ערבים בישראל

מרחב מידע רב תחומי

ערבים בישראל מרחב מידע רב תחומי

זהות. לאומיות. זיכרון

הערבים בישראל לא יהיו עלה תאנה. הפלסטינים אזרחי ישראל חיים לצד מי שבמקרה הטוב מכחישים את הטבח בעזה ובמקרה הפחות טוב לוקחים חלק ביישומו. בינתיים, ועד שיקומו התארגנויות פוליטיות, המצפון והכבוד העצמי הפוליטי עובדים… האפשרות היחידה היא להמשיך להתעלם מאותה דילמה ולהמשיך לעסוק בפוליטיקה ישנה, ניסיון עלוב שבא לדחוף לפוליטיקה של שותפות ערבית-יהודית שמבקשת לסלוח ליהודים שבמקרה הטוב בוחרים לשתוק לגודל האסון בעזה ולנוכח הזוועות שקרו בחודשים האחרונים, תוך כדי שהמצב רק מחמיר, ובמקרה הרע מצדיקים את רצח העם ולוקחים חלק בהסברה היהודית ברחבי העולם… הפלסטינים אזרחי ישראל בראש ובראשונה שבורים, ולא רואים מקום לשום אופטימיות או עתיד משותף, ואף מסתכלים על מי שמנסה לקדם זאת כמנותקים מהמציאות…", עבד אבו שחאדה, העוקץ, 22.03.24 ♦

השחקנית היאם עבאס חוזרת לעבר המשפחתי בטבריה בסרט שביימה בתה. סרט הדוקו Bye Bye Tiberias מביא את סיפורה של עבאס, שעזבה את משפחתה בגליל לטובת קריירה בינלאומית בצרפת…הסרט שהעבודה עליו החלה כבר לפני כמה שנים, לא יוצג בישראל אף שהוא מצולם ברובו בטבריה ובבית הוריה של עבאס בכפר דיר חנא שבגליל התחתון. מי שעומדת מאחוריו היא בתה הבכורה של עבאס, הבמאית לינה סואלם, צרפתייה ממוצא פלסטיני מצד אימה ואלג'יראי מצד אביה…", אמנון דירקטור, הארץ, 13.3.24 ♦

כוחנו בשונותנו: למה חשובה רגישות תרבותית למגוון בחברה הערבית. ספר מחקרים חדש מראה שככל שהזהות העצמית של פרטים בקבוצות מיעוט ברורה יותר, כך הם משתלבים טוב יותר בתרבות הרוב. כדי לקדם רב תרבותיות בישראל, יש להתחיל מפירוק ההכללות הגדולות כמו "יהודים" ו"ערבים", ולהכיר בגיוון הרב בתוך כל קבוצה..", ד"ר גיל גרטל, שיחה מקומית,  30.11.2023 ♦

מג'אדלה, פוליטיקת הזהות הפלסטינית רק מגבירה את ההדרה של ערביי ישראל. "..יש מקום לשאול אם הדוברים ונציגי הציבור של האזרחים הערבים־הפלסטינים של ישראל לקחו אי פעם ברצינות את המושג "ישראלי"? האם הם ביקשו אי פעם לקרוא תיגר על בלעדיות המרכיב היהודי במסגרת תפישת השייכות הישראלית, ולהיאבק מבפנים על פרצופה הלאומי־האזרחי של הישראליות?… ייתכן מאוד שלא ריאלי לצפות מהאזרחים הפלסטינים לצאת לקרב פומבי ומאורגן על דמותה של הישראליות, הן מפני שהם חשים ניכור טבעי ממושג זה…", דימיטרי שומסקי, הארץ, 21.11.23 ♦

75 שנה אחרי, הנכבה היא עדיין הכלי המרכזי בארסנל הישראלי. מרגע שבכירים בממשלה מציעים נכבה שנייה כפתרון למשבר בעזה, הם מודים למעשה בקיומה של הנכבה הראשונה ב-1948. אבל מה שלא פתר את הסכסוך לפני 75 שנה, בוודאי לא יפתור אותו עכשיו, מאת: מירון רפופורט , שיחה מקומית, 19.11.2023 ♦

75 שנה אחרי, מחקר מראה איך הנכבה עדיין מעצבת את הפוליטיקה הישראלית. מה ההסבר למצב שבו שני מושבים סמוכים ודומים נבדלים זה מזה בדפוסי ההצבעה בבחירות? מתברר כי אחד מהם בנוי על קרקע פלסטינית, ובתחומו קיימת תזכורת לחיים שהיו שם קודם, ולכך יש חשיבות מכרעת בנטייה הפוליטית ימינה. והתופעה הזאת חוזרת פעם אחר פעם, ניר חסון, הארץ, 1.9.23 ♦

75 שנה ל-1948: האם ה"נכבה" נמשכת?  ביקורת ספרים –  Stranger in My Own Land – Palestine, Israel and One Family's Story of Home –  מאת: פידא ג'ירייס  (Fida Jiryis)   2022, מאת ד"ר אפרים לביא, INSS,  יולי 2023 – הספר

תאופיק זיאד רצה לעצב מציאות, לא רק למחות נגדה. הציבור הישראלי פספס את תאופיק זיאד, משורר פלסטיני וחבר כנסת, שנהרג בתאונה קטלנית ב–1994. "האופטימיסט", ביוגרפיה חדשה בעברית, מציירת את דמותו של האיש שהאמין בשלום — ושנבואות הזעם שלו רלוונטיות מתמיד, שירין פלאח סעב, הארץ, 11.7.23 ♦

עם סיום שיקומה של חורשת טל, לאן נעלמה "הבריכה היפה בארץ"? 60 שנה בדיוק אחרי פתיחתה כגן לאומי, חורשת טל מספרת את סיפורה של ישראל. יש בה היבטים מעוררי גאווה לצד היבטים מביכים שרבים מעדיפים שלא לראות. השאלה הגדולה היא האם היטבנו עם החורשה הקדומה, או קלקלנו את יופיה הטבעי…ב–1948 השתנה המצב לחלוטין. תושבי הכפרים הסמוכים (אלחיסאס, אלמנסורה, אלסנבריה, אלמנשיה ולזאזה) גורשו מבתיהם והכפרים הוחרבו. קברו של שייח עלי חרב גם הוא. כעשור לפני הקמת המדינה קמו באזור קיבוצים ומושבים כדן, דפנה, הגושרים, בית הלל, שאר ישוב ומעיין ברוך, ולאחר מלחמת העצמאות חדלו המאמינים המוסלמים להגיע לחורשת העשרה…", משה גלעד, הארץ, 3.7.23 ♦

על ערביי ישראל לוותר על זהותם הפלסטינית. מצופה מערביי ישראל לגנות את הטרור, לתמוך במאמצי ישראל להגן על עצמה ולדחות חרמות נגד ישראל. כולל ציות לחוקים הישראליים האוסרים על פוליגמיה, הברחות ובנייה בלתי מורשית ולהיות ישראלי לחלוטין, מייקל אורן (לשעבר שגריר ישראל בארה"ב), אייס,  22/6/2023 ♦

"כאילו היא ישנה": אליאס ח'ורי על אהבה בימי הנכבה. הסופר הלבנוני מפגין את יכולתו הסיפורית הנדירה ומגולל את סיפור יחסיהם של פלסטיני מיפו וצעירה מביירות ב-1947. סיפורה של הנכבה לא הוצג אף פעם בשלמותו, מההתחלה עד הסוף. הוא סיפור מקוטע, שקשה לאחוז בכל קצותיו מכיוון שחיי הפלסטינים התפוררו בהדרגתיות ולא בבת אחת, אבל בתוך תהליך ההתפוררות שקדם לנכבה התקיים מרחב שברירי ונזיל שהוליד סיפורים על אהבה, שנאה, לידה ומוות..", שירין פלאח סעב, הארץ, 15.6.23 ♦

מה עלה בגורל רוב תושבי הכפר טנטורה, שלא נהרגו בכיבוש, השבוע לפני 75 שנה? לאחר שגורשו לפוריידיס, הם הוסעו לטול כרם, שהיתה אז בשטח ירדן. ביום ראשון, 20 ביוני 1948, דיווח על כך סופר "הארץ", שמעון סאמט.// הצלם בנו רותנברג תיעד את גירוש ערביי טנטורה לירדן, לפני 75 שנה, ביוני 1948. את התמונות מצאתי בארכיון הספריה הלאומית, שנגיש לציבור הרחב באתר הספריה. הגעתי אליהן במהלך תחקיר ויזואלי לכתבה שלי על כיבוש הכפר והטענות שיש ארבעה קברי אחים של תושביו מתחת לקיבוץ נחשולים/חוף דור…", עופר אדרת, FB "נקמת הארכיון: חובבי ההיסטוריה של הארת, עם לינק למאמר המקורי, 26.5.23 ♦

השקרים ההיסטוריים של הנכבה מייצרים את הסכסוך הישראלי-פלשתיני בימינו. למעשה, היו אלה מנהיגים ערביים שהורו לבני עמם לברוח מישראל ב-1948, ולא היהודים • מה גם, שהערבים שנשארו קיבלו זכויות ואזרחות מלאה • הסיבה האמיתית שבגינה פתחו הערבים במלחמה היא סירובם לקבל את העובדה שהיהודים הגיעו הביתה לארץ ישראל, ברוק גולדשטיין, ישראל היום, 17/5/2023 ♦

דִ'הַאבּ אבו אל-ג'בֵּין נולדה למשפחה אמידה ביפו בסוף שנות ה-30 של המאה הקודמת. את ילדותה באל-מנשיה היא זוכרת כגן עדן. בפרוץ המלחמה פחד אביה עליה ועל ילדיו האחרים. המשפחה המורחבת התפצלה ועזבה את הארץ: יש שעזבו דרך נמל יפו, אחרים דרך נהר הירדן. הירדנים קיבלו אותם בזרועות פתוחות. מאז היא בעמאן. ..רבים מפרטיהם של הסיפורים האלה רווחים כל כך, מייצגים כל כך את חוויות הפליטוּת הפלסטינית… היהודים בשני הסיפורים, אלה שגרים בבתים כיום, הם אנחנו. הם לא אשמים בנכבה… אנחנו לא אשמים באופן אישי, ולא מסוגלים לשאת את האשמה באופן קולקטיבי…", ד"ר אסף דוד, FB, 16.5.23 ♦

לחיות בצל הנכבה. בקושי התחלנו להתמודד עם המידע ההיסטורי, וכבר צמח לו הדור השני והשלישי לנכבה. ילדי הפליטים ואנשי מקצוע מספרים על חסינות נפשית לצד מצוקות קשות, על לחצים כבדים להצטיין, וגם על טראומות מתמשכות שקשורות לאוכל, מאת: סמאח סלאימה, שיחה מקומית,  15.5.2023 ♦

יום הנכבה: שש עובדות בסיסיות ומוכחות שכולנו צריכים לדעת. לפני קצת פחות מחודש חגגה מדינת ישראל את יום העצמאות ה-75 שלה. היום, 15 במאי, מציינים בארץ ובעולם 75 שנה לנכבה. אבל מהו בעצם "האסון" הפלסטיני, ומה הקשר בינו לבין יום העצמאות? הסדנה להיסטוריה חברתית, הארץ, 15.5.23 ♦

مراسم ذكرى يوم النكبة المشترك 2023 | Joint Nakba Ceremony 2023 هذه هي السنة الرابعة التي نقيم فيها هذه المراسم المشتركة، بنية مواجهة جراح الماضي من أجل المستقبل. في الواقع، نحن نعتقد أن مستقبل المصالحة والحرية والاحترام لكلا الجانبين ينطوي على مواجهة صادقة ومتعاطفة مع الماضي. This is the fourth year in which we hold the Palestinian-Israeli Nakba with the aim of dealing with the past events for the sake of building a better future  We believe that a future of reconciliation, freedom and mutual respect requires us to confront the past honestly and with empathy  – לוחמים לשלום, 15.5.23 ♦

"את הנכבה הערבים ״הרוויחו ביושר״ – אנחנו פה".  שר החקלאות ופיתוח הכפר וראש השב״כ לשעבר, חה״כ אבי דיכטר ממפלגת הליכוד, התייחס לפני זמן קצר (שני) ל'יום הנכבה' אותו מציינים ערביי ישראל והפלסטינים ברחבי הארץ…."מדינת ישראל משתרעת מאז עד נהר הירדן ומערת המכפלה בידיים ישראליות. מִטעות לטעות שלהם, מנַכְּבֶּה לנַכְּסֶה, גם בָנינו גם הרחבנו את מדינת ישראל. אנחנו פה." דידי אלאלוף, מבזק לייב, 15.5.23 ♦

מדברות שִׁיבָה | منحكي عَودة. בשעה שישראל הרשמית מנסה לשכנע את העולם שהנכבה היא "נרטיב שקרי", ויום הנכבה הוא "אירוע בזוי", פלסטיניות ופלסטינים ברחבי העולם, וגם פה בישראל, מאמצים אל החזה את הסמל והנרטיב הפלסטיני. הם לא באמת זקוקים לאישור של ממשלת ישראל כדי לעבד את הטראומה הלאומית שלהם, ולהיאחז בה כסיבה להקמת הבית הלאומי שלהם. כצורך אקוטי לשיבה אל הארץ שלהם. טראומה לאומית היא ירושה מוכרת במרחב שלנו. גם הצלקות והמצוקות שהיא מייצרת אם וכשלא מאבדים אותה, לא מכירים בקיומה, ומדכאים את החרדה על ידי מחיקת העבר. מדברות שיבה, היא צלילה אל נבכי הדמיון הפוליטי או אולי בעצם הסתכלות מפוכחת על המציאות הכי ברורה שלנו, מאיה יבין, הטלויזיה החברתית, 15.5.23 ♦

סטודנטים ערבים הפגינו בת"א לציון "יום הנכבה" מול מחאת "אם תרצו"; שניים נעצרו. אורי סלע, מבזק וואלה, 15.5.23 ♦

נלחמים בשקר הנכבה. בהנחיית שר החוץ אלי כהן ובזכות מאמץ מדיני דיפלומטי – עשרות מדינות ביטלו את השתתפותן באירוע לציון 75 שנים ל״נכבה״ באו״ם.  משרד החוץ, 15.05.2023 ♦

אין עוד צורך "להגן" עלינו מפני זיכרון הנכבה. מחר (שני), 15 במאי, יצוין יום הנכבה. במקום לרדוף אחרי מניפי דגלי פלסטין ונואמים בעצרות הזיכרון, אני מציעה שנתחיל להתמודד עם העבר המורכב שלנו. מה כל-כך מאיים בהזדהות גם עם האבל הפלסטיני? מדוע השותפות באבל ותפיסת הקורבנוּת משני הצדדים כשווים נתפסת כחילול קודש? בעוד שתרבות השכול וזכר הנופלים מוטמעים כל-כך חזק בזהות הקולקטיבית שלנו, איך יכול להיות שאנחנו אטומים לחלוטין לאבל של הצד השני? נירה בן עוזר (עמותת סיכוי-אופוק), הארץ, 14.5.23 ♦

דרישה ממשרד התרבות: לשלול תקציב מעמותה המציינת את "יום הנכבה". עמותת "תשרין" נתמכת על ידי המדינה תארח במשכנה "הקרנה של טקס הנכבה המשותף של תנועת לוחמים לשלום"., יהונתן גוטליב, ערוץ 7, כ"ג באייר תשפ"ג ♦

אלה שנשארו ומסר האנטי־נכבה. ביום הנכבה ה–75 — המצוין השנה לראשונה על ידי האו"ם — הדחף הראשוני הוא לכתוב על הפליטים הפלסטינים. כ–700 אלף עקורים — אלה שגורשו בכוח הזרוע ואלה שעזבו את ארצם נוכח אימת המלחמה, בביטחון גמור שיוכלו לחזור אליה בשוך הקרבות… אולם לא פחות חשוב לדבר היום על כ–160 אלף הפלסטינים שנותרו בשטח ישראל, אלה שהיו לעקורים במולדתם, ואלה שעלה בידם לשמור על ביתם ועל רכושם…", דימיטרי שומסקי, הארץ, 14.5.23 ♦

איאת אבו שמיס חושפת את הסיפור הנשי הפלסטיני שלא סופר. המשוררת והאקטיביסטית איאת אבו שמיס החלה לאסוף ולפרסם את סיפורן של נשים פלסטיניות שהפעילות שלהן נמחקה ונשכחה. כאשר הציעו לה לאצור תערוכה על נשים, היה לה ברור שהן יעמדו במרכזה: "לי הן נותנות באופן מיוחד השראה גדולה, תקווה וכוח"… התערוכה "התנגדות פמיניסטית פלסטינית: 1910–1970" שעלתה בתחילת החודש בתיאטרון יפו כחלק מפסטיבל "הוויה" (זהות) בשיתוף תיאטרון אל-סאריא, מתארת את חייהן של טוקאן, אלשהאבי ונשים פלסטיניות נוספות שחוללו מהפכה במאבק הלאומי והצליחו לכונן את יסודות המאבק הפמיניסטי הפלסטיני…", שירין פלאח סעב, הארץ, 8.5.23 ♦

זהות ערבית, משוחררת ומכילה: פסטיבל הוּויֵה ביפו. בפסטיבל השנה יעלו מופעים של אמנים ואמניות פלסטינים צעירים, העוסקים בזהות פוליטית ואישית. המנהלת האמנותית של הפסטיבל, כפאח עבד אל חלים, מאמינה ש"בצל הסכסוך הלאומי ומתוכו תצמח תרבות ערבית אחרת, ולא רק של הפלסטינים", מאת: סמאח סלאימה, שיחה מקומית, 4.5.2023 ♦

אז איך בעצם לקרוא לערבים אזרחי ישראל? הערבים החיים בתוך המדינה נמצאים בדיסוננס מתמיד, אלה שחיים בין הפטיש לסדן. מחד הם אינם חלק מיהודי המדינה היהודית, ומאידך הרשות הפלסטינית לא התייחסה אליהם בהסכמי אוסלו. ולמרות הניגודים האלה, הערבי הממוצע אינו יכול להתעלם מההשפעה הישירה שיש למדינת ישראל עליו ועל ההתהוות שלו, בד בבד עם הקרבה הלאומית, התרבותית ובמידה מסוימת גם הדתית עם תושבי עזה והשטחים הכבושים…", מוחמד עבד אל-קאדר, הארץ, 28.4.23 ♦

כשאתם חגגתם עצמאות, אנחנו צעדנו על חורבות ההיסטוריה שלנו. מצעד השיבה המסורתי התקיים בפעם ה-26, הפעם על אדמות הכפר לג'ון. דגלי פלסטין הונפו בגאון, ומאהלי יצירה הציעו מגוון פעילויות לאלפים הרבים שהגיעו למקום, ביניהם פעילים יהודים רבים שנוכחותם השנה היתה גדולה מתמיד, מאת: סמאח סלאימה, שיחה מקומית,  27.4.2023 ♦

מוזיאון האצ"ל ביפו: אפילו את הנכבה נגזול לכם. המוזיאון, שהוקם על חורבות שכונת מנשיה, הוא ביטוי קיצוני של גסות הלב והיוהרה הציונית. תוכנית ההדרכה שלו, שמופצת גם במערכת החינוך, הופכת את הכיבוש המוצהר ל"שחרור", ואת המנצחים לקורבנות, מאת: גיל גרטל, שיחה מקומית,  27.4.2023 ♦

אירועים קרובים: זוכרות ב"יום העצמאות" הישראלי

  • תל אביב, 25.4 20:00, – בערב בו חוגגת מדינת ישראל את עצמאותה המושתתת על חורבות חייהם ויישוביהם של בנות ובני העם הפלסטיני, נתכנס לאירוע של הכרה ולקיחת אחריות. נשוחח עם הפעילות והפעילים יסמין ערן ורדי, ערן מעוז, אביב טטרסקי ויערה בנגר אללוף על המדיניות הישראלית במסאפר יטא (כפרי דרום הר חברון), אלקדס (ירושלים), יאפא (יפו) ונאבלס (כפרי שכם), על המאבק וההתנגדות של התושבים, על החשיבות והמגבלות של סולידריות ואקטיביזם תחת יחסי כוח קולוניאליים ועל הקו הישיר שבין 2023 ל-1948 ♦
  • אללג'ון, 26.4, 13:00, – למחרת נקיים סיור לימודי בכפר העקור אללג'ון ונצטרף לצעדת השיבה. בין שרידי אל-לג'ון נלך ונלמד על ההיסטוריה של הכפר, נסיבות כיבושו במאי 1948 וגירוש כל תושביו.(עמותת זוכרות) ♦

חברי לוחמי הגטאות לא גירשו פלסטינים ולא התיישבו בבתיהם. לערבים בישראל נגרמו ועדיין נגרמים סבל ועוולות. אבל אני גם מכיר במשמעות השואה ומלחמת העצמאות והשלכותיהן על חיינו כאן. תגובה לכתבה "הברוש ההוא, שלא אנחנו נטענו", ישי דרור, הארץ, 23.4.23 >> "אין עוד יישוב כזה בארץ הממחיש את הזיקה בין השואה לטרגדיה הפלסטינית". קיבוץ לוחמי הגטאות תוכנן לקום על קרקע גרמנית כאקט נקמה, אבל נבנה בסופו של דבר על חורבות הכפר הפלסטיני הכבוש אלסמיריה. ספר חדש חוזר למקימים ניצולי השואה ש"לא ידעו או לא רצו לדעת" על הדיירים הקודמים שהפכו לפליטים, וגם לאישה הלא שגרתית שהובילה אותם ביד רמה, עופר אדרת, הארץ, 17.4.23 ♦

מדברות זיכרון השואה והנכבה  | منحكي ذاكرة – المحرقة. הניסיון להשוות בין שואת היהודים לנכבה הפלסטינית מיותר. לא מדובר באירועים דומים, ודאי שלא זהים, וממילא הניסיון להפוך אותם לכאלה מקטין כל אחד מהם בפני עצמו. באופן טראגי שני האירועים נצרבו בזהות ובתודעה הקולקטיבית הן של היהודיות, והן של הפלסטיניות. שתי החברות נושאות על גבן טראומה עמוקה. היכרות, הכרה ועיבוד של שני האירועים מצד שתי החברות עשויים לייצר כלים לדיאלוג קשוב יותר ואינטימי בינינו. מדברות זיכרון – השואה. היא חלק מעיסוק שלנו בחברתית בזיכרון משותף, בתכנים, שהוא מחייב ומייצר, ובלמידה שנדרשת למען הטוב המשותף. כגוף תקשורת, אין לנו סרגלים, גם לא רצון, למדוד את הגודל, המשקל או כל מידת השוואה אחרת של האירועים אחד מול השני. محاولة مقارنة محرقة اليهود بالنكبة الفلسطينية مش ضرورية. الأحداث مش متشابهة ، وبالتأكيد مش هي نفسها ، وعلى أي حال ، محاولة تحويلها لهيك بتقلص كل وحدة فيهن على حدة. بشكل مأساوي ، الحدثين ترسّخوا في الهوية والوعي الجماعيين لكل من النساء اليهود.يات والفلسطينيين.ات. المجتمعين بحملوا صدمة عميقة على ظهورهم. التعرف على الحدثين ,الاعتراف فيهن ومعالجتهن من جانب المجتمعين ممكن تأدّي لإنتاج أدوات لإجراء حوار أكثر انتباهاً وحميمية بيننا منحكي ذاكرة – المحرقة. هو جزء اهتمامنا في التلفزيون الإجتماعي بالذاكرة المشتركة ,بالمحتوى اللي بتخلقه وبتلزمه , وبالتعلم المطلوب عشان الصالح العام. كهيئة إعلامية ، فش عنا مساطر أو رغبة لنقارن كُبر, وزن أو أي وسيلة قياس ثانية لمقارنة الأحداث ضد بعضها البعض. הטלויזיה החברתית, 19.4.23 ♦

יום האדמה ה-47: האם גם הפעם האזרחים הערבים יהיו הצד המפסיד? ציון יום האדמה הוא הזדמנות מצוינת להבין למה תחת כללי המשחק הקיימים, החברה הפלסטינית מפסידה בכל תרחיש. אם מובילי המחאה מבקשים לכונן דמוקרטיה אמיתית, אסור להם לחזור לנקודת האפס ולהשאיר שוב בחוץ את האזרחים הערבים, מאת: רגד ג'ראיסי (עמותת סיכוי-אופוק), 30.3.2023 ♦

רמדאן כרים: בישראל ובעולם המוסלמי נערכים לחודש רמדאן. רמדאן יתחיל ביום חמישי, 23 במרץ, ויימשך במשך חודש. ייחודו הדתי העיקרי הוא הצום, שנמשך מהזריחה ועד השקיעה. במהלך החג נהוג לקיים ארוחות משפחתיות ואירועי תרבות. הצום הינו אחד מחמשת עמודי התווך שעליהם נשענת דת האסלם, יואב איתיאל, וואלה, 20/03/2023 ♦

"בין התנגשות חיצונית למאבקים פנימיים – הסתכלות מחודשת על הזכויות הקבוצתיות של המיעוט הערבי-הפלסטיני בישראל", ד"ר מנאל תותרי-ג'ובראן, ממשל ומשפט, כרך כ"ה, 2022 (אוניברסיטת חיפה) ♦

"שום ערבים. אנחנו לא מאמינים בהם": טעות חשפה מה משרד ראש הממשלה ניסה לצנזר. ארכיון המדינה פרסם כ-200 עמודי פרוטוקול על הממשל הצבאי בשנות ה-50, אך לא צנזר את הקטעים שמשרד ראש הממשלה הורה לו למחוק. עיון בהם חושף מה באמת חשבו בצה"ל על הנכבה, איך נישלו ערבים מקרקעותיהם ומנעו מהם פרנסה, ובאילו שיטות בלתי מוסריות גייסו משתפי פעולה מקרבם, עופר אדרת, הארץ, 3.3.23 ♦

ע'סאן כנפאני: מעכו אל ארץ התפוזים העצובים. ספרו של דני רובינשטיין על ע'סאן כּנפאני מציע זיקה היסטורית עניינית להתנגדות הפלסטינית כלפי המפעל הציוני – מעשה שבאווירה הפוליטית הנוכחית עשוי להיחשב חתרני, חגי אלעד, העוקץ,  21.12.22>> מדוע לא דפקתם על דפנות המכלית? מאת דני רובינשטיין, ידיעות ספרים וספרי עליית גג, יולי 2022 ♦

מי מפחד מחשיפת "הסודות" הפלסטיניים מ–48'? בוודאי תהיתם לא פעם, כמוני, איזו מין מדינה ערבית דימיינו לעצמם הפלסטינים ב-1948, במקרה שינצחו במלחמה…בכל מקרה, בחומרי חינוך ותעמולה שכוונו לפלסטינים וללוחמים הערבים בתש"ח לא מצאתי קריאה לרצח יהודים באשר הם. מהמסמכים שליקטתי עבור ספרי האחרון עולה כי הטענה בדבר תוכנית "לזרוק את היהודים לים" מקורה בעיקרה בתעמולה של היישוב היהודי,..כשארכיון המדינה מסרב לחשוף את חומרי השלל הפלסטיניים בנימוק של "פגיעה בביטחון המדינה", ברור שמדובר בכסות לחשש שונה לגמרי. אין ולא יכולים להיות "סודות מדינה" במסמכים בערבית שנכתבו על ידי פלסטינים, בהם תוכניות למדינה פלסטינית עצמאית או מסמכי בית יתומים מיפו..", פרופ. שי חזקני, הארץ, 24.11.22 ♦

ה' באייר פינת יום הנכבה: בלי לחכות למשרד הפנים, הערים הערביות פונות להנצחה אלטרנטיבית. בהדרגה ולא פעם תוך חיכוך עם הרשויות, הערים הערביות בישראל מתמלאות ברחובות, כיכרות ומוסדות המוקדשים לאישים ולאירועים מההיסטוריה הפלסטינית. מה אפשר ללמוד מהפלסטיניזציה של המרחב הלא־יהודי בישראל? ד"ר מיכאל מילשטיין (אוניברסיטת תל אביב), הארץ, 2.11.22 ♦

הוא איבד את אחיו הגדול ב48 ורואה בנכבה כאירוע המשמעותי בחייו. וכיום 74 שנים אחרי, תאופיק כנאענה הסבא מתיישב לשיחת סלון מול תאופיק כנאענה הנכד. גאים להציג את הפרק הראשון בסדרה החדשה של סרטונים על מה זה אומר להיות אזרח ערבי במדינה. #תרשום_אני_ערבי, וזה סיפור הנכבה שלי. "תרשום אני ערבי", טוויטר, 12.8.22 ♦

הנכבה היא חלק מההיסטוריה שלנו | תגובה לטור של קלמן ליבסקינד. הנכבה, או טבח כפר קאסם, הם חלק מההיסטוריה שלנו. הזכות להכיר את העבר היא זכות המוקנית לכולם – יהודים וערבים. תגובה לטור שפורסם בסוף השבוע ב"מעריב", ד"ר אדם רז (מכון עקבות), מעריב, 9.8.22 ♦

ה"נכבה" לא הייתה אירוע עצוב, היא הייתה אירוע משמח. מי שמחפשים באובססיביות אחר פשעים שביצעו חיילי צה"ל במלחמת העצמאות, לא מבקשים לתקן עוול, אלא להטיל כתם על צדקת המפעל הציוני, קלמן ליבסקינד, מעריב,  06/08/2022 ♦

הטבח בכפר קאסם – גילוי המסמכים:

נכבה מתמשכת | שפתון רדיקלי. שפתון רדיקלי מציגות לרגל יום הנכבה – נכבה מתמשכת – הסיוט שהוא החיים עצמם של הפלסטיניות-ים. ללכת לסופר עם תעודת זהות, לדבר עברית כדי לשרוד, להילחם כדי שירשו לך ללמד את ההיסטוריה שלך בבית הספר, להיות רחוקה 20 קילומטר מכפר אבותיך בלי האפשרות לבקר בו או לבקש ממש יפה שלא יהרסו לך את הבית שבנית כי לא נותנים אישורי בנייה לפלסטינים. הטלויזיה החברתית, 29.7.22 ♦

אגדת טנטורה: לא הגיוני שאיש מבני הכפר לא סיפר על הטבח. "…אלון שורץ, בסרטו "טנטורה", שיצא זה עתה לאקרנים, בהחלט מתעלה על מורו ורבו [הסרט ג'נין ג'נין של מוחמד בכרי] , לפחות בתחום המניפולציה, השטיקים והטריקים. עכשיו עשה זאת גם במאמרו, "כך הושתקה פרשת 'טנטורה'" ("הארץ", 22.7). כמו הסרט, המאמר לוקה בחוסר יושרה קיצוני. בעצם, מדובר כאן במעשה מרמה…", פרופ' בני מוריס, הארץ, 28.7.22 – ראו עוד מאמרים בנושא זה בהמשך העמוד >>> ♦

זכות השיבה לעץ התאנה. מה גורם לקהל פלסטיני לחוש זיקה כה עזה ל"עץ התאנה"? דומה כי האנושיות של ראידה טאה ושל סיפור חייה מעניקה ממד מעשי לשיבה שרבים מהם היו רוצים לממש, אלמלא המדיניות הישראלית שרואה בזכות השיבה התאבדות ציונית, חוששת ממנה ונאבקת בה, אילן פפה, העוקץ, 18.07.22 ♦

כתבה מעניינת, רק שכחתם את חורבן הכפר והמגורשים. מהדיווח שנמסר כאן על שחזור בית הכנסת העתיק בברעם הושמטו כמה עובדות חשובות על יישוב פלסטיני שהוחרב ועל ההונאה של תושביו…מה הושמט מהכתבה? בירעם היה כפר פלסטיני שתושביו השתייכו לקהילה הנוצרית המרונית. באוקטובר 1948, במהלך המלחמה, נכנס אליו צה"ל, וחודש לאחר מכן פקד על התושבים לעזוב למשך שבועיים תחת הבטחה שלאחר מכן יתאפשר להם לחזור לבתיהם…", פאדי אמון, YNET, 13.7.22 ♦

״זה הסיפור של כל משפחה פלסטינית״. "אני לא יודע מה היה במחשבותיהם של ההורים שלי במשך שנים ארוכות מ־48 ועד שמתו. מעולם לא דמיינתי כמה קשה זה. וזה המחיר הכבד ביותר עבור פלסטינים. הצער הנפשי. אי אפשר לשים על זה תג מחיר.״ גיא שלו מראיין את פייסֿל סּֿאלח ועלי יתים, מאת גיא שלו, העוקץ, 06.07.22 ♦

לא גירשנו אף אחד? הם ברחו לבד? נו טוב, זה יותר קל מאשר להתמודד עם העובדות. צפו בד״ר אל״מ במיל׳ שאול אריאלי עושה סדר באחת הסוגיות הנפיצות ביותר בסכסוך הישראלי פלסטיני – סוגיית הפליטים, כי הגיע הזמן ליישב את הסוגיה הזו, במסגרת הסכם כולל השם סוף לסכסוך ובעיקר מכיר לשני הצדדים את העובדות. דמוקרטיוי, 4.7.22 ♦

לא רק הערבים: ישראל חייבת לדבר על הנכבה. אם לא נטרח לספר את הסיפור של 48 יבואו אחרים ויספרו אותו–הם כבר עושים זאת בהצלחה רבה. רצחנותם ואכזריותם של הערבים הם גם חלק מאסון גדול בשנות הקמת המדינה…במלחמת העצמאות יצאו ערביי ישראל ושכנותיה למלחמה קיומית נגד ישראל שכוונתה המוצהרת הייתה מחיקת העם היהודי בארץ ישראל… זה לא היה צריך להיות כך. בעוד שמדינת ישראל הייתה יכולה לקום בדרכי שלום ובתיווך בין לאומי שלא היה חסר, המילה נכבה פירושה אסון, ואכן היה אסון ואת זה אנחנו צריכים לציין. .. אסון הנכבה של 1948 ומחיר השנאה והסרבנות למדינה יהודית קטנה ככל שתהיה לא נגבה רק בתוך גבולות הארץ, הוא נגבה הרבה מעבר להם…", הרב אלחנן פופקו, מקור ראשון, 27.6.22, כ"ח בסיון התשפ"ב ♦

הנכבה של לוד نكبة اللد. טבח, גירוש, גטו, צעדות מוות, תינוקות שהושארו בצידי הדרך ופנקס ארנונה ישן, בערבית, עם תשלומים עד יוני 1948. אלון מזרחי נסע ביום הנכבה לעיר המעורבת אולי הכי נפיצה וסימבולית, ומה שהוא שמע שם משני לודאים ותיקים יגרום גם לכם לעצור ולשקול מחדש מה אתם בכלל יודעים על החיים בפלסטין שלפני מדינת ישראל, או מה, אם בכלל, מעורב במדינת ישראל באמצע 2022. אלון מזרחי, הטלויזיה החברתית, 16.6.22 ♦

מסלמה לכפר שלם – היש אחריות מזרחית לנכבה? ״לא ידענו מי גר בבתים אבל ידענו שהערבים ברחו או שגירשו אותם. כל הזמן תהיתי, אמרתי מעניין מי גר בבית הזה, לאן הלכו, עם ילדים, מסכנים הילדים.״ דורון יעקב ועדי גולן בכנפו מראיינות תושבים יהודים בכפר שלם,  העוקץ, 13.06.22 ♦

ראו גם:

  • הנכבה הפלסטינית, האשכנזים והמזרחים. הנכבה ב-1948 היא תוצאה של אידיאולוגיה אירופאית שמטרתה העיקרית היא ייהוד הארץ. גם ההנחות החברתיות והתרבותיות שהובילו לפרשת חטיפתם של ילדי תימן, מזרח ובלקן ולהסללה במערכת החינוך חושפות תפיסת עולם קולוניאליסטית. הזמנה לדיון, תום מהגר, העוקץ,  17.12.17 ♦
  • געגוע  (2010) סרט של אפי בנאי. יוצר הסרט מבקר בשכונת ילדותו כפר שלם, ממנה עבר לפני שנים מעטות, בעקבות מלחמתם של תושבי השכונה ברשויות המבקשות לפנותם. שם מתגלה בפניו סיפור מצוקתם של שכניו העומדים להתפנות מבתיהם ללא פיצוי, ושל תושבי הכפר הפלסטינים, אלה שגורשו ממנו על ידי האצ"ל ב 48 ♦

הימין כבר לא מכחיש או מצדיק את הנכבה. הוא מבטיח לחדש אותה. מישראל כ"ץ עד עוזי דיין, מיואב גלנט עד אבי דיכטר, האיומים בנכבה חדשה עברו מהשוליים הכהניסטים ללב הימין. גם אם האיומים האלה הם תוצאה של חולשה ישראלית, אי אפשר לזלזל בהם, מאת: מירון רפופורט ואמיר פאח'ורי, שיחה מקומית,  12.6.2022 ♦

ההופעה המתוכננת של לינא מח'ול ותאמר נאפר בבית הגפן מעוררת סערה. הזמרת, זוכת "דה וויס" והראפר צפויים להופיע מחרתיים בבית הגפן במסגרת אירועי "ימי תרבות ערבית". מח'ול נוהגת לתייג באינסטגרם שלה תמונות של חיפה תחת המילים "חיפה – פלסטין". נאפר נוהג לכנות את מדיניות ישראל כ"גזענות ואפרטהייד". מנכ"ל בית הגפן: "המשימה שלנו היא לקדם חברה משותפת בעולם בין-תרבותי", מאת: בועז כהן, כלבו חיפה והקריות, 7.6.22 ♦

מה קרה בטנטורה? ההיסטוריה המדממת שמאחורי החוף השקט. היה טבח או לא היה טבח? זאת השאלה שמרחפת מעל הקרב בטנטורה, חוף דור של היום, ב-1948 • את השאלה הזו הציף סטודנט להיסטוריה ושמו תדי כץ בסוף שנות ה-90. בשנים שחלפו מאז כץ נאלץ לחזור בו, אבל הכתם שהטיל על לוחמי חטיבת אלכסנדרוני – ועל האתוס הישראלי כולו – לא נמחה • סרט תיעודי חדש – "טנטורה" חוזר לפרשה ולקרב עצמו ומבקש להוכיח שכץ דווקא צדק – ופותח את כל פצעי העצמאות והנכבה מחדש…"טנטורה" יוקרן ביום שלישי הקרוב ובשבת הבאה בפסטיבל "דוקאביב", וזמין לצפייה אונליין באתר הפסטיבל. אמיר גרא, כאן חדשות, 28 במאי 2022 – (ראו עוד על הפרשה, בהמשך העמוד) ♦

בית הדין הצבאי החליט אם לפרסם מסמכים על טבח כפר קאסם. ההחלטה אסורה בפרסום. היסטוריון ביקש לחשוף את הפרוטוקולים של המשפט שעסק בטבח, והמדינה טענה כי הדבר יפגע בביטחון המדינה וביחסי החוץ שלה. כעת, אף שבית הדין הצבאי קיבל החלטה, לא ניתן לדעת האם, מתי ואילו מסמכים ייחשפו לציבור, ד"ר עופר אדרת, הארץ, 24.5.22 >> ראו גם – הותר לפרסום: ניתנה החלטת בית הדין הצבאי בבקשתנו לחשוף את החומרים הסגורים ממשפט טבח כפר קאסם, עמותת עקבות, 22.5.22 

פרשת טנטורה: "שתיקת" הפלסטינים? שטיינברג לא מדייק. … הפלסטינים הפסידו מולדת והפכו ברובם לפליטים חסרי כל, שישראל מנעה את שיבתם לעריהם וכפריהם והפקיעה את אדמותיהם ונכסיהם כדי ליישב עליהם יהודים. הנכבה ותוצאותיה מלוות את הפלסטינים, ובייחוד את הפליטים שביניהם, מ–1948 ועד ימינו אלה. אסונם הלאומי והפרטי החל בהקמת ישראל ונמשך ביתר שאת לאחר כיבושי יוני 1967… ללא הטיהור האתני לא היתה קמה ישראל עם רוב יהודי, ולכן המדינה ושליחיה עשו כל שביכולתם למנוע את שיבת הפליטים לבתיהם..", ד"ר עאדל מנע (מחבר הספר "נכבה והישרדות" 2017), הארץ, 21.5.22

בנפול אויבך אל תשמח: צריך להקשיב לכאב בנכבה. החגים הלאומיים שלנו הם האסון של שכננו. החברה הערבית מציינת את יום הנכבה – בו נגוזה תקוותם לריבונות על הארץ, אני מבינה שאם אנו, הרוב והריבון לא נכיר באסון לא נוכל לפתח שפה של אמון ושלום, הרבנית בתיה קראוס, סרוגים,19.05.22 ,  י"ח באייר תשפב

יוזמות אברהם: ללמד את ה"נכבה" בבתי הספר. ארגון 'יוזמות אברהם' קורא לשרת החינוך להורות על לימוד ה"נכבה" כדי שהתלמידים יכירו את המיעוט הערבי ותרבותו. דלית הלוי, ערוץ 7, י"ז באייר תשפ"ב, 18.05.22

ללמוד על הנכבה. …יום הנכבה לא איים מעולם על קיום המדינה, אבל ישראל ראתה תמיד באזכור המונח — שפירושו "אסון" בערבית — תיל ממעיד, שנועד לקעקע את הלגיטימיות שלה כמדינה עצמאית בכך שתוטל עליה אחריות לאסון ולסבל של הערבים במלחמת העצמאות… הכרה בנכבה והכרת הנרטיב הפלסטיני אינן רק מחוות של רגישות אנושית כלפי בני אדם שנפגעו מהמלחמה; הן חיוניות להבנה מלאה של ההיסטוריה המורכבת של מדינת ישראל..", מאמר מערכת הארץ, 16.5.22

שפתון רדיקלי – המילון של הטלוויזיה החברתית – מבאר את המושג נכבה מתמשכת. כתבת ומפיקה ראשית – מאיה יבין,  15.5.22 ♦

יום הנכבה: דיאלוג על כאב העבר ותיקון ההווה. המנכ"לים המשותפים של תנועת "לוחמים לשלום" מנהלים שיחה על חשיבות ההכרה ההיסטורית והאמפתיה לסבלו של האחר, כמפתחות לכינון עתיד משותף של שלום, מאת: ראנה סלמאן ויונתן גר (לוחמים לשלום), שיחה מקומית,  15.5.2022 ♦

מקומות שהזמן שכח.  ישובים שנהרסו, שכונות שנזנחו, מבנים שננטשו, היסטוריה שנשכחה. בלוג היסטוריה ותמונות ממקומות שהזמן שכח. צילום, מחקר וכתיבה: ברק מאייר, טוויטר

העשור שבו נולדו 'ערביי ישראל'. ישראל ואזרחיה הערבים-פלסטינים 1976-1966, הספר בוחן את האופן שבו הופעלה המדיניות הישראלית דרך ניתוח שדה השיח הפוליטי-ממסדי. מדובר באופן שבו דובר על המיעוט באמצעות מערכות מושגיות, הגדרות לשוניות ומונחים כמו "ערביי ישראל", "השתלבות", "גיס חמישי", "נאמנות" ועוד, אשר הפכו את השפה לכלי של מדיניות לכל דבר ועניין וקבעו מסמרות גם לעתיד…", מאת ד"ר דורון מצא, הוצאת רסלינג,  2022 ♦

שותפתי למאבק הדליקה משואה. אז למה זה גרם לי לבכות, ולא משמחה. פמינסטיות יהודיות חגגו את העובדה שיעל שרר, פעילה אמיצה נגד אלימות כלפי נשים, הדליקה משואה ביום העצמאות. אבל כפלסטינית ופמיניסטית, שבשבילה היום הזה הוא זיכרון לנכבה, האירוע הזה קרע את לבי… עבור כל הפלסטינים, חגיגות יום העצמאות של מדינת ישראל הן טקס מתמשך של פיזור מלח על פצעי הנכבה…",  סמאח סלאימה, שיחה מקומית,  7.5.2022

שנת 1948, כפי שלא לימדו אותנו בבית ספר. אמינה עבד אלחמיד עתאבא הייתה רק בת שלוש כשנאלצה לעזוב את כפרה ספוריה (היום ציפורי) כשכוחות ישראליים נכנסו למקום. העדות שלה, יחד עם עדויות נוספות של נשים פלסטיניות, תוקרן באירוע של ארגון "זוכרות", שמנגיש מידע בעברית על הנכבה – כלומר על איך שהקמת המדינה היהודית משפיעה על תושבי הארץ הפלסטינים עד היום, מאיה לקר |mako|  06/05/22

רבבות משתתפים בצעדת השיבה על אדמות הכפר העקור מיעאר בגליל לציון 74 לנכבה של העם הפלסטני תחת הכותרת "יום העצמאות שלהם הוא יום השיבה שלנו", סמי עבדול חמיד, טוויטר, 5.5.22

מחר חלקנו נשמח בפיקניקים עם הקרובים לנו ביום שאנחנו רואים בו יום העצמאות, וחלקנו יבקר עם משפחתנו באדמות היישובים מהם נעקרו אבותינו, ביום שאנחנו רואים בו יום הנכבה. היום הזה כ"כ טעון ומורכב, אבל אסור לנו להתעלם ממנו – איך נבנה חברה משותפת בלי להביט לעבר ולהכיר בו? הנכבה היא חלק מהסיפור של כולנו: לא רק חלק מההיסטוריה הפלסטינית, היא אירוע שהתרחש גם בהיסטוריה הישראלית…", עמותת סיכוי-אופוק, טוויטר, 4.5.22

טבריה:

  • כך הצלחנו להחריב את טבריה במו ידינו. העיר שוכנת על שפת ימה נהדרת ועמוסה ברחובות ומונומנטים עתיקים — שמרביתם מוזנחים כיום בצורה מזעזעת. מדוע דווקא במשמרת שלנו העיר הערבית־יהודית, שהיתה יכולה לשמש מופת לדו־קיום נהפכה למבוכה התיירותית של הגליל? משה גלעד, הארץ, 4.5.22
  • הפורעים ישבו לאכול, ואיש לא בא לסייע: היום השחור של טבריה. ב-2 באוקטובר 1938 הקיץ הקץ על אשליית הדו-קיום בטבריה, כאשר פורעים ערבים יצאו למסע טבח שבו רצחו 19 בני אדם, בהם 11 ילדים – וכל זה בזמן שהחיילים הבריטים ישבו בקולנוע הסמוך באדישות. הטבח הוביל לזעזוע עמוק, שהוליד היערכות הגנתית מחודשת בדרך למדינה, יצחק טסלר, YNET, 4.5.22

לפרוע את החוב. "…מבחינת הפלסטינים, הקמתה של מדינת ישראל נחשבת ל"נכבה", אסון לאומי כבד, שהחריב את עולמם וניתץ את שאיפותיהם. הצלקת העמוקה הזאת עיצבה את מערכת היחסים העכורה בין המדינה היהודית לבין המיעוט הערבי, שכיום תופס יותר מ–21% מכלל אוכלוסייתה…קצתם נהפכו לפליטים בתוך מדינת ישראל עצמה. בקרב אלה האחרונים בולטים במיוחד פליטי הכפרים איקרית ובירעם. כ–500 תושבי איקרית וכ–700 תושבי בירעם הצטוו לעזוב את כפריהם בעת מלחמת השחרור, והובטח להם כי יוכלו לשוב בתוך זמן קצר, כאשר לא תהיה עוד מניעה ביטחונית לכך… ההבטחה הזאת מעולם לא קוימה…", מאמר מערכת הארץ, 4.5.22 (יום הזיכרון) >>  על פליטים פנימיים ראו גם כאן

קולו של סבי שקלט פליטי נכבה מהדהד: "זה הדבר הנכון לעשות". … כך נראית הנכבה שעוברת בסיפורים מדור לדור. די לנסוע בצפון ולהתבונן בהריסות הכפרים שננטשו כדי לראות שזה לא רק מיתוס גדול ומאיים, אלא חיים ומקומות אמיתיים שהיו ואינם עוד… ב–2022, במציאות השונה שבה אני כותבת מלים אלו, ובשפה אחרת, סיפורו של סבי מעיק וכואב. הדרך לעשות תיקון למשפחות הפלסטיניות שגורשו, הופרדו, חלקן מפוזרות ברחבי העולם בתקווה לחזור יום אחד לפלסטין, עדיין ארוכה. היהודים שמנופפים במסר "שתי מדינות לשני עמים" צריכים להבין, שזה לא מספיק…", שירין פלאח סעב, הארץ, 4.5.22 ♦

אירועים קרובים: קבוצת "יחד معا" מזמינה אתכם לשני אירועים מיוחדים مجموعة "יחד معا" تدعوكم لحدثين هامين‎‎: ביום העצמאות (5.5.22) מפגש המכוון להתבוננות פנימה אל התודעה היהודית-ישראלית (בנווה שלום), וביום 13.5.22, בסמוך ליום הנכבה בטנטורה (חוף דור), אירוע המכוון להתבוננות פנימה אל התודעה הפלסטינית. להרשמה >> ♦

חתירה תחת מדינת ישראל: טקס נכבה במשרדי הקרן הממשלתית הגרמנית. עמותת "זוכרות" תקיים במשרדי קרן רוזה לוקסמבורג בתל אביב אירוע נכבה תחת הכותרת "ציונות והדרך החוצה". הארגונים 'בצלמו' ו'אם תרצו': "חתירה תחת מדינת ישראל"., יהונתן גוטליב, ערוץ 7, כ"ז בניסן תשפ"ב, 28.04.22  >> לאירוע של "זוכרות" >> ♦

להתייחס לנכבה וליום העצמאות דרך הסדקים שמייצרת הסַפרות. ספר עזר שפרסמה עמותת זוכרות מציג יצירות ספרות שכתבו יהודים ופלסטינים סביב יום העצמאות ויום הנכבה. המטרה היא "להביא לכיתה את השפה והתרבות הערבית הפלסטינית ואת המפגש היהודי איתה", מאת: גיל גרטל, שיחה מקומית,  28.4.2022 ♦

צעדת השיבה הפלסטינית תתקיים בכפר נטוש בגליל. ראשי הציבור הערבי בישראל יעמדו בראש צעדת שיבה שתיערך בתחילת מאי כדי להדגיש הדבקות בזכות השיבה. דלית הלוי, ערוץ 7, כ"ג בניסן תשפ"ב, 24.04.22 ♦

איימן עודה בפוסט בפייסבוק: "בתאריך זה נפלה עירי חיפה בשנת 1948". יו"ר הרשימה המשותפת העלה היום פוסט בפייסבוק בנושא שחרור חיפה על ידי כוחות ההגנה. וכך הוא כותב: "במהלך ימי איום, רצח וגירוש הפכנו מ-70 אלף ערבים ל-2000 בקירוב… היום המספר בפועל של תושביה הערבים של חיפה הוא 50 אלף בקירוב. הם מתבלטים בנוכחותם עד כי מי שמבקר בחיפה ייחשב את שיעורם בתושבים כפול משיעורם האמיתי…". חבר המועצה ניר שובר לא נשאר חייב, מאת: בועז כהן, כלבו חיפה והקריות, 22.4.22 ♦

שני אירועים לציון "הנכּבה בחיפה" יתקיימו בעיר היום ומחר. היום (חמישי) יתקיים במכון "אמיל תומא" במושבה הגרמנית אירוע לציון "74 שנים לנפילת חיפה הערבית". מחר (שישי) יתקיים במרכז לתרבות ערבית ברחוב י.ל. פרץ אירוע נוסף, שבפרטים עליו נכתב: "בעיצומו של קרב חדש שאנו מנהלים עם הכיבוש, חובה עלינו כתושבי העיר הזו לשאול את עצמנו: חיפה לאן?" מאת: בועז כהן, כלבו חיפה והקריות, פורסם בתאריך: 21.4.22 ♦

"תיק אסטרטגי לאומי": מחקר היסטורי עשוי לפתוח מחדש את תביעות הבדואים בנגב. חוות דעת שצורפה לתביעת תושבי אל עראקיב לבעלות על אדמתם בנגב כוללת מסמכים היסטוריים שחושפים לראשונה את כוונת המדינה לנתק בכוח את הבדואים משטחם לאחר מלחמת העצמאות. אם לא "יועברו מרצונם", נכתב, הצבא "ייאלץ להעבירם". אמנם על פי הערכות הסיכוי לתקדים משפטי קטן — אך קיים, נטעאל בנדל, הארץ, 31.1.22 ♦

הטבח בטנטורה:

פרשת טנטורה הושתקה. 23 שנים אחרי פסילת התזה של תדי כ"ץ ולרגל עליית הסרט התיעודי "טנטורה" בערוץ HOT8,  הבמאי אלון שורץ משיב לטענות, הארץ, 22.7.22 ♦

הסרט טנטורה פרץ את מחסום הפחד של משפחות הקורבנות. "לא הפסקנו ללמד את ילדינו על מה שקרה, אבל מעולם לא העזנו לדבר על זה. פחדנו מהמשטרה ומהשב"כ", אומר תושב פורידיס, במקור מטנטורה. בני המשפחות הקימו ועדה עממית שנאבקת על זכר הקורבנות, מאת: בכר זועבי, שיחהמקומית, 10.3.2022 ♦

האזנתי לעדויות. בטנטורה בוצע טבח. "…את העובדות מניחים בצד לטובת שיח אידיאולוגי שמשמר את המציאות של עליונים ותחתונים, וכאמור, כולם מחפשים איזו "סימטריה" בין מעשי היהודים ומעשי הערבים, כדי לגאול את נפשם מהקשיים המוסריים שבכל זאת צצים מדי פעם… הציבור היהודי "עיכל" את אירועי מלחמת העצמאות בצורה ששירתה אותו. .. בסופו של דבר, גלבר וארדינסט פשוט מתעלמים ממצבור של עדויות שיש בידינו…", ד"ר אדם רז, הארץ, 24.2.22 ♦

פרשת טנטורה: בחזרה לעדויות של תדי כ"ץ. "… קראתי שוב את הפרק, בלי הקטעים ה"פסולים" [ע"י עו"ד אדיניסט] והגעתי למסקנה שגם בנוסח המקוצר — זה שעליו לא היו לארדינסט שום השגות — נשארו די עדויות לכך שבטנטורה נעשה טבח בתושבים בלתי חמושים לאחר כיבוש הכפר…", אהוד עין-גיל הארץ, 6.2.22 ♦

"טנטורה" הוא מלאכת כזב המציג שקרן כגיבור. ".. שרשרת הכזבים והמניפולציות אשר מהן נבנתה עבודתו של כ"ץ התגלתה במלוא כיעורה. התברר כי כ"ץ סילף באופן שיטתי את הדברים שנאמרו לו…", עו"ד גיורא ארדיניסט, הארץ, 31.1.22 ♦

בין בושה מוגבלת לזחיחות מקוממת. בסרטו של אלון שוורץ, טנטורה, לוחמי אלכסנדרוני מתוודים על מה שניתן להגדיר כפשעי מלחמה. אבל בחברה הישראלית חתירה תחת מיתוס הצבא המוסרי ביותר בעולם עדיין נחשבת כפשע חמור יותר, ליטל עמוס, העוקץ, 29.01.22 ♦

הלקח מטנטורה: אי אפשר לכתוב היסטוריה בלי קולם של הקורבנות. הסרט "טנטורה" של אלון שוורץ עשה עבודה היסטורית חשובה מאוד. אבל הוא גם חמק משאלת לקיחת האחריות על הטבח ונתן מעט מדי מקום לקורבנות הפלסטינים. השיח על הנכבה לא יכול להישאר פנים יהודי. הערות של היסטוריון שסייע למחקר בסרט, מאת: אלון קונפינו, שיחה מקומית, 25.1.2022 ♦

יש מי שיעיד לטובת ניצולי טנטורה. ניצולי טבח טנטורה גורשו לא רק מבתיהם, אלא גם מהנרטיב ההיסטורי, ולמרבה האירוניה, עדויות הרוצחים בסרט "טנטורה" הן שנותנות לסיפוריהם תוקף. כל עוד ההיסטוריה של ישראל לא תכלול גם את המנוצחים והנטבחים, תפישת העבר הישראלית תמשיך להתבסס על שקר, אורן פרי-הר, העוקץ, 24.01.22 ♦

"טנטורה" בסאנדנס: לא מוכרע היסטורית, אבל חשוב להכרה בנכבה. סרטו התיעודי של אלון שוורץ פתח את פסטיבל הקולנוע של סאנדנס, והציג עדויות משני צידי המתרס על אירועי כיבוש הכפר הערבי טנטורה ב–1948. על אף האיכויות הקולנועיות המשכנעות הדיון ההיסטורי רק ניצת מחדש, אורן שמיר, הארץ, 21.1.22 ♦

"אנחנו חייבים להשוות את הנכבה עם השואה – ולהגיד במה זה שונה". במאי הדוקו אלון שוורץ גדל עם אהבה עזה למולדת, אך כשנתקל במקרה הטבח המוכחש בטנטורה מ-1948, הוא הרגיש איך האדמה תחתיו רועדת. "זה היה טיהור אתני, וזה לא משהו שנעים להגיד. השפיעה עליי הידיעה שכולנו קורבנות של נרטיב מומצא", הוא אומר לאחר הקרנת סרטו "טנטורה" בסאנדנס, ולא חושש מביקורת: "צריך להכיר בעוולות שלנו, גם אם הערבים טבחו בנו לא פחות", אמיר בוגן, YNET ,24.01.22 ♦

כאן, בחניון של חוף דור, נמצא קבר אחים. כשהם בני 90 ויותר, לוחמי אלכסנדרוני החליטו להתוודות: ב-1948 ביצע צה"ל טבח בכפר טנטורה. "השתיקו את הדבר הזה", אומר הלוחם משה דיאמנט, מנסה לקמץ במילים. "אסור לספר, זה יכול להיות סקנדל שלם. אני לא רוצה לדבר על זה, אבל זה היה. מה לעשות? זה היה"., אדם רז (מכון עקבות), הארץ, 21.1.22 ♦

לא מכירים בנכבה? הסרט "טנטורה" עוזר להשלים עם העבר האפל שלנו. הסרט, שהוקרן בבכורה בפסטיבל סאנדנס, חוזר לטבח שהתרחש בכפר הפלסטיני טנטורה בימי מלחמת העצמאות. דרך ראיונות מצולמים עם הלוחמים עצמם, הבמאי אלון שוורץ מכריח אותם ואותנו להיזכר בעבר האפל של מדינת ישראל, ולנסות להתמודד איתו. התוצאה הכנה והמאוזנת היא היצירה התיעודית המוצלחת ביותר שנעשתה כאן, ולבטח אחת החשובות שבהן, אמיר בוגן, YNET, 21.1.22 – ראו גם: "טנטורה" הישראלי יפתח את תחרות הדוקו העולמית של סאנדנס,  רועי אבן, מאקו, 19.1.22 ♦

ראו גם:

אל דה-קולוניזציה של ה"טבע" הישראלי. בימים אלה של "נטיעות" בנגב, יש לזכור שה"טבע" הישראלי איננו קיים בלעדי הנכבה. עקירת שורשי האדם הפלסטיני.ת היא הכרחית לנטיעת העץ שאת השמדתו ניתן יהיה לגנות באמצעות שיח טבע קולוניאלי, אבי-רם צורף, העוקץ,  21.01.22

השפעת השַׁמוּטִי על המרחב העירוני. אמנון בר אור מוליך אותי לסמטה קטנה שעל אחד מקירותיה כתוב "סמטת אמן — סלמה 64" ומסביר: לא סמטה דלה זו אלא סַכְנָה (שכונה), סַכְנָה שיש לה שם: סכנת ארעין , אברהם בלבן, רשימות תל אביביות – הארץ, 21.1.22 ♦

משגב, קשה לך שמדברים על הנכבה? "…אז ככה, משגב: ב"הארץ" לא מתעניינים רק בנכבה, אלא מתעניינים גם בנכבה. כל זאת בשונה מרוב מוחלט של הגופים העיתונאיים והתקשורתיים האחרים בישראל, שמעדיפים לעשות לקוראים ולצופים שלהם נעים בגב כדי שירגישו טוב עם עצמם. "הארץ" הוא הפלטפורמה היחידה שנותנת קול ובמה לשותפיך למולדת ולסיפור ולנרטיב ההיסטורי שלהם, שהמדינה שלך מנסה להשתיק ולהעלים. …", חנין מג'אדלה, הארץ, 23.12.21 ♦

בשקט ובנחישות, הניסוי הדרמטי של מנסור עבאס עולה שלב. פצצה שהטיל עבאס בראיון וחמקה מתחת לרדאר מבשרת על מהפכה איסלאמיסטית חדשה, במסגרתה מנסה רע"ם לשרטט מחדש את הזהות הערבית בישראל… אמר עבאס כי "ישראל היא מדינה יהודית, בין אם נרצה בכך ובין אם לא, ומטרתי המרכזית היא להגדיר את מעמד האזרחים הערבים בה. אני רואה עצמי אזרח במלוא מובן המילה, שזכאי לקבל זכויות אזרחיות מלאות"., ד"ר מיכאל מילשטיין, הארץ, 15.12.21 ♦

גם יהודים נטבחו ב–1948, אבל ב"הארץ" מתעניינים רק בנכבה. מלחמת הקיום הרצחנית שהתנהלה כאן גבתה קורבנות מכולם. מדוע רק צד אחד נתבע להתפלש כיום באשמה אינסופית? .. זו היתה מלחמה לחיים ולמוות, אכזרית ומדממת. היישוב היהודי איבד בה אחוז שלם מאוכלוסייתו (6,000 הרוגים מתוך 600 אלף); עשירית מהנותרים הפכו לפליטים בארצם.. "הארץ" מעניק לעיוורון־מרצון הזה במה נלהבת. לפלסטינים אזרחי ישראל, כעמיתיי עודה בשארת וחנין מג'אדלה, הוא מאפשר לחמוק מכל אחריות של החברה הערבית לגורלה — ממלחמת 48' ועד עצם היום הזה. הפלסטינים, מאז ולתמיד, הם אך ורק קורבנות סבילים ותמימים של מפעל הפשע והרשע הציוני..", אורי משגב, הארץ, 15.12.21 ♦

אדם רז וגדעון לוי, כך נראות מלחמות תקומה. התחקיר שפורסם ב"הארץ" על פשעי המלחמה שבוצעו במלחמת העצמאות אינו משקף מציאות שאינה קיימת בכל מלחמת כל בכל אחרת. אין שום סיבה לפחד מהאמת סביב מלחמת העצמאות, קשה ככל שתהיה, משה בן עטר, הארץ – בלוגים, 15.12.21 ♦

הפארק המוריק שנבנה על חורבות הנרטיב המושתק. בתערוכה "אל הים" חוזרת מאי עומר אל שכונת מנשיה, שעל הריסותיה תכנן סבה ע. הלל את פארק צ'ארלס קלור. היא לא חוששת להעמיד את בחירותיו באור בוחן, אסתר זנדברג, הארץ, 15.12.21 ♦

הימין מכיר בנכבה רק כדי שיוכל לחזור עליה. "…אף שהנכבה הינה החור השחור בכינונה של מדינת ישראל, ואף שההכרה בנכבה היא תנאי לחיים משותפים, ישראל הריבונית עדיין מכחישה אותה באופן גורף…. הסיבה להכחשה הגורפת היא השלדים שמחזיקה ישראל בארון, שלדים המאיימים להתגלות ולערער את תדמיתה המוסרית והצודקת…", פרופ' יהודה שנהב-שהרבני, הארץ, 12.12.21 ♦

כששר החינוך הראשון קבע: ילד יהודי שווה פי שניים מערבי. השבוע הוסרה הצנזורה מדיוני ממשלה שהתקיימו ב-1949, ובהם נחשפו שורשיה של האפליה במערכת החינוך שניכרת גם כיום. בפרוטוקול אחר שנחשף הזהיר שר החוץ שרת: "הטיפול במיעוט הערבי – כישלון גמור", עופר אדרת ושירה קדרי-עובדיה, הארץ, 9.12.21 ♦

דיר יאסין ממש לא היה הטבח היחיד. חשיפה: הפרוטוקולים החסויים מ-48'. העדויות ממשיכות להיערם, מסמכים נחשפים, ולאט־לאט אפשר להרכיב תמונה מקיפה של מעשי הרצח שביצעו חיילי צה"ל במלחמת העצמאות. עם חשיפת הפרוטוקולים של ישיבות הממשלה מ-48', אין מקום לספק: הצמרת המדינית ידעה שהטבח בדיר יאסין ממש לא היה היחיד. תחקיר של ד"ר אדם רז (מכון עקבות), הארץ, 9.12.21 ♦

לתקן את העוול: אחרי 70 שנה, הגיע הזמן לסיים את חטאי הנדל"ן של 1948. האזרחים הערבים שאיבדו את רכושם ב–1948 נשלחו על ידי המדינה להתגורר בנכסי הנפקדים ביפו, במעמד ארעי של דיירים מוגנים. כיום, הדור השלישי של העקורים לא יכול לקנות את הבעלות על הדירות, וחושש להיהפך לעקור בעצמו, מירב ארלוזורוב, דה מרקר, 8.12.21 ♦

הבורגנות הפלסטינית: מפריחה במנדט לריסוק אחרי 48'. בארץ ישראל פרחה בורגנות פלסטינית קפיטליסטית, מודרנית וקוסמופוליטית. סיפורה של משפחת בותאג'י מראה כיצד אחרי הקמת המדינה הפך קיומה של הבורגנות הזו לבלתי אפשרי. מאמר שני בסדרה "אדריכלות והמרחב העירוני תחת קולוניאליזם התיישבותי בערי החוף הפלסטיניות", ד"ר הימת זועבי, הארץ, הסדנה להיסטוריה חברתית, בלוגים,  15.11.21 ♦

תל אביב, 1949: רבע מהיהודים תמכו בשיבת הפליטים. ספרו של שי חזקני על ההיסטוריה החברתית של מלחמת 1948 מערער כמה מהתפיסות שלנו עליה. הערבים לאו דווקא רצו "לזרוק את היהודים לים", רבים מהיהודים לא הסכימו עם המלחמה, וזכות השיבה לא היתה טאבו, מאת: תום פסח, שיחה מקומית,  9.11.2021 ♦

דברים שסיפרה לי סבתי בחג. "בחג הקורבן האחרון סבא וסבתא שלי מפורדיס הגיעו לבאקה אלגרביה לקיים את "מצוות החג" ולבקר את בתם הנשואה. לצד המנהגים המוסלמיים של החג וליד המעמול והקפה הערבי (יש גם מי שעושה אספרסו) התפתח מנהג פלסטיני חדש עם השנים: העלאת זיכרונות וסיפורי נכבה. זה קורה במיוחד במפגש בין הדור הראשון, שחווה את הנכבה והדחיק אותה, לבין הדור השלישי, אשר סקרן לדעת ולהתחבר להיסטוריה המשפחתית והפלסטינית, ולא רוצה לטאטא אותה מתחת לשטיח… כן, לא ידענו שיש לנו "סיפורי נכבה" משלנו — כי אפילו סבתא וסבא שלי השתתפו במלאכת הטשטוש והדחקת התקופה..", חנין מג'אדלה, הארץ, 28.10.21 ♦

יום הזיכרון ה-65 לטבח כפר קאסם 2021:

מת מפקד הטבח בדיר יאסין: "עוד 4-3 דיר יאסינים, ולא היה נשאר אף ערבי בארץ". בן-ציון כהן פיקד על כוח האצ"ל שכבש את הכפר הערבי הסמוך לירושלים, והתגאה בתוצאות הפעולה שבמהלכה נהרגו כמאה תושבים, בהם נשים, ילדים וזקנים… בעדות כתובה שלו, השמורה בארכיון מכון ז'בוטינסקי, סיפר כהן על ההכנות לפעולה, שכללו דיון בהשתתפות אנשי אצ"ל ולח"י, בנושא גורלם של אנשי הכפר. לדבריו, ערב היציאה לפעולה, "כשדובר על שבויים, נשים, זקנים, וטף, היו חילוקי דעות, אולם הרוב היה בעד חיסול כל הגברים שבכפר וכל כוח אחר שיעמוד מנגד, בין אם זה זקנים, נשים או ילדים". הוא הוסיף, כי "מדעה זו יכולנו לראות שהרצון לנקם היה חזק אחרי שהלם בנו האויב"…עופר אדרת, הארץ, 18.10.21

שום תוכנית לימודים לא תמחק מהעולם את הלאומיות הפלסטינית. הדיכוי של הלאומיות הפלסטינית במערכת החינוך משיג את ההיפך מהמכוון, ומחקרים מראים כי המורות והמורים הערבים מוצאים דרכים להתמודד עמו ו"להלך בין הטיפות". ראוי שמשרד החינוך יוביל את השתחררות החברה הישראלית מפחדיה, וייתן להם אוטונומיה… מחקר חדש שהתפרסם לאחרונה בחן את האופן שבו מורות ומורים לאזרחות בחינוך הערבי מתמודדים עם ההתנגשות בין עמדותיהם האישיות והקולקטיביות (כפלסטינים) לבין המדיניות של משרד החינוך בתוכנית הלימודים לבגרות באזרחות…", מאת: גיל גרטל, שיחה מקומית,  14.10.2021 ♦

היא הלכה בשדות. כותבת הרומן החדש "הדס בקצה הלילה" גלי מיר־תיבון ואני כמעט מאותו הכפר. היא מקבוצת שילר ואני מגבעת ברנר, כקילומטר וחצי בלבד מפרידים בין הקבוצה לבין הקיבוץ. בשטח הקטן הזה שכן עד 1948 הכפר זרנוגה … הרומן הזה הוא לטעמי מהיותר חשובים שנכתבו אי־פעם על מלחמת העצמאות של היהודים והנכבה של הפלסטינים ב-1948,…", פרופ' מוטי גולני, הארץ ספרים, 15.10.21 ♦

פשעי מלחמה ו"דברים שאינם נעימים": רשימת המסמכים הסודיים שהממשלה מתעקשת לצנזר. "ועדת השרים לעניין רשות העיון בחומר ארכיוני מסווג" הוקמה במטרה אחת: להטיל צנזורה על מסמכים שהיו אמורים להיחשף, אך נותרו גנוזים בשל רגישותם. כעת, בעקבות בקשת חוק חופש המידע, נחשפת לראשונה הרשימה המלאה, הכוללת את תיקי משרד המיעוטים וביצוע מעשי רצח ועינויים על ידי אנשי ההגנה, עופר אדרת, הארץ, 8.10.21 ♦

"כשאבן נעשית מולדת": ספר מפעים המציג את מחיר הטרגדיה הפלסטינית. בכתיבתו האנושית ובסגנונו הבהיר עוסק חאתם עיד ח'ורי במאורעות הנכבה ובהשפעתם על חיי הפלסטינים. על רקע השתקת הנושא בציבוריות הישראלית ודלות התרגומים מערבית, פרסום קובץ סיפוריו ורשימותיו בעברית הוא צעד חשוב, ורד לי, הארץ, 8.10.21 ♦

אלפים בעצרת בס'חנין לציון אירועי אוקטובר: "הלקח לא נלמד". בעצרת המרכזית נרשמה נוכחות גדולה של בני נוער, יותר משנים קודמות. מנסור עבאס בלט בהיעדרו. הדוברים קראו לאחדות בחברה הערבית מול ארגוני הפשע והתנגדו להכנסת השב"כ, מאת  סמאח סלאימה, שיחה מקומית,  2.10.2021 ♦

קמפיין "חיי ערבים חשובים" יפה, אבל לא קשור למציאות כאן. קמפיין "חיי שחורים חשובים" כוון באמריקה נגד אלימות המשטרה נגד שחורים. הניסיון להעתיק אותו לכאן מתעלם מהאלימות הממסדית בישראל נגד פלסטינים ומכך שאין בישראל אתוס של שוויון. ובכל זאת, הכיוון חיובי… בחברה הישראלית אין קונצנזוס כזה לגבי שוויון בין יהודים וערבים. אין חזון משותף של מדינת כל האזרחים ושל דמוקרטיה אמיתית שווה לכולם…", מאת: סמאח סלאימה, שיחה מקומית,  29.9.2021 ♦

פוליטיקה ערבית פלסטינית בעידן נתניהו: השוואה ועימות בין הפוליטיקה של עודה לפוליטיקה של עבאס. מסה זו עוסקת בתמורות מרחיקות הלכת בפוליטיקה הפרלמנטרית הפלסטינית הפנים-ישראלית בשנה האחרונה. התפצלותה של רע״ם מן המפלגה המשותפת, כניסתה לכנסת ה-24 והמגעים הקואליציוניים הנרחבים שקיימה, עד כדי תמיכתה בממשלה החדשה – כל אלה הם ביטויים לשינויי עומק בחברה הפלסטינית בישראל ובזיקתה למדינה היהודית (והדמוקרטית). אמיר פאח'ורי, תיאוריה וביקורת, גיליון 54, קיץ 2021, מכון ון ליר, ירושלים ♦

עלייתה ונפילתה של הרשימה המשותפת ומשבר הפוליטיקה הערבית בישראל. פיצולה של הרשימה המשותפת חשף את בעיות העומק הרבות שהוסתרו עד אז מאחורי אחדות מדומה. אך בעוד רע"ם הציבה אלטרנטיבה פוליטית ברורה, שרידי המשותפת נותרו ללא עמדה רעיונית מגובשת, שהיא חיונית ליציאה מהמשבר, ד"ר ראיף זריק, שיחה מקומית,  14.9.2021 ♦

הציבור הערבי נמצא במלכוד נוכח בריחת האסירים הביטחוניים. בריחת האסירים מכלא גלבוע הציפה מחדש את הפלונטר הטעון שניצבים בפניו ערביי ישראל • למי להיות נאמנים, למדינה או לזהותם הלאומית? ד"ר מיכאל מילשטיין, גלובס, 16.09.2021 ♦

ראש השב"כ ב-1960: רמת החיים של הערבים תעלה, יהיו לנו צרות. פרוטוקולים יוצאי דופן שהותרו לפרסום מגלים את הנימוקים שהשמיעה מערכת הביטחון כדי לדכא את המיעוט הערבי. בין היתר אמר המפכ"ל דאז כי עוד לא "הגענו לגבול העושק" של האזרחים הפלסטינים, וכי אין לעורר את "התיאבון" הערבי.. משני הפרוטוקולים עולה תמונה ברורה: מערכת הביטחון היתה כלי שרת בידי אלה בשלטון שחפצו במדיניות של סגרגציה והכפפתה של החברה הערבית לזו היהודית, ד"ר אדם רז (מכון עקבות), הארץ, 10.9.21 ♦  היכנסו גם ל אמצעים וכוונות – [סדרת פודקאסטים] הסיפורים הנסתרים והמוסתרים מאחורי הסכסוך הישראלי-פלסטיני, העונה הראשונה (פרקים להאזנה בצירוף המסמכים הרלונטיים), מכון עקבות

ערבי, פלסטיני, להיות או לא להיות? אמנות, אדריכלות, עיצוב, מחול ושירה ערבית פלסטינית בישראל, בית לאומנות ישראלית, 12 באוקטובר – 28 בדצמבר 2021 (12 מפגשים בימי ג’, 17:00 – 18:30), לפרטים ולרישום >> ♦

הכפרים שצצו מהאפר: מסע מצולם בהרי ירושלים אחרי השריפה. האש חשפה טרסות וכפרים פלסטיניים, שהיו קבורים תחת יער האורנים שיובאו לכאן. הפלסטינים לא ״המציאו״ את הטרסות, אבל עצי הרימון, התאנה והשקד ששרדו מזכירים שנוף היה ונשאר עניין פוליטי…גדרות סברס הינם עדות דוממת לכפרים פלסטיניים רבים שנהרסו, חיץ בין חלקות. הסברס העשיר במים ניזוק בחלק שנחשף לבערה, בעוד צידו השני נותר ירוק. יש ביטוי האומר ש"השביל חכם מן ההולך". הישרדותו של שיח הסברס היא הגרסה הבוטנית למשפט הזה…", מאת: מתן גולן, שיחה מקומית,  8.9.2021

האם הפלסטינים הם עם אחד? מאמר חדש בוחן באומץ את השוני בין אוכלוסיית הפליטים הפלסטינים בניכר ובין הפלסטינים בגדה, בעזה, בירושלים ובישראל; שואל מה תרם לפילוג ומה עשוי לאחות אותו. התשובה לשאלה בכותרת איננה חד משמעית, עמיר טאובר, הפורום לחשיבה אזורית – פרוייקט אופק, 22.8.21 ♦

סיפורו של בית אחד ביפו, שמסמל את מחיקת ההיסטוריה מהמרחב. כמבנים רבים ביפו שלא הוגדרו לשימור, גם המבנה ברחוב השחף 4 נהרס לפני שנים אחדות. על חורבותיו הוקם בית יוקרה שאינו מזכיר במאום את התכנון המקורי, או את סגנון החיים הבורגני־פלסטיני ששלט העיר. כך הג'נטריפיקציה ממשיכה להתפשט, נעמה ריבה, הארץ, 23.8.21 –  ראו תשובתו של ד"ר יעקוב חנא, שרכש את הבית, הארץ, 12.9.21 ♦

הפרופ' שקרא לערבים להתחיל לדבר ערבית. מחמוד גנאים, מייסד של האקדמיה ללשון ערבית, נאבק בהידרדרות מעמד השפה, וקרא לבני עמו – וליהודים גם יחד – לא לשכוח שאנחנו לא גרים באירופה…בעולם הספרות נחשב גנאים פורץ דרך במחקר הרומן הערבי, וחקר את הספרות הפלסטינית, בדגש על שאלות של זהות. בין היתר, הוא חקר סופרים ומשוררים שהודרו מהדיון מטעמים פוליטיים, ישראליים ופנים־ערביים כאחד… "גנאים התעקש, שמי שלא יידע את שפתו ישכח את המקום ממנו בא, והזהיר כי פגיעה בשפת הערבית תנתק את הקשר של הערבים לזהותם"..עופר אדרת, הארץ, 23.8.21 ♦

"אין עוד אחד כזה": המאבק על ליפתא. אל האש שבוערת בזמן האחרון בירושלים נזרק לא מזמן גפרור נוסף – חידוש התוכנית להקים שכונת מגורים על חורבות ליפתא. הכפר הערבי היחיד שנותר בשלמותו מ-1948 ואתר לשימור שאליו מגיעים רבים כדי להנות מהטבע. לאחרונה הוגשה עתירה לבית המשפט העליון, שמבקשת למנוע את הבנייה ומעוררת ויכוח פוליטי ישן סביב סוגיית ה"נכבה", אבל גם עימות בין מומחי שימור על עתיד המקום. כתבתה של איטה גליקסברג מתוך חדשות השבת כאן חדשות | 21.08.21 ♦

יער על חורבות הטרