתי לעשות עם זה משהו, תאמר עטאללה | mako | פורסם 18/11/18 14:00 ♦

למדתי לחיות בחצאים. היא ערבייה שכותבת בעברית. דתייה עם קעקועים וטוסטוס. פמיניסטית שהתארסה בגיל 15. איאת אבו שמיס מוציאה ספר שירים שני ומסבירה למה היא לא מתרגשת מחוק הלאום ולמה צריך לקרוע את הרעלה של בר רפאלי, אנה זטרברג, ידיעות אחרונות שבעה לילות, 13.11.2018 ♦

מהסרטון הוויראלי ועד למינוי: לראשונה, ערבי-נוצרי יכהן כשגריר ישראל. משרד החוץ מינה לראשונה דיפלומט ערבי נוצרי לתפקיד שגריר ישראלי. ג'ורג' דיק, שעובד במשרד כבר עשור, נחשב למשפטן מחונן ולמרצה מבוקש. נאום שנשא באוסלו הפך לוויראלי והוכתר ברשת כ"נאום הטוב ביותר של דיפלומט ישראלי", איתמר אייכנר, YNET, 16.11.18 ♦

כן, גם בתל אביב: ערבים עדיין נדרשים "לעבור" כיהודים כדי להשתלב. חלק משתדלים לא להראות את תעודת הזהות, אחרים לא משתמשים בשם המשפחה שלהם. תל אביבים ערבים מספרים איך זה מרגיש "לעבור" כיהודים בעיר העברית הראשונה, ומבקשים: רק אל תגידו "אתה לא נראה", שחר גולן, טיים אאוט תל אביב, 8.11.2018 

התל אביבים התאהבו במטבח הערבי – אבל השפים הערבים נשארו בחוץ. מהפכת המטבח הערבי העילי הביאה את העטאייף, התעשימה והשישברק לכל מסעדות העיר, אבל השפים הערבים הם לא אלה שמבשלים אותן. הצילחתת וגם ירשת? | מאת: שירי כץ, טיים אאוט תל אביב, יום רביעי, 7.11.2018 ♦

נבחרת ישראל בכדורגל: 

אורן חזן על לוסי אהריש: לא מאשים אותה שפיתתה נפש יהודי כדי לפגוע במדינה. חבר הכנסת התייחס לנישואיה של מגישת הטלוויזיה הערבייה עם השחקן היהודי צחי הלוי וקרא לעצור את ההתבוללות: "מאשים את צחי המתאסלמלוי שלקח את פאודה צעד אחד רחוק מדי", הארץ, 10.10.2018 ♦

"פתאום כשאני אומר שאני ערבי, לפעמים היחס משתנה כלפיי". ענאן חפאגה, מפיק מוזיקלי שעובד, בין היתר, עם הראפר האתיופי טדי נגוסה, מספר: "פתאום אתה צריך להוכיח כל מיני דברים" • "מבחן בגזענות" – הפרק האחרון, עמנואל אלבז פלפס, חדשות 10, 10.10.2018 ♦

סליחה על השאלה | ערבים. כאן – תאגיד השידור (25:33 דק'), 2.10.2018 ♦

משיכוני הפחונים לבתים מפוארים. אחרי עשרות שנים, הכפר של שבט ערב א־נעים בגליל התחתון זוכה להכרה, והתושבים עוברים באופן הדרגתי משיכוני הפחונים לבתים מפוארים. זו אולי הסיבה לאחוזי התמיכה הגבוהים בליכוד בבחירות האחרונות, אך אפשר לשמוע שם גם ביקורת על חוק הלאום,  מאת  יאיר קראוס, מקור ראשון,  ט״ז בתשרי ה׳תשע״ט (25-09-2018) ♦

"כוכב נולד", הקריירה מעבר לים וחוק הלאום: מרים טוקאן מדברת על הכל. עשור אחרי שפרצה לתודעה בריאליטי המוזיקלי, הזמרת שועטת לאלבום בכורה ובינתיים מתארחת באלבומו החדש של הצלם והמשורר דויד מונסונגו ומספרת על העבודה כעורכת דין, הבחירה להתגורר בחיפה והתקווה לשלום, דודי פטימר, מעריב, 25/09/2018  ♦

דיא סבע: "אני לא יודע איך בנאדם ערבי יכול לשיר 'נפש יהודי'. זה לא מסתדר". במקום למצוא את עצמו מעבר לים ("נכון או לא נכון, אלוהים יודע"), מלך השערים בעונה שעברה וקפטן מכבי נתניה מדבר על ההצעות שפספס ("סעיפים הזויים"), האפשרות שישחק בבית"ר ("למה כל הזמן לדחוף את זה?") … אנחנו עובדים קשה ולא צריך כל הזמן לדבר על ערבים ויהודים בנבחרת – כל השחקנים נותנים את המקסימום ולא צריך להכניס את הפוליטיקה לנבחרת ולפצל את זה כאילו אנחנו שתי נבחרות…", עירד צפריר, הארץ, 06.09.2018 13:00 עודכן ב: 20:50 ♦

"איבדנו את תחושת הביטחון": ערבים ודרוזים מפנים אצבע מאשימה לחוק הלאום. אחרי התקיפה האלימה בשבוע שעבר בחוף קריית חיים, וריסוס משפחה דרוזית בגז פלפל בידי מאבטח בנתב"ג – ברשויות הדרוזיות והערביות מצביעים על קשר ישיר בין החוק לבין המקרים הללו, אמיר גרא, כאן, 31 באוגוסט 2018 

די לגל התוכחה העצמית: הכאת ערבים באשר הם ערבים אינה מכת מדינה פה. התנפלות המדוברת על שלושת הערבים במפרץ חיפה בשבוע שעבר היא חלק מתופעת האלימות הכללית הפושה בחוצותינו, ללא הבדל דת וגזע. ישראל מפגינה יחס נאות אל המיעוט היושב בתוכה, מאת  חגי סגל – מקור ראשון, כ׳ באלול ה׳תשע״ח (31-08-2018 10:07) ♦

הערבים שלעולם לא ישחטו כבש. הגל הטבעוני ששטף את ישראל לא פסח על החברה הערבית, אולם חלק מהטבעונים הערבים מוצאים עצמם מנודים מהחברה, ומוצגים כמי שיצאו נגד הדת והמסורת, רותי זוארץ, המקום הכי חם בגיהנום,  28.08.2018 ♦

נדחתה תביעתה של ערביה-ישראלית בגין בידוק בטחוני שעברה ע"י אל-על בחו"ל. בית משפט השלום בנצרת דחה את תביעתה של ערביה-ישראלית שעברה לטענתה בידוק בטחוני ארוך, משפיל ומפרך ע"י אנשי הביטחון של אל-על לפני טיסה מרומא לישראל. נקבע, כי למרות שטענותיה העובדתיות לא נסתרו, התביעה נגד אל-על התיישנה ולא הוצגו נהלים או מדיניות מפלה של השב"כ ורשות שדות התעופה כנגד בני הלאום הערבי, עו"ד לילך דניאל, תקדין, 28/08/2018 פסה"ד  [תודה לעו"ד דן יקיר על העידכון] ♦

נתניה: ליהודי מותר לרחוץ בים בספידו, לערבי אסור להיכנס למים בבוקסר. 38 ערבים נקנסו בידי פקחי עיריית נתניה על רחצה "ללא לבוש הולם" בחמש השנים האחרונות. סעיף החוק קיים כמעט בכל העיריות בארץ, אולם אינו נאכף כלל. עיריית נתניה: "אוכפים ללא הבדל דת, גזע ולאום", אסנת ניר, המקום הכי חם בגיהנום,  27.08.2018 ♦

הותקפו בחוף: "שאלו אם אנחנו ערבים – וכמעט רצחו אותנו". שלושה גברים משפרעם התלוננו במשטרה לאחר שלדבריהם הותקפו בידי חבורת צעירים יהודים בחוף קריית חיים. "אמרו לנו: 'אתם ערבים כלבים, אל תישארו כאן; ביקשנו מהם שיפסיקו – אבל הם המשיכו". המשטרה: "נפתחה חקירה", חסן שעלאן, YNET, 25.08.18 ♦

"משפיל": העלה את מחיר הדירה בעשרות אחוזים – כי השוכר ערבי. נעים ג'רייס, אח בביה"ח וולפסון, סיכם עם בעל דירה על הסכום החודשי שאותו ישלם לו. כשהגיע לחתום על חוזה, תושאל לגבי דתו, והתבשר כי ייאלץ לשלם 1,300 שקלים יותר, טל ברמן, הצינור – ערוץ 10, 22.8.2018 ♦

חאג' נג'יב אבו-רקיה: "תרשום – אני ערבי גאה". בעיצומה של סערת חוק הלאום, חאג' נג'יב אבו-רקיה, ערבי-ישראלי, שמגדיר את עצמו גם "הומניסט", "סוציאליסט", "פאן-ערביסט" ו"דתי", בשיחה פתוחה עם "פרות קדושות" על הפחדים הקמאיים העמוקים בשני הצדדים ועל הסתירות, שרק הסכסוך המסובך שלנו יכול לייצר, יזהר באר, הארץ – בלוגים, 21.8.2018 ♦

עדי בוטרוס: "אני לא רוצה להחזיק דגל, להיות 'הכוריאוגרף הערבי'". אחד הכוריאוגרפים העצמאיים המעניינים הפועלים בישראל הוא עדי בוטרוס, בן למשפחה ערבית מנצרת. בראיון לרגל העלאת יצירתו החדשה "כניעה" מספר מי שהחל לרקוד רק בגיל 18 איך באים לידי ביטוי בעבודתו המתח והאלימות שהוא חש, גילי איזיקוביץ, הארץ, 21.08.2018 ♦

אני ערבי ואין לי בעיה שבת הזוג שלי תלך לים בביקיני. מופתעים? לבליג נמאס מאנשים שחושבים שכל הערבים אותו הדבר ושכולם פרמיטיבים, ומבקש שלא ניפול לדעות קדומות, בליג סלאדין, רשת, 19.8.2018 ♦

מוסלמים במדינת היהודים: דת פוליטיקה, חברה, מאיר חטינה ומוחמד אל-עטאונה (עורכים), ספרית הפועלים קו אדום, 2018 

בעקבות חוק הלאום:

  • כשהכוונה לחבר את ערביי ישראל לחברה מיושמת ללא הבחנה, היא אבסורדית. הכוונה לחבר אותם למדינה באמצעות קידום והשקעה, נכונה בבסיסה, אך גם מפלה לרעה את הטובים ומחזקת את אויבי המדינה. ובעוד השמאל צורח שסותמים פה פיות, בטרקליני הפריים טיים משתלחים בימין בכל הכוח, נדב העצני, מעריב, 17/08/2018 ♦ 
  • אני, בדואי ישראלי שורשי, מנהל אתרי מורשת, לא ציפיתי לכזה יחס מהעם היהודי. אמיר מזאריב, מנהל מחוז המיעוטים במועצה לשימור אתרי מורשת, מגדיר עצמו פטריוט ישראלי. חוק הלאום מסמן עבורו קו שבר עם המדינה. "כיום אנחנו עדיין אזרחים, אך אולי נרד בדרגה ונהפוך ל'תושבים'", אסתר זנדברג, הארץ, 8.8.2018 
  • נסרין קדרי: "חוק הלאום ביטל לי ולמיליוני ערבים שחיים פה את השפה". הזמרת התראיינה ב-103FM לקראת הוצאת האלבום החדש, וסיפרה על הבחירה בשפת הסימנים בקליפ האחרון, השינוי הפנימי שעברה, והדרך להצלחה: "לא ידעתי שאני יכולה לשיר", 103FM, 8.8.2018 ♦
  • תרשמי, מירי! גם אני ערבי. ערבי מקולקל. הוא שר דרוויש מול מירי רגב בטקס אופיר, חטף סטירות בשם עהד תמימי, וכשיהיה גדול הוא רוצה להיות אשכנזי. יוסי צברי רודף במילים אחרי המציאות, שרודפת אחריו, אירית דולב, המקום הכי חם בגיהנום,  07.08.2018 ♦
  • סלים דאו: "חומוס יפתור את הבעיה? בחיאת רבאק". סלים דאו. "אם מישהו בממשלה אומר לי שהקיום שלך שווה יותר מהקיום שלי, זה לא מעניין אותי. השחקן הוותיק סלים דאו, שמתחקה בתוכנית חדשה ב"מכאן" אחר המטבח הערבי־פלסטיני, טוען בתוקף שאין דבר כזה אוכל ישראלי ("הכל שלנו"), מסרב להתרגש מחוק הלאום ("כל השנים אנחנו חיים את הגזענות הזו"), ומרוצה מכך שלא השתתף בעונה השנייה של "פאודה" ("אי אפשר לחסל פלסטינים ולהרגיש 'עצוב'"), איתי שטרן, הארץ, 6.8.2018 ♦ 
  • אל תקראו לי ישראלי. אני דרוזי פלסטיני. יאמן זידאן, דרוזי ממשפחה שכולה שהקים תנועה התומכת בסרבנים דרוזים וחיבור לצד הפלסטיני שלהם, דווקא לא הגיע למחאה של בני העדה נגד חוק הלאום. וכמוהו יש רבים. את מה שיש לו להגיד, לא תשמעו בכיכר רבין. ראיון של אורלי נוי, שיחה מקומית,  5.8.2018 
  • בטווח הנורמן. נתניהו? "יוחלף בבחירות הבאות. סומך על האנשים שחיים פה. הם לא מטומטמים". מדינה דו–לאומית? "אופציה מצוינת". החיים במשפחה מעורבת? "מעולם לא נתתי דין וחשבון, לא לצד הערבי ולא לצד היהודי". דעות קדומות? "בקולנוע מציעים לי את תפקיד המחבל או השיפוצניק. סליחה, בואו נתקדם". השחקן נורמן עיסא מדבר על גזענות, החינוך בארץ והמוות המפתיע והטרי של אמו, שלא זכתה לראות את הלייט–נייט החדש שלו בערבית. וגם מסביר למה, למרות הכל, הוא עדיין אופטימי, איתי סגל, ידיעות אחרונות, 25.7.2018 ♦
  • תרשמו, אני ערבייה
    ילידת הארץ הזאת

    אני פלסטינית
    הוריי פלסטינים
    ואבות אבותיי פלסטינים

אמי ומשפחתה גורשו מביתם ב-1967, כשהיא הייתה רק בת 8, על מנת שאפשר יהיה להשתמש בו כמוצב צבאי…." ד"ר יסמין אבו-פריחה, פוסט פייסבוק, 21.7.2018 

  • הפלסטינים בישראל, הקהילה הגאה שאתם מסרבים לראות. אין לנו הרבה שותפים לדרך, בעלי חברות לא מתחרים מי יעניק לנו יותר זכויות, אבל אנחנו כאן. ואנחנו גאים בזהות שלנו אותה חוק הלאום מבקש להעלים, לקול שתיקתם של אבירי זכויות האדם, סמאח סלאימה, שיחה מקומית,  22.7.2018 ♦
  • במדינת היהודים אני כמעט פליט, כמעט ישראלי. אדוני ראש הממשלה, כנסת נכבדה, העם היהודי בישראל, אולי שכחתם אבל חוק יסוד הוא חוק ערכי ולא חוק פוליטי. תחת חוק הלאום אני ומשפחתי נהפוך לאזרחים סוג ב', ריאד עלי, כאן, 16.7.2018 ♦
  • אין לי בית אחר, וחוק הלאום לא ישנה את זה. "… לכן אנו לוחשים באוזני חברי הקואליציה המתכוונים להעביר את חוק הלאום, כי מה שלא יעשו — זה יישאר הבית שלנו. אין לנו בית בלתו, ואנחנו מתכוונים להיות דיירים שווים ושותפים בעיצוב פניו. מה גם, שההיסטוריה ייעדה לאוכלוסייה הערבית תפקיד מכריע בשמירה על האופי הדמוקרטי של הבית…", עודה בשאראת, הארץ, 16.07.2018 ♦
  • רק יהודים יכולים לעצור את הבושה הזאת. "… אם חוק הלאום יעבור, הוא ישנה מהותית את הקשר ביני לבין מדינת ישראל. למעשה, האזרחות שלי תפסיק להיות אזרחות מהותית ותתחיל להיות אזרחות טכנית בלבד. יהיה בלתי אפשרי מבחינתי ליצור קשר שייכות רגשי עם המדינה, מוסדותיה, סמליה וערכיה. היא תמסד את מעמדי כאזרח סוג ב', תמסד אפליה ותמסד את הסלקטיביות שלה בהקצאת משאבים, בסגירת מרחבים ובכל הנוגע למראה דמותה הכללי של המדינה. בלי בושה תהפוך ישראל למדינה גזענית דה־יורה ולא רק דה־פקטו…", מוחמד דראושה, הארץ, 14.07.2018 ♦

אלערבי אלג'דיד,  العربي الجديد, "הערבי החדש", סדרת כתבות חדשה של ערן זינגר (כאן 11) על השינויים המהפכניים בחברה הערבית:

רק 0.5% מזוכי מחיר למשתכן: אפליית הערבים בישראל • חשבון פשוט. ברקע חוק הלאום, אפליית המגזר בולטת בתחומים רבים במדינה. חרף העבודה כי מדובר בחמישית מהאוכלוסייה, רק 7% מהם עובדים במשרדי הממשלה ו-3% הם סגל בכיר באקדמיה, גיא זהר, חדשות 10, 16.7.2018 ♦

כוכב בהצלת חיים: הצעיר שקיבל אות הוקרה מיוחד מהנשיא. תמאר אבו ג'עפר המתגורר בנגב לא יכל להישאר אדיש למצב העגום של רפואת החירום בדרום והחליט לעשות מעשה. הוא הקים את ארגון 'כוכבי הצלה', שבמסגרתו מספק הנוער מענה לבעיה הקשה. אתמול (ד'), הוא קיבל אות הוקרה על פעילותו ועוצר כדי לספר לנו על העשייה שלו, ספיר ליפקין , פרוגי, 28/06/2018 ♦

כיסוי הראש סימן לשומרת: מנהל בי"ס לא הוכנס לבריכה בקריית גת. ד"ר סאלם אבו מידעם מרהט הגיע עם משפחתו לבריכה לאחר שבירר מראש שהכניסה למקום אינה מוגבלת לתושבים בלבד. למרות זאת, לטענתו, עם הגעתם למקום הבחינו העובדים בכיסוי הראש של אשתו ומנעו את כניסתם – על אף שאנשים שהמתינו בתור נכנסו ללא בדיקה: "זו גזענות", יניר יגנה, וואלה, יום רביעי, 20 ביוני 2018 ♦

חברי כנסת ליועמ"ש: הפסק את ההפרדה בין יהודים לבדואים בבריכה במבועים. במכתב כתבו חברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזציה שההפרדה בשעות הפעילות ליהודים ולבדואים, שנחשפה ב"הארץ", היא "פרקטיקה חמורה שאין לה מקום במדינה דמוקרטית והיא ודאי אינה חוקית", אלמוג בן זכרי, הארץ, 19.6.2018 ♦

נהגי אוטובוס בירושלים: "אתה יוצא לעבודה ולא יודע אם תחזור". נהגי "אגד תעבורה" באזור ירושלים, רובם ערבים, נתונים לאלימות וגזענות מצד נוסעים. "זה ייגמר ברצח", הם חוששים. העדויות מצטברות וכך גם הנפגעים, אבל תלונות שהוגשו למשטרה נסגרו מחוסר עניין לציבור. משרד התחבורה: לא מכירים את התופעה, רמי יונס, שיחה מקומית,  19.6.2018 

נקודת מפנה | המסע אל הואדי. ישי שריד ואפרת שפירא רוזנברג יוצאים למסע מרתק, מפתיע ומרגש בישובי ואדי ערה, כדי להכיר ולהבין את מבנה הכביש המרכזי, את החיים לצידו, ואת זהותם המורכבת של אזרחיה ואזרחיותיה הערבים של מדינת ישראל, כאן השידור הציבורי, 13.6.2018 ♦

מאבטחים ישראלים עיכבו זוג ערבים בשדה תעופה ביוון וביקשו מהם אישור נישואים. בני הזוג סחר עיסאוי ופיראס עסלי הופרדו משאר הנוסעים ועוכבו לבידוק ולתשאול מקיפים. עיסאוי סיפרה כי איש ביטחון ליווה אותה לשירותים. אל על: הנוסעים נבדקו על פי הנהלים, ג'קי חורי, הארץ, 10.6.2018 ♦

פיצוי לערבי ישראלי שהותקף מילולית כי ישב בצפירה. עובד יהודי במתחם "ביג" ביקנעם קילל שכן מחנות סמוכה "ערבי מסריח" ו"בן זונה" כי לא עמד בצפירת יום השואה. ביהמ"ש חייב אותו ב-15 אלף ש', עו"ד שי לביא, YNET, 10.06.18 ♦

"הערבי המטומטם לא גר פה עוד": אום אל פחם בין דו קיום לקיצוניות. העיר ממותגת בציבור היהודי כמעוז העוין של המגזר הערבי, גיס חמישי שמעורר חשד ופחד. מהצד השני, תושביה זועמים: "מרגישים לא רצויים". אייל לוי ממשיך את מסעו, אייל לוי, מעריב, 02/06/2018 ♦

בגישה אחרת: הבדואי שהעדיף את הנגב על מנהטן. עד גיל 36, איברהים אל נסאסרה רשם הישגים נאים: הוא הקים את המרכז למצטיינים בדואים, הוא הבעלים של מפעל ההזנה שמספק ארוחות צהריים לילדי המגזר והא גם בעליה של חברת הסעות מהגדולות בדרום, אמיר גרא, כאן תאגיד השידור, 01 ביוני 2018 ♦

השאלון של העוקץ: עלא חליחל. בדומה לדגה, גם הוא מתכנן את היצירה שלו כמו פשע, ויתר בינתיים על התוכנית להקים חווה לגידול קנאביס וחושב שכסופר, העובדה שהייתה לו ילדות מאושרת היא קטסטרופה פואטית, העוקץ, 29.05.18 ♦

איך זה להיות אזרח ערבי בישראל. לפעמים אני תוהה איך זה להיות אזרח ערבי בארץ. מהי התחושה היומיומית, הבנאלית ביותר, של קיום כזה… אנחנו מפילים אימה על אחרים ברחובות ערינו. מזל טוב! הולדנו שוב את גורלנו ההיסטורי, הפעם בתפקיד הקלגסים: המטמורפוזה הושלמה", איריס לעאל, הארץ, 27.5.2018 

בין שמרנות ערבית לאטימות ציונית: המסע של שמס בבית האח הגדול. הציבור הערבי כועס על בעלה של שמס מרעי אבומוך, המשתתפת הפלסטינית בעונה הנוכחית של האח הגדול, על שאיפשר לאשתו להיכנס לבית הפריצות. שותפיה היהודים לתוכנית לא מסוגלים לדמיין אפילו בחלל מציאות שבה גם לפלסטינים יש מקום. בעמידה הפמיניסטית הזקופה שלה, שמס מאתגרת את אלה ואלה. זה הזמן לתמוך בה, סמאח סלאימה, שיחה מקומית,  25.5.2018 ♦

"ערבי זה עדיין מילת גנאי". "הלכנו לצבא, אבל כאן ערבי זה מילת גנאי" – בלילה אחד אנשי צד"ל יצאו מלבנון ולא חזרו. הם עושים הכל להיות ישראלים, אבל תמיד משהו מזכיר להם שהם שונים, מלכוד 18, פרק 3, כתבה של ריאד עלי, כאן – תאגיד השידור, 25.5.2018 ♦

ביבי טוב לערבים (אבל ההתנהלות שלו מתסכלת). ראש הרשות לפיתוח כלכלי של החברה הערבית, איימן סייף, מספר על הסתירה של נתניהו, שמסית נגד ערביי ישראל אבל נלחם על תקציבי ענק עבורם, השינוי שחל ביחס של הפקידות המקצועית, מהפכת מעמד הביניים בחברה הערבית – ואיך זה לגדול כנער ערבי יחיד בפנימייה יהודית, מירב ארלוזורוב, דה מרקר, 24.05.2018 ♦

תעשיית השקר והטיוח נגד החברה הערבית. אלימות השוטרים בהפגנה בחיפה ושבירת רגלו של ג'עפר פרח הן תוצאה ישירה של ההסתה של נתניהו וליברמן. הממשלה דוחקת את הערבים לפינה, ודיע עואודה, YNET, 21.05.18 ♦

נטע ברזילי ניצחה גם עבורנו, ערביי ישראל. אפילו שכניי בנצרת מחאו כפיים לזכייה באירוויזיון. הרי היא שרה על קבלת השונה, ובארץ גם אנחנו שונים. שומעים את קריאת התרנגול? זו קריאת השכמה, יוסף חדאד (עמותת ערבים זה לזה), 14.05.18 ♦

הסרט "מחוץ למגרש", שיעלה ביום ראשון ב"כאן 33" – מלווה את שחקני הכדורגל הבולטים במגזר הערבי, ביניהם מגן בני סכנין שמנסה לתמרן בין חיי המשפחה לקריירה, ynet ספורט,  27.04.18 ♦

"מספיק רעיון משוגע אחד": האם סטיב ג'ובס הבא יימצא בנצרת? ואסים אבו סאלם, המייסד של המיזם לופ ללימודי תכנות לילדים במגזר הערבי: "הגיל הממוצע בעולם ליזמים הוא 35, אנחנו הולכים להוריד אותו ל-28-25" ■ וגם: "אם היתה לך הזדמנות להשקיע במארק צוקרברג לפני עשר שנים, היית משקיע בו?" רותם שטרקמן ו אמיתי זיו, דה מרקר, 28.04.2018 ♦

זר בארצי. "…הוי ארצי, מולדתי, אדמתי, אייך מדינתי?! מדוע תועתעתי ונבגדתי, אפילו לחגוג בארצי איני יכול, כי זר אני בארצי. חסר דגל והימנון, ללא קמצוץ ישראליות. שכחתם אותי. נטשתם אותי…", חה"כ זוהיר בהלול, הארץ, 26.4.2018 ♦

ד"ר סאמר חאג' יחיא המועמד המפתיע לתפקיד יו"ר בנק לאומי. דוד ברודט יסיים את תפקידו רק ב-2019, אבל הקרב על התפקיד הנחשק באחד משני הבנקים הגדולים כבר החל, עירית אבישר  סטלה קורין ליבר  , גלובס, 25.4.2018 ♦

ה"רעיון ההזוי" של פרופ' חוסאם חאיק עוד יכול להציל את העולם. בשנת 2010, הכירה הקהילה הבינלאומית בהישגו האדיר של פרופ' חוסאם חאיק מהטכניון – אף אלקטרוני המזהה מחלות. כיום, ההמצאה יכולה לעזור לחצי כדור הארץ • פרויקט 70/70, חדשות 10, אפריל 2018 ♦

שבט אחים. בשנת ה-70 לעצמאות ישראל, השבטים השונים שמרכיבים אותה מתקיימים במתח גובר והולך בין שותפות לבידול… ערביםמתקדמים ומותקפים. "הפלסטינים שונים משאר הקבוצות בישראל, מאחר שכולן שייכות ללאום היהודי… אם שמים את מערכת היחסים המורכבת בין יהודים לערבים באותו סל כמו המתחים בין השבטים היהודיים, לא מתאפשר טיפול נכון בקרע.", אומרת ראונק נאטור, מנכ"לית שותפה בעמותת סיכוי לקידום שוויון בין ערבים ליהודים בישראל…", נעם בוקסבאום, דה מרקר מגזין, 27.03.2018 ♦

אייל ברקוביץ' לנאתכו: אתה לא יכול להיות הקפטן. קפטן נבחרת ישראל שלא שר את ההמנון מול רומניה הגיב ב-102FM: "איך אתה מצפה שאשיר 'נפש יהודי הומייה'? אבא שלי שירת 30 שנה במג"ב ותרם למדינה", מערכת One, 25.3.2018 ♦

כשהם עולים על הסירות האלה הם יודעים שהם הולכים למות. ד"ר עסאם דאוד, בן 35, מתגורר בחיפה. פסיכיאטר ילדים ונוער, מייסד ארגון הסיוע Humanity Crew. , איילת שני, מוסף הארץ, 23.3.2018 ♦

“חלק מערביי ישראל שואלים מה הרשימה המשותפת עשתה בשבילם”. לאמיר עודה, בן דודו של יו”ר הרשימה המשותפת איימן עודה והכוכב החדש של “פאודה”, נמאס מכך שחברי הכנסת הערבים לא מטפלים בדברים המהותיים למגזר ומתעסקים בעיקר בפלסטינים. כבן לאם יהודייה ולאב ערבי הוא היה לוחם בצה”ל, ולא ממש מעניין אותו שקרוב משפחתו פועל לסיכול התוכנית לגיוס נוער ערבי, מאת: חגית הורנשטיין, כלבו חיפה, 17.3.18 ♦

"לא מעניינות אותי הגדרות פוליטיות": עלאא מוסא פותח מסעדה בחיפה. את השף עלאא מוסא לא מעניינות הגדרות וגם לא מעניינת פוליטיקה, ועם פתיחת המסעדה החדשה שלו בחיפה הוא מבקש שתשפטו אותו רק על האוכל שהוא מכין. מוסא: "למה מאיר אדוני קרא לקובנייה שלו טרטר פלסטינאי? בשביל מה לקרוא לאוכל בשם של אזור או מדינה? טרטר פלסטינאי זה פוליטיקה, ואני מתרחק מפוליטיקה ולא מערבב אותה באוכל שלי", תיקי גולן, YNET, 09.03.18 ♦

"אתם אוהבים את החומוס, רק שונאים את החומוסאי". הוא מרחם על ערביי המחמד, כופר ברמדאן, לא מאמין לאחמד טיבי, ומשוכנע שהגזענות הישראלית תצית פה בקרוב אינתיפאדה שלישית. הרומן החדש של עלא חליחל כבר הוגדר כתועבה. בעולם הערבי, ועכשיו הוא ילמד גם את קוראי העברית איך הכי טוב לטפל בבוגדים, יהודה נוריאל, 7 לילות – ידיעות אחרונות • 26.02.2018 ♦

הפעיל שמקדם מצוינות בחינוך בקרב ילדי הבדואים – צדיק כתמר, איברהים נסאסרה מקים מרכז תמר לקידום מצוינות במדעים בחברה הבדואית, כלכליסט, 36 צעירים, 1.3.2018 ♦

אחמד מוהנא, כך מאמן ילדים בכדורגל ובכישורי חיים. מקים "אמנינא" לקידום אקטיביזם, מעורבות חברתית והתנדבות בחברה הערבית, כלכליסט, 36 צעירים, 1.3.2018 ♦

חולה סוכרת הנעורים שמנפץ את הסטיגמה סביב המחלה, שאדי קסיס. הקים את עמותת אלשוג'עאן (האמיצים) שנותנת מענה לילדים סוכרתיים בחברה הערבית, כלכליסט, 36 צעירים, 1.3.2018 

המורה שמקדמת בעלי מוגבלויות ופורצת תקרות זכוכית, עליאא אבו־רביעה. מחנכת בבית הספר לחינוך מיוחד בקריה החינוכית תל שבע, ממייסדות ודוברת עמותת "למענכם" לקידום ילדים עם מוגבלויות, כלכליסט, 36 צעירים, 1.3.2018 ♦

"אינכם בשלים למינוי שופט ערבי נוסף לעליון". כתב אישום נוקב של השופט חאלד כבוב • במכתב שכתב לחברי הוועדה לבחירת שופטים, וכוון לאנשי הימין בה, נימק השופט המוסלמי המוערך את צעדו לפרוש מהמרוץ היוקרתי • "בוחנים שופט ללא קשר וזיקה לסוגיית כישורי המועמד ומידת התאמתו", כותב כבוב, "זו מציאות עגומה ומתסכלת", טובה צימוקי, ידיעות אחרונות, 18.2.2018 ♦

הבשורה מנצרת: איך מכניסים 40 אלף איש לקמ"ר אחד. האדריכל הערבי-ישראלי איימן טבעוני זכה בתחרות בינלאומית לתכנון מודל תיאורטי שמנסה לפצח את אחד האתגרים הגדולים של המאה: דחיסת מספר עצום של תושבים לתוך עיר "אינטליגנטית" אחת ■ "זו פעם ראשונה שעיצוב אדריכלי קשור למודל מתמטי של system dynamic", גיא נרדי, גלובס,  18.2.2018 ♦

הצעירים המבטיחים ופורצי הדרך בחברה הערבית. הזמרת המוכשרת ששברה שהכניסה את השירים בערבית לפריים טיים, הפסיכיאטר שנותן סיוע נפשי לפליטים, הפעיל שמקדם יזמות טכנולוגית בחברה הערבית, החוקרת שפיתחה פטנט ומעודדת יזמות בקרב נשים ועוד, קרן-אור גרינברג, כלכליסט 12.02.18 [כנס כלכליסט – עסקים בחברה הערבית 2018] ♦

הבדיקה חשפה: אלה אתרי הבילוי שמתעלמים מהמבקרים הערבים. בדיקה שערכה עמותת סיכוי באתרים פופולריים בקרב הציבור הערבי, העלתה כי מחציתם לא מעניקים כלל שירותים בשפה הערבית ■ שלושת האתרים שקיבלו את הציונים הנמוכים ביותר הם בבעלות חברת עיר השעשועים, הדר קנה, דה מרקר, 12.02.2018 ♦

"לא יכול לשיר 'נפש יהודי הומייה'". השופט ג'ובראן בראיון פרישה. השופט הערבי הראשון בבית המשפט העליון התראיין לבטאון לשכת עורכי הדין, וסיפר שאינו שר את ההמנון הלאומי: "צריך מילים שיתאימו גם לערביי ישראל". על הפוליטיקאים שתוקפים את העליון: "פגיעה בדמוקרטיה שחייבת להיפסק", טובה צימוקי, YNET, פורסם:  31.01.18 

"עברתי בידוק משפיל כי אני ערבי". תושב עכו ערבי-ישראלי שמתגורר בדרום אפריקה ביקש בשבוע שעבר לחזור לארץ עם חברת אל על. אך מה שאמור היה להיות מסע נעים הביתה הפך עבורו, לקוח קבוע של החברה, לסיוט: הוא עבר בידוק ביטחוני של 3 שעות, בסופו אף הוצמד לו מאבטח שליווה אותו עד המטוס. הכול, לדבריו, קרה רק כי הוא ערבי: "זה שיא ההשפלה". תיעוד, פוראת נסאר, חדשות 2, 11.1.2018 ♦

סבע: שחקן ערבי צריך להשקיע פי שניים כדי להצליח בקבוצה יהודית. "מאמנים לא מסתכלים על הליגות הנמוכות", "דיא יכול להצליח בספרד", "מאמן ערבי בליגת העל? קבוצות מפחדות מסיכון פוליטי". אחמד סבע שכיכב בניצחון האחרון של נתניה על מכבי ת"א יורה ונזכר: "הבסנו אותם", מעריב ספורט,09/01/2018  ♦

גזענות נגד מתמודדות "מאסטר שף": "אויבת", "עוכרת ישראל". פוסט שעלה בפייסבוק חושף כי מתמודדות התוכנית מוזנא בשארה ונאדיה עוויד מתמודדות מדי יום עם קומץ הודעות מכוערות של צופים חשוכים שמכילות קללות ונאצות – "נתנו לך ללכת לאוניברסיטה, במקומות אחרים היית באוהל", מערכת tvbee | tvbee | פורסם 08/01/18 12:48 ♦

"איני מרגיש שהכנסת היא הבית שלי". ח"כ יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת) מדבר על תחושות הקיפוח וקשייו להשיג משרה באקדמיה • עם זאת, הוא "מאמין שיש אור בקצה המנהרה, ומשתדל להיות מהמנהיגים שיביאו את האור הזה", גדעון אלון, ישראל היום, פורסם ב: 07.01.2018 ♦

תושב הרצליה טוען: הציתו את דלת ביתי בשל היותי ערבי. איימן נשוי עם שלושה ילדים מתגורר בשכונת שביב בהרצליה. אתמול בלילה התעוררו בני המשפחה לאחר שהריחו עשן וגילו כי דלת הבית הוצתה. הוא הבחין באדם שנמלט ולמטה צעקו לו "מוות לערבים": "היו יכולים לרצוח אותנו, עזבנו את הבית". המשטרה פתחה בחקירה, חסן שעלאן, YNET פורסם:  05.01.18 ♦

"הקבוצות לא נותנות למאמנים ערבים להוביל". ד"ר מרק ורטהיים, מומחה בתורת האימון והקואורדינציה, מכיר מקרוב את הסיבות שמעכבות את ההתקדמות המקצועית של הכדורגל במגזר הערבי: "יש שחקני עבר עם שיטות אימון מיושנות. הכדורגל מתאים ובנוי יותר למגזר הלא יהודי מאשר ליהודי, יש פוטנציאל אדיר שלא ממומש", מיקי שורץ, YNET, 27.12.17 ♦

"עקוב אחר שינויים": בספר החדש של סייד קשוע דווקא אין מספיק שינויים. גם בספרו החדש של סייד קשוע הגיבור הוא ערבי־ישראלי המתחבט בסוגיות של זהות וזיכרון, אך הפעם הוא חי בארצות הברית ומוזעק למולדתו. אבל התחושה היא כי קשוע קצת ממחזר, ועיסוקו במתח בין הזהויות השסועות נותר ללא אמירה נוקבת, גפי אמיר, הארץ ספרים, 22.12.2017 ♦

מוראד חסן: "יש רדיפה פוליטית של שחקנים ערבים. מנסים להשתיק אותנו". השחקן שהתפטר עם חבריו להצגה "הזמן המקביל" בתיאטרון הערבי "אל־מידאן" כאקט מחאה, לא מסוגל להפריד את הפוליטיקה מהאמנות ומצהיר: "מיעוט לא יכול להשלים עם הדיכוי", רותי קדוש, מעריב, 18/12/2017 ♦

לא, תודה: הבמאים הפלסטינים כבר לא זקוקים לישראל כדי להצליח. במאים פלסטינים רבים כמו איליה סולימאן ("כרוניקה של היעלמות"), סקנדר קופטי ("עג'מי") ואחרים, עזבו את הארץ כדי ליצור קולנוע מוצלח בניכר – היכן ששאלת המימון והנאמנות לישראל לא מעניינת אף אחד. האני אבו-אסעד ("גן עדן עכשיו") אף ביים לאחרונה סרט הוליוודי בכיכובם של קייט וינסלט ואידריס אלבה. "ישראלים יכולים להיות גאים בי", הוא אומר בריאיון מיוחד ל-ynet ומודה שדווקא בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות חופש היצירה נפגע, אמיר בוגן, YNET, 12.12.17 ♦

היהודים גילו שהשלטון מושחת, הערבים לא יודעים אם לצחוק או לבכות. קשה להבין את הנאיביות שכבשה את לבבות עשרות אלפי היהודים הספקנים בטבעם, שנוהרים פתאום להפגין נגד השחיתות. כאשר שלטון הורס ישוב בדואי כדי להקים על חורבותיו ישוב ליהודים בלבד, פרשת הצוללות הוא רק עניין של זמן. כובש וגנב לא יהפוך לאיש הגון אף פעם, מאת סמאח סלאימה, שיחה מקומית,  9.12.2017 ♦

קבהא: "לכדורגלן הערבי אין על מה להתלונן". קשר מאריבור לא זוכה לקרדיט שלטענתו מגיע לו, זוכר את הטרמפים בדרך לאימונים ורואה שחקנים אחרים מהמגזר נשארים מחוץ לנבחרת – בכל זאת הוא בטוח: "מי שבולט מקבל הערכה". בראיון למדור "המגזר הספורטיבי" הוא מדבר על אלישע לוי, שירת ההמנון והאפשרות שנראה אותו בליגת העל בינואר, מיקי שורץ, YNET, 29.11.7 ♦

40 הצעירים המבטיחים, מגזין דה מרקר, נובמבר 2017:

⇐ חסן אבו-שעלי, מנכ"ל עמותת חאסוב (26) מאת אלירן רובין ♦

⇐ חסאן טואפרה, סגן מנהל רשות החברות הממשלתיות (30) מאת טלי חרותי-סובר ♦

⇐ ראיק חורי, שותף במחלקת אנרגיה, תשתיות ורגולציה במשרד גולדפרב–זליגמן (34) מאת יסמין גואטה ♦

זוהיר בהלול ודימה תאיה הם פניו של הפלונטר הערבי בישראל. קל לבקר את זוהיר בהלול על ישיבתו במפלגה ציונית, אבל האמת היא שהוא משקף משבר זהות הקיים בקרב חלקים נרחבים מבין הערבים אזרחי ישראל. ההשתלחות בו לא תעזור לפתור את המשבר, אבל גילויי הבנה וסובלנות אולי דוקא כן, מאת יאסר אבו ערישה, שיחה מקומית,  1.11.2017 

ח"כ בהלול לכאן רשת ב': "העבודה מתקשה להכיל דעתן ערבי". חבר הכנסת השיב לביקורת על אמירתו שהוא "אינו חש בן חורין בישראל": "לא יוציאו לי כרטיס צהוב". גבאי: "אני נגד קיצוניות", מערכת כאן, 31 באוקטובר 2017 ♦

לא הסירה את החיג'אב וסולקה מהכיתה. מרצה באוניברסיטת בר אילן דרש במהלך שיעור מסטודנטית ערבייה שתסיר את החיג'אב שחבשה, ומשסירבה – הורה לה לצאת מהכיתה. המרצה ננזף בחומרה ע"י הנהלת האוניברסיטה ויועלה לוועדת משמעת. האוניברסיטה בתגובה: "המעשה החריג סותר לחלוטין את ערכי האוניברסיטה", יעל אודם | חדשות 2 | פורסם 29/10/17 18:47 ♦

האביב הערבי. מיחידי סגולה שעלו על הדשא לפס ייצור של כישרונות – תוך שלושה עשורים הפכו השחקנים הערבים לכוח משמעותי בכדורגל הישראלי • איזה מהפך התרחש במגזר שהביא לשינוי? למה ילד מנצרת מרגיש שהוא חייב להוכיח את עצמו יותר מילד מהרצליה? והאם אפשר ללמוד משהו מהפריחה הזו על הסיכוי לדו־קיום אמיתי? צביקה נעים, ספורט ידיעות אחרונות, 26.10.2017 

תאמר נפאר. אמן, בן 38. גר בלוד עם אשתו סדיקה וילדיהם, כרים בן השמונה ורם בן הארבע, הארץ – ענייני פנים, שי פוגלמן, ינאי יחיאל, 10.10.2017 18:11 עודכן ב: 18:34 ♦

הישראלים לא רואים אותי. "..אני מביטה בעיניים של הישראלים, ומבחינה שהן לא באמת זזות, כמו עיני זכוכית. הן מתמלאות בחיים רק כשהן עולות על הבמה אתי, או כשיש הפגנה, עצרת, מפגש. הישראלים מדברים ומדברים ואני שומעת אותם, אך העיניים שלהם אינן רואות אותי. הם בונים גדרות וחומות וסוגרים עלי…", ראידה אדון, הארץ, 11.10.2017 

אין ערבים אין שערים: הפספוס הענק של הכדורגל הישראלי. במקום הסיכומים הבנאליים והחוכמולגים עם הרעיונות מספרד, הגיע הזמן לבדוק מדוע הכדורגל הישראלי לא מנצל את אחד המשאבים הטבעיים המרכזיים שבו. רון עמיקם על התנהלות אטומה, רון עמיקם, ספורט1 מעריב, 10.10.2017 ♦

אין כבוד למגזר. דיא סבע, מונאס דאבור, מהראן ראדי – שלושה שחקנים מצטיינים שלא זומנו לסגל נבחרת ישראל למשחקים הקרובים. האם העובדה ששלושתם גם ערבים היא רק מקרית? וגם: מתי אנחנו נזכרים בספורט הנכים ולמה הפרישה של ירדן ג'רבי מצערת כל כך? זוהר ישראל | mako | פורסם 04/10/17 07:15 

רופא השיניים שסרב לשיר את ההמנון: "כותב 'התקווה' לא לקח בחשבון שיש אזרחים ערבים". קבוצת רופאי שיניים ישראלים ערבים נסעה לקורס בקולומביה, שבסיומו נדרשו לשיר את ההמנון. לערוץ 20 נודע כי במקום לשיר את ההמנון הלאומי, שרו את זה הפלסטיני. כעת ישנה דרישה לפטרם ולשלול את רשיונם. ד"ר פחרי חסן: "מדובר בנסיעה פרטית. כל מי שביקש לפטר אותי צריך להתבייש", "לונדון את קירשנבאום", ערוץ 10, 4.10.2017 

תושב טירה שתבע את הקאנטרי בכוכב יאיר: "זה מעליב". לפני שלוש שנים ניסה ד"ר אחמד מנסור מטירה לרכוש מנוי לקאנטרי בכוכב יאיר, אך סורב. "הצגנו לשופט הרבה ראיות לפיהן לא נתנו לנו להכנס בגלל אפליה". בית המשפט פסק כעת כי הקאנטרי ימכור 10% מהמנויים לתושבי חוץ, בהם ד"ר מנסור ומשפחתו, חסן שעלאן, אטילה שומפלבי ואלכסנדרה לוקש, YNET, 27.09.17 

קל מאוד לפנטז על ערבים צייתנים ואסירי תודה. מאמרו של ארנס יהיר ומתנשא. שר הביטחון לשעבר לא צריך שיעור בהיסטוריה – הוא מודע לגזל הקרקעות, לאפליה הממוסדת ולהזנחה השיטתית של אזרחיה הפלסטינים של מדינת ישראל… קל מאוד לפנטז על ערבים צייתנים ואסירי תודה. זו קלישאה קולוניאלית מגוחכת. במציאות, לאזרחי ישראל הפלסטינים מודעות פוליטית גבוהה. מי שבאמת מכיר את החברה הפלסטינית בישראל יודע שאמון הפלסטינים במוסדות המדינה התפורר מזמן, באוקטובר 2000. ..", רידא אבו ראס, הארץ, 24.9.2017 

ספרו של סייד קשוע תובע הזדהות אינטימית עם האדם הערבי-ישראלי. מעבר להערות המסייגות נגלית החיוניות התוססת של הספר. קול חי, קול גדול, מדבר מתוכו ומזמן אליו קוראים מודעים למצב ולעצמם, תלמה אדמון, מעריב, 21/09/2017 ["עקוב אחרי שינויים"] ♦

מיועץ משפטי בלוב – לשופט בישראל: סיפורו של כליל עבוד. הוא נולד בימי המנדט בכפר ראמה, וזכה במלגה ללימודי משפטים בלונדון. אך כשביקש לחזור לארץ, גילה כי הוקמה כאן מדינה יהודית, וכניסתו נמנעה. לבסוף קיבל הכרה כ"עולה", וחזר לארץ באונייה, כאן התקדם לתפקיד שופט, עופר אדרת, הארץ, 24.8.2017 ♦

גדל באום אל פחם וחולם להיות לוחם – סיפורו של יחיא מחאמיד. הוא נולד באום אל פחם ונאלץ לעזוב בשל איומים על חייו על תמיכתו בישראל. היום הוא מתגורר בירושלים, נאבק למען ישראל בכל העולם וחולם להתגייס לצה"ל, מאת: נדב־בן אוד, כלהעיר, 23.8.17 21:06 ♦

תחושת קיפוח, כשל מקצועי ומוות: כשהפועל טייבה עשתה היסטוריה בליגה הלאומית. היום לפני 21 שנה. היא היתה הקבוצה הערבית הראשונה בליגה הבכירה, בה ניהול שכונתי הוביל אותה לירידת ליגה, וגם למותו של שחקן הקבוצה במהלך משחק. אך בעונתה היחידה בלאומית, הפועל טייבה סללה את הדרך עבור קבוצות אחרות מהמגזר, אריה ליבנת, הארץ, 27.8.2017 ♦

סטודנטית הורדה מאוטובוס לאחר ש"נחשדה" על ידי נוסעת אחרת. סטודנטית ממוצא ערבי שמתגוררת בבאר שבע הורדה בשבוע שעבר מאוטובוס במהלך נסיעה, זאת לאחר שנוסעת התלוננה על כך שהסטודנטית חשודה בעיניה. שוטרים חמושים ברובים שהגיעו למקום עצרו את האוטובוס, תשאלו אותה מול הנוסעים ופרקו את מזוודתה, ג'ון בראון, הארץ, 23.08.2017 12:18♦

הרופא לא יכול לרכוש מינוי. בעתירה שהגיש ד"ר אחמד מנסור, רופא עיניים מטירה, באמצעות עו"ד גיל גן־מור מהאגודה לזכויות האזרח.. נגד המועצה המקומית כוכב יאיר/צור יגאל ונגד העמותה המפעילה את הקאנטרי קלאב, טוען ד"ר מנסור שהם מסרבים למכור לו ולמשפחתו מינוי כיוון שהוא ערבי… אפליה מטבעה במקרים רבים אינה גלויה. הגוף המפלה אינו מכריז עליה בפומבי. הוא מסתיר אותה בטעמים נייטרליים לכאורה המצדיקים את התנהגותו..", יוסי דהאן, ידיעות אחרונות, 8.8.2017 ♦

מחזה האבסורד: מדינת היהודים נגד המשוררת דארין טאטור. מהו שיר, מהו תרגום ומיהו מתרגם: משפט המתנהל בימים אלה נגד אזרחית המדינה, תושבת הגליל, מלמד כמה עובדות עגומות על מצבה של התרבות המקומית, יהודה שנהב, הארץ, 02.08.2017 07:00 עודכן ב: 03.08.2017 10:31 ♦

"זהות? זה מרשם לוויכוחים". נדים שיבאן, מנהל מוזיאון האסלאם בירושלים, סוגר שלוש שנים בתפקיד ואינו חושש להציג תמונות של הנביא מוחמד או לארגן הרצאות על קהילת הלהט"ב • "אני לא עוסק בעסקנות, אלא באמנות", הוא אומר • יש לו רק קו אדום אחד: מוצגים שקוראים למוות או לגזענות, מתן אורן, ישראל היום,  03.08.2017 ♦

מכפר ליד כרמיאל לפרופ' באוניברסיטה בלונדון. הוא נולד לפני 42 שנה בכפר דיר אל אסד שבגליל המערבי וכיום הוא מרצה פורץ דרך בתחום ההגבלים העסקיים באוניברסיטת קווין מרי בלונדון ובמכללה למנהל. הוא אומר שאין אפליה נגד ערבים במוסדות להשכלה הגבוהה בארץ וגם מודה להוריו שדחפו אותו ללמוד. מרצה החודש – מדור חדש, ירון דרוקמן, YNET, פורסם:  29.07.17 

ערך השוויון – נר לגלימתו: השופט סלים ג'ובראן פורש. הערבי-נוצרי הראשון שקיבל מינוי קבע בביהמ"ש העליון נותר לא אחת בדעת מיעוט בפסיקות עקרוניות. עורכי דין ופרקליטים אהבו להופיע מולו בשל אורך הרוח והאנושיות, ובסערת סירובו לשיר את "התקווה" הוא זכה לגיבוי מהקולגות. סיכום כהונת המשנה לנשיאת העליון, השופט סלים ג'ובראן, טובה צימוקי, YNET, פורסם:  27.07.17 ♦

ראו גם: נשים ערביות בישראל 

הוקינג הישראלי. רמדאן אבו־רגילה הוא ההוכחה לכך שאין דבר העומד בפני הרצון • מחלת ניוון שרירים שיתקה את גופו וריתקה אותו לכיסא גלגלים – אך הוא לא ויתר • היום יוענק תואר דוקטור לפיזיקה לצעיר משגב שלום שמצהיר: "אין דבר כזה 'לא יכול', כל אחד יכול", אילנה קוריאל, ידיעות אחרונות, 28.6.2017 ♦

ערבים זה לזה? השפלת הערבים הישראלים בבידוק בשדות תעופה: הגיע הזמן לעתירה חדשה לבג"ץ… לא מדובר כמובן במקרה הראשון. פעם בכמה שבועות נודע על מקרה חדש של ערבי ישראלי שנאלץ לעבור מסכת ייסורים והשפלה לפני העלייה למטוס, חן מענית, גלובס, 27.6.2017 ♦

היסטוריה: המשנה הערבי הראשון לנשיא בית המשפט העליון – השופט ג'ובראן. הוועדה לבחירת שופטים בחרה כעת בשופט סלים ג'ובראן לתפקיד משנה לנשיאת ביהמ"ש העליון עד לפרישתו באוגוסט 17. שרת המשפטים איילת שקד:" השופט ג'ובראן הוא שופט מהמעלה הראשונה ופורץ דרך. מינויו למשנה לנשיאת בית המשפט העליון יביא הרבה כבוד למדינת ישראל", עו"ד חור אוריאל ניזרי , תקדין,12.06.2017 ♦

בין כתלי היכלי הצדק והדעת, ראיון של חגית צרלמאייר עם שופט בית המשפט העליון סלים ג'-בראן, חיים משותפים, 28.3.2107 ♦

מאבטח בכותל סרב להכניס אזרח ערבי: "סכנין? לא נכנס". עו"ד עומר חיאדרי הגיע לביקור בעיר העתיקה בירושלים אך דרכו נחסמה בכניסה לכותל המערבי. לאחר שנשאל מהיכן הגיע והוא השיב שמסכנין, שמע שומר אומר: "סכנין? לא נכנס". בפוסט בפייסבוק כתב חיאדרי על תחושת ההשפלה שחש מול ילדיו, סאמי עבד אל חמיד, חדשות 10, עודכן 22:11 24/06/2017 ♦

 תביעה לפיצויים בגין בידוק ביטחוני משפיל. "..ביום 22.6.2017 הגיש משרדי תביעה לפיצויים בשמן של שלוש סטודנטיות ערביות, שנדרשו לבידוק ביטחוני משפיל  בנמל התעופה בלגרד, כאשר היו בדרכן חזרה לישראל בתום טיול קבוצתי מאורגן בסרביה. התביעה הוגשה נגד חברת ארקיע, שמכרה לסטודנטיות את חבילת הטיול המאורגן ושהטיסה אותן הלוך חזור, ונגד חברת אל-על, שמספקת לחברות התעופה הישראליות, ובכללן ארקיע, שירותי אבטחה בשדות תעופה בחו"ל. מדובר בבידוק חמור במיוחד, שבמהלכו נדרשו הסטודנטיות לעבור בידוק גופני, שכלל נגיעה ומישוש בגופן העירום, לרבות באזורים אינטימיים, ושנעשה תחת האיום המתמיד, שלא תתאפשר עלייתן של הסטודנטיות למטוס אם הן לא תיעננה לכל הדרישות של הבודקות הביטחוניות..", עוד עאוני בנא, 25.6.2017 ♦

דירקטור חיצוני חדש בקבוצת שטראוס: ד"ר סאמר חאג' יחיא. חאג' יחיא משמש בין היתר כדירקטור בבנק לאומי וחבר במספר ועדות בדירקטוריון הבנק ■ כמו כן, הוא משמש כיו"ר ועדת הביקורת של בית חולים הדסה בירושלים וחבר במליאת המועצה להשכלה גבוהה, שני מוזס, גלובס, 13.6.2017 ♦

שלום, קוראים לי ג'מילה עבד אלקאדר ואני המחנכת שלכם. עבד אלקאדר (33) תושבת טייבה נשואה ואם לשני ילדים ומחזיקה בשני תארים, החלה ללמד בחט"ב אילן רמון בעיר כמחנכת כיתה ז'. ראיון על דו-קיום, פערי תרבות, גזענות, סטראוטיפים ובעיקר על המוטו שלה: "השינוי מתחיל בכל אחד מאיתנו", השלום מתחיל בחינוך. יעל שרר, mynet כפר סבא, 9.6.2017 ♦

מי רוצה להיות ערבי? התשובה די ברורה – אף אחד, עדיף להיות יהודי במדינת ישראל, המדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון, שזה לא בהכרח דמוקרטית–דמוקרטית, רק דמוקרטית בהשוואה, … בין אום אל חיראן לכפר קאסם עובר קו אחד ברור, מדינת ישראל לא רואה בציבור הערבי אזרחים שווי זכויות,  קרן הבר, הארץ, 8.6.2017 ♦

המעז מנתח: הכירורגית הבדואית הראשונה שוברת מוסכמות. אחרי שסבתה נזקקה לטיפול רפואי מיידי ולא קיבלה אותו, מיי מזאריב הבינה שהמחסור ברופאים בחברה הבדווית חייב להשתנות. כיום היא מקווה לגרום לצעירות נוספות לשבור את תקרת הזכוכית, ורק עם הדעות הקדומות מהמגזר היהודי היא עדיין מתקשה להתמודד, אתי שילה בן-ישר, מקור ראשון  nrg | 2/6/2017 

"אנשים מופתעים מזה שיש מישהו קצת חכם בשם מוחמד". אמיר פחר מ"הישרדות" – בעל חברת היי-טק, עם תארים בכימיה ובמנהל עסקים – שינה את שמו כבר בגיל 16 ומאז נהג להסתיר את מוצאו. אבל דווקא בפריים טיים של ערוץ 2 החליט להפסיק עם הסודות: "באתי להראות שמוסלמים ויהודים לא שונים, ואם תיתן לנו נקודת פתיחה דומה נגיע לאותם הישגים". הראיון המלא – מחר במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות", רז שכניק, YNET, פורסם:  01.06.17 

"הלאום – ערבי". המסגד המפואר ביפו שהפך למחסן רהיטים, תעודת הזהות שגרמה לי להרגיש זר, המלחמה הארורה בעזה שבגללה דאגתי לחיילים יותר מאשר לבני משפחתי, והרגע המבלבל שבו קיבלתי את פרס ראש הממשלה: הסופר איימן סיכסק כותב על 5 תחנות אישיות ב-50 שנות מלחמה לאומית, וואלה, 29.5.2017 ♦

"אצל המלהקים ערבי צריך לשחק ערבי. החברה מקטלגת לצערי". הוא שיחק אצל רידלי סקוט וגם ב"פאודה", וכעת לוהק לסדרה חדשה בנטפליקס. ועדיין, ג'מיל ח'ורי מחכה שיגיעו כבר התפקידים הגדולים באמת ■ ראיון, ליאת רון, גלובס, 13.5.2017 ♦

דווקא מהיהודים ציפיתי ליותר. "….חשבתם לתוּמכם שהחוק הזה ישפיע על הזהות שלי? יסתום את פי?… אין פה אזרח ערבי אחד שהרגיש שהוא חי בדמוקרטיה אמיתית (חוץ אולי מלוסי אהריש). אבל רובנו לא ויתרנו לכם. שיחקנו את המשחק הכפול הדמוקרטי־היהודי… עברנו תקופות טובות יותר וטובות פחות במהלך הרומן הסוער שלנו עם מדינת ישראל — ובסך הכל למדנו לשחק לפי הכללים…. זה חוק הלאום בעיני, לא בוכה עליו ולא כועסת. אולי אפילו צריך להגיד תודה, כי החוק הזה הוא המבחן האמיתי לסתירה שבין יהודית לדמוקרטית…", סמאח סלאימה, הארץ, 13.05.2017 

זה היה עוד בידוק בנתב"ג. אבל הפעם נשברתי. עומדת בתור עמוס בנמל התעופה, בדרך לכנס "חמישים שנה למלחמת ששת הימים" בבוסטון. אמורה לדבר על האפליה הממסדית כלפי הפלסטינים אזרחי ישראל והכיבוש, ובינתיים מחכה להגיע לדלפק ולקבל את המדבקה שמתחילה בספרות 43, זאת שמסמנת אותי כחשודה מחמת לאום..", עו"ד סנא אבן ברי, הארץ, 8.5.2017 ♦

גם אני רוצה להדליק משואה. את המשואה שלי אדליק לכבוד האזרחים הפלסטינים שלמרות הרדיפה והדיכוי מצליחים ליצור פה תרבות ואמנות… אדליק משואה לכבוד דור ההורים שהייתי עד למצוקתו,… ואני רוצה להדליק משואה זו לדור החדש, שלמרות המדינה משכיל להצמיח חוקרים, מדענים, מהנדסים, פעילים פוליטיים, ולמרות הרדיפה וצמצום המרחב..", סייד קשוע, הארץ, 04.05.2017 

סקר: יותר ערבים מיהודים סבורים שמצבה של ישראל טוב. בסקר מקיף בקרב יהודים וערבים, עלה כי אחוז הערבים הגאים בישראליותם גבוה מזה של היהודים מצביעי מרצ. האזרחים הערבים גם גאים יותר בהישגי ישראל. כמעט מחצית מהמרואיינים הערבים חושבים שישראל צריכה להתערב צבאית בנעשה בסוריה, אסף גבור, nrg | 3/5/2017 ♦

איך אומרים "יום עצמאות שמח" בערבית? בניגוד לתדמית הרווחת, ועל אף היחסים המורכבים עם הממסד, במגזר הערבי יש כאלו שגאים בזהותם הישראלית ולא מתביישים לחגוג את יום הולדתה של המדינה, אסף גבור, nrg | 1/5/2017 

אני אחמד, רופא ערבי במדינת ישראל, מדליק משואה, ביום העצמאות. הוא גדל במשפחה מוסלמית מרובת ילדים, ביצע את השתלת הכבד המוצלחת הראשונה בישראל והעניק במו ידיו חיים חדשים ליותר מ־200 חולים • בשבוע הבא יקבל פרופ' אחמד עיד, מנהל המחלקה לכירורגיה כללית בהדסה הר הצופים, כבוד מהמדינה ביום חגה, טל אריאל אמיר, ישראל היום, עודכן ב 27.04.2017 ♦

הערבי המדליק של השנה . גם השנה מצאו פלסטיני שילבין את הרפש הגזעני של מירי רגב, את האפליה וההסתה נגד ערבים – פרופסור אחמד עיד הוא הערבי שנבחר להדליק משואה. אבל מי יכול לכעוס על רופא שמציל חיים בעיר הקודש? מאת סמאח סלאימה, שיחה מקומית, 22.4.2017 ♦

"רגע, למה שחקן ערבי בעצם לא יכול לגלם תפקיד של יהודי?" מג'ד ביטר, שמגלם בסרט "מלחמת 90 הדקות" כדורגלן ערבי-נוצרי בנבחרת ישראל שצריך להכריע בין ישראל לפלסטינים, חושף בריאיון לאיימן סיכסק את גילויי הגזענות שבהם נתקל ותוהה מתי יציעו לו לגלם יהודי. "הפתרון בסרט יביא למנצח ומפסיד. האידיאל הוא לקבל שני מנצחים", איימן סיכסק, וואלה, 27.4.2017 

לא הוכנס ללונה גל בשל היותו ערבי – וקיבל אלף כרטיסים מוזלים. עיסא פאיד רצה להיכנס לבילוי עם משפחתו בפארק המים שבכנרת – וסורב בשל היותו ערבי. הנהלת הלונה גל פיצתה אותו באלף כרטיסים ב-40 שקל, ופרסמה התנצלות: "שיקול דעת מוטעה", אור רביד, וואלה, 25.4.2017 ♦

למה אני חושש לבוא לביקור ברמדאן. בחסות המשטר הישראלי, הכפר שגדלתי בו נהפך למקום אלים. וזה ממש לא מנחם אותי שהמצב של הערבים בחאלב גרוע יותר… נכון, טירה זה לא חאלב, ונצרת היא לא מוסול. ואנחנו לרוב מקבלים את הנוסחה שלפיה מצבנו למרות הכל טוב יותר. חיזוקים לדימוי העצמי שישראל משתדלת לנטוע בנו אנו מקבלים כבר עשרות שנים מהעולם הערבי שנקבע עבורנו כקבוצת ביקורת. המסר הוא שאין טעם להשוות את טירה להוד השרון, יש להשוותה לאידליב, ואולי אפילו לעין אלחלווה…" , סייד קשוע, הארץ, 13.04.2017 

"אתם לא הכי נאורים במזרח התיכון" – תאמר נפאר פותח פה על כולם. הראפר והשחקן מעריץ את מחמוד דרוויש אבל מדקלם בעל פה שירים של רחל, מוטרד מהכיבוש, אך נחרד לא פחות מרציחות נשים ערביות ולא רוצה לעלות לכותרות רק כשמירי רגב מתעצבנת, בן שלו, הארץ, 06.04.2017 

תושב תל אביב נדהם לגלות: "אומרים שאני מחבל". זיאד אבו אל-הווא, צעיר ערבי-ישראלי המתגורר בתל אביב, גילה כי הודעות שקריות מופצות עם תמונתו בטענה כי הוא מחבל והשב"כ מנסה לעצור אותו, אביבית מיסניקוב, חדשות 2, 5.4.2017 

האם רועה הצאן מהגליל ירפא את הסרטן? עד גיל 12 לא ידע נביה איוב קרוא וכתוב והיה רועה את הצאן של משפחתו בכפר פסוטה שבגליל העליון, ולמרות זאת כיום הוא פרופסור בטכניון ואחד החוקרים המוערכים בתחומו. האם יצליח לנצל את מנגנוני התיקון של הדנ"א כדי למגר את מחלת הסרטן? סמדר רייספלד, הארץ, 23.03.2017 ♦

ביקש לרכוש דירה בי-ם ונדחה כי הוא ערבי. עובד עירייה ניסה לרכוש נכס בפרויקט בפסגת זאב, אבל נציגת החברה מסרה לו שלא נמכרות דירות לערבים. ביהמ"ש קבע שהוא יפוצה ב-40 אלף שקל… אף שהתובע אכן הגיש בעבר תביעות נוספות בעילה דומה, השופטת לא התרשמה שמדובר בתובע סדרתי המנסה להתעשר על חשבון קבלנים, כי אם באדם שנתקל באפליה שיטתית על רקע מוצאו, בעת חיפושיו הכנים אחר דירה…", עו"ד אלכסנדר ספינרד, YNET, 21.03.17 

היש כמונו מסכה.  במקום לשנות את המציאות, רבים איך לכנות אותה … פרופ' אריה אלדר אף טען כי במקרים רבים ערבים מופלים לטובה בישראל. וואלה, לא ידעתי. אני מת להיות ערבי עכשיו. ואם אפשר, הכי אני רוצה להיות ערבי בנתב"ג. אם לא מסתדר, אני מוכן להתפשר על להיות ערבי שעובד בקניון מלחה אחרי משחק של בית"ר ירושלים. רק תנו לי להיות ערבי בישראל, אני מתחנן, רק תנו לי ליהנות מכל האפליה הזו לטובה..", דרור פויר, גלובס, 11.3.2017 ♦

"הולך על הרוח": בכל גזען שוכן אדם קטן. את סלמאן נאטור כדאי לקרוא לא משום שהוא "פלסטיני" או "דרוזי", אלא בגלל הסקרנות האדירה שהוא מפגין בכל פגישה עם האחר, בין שהוא רב מקובל מבית־שאן או קצין בריטי בביקורת הגבולות. כי במקום שבו אחרים רואים מפלצות, נאטור מבחין בבני אדם, שי זמיר, ידיעות אחרונות,  11.03.17 

להיות זה שתמיד מבקשים ממנו להציג תעודת זהות. המראה החריג של משטרה ומעצר בלב אוניברסיטת תל אביב בה אני לומד ועובד הובילו אותי לשלוף את הטלפון ולצלם. זה נגמר בדרישה להציג תעודת זהות, ובכמעט עיכוב של "בן מיעוטים שסירב להזדהות", מאת יאסר אבו ערישה, שיחה מקומית,  9.3.2017 

שיעור בגזענות: אמנית שהזדהתה כפלסטינית סולקה מבית ספר. הרצאה של האמנית והשחקנית ראידה אדון בפני תלמידי כיתה ד' נקטעה כיוון שהזדהתה כפלסטינית, ענת ברזילי, כלכליסט,8.3.2017 ♦

"אני עושה מוזיקה אסלית". בקרוב נראה אותה בגרסה הנשית של "גולסטאר", אבל עד שהיא עולה על המגרש נסרין קדרי מוציאה שיר ראשון מאלבום חדש וממשיכה להתמודד עם אותה שאלה: איך משתלבים כערבייה בתעשיית המוזיקה הישראלית, רז שכניק, ידיעות אחרונות, 1.3.2017 ♦

פורץ דרך: כרם משעור שם את המגזר הערבי על מפת הכדורסל. הפורוורד שגדל בנצרת מנפק עונה אדירה במדי הרצליה והפך – בצדק – לערבי הראשון המזומן לנבחרת ישראל. האם הצטיינותו תסלול את דרכם של שחקנים נוספים מהמגזר לפרקט? אור אליעז, נענע10, 28/02/2017 

מדד הדמוקרטיה: רוב אזרחי ישראל הערבים חשים מופלים. המכון הישראלי לדמוקרטיה: עמדות הציבור הערבי – ניתוח עומק מתוך מדד הדמוקרטיה. אזרחי ישראל הערבים אינם מקשה אחת ועמדותיהם בנושאים הפוליטיים והדמוקרטים מגוונת ושונות ניתוח ממצאי מדד הדמוקרטיה מצביע על הטרוגניות רבה בחברה הערבית בישראל, THE-PULSE, 27.02.2017 ♦

"יהודי לא יכול להבין מה טרנס ערבי עובר". בפרק הרביעי של סדרת הרשת הטרנסג'נדרית הראשונה בישראל, "על הרצף", אנו נחשפים לעולמו של צ'ה. הוא מספר על החיים כבחור טרנסג'נדר במגזר הערבי ("אין הרבה אומץ לאנשים פה לקבל דבר כזה"), על הנתק מהמשפחה ("אבא היחיד שלא רק קיבל אלא גם תמך") ועל היחס שהוא חווה מהקהילה הגאה עצמה ("מתנהגים אלינו כדבר מוזר או חוויה מינית מרתקת"). צפו בפרק, מערכת ערוץ הגאווה | mako גאווה | פורסם 26/02/17 ♦

15 שנה לחוק שאוסר על איחוד משפחות, אלפים חיים בלי מעמד. ההוראה הזמנית המונעת מפלסטינים שנישאו לישראלים לקבל מעמד הפכה בפועל לקבועה. המדינה טוענת שמתן מעמד יסכן את הציבור, אך לפי שב"כ שיעור מזערי מהמבקשים להתאחד מעורב בטרור, ניר חסון, הארץ,27.02.2017 

הסדרה "הבועה הפלסטינית" לא חוגגת את הזהות הפלסטינית, היא מוחקת אותה. עריכה מגמתית, מסגור מניפולטיבי ובחירת מרואיינים סלקטיבית – במסווה של פתיחות ליברלית, הסדרה המדוברת של ערוץ 10 מתעקשת להחזיר את "ערביי ישראל" למקומם הטבעי, מאת ג'וזף אטרש,  שיחה מקומית,  22.2.2017 ♦

"הבועה הפלסטינית": סדרת כתבות על חיי הדור הערבי הצעיר במרכזי הערים בישראל. מה עובר על הדור הצעיר של ערביי ישראל? מסתבר כי מדובר בדור חדש שמעצב לעצמו חיי קהילה חדשים וליברלים במרכזי הערים הגדולות במדינה. מייסלון חמוד, יוצרת הסרט החדש על המגזר הערבי "לא פה, לא שם", טוענת כי מצב הנשים בחברה הערבית "קשה הרבה יותר ממה שמוצג בו" • סדרת כתבות חדשה החל ממחר במהדורה המרכזית, חן ליברמן, נענע10, 11/02/2017 ♦

השאלה היא מי הבא בתור. כמה דקות לפני התפילה למען נשמתו של מועתז מסרי שנרצח ביפו, עשרות צעירים שנראים ממש כמוני בוהים בחלל הריק עם דמעות בעיניים, חושבים איך זה שחברים שגדלנו עמם, עבדנו עמם, רבנו וצחקנו יחד, כבר לא בינינו, עבד אבו שחאדה, העוקץ,  19.02.17 ♦

תושב כפר קאסם הותקף על ידי עוברי אורח בזירה בפתח תקוה כי נחשד כמחבל. מועאד עמאר פונה לבית החולים כשהוא פצוע בראשו וסובל מחבלות בגופו. שוטרי מג"ב ששהו בסמוך נאלצו להגן עליו בגופם. אחיו: "כל ערבי הפך להיות חשוד", ג'קי חורי ולי ירון, הארץ, 09.02.2017 22:36 

"הסרטים הדוקומנטריים הישראליים מציגים ישראל רעה ומקבלים פרסים באירופה". בסרטו החדש 'ביתי' משמיע הבמאי יגאל הכט את קולם של ערבים ישראלים המעריכים את הדמוקרטיה והחופש של מדינת ישראל. בראיון ל'מידה' הוא מסביר מדוע הזווית הזו נדירה כל־כך: "לתקשורת הישראלית יש נרטיב שהיא רוצה לשמר", אלדד בק, ברלין, מידה,  05/02/2017 [על הסרט "הבית שלי", CIJ, 27.4.2016) ♦

צפה בעיר הגדולה.יש קווי דמיון בולטים בין השחקנית מונא חווה, החיה בתל-אביב, ובין לילא, בת דמותה בסרט "לא פה, לא שם". שיחה פתוחה וחשופה עם חווה על הכול. תל אביב לא מחבקת ערבים – ראיון. נחום מוכיח, הבמה, 1.2.2017 

"הערבי הזה". "השנה החולפת לא היתה פשוטה, בלשון המעטה, בעבור המגזר הערבי בישראל. רבים בקרבנו תוהים שמא מגמה זו תימשך ותחריף, או אולי דווקא נהיה עדים לתחילתו של שינוי אמיתי, שינוי שיוביל את המגזר הערבי להתקרב אל השוויון המיוחל עם המגזר היהודי. לאור האירועים האחרונים, אני בספק…", עפאף שיני, הארץ, 22.01.2017 ♦

"פחדתי שישמעו שאני מדבר ערבית בטלפון". זו לא הייתה החלטה פשוטה עבור השחקן ח'ליפה נאטור מקלנסווה להצטרף בתפקיד חסיד לסרט "תיקון" שצולם באזור שכונת מאה שערים. "כשהבינו שאנחנו לא חרדים, צעקו והשתוללו", הוא מספר ונזכר כיצד שרפו את ביתו כשהתגורר כסטודנט ליד בני ברק. בראיון ל-ynet הוא מבכה את מעמד התיאטרון הקולנוע במגזר הערבי ומודה: "המצב הכלכלי שלי על הפנים", אינה טוקר, YNET, 18.01.17 ♦

התנגשות זהויות. נראה כי חלק מדור הצעירים הערבי כבר פחות חושש להתגאות בנראטיב ובזהות שלו כפלסטיני, אלא שבקרב אותם צעירים, ההרגשה היא שהממסד ממש נאבק בזכותם להגדרת זהות עצמית. מה קורה כשערבים המתגאים בזהותם מנסים להגיע אל המיינסטרים? "התנגשות זהויות" – הפרק השלישי והאחרון בסדרה.  הטלויזיה החברתית, 16.1.2016 

זרים במולדתם. הסערות הציבוריות האחרונות סביב הצבת עץ אשוח בטכניון והפסקת הכריזה בערבית באוטובוסים בבאר שבע מצטרפות להסתה הפוליטית ומלמדות שמדינת ישראל לא מכבדת את האזרחים הערבים ואת סמליהם. המאבק במסרים האיומים הוא אתגר משותף של הערבים והיהודים, רון גרליץ וראונק נאטור, (מנכ"לי עמותת סיכוי)Mako , 11/01/17 14:55 ♦

אנשי השופוני. מעמד הביניים הערבי רחב מזה היהודי; לצד מותגים ונסיעות לחו"ל, המעמד שומר על הצביון הכפרי, לא תמיד מבחירה… בחג הקורבן שחל בספטמבר האחרון נסעו לחו"ל 170 אלף ערבים ישראלים, אחד מכל חמישה ערבים… מעמד הביניים הערבי, שצמח עם השנים, עומד כיום על 27% מהאוכלוסייה הערבית, לעומת 25% במגזר היהודי ..", שחר אילן, כלכליסט, 28.12.16 ♦

קולנוע: ערביות רוקדות. הקולנוע הישראלי מציג לרוב ערבים כדמויות סובלות, אבל גל חדש של סרטים שנוצרו בידי ערבים חושף סצינה מסעירה של צעירים שפשוט רוצים לכייף, אור סיגולי, כלכליסט, 01.01.17 

"אני ישראלי, אבל יודע שזאת אשליה". הם צעירים משכילים ומתקדמים, אבל הם ערבים ■ איך הם מרגישים כשהם הולכים ברחוב, שוכרים דירה, או משתתפים בשיעור באוניברסיטה? האם הדמוקרטיה הישראלית מפספסת יותר ממיליון איש? עדי הגין, דמוקרטיה – מוסף דה מרקר, 29.12.2016 ♦

הקמפיין #بالعربي_حقك #באלערבי_חקכ –  "בערבית זאת זכותך", של עמותת סיכוי, שהעלו עשרות אמנים, אנשי תרבות ותקשורת ערבים בימים האחרונים. אסור לנו לשתוק על אפליה, אסור לנו להרשות שימנעו מאיתנו להיות מי שאנחנו, לדבר בשפה שלנו ולקבל יחס שווה בכל מקום ומקום. כי זאת זכותנו. אם הפלו אתכם, השתיקו אתכם או דרשו מכם לוותר על זהותכם, פנו אלינו, וביחד נשים סוף לאפליה: bit.ly/haqak 02-6541225 ♦

"רוב המזרחים הם גם קורבן של הציונות". פיראס חורי ניצח בריאליטי הראשון בישראל, אך מאז הבין כי הוא רק מילא את תפקיד "הערבי הטוב". בהופעתו בתוכנית "אכלו לי, שתו לי: הדור הבא" הוא גורם לצעירים ערבים לבחון מחדש את זהותם, ומסביר למה הוא סלחן יותר כלפי מזרחים לעומת אשכנזים, איתי שטרן, הארץ, 05.12.2016 ♦

הפרק השלישי והאחרון באנתולוגיה "אכלו לי שתו לי: הדור הבא" עוקב אחר שלושה גיבורים פלסטינים, ששוב נארגים זה בזה, מביא תמונת מצב נשכנית על מצבם של הפלסטינים תושבי ישראל, המסתיימת במובנים רבים בסוג של מפח נפש, במאית: מורן איפרגן, הוט 8 ♦

ערבית קשה שפה. הייתי ממש רגוע, ישבתי רגל על רגל והייתי בטוח שאחרי שאתרגם לשוטר את הסטטוס הוא יגיד לי ״לך לשלום וכל הכבוד״. את השתלשלות הדברים המפחידה אחר כך, אנס אבודעבס ממש לא צפה. ראיון, תמי ריקליס ויונית נעמן, העוקץ,  30.11.16 ♦

בסוף כל משפט בעברית יושבת ערביה עם מצית? סמאח ותד, כאן – תאגיד השידור הציבורי, 29.11.2016 ♦

ראו גםגל השריפות נובמבר 2016 ♦

אל-על תפצה נוסעים ערבים-ישראלים שהושפלו בבדיקה ביטחונית. ביהמ"ש קבע כי שני הנוסעים יפוצו ב-18 אלף שקל כ"א ■ "עיכובם בתוך חדר סגור למשך זמן בלתי סביר, ללא מתן הסבר מניח את הדעת, מהווה פגיעה בלתי מידתית בחופש התנועה שלהם", מיכל רז-חיימוביץ', גלובס, 29/11/2016 

משנה מקום: מה יפואי כמו כאמל אגברייה מחפש בשכונת בבלי? כאמל אגברייה, הערבי הראשון שמונה למנהל מרכז קהילתי בתל אביב, חוזר מדי ערב מהמשרד בבבלי לבית בעג'מי. שנה אל תוך התפקיד דיברנו איתו על שינוי אווירה, פערי תקציב והשמועה שהג'וב החדש הפך אותו לאשכנזי צפונבון, עדי סמריאס, טייםאאוט, 17.11.2016 ♦

כיף להיות ערבי. "…כיף להיות ערבי בישראל. מתעורר רוקח מהסופר־פארם ומגלה שהוא מצית בפוטנציה. קמה גננת בשפרעם ומגלה שהיא דאעש. כל פועל בניין מטייבה הוא גיס חמישי, כל אחות בהדסה היא סכנה דמוגרפית… עם גבור השיסוי וההסתה של ראש הממשלה ושריו, עכשיו כבר כל ערבי הוא מחבל, מצית, רוצח או אנס בפוטנציה, אלא אם כן הוכח אחרת. הם גם נוהרים לקלפיות. אחרי גל השריפות הוחמר מצבם עוד יותר…", גדעון לוי, הארץ, 27.11.2016 ♦

במחאה על "חוק המואזין": מאות מפגינים ביציאה מהמסגדים. בכפר כנא, רהט, טייבה וערים ערביים רבות נוספות יצאו רבים עם סיום תפילות יום השישי בהפגנות מחאה נגד החוק שעבר בוועדת השרים לחקיקה, ואמור לעלות להצבעה בכנסת ביום רביעי. גם ארגון חמאס בעזה מקיים עצרת מחאה. טיבי: ״מעשה כפייה והתגרות", סאמי עבד אלחמיד וחזי סימנטוב, נענע10,  18/11/2016 

איך אפשר לחשוב על יפו בלי המואזין. הקריאות לתפילה וצלילי פעמוני הכנסיות אינם אקטים פוליטיים, כי אם חלק אינטגרלי מזהותנו ומזהות ערינו. ״חוק המואזין״ שמלווה בסיסמאות שקריות על ״איכות חיים״ יהודית בלבד מוביל אותנו צעד נוסף לקראת הטרנספר של ערביי ישראל, עבד אבו שחאדה, העוקץ,  15.11.16 ♦

אנחנו ישראלים. הנה זה בא: האמת — שחילחלה זמן רב ברובדי החברה הערבית שלנו, האלימה, השסועה והמדוכאת על ידי ממשלות ישראל, כל ממשלות ישראל — מתחילה לנבוט..העובדה היא שרוב ערביי ישראל רוצים לחיות בישראל.. ההכרה בישראליות שבזהות שלנו חייבת להיות גלויה וללא מורא. נכון, היא חייבת להתחשב במורכבות הכמעט בלתי אפשרית של מצבנו…", עבד ל.עזב, הארץ, 14.11.2016 ♦

להביס את ליברמן. "..שר הביטחון, אביגדור ליברמן, אינו מרפה מסיסמתו הישנה "בלי נאמנות אין אזרחות". היא צצה שוב ושוב בווריאציות שונות,… ליברמן רואה בסיסמה זו את נשק יום הדין נגד האוכלוסייה הערבית… ועכשיו נסה להסביר לאזרח יהודי מן השורה, למה הערבים לא מרגישים כאן בבית….  אחרי כ–70 שנה, הגיעה השעה לגייס את האזרחות ליצירת מדינה שמיטיבה עם כל אזרחיה…", עודה בשאראת, הארץ, 07.11.2016 ♦

"אני פלסטינית בתרבות שלי, לא ישראלית". היא רוצה לקרב בין התרבויות, אבל לא מוכנה לוותר על דרוויש: השחקנית רחיק סלימאן חושפת בתוכנית "שש אימהות" את חייה עם הילדים ובעלה, שהתפרסם בתפקיד הטרוריסט ב"פאודה". בראיון משותף הם מספרים על הניסיון להשתלב בתעשייה הישראלית ועל העימות העיקרי ביניהם בבית: "אני מוותרת לו כי אני אוהבת אותו, אבל אולי זה מסכן את האהבה הזאת", רן בוקר, YNET, 03.11.16  ♦

"את ערבייה ערבייה או ערבייה נוצריה?": לוסי אהריש רוצה לספר לכם על הדברים שתמיד אומרים לה ברחוב, ידיעות אחרונות, 27.10.2016 ♦

עבאס סואן: "ערבים לא ישירו את ההמנון". קשר העבר של נבחרת ישראל אמר בכנס במסגרת שבוע המלחמה בגזענות: "מפריעות לי המילים 'נפש יהודי הומיה', עד שלא יהיה שינוי ערבים לא ישירו את התקווה". אלישע לוי: "הייתי שמח אם היו לי כמה שיותר שחקנים מהמגזר בנבחרת, אנחנו לא דורשים מהם לשיר את ההמנון", איתן גליקמן, YNET, 26.10.16 ♦

הערבים הטובים. "…קראתי את המאמרים של עבד ל. עזב ("מי כאן צבוע", "הארץ", 8.10) ושל עפיף אבו מוך ("אסור לבקר את הח"כים הערבים", 9.10) ונזכרתי באותו "ערבי טוב" שהתקשה להבין… אפשר להבין את מצוקת הערבים התומכים בעמדה הזאת: אין לאזרחים הערבים בישראל על מי לסמוך… לכן הפתרון הוא לברוח לישראליזציה,.. הבעיה היא, שהעמדות הללו אינן מובילות לשיפור במעמד האזרחים הערבים. להיפך: הן רק מחזקות את מדיניות ההפרד ומשול..", ג'קי חורי, הארץ, 14.10.2016 ♦

וילה של 350 מ"ר עם בריכה: הכירו את שכונות היוקרה של ערביי ישראל. לא סביון ולא קיסריה, אלא אום אל-פאחם, שפרעם, נצרת ובאקה אל-גרבייה. העשירים מבין ערביי ישראל בנו לעצמם אזורי פאר בערים הצפופות לרוב, כאשר המחירים יכולים להגיע גם לעשרה מיליון שקלים לבית: "לכל אחד יש את הפנטזיה שלו והוא מנסה לממש אותה". צפו בבתי היוקרה, ניר יהב, וואלה, יום חמישי, 13 באוקטובר 2016 

מי כאן צבוע. "…הצבועים האמיתיים הם הערבים, החיים במדינת ישראל ומתרעמים לפני היהודים שהיחס כלפיהם אינו דמוקרטי, אבל כשהם חוזרים ליישוביהם הם מתנהגים על פי מנטליות של עדר, בלי שום דמוקרטיה. הם שוברים את שיאי הליברליות והשוויון המגדרי כשהם פוגשים איזו בלונדינית בהירת עיניים, אך בביתם נשותיהם יושבות בצד, נדחקות לשוליים, אם אינן נרצחות "על רקע כבוד המשפחה..", עבד ל.עזב, הארץ, 08.10.2016 

ראו גם: נשים ערביות בישראל 

לא עוד ערבי מחמד. פרסי אופיר: מירי רגב דחקה את מחאת השחקנים הערבים . הנאום התוקפני של מירי רגב בטקס פרסי הקולנוע והסערה שהוא יצר העלימו מסדר היום את המסר שהראפר הערבי תאמר נפאר ניסה להעביר על הבמה. ״השחקנים הערבים לא יסכימו יותר להיות בתפקיד של ׳ערבי מחמד׳״, הוא אומר בשיחה עם אל-מוניטור, שלומי אלדר, אל מוניטור, 26.9.2016 ♦

מוחמד נאלץ לוותר על חלומו להיות כדורגלן מקצועי בישראל לטובת עולם ההיי-טק של יוון. "… אם היה לי שם אחר, עם הכישורים שלי, אולי הייתי במקום אחר. הכל בידי שמים…", ליאת אלקיים, הארץ, 14.09.2016 

עדאלה: הפשטה של נוסעים וחיובם להתלוות לבודקים בשדות תעופה הינן פרקטיקות בלתי-חוקיות. בפניית עדאלה נטען כי שיטות אלו אינן חוקיות, משום שהן נעדרות כל חקיקה שמסמיכה את נציגי המדינה לבצע אותן, עדאלה, 11/09/2016 ♦

ענף התיירות משלם את מחיר הגזענות. בחופשת הקיץ, אזרחי ישראל הערבים בחרו לקחת את משפחותיהם לנופש בחו"ל, ויחד איתם את הכסף מתיירות הפנים ■ עיסאוי פריג' על המחיר הכלכלי של הגזענות, עיסאוי פריג', הארץ, 28.08.2016 

הרוקר הערבי שמשמיע את קולו של המיעוט. בסאם בירומי הוא אנדרדוג מובהק בישראל גם ערבי וגם רוקר. באלבום הבכורה שלו, "סירק" (קרקס), הוא מצליח ליצור מהעמדה הזו מוזיקה מעניינת, בן שלו, הארץ, 21.08.2016 ♦

נמאס להיות ערבי במדינה הזאת. השכנים לא אהבו את העובדה שאני ערבי ובעלי הבית מצאו תירוץ כדי שאצא ממנו. לכולנו קשה כאן, למה לעשות את זה יותר מורכב? רוני כנעאני מחפש בעל דירה לא גזעני, רוני כנעאני, YNET, 17.08.16 

"תודה נתניהו על הסליחה שלך, אבל אני כבר לא צריך אותה". פרופ' פואד מוחמד עאזם לא חיכה שראש הממשלה יבקש מערביי ישראל להשתלב בחברה והפך לאחד המומחים הגדולים בתחומו, מי שמגשים ליהודיות רבות את החלום להביא ילד לעולם בדרך נאלץ הרופא מטייבה להתמודד עם סירובים לקבל אותו להתמחות ותגובות גזעניות של מטופלות עכשיו, כמנהל היחידה לפריון באיכילוב, הוא מסביר למה יסכים לטפל גם באשתו של ברוך מרזל ומה ההבדל בין בעיות הפוריות של היהודים לאלו של הערבים, נחמה דואק | צילום: אביגיל עוזי, ידיעות אחרונות,  12.08.16 ♦

עם כאפייה בקמפוס: "תמיד אומרים לי 'תראה מה העם שלך עושה'". עם קשיי שפה והיכרות שטחית בלבד עם יהודים, עוזבים מדי שנה אלפי צעירים ערבים את יישוביהם – ועוברים ללמוד באוניברסיטאות. כשאין אותיות בערבית במקלדת, הלם התרבות פוגש אותך מיד והזהות הערבית מותקפת מהרגע הראשון. שלושה סטודנטים מספרים על הניסיון לגשר בין עולמות, שבתי בנדט, יום חמישי, 04 באוגוסט 2016 ♦

כשהנפש חוצה את מעבר הגבול של מדינת היהודים. אנחנו הסטטיסטים בסרטי ההשפלה של הקולוניאליזם האחרון – פעם זו פרופ' נאדירה שלהוב קובריקאן, פעם ד"ר ח'אלד פוראני, פעם השחקנית סמר קובטי, פעם הסטודנט למוזיקה, פעם הנגר, פעם סולל הכבישים. לא חשוב, העיקר שהוא ערבי, אבו לילא (סמיר אלאחמד), העוקץ,  03.08.16 ♦

עלא ח'טיב, מנהל "קו לעובד", ארגון העוסק בעשיית צדק חברתי ממדרגה ראשונה. עלא חושב שהמדינה בנתה חומות בין העמים, שצריך לפרוץ כדי להכיר. פרויקט 100 קולות – פלסטיניות ופלסטינים אזרחי ישראל מספרים על עצמם, דעותיהם וחוויותיהם. הטלויזיה החברתית, 31.7.2016 ♦

איימן סיכסק :הסופר המוסלמי מיפו שכבש את רשימת רבי המכר בעברית. כבר ארבעה שבועות ברציפות שספרו של איימאן סיכסק, "תישרין", ניצב בראש רשימת רבי המכר בעברית. לא דבר מובן מאליו כשמדובר בסופר מוסלמי מיפו שגדל בבית שבו ההורים לא יודעים מילה בעברית, יונתן ריגר | חדשות 2 | פורסם 30/07/16 ♦

נשים ערביות פורצות דרך: סיפורה של ד"ר דאליה פדיילה מטירה. ערוץ 1, יומן שישי, 29/7/2016 ♦

דרוש ערבי.

"דרוש ערבי שלא הושפל

ערבי שלא עוכב בנמל

דרושה ערביה שדיברה ערבית ברכבת

ואף אחד לא גער בה "מחבלת".

דרוש פלסטיני שלא הוכפש, גורש או נכבש….",

מאת סמאח סלאימה, שיחה מקומית ,   29.7.2016 ♦ 

הסטודנטית לאמנות שחולמת על המונדיאל שיתקיים בפלסטין בשנת 2034. ספאא ח'טיב – בוגרת בצלאל ובתו של כמאל ח'טיב, ממנהיגי התנועה האיסלאמית בארץ – יצרה עבודת גמר שבמרכזה משחקי גביע העולם בכדורגל הממוקמים בירושלים בעוד כשני עשורים. בראיון היא מספרת על שנותיה כסטודנטית לאמנות מוסלמית דתייה ועל הצורך שלה ליצור משהו חדש לגמרי, איל שגיא ביזאוי, הארץ, 28.07.2016 ♦

השחקנית הערבייה עוכבה בנתב"ג: "תודה על היחס". סאמר קופטי, כוכבת "ג'נקשן 48", הייתה בדרכה לפסטיבל סרטים בקולומביה אבל הבודקים הרשו לה להמריא רק עם מעיל וספר. "תודה שמזכירים לי כמה אני לא רצויה", כתבה. רשות שדות התעופה: "הבדיקה נעשתה על פי הנהלים", איתי בלומנטל, YNET, 28.07.16 ♦

הפרדה באוויר? "ערבים יושבים יחד". איך מרגיש אזרח ערבי-ישראלי בנמל התעופה בדרך או בחזרה מחופשה? מעבר לטענות חוזרות ונשנות על בידוק מופרז ופוגעני על הקרקע – נוסעים שטסו עם ישראייר לסיציליה מתעקשים – האפליה נמשכת גם באוויר, עם הפרדה בין ערבים ליהודים. בישראייר מתעקשים: "סדר הישיבה לא נקבע לפי מוצאם של הנוסעים", פוראת נסאר | חדשות 2 | פורסם 24/07/16  

נשאר רק בתחתונים: ערבי-ישראלי יפוצה לאחר שהושפל לפני טיסה. ד"ר חאלד פוראני עבר תשאול שהגדיר "מפורט ותמוה" כשהמתין לטיסה מפריז, לשם נסע בשליחות אקדמית ולא הורשה לעלות עם מחשב למטוס. אל על מסרה כי קיבלה את החלטת בית המשפט והיא תגיב על פי דין, אלי אשכנזי, וואלה, יום ראשון, 24 ביולי 2016 ♦

תיעוד: צעירה הורדה מהרכבת בגלל שדיברה בטלפון בערבית.  בכל יום עולה חנאן אלכילאני על הרכבת הקלה בירושלים, אלא שהיום הורדה ממנה בכוח מכיוון שדיברה בטלפון בערבית ועוררה את חשדם של הנוסעים. חלקם אף ניסו לתקוף אותה וקראו קריאות גזעניות • עיריית ירושלים בתגובה: "כל הליך הבדיקה נעשה בהתאם לנהלים"עמרי מניב, נענע10, 20/07/2016 ♦

לראשונה מונה מאמן ערבי לאימון נבחרת ישראל. סאלח חאסרמה רשם היסטוריה כשמונה למאמן נבחרת נערים ב'. אליו הצטרפו, מרקו בלבול שמונה למאמן הנבחרת הצעירה ואלון חזן אשר קודם לאימון נבחרת הנערים, דור בלך, הארץ, 18.07.2016

עו"ד ערביה טוענת: "הושפלתי בבידוק על ידי אל-על ונאלצתי לוותר על טיסה". מאריא ג'מאאל, שהגיעה לנמל התעופה באתונה במטרה לעלות על טיסה לישראל, סיפרה לחדשות 10 כי נאמר לה להתפשט: "בכיתי מרוב בושה והרגשתי חסרת אונים". בנוסף, נמסר לה שהמזוודות שלה יגיעו עם טיסה אחרת, סמי עבד אלחמיד, נענע10, 17/07/2016 ♦

בעקבות תקיפת המתמחה באסף הרופא: אספת מחאה של רופאים. רופא מתמחה שטיפל בחייל צה"ל ספג מאביו של החייל קללות, הערות גזעניות ואף סטירות ומכות. "לא ייתכן שדמנו יהיה הפקר", אומרים רופאי בית החולים, רותם אליזרע, YNET, 14.07.16 ♦

"אני לא אמור להצהיר נאמנות. הגיעה השעה שהמדינה תישבע אמונים לערכים בסיסיים". פרופ' מיכאיל קרייני הוא אקדמאי מבריק, משפטן עם אבחנות חדות, וגם הדקאן הערבי הראשון בפקולטה למשפטים, ועוד באוניברסיטה העברית. רגע לפני כניסתו לתפקיד, הוא מדבר על חולשותיה של מערכת המשפט הנוכחית ועל הצורך בחברה צודקת יותר, מחויבת יותר, שמסוגלת להכיל זהויות מורכבות ומגוונות. כי מה שקורה כאן כרגע, הוא אומר למוסף כלכליסט, פשוט מבהיל, דיאנה בחור ניר, כלכליסט, 14.7.2016 ♦

30 שנה ל"אוונטי פופולו": סלים דאו מדבר לראשונה על פרשת אל-מידאן ונזכר בסרט שהזניק את הקריירה שלו, נטע אלכסנדר, הארץ, 13.7.2016 ♦

מטאל ערבי ישראלי: "אי אפשר לעבוד על דו-קיום, צריך לחיות אותו". בסאם בירומי, מקים להקת חלאס, מצא את דרכו, מוציא אלבום סולו חדש ומודה שעשה הכל כדי לברוח מהפוליטיקה: "אני לא נגד – אני בעד. בעד להיות יחד", גלית עדות, מעריב און ליין, 13/07/2016 

מוזיקאי ערבי־ישראלי לא הורשה לעלות לטיסת אל על עם הכינור שלו. אנשי הביטחון בנמל התעופה בבררלין סירבו להצעת הנוסע, הישאם חורי, להעביר את הכינור שיקוף והניח לו לעלות למטוס. חורי שוקל תביעה נגד החברה על השפלה ונזק כלכלי, ג'קי חורי, הארץ, 10.07.2016 ♦

איך הצליחה משפחת בדארנה מסכנין לבנות אימפריה כלכלית ולגלגל מאות מיליונים. אף שהסתבכה בעבר עם החוק בנתה המשפחה אימפריה של מוסדות חינוך ומכוני רישוי. האם המכללה שלה בסכנין תהיה הקמפוס המתוקצב הראשון בעיר ערבית? ■ משפחת בדארנה בתגובה: "זהו ניסיון של מתחרים לפגוע ולהכפיש", טלי חרותי-סובר, דה מרקר, 01.07.2016 ♦

אמאל ברכה משפרעם. אמאל רוצה שיכירו בזכרון האינדבידואלי והקולקטיבי ובטרגדיה של עקורי הנכבה. פרויקט 100 קולות – פלסטיניות ופלסטינים אזרחי ישראל מספרים על עצמם, הטלויזיה החברתית, 27.6.2016 ♦

מירה מהכפר מועאוויה. פרויקט 100 קולות – פלסטיניות ופלסטינים אזרחי ישראל מספרים על עצמם, דעותיהם וחוויותיהם. הטלויזיה החברתית, 26.6.2016 ♦

"את לא נראית ערבייה": חיי סטודנטיות ערביות בין הכפר לעיר הגדולה. הצלמת איריס חסיד סגל, מציגה תערוכה המתעדת את חייהן של סטודנטיות ערביות שחיות ברמת אביב. "הבנתי כמה אנחנו, כחברה, בורים עיוורים ובעלי דעות קדומות", רואי פרסול, מעריב און ליין, 23/06/2016 ♦

יום לאחר הפיגוע המזוויע בשרונה, איימן סיכסק התראיין לתכניתה של Ilana Dayan בגלי צה"ל. האזינו לראיון המרתק בו איימן מתאר היטב את זווית ראייתו, עם יציאתו לאור של ספרו תישרין,   14.6.2016 

בחנו את עצמכם: מחבל או סתם ערבי עם משקפיים? "ישראל היום" חשף כי המחבל הממושקף מאורלנדו דומה דמיון מצמרר למחבל הממושקף נשאת מלחם, מה שמוכיח שמשקפיים הופכים את הערבים לזהים לחלוטין. החלטנו לאתגר אתכם במבחן לא פשוט: האם תצליחו לזהות מי הוא נשאת מלחם ומי סתם ערבי עם משקפיים? רחלי רוטנר | mako | פורסם 13/06/16 ♦

שיחה של קרן נוייבך עם הסופר איימן סיכסק בעקבות הספר החדש שלו "תישרין". "מי אני? אני ערבי, אזרח ישראל, חשוב לי לומר שאני ערבי בגלל הקונטציות שזה קיבל". שיחה עם הסופר איימן סיכסק בעקבות הספר החדש שלו "תישרין". על עברית וערבית ומשפחה ושקרים.  רשת ב', 13.6.2016 ♦

חופשות הקיץ בדרכן ואיתן האפליה. "תהיו מוכנים לשלושה ימים של טירוף חושים": כך מזמינים באתר 'סאמר לאב' את הצעירים לדיל של מסיבות והופעות באילת. מה שלא כתוב באתר – אם אתה ערבי, כנראה שתישאר בחוץ, קוראל יעקובי, גלי צה"ל, 13.6.2016 ♦

כבוד ממתנחלים ומפלסטינים: הפרמדיק הערבי שמציל את הדו קיום. הוא מגיע ראשון לזירות הפיגועים, מציל חיי יהודים וערבים פלסטינים בשטחים וחי שנים באריאל. מועאוויה כבהה, פרמדיק מתנדב מאום אל-קוטוף, קיבל בשבוע שעבר את "אות הבוגר" על תרומתו בתחום ועל "קירוב לבבות לדו-קיום"…  "בזמן שביצעתי פעולות החייאה, צעירים יהודים שהתאספו במקום ועמדו מאחוריי התחילו לצעוק 'מוות לערבים'. הם לא שמו לב לזהותי מאחר והייתי במדי מד"א. זו סיטואציה מאוד קשה…." ,פאוזי אבו טועמה, MYNET, 8.6.2016 ♦

המבחן האמיתי של מוחמד זידאן מתחיל עכשיו. מוחמד זידאן, בן 19 מכפר מנדא הוא כפי הנראה הצעיר הערבי היחיד בישראל שהצליח להביא את שר החינוך נפתלי בנט מהבית היהודי ואת ח"כ אחמד טיבי מהרשימה המשותפת להחליף מילות ברכה חמות ביניהם. זידאן קיבל ציון 800 בבחינה הפסיכומטרית – הגבוה ביותר שניתן לקבל. טיבי כתב על כך בחשבון הטוויטר שלו (25 במאי), שר החינוך בנט מיהר לצטט את ברכתו של טיבי, ושני היריבים הפוליטיים אף החליפו מילות ברכה ביניהם. שלומי אלדר, אל-מו ניטור, 3.6.2016 ♦

"אני נלחם נגד הטרור – ולטרור אין אחים". הוא אחד מאושיות הפייסבוק המוכרות בתחום ההסברה הישראלית ונושא היסטוריה משפחתית ארוכה של מאבק למען מדינת ישראל. הכירו את מוחמד כעביה, סטודנט בדואי שייכנס לכם ללב, יאיר לוי, MAKO | Love Israel | פורסם 02/06/16  ♦

היסטוריה: שחקן ערבי זומן לנבחרת ישראל. תגלית העונה של ynet ספורט, כרם משעור, נכלל בסגל הצעיר שייחל להתאמן באוגוסט ויערוך מספר משחקי הכנה בקיץ. ארז אדלשטיין: "ניצלנו את העובדה שאין מוקדמות השנה כדי לתת מנוחה לאלה שהובילו את הנבחרת בעבר". בין המוזמנים: שון דוסון, בר טימור ואלכס צ'וברביץ', ynet ספורט, 02.06.16 ♦

עובדת התאחדות הסטודנטים: נדרשתי להתפשט בבדיקה ביטחונית בכניסה למשרד ראש הממשלה. לדברי דיראן שלאבנה, ראש המדור לקידום סטודנטיות וסטודנטים ערבים בהתאחדות, מאבטחות דרשו ממנה להסיר את חזייתה ומכנסיה והשפילו אותה. משרד רה"מ: היחס היה מכבד, ירדן סקופ, הארץ, 26.05.2016 ♦

עדיין אופסימיסטים – להיות ערבי בישראל. בספר "בני המקום: שיחות עם אזרחים ערבים בישראל" אין הרבה כעס ומרירות. להפך: יש בו מידה מסוימת של תקווה ואופטימיות [בני המקום: שיחות עם אזרחים ערבים בישראל, שרה אוסצקי־לזר ויואב שטרן. הוצאת מרכז תמי שטינמץ למחקרי שלום], דני רובינשטיין, הארץ, 24.05.2016 ♦

החשד הקלאסי של ״נוכחות ערבי במרחב״. ממתי היותו של אדם ערבי הינה בגדר חשד מספק לצורך דרישת הזדהות? ומדוע השוטרים עצמם סירבו להזדהות? כמה הבהרות לגבי החוק בעקבות תקרית האלימות המשטרתית ב״סופר יודה״, פאדי ח'ורי, העוקץ,  23.05.16 ♦

"לא רואים עליך בכלל": איך זה להיות ערבי בתל אביב. השמים של תל אביב "החופשייה והנאורה", העיר שצעירים יפואים חלמו להסתובב ברחובותיה בחיפוש אחר חדשנות, חופש, ביטחון והזדמנות להתחבר לעולם, הולכים ומתקדרים, עאמר דכה, דה מרקר, 23.05.2016 

אודי אלוני במאי "ג'נקשן 48" בראיון מיוחד: "בין הקצוות של השנאה חיים יהודים וערבים יחד". הסרט "ג'נקשן 48" שנולד וגדל בלוד יצא השנה לטיול מוצלח במיוחד בחו"ל השבוע הוא חזר הביתה לפריימריה חגיגית עבור המשפחה שגידלה אותו – ערביי לוד, חן ליברמן, נענע10, עודכן 22:38 07/05/2016 ♦

 "ג'נקשן 48": כתב אישום בעטיפה של סרט. הסרט "ג'נקשן 48" מלא פוטנציאל: שחקנים מוכשרים וכריזמטיים ומוזיקה מעולה אבל עודף במניפולציות פוליטיות הופך אותו לקשה לצפייה ולא מהסיבות הנכונות • ביקורת סרט וטריילר, מיכל קליינברג, נענע10, עודכן 16:51 05/05/2016 ♦

 "ג'נקשן 48" של אודי אלוני זכה בפרס הסרט הבינלאומי בפסטיבל טרייבקה. בנאום הזכייה הקדיש אלוני את הפרס לרונית אלקבץ וג'וליאנו מר־חמיס, הארץ, נירית אנדרמן, 22.04.2016 ♦

חלום המוזיאון של סעיד אבו שקרה. מקים הגלריה באום אל פחם, רגיל שמכנים אותו ערבי טוב. כעת, כשהוא קרוב מאי־פעם להגשמת חזון המוזיאון הראשון לאמנות פלסטינית בישראל, הוא מסרב להתנצל על הנכונות שלו לקבל תקציבים ממוסדות המדינה וגם על כך שהוא מציג אמנות עכשווית בעיר שרוב תושביה מוסלמים אדוקים, שני ליטמן, 04.05.2016 ♦

סטודנטים בתל אביב: "הושפלנו בבידוק כי אנחנו ערבים". סיוט בדרך מרומניה: סטודנטים מאוניברסיטת תל אביב, שניצלו את החופשה כדי לנסוע לרומניה, עוכבו במשך שלוש שעות בנמל התעופה בדרך חזרה, הופרדו מיתר הנוסעים ואף נחקרו בידי אנשי ביטחון מקומיים. הכל, לטענתם, רק בגלל שהם ערבים שבחרו לטוס בחברה ישראלית. בישראייר אומרים: "לחברת התעופה אין השפעה על תהליך הבידוק", פוראת נסאר | חדשות 2 | פורסם 30/04/16 20:39  | עודכן 30/04/16 ♦

"כל הערבים רעים, חוץ ממך המורה ".  "כל הערבים רעים, הלוואי שכולם ימותו. חוץ ממך, המורה, אני אוהב אותך, את שונה מכל הערבים האחרים". חייכתי אליו בחזרה ואמרתי: "גם אני מאוד אוהבת אותך, ואתה יודע מה, אני אגלה לך סוד קטן: יש עוד הרבה ערבים טובים כמוני, אתה רק צריך לרצות להכיר אותם"., מהא מנצור, הארץ, 27.04.2016 

התל אביבים החדשים: ערבים לתפארת מדינת תל אביב. הם ישראלים ממש כמו שהם פלסטינים, אבל יותר מהכל הם תל אביבים, רק שכל זה קצת פחות תופס בתור העלייה למטוס. כך גיבשו ערביי העיר זהות עירונית מובהקת, שעולה אפילו על הלאומיות, ומהנה, לדבריהם, הרבה יותר, שיר נחמיאס, עכבר העיר, צילומים: מנחה נופה, יום שלישי 26 באפריל 2016 ♦

יום אחד זה יקרה: הזמרת בת ה-13 שמאמינה בקירוב לבבות. ביסאן אבו לבן שרה ב"בית ספר למוזיקה" את "יש בי אהבה" והפילה את השופטים. בחול המועד היא כבר תשתתף בפסטיבל המחול והזמר העברי ברחובות, גלית עדות, מעריב און ליין, 24/04/2016 ♦

איברהים טאהא, סטודנט לעבודה סוציאלית ומדריך נוער. איברהים מספר שחופש הביטוי של צעיר ערבי בישראל הוא מוגבל ושהגזענות חודרת גם לחניכים שלו. פרויקט 100 קולות – פלסטיניות ופלסטינים אזרחי ישראל מספרים על עצמם, דעותיהם וחוויותיהם, הטלוויזיה החברתית, 24.4.2016 ♦

לוסי איוב "יש לי וידוי", פואטרי סלאם, 10.4.2016 ♦

המשורר הפלסטיני שהעז לקרוא לאדמה "זונה". המשורר טהא מוחמד עלי, בעל חנות לממכר מזכרות לתיירים בשוק של נצרת, היה אחד הקולות היפים, הכואבים־מצחיקים והייחודיים של השירה בארץ. סיפורו של היוצר הפלסטיני שעבר מתחת לרדאר וזוכה כעת לתהילה מאוחרת, איל שגיא ביזאוי, הארץ, 21.04.2016 ♦

בשביל האזרחים הערבים, ישראל היא משטר ולא מדינה. לעתים אני תוהה, לנוכח המצב הקשה בטירה, האם זיכרונות הילדות הנעימים שלי הם אשליה. 
אבל בניגוד למה שהמדינה רוצה שנחשוב, שאנחנו אלימים מטבענו, אני זוכר שלא תמיד כך היה. סייד קשוע, הארץ, 21.04.2016 ♦

"בכל מערך יחסי הכוחות הזה הנשים ממולכדות". ד"ר סראב אבו-רביעה-קווידר, החוקרת את מצבן של נשים בקרב מיעוטים מודרים, על קליטת הפלשמורה בישראל, אורן פרסיקו , העין השביעית, 21.04.2016 ♦

"אני אמור לשכוח שאני ערבי?": ח"כ בהלול במתקפה חריפה על הרצוג. כמה חברי סיעתו של יו"ר האופוזיציה יצאו נגד אמירתו על כך שעל המפלגה "לא לתת תחושה שאנחנו אוהבי ערבים". ח"כ מרגלית קרא "להפסיק להגיב לימין ולערוך שיח משלנו". ח"כ בהלול תקף: "פגיעה אנושה ביחסי יהודים-ערבים". ריאיון לאולפן וואלה! NEWS, דב גיל-הריום רביעי, 20 באפריל 2016 ♦

הספקטקולרי של זוהיר בהלול. לא תמיד הוא היה כזה. כל חייו השתדל להיות ערבי טוב. לפני חודשיים עוד השתתף ב"לעוף על המיליון"; רק לפני חודש עוד התגאה, שהצליח להגשים את חלומו של ילד ערבי מנצרת, שביקש לפגוש את בנימין נתניהו; ביום האשה הבינלאומי האחרון הוא בחר בלוסי אהריש לגיבורה שלו; רק לפני חודשיים עוד השתתף בכנס השפה העברית בראשון לציון. והישראלים חיבבוהו בתמורה ואפילו הכניסוהו להיכל התהילה של הגשש החיוור. ופתאום, הפלופ הזה — הספקטקולרי של זוהיר בהלול..",  גדעון לוי, הארץ, 10.04.2016 ♦

האמן פריד אבו שקרה לא רוצה שימחקו לו את הזהות. בפעם הראשונה תשתתף ביריד "צבע טרי" גלריה הפועלת בעיר ערבית. האמן פריד אבו שקרה, מנהל "בית התרבות והאמנות בנצרת", מסביר למה הוא לא מציג רק אמנים ערבים, ומספר על התמודדותו עם הגזענות בחברה הישראלית, שני ליטמן, הארץ, 04.04.2016 ♦

האם סייד קשוע מתכוון לפרוש מכתיבת טורו ב'הארץ' ולהפסיק לכתוב בעברית?  "הבחירה בעברית היתה בעיה גדולה. העברית היא השפה של מדינת ישראל. באופן משונה, אם אתה רוצה לפנות את הציבור הערבי בישראל, עדיף להשתמש בעברית[…] אבל העברית היא השפה של האויב. אז איך אתה יכול לבקר את החברה בשפתו של האויב, או שפתו של האחר? אני לא בטוח, אולי 'אויב' היא מילה חזקה מדי, אבל לכל הפחות שפתו של המדכא...", מאת שיחה מקומית | 17.3.2016 ♦

סיפורה של יסמין: ערבייה מוסלמית שגדלה בין ישראלים. לאורך כל חייה גדלה יסמין והתחנכה במוסדות יהודיים. היא חגגה פסח וראש השנה ולמדה תנ"ך כמו שאר חבריה לכיתה. אבל עם בגרותה הבינה שהיא חיה בקונפליקט ממנו יהיה לה קשה להשתחרר. למרות זאת היא לא מתייאשת ועדיין מנסה לגשר בין שני העמים, הדס שטייף, OnLife, 25.2.2016 ♦

מפרסם "בהארץ"? אתה משת"פ. ".. קשה להיות פלסטיני בתוך מה שקרוי הקו הירוק: אחינו הערבים מאשימים אותנו בבגידה ובני דודינו מטיחים בנו: אתם גיס חמישי", זוהייר אנדראוס, הארץ, 24.2.2016 ♦

בחילו וברעדה. בזכות הסדרה "פאודה" השחקנית חנאן חילו כבר לא מוכרת רק במגזר. בראיון טעון היא מסבירה איך המצב המדמם והמתוח כל כך במדינה יכול גם להצחיק, מפתיעה בבדיחות על קרום הבתולים וחוששת ממה שיקרה להצגה "חצוצרה בוואדי", שבה היא מככבת בתיאטרון חיפה – בימים שבהם פוסלים יצירות שבמרכזן סיפורי אהבה בין יהודים וערבים, יואב בירנברג | צילומים: גבריאל בהרליה, ידיעות אחרונות,  19.02.16 ♦

קריאת השכמה: אם לא נגיב מהר, תופעות כמו נשאת מלחם יהפכו לשגרה. אם לא נשכיל למחוק את הפער הסוציו-אקונומי העצום במדינה, הפיגוע שהיה בדיזנגוף הוא רק תחילתו של מדרון חלקלק שעלול להוביל למאבק לאומי של המגזר הערבי ישראלי, אורי סביר, מעריב און ליין, 28/01/2016 

גלנט לניו יורק טיימס: "ערביי ישראל הם אזרחי המדינה, לא האויב". במאמר לעיתון המכובד התייחס שר הבינוי והשיכון יואב גלנט להשלכות שיש לפיגוע בתל אביב על יחסי יהודים וערבים במדינה. "אין פשרות כאשר נאבקים בטרור, אך עלינו לשמר אווירה של סובלנות וכבוד. הממשלה וההנהגה הערבית צריכים לפעול במשותף נגד ההסתה", ynet פורסם:  21.01.16 

שאלות של זהות: רוב ערביי ישראל רוצים להשתלב אך חשים מופלים. ההשקעה האדירה של 15 מיליארד שקל באוכלוסייה הערבית היא צעד שאין מבורך ממנו, ובזכותה יופחתו תחושות אי השוויון בקרב ערביי ישראל, עמוס גלבוע, מעריב און ליין, 19/01/2016 

"הרוב המוחלט בציבור הערבי מגנה טרור". מוחמד כעבייה, פעיל חברתי, מסביר כי היו מי שסייעו למחבל אך רוב הציבור הערבי גינה את הפיגוע, ולא מעוניין להיות מעורב במעשי טרור • "חברי הכנסת הערבים מחמירים את המצב", אולפן ישראל היום, פורסם ב: 10.01.2016 16:04 עודכן ב: 10.01.2016 16:28 ♦

תושבים ערבים בתל אביב: "כולם חושבים שאנחנו מחבלים". המצוד הכושל אחר המחבל מתל אביב הופך כמעט כל ערבי בעיר לחשוד פוטנציאלי. עובדים או תושבים ערבים מספרים על תגובות חשדניות מצד השכנים היהודים, ועל חיפושים שערכה המשטרה בחלק מהבתים: "אתה כל הזמן חשוד, מבחינתם ערבי שווה טרוריסט", מיכל פעילן, חדשות 2, 07/01/2016 09:26 

להיות ערבייה בשראל . הדרת אזרחים, השתקה, פגיעה בחופש ההתאגדות והביטוי ועוד – כל אלה אינם חלק מהמשחק הדמוקרטי. למרבה הצער, הם חלק ממציאות החיים של המיעוט הגדול במדינה, רגד ג'ראיסי, האגודה לזכויות האזרח בישראל, פורסם במעריב ב-7.1.2016 

אז איך קוראים לערבים בישראל? האוכלוסיה הערבית בישראל, ככלל, רואה עצמה כחלק מהעם הפלסטיני ומהאומה הערבית וכקבוצה אזרחית בישראל. הפוליטיקה החיצונית והפנימית שלה, כמו גם פעילותה האזרחית והתרבותית, משקפות היטב את המתח בין העולמות הללו, המייצר שמות רבים לאותה תופעה, מרזוק אלחלבי, הפורום לחשיבה אזורית – מולד, 03.01.2016 

ערבי טוב זה ערבי חשוד. כל ערבי יודע שאחרי פיגוע, השגרה שלו הולכת להשתנות. לא מספיק שאתה חשוד כל הזמן, בתקופת פיגועים אתה פי אלף חשוד יותר. ולכן אנחנו הערבים נכנסים לכוננות, שלא נראה חס וחלילה ערבים מדי, חנין מג'אדלה, וואלה, יום רביעי, 06 בינואר 2016 ♦

המשטרה פושטת על דירות של צעירים ערבים בחיפוש אחר היורה מדיזינגוף. במסגרת החיפושים אחר נשאת מלחם, החשוד בירי בדיזינגוף, ערכה המשטרה שורת "ביקורים" בדירות של צעירים וצעירות פלסטיניים, כולל במעונות של אוניברסיטת תל-אביב. לא ברור כיצד יודעת המשטרה לאתר בתוך זמן כה קצר את הדיירים הפלסטיניים באזור, ומאידך, אולי גם לא כל כך קשה לנחש, מאת אורלי נוי, שיחה מקומית,  | 3.1.2016 

צעירי טירה מתארגנים להיאבק על עתידם . בין מערכת חינוך כושלת, אפליה ממוסדת והמתחים מול החברה היהודית, התארגנות חדשה של צעירות וצעירים מטירה מבקשת להתגבר על פערי החינוך, לגייס את הקהילה ולנפץ את התדמית הבעייתית של העיר, מאת אמג'ד עיראקי,  שיחה מקומית,   27.12.2015 

מרים כבהא תמונה לנציבת שוויון ההזדמנויות בעבודה במשרד הכלכלה. ועדת האיתור שהקים משרד הכלכלה ממליצה על עו"ד מרים כבהא לתפקיד נציבת שוויון ההזדמנויות בעבודה. המינוי כפוף לאישור שר הכלכלה, ראש הממשלה בנימין נתניהו, טלי חרותי-סובר, דה מרקר, 27.12.2015 ♦

שר החקלאות החליט למנות את פרופ' עבדאללה (עבד) גרה למנהל השירותים להגנת הצומח במשרד החקלאות, משרד החקלאות ופיתוח הכפר, דצמבר 2015 ♦

קול באישה מהפכה: אמל מורקוס חובקת אלבום חדש. לרגל צאת אלבומה החמישי "פתח אל-ורד", מדברת הזמרת אמל מורקוס בראיון ל"שיחה מקומית" על זהותה כאישה, כפלסטינית, כאומנית וכקומוניסטית, על ניסיונות התיוג מהצד היהודי וניסיונות ההשתקה מהצד הפלסטיני, על זכרו של אביה, ועל התקווה שעל שמה היא נקראת, מאת אורלי נוי, שיחה מקומית,  24.12.2015 

יש לך סכין? כששנאת האחר הופכת להיות דתם של אנשים, כשרוע הופך לאמונה ואכזריות הופכת למציאות, כשגזענות הינה ערך עליון בחברה — חרב עולמם של הילדים, חרב כולו על ראשיהם, סג'א אבו פני, הארץ, 17.12.2015 ♦

הליגיונר שמקדם דו-קיום. פאדי ג'אבר הוא נהג ראלי מצליח. הוא היה יכול להיות הרבה יותר מצליח אם היה נולד במדינה אחרת, אבל הוא נולד בישראל וכעת הקריירה שלו נמצאת בסכנה בגלל היעדר תמיכה כלכלית. ג'אבר שמהווה סמל להתערות ערביי ישראל דרך הספורט מקווה שזה עוד לא מאוחר, ראמי אליוספי, YNET, 17.12.2015 ♦

מחיר האפליה: הסופרלנד יחלק 4,000 כרטיסי חינם לתלמידים ערבים. תביעה שהוגשה בעקבות אפליית תלמידים ערבים הובילה להסכם פשרה, שבמסגרתו יחולקו ל-25 בתי ספר 4,000 כרטיסים לבילוי במקום, גלעד מורג, YNET, 17.12.15 ♦

בעלי "אבו גוש": אשתי הושפלה בנתב"ג. ג'אוודאת איברהים, בעלי המסעדה המיתולוגית, טוען כי אשתו נדרשה להתפשט בבידוק ואף נאמר לה ש'ערבים לא טסים באל על'. רשות שדות התעופה: "בודקים את כל הנוסעים באופן שוויוני, איתמר אייכנר, YNET, 15.12.15 ♦

דו"ח העוני הערבי. הטיעון שהילודה בקרב האזרחים הערבים גבוהה מאשר בשאר האוכלוסייה אינו יכול לשמש תירוץ עוד, מכיוון ששיעור הילודה בקרב אזרחי ישראל הערבים ירד משמעותית בשני העשורים האחרונים, סאמי מיעארי, דה מארקר, 14.12.2015♦

נשאר מחוץ למסיבה – ויקבל פיצויים. מועדון ה"לימן ברדרס" בת"א יפצה מבלה ערבי שכניסתו נמנעה בטענה כי מדובר ב"אירוע פרטי למוזמנים בלבד". תביעתו של האיש התקבלה לאחר שהסלקטורית בכניסה תועדה מכניסה מבלים שאינם ברשימת המוזמנים ושהיא אינה מכירה, בעוד הבליין הערבי נותר בחוץ, עזרי עמרם | חדשות 2 | 10/12/15 

כל ערבי מסוכן? "…המסוכנות שיוחסה לחטיב אינה אלא ביטוי של תפישה רחבה יותר, המאפיינת את יחסן של רשויות החוק בתקופות של "מתח ביטחוני" כלפי אזרחים ערבים… בתקופה האחרונה אנו עדים לפרקטיקות חדשות: המשטרה והשב"כ החליפו את הזימונים ל"שיחות אזהרה" של פעילים פוליטיים ב"מעצרי מנע…", מאיסאנה מוראני, הארץ, 08.12.2015 ♦

אתר קניות ללקוח: "לא מוכרים לך, ערבי טוב זה ערבי מת". האזינו להקלטה. צעיר מחיפה התקשר לאתר הקניות "קלאס דיל" אחרי שהנעליים שהזמין ארבעה חודשים קודם לכן לא הגיעו. במקום שירות, קיבל מנציג האתר שטף קללות ועלבונות: "יא כלב, יא מחבל, אם הייתי יודע שאתה ערבי מסריח לא הייתי מאשר את ההזמנה". הנהלת האתר: "מתנצלים, נדאג שיפוטר". הסיפור מתפרסם הבוקר במוסף "ממון" ב"ידיעות אחרונות", איריס ליפשיץ-קליגר, YNET, 01.12.15  

ערבים עוכבו בדרך לטיסת אל על: "השפילו אותנו, הרגשנו כמו במעצר". איוב וחברו מתל שבע נסעו לצפות בקלאסיקו בספרד – אך כשהתכוונו לעלות על טיסה בחזרה לישראל, נתקלו לטענתם ביחס משפיל: "הורידו אותנו למרתף, בדקו שאין לנו פצצה". אל על: "פועלים לפי הנחיות גורמי הביטחון", עמליה דואק, כתבת כלכלה | חדשות 2 | פורסם 28/11/15 ♦

חוסאם בשארה עשה היסטוריה כשמונה ביולי ליו"ר הערבי הראשון של דירקטוריון חברה ממשלתית גדולה ■ הוא הקפיד מאז לשמור על זהירות בביקורת כלפי ההנהלה והעובדים, כדי לא להסתכסך עם אף אחד מהצדדים – אך בעקבות ההשבתה האחרונה, שאותה "לקח ללב", הוא חורג ממנהגו ומסמן את הקו האדום… במגזר הערבי יש לא מעט אנשים כמוני. אני לא היחיד מבחינת הידע והכשירות, והייתי רוצה מאוד שעוד אנשים מהמגזר הערבי ישתלבו בשירות הציבורי, וגם במגזר הפרטי. אני חושב שזה טוב, הגון ומתבקש. האמון רק יתחזק כשהמגזר הערבי ירגיש חלק בלתי־נפרד מהעשייה המקצועית והציבורית"., אבי בר-אלי, דה מארקר, 27.11.2015 ♦

הקפטן הערבי שעשה היסטוריה. בפעם הראשונה בתולדות הכדורגל הישראלי שחקן ערבי הוא קפטן של נבחרת לאומית. עטאא ג'אבר מוביל את הנבחרת הצעירה של ישראל עד גיל 21. כשמינוי כזה קורה בימים טעונים שכאלו, הוא גורר תגובות מכוערות, אבל ג'אבר והחברים היהודים שלו לא מתכוונים לוותר, בן מיטלמן | חדשות 2 | פורסם 18/11/15 22:12 

"בהדסה אני מקבל יחס של אדם": הרופא הערבי שמייצג את ישראל. ד"ר עבד חלאילה משכונת ג'אבל מוכבר במזרח ירושלים מספר על ניתוח השתלת האיברים של חייל מג"ב שנהרג בפיגוע: "אני מצדיע למשפחה שלו..אולם כשהוא מתייצב בנתב"ג, בדרכו לייצג את בית החולים בכנס חשוב בחו"ל – אז כבר יהיה מי שידאג להזכיר לו שהוא ערבי..", אורית בראון אגמי, מעריב און ליין, 13/11/2015 

"בשבילכם אני תמיד אהיה ערביה". אחרי רומן מאכזב עם להקת הבלט הקיבוצית, הרקדנית והכוריאוגרפית סחר דאמוני משפרעם תציג במסגרת "הרמת מסך" יצירה אוטוביוגרפית. "אין לי בעיה להיות הערבייה שמשמיעה את הקול שלה. איך אני משמיעה אותו, איפה, למה ואיך, זה מה שחשוב", מרב יודילוביץ', YNET, 11.11.15  ♦

"במערכת חינוך תקינה ושוויונית, אין ילד מדוכא, אין ילד אלים". אם לא נדע מיהו האחר, לא נדע מי אנחנו. שנאה ואלימות הן תופעות לוואי של פחד ודיכוי. במדינה בה צד אחד של המתרס נהנה מחינוך ראוי והצד השני חסר, קשה יהיה למצוא מכנה משותף לגישור בין האוכלוסיות. דבריו של מועתז ארשיד, בוגר ביה"ס הדו לשוני, בהפגנה "עומדים ביחד" בחיפה ביום ראשון, שיחה מקומית, 4.11.2015 ♦

אני ערבי מסית. אני מסית כי אמרתי בתום לב שהגזענות נגד המיעוט הערבי הולכת ומחריפה. למה אני משקר? טוב לנו בישראל. מה היה מצבנו אם היינו חיים בעיראק או בסוריה? כאן גן עדן, מוחמד עלי טאהא, הארץ, 29.10.2015 ♦

ערביה עם כיסוי ראש, סמאח סלאיימה יצאה בשליחות "ידיעות אחרונות" להתחכך עם הרחוב היהודי. ידעות אחרונות, 30.10.2015 

מועצת חכמי השמאל הוציאה פסק הלכה נגד לוסי אהריש. בסלוני השמאל מצפים מכל ערבייה לסולידריות עם אחיה לשבט, ולא יעלה על הדעת שהיא תאשים את מנהיגיו בליבוי יצרים רצחניים. מבחינתם, כל ערבי צריך לדעת את מקומו ולא יעזור לו לנסות להתבולל, בני ציפר, הארץ, 23.10.2015 

ערבי בקורס קונדיטוריה קיבל אישור לשאת סכין: "פאניקה פרצה בכיתה". חוסיין שקרה, ערבי ישראלי הלומד בקורס פטיסרי, קיבל ערכת סכינים ומכתב מבית הספר שמאשר לו לשאת אותה. שקרה פירסם בפייסבוק: "מה אני, ערבי, הולך לעשות?" מעריב אונליין , 19/10/2015  ♦

בשל המצב הביטחוני: עיריות מרחיקות עובדים ערבים מבתי ספר. בכמה ערים נאסר על עובדי אחזקה וניקיון להיכנס למוסדות חינוך בשעות הלימודים. עמותת "סיכוי" המקדמת שוויון אזרחי פנתה ליועמ"ש: ההנחיות בלתי חוקיות ומעבירות מסר משפיל ומזלזל, ירדן סקופ, הארץ, 18.10.2015 ♦

תפקיד הערבים הטובים, לוסי אהריש ועלי סלאם. "…באוקטובר 2000 הזדעקה החברה הישראלית למראה ההפגנות ברחוב הערבי. היום, 15 שנים אחרי, לא נראה שהמצב השתפר בהרבה, וחלק מהאחריות היא גם על התקשורת, שמתעלמת ודוחקת, ומחפשת את הערבי הטוב והנחמד שמיישר קו עם המדיניות…", ג'קי חורי, הארץ, 18.10.2015♦

ת"א: המורה הערבייה שמלמדת דו קיום. גל הטרור? "דקירות ופגיעה בחפים מפשע זה דבר נורא. אלימות, ולא משנה כלפי מי היא מופנית, היא דבר הרסני… אני פוחדת להיכנס לקניונים". גזענות? "ביום הראשון ללימודים התלמידים הציצו דרך האשנב כדי לראות איך נראית המורה הערבייה, המוסלמית והדתייה". ההמנון? "אני עומדת אפילו שהוא גזעני ולא שייך לאזרחים הערבים". מונא מסארווה, מחנכת ורכזת שכבה בתיכונט, מרגישה שהיא שליחה: "אני שגרירה שרוצה להיות פה כדי להפחית את הפחד מהאחר, מהשונה", מירב שלמה־מלמד , MYNET, 18.10.2015 ♦

סטודנטית ערבייה שנחשדה כמחבלת הורדה מאוטובוס בכביש 6 והושארה בצד הדרך. חייל שניגש לנהג טען שהוא מזהה נוסעת כ"מחבלת שהמשטרה דורשת לאתר", והזעיק שוטרים. אלה דרשו ממנה לרדת מהאוטובוס לתשאול קצר, ובינתיים הנהג המשיך בנסיעה, אלמוג בן זכרי, הארץ, 18.10.2015 ♦

החיים המבלבלים של אלופת השחמט מטירה. הודא קאסם רק בת עשר וכבר שלוש שנים שהיא אלופת ישראל בשחמט לבנות גילה. בשבוע האחרון ההורים חוששים להשאיר אותה במועדון בכפר סבא והשחקניות האלג'יראיות כבר סירבו לשחק נגדה, אבל היא מתכוננת לאליפות העולם ושום דבר מזה לא יעצור אותה, רועי צ'יקי ארד, צילום: תומר אפלבאום, הארץ, 15.10.2015 ♦

גם העובדים הערבים חוששים: "אנשים מסתכלים, מעדיפים לא לדבר בערבית". גל הפיגועים הבלתי פוסק הותיר את הרוב הדומם של ערביי ישראל – אלה שעובדים לצד יהודים ובסך הכל רוצים להתפרנס, עם תחושות קשות. למרות המבטים והחשדנות, הם מתעקשים להמשיך בשגרה: "רוצה ללכת ברחוב ושאיש לא יחשוש ממני", חן ליברמן, נענע10, 14.10.2015 ♦

שביתה כללית במגזר: "היחס אלינו – כמו לדאעש". בתי הספר, העסקים ומוסדות הציבור במגזר הערבי לא ייפתחו היום, בעקבות השביתה שעליה הכריזה ועדת המעקב . צעירים מאיימים: "נפגין עד שחרור המסגד". בירושלים תתקיים הערב עצרת המונית של הימין למיגור הטרור, חסן שעלאן ואלישע בן קימון,  YNET,  13.10.15 ♦

מדריך הישרדות לפלסטיני בארץ הקודש. כשכל מה שצריך בשביל ששוטר יירה בך ברחוב זה שמישהו יצעק "מחבל", כדאי לכל ערבי לנקוט בשורה של צעדי זהירות: תחליף את הרינגטון בערבית, שני את כיסוי הראש ותרימו ידיים כל הזמן. אבל הכי טוב לא לצאת מהבית, מאת סמאח סלאימה, שיחה מקומית, 10.10.2015 ♦

ערביי ישראל תקועים בין המקל היהודי לגזר הכלכלי. בשנים האחרונות הממשלה מובילה קו לאומני שדוחק את הפלסטינים אזרחי ישראל לשולי הדמוקרטיה. הם יכולים לדרוש תקציבים, אבל שלא יעזו לאיים על האופי היהודי של המדינה, ג'קי חורי, הארץ, 09.10.2015 

ישראייר תפצה על "נוהל" נגד נוסעים ערבים/ חברת ישראייר ורשות שדות התעופה חויבו בפיצוי חמישה נוסעים ערבים-ישראלים, שנדרשו לרדת מטיסה בטענה לאיסור ביטחוני על הטסת חמישה בני מיעוטים יחדיו. "הנתבעות חטאו והפלו את התובעים", קבעה השופטת בפסק הדין' פוראת נסאר | חדשות 2 | פורסם 30/09/15 ♦

הסיפור על האשה שהקימה סינמטק בנצרת. בדרך להקמת הסינמטק, שברה ספאא דבור כמה תקרות זכוכית: היחס בחברה הערבית לאשה יזמית, הראשוניוּת של המוסד, הקושי של ישראלית לייבא סרטים ערביים והכסף. "האשה מהסינמטק", שביימה נורית יעקבס־ינון ויוקרן בפסטיבל הסרטים בחיפה, מגולל סיפור על אשה עם חלום בוער, נירית אנדרמן, הארץ, 20.09.2015 

בנו של אימת עברייני הצווארון הלבן הולך בדרכי אביו. חאלד כבוב הוא מהשופטים הכלכליים הבולטים בארץ. בנו הבכור ווליד יצא השבוע לעצמאות ובראיון ל"גלובס", מדבר כבוב-הבן-המעריץ על החלום להידמות לאביו, על סגירת פרצות בשוק ההון, על הגזענות כלפי ערבים ועל "החיידק הכבובי", אלה לוי-וינרב, גלובס, 11.9.2015 ♦

למרות הכל, אור הלר העלה נקודות חשובות על השב"כ. סרטו של אור הלר על השב"כ (לצפייה) מנומס ולא מאוד נוקב, אבל עדיין מעלה כמה נקודות חשובות. בעיקר על האופן שבו הארגון שרטט עבור הערבים את הגבול בין הטובים והרעים כפי שהוא רואה אותם, שני ליטמן, הארץ, 07.09.2015 

לראשונה זה שנים: לא יהיו הצגות בערבית בפסטיבל עכו. הפסטיבל אינו מציע השנה הצגות או תוכן אמנותי אחר בשפה הערבית, וגם התוכנייה באתר אינה מתורגמת לערבית. גיל אלון, המנהל האמנותי: "השיקולים היחידים לבחירת הצגות לפסטיבל עכו הם אמנותיים", יאיר אשכנזי, הארץ, 23.08.2015 ♦

מחקר: ערבים המאושפזים בבי"ח ישראלי חשים יותר ישראלים. מחקר שנערך במרכז שניידר לרפואת ילדים, בדק את תחושת הזהות הישראלית של משפחות למאושפזים מהחברה הערבית. מהמחקר עולה שככל שחווית האשפוז טובה יותר , כך גוברת תחושת ההזדהות עם המדינה, רותם אליזרע,YNET, פורסם:  04.08.15 

ריבלין: "האזרחות של ערביי ישראל אינה נתונה לחסדיו של איש". נשיא המדינה שוחח במשכנו עם כלי התקשורת בערבית לפני שבירת צום הרמדאן ואמר: "אני מודע, למצוקות ולכאב של החברה הערבית בישראל. אני שמח שמנהיגי הציבור והאזרחים הערביים, רואים בבית הזה כתובת לדאגותיהם", מעריב אונליין, 5/07/2015 ♦

תשובה לגדעון לוי: סליחה שהייתי ערבי טוב. כמו נורמן עיסא, ניסיתי. ניסיתי לכתוב בעברית, להשתתף בערוץ 2, להשתלב בחברה. 
אולי טעיתי אבל לא אתה תקבע עבורי, סייד קשוע, הארץ, 18.06.2015  ♦

בדרכי: קבלו את האישה שהמציאה מחדש את החינוך הערבי־ישראלי. 25  שנה אחרי שיצאה מהכפר ללימודים גבוהים על אף התנגדות חריפה של המשפחה, ממשיכה ד"ר דאליה פדילה לנפץ עוד ועוד תקרות זכוכית, טל בשן, מעריב און ליין, 08/06/2015 ♦

כנגד כל הסיכויים.סיפור הבא שלנו הוא סיפור הצלחה מרשים. עורכת דין, בת 25, תפקיד בכיר במשרד המשפטים, ובדרך ללימודי תואר שני בהרווארד בוסטון. נועה ברק על צעירה שהיא חלומה של כל אם – דועא אבו אל יונס. נועה ברק, כתבה ביומן של ערוץ 1, 5.6.2015 ♦

"בן הארץ": איך סייד קשוע הצליח לעבוד עלי? אחרי שקראתי את הטורים של קשוע בזה אחר זה הבנתי שנפלתי בפח – ספרו הקליל הוא בעצם כתב אישום חריף ביותר על החברה הישראלית, ישי רוזן-צבי, הארץ – ספרים, 05.06.2015 ♦

חומוס, לא פיצה: ביפו רוצים שיגישו אוכל ערבי.  יו"ר ועד ההורים המרכזי מוחה על כך שיהודים מפעילים את המזנונים באג'יאל ובעירוני י"ב: התלמידים מהמגזר הערבי מורגלים לצריכת מזון בעלת מאפיינים שונים. כתב לחולדאי: הנושא אינו סובל דיחוי. מה הוא מצפה שיהיה בתפריט?חומוס פול, מג'דרה, ממולאים ואפילו שניצל "שיהיה מתובל בסגנון שמוכר לנו", מירב שלמה מלמד, MYNET, 4.6.2014 ♦

האם יש סיכוי להרגיש כאן ישראלים אם אתם לא יהודים? האם כל ניסיון לשלב בין החברה הערבית והיהודית ולייצר דו קיום, ייתקל לעולם בחומות של חשדנות וניתוק? האם הציבור היהודי מוכן לקבל את הציבור הערבי כציבור של אזרחים לגיטימיים – או שרובנו עדיין מסתכלים עליהם דרך משקפי האיום הביטחוני הפוטנציאלי? ערבים/ישראלים – הפרק השלישי בסדרה, מואב ורדי, 20/05/2015 ♦

הפסנתרן הערבי-מוסלמי שכבש את העולם. ניזאר אלכאטר מופיע בקונצרטים וקוטף פרסים ברחבי העולם, ובסופו של יום חוזר אל בית הוריו בלוד, למקום בו גילה בגיל חמש את אהבת הקלידים. הפסנתרן הערבי-מוסלמי שהצליח להשיג כל יעד שהציב לעצמו, גם כשהסביבה ראתה בו עוף מוזר, מאמין שבכוחה של המוזיקה לגשר על כל הפערים, 4.5.2015, MYnet ♦

הבדואי שנולד בשם רפי, ופונה מביתו בגלל בסיס של חיל האוויר: "נטשו אותנו לחלוטין". עטאף מסאעיד גר בערערה, יש לו משפחה ועסק מצליח, אבל חוץ מזה הוא לא מרוצה מהמצב במגזר הבדואי ■ "למה לא משקיעים אצלנו כמו בעומר? בגלל מה שאנחנו עושים לעצמנו", סמי פרץ ו רותם שטרקמן, דה מארקר, 01.05.2015 ♦

חיילת מצטיינת ומוסלמית: "אמי זרקה את המדים". היא גדלה בבית מוסלמי-דתי, התחנכה על דאגה לפלסטינים, אך פרט לאמה אף אחד לא יודע שהיא משרתת בצה"ל ובקרוב תהפוך לקצינה. היום היא נמנתה עם 120 החיילים שקיבלו תעודת הצטיינות על פועלם: "אמי התביישה, אבל גיליתי שיהודים לא מפלצות", אמרה הצוערת בראיון ל-ynet, רועי ינובסקי,  23.04.15 ♦

תבע 20 מועדונים שסרבו להכניסו בשל היותו ערבי. כשהוא מצויד במצלמה נסתרת, חושף ע', תושב העיר ממוצא ערבי, מועדוני בילוי באזור המסרבים להכניסו על רקע גזעני. עד עתה הוא זכה בחמש תביעות, שהכניסו לו עשרות אלפי שקלים. 15 מקרים אחרים עדיין נידונים בבתי המשפט. "אני מחפש צדק", הוא מבהיר. "למה שישפילו וישאירו אותי בחוץ?" ומה הוא מציע לבליינים החווים התנהגות דומה? "אל תוותרו על הזכויות שלכם. רק כך נשים סוף לתופעה", אלירן קרסנטי ,MYnet-פתח תקוה, 16.4.2015 ♦

הפריצה של סמירה סרייה: מאחות לכוכבת קולנוע. שחקנית, לסבית, פלסטינית, אחות, ישראלית, כותבת שירה, יוצרת פרינג' — סמירה סרייה חיה בין הקצוות של החברה הישראלית עד שקיבלה תפקיד ראשי בסרטה החדש של שירה גפן, דורון חלוץ, הארץ, 16.04.2015 ♦

הדרך מהכפר: מחמוד קדח רק רוצה להשתלב בישראליות. מחמוד קדח מעלה בתיאטרון עכו הצגת יחיד פרי עטו ובמרכזה ערבי שמשנה את שמו לשם אשר, כדי שיוכל לשכור דירה בתל אביב. "זה לא מחזה אוטוביוגרפי, אבל לא קל להיות פלסטיני שרוצה להשתלב בישראליות", הוא אומר, רותי זוארץ, מעריב און ליין, 14/04/2015 ♦

עובדה: סייד קשוע, יומן גלות. הוא עשה את הבלתי אפשרי והצליח להראות לישראלים איך הם נראים מבעד לעיניים של ערבי ישראלי, בעברית רהוטה, טובה משל רובנו, הוא הצליח לרתק, להרגיז ולהצחיק אותנו עד דמעות. אבל המלחמה האחרונה שברה את סייד קשוע ("עבודה ערבית"), וכשבאה ההצעה המפתה מארצות הברית הוא ארז את המשפחה ואת החלומות על דו קיום ועלה על מטוס. רוני קובן ליווה אותו. צפו בכתבה המלאה, רוני קובן | עובדה | ערוץ 2,  30.03.15 ♦

ג'וני בראבו. המסלול המופלא של ג'וני סרוג'י משכונת ואדי ניסנאס בחיפה עד להפיכתו לישראלי הבכיר ביותר בהייטק העולמי וסגנו של טים קוק באפל, אסף גלעד, כלכליסט, 2.4.2015 ♦

העיתונאית מקבולה נסאר: "לא נהיה 'לוסי אהרישים', אני לא אהיה 'ערביית מחמד". המדיה הערבית לא חוקרת, אין מגישות ערביות בפריים-טיים המגזרי, לפמ וערוץ 33 מזלזלים בערביי ישראל, וראש הממשלה גזען. לקראת כנס און לייף, דיברנו עם מקבולה נסאר מרדיו א-שמס, והיא מרגישה טעונה. ליאור נאור, ביזפורטל, 26.3.2015 ♦

נוהרים לאצטדיון: צפו בכתבה.  הם מתים על זהבי, מבקרים את גוטמן ומחכים שנעלה סוף־סוף לטורניר גדול. תכירו את אוהדי הנבחרת הכי שרופים במגזר הערבי. שיחה פתוחה על כדורגל, קיפוח ושירת ההמנון. צפו בכתבה, שמעון אלבז ומיקי שורץ, YNET, 26.03.15  ♦

עובדי השלטון המקומי מהמגזר הערבי: הושפלנו והופלנו בנמל התעופה של אילת. האם הליך הבידוק הביטחוני בישראל נגוע בגזענות? גזברים ממוצא ערבי טוענים כי למרות שהגיעו בתום כנס לנמל התעופה באילת לצד עמיתיהם היהודים, רק הם נאלצו לעבור בידוק ביטחוני ותשאול, בעוד הגזברים היהודים נשלחו קדימה בתור. רשות שדות התעופה: הבידוק היה תקין – הגזברים עשו פרובוקציות, פוראת נסאר | חדשות 2 | פורסם 12/03/15  ♦

"שמתי לעצמי מטרה להיות ראובן אדלר הערבי". נראה שרק אדם עם אמביציה, סיפור חיים ופה כמו של עאאד כיאל, המוח שמאחורי קמפיין הרשימה המשותפת, יכול להוביל את המפלגה הערבית אל מטרתה להפוך לשלישית בגודלה בכנסת, יובל אביבי, גלובס, 11/03/2015 ♦ 

אחרי 8 שנים: בג"ץ דחה את העתירה לביטול אפלייה על בסיס אתני בבידוק בנתב"ג, ללא הכרעה עקרונית. השופטים גרוניס, נאור ורובינשטיין קבעו כי העתירה התייתרה בשלב זה בשל שינויים שהוכנסו בשיטת הבידוק מאז הוגשה, אך שמרו לאגודה לזכויות האזרח את הזכות להעלות את טיעוניה שוב בעתיד, ג'קי חורי ו רויטל חובל, הארץ, 11.03.2015 ♦

לוסי אהריש בין מדליקי המשואות בטקס יום העצמאות. אהריש נבחרה להדליק השנה משואה בשל היותה "עיתונאית מוסלמית פורצת דרך, המעלה לסדר היום הציבורי הישראלי שיח של סובלנות ופתיחות בין מגזרים". , דוד אברהם ורויטל בלומנפלד. וואלה, יום ראשון, 08 במרץ 2015 ♦

פסה"ד בעתירת האגודה לזכויות האזרח נגד פרופיילינג של אזרחים ערבים בבידוק הביטחוני בשדות התעופה צפוי להינתן עד אמצע אפריל. להלן קישור לפסק דינו של בית משפט השלום בת"א בעניינה של פרופ' נאדרה שלהוב-קבורקיאן נגד רשות שדות התעופה – תביעה שיזמה עדאלה. ביהמ"ש אינו מתערב בנוהל של פילוח האזרחים הערבים בשל כך שבג"ץ האגודה לזכויות האזרח בנושא מ-2007 עדיין תלוי ועומד, אך פוסק פיצוי בשל ההשפלה. ♦

אתה לא רצוי כאן. אביגדור ליברמן חתר בשידור חי בחדשות ערוץ 2 תחת אושיות היסוד של הדמוקרטיה, ובתגובה ספג הערה רפה מיונית לוי. ראשי מפלגות אחרים שנכחו באולפן – שתקו, אורן פרסיקו, העין השביעית, 3.3.2015 

בגלל ההמנון: מורים ותלמידים יצאו מטקס רשמי. בטקס פרסי הצטיינות של משרד החינוך עזבו מורים ותלמידים ערבים את האולם עם השמעת ההמנון. יו"ר מנהל החינוך ההתיישבותי התייחס בסלחנות למעשה וכתב: "הם משמיעים קול אחר", רעות וילף 15/2/2015 , NRG ♦

רק אל תגידו שאתם פלסטינים. ה"שקט התעשייתי" – השתיקה או ההשתקה – של אנשי מקצוע ערבים במקומות עבודה יהודים הוא קריטריון מרכזי, אולי אף תנאי, לאי-הדרה חברתית גלויה מצד אוכלוסיית הרוב היהודי. אולם נשים מבטאות, בהקשר זה, תודעה פוליטית ביקורתית גבוהה יותר מזו של גברים, תוויבה מג'דוב, אפשר לחשוב – מולד, 10.02.2015  ♦

הגיבור הערבי הראשון של המדינה היהודית. הוא נולד כעבד אל מג'יד חד'ר, התגייס לצה"ל והפך לעמוס ירקוני. סיפור חייו המדהים של הבדואי הראשון שקיבל את עיטור המופת, שלושה צל"שים ופיקד על סיירת שקד, והלך לעולמו השבוע לפני 24 שנים. גם במותו עורר סערה, ירון דרוקמן,YNET  07.02.15 ♦

חייל דרוזי הותקף במועדון "כי דיבר ערבית". רזי חסיסי, לוחם גולני מדליית אל-כרמל שוחח בערבית עם חברו במועדון בקיבוץ יגור. זה נגמר בתקיפה במגרש החניה: "אחד מהם הרים אבן גדולה ושבר את החלון". חסיסי נותח ברמב"ם, אחיה ראב"ד, YNET 07.02.15 ♦

במקום ריטלין: אפליקציה שמטפלת בהפרעות קשב וריכוז. שני צעירים מבאקה אל-גרבייה פיתחו את האפליקצייה Myndlift שמבטיחה לטפל בהפרעות קשב וריכוז בטכניקת נוירו-פידבק ■ עזיז קעדאן ואנס אבו-מוך: "אנחנו מאמינים שלמוצר יש פוטנציאל לטיפול בעוד הפרעות", שירי דובר, גלובס, 3.2.2015 ♦

יונת השלום: נסרין קדרי מחברת את כל הקצוות. נסרין קדרי היא זמרת ייחודית שכמוה לא היתה בישראל. ערביה מוסלמית שמחזירה מאות אלפי יהודים למוזיקה הערבית שגדלו עליה בבית, ומצליחה לרקוד על כל החתונות. גם עמוקה וגם פופית, גם מרקידה וגם מקוננת. יחד עם דיקלה היא מהווה ראש חץ נשי שמשרטט מחדש את גבולות המיינסטרים של המוזיקה המזרחית, בלי להתנצל על השורש הערבי, בלי לוותר על הפופיות הישראלית. היא עוד תביא את השלום, אסף נבו | mako | פורסם 25/01/15  ♦

ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל: "דמנו אינו הפקר". כל המגזר נעתר לקריאה להשבתת המשק, בעקבות האירועים ברהט. גורמים בכירים בקרב הקהילה הבדואית דורשים חקירה מקיפה ואף קוראים לכל אלו שעובדים בכוחות הבטחון לפשוט את המדים במחאה, יאסר עוקבי, מעריב און ליין, 20.1.2015 ♦

"בישראל אתה לא יכול לברוח מהערביוּת שלך. פה אפשר לנוח". למורג'נה יונס נשבר בלי קשר למילקי. יוסף סוויד פנטז על מטרופולין ירוקה ועכשיו הגעגועים אוכלים אותו. ראא'ד מנצור כבר לא חושב פעמיים לפני שהוא מדבר ערבית ברחוב. מחמוד זועבי עוד יקים סטארט-אפ בנצרת. צעירים ערבים אזרחי ישראל מספרים למה היגרו ומה מצאו בברלין, ניר יהב, וואלה, יום חמישי, 15 בינואר 2015 ♦

אל תקראו לו יהודה לוי הערבי: מחמוד שלבי. מחמוד שלבי מגלם צעיר בדואי בסרט "שקופים", וגם שם הדמיון ליהודה לוי צץ כנושא לבדיחה. במציאות הוא לא רואה את עצמו כאיש חשוב מאוד. מביתו בעכו, הוא מביט בחיי הזוהר מרחוק. "תל אביב עיר קשוחה, אתה יכול לסמוך שם רק על עצמך וזה משנה אותך, הופך אותך למפלצת", הוא אומר בראיון, יעל ברנר, YNET  30.12.14 ♦

אני נאמן למדינה, אבל המדינה לא נאמנה אליי. הייתי הראשון בתור לצ'ק אין בנתב"ג, עד שהגיעה הבודקת הביטחונית, לקחה לי את הפספורט וגרמה לי לחכות עד שאחרון הנוסעים יעשה צ'ק אין לפני. אם הסיפור הזה לא מוכר לכם, אתם כנראה לא ערבים, וסים יונס | mako | 30/11/14  ♦

"קוראים לי סלים טועמה ואני לא מחבל". לקשר בני־לוד נמאס מהקריאות נגדו, שהובילו להעמדתה של מכבי ת"א לדין, והוא מבקש: "הגיע הזמן ששחקנים בכירים יעשו מעשה, הגזענות משתלטת על הכדורגל שלנו", נדב צנציפר, YNET 02.12.14 ♦

ערביי קו התפר נקרעים בין שני עולמות: "אנחנו שק החבטות התורן". כתבתה של תמר איש שלום בחדשות 10, 27/11/2014 ♦

פרשת "וילה תומא": האם הבמאית סוהא עראף באמת צריכה להזדהות כישראלית?יחסו של הממסד הישראלי לסרטה של סוהא עראף "וילה תומא" יצר פארסה עלובה, החושפת את החולשה שבדרישה להציג סרט על פי זהות מממניו, אורי קליין, הארץ, 21.11.2014 ♦

אל תתפלאו שערביי ישראל לא מודים לנוצריך להגיד את האמת: הסיכוי של ערבי-ישראלי להגיע לתפקיד בכיר במדינה הוא אפסי. אז מה הפלא שהם זועמים? אמיר חצרוני | 12/11/2014, NRG ♦

"זאת לא אטרקציה לשמוע ערבייה ביום העצמאות". לינה מח'ול, זוכת דה וייס, יוצאת עם סינגל ראשון (בערבית), ומדברת על המופע החדש של שירי פיירוז, המגורים בעכו, האפשרות שתצא עם גבר יהודי ועל מבצע צוק איתן, MYNET, מירית קושניר סטרומצה, יפה ברנס  ♦

סדרת מפגשים עם יוצרים ערבים בספרייה הלאומית. את הסדרה, "בין שני חצאי התפוז", שמה, ינחה קובי מידן והיא תקיף ארבעה תחומי יצירה: ספרות, תיאטרון, טלוויזיה ומוסיקה, מיה סלע, הארץ, 19.10.2014 ♦

איך זה להיות עובד ערבי בישראל?פיטורים ללא שימוע, סתימת פיות, רמיסת זכויות – זה מה שעובדות ועובדים ערבים מתמודדים איתו בחברה הישראלית, בחודשים שאחרי צוק איתן. איך אפשר להלחם בגזענות המכוערת הזו? עו"ד סמאח אלח'טיב-איוב, סלונה, 06/10/2014 ♦

היום: אירועים לציון 14 שנים להרג המפגינים במהומות אוקטובר 2000. היום אחר הצהריים תתקיים התהלוכה המרכזית בסכנין, לזכרם של 13 אזרחים ערבים ישראלים שנהרגו במהומות מירי כוחות המשטרה, ג'קי חורי, הארץ, 01.10.2014 ♦

"קשה להיות כאן ערבי, אבל אין לי ארץ אחרת". הוא לקח לעצמו פסק זמן בצרפת, אולם תאופיק אבו ואיל אינו מתכוון להגר מפה כמו סכנדר קובטי וסייד קשוע. "הישראליות היא חלק ממני, אבל אני יכול להבין את המצוקה שלהם", הוא אומר בראיון לקראת הקרנת סרטו הקצר בפסטיבל חיפה, "באירופה פלסטיני הוא אוטומטית פוליטי, וגם תפיסת הערבים שטחית", שמוליק דובדבני, YNET  09.10.14 ♦

 קול ערב: מקטאר ועד תוניסיה מתאבלים על המשורר הדרוזי מהגליל. הוא התרועע עם עמוס קינן ודן בן אמוץ, האמין בדו-קיום עד יומו האחרון, ומותו עצר מלכת את כל העולם הערבי. סמיח אל-קאסם מת בגליל במהלך "צוק איתן", קריאתו לשלום תמשיך להדהד בשירתו, אייל לוי, מעריב, 3.9.14 ♦

סלים טועמה פותח פה: "הפועל ת"א ירקה לי בפנים". הכוכב החדש של בני לוד מתכונן לעונה הראשונה שלו בליגה הלאומית ("לא יהיה קל לשחק מול 200 אנשים"), סוגר חשבון עם איל ברקוביץ' ("לאן נעלמו המילים היפות שלו על כיבוד סמלים?") ומדבר על הגזענות ביציעים ופרשת מהראן ראדי: "אם זה יימשך, אני מצפה ממנו לעזוב את מכבי ת"א". נדב צנציפר, שוש מולא ודוד נתן, YNET 04.09.14 ♦

שני עמים לילדה אחת: איך זה לגדול במשפחה יהודית־ערבית. ילדים שנולדו למשפחה מעורבת מספרים ל"הארץ" על זהות פתוחה יותר מהרגיל ובעיות השתייכות לא פתורות, עפרה אידלמן, הארץ, 31.08.2014 ♦

להיות תלמיד ערבי במערכת החינוך בישראל. פרופ' מוסטפא כבהא, ראש המחלקה להיסטוריה, פילוסופיה ומדעי היהדות באוניברסיטה הפתוחה, טוען כי במשך שנים היו ניסיונות לנתק את המיעוט ערבי בישראל מהנרטיב הפלסטיני דרך ספרי הלימוד. היום, לדבריו, המצב מעט טוב יותר, אבל עדיין לא מספק: "כל המאמצים של גיהוץ המודעות הניבו דורות שלמים החיים בדילמה זהותית חריפה ביותר", פאוזי אבו טועמה,  28.8.2014 MYNET ♦

אז למה לי פוליטיקה? ההוכחה שאפשר אחרת. דווקא בימים קשים, נבחרת הנוער מוכיחה שאפשר גם אחרת. סיפורו של מוחמד אבו-ערישה בן ה-16, שגדל בפרדיס, אותר על ידי סקאוט בגיל צעיר וחולם שבעתיד הקרוב הכדורסל יהיה ענף הספורט הבכיר במגזר הערבי. על משפחה שרואה בספורט כדרך לגישור על הפערים, שי לוי  02.08.14 -, ספורט 5 ♦

נדים שיבאן ינהל את המוזיאון לאמנות האיסלאם בירושלים. שיבאן הוא הערבי הראשון שנבחר לנהל מוזיאון בישראל, שני ליטמן, הארץ, 17.08.2014 ♦

מה קורה כשרופא ערבי עובר ועדת קבלה ביישוב קהילתי בצפון? הסיפור הזה, שנחשף באתר "המקום הכי חם בגהנום", מוכיח שגילויי הגזענות בישראל עמוקים ורחבים יותר מכמה התבטאויות של "הצל", שי ניב, גלובס, 15.8.14 ♦

לוסי אהריש מתקשה להתמודד עם העוינות: "לא יכולתי להתמודד עם השנאה", בין ערביי ישראל ישנם אנשי רוח ואמנים רבים שהשתלבו לחלוטין במרקם החיים הישראלי והובילו את הדו קיום. כיום גם הם חווים את גלי השנאה, ושואלים את עצמם האם הם נכשלו. העיתונאית לוסי אהריש:"לראשונה הרגשתי לא שייכת", אילן לוקאץ' | חדשות 2 | פורסם 15/08/14 ♦

סייד קשוע: "הבן שלי לא יודע שהוא ערבי". רגע לפני שעזב את הארץ והפך למורה בכיר לעברית, הסביר סייד קשוע למה הוא בוחר להתרחק ("משהו בי נשבר"), איך הפך בנו לכוכב הגן ("הוא אוהב להיות אבא של שבת") ומכחיש בתוקף שלעג לחטיפת הנערים ("הדברים לא נאמרו מעולם"). וגם: למה הוא כל כך רוצה לראות סלפי של ביבי והנייה מחובקים?מערכת תכניות קשת | תכנית קיציס | פורסם 10/08/14 ♦

אחי הישראלים, אחי הפלסטינים. "…ימים קשים עוברים עלי, והם מטלטלים אותי רגשית. מדינתי, ישראל, נלחמת בבני עמי הפלסטינים, ועלי לשתוק. עלי לנצור ולעצור את ההזדהות והכאב שלי בגבול הלא קיים של הקו הירוק. אני חצי עזתי….", תאבת אבו ראס, הארץ, 04.08.2014 ♦

"אמא, אל תדברי ערבית ליד היהודי". "בגיל חמש וחצי, אדם מפחד לדבר בשפת אמו באוטובוס בבת ים. אחרי שהוא ראה איך השוטרים מפזרים באלימות הפגנה, איך אפשר להאשים אותו?". אסמא אגבאריה זחאלקה קיבלה שיעור בדמוקרטיה מבנה הפעוט, אסמא אגבאריה זחאלקה | mako | פורסם 04/08/14 ♦

ערבים ישראלים, תפסיקו לבכות. "…באמת, על איזה "נשבר לכם" אתם מדברים, חברי הטובים? הרי כל בית ערבי שנבנה כאן הוא סיפור של מאבק, כל כביש שנסלל, כל גן שנחנך, כל דונם ששוחרר היו סיפורים של גבורה. ממתי התנחלה במקומותינו פריווילגיית הייאוש?…", עודה בשאראת, הארץ, 28.07.2014 ♦

אנא הישארו ערבים יהודים. "…הפשע הגדול שלכם הוא שבהצלחתכם הענקתם תעודת יושר לאותם "ליברלים" יהודים. בגללכם, הם יכולים לנופף בשקר שמציג אותנו כלוחמי שוויון וחופש, נציגיה הליברליים של מדינה, שבה "אפילו" ערבי יכול להגיע לפסגה…", צבי בראל, הארץ, 23.07.2014 ♦

מכתב לידיד ערבי. בסופו של דבר, אנחנו כאן יחד. לא אתה ולא אני הולכים לשום מקום, דרור פויר, גלובס, 26/07/2014 ♦

זה לא נגמר, ויש עוד מקום לאופטימיות: מכתב לסייד קשוע. היית אמור להיות אופטימי, לתת לי תקווה, ובמקום זה הצעת רק ייאוש. אני מבינה, יש לזה סיבות טובות, אבל אנחנו חייבים להשאר כאן ולהאמין וליצור עולם טוב יותר. טיול ביפו ומחשבות על סופר מטירה, מייסלון דלאשה, שיחה מקומית,       | 6.7.2014 ♦

המסע שלנו, ערביי ישראל. נאדיה חילו, הארץ, 26.07.2014 ♦

בניגוד לסייד קשוע, רדא ג'אבר, הארץ, 23.07.2014 ♦

סייד, חכה לי! או… לך לשלום. מירה עווד, הארץ, 20.07.2014 ♦

נמאס לי להיות ערבי כאן. "…איזה נטל כבד מנשוא. אני אחראי. אני אשם. ואני גיס חמישי. כי ערבי אנוכי, ולערבי הזה נמאס באמת ובתמים. נמאסו הלחישות והלחשושים. אני רק מפנה מבט, ומיד חצי הארס מופנים כלפי, כאילו מדובר בשעת כושר רגעית, או שמא ברגע מושלם של מארב, שבו מיד מצביעים לעברי, מנבלים את הפה בלחישה ארסית, וכשהעיניים מצטלבות — משחררים חיוך מריר מתוך פנים נבוכים, שכולם בוז אחד גדול.…", זוהיר בהלול, הארץ, 19.07.2014 ♦

חאדר אבו-סייף, ערבי, יפואי והומוסקסואל גאה, מחפש תשובה. חאדר אבו־סייף פרץ את המעגל: הילד שגדל באזור מוכה פשע ביפו הפך לאייקון הומוסקסואלי תל־אביבי 
ולאיש חיי לילה עסוק. דווקא עכשיו הוא מרגיש שהקריאה "מוות לערבים" מכוונת ישירות נגדו, שאפילו השמאלנים הפכו מיעוט נרדף ושאין לו ברירה אלא לברוח, הילו גלזר, הארץ, 16.07.2014 ♦

יוסוף סוויד: "אני חולה מהמקום הזה".  השחקן הערבי, שנשוי ליהודיה, פירסם בפייסבוק פוסט נגד הישראלים ונגד הפלסטינים, בו הוא מציע להם פיתרון לסכסוך: "תזדיינו". בריאיון עמו ל"צינור לילה" הוא מסביר: "שני העמים הם חולי נפש, שצריכים ללכת לטיפול דחוף", צינור לילה– נענע, על סדר היום |עודכן 09:29 07/07/2014 

זה לא נגמר, סייד, עוזי ברעם, הארץ, 07.07.2014 ♦

זה נגמר. הגעתי לדקה ה-90. אני צריך לעוף מפה ואולי לא לחזור. הניסיון של חיים משותפים עם יהודים כשל. אין עתיד, סייד קשוע, הארץ , 03.07.2014 ♦

לוסי אהריש מגיבה על המתקפה: "אנחנו כאן כדי להישאר". מנחת הטלוויזיה כתבה לחבריה הקרובים בפייסבוק על התחושות הקשות שליוו אותה לאחר שהותקפה בשידור חי ע"י פעיל הימין הקיצוני בנצי גופשטיין. "בכיתי על שינאה תהומית שאותה לא אצליח להבין לעולם", מאת: וואלה!7/7/2014 ♦

"זה לא סוד שאני משתייכת למגזר מקופח". ד"ר נוזהה אל-הוזייל אל-אסד, 40, חובשת כובעים שנדיר למצוא על ראש אחד: היא ד"ר לעבודה סוציאלית, מנהלת משותפת בתוכנית "סאווה" למיקרו-מימון, נשואה, אם לשישה ובדואית שגרה ברהט. ראיון עם פורצת דרך, דנה לביא, ספירלה, 13.6.14 ♦

גם היהודים אשמים בדבריה של זועבי. האפליה נגד ערביי ישראל נמשכת ביתר שאת גם כיום. מאת: מירב ארלוזורוב, דה מארקר, 25.06.2014 ♦

החשודים המיידיים: לא פשוט להיות ערבי ישראלי בתקופה הזאת.כשהמדינה עומדת על הרגליים, לא פשוט להיות ערבי ולהשתלב בשיח. כך קורה שבמקום לחפש נציג מהמגזר עם אמירה חכמה, השטויות של זועבי זוכות לכותרות, מיכל אהרוני, מעריב, 19.6.14 ♦

מעליב // "למה יאיר לפיד החליט שערבים קונים דירה ב-600 אלף שקל?"הוא מעורב בהקמת מנהרת הכרמל, הנמלים החדשים והרכבת הקלה שאולי תקום בתל אביב, ועדיין, עו"ד ראיק חורי מתקשה לשכור דירה בתל אביב וסובל מטרטורים בנתב"ג ■ "המגזר הערבי מבוזבז, אבל הוא רוצה לעבוד ויכול לתרום",  יסמין גואטה, סמי פרץ, דה מארקר, 27.05.2014 ♦

"יהודים חושבים שערבים שותים רק מיץ ענבים". שאדי מרעי, כוכב הסרט "ערבאני", ישמח לקשר רומנטי עם יהודיה, מוכן לשחק מתנחל, מרגיש זרות כתלמיד ערבי יחיד בסטודיו למשחק ועצוב על כך שאביו מת לפני פריצתו בסרט "בית לחם". שגיא בן נון, מערכת וואלה!, יום חמישי, 22 במאי 2014 ♦

קצת נכבה, עם קורטוב כיבוש וים כישרון. האנתולוגיה "נכבה לייט וסיפורים אחרים, לקט מהסיפורת הפלסטינית החדשה" לא מערערת את קואורדינטות הרגש של הבורגנות הישראלית, וגם לא גורמת להתלהמות מיליטנטית. כי למרות אותו אינסטינקט מוכר שהיא מפעילה אצל הקורא הישראלי הממוצע – הספרותיות הגדולה שבה מנצחת, עמיחי שלו YNET 29.04.14 ♦

מי אומר שהרקדן עדי בוטרוס הוא ערבי משתכנז. השפה הטבעית לעדי בוטרוס היא עברית, ועם זאת הוא חש מחובר לערכים שגדל עליהם. כל הלהקות בארץ אמרו לו לא, אבל בסצנה העצמאית הוא פורח. לקראת הבכורה של עבודתו החדשה, "שיעור מולדת", הוא מספר מה זה בשבילו בית, שיר חכם, הארץ, 14.05.2014 ♦

חוצה ישראל עם קובי מידן – אבתיסאם מראענה מנוחין. קובי מידן משוחח עם היוצרת הדוקומנטרית אבתיסאם מראענה מנוחין, שסרטה החדש "תרשום אני ערבי" מתמודד בתחרות הישראלית של פסטיבל "דוקאביב" ה-16. הסרט משרטט את דיוקנו של המשורר הלאומי הפלסטיני מחמוד דרוויש באמצעות שירתו, מכתבי אהבה שכתב וסיפור הקשרים האינטימיים שלו עם נשים. הסרט מצייר דיוקן היסטורי, פוליטי ואישי של חייו של אחד מהמשוררים החשובים במאה ה-20. אבתיסאם היא במאית ותסריטאית עטורת פרסים, העוסקת בסרטיה בנושאים של זהות ערבית-פלסטינית, מעמדן של הנשים בחברה הערבית ועוד.Published on May 8, 2014 ♦

חוצה ישראל: ערביי ישראל וההזדהות עם המדינה. כ-20% מאוכלוסיית ישראל הם ערבים ולמרות השנים הרבות שהם חיים לצד האוכלוסייה היהודית במדינה, הישראלים לא יודעים עליהם דבר. "כשרואה אותי יהודי ברחוב הוא מפחד כאילו נפל סקאד", מספר הסטנדאפיסט התל אביב לשעבר, שייח' עבד מואסי. אריק וייס, נענע 10, 03/05/2014 ♦

משפחה אחרת. הוא: גשש בדואי, סגן אלוף בצה"ל • היא: חצי יהודייה שסבתה איבדה את משפחתה באושוויץ • הם גרים בכפר זרזיר, ושני ילדיהם הגדולים לומדים בבית הספר בנהלל • "רם יתגייס בקרוב לצה"ל", אומרת רותם מזאריב, "וכששירה ומאיה יגדלו, הן יתחתנו עם גברים בדואים", נעמה לנסקי, ישראל היום, 14.04.2014 ♦

מיישר את הצווארון הלבן: קווים לדמותו של השופט חאלד כבוב. השופט הכלכלי חאלד כבוב מתבלט בעונשים הכבדים שהוא פוסק לעברייני שוק ההון, באופן ההתבטאות הישיר והנועז שלו ובהעדפת הצדק על פני נורמה משפטית. קווים לדמותו של השופט ששלח את היחצן צביקה רבין ל־30 חודשי מאסר, משה גורלי, כלכליסט, 6.4.14 ♦

נוף ילדותי. נוף עתאמנה־איסמעיל, שתתמודד במוצ"ש בגמר "מאסטר שף", חיה בשלמות גדולה עם כל החלקים וחולמת לפתוח בית ספר לבישול ערבי־יהודי, הילה אלפרט, ישראל היום, 4.4.14 ♦

"אני ערבי, תכבד אותי, ויאללה ממשיכים". חברי "סיסטם עאלי" הגיעו לאולפן של קוטנר ודיברו על התגובות שקיבלה הלהקה המעורבת מהמאזינים, ועל האהבה שמחזיקה את הכל יחד. "היו שהזמינו אותנו כי חשבו שאנחנו איזו גלוית ילדי שלום. ממסדים אוהבים דברים כאלה". צפו בראיון ובביצוע המיוחד. ynet   02.04.14 ♦

החלום של מהטה קרוב להתגשם: נגנים ערבים בפילהרמונית. זובין מהטה, המנצח הוותיק בעולם ואחד הפוליטיים ביותר, הצהיר תמיד על שאיפתו לשתף נגנים ערבים. הנגינה הווירטואוזית השבוע של הכנרים מנצרת, יאמן סעדי ופיראס משעור, ברסיטל תלמידים מצטיינים בת"א, רמזה שמימוש החלום קרוב מהצפוי, נעם בן זאב, הארץ, 31.03.2014 ♦

ערבים זה לזה. ההצגה "רוח ים" מספקת הצצה מרתקת אל החברה הערבית-ישראלית, רון שוורץ, גלובס, 27.3.14 ♦

אחרי שנים של השפלה בנתב"ג, ערבים מדווחים על שיפור התנאים בבידוק. השינוי קשור בהפעלת מערכת הבידוק החדשה של מזוודות כל הנוסעים. האגודה לזכויות האזרח טוענת שהעתירה שהגישה בעניין השפיעה על השינוי, עמירה הס, הארץ, 26.03.2014 ♦

בית הדין: הנוהל לפיטורי מורה ערבי לאחר תחילת השנה תמוה, בלשון המעטה. בית הדין לעבודה בחיפה דן בבקשתה של מורה דרוזית שפוטרה באמצע שנת הלימודים באמצעות נוהל של משרד החינוך המפלה דרוזים וערבים, ירדן סקופ, אלי אשכנזי, הארץ, 25.03.2014 ♦

ת"א: לא עבר סלקציה בשל היותו ערבי – ויפוצה. צעיר ערבי שלא הוכנס ל"צ'ין צ'ין" יפוצה ב־42 אלף שקל. השופט: התובע משמש נושא דגל המאבק בהפליה עבור אחרים שמוצאים עצמם מבוזים ומושפלים בשערי מועדונים, מירב שלמה-מלמד, MYNET, 20.3.14 ♦

מצחיק לאללה. הוא התחיל בתור טבח אבל מצא את דרכו לבמה: מוחמד נעמה מדיר אל־אסד מופיע בפני קהל יהודי ולא מפחד לצחוק על מה שכואב, דדו מילמן, דה מארקר, 17.3.2014 ♦

ערבים מקבלים פחות. "…ראש הממשלה נוהג להתגאות במצב הטוב של ערביי ישראל, המוביל אותם, לדבריו, לבכר חיי מיעוט מכובדים במדינה יהודית על אלטרנטיבה אזורית אחרת…. המדינה משמרת את אזרחיה הערבים בגטאות מונציפליים, שבהם פושים עוני, בערות והזנחה. במקום לפעול לשיפור תנאי חייהם, על ידי תקציבים דיפרנציאליים וסיוע ניהולי לרשויות הערביות, המדינה מעודדת את המשך הפערים בין האזרחים הערבים ליהודים….",  מאמר מערכת הארץ, 13.03.2014 ♦

התמיכה במורה הערבייה שהושפלה לא תשנה דבר. סיפורה של איזיס שחאדה, המורה שאולצה לעבור בדיקה משפילה בשדה התעופה באילת, עורר תגובות תמיכה רבות. אבל ספק אם זה ישנה את המצב, אורלי וילנאי, הארץ, 05.03.2014

לראשונה: ח"כים ערבים ירצו בפני מאבטחי נתב"ג. בוועדה לפניות הציבור בכנסת נערך דיון בעקבות תלונות על אפליה בבידוק בשדות התעופה בארץ. דובר רשות שדות התעופה: "לא מנסים להשפיל אף אחד", אריק בנדר, מעריב,  | 3/3/2014 ♦

מוזיקאים ערבים: "אסור שלמוזיקה יהיו גבולות", תוכניות הריאליטי הביאו לא מעט זמרים ערבים לקדמת המסך, אבל אף אחד לא מהם הצליח למקם את עצמו במיינסטרים: "ההתייחסות לערבית כשפת 'אויב' מנחילה שנאה וחוסר סובלנות", אלקנה שור, מעריב,  | 9/2/2014 ♦

המסר הכפול של המדינה לאזרחיה הערבים. איך נתניהו יקדם את שילוב ערביי ישראל כששר החוץ הופך אותם ללא לגיטימיים?…. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אמר השבוע בישיבת הממשלה כי אחד מארבעת מנועי הצמיחה של ישראל הוא שילוב החרדים והערבים בשוק העבודה. לא ברור איך בדיוק מתכוון ראש הממשלה לקדם את שילוב ערביי ישראל בשוק העבודה, בשעה ששר החוץ שלו הופך את ערביי ישראל לאזרחים לא לגיטימיים…", מירב ארלוזורוב, דה מארקר, 08.01.2014 ♦

כשמירה עווד פגשה נהג מונית יהודי: "הערבים עושקים את המדינה אבל עושים לך מחיר על התיקון של האוטו". היא ישראלית, תל אביבית, ערבייה ומופיעה באחת הסדרות האהובות ביותר בטלוויזיה – אבל לא עוצרת ■ מירה עווד מחכה שבני עמה יתפסו את מקומם הראוי בפריים־טיים, ולא רק באמצעות בדיחות, ומסבירה למה אין לה בעיה ללכת עם הראש בקיר ■ שוקי שדה,  המוסף השנתי של Markerweek, 25.12.2013 ♦

נשיא בית הדין השרעי מסתער על הפקולטה באונ' העברית. אחר שחולל רפורמות בפסיקה הדתית כנשיא בית הדין השרעי לערעורים הפך ד"ר אחמד נאטור מקלנסווה, למוסלמי הראשון שמכהן כפרופסור למשפטים באוניברסיטה ישראלית: "צריך להילחם במנהגים הפסולים, בנקמת הדם, ברצח על כבוד המשפחה, ובפגיעה בזכויות נשים. הדין המוסלמי מעולה הבעיה שיש מנהגים קשים ואין סמכות דתית ואנשים נוטלים את החוק לידיהם". יעל פרידסון, מעירב  | 1/12/2013

יהודים וערבים הופרדו במחסומי קו התפר בניגוד להוראות. בעקבות תלונתו של ערבי ישראלי, שנתקל בתופעה במחסום תאנים, הבהירו בצה"ל כי "אזרחים ערבים ואזרחים יהודים רשאים לעבור בכל אחד מן הנתיבים". עמירה הס, הארץ, 26.11.2013 ♦

אוניברסיטת חיפה אסרה על סטודנטים ערבים להניף את הדגל הפלסטיני. פניית עדאלה לאוניברסיט​ת חיפה- בטלו את ההחלטה לאסור הנפת הדגל הפלסטיני במסגרת הפגנה בקמפוס. מאת: שמעון בן עמי, אינדקס חיפה, 26.11.2013 ♦

הרכב ראפ מעורב: "הפוליטיקה נשארת בחוץ". שני קווקזים, מרוקאי אחד, ערבי מוסלמי ודרוזי מכפר ירכא נפגשו יחד באולפן הקלטות. לא, זו ממש לא התחלה של בדיחה. זהו מפגש יוצא דופן של חמישה ראפרים, שניים מהם תושבי אור עקיבא, שהתאחדו לצורך קליפ משותף שדרכו הם מגשרים על פני פערי תרבות, דת ומוצא, הילה נגר, MYNET, 25.11.2013 ♦

על ערבים ושערים. "….11 שחקנים בכחול לבן לאומי על המגרש, ואת שלושת השערים מבקיעים טאלב, מונאס ודיא, שלושת הערבים של הנבחרת. האחד בדואי שנולד בכפר שכוח האל ג'סר א־זרקא, השני מנצרת, והשלישי ממג'ד אל-כרום שבצפון. …", רון פונדק, הארץ 23.11.2013 ♦

הרפואה הציבורית – דוגמה לדו קיום מוצלח. עם יותר מ-2,000 רופאים, ערביי ישראל גילו שאפשר לשבור את תקרת הזכוכית. מערכת הבריאות – המקום בו הזהות הלאומית לא רלוונטית. אבי יופה, מעריב, 24.11.2013 ♦

המדינה לבג"ץ: המערכת לבדיקה אוטומטית של מטען נוסעים תחל לפעול במארס 2014 בנתב"ג. בעתירה שהוגשה ב–2007 דרשה האגודה לזכויות האזרח לבטל את קריטריון הלאום הערבי בתהליך קביעת חומרתה של הבדיקה הביטחונית שלה נדרשים נוסעים בנתב"ג ובשדות התעופה הפנים־ארציים. מאת: זוהר בלומנקרנץ, דה מארקר, 24.11.2013 ♦

דיון בבג"ץ: בידוק הערבים בנתב"ג. בג"ץ דן הבוקר בעתירת האגודה לזכויות האזרח נגד הבידוק המיוחד לו זוכים, לטענת האגודה, אזרחים ערבים. שמעון כהן, ערוץ 7, י"ז בכסלו תשע"ד, 20/11/13 ♦

פה ישראל, לא קטאר. בכתבה חשפה סלע את העובדה, שמתוך כ-60 משוררים, סופרים, שפים, מתרגמים, מו"לים, מוסיקאים ועוד, המשתתפים במשלחת שאמורה לצאת בסוף החודש ליריד הספרים בגוודלחרה שבמקסיקו – רק משתתף אחד הוא ערבי. עודה בשאראת, הארץ, 18.11.2013 ♦

השחקן סלאח בכרי: אפסיק להופיע בהצגות וסרטים ישראלים. המדינה פאשיסטית. השחקן שזכה בפרסים על הופעתו ב"ביקור התזמורת" מוחה על ניצול הסרט להפצת שקרים המציגים את ישראל כ"דמוקרטיה מלבלבת", ועל יחס הממשלה והעיתונות לאביו, מוחמד בכרי. נירית אנדרמן, הארץ, 22.10.2013 ♦

המורה הערביה שעשתה חיל בבי"ס בהוד השרון. מהרגע הראשון הדיל עזב (30) מכפר קרע ידעה שהיא רוצה להיות מורה שפועלת לקירוב לבבות. לשם כך היא החליטה ללמד דווקא במגזר היהודי ונשלחה לבית ספר בהוד השרון. קראו לה "ערבייה מסריחה" והורי הילדים כעסו עליה כשביקשה מתלמידיה לבנות דגם של מסגד, אבל היא לא נשברה. בסרט חדש מתעדת הבמאית גנית אילוז את רגעי הקושי וגם את הרגעים שבהם חדרה הדיל ללב הילדים. כרמית ספיר ויץ, מעריב | 17/9/2013 ♦

האיש שקרא את דמותנו במראה: פאוזי אל אסמר 1937-2013. מאת: עפרה ישועה-ליית , הגדה השמאלית, ב-9 באוקטובר, 2013 ♦

חנאן אלסאנע ‏(18‏), מבאר שבע. ממריאה לפרנקפורט, טיסות יוצאות – טיסות נכנסות, ליאת אלקיים, מוסף הארץ, 4.10.2013 ♦

סשה נסאר מעצבת קולקציית סתיו היישר מהאביב הערבי. אחרי שעמדה על שלה ולא שינתה את קולקציית הגמר שלה שבהשראת האביב הערבי, כפי שהמליץ צוות מומחים, זכתה סשה נסאר מיפו בתחרות בינלאומית של בוגרי בתי ספר לאופנה בלונדון. עכשיו היא מציגה בשבוע האופנה בפריז. שחר אטואן, גלריה – הארץ, 27.09.2013 ♦

אלבום בכורה מרגש ללונא אבו נסאר. אקוסטי ורוקיסטי, רך ומחוספס, ערבית ועברית – לונא אבו נסאר, כמו כל אמן מצוין, מתעלה מעל לחלוקות האלה באלבום הנהדר שלה, “אספר לך”. בן שלו, גלריה – הארץ, 27.09.2013 ♦

מוחמד בכרי – ענייני פנים, מוסף הארץ, 20.9.2013 ♦

המורה הערביה שעשתה חיל בבי"ס בהוד השרון. מהרגע הראשון הדיל עזב (30) מכפר קרע ידעה שהיא רוצה להיות מורה שפועלת לקירוב לבבות. לשם כך היא החליטה ללמד דווקא במגזר היהודי ונשלחה לבית ספר בהוד השרון. קראו לה "ערבייה מסריחה" והורי הילדים כעסו עליה כשביקשה מתלמידיה לבנות דגם של מסגד, אבל היא לא נשברה. בסרט חדש מתעדת הבמאית גנית אילוז את רגעי הקושי וגם את הרגעים שבהם חדרה הדיל ללב הילדים. כרמית ספיר ויץ, מעריב, | 17/9/2013 ♦

מרים טוקאן שרה בחיפה ומסתכלת על ביירות. הגעגועים לבני המשפחה שחיים בביירות, המחמאות מנתן זך והדלתות שנפתחו אחרי “כוכב נולד”. ראיון עם מרים טוקאן, שתופיע בפסטיבל העוד עם רביעיית “קווארטטוקאן”. בן שלו, הארץ 17.09.2013 ♦

"נתור" למדריכים: הודיעו לביטחון בנתב"ג על הימצאות ערבים בקבוצה. ההנחיה של חברת הטיולים מופיעה בדף ההוראות למפגש עם חברי הקבוצות המאורגנות. "נתור": הנייר לא רלוונטי, יותר ערבים נוסעים אתנו. רועי צ'יקי ארד , הארץ, 11.09.2013 ♦

אפליה שאי אפשר להצדיק, רונן אברהם ודני סטטמן, הארץ, 11.8.2013 ♦

ועדת הכלכלה תדון היום באפליית ערבים בבנקים. בשבוע שעבר נחשף כי האוכלוסייה הערבית משלמת יותר על שירותים בנקאיים ומקבלת יחס נחות, לצד מקרים של אפליה ישירה בפועלים ובמזרחי-טפחות. שרון שפורר, הארץ,06.08.2013 ♦

צעיר ערבי תובע את "אל על": "עברתי בידוק ביטחוני משפיל". קאזם חליליה בן 20 תובע את חברת התעופה "אל על" בשל הבידוק הביטחוני שעבר בשדה התעופה בפריז. לדבריו, הוא תושאל בשאלות לא ענייניות ובכל זמן שהותו בטרמינל זיהה שמאבטח החברה עוקב אחריו. "אל על": "החברה פועלת על פי הנחיות גורמי הביטחון", יעל קישון | mako | פורסם 06/08/13 ♦

מקשים על חייהם: מזלזלים בערביי ישראל. חוק המשילות החדש יחד עם חוק יסוד משאל העם וההחלטה של שחרור האסירים מקרב ערביי ישראל הם סטירות בפניו של המגזר, דרור זרסקי, מעריב, 6.8.2013 ♦

חשבון ללא ערבים || הקלטה מבנק מזרחי: אנחנו לא נותנים אשראי ל"בני דודים". גם בשאר הבנקים המצב עגום: ערבי משלם עמלות וריביות גבוהות יותר. בנקאי בכיר: "הסיכונים אצלם גבוהים יותר. זה כמו להשאיר אוטו באום אל-פאחם". שרון שפורר, הארץ, 29.7.2013  ♦

מערכת העיכול של הישראלי הממוצע. סייד קשוע, עיתונאי, סופר ויוצר "עבודה ערבית", על ההנדסה המורכבת של הבאת קורותיה של משפחה ערבית אל לב הפריים-טיים הישראלי. איתמר ב"ז, העין השביעית,  23.07.2013 ♦

סטודנטים ערבים ישבו בזמן השמעת ההמנון. לפני שנה נמנעו באוניברסיטת חיפה להשמיע את ההמנון בטקסי הסיום. השנה חלק מהסטודנטים הערבים ומשפחותיהם המשיכו לשבת או שעזבו בזמן ההמנון. פעיל חד"ש: "זה שיר שמייצג שאיפות לא לגיטימיות של התנועה הציונית". מירית פנחס, YNET 25.7.2013 ♦

סלים דאו: "עדיין יש לי שנאה למדינה, אבל אני מווסת את זה". רון שוורץ, גלובס, 25.7.2013 ♦

רוכב סוסים: איני במכביה רק בגלל היותי ערבי. זיו רביב, YNET, 25.7.2013 ♦

הדילמה של ערביי ישראל. שלומי אלדר, אל מוניטור, 19.7.2013 ♦

מחריבים את הדו-קיום. מאת: יניב שגיא וריאד כבהא [גבעת חביבה]. בעקבות הריסת הבית בוואדי ערה, גואים רגשות קשים במגזר. 13 שנה אחרי אירועי אוקטובר, מציעים יניב שגיא וריאד כבהא לחזור למסקנות ועדת אור – כי שום דבר לא באמת השתנה. וואלה, 11.7.2013 ♦

מרחב הקורבניות שבין השואה לנכבה. ביקורת ספרים שלישי רוזן-צבי, לספרו של יאיר אורון [השואה, התקומה והנכבה, רסלינג 2013], מעז לעסוק במפגש שבין השואה לנכבה, מ-1948 ועד היום. הוא משתוקק להגיע להכרה הדדית בטרגדיות של שני העמים, שרק היא תביא לפיוס. הארץ ספרים, 2.7.2013 ♦

קוראי/חוקרי: הטוב, הרע והמכוער. הסופר סלמאן נאטור בילה ארבעים ושמונה שעות במעצר עם שלושה קוראים אדוקים • מעבר לדפים: סופרים וסופרות על מפגשים מעניינים עם קוראים וקוראות. סלמאן נאטור, העוקץ,15.06.13 ♦

נוסע ערבי: נהג אגד דרש שאזדהה והוריד אותי בכוח מהאוטובוס. לדברי הנוסע, הנהג דרש ממנו למסור לו תעודות מזהות אך הוא סירב. בתגובה איים עליו הנהג, הודיע לו כי הוא גם מתנדב במשטרה וחשף בפניו את אקדחו. אילן ליאור, הארץ, 14.6.2013 ♦

שרי אריסון, מי נתן את ההוראה?כותב עודה בשאראת: "..אני מתעב אפליה על כל רקע שהוא, כי אפליה נושאת בקרבה ממד של השפלה נוראית. אני גם מתעב גזענים, בין ערבים ובין יהודים. מה עוד שגזענות בצד האחד מעודדת גזענות בצד האחר…", הארץ, 9.6.2013 ♦

סואן: "בוז לערבים יפגע בתדמית המדינה". בנבחרת הצעירה של ישראל חוששים מקריאות גזעניות בטדי כלפי נציגי המגזר במהלך המשחק מול אנגליה ביורו עד 21. כדורגלן הנבחרת הבוגרת לשעבר נזכר בארועי המשחק מול קרואטיה: "זה לא היה נעים ולא הוסיף כבוד לאף אחד", דוד בן שימול, YNET, 4.6.2013 ♦

סבע: יבוא יום ויהיה שחקן ערבי בבית"ר ירושלים, שלום אלבז, 1One, 27.5.2013 ♦

סאמח זועבי לא רוצה לייצג את הפלסטינים. אחרי שהשקיע שנים בפיתוח סרט דרמטי, הבין סאמח זועבי שהוא מעדיף בכלל קומדיות. כעת, כשסרטו “איש ללא סלולרי” מוקרן בסינמטקים, מספר הבמאי הפלסטיני הצעיר למה הוא מתרחק מפוליטיקה. נירית אנדרמן, הארץ,  23.5.2013   ♦

"בית ספר למוסיקה" של מגזר נידח, מדוכא ושבור. ל"קידס סטאר", תוכנית כישרונות לגיל הרך במגזר הערבי, אין שאיפות לאומיות. למעשה נראה שאין לה שאיפות בכלל. מורן שריר, הארץ, 23.5.2013 ♦

קמפיין השמות של קוקה-קולה "שכח" את הערבים הישראלים. במקום "אחמד" על הפחיות, קוקה-קולה מגרילה במגזר הערבי מכונית כל 48 שעות. אילנית חיות, גלובס, 19.5.2013  ♦

סטודנטים ערבים באריאל: "מושפלים במחסום". "אזרחי ישראל, סטודנטים מהמגזר הערבי שלומדים באוניברסיטת אריאל, נאלצים לעבור מדי יום בדיקות משפילות שכוללות חיפוש גופני, סריקות ברכביהם ושימוש בכלבים במחסום אורנית. "אנשי הביטחון מתנכלים לנו", הם מספרים. האוניברסיטה: "הצלחנו להביא להקלות בהליך הבידוק". אביב ברטלה, YNET, 16.5.2013 ♦

חאלד כבוב, השופט הכלכלי שמשנה את כללי המשחק בשוק ההון.בשנה אחת כתב שופט בית המשפט המחוזי בת"א שורת פסקי 
דין חדשניים ויצירתיים, ששינו את פני דיני החברות וניירות הערך: החמרת הענישה בעבירות כלכליות, זכות תביעה לארגונים הפועלים בשם הציבור, חיזוק הממשל התאגידי ומינוי מומחה שיחליט מה טוב לחברה כשרוב בעלי המניות מסוכסכים. הילה רז, דה-מארקר, 16.5.2013 ♦

התככים שמאחורי הביאנלה בסח'נין. המטרות שעמדו בבסיס הביאנלה הים־תיכונית בסח'נין היו ראויות – היהודים יגלו מחדש את העיר, תושביה ייחשפו לאמנות והאמנים יקבלו השראה. אבל בעיות תקציב, סכסוכים בין חמולות וסרבנות של אמנים יהודים ופלסטינים כאחד העיבו על הגשמת החזון. האם בכל זאת האמנות תגבר על הפוליטיקה? שני ליטמן, הארץ, 8.5.2013 ♦

The trials of an Israeli Arab prosecuting Palestinians. Israeli Arab Arin Shaabi's job as a military prosecutor for the Israel Defense Forces puts her in the difficult position of handling the cases of fellow Arabs, earning her hatred from some.Olive press,Christa Case Bryant,  April 22, 2013 ♦

Arab citizens faced institutional and societal discrimination. Tensions between Arabs and Jews occasionally resulted in societal violence in areas where the two communities overlap, such as Jerusalem, the Galilee, and the Negev, and in some cities with historically separate Jewish and Arab neighborhoods. 2012 Human Rights report, Dep. Of State, April 2013 ♦

ביום הזיכרון ויום העצמאות.

  • ולתפארת מדינת האפרטהייד. "אינני יודע מה עבר בראשו של פרופ' עליאן אל־קרינאווי הפרופסור הבדווי הראשון בארץ, כפי שמצוין בכלי התקשורת כאשר הדליק משואה לתפארת מדינת ישראל. האם הוא התרגש? או קצת התבייש? או אולי גם וגם? אי אפשר לדעת…", מאיר סיידלר, הארץ,  21.4.2013 ♦
  • ואותו הטור, (עם אותה הכותרת), מאת אותו המחבר גם במעריב. 21.4.2013
  • יו"ר מפלגת בל"ד באירוע בוואדי ערה: "הפלסטינים רואים בחגיגות העצמאות ריקוד על הדם הפלסטיני ופרובוקציה לרגשותיהם והתכחשות לאסונם". ליברמן: "מצעד שנאה של שונאי ישראל, ממשיכי דרכו של המופתי הירושלמי", יובל בגנו ויאסר עוקבי, ישראל פוסט, 15.4.2013 ♦
  • בדואים בין שני עולמות.תרומת החיילים הבדואים לביטחון המדינה, הייתה ועודנה, גדולה וחשובה, אבל למרות זאת, משפחות החללים שומרות את האבל לעצמן ומתרחקות מסיקור וליווי. על הקונפליקט שמעצים את כאב השכול במגזר, בכתבתו של אחמד אבו סוויס, חדר חדשות דרום, (2.44 דק), 14.4.2013 ♦
  • הערבים ששרו שיר עצמאות. תאמר מסאלחה, העוקץ, 15.05.11 : "לצד סיפור האסון, הנכבה היא סיפור של התעקשות, התמדה ותקומה של המיעוט הפלסטיני במולדתו אל מול ניסיונות ההשכחה האלימים של הציונות. לנכבה של היום-יום, לנכבה של שיר הערש, לא יוכל שום חוק" ♦
  • עבודה ערבית   עונה 2 – פרק 8 – זיכרון. יום הזיכרון ויום העצמאות בפתח. אמג'ד שמח להזמנה להדליק משואה בטקס הדלקת המשואות האלטרנטיבי – מחאתי מול בית ראש ההמשלה. בפועל מתברר שהוא הסכים להדליק משואה בערב יום העצמאות בהר הרצל. במקביל מאיה, חברה במקהלה בבית הספר, נקרעת בין דרישת הוריה ורצונה להתקבל כשווה בקרב חבריה בבית הספר היהודי בו היא לומדת ולא יודעת האם להשתתף או לא בטקס יום הזיכרון שמתקיים בבית הספר.♦
  • "לשלב ערבי בהדלקת המשואות ביום העצמאות". יו"ר הכנסת וח"כים נוספים מותחים ביקורת על ההחלטה לא לכלול השנה מדליק משואות ערבי בטקס המסורתי בהר הרצל, בניגוד לשנים קודמות. "לא מדובר רק בעניין סמלי אלא במציאות חיים שאסור לנו להתכחש לה", מורן אזולאי, YNET, 29.3.2012 ♦
  • "החג שלכם הוא האבל שלנו" . חברי הכנסת הערבים לא יבלו את יום העצמאות בבמות הבידור. הם יימצאו דווקא בטקסי זיכרון לנכבה. אריק בנדר, מעריב, 30.4.2006 ♦

—————————————

לינה מחול זכתה ב"The voice". לינה מחול, מהנבחרת של שלומי שבת, היא הזוכה בעונה השניה של "The Voice", אחרי שגברה על אופיר בן שטרית, דנה צלח ורודי ביינסן. YNET, 23.3.2013 ♦

מה השפעת הערבים בריאליטי, ומה חושב המגזר על נציגיו? סלמה פיומי מכפר קאסם,  המתמודדת בגמר "מאסטר שף", ושני השחקנים המוסלמים שמצטרפים לבית"ר ירושלים, יצרו השבוע גל הדף גזעני ביציעים ובאינטרנט ■ האם יש תקווה לקשר טוב יותר בין יהודים לערבים – בזכות התייצבותם בפריים-טיים? רועי גולדנברג, גלובס, 2.2.2013 ♦

בית המשפט! סייד קשוע: "סיבוב הופעות באמריקה הבהיר לי: נמאס לי מהטרוניות מהצד היהודי, וגם מההאשמות מהצד הערבי. הארץ, 23.3.2013

"בכל יום אני מוסיף ידע לאנושות – וזו חוויה שרק מעטים עוברים. ההורים רצו שילמד משפטים או הנדסה, אבל אשרף בריק התאהב דווקא בכימיה, ואחרי שנים של עבודה קשה נהפך לפרופסור הערבי הראשון לכימיה בישראל. לאחר שגרף לא מעט פרסים יוקרתיים, הוא מקווה שצעירים ערבים ילכו בעקבותיו. נעה נבט, דה מארקר, 22.3.2013 ♦

The ‘Whipped Cream’ Arabs of Israel. Arabs outside of Israel envy Arab citizens of Israel, labeling them "Arab al-Zibda," or "whipped cream Arabs." By: Dr. Mordechai Kedar , The Jewish Press, 3/3/2013 ♦

ה-SMS הסגיר: "יש בעיה עם השכרת דירה לערבי". "בעלי דירות בתל-אביב לא רוצים דיירים ערבים", כך טוען מחמוד זייד, שמחפש דירה תקופה ארוכה. מספר: "שומעים שקוראים לי מחמוד ואומרים לי שהדירה הושכרה. יומיים אחר כך הדירה עדיין מופיעה באינטרנט". שיתוף פוסט בפייסבוק שהציג את סירוב בעלי הדירות גרר דיון סוער . אלפי שאולי, YNET, 29.1.2013 ♦

בין כרמיאל למשגב, הבדואים נפלו בין הפחונים. משגב וכרמיאל מטילות זו על זו את האחריות למתחם פחונים. בעוד הן מתקוטטות, 70 בדואים אינם מורשים לבנות את בתיהם. ג'קי חוגי, הארץ,15.1.2013 ♦

קצין נח"ל מואשם שתקף בדואי שהתלונן על עיכוב במחסום. הקצין הכה את האזרח בראשו עם קת הרובה, חנק אותו, ולבסוף הותיר אותו מדמם כשעיניו מכוסות. פרקליטו: "תלונת סרק שהוגשה ממניעים זרים… קצין בחטיבת הנח"ל מואשם כי תקף באכזריות אזרח ישראלי, תושב הפזורה הבדואית, שהתלונן על כך שעוכב במחסום ליד הר חברון. לפי כתב אישום חריג בחומרתו..", גילי כהן, הארץ, 13.1.2013

באר שבע. בדואים לא הורשו להתפלל בקאנטרי: "לך לטיבי", אילנה קוריאל, YNET, 13.1.2013 ♦

סאמח זקות [סאז] מביט קדימה בלי זעם. נדמה היה שהקריירה של של סאמח זקות כבר לא תמריא לעולם, אבל אז הוא הצטרף ל"חי בלה לה לנד…אני הכי ליברלי, מקבל את כולם, יושב אתם בקידוש בשבת והולך לכנסיה לתת כבוד. היתה המון צביעות כלפי, למרות שניסיתי להימנע מהתיוג הזה. לא עשיתי רעש, התרחקתי מהתדמית של 'הערבי הכועס', גם כי כבר ראינו את הטיפוסים האלה וגם כי אני כבר לא האחר הזה. אני אחר אחר – משכיל, רב תרבותי", הארץ 11.1.2013 ♦

"ישראל מדינה גזענית; אין שום תחום שבו יהודים וערבים שווים – לא קרקע, לא חינוך, לא תעסוקה . ח"כ אחמד טיבי,  דה מארקר, 9.1.2013 ♦

"ערביי ישראל לא מופלים לרעה".דיון סוער הערב בכנס ירושלים. מנכ"ל רדיו א-שאמס: לעצור את ההזנחה בכפרים הערבים. אריה אלדד: קודם תשלמו אגרת טלויזיה. עדו בן פורת, INN ערוץ 7, 8.1.2013 ♦

רוגל אלפר פוגש את מירה עוואד. לצפייה ♦

נסרין קדרי: "אני לא מאפגניסטן או ממקום קיצוני". הזמרת המוסלמית נסרין קדרי נחשבת לאחת התגליות הגדולות של תוכניות הריאליטי. בראיון היא מספרת על התגובות בעולם הערבי (קוראים לי מלכה), על חתונה ומשפחה (אני עדיין לא רוצה) – ועל העבודה עם אייל גולן (לא האמנתי שזה יקרה, אבל ברוך ה'). אבי שושן, YNET, 30.12.2012 ♦

אזרחים שקופים. כותבת יעל קאהן-שרון (קו משווה): "…הפרסומת הכול-ישראלית הזו (אם מורידים את הערבים, ע"ע מבחני מיצ"ב), ממשיכה את הקו של "תנובה" עם הבית הישראלי שלה, ותואמת את המדיניות הכללית הרווחת בישראל: ללכת בלי ולהרגיש בלי. הדרה מפרסומות, בעיקר של גוף ממשלתי האמון על שלומם התעסוקתי של כלל אזרחי ישראל, אינה עניין של מה בכך..", גלובס, 25.12.2012 ♦

מועצת הרבנות הראשית ומלחמתה בעצי האשוח. כבר כמה שנים מקבלים בתי עסק אזהרות על שלילת תעודת הכשרות אם יציינו מועדים נוצריים. היום תגבש הרבנות הנחיות רשמיות למשגיחי כשרות בעניין. יאיר אטינגר, הארץ, 24.12.2012

נדחתה בקשת תביעה ייצוגית על אפליית ערבים ישראלים בבידוק הביטחוני בנתב"ג. בית המשפט נימק הדחייה בכך שבג"ץ נמנע מלהכריע בסוגיה בעבר, וטען כי הסתמכות על 3 מקרים לא מעידה על אפלייה כללית. העותרים: נערער לעליון. אלי אשכנזי, הארץ, 21.12.2012 ♦

תביעה: אפליה נגד ערבים ברכישת דירות בעכו. נציגי מכירות של חברת נדל"ן הסבירו לסאמי הוארי שכל הדירות אזלו וטענו: "יש שם חבר'ה דתיים". כשפנתה תחקירנית, הוצעו לה דירות שנטען כי אזלו. ג'קי חורי, הארץ, 10.12.2012 ♦

גם אמנים פלסטינים עומדים לביקורת. שתי תערוכות של אמנים פלסטינים, מנאל מחמיד ורפאת חטאב, מנסות להתייחס למושג הבית באמצעות האלגוריה, אבל נוטות אל הקלישאה. גליה יהב, הארץ/גלריה, 2.12.2012 ♦

אני החשודה המיידית. "שלוש פעמים בשבוע אני נוסעת ברכבת מבאר שבע למשרדי בתל אביב… בכניסה לתחנת הרכבת שוחחתי בטלפון בערבית. המאבטח לא ביזבז זמן, מיד ביקש תעודה מזהה, ואחר כך עוד אחת. שאר הנוסעים המשיכו בדרכם..", עו"ד ראויה אבורביעה, הארץ, 26.11.2012 ♦

What Does It Feel Like To Be an Israeli-Arab? by an Anonymous User atQuora, Friday, Nov. 23, 2012 ♦

"להשתלב, זה הסוד": סלמה מכפר קאסם כובשת את "מאסטר שף". "..אחרי שביטלה אירוסין רק כי התחשק לה ללמוד ויצאה מהבית לגור לבדה – שום רושפלד לא ישבור אותה. לרגל כניסתה לנבחרת "מאסטר שף", סלמה פיוני מסבירה למה מאבטחים תמיד חושדים בה ואיך צולחים אודישן ברמדאן..", אלקנה שור, סופשבוע-מעריב, 18.11.2012 ♦

הזכות לחינוך ולדיור תלויה בשירות צבאי:

ידיעות אחרונות: היועץ המשפטי של השב"כ תמך בבידוק שוויוני בנתב"ג. [ידיעה בהארץ]. לפי הדיווח, מחלוקת חריפה פרצה בין יועץ השב"כ לבין פרקליטות המדינה שהתנגדה לשינוי הנהלים, בין השאר מנימוקים כלכליים. 14.11.2012 ♦

אין כניסה לערבים. כותב צבי בראל: "…ישראל מתהדרת במערכת חוקים חפה מאפליה. כזאת שעיוורת למוצאו, צבע עורו או מינו של האזרח. אבל זוהי מערכת חוקים שמנותקת מן המציאות…", הארץ, 13.11.2012 ♦

בולדוג מ"הבורר" לא ישחק ערבי אצל ישראלים. "..עם כל הכבוד לארבעים שנה על במות התיאטרון, רק עמרם בולדוג ב"הבורר" הפך את יוסוף אבו-ורדה לסלב אמיתי. לרגל הצגת יחיד חדשה בתאטרון חיפה מסביר אבו-ורדה למה הוא לא רואה 'חטופים', לאן הלך הלהט האידאולוגי, ואיך זה להיות הערבי היחיד שמציעים לו "להכניס לגויים" בפייסבוק..". אלקנה שור, מעריב, 12.11.2012 ♦

עַרֲבִי בִּנְמַל הַתְּעוּפָה בֵּן גּוּרְיוֹן

מַרְוַאן מַח'וּל 10.11.12 (העוקץ)

שיר לשבת מתוך "ארץ הפסיפלורה העצובה"

אֲנִי עַרֲבִי!
הִכְרָזְתִי בְּפֶתַח נְמַל הַתְּעוּפָה
לְטוֹבַת הַמְּאַבְטַחַת, שֶׁלֹּא תִּצְטָרֵךְ לִטְרֹחַ.
נִגַּשְׁתִּי אֲנִי וְאָמַרְתִּי: חִקְרִי אוֹתִי, רַק
בִּקְצָרָה, אִם אֶפְשָׁר, מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי לֹא מְעֻנְיָן
לְאַחֵר לַמָּטוֹס.
שָׁאַלָה: מֵאֵיפֹה אַתָּה? ♦

אולי הגיע הזמן לפרשת דרייפוס ישראלית? כותבת פרופ' אווה אילוז: ".. בישראל של היום, שבה הערבים אינם אזרחים שווי זכויות והפוליטיקאים חסרי מצפן מוסרי, קשה לדמיין שמאורע דומה לפרשת דרייפוס יטלטל ויפלג את החברה הישראלית, כפי שהיה בצרפת…לערביי ישראל יש אזרחות, אך האזרחות הזאת ממומשת בצורה חלקית ביותר. הערבים הישראלים נראים יותר כמי שמשתייכים למובלעת אתנית באימפריה העותמאנית מאשר כבעלי אזרחות אוניברסליסטית כוללת בגלל הגדרתה של ישראל כמדינה יהודית. רק מודל אוניברסלי של אזרחות…", הארץ, 26.10.2012

מבחני התיאוריה: 40% מהנבחנים ערבים, רק מרכז בחינות אחד בעיר ערבית. מרכז מוסאוא עתר נגד משרד התחבורה, לאחר שפורסמה רשימה של 20 מרכזים בהם ניתן לגשת לבחינת התיאוריה – 19 מהם בערים יהודיות. אלי אשכנזי, הארץ, 16.10.2012 ♦

מדוע צריך להחשיך מסך גם לערבים ישראלים ביום כיפור?הפסקת השידורים ביום כיפור בערוץ הטלוויזיה הערבי-ישראלי "הלא TV" העלתה על פני השטח את התסכול של הצוות הערבי מהרגולציה ומהשותפים היהודים, גלובס, 17.10.2012 ♦

אני ערבי, היא יהודייה, האם האהבה תנצח? כערבי, זה לא קל לבוא ולהגיד לאמא שלך שיש לך חברה יהודייה ושאתה רוצה להתחתן איתה חתונה אזרחית ולא בכנסייה, לענות על אלף שאלות ולבוא מוכן לפגישה כזאת, שרוב הסיכויים שממנה לא תצא בקלות. YNET, 16.10.2012 ♦

הערבי שתמיד מפחיד אתכם. מה אתם יודעים עלינו שגורם לכם לפחד מאיתנו, הערבים? מה שמשדרים לכם עלינו הוא בדרך כלל אלימות ועוני. אבל אף פעם אינכם שואלים איך יותר ויותר מאיתנו יושבים לידכם באוניברסיטה או מתחרים אתכם על מקומות עבודה? אנס אבודעאבס, YNET 14.10.2012 ♦

רופא שיניים בפייסבוק: המנהלת אמרה לי לא לדבר בערבית. ד"ר עלא יונס פרסם סטטוס בפייסבוק שעורר תגובות רבות ■ בעבר הוא פרסם את "צ'ק המחאה" נגד חוק לשון הרע של ח"כ יריב לוין. גלובס, 3.10.2012 ♦

הדרך לייצוג הולם לערבים, כותב רו"ח זיאד אבו חבלה: "האוכלוסייה הערבית בישראל, למרות משקלה – כ-20% מאוכלוסיית המדינה – היא מיעוט פריפריאלי ואינה מיוצגת בעילית הכלכלית, השלטונית, הצבאית והתרבותית של המדינה. אין פלא לכן, שאוכלוסייה זו אינה שותפה במעגל מקבלי ההחלטות והיא חשה קיפוח, המוליד תסכול, שאף התחזק לאחר אירועי אוקטובר 2000, שהפכו את בניה לבנים חורגים בקולקטיב הישראלי..", הארץ, 1.10.2012 ♦

קוואנטום של גזענות▪ "…גם כשאתה מצטיין ואתה ערבי, אתה לא נראה. ישראל עלתה למקום הראשון בתחרות הפיזיקה הבינלאומית, ומנסה לעלות דרגה גם במידת הגזענות. ביום 20.9.2012 פורסמה בעיתון "ישראל היום" כתבה תחת כותרת (קוואנטום של הצלחה), שמדברת על הצלחתה של המשלחת הישראלית ממרכז אילן רמון באוניברסיטת בן גוריון בתחרות שנערכה במכון לפיזיקה בווארשה. באותה כתבה צוינו השמות של הזוכים, אך לא של כולם…", המטה למאבק בגזענות, 1.10.2012 ♦

ערבייה מת"א הציגה תעודה, אך הורדה מהאוטובוס באיומים. סטודנטית שלומדת באריאל דיברה בערבית, והמאבטחים במחסום כיוונו אליה נשק: "אנחנו חשודים רק כי אנחנו ערבים, משפילים אותנו במעברים". הארץ, 25.9.2012 ♦

ישראל כמדינה ערבית. כותב סלמאן מצאלחה : ".. לפני שנים רבות, בהיותי תלמיד תיכון, גיליתי שישראל היא בסך הכל עוד מדינה ערבית באזור. לפחות בכל הקשור להתנהלותה עם האזרחים הערבים…", הארץ, 23.9.2012 ♦

המועמד המוביל לתפקיד מנכ"ל הפיס: "היו"ר פסל אותי כי אני ערבי". ג'קי ואקים האשים במהלך ישיבת הדירטוריון את היו"ר עוזי דיין בגזענות: "אני חדור תחושה עמוקה של מי שנעשה בו לינץ' וכמי שדמו הותר"; עוזי דיין: "דבריו של ואקים הם שקר מוחלט מתחילתם ועד סופם"; בתום ישיבת הדירקטוריון הוחלט כי המנכ"ל החדש ייבחר בישיבה נפרדת שתתקיים בשבועות הקרובים. כלכליסט, 4.9.2012  ♦

למי שייך המרחב הציבורי? כותב עו"ד עלי חיידר, מנכ"ל-שותף בסיכוי: "כשמועצת העיר מתנגדת להוסיף לסמל הרשמי של העיר כיתוב בערבית היא לוקחת חלק בתופעות הגזענות וההדרה כלפי האוכלוסייה הערבית בישראל", מעריב 30.8.2012 ♦

זיאד אבו חבלה: "שאפתי לעשות היסטוריה בבנק לאומי; המוסדיים ריסקו את החלום". המועמד הערבי הראשון לתפקיד דירקטור בבנק לאומי הצליח להוכיח את עצמו בפני הוועדה הציבורית אולם לא עבר את מחסום הגופים המוסדיים; דה מארקר,  6.8.2012 ♦

גולה בארצו – מטייבה לכנסת / סיפורו של וליד צאדק, מאי 2012. מאמר של תום שגב על הספר: "…על מדף האוטוביוגרפיות הישראליות אין די ספרים של ערבים וזיכרונות ילדותו של צאדק שובי לב ומתוארים בחן. הם מתחילים בכפר, בימי הנכבה; בבגרותו ניהל שיחות נפש עם יצחק רבין ויאסר ערפאת…", הארץ 3.8.2012 ♦

שיבק: נבחרות ישראל פספסו המון כישרונות במגזר הערבי. ספורט 5, 8.7.2012 ♦

לא מרגישים בבית. באילו אופנים משקף הבית הערבי את השינויים מרחיקי הלכת שחלו בחברה הערבית בישראל? הארץ, 2.8.2012 ♦

החגים הלא-יהודיים הושמטו מיומן הסגל של אוני' חיפה. עשרות מרצים מחו על העניין וקישרו בינו לבין הסרת הכיתוב בערבית מסמל המוסד לפני כחודשיים. הנהלת האוניברסיטה: "נפלה טעות, והיא תתוקן", הארץ, 29.7.2012 ♦

מי לא יהיה באולימפיאדה? "…לציבור גדול מאוד לא יהיה חלק בחגיגה הזאת – ציבור שלמעשה אינו חלק מהחגיגה האולימפית כבר שמונה אולימפיאדות רצופות. אפס ספורטאים ערבים-ישראלים ייצגו את ישראל בלונדון. אפס, אף על פי שהערבים בישראל מונים 1.67 מיליון בני אדם, כ-20.5% מהאוכלוסייה הכללית…", הארץ, 20.7.2012 ♦

"אני לא משתכנז וגם לא ערבי מחמד – אני מי שאני".ד"ר יעקוב חנא, כוכב בוהק בשמי הקהילה המדעית, שמכון ויצמן נלחם על שירותיו מול הווארד וברקלי, לא משלה את עצמו שהוא מייצג שינוי חברתי ■ בראיון מרתק ל-G, הוא חושף את מחקר תאי הגזע שהביא לו פרסום יוקרתי ב"נייצ'ר" ומתמודד עם תאי הגזענות הישראליים, שמתקשים לעכל ערבי במכון ויצמן. גלובס,  ♦5.7.2012

השב"כ מאמין בנאמנות של ערביי ישראל. כותבת מירב ארלוזורוב: "..ערביי ישראל הם חמישית מהאוכלוסיית המדינה. למרות זאת, הרוב המוחלט של היהודים אינו מכיר את הערבים, לא מודע לעמדותיהם, אינו נפגש אתם ואינו חי בקרבם. יישובים נפרדים לערבים ויהודים, ובעיקר מערכות חינוך נפרדות לערבים ויהודים, יוצרים הפרדה דתית ולאומית מושלמת. ישראל היא מדינה של גטאות אתניות – Segregation אם תרצו. רק בעוד שבארה"ב בשנות ה-50 נלחם המיעוט השחור לביטול ההפרדות הגזעיות ולשילוב מלא בחברה האמריקאית, בישראל ההפרדה היא בחירה של שני הצדדים – מיעוט ורוב גם יחד…", דה מארקר, 3.7.2012 ♦

כשעלא פגש את קרלה. סייד קשוע לא מקנא בסופר הערבי תושב עכו, עלא חליחל, בגלל מערכת היחסים הרומנית שלו עם קרלה ברוני. למזלו, זו מערכת יחסים בדיונית לחלוטין. יותר מעצבן אותו שלמרות הדמיון בהשקפת עולמם, חליחל נחשב פטריוט ערבי והוא לא ממש. ראיון עם קולגה. מוסף הארץ, 30.6.2012 ♦

לראות את אילן רמון בעיניים פלסטיניות. כותב רוני שוקן: "אחרי סערת הגינויים, כדאי לעצור ולחשוב: האם בקשתו של ח"כ טיבי שלא לקרוא למרכז החלל בטייבה על שם רמון היא כל כך בלתי סבירה?", הארץ, 27.6.2012 ♦

בכירים ב[מכללת] "אחווה" נגד מינוי הנשיא בדואי. למרות מינויו הרשמי של פרופ' אל קראנוי לנשיאות מכללת אחווה, סגנית המכללה יוצאת נגד: "האם הוא יעמוד דום בטקס יום הזיכרון?" מעריב, 19.6.2012 ♦

סקר [של פרופ' סמי סמוחה]: 68% מהאזרחים הערבים מעדיפים לחיות פה. כ-60 אחוז ערביי ישראל משלימים עם מדינה בעלת רוב יהודי, אך 63 אחוז מהם חשים שהדבר אינו מוצדק – כך עולה ממדד יהודים-ערבים שערך פרופ' סמי סמוחה מאוניברסיטת חיפה. "למרות השסע העמוק, יש הסכמה על חיים ביחד" , 7.6.2012, YNET , הידיעה במעריב

הסרט "אזרחים על הכוונת" (15 דקות), שנכתב, בוים, הופק ונערך בעבור עדאלה, על-ידי רחל לאה ג'ונס, עוקב אחר האפליה נגד הפלסטינים אזרחי ישראל בכל תחומי החיים. עדאלה, מאי 2012 ♦

הפרדה בביה"ח: יולדות ערביות ויהודיות לחוד. בחדרי מחלקת היולדות בבית החולים "הלל יפה" מתקיימת הפרדה בין נשים ערביות ליהודיות. אחת היולדות: "מי שמפריד חדרים במחלקת יולדות סופו שיפריד חיים שלמים". "הלל יפה": "לא קיימת הפרדה. במידה ויולדת מבקשת לשהות בסמוך ליולדת מאותה דת או מגזר, הצוות משתדל להתחשב בבקשתה" mynet, 25/5/2012 ♦

בנתב"ג לא רוצים נהגי מוניות ערבים, מכתב מהאגודה לזכויות האזרח למנכ"ל רשות שדות התעופה מר יעקב גנות, 17.5.2012 ♦

אף נציג ערבי בוועדה לבדיקת המבנה המנהלי של הכדורגל. הוועדה בראשות ירון זליכה נועדה לבדוק נושאים כגון השקיפות התקציבית–ניהולית ומנגנוני הבקרה. קבוצות ערביות מהוות כ-32% מכלל הקבוצות, הארץ 18.5.2012 ♦

הורים שילדיהם אושפזו בביה"ח מאיר: על המורות במוסד נאסר לדבר ערבית. מתלונת ההורים עלה כי מנהלת המרכז החינוכי במוסד נזפה במורות לעיניהם. מש' החינוך: אין הנחיה כזו בחוזר מנכ"ל.  הארץ, 18.5.2012 ♦

שחיין ערבי ייצג את ישראל באליפות אירופה. ביה"ד העליון של האיגוד קיבל את עתירתו של ג'ואן קופטי, בכיר שחייני המגזר הערבי בארץ, והורה לצרפו לסגל הנבחרת שתצא לאליפות, מעריב 11.5.2012 ♦

הערבים הם חשודים מלידה, כותב עו"ד עאוני בנא מהאגודה לזכויות האזרח: "… האזרחים הערבים הם תמיד חשודים, תמיד תחת מעקב ופיקוח. פוגעים בזכויותיהם לא על דבר שעשו אלא מפני שנולדו להיות מי שהם..", הארץ, 7.5.2012 ♦

זוכר את הטרגדיה הפלסטינית. כותב ודיע עואודה: "עצמאות בשבילי היא מושג חמקמק שעבור מגזר שלם, המגזר הערבי, אינו קיים באמת. עבורי יום העצמאות הוא יום עצוב. אלו הפנים האחרות של המטבע של העצמאות.  ביום הזה אני נזכר בקטסטרופה האיומה שכתוצאה ממנה הוגלו שמונה מאות אלף פלסטינים, שגרו בשלווה בתוך שמונה עשרה ערים וחמש מאות כפרים." מעריב, 25.4.2012 (יום העצמאות) ♦

"אני רוצה שיכירו אותי, לא רק את חנין זועבי. נאאל זועבי הוא אזרח גאה. גאה להיות ערבי, גאה להיות ישראלי, ובעיקר גאה בתלמידי בית הספר שאותו הוא מנהל, שרובם בוחרים להתנדב לשירות לאומי  "אנחנו הקול הדומם בחברה הישראלית, וחשוב שיכירו גם אותנו; אי אפשר להניף דגל של מדינה אחרת – ולדרוש זכויות מלאות", דה-מארקר, 25.4.2012 (יום העצמאות) ♦

סקר של התמ"ת: הצרכן הישראלי אוהב כחול-לבן, ויקר. אפקט המחאה החברתית: זינוק במספר הישראלים שחושבים שתוצרת מקומית יקרה יותר מתוצרת חו"ל ■ הכי אוהבים תוצרת הארץ: הערבים, גלובס, 23.4.2012 ♦

מי יהיה יו"ר אגודת הסטודנטים במכללת צפת? רק יוצא צבא. סטודנטים ערבים ממכללת צפת מתלוננים על מה שנראה כפן נוסף במרקם החיים הבעייתי באזור. סעיף בתקנון אגודת הסטודנטים קובע שרק סטודנט יוצא צבא או שירות לאומי יכול להיות יו"ר האגודה במכללה בה לומדים 1,200 צעירים ערבים. אגודת הסטודנטים בתגובה: "הנושא ייבחן פעם נוספת". חדשות ערוץ 2, 19.4.2012 ♦

"לא שולחים את בני לאליפות בגלל שהוא ערבי".כך טוען אביו של השחיין ג'ואן קופטי, שלא נכלל בנבחרת השליחים הישראלית לאליפות אירופה, למרות שקבע את הזמן המהיר ביותר ב-100 חזה. האיגוד בתגובה: "הטיעון גובל בהסתה", YNET 17.4.2012 ♦

גם להיות עם שם שדומה לערבי זה כנראה לא משהו. כשאחמד ישאל: ארזתם לבד?, ירון כספי, הארץ, 5.4.2012 ♦

היום (2.4.12) הגיש מרכז עדאלה עתירה דחופה לבג"ץ בצירוף בקשה לצו ביניים ודרישה להחיל את תוכנית "אפיקומן" על יישובים ערבים. התוכנית אושרה ממש לפני מספר ימים ע"י משרד התרבות והספורט לפיה ביישובים בפריפריה ימומנו כרטיסים להצגות ומופעים לילדים בתקופת חג הפסח. מקרב 110 יישובים בהם מיושמת התוכנית החל מתאריך 1.4.12, אין אף יישוב ערבי.  התברר כי תוכנית דומה יושמה גם בחנוכה תחת כותרת "נס חנוכה" וממנה נהנו 100,000 ילדים ביישובים יהודים בלבד. ♦

נוסעים ערבים הושפלו בבדיקה ביטחונית ויקבלו פיצוי: "הכריחו אותי להוריד את החזייה" . זוג אזרחים ישראלים ממוצא ערבי היו בדרכם לעלות על טיסה מאילת לחיפה בדרך חזרה מחופשה. בבדיקה הביטחונית של אנשי רשות שדות התעופה הם הושפלו. בית משפט השלום בחיפה קבע כי הבדיקה הייתה לא שגרתית בשל מוצאם ופסק פיצוי לטובתם. NANA10 15.3.2012 ♦

הכשר לפחד ולגזענות, "התרגלנו לרע", על הפרופיילינג בנתב"ג, מאת פרופ' ברק מדינה (דיקאן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית), ד"ר אילן סבן (מלמד בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה), ופרופ' דני סטטמן (מלמד בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה). הארץ, 12.3.2012 ♦

המנון גם לערבים. מאמר המערכת של הארץ: "…מתברר שראש הממשלה בנימין נתניהו שיגר בימים האחרונים מסר תומך לשופט בית המשפט העליון סלים ג'ובראן שנמנע מלשיר את ההימנון בטקס מינויו של אשר גרוניס לנשיא בית המשפט העליון לפני כשבועיים (ניר חסון, "הארץ" 11.3). במסר, שהועבר באמצעות שליחו המדיני של ראש הממשלה, עו"ד יצחק מולכו, נאמר שנתניהו לא מצפה מאזרח ערבי שישיר "נפש יהודי הומייה…", הארץ, 12.3.2012 ♦

השופט ג'ובראן לא שר את "התקווה" – בכנסת קוראים להדיחו. שופט העליון סירב להצטרף לשירת ההמנון הלאומי בסיום טקס ההשבעה של הנשיא גרוניס, ועורר את זעם הח"כים מהימין. ח"כ רותם אמר שיפנה לשר המשפטים בדרישה להדיחו. ציפי חוטובלי: "השופט ג'ובראן חייב לכבד סמלים של המדינה". ח"כ חנין השיב לביקורת: "ח"כ רותם אמור להבין שלערבים אין נפש יהודי הומיה". מעריב NRG 28.2.2012 ♦

הפרשה ביו-טיוב: לצפייה בשופט שלא שר, לצפות בחברי הכנסת מדברים ועוד..

לחוות אפליה רק בנתב"ג. אני תל אביבי גאה, כמו שאני ערבי גאה, כמו שאני פלסטיני גאה, כמו שאני ישראלי גאה. תמיד נהגו בי כאן בשוויון ובהוגנות. לא חוויתי אפליה מימי. עד שהגעתי לנתב"ג. אדיב עווד, הארץ 29.2.2012 ♦

מה קורה לתרבות של המיעוט הלאומי בישראל? גיליון מס 12  של ג'דל עוסק בשאלות אלה: "משבר שיתוף הפעולה: הבעייתיות של העשייה התרבותית בקרב הפלסטינים של 48." (הוצאת מכון מדה אל כרמל, פברואר 2012) ♦

לעיתונאית ערבייה נמאס: לא מסכימה ש"אל על" ישפילו אותי. בתו של העיתונאי המנוח לוטפי משעור ויתרה על טיסה ממילאנו לישראל ושוקלת לתבוע את חברת התעופה: "עברתי בידוק פוגעני, הרגשתי שאנסו אותי". הארץ, 15.2.2012 ♦

סרטה של נעמי לב-ארי על ערבי-ישראלי המתגייס לצה"ל זכה בפרס הראשון בפסטיבל FIPA, הנערך מזה 25 שנים בצרפת. "בני דודים לנשק", סרטה התעודי של נעמי לבארי זכה בסוף השבוע בפרס הראשון בפסטיבל FIPA הנערך בביאריץ שבצרפת. הסרט זכה בפרס הראשון בקטגורית ה-Reportages. בחבר השופטים כיהנה גם הבמאית הישראלית ענת צוריה. Walla 29.1.2012 ♦

להיות קול ערבי של מפלגה יהודית. סלים בריק שואל ובודק  לאן נעלם הקול הערבי במפלגת העבודה ובמר"צ? "…אם גם החתן (מפלגת העבודה ומרצ) וגם הכלה (הערבים) אינם רוצים בהמשך הנישואין, אין פלא שהגירושין הפכו לעובדה מוגמרת…", דעה שנייה, 20.1.2012 ♦

הערבים: בין זהות לאומית ערבית לזהות אזרחית ישראלית – שיחה עם ד"ר הלל כהן, וחלק ב' כאן, מט"ח, ספטמבר 2011 ♦

עשו לי איסטנבול בנתב"ג. "מה שעברתם באיסטנבול הוא שיעור קטן שאולי הייתם צריכים לעבור כדי להרגיש את מה שאנחנו עוברים בנתב"ג. .. מה שחוו הנוסעים הישראלים בטורקיה על בשרם כבר הפך למין סוג של הרגל בקרב הנוסעים הערבים, שחלק גדול מהם זוכה ליחס משפיל כשיוצאים לחו"ל.."   סעיד עדוי, YNET 5.9.2011

אני שייך לשתי התרבויות, הערבית-פלסטינית, מצד אחד, והעברית-ישראלית, מצד שני. במציאות הפוליטית יש התנגשות בין שתי הזהויות, עוד מאז 1948. זאת אינה התנגשות אינטלקטואלית או מילולית אלא פיזית, היא אלימה ותובעת קורבנות משני הצדדים. למעשה, המציאות הזאת צריכה להשתקף בי, בתודעתי ובאישיותי. מבחינה תיאורטית, ערבי בישראל הוא התגלמות הסתירה הזהותית, ולמי שמביט מבחוץ היא נראית כסוג של סכיזופרניה, פיצול אישיות. אני הערבי-הפלסטיני-העברי-הישראלי, מאת הסופר סלמאן נאטור, ארץ אחרת 16,  30/06/2003

להיות אזרח ערבי בישראל: מאפיינים, אתגרים ומכשולים, "..אחת המסקנות המרכזיות של הדיונים היתה שהאזרחות הישראלית שהמשתתפים נושאים רחוקה מאוד מלספק את האידיאלים לעיל. מן הדיונים עולים שלושה רבדים מרכזיים – קשורים זה בזה – הפוגעים באפשרות פיתוחה של אזרחות משותפת ליהודים ולערבים בישראל: ראשית, הגדרת האוכלוסייה הערבית מצד ראשי המדינה וחלקים גדולים בחברה היהודית כ'איום דמוגרפי וביטחוני'. שנית, האפליה הלא-רשמית נגד המיעוט הערבי. שלישית, האפליה הרשמית המעוגנת בתשתית החוקתית של המדינה כלפי האוכלוסייה הערבית…..  החברה הישראלית, לדעת המתדיינים בסמינר,  זקוקה היום אולי יותר מאי-פעם בעבר, לאמנה אזרחית המקובלת על שני הקולקטיבים הלאומיים המכוננים אותה. אמנה זו מחייבת דיאלוג משמעותי ורציני בין חברי שני הקולקטיבים הללו על המשמעות של להיות אזרח בישראל..". דוח מאת עיסם אבו ריאמרכז גילה לחינוך אזרחי ודמוקרטיה

על צדק חברתי ואתוס משותף. בן דרור ימיני כותב בהקשר למחאה החברתית של קיץ 2011: "… כאשר עזמי בשארה, ראאד סלאח וחנין זועבי הם הפנים הבולטות של המגזר הערבי – אכן יש בעיה. יש עוינות ולא סולידריות, ובוודאי שאין אתוס משותף….אלא שיש מגזר ערבי אחר, שהוא חלק מהאתוס. ראשית, רוב ערביי ישראל, ועדיין רוב הצעירים, תומכים בשירות אזרחי, שהוא למעשה שירות לאומי. שנית, המעורבות של ערביי ישראל בפעילות עוינת – שואפת לאפס. פחות, באופן יחסי, לעומת המיעוט המוסלמי באנגליה. ושלישית, יש היום מודלים חדשים שיוצרים את האתוס המשותף.." NRG 21.8.2011

להיות אזרח ערבי בישראלמאת  הסופרסאלם ג'ובראן: "כאשר מדינת ישראל חוגגת יובל שנים להיווסדה מצד אחד, והעם הערבי הפלסטיני מציין יובל שנים לטרגדיה אשר פקדה אותו, הסיטואציה הזאת ממחישה יותר מכול את המצב המיוחד, את הבעייתיות המיוחדת של המיעוט הערבי בישראל, שגם הוא חלק מישראל…. מה לעשות כאשר בכל שטחי החיים מרגיש הערבי שהוא מופלה לרעה, נדחק לשוליים שבשוליים מבחינה פוליטית, חברתית ותרבותית, ומרגיש בצדק שהוא נשלט ולא שותף! …  נו, המיעוט הערבי בישראל, שונים במידה מסוימת מאחינו הפלסטינים בחוויות שעברו עלינו, בתודעה שגיבשנו ובמערכת הציפיות, ואל להם לצפות שננהג כמוהם בדיוק, הואיל והננו אזרחי ישראל. אך יחד עם זאת אנו שונים גם מן הרוב היהודי במדינה, ואל יצפו אחינו היהודים שננהג בדיוק כמוהם, הואיל והננו גם בני העם הפלסטיני.." זהותם של בני נוער פלסטינים אזרחי ישראל, מידת הזדהותם עם המדינה ועם התרבות היהודית וההשתמעויות למערכת החינוך, חאלד אבו-עסבה , ג'יוסי וורוד , נעמה צבר-בן יהושע,  דפים , כתב עת לעיון ולמחקר בחינוך של מכון מופ"ת ) מס' 52, תשע"א, 2011. עמ' 11- 46.   תקציר

להיות ערבי במדינת ישראל, ח"כ אחמד טיבי במהלך דיוןבכנסת. ח"כ אחמד טיבי פנה היום (שני) במהלך נאום בכנסת לחברי הפרלמנט האירופאי המבקרים במשכן ואמר להם כי קשה להיות ערבי במדינה. "אין שוויון בישראל", אמר טיבי. "יש 6.7% ערבים בשירות הציבורי בעוד שאנחנו מהווים 20% מהאוכלוסיה. קשה להיות ערבי בישראל וקשה יותר להיות ח"כ ערבי בכנסת. יש מיעוט לאומי בישראל שסובל מאפליה והדרה". ח"כ מיכאל בן-ארי קטע את דבריו וצעק: "יש להשתיק את עוכר ישראל, נציג ארגון הטרור". טיבי ענה בתגובה: "הם מתנפלים עלי כי אני דורש להיות שווה".  וואלה, 7.2.2011

זהות ערבית במדינה יהודית ודמוקרטית, קרין תמר שפרמן, (פרלמנט 57-60), המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2008 ♦

מסרב להיות ערבי טוב, כתבה מצולמת של רביב דרוקר ועופר שלח עם אחמד טיבי, 17.5.2008 ♦

להיות מיעוט בישראל: מבט השוואתי, תקצירים מתוך כנס ה-38 של האגודה הסוציולוגית הישראלית, 2007 ♦

להיות ערבי בישראל. מחזה.  מסמך מרגש המתאר את חייו של ד"ר פאוזי אל סאמר כערבי ישראלי החל מילדותו בלוד בשנות הארבעים, דרך נערותו בימי הממשל הצבאי, ועד חייו הבוגרים כאינטלקטואל, משורר ועיתונאי ערבי המנסה להשתלב בחברה הישראלית.  תיאטרונטו ישראלי בשיתוף פסטיבל ת"א 2001  ♦

עולמו של האזרח אמל ג'מאל, תום שגב, כתבה ב"הארץ"  (עם מינוי לראש החוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב) ♦

אוטוביוגרפיה של דור שלם של ערבים צעירים, שרה אוסצקי לזר על ספרו של סייד קשוע " ערבים רוקדים" ♦

Facebook
Twitter
LinkedIn
Pinterest

ארועים קרובים

◄ הקודם

מאי 2021

הבא ►
אבגדהוש

1


2


3


4


5


6


7


8


9


10


11


12


13


14


15


16


17


18


19


20


21


22


23


24


25


26


27


28


29


30


31


למידע על:

OnePlace הוקם במאי 2011 במטרה לעודד את העברת הדיון ביחסים שבין המיעוט הערבי-פלסטיני לרוב היהודי למישור החברתי-אזרחי. האתר פועל להעמיק ולשפר דיון זה ולבססו על ידע ועובדות, להבין טוב יותר את מרכיבי הסוגיה והקשריה, לחזק את העוסקים בתחום ולהעצים את עשייתם כחלק מתמונה רחבה ומערכתית, וכן להעניק להם את כלי הידע הטובים ביותר להתמודדות עם התהליכים והקשיים השונים בניסיון להביא למציאות חיים הוגנת ושוויונית במדינת ישראל.

נושאי רוחב

המערכת הציבורית

הסכסוך

ניווט מהיר

Copyright © 2019 oneplace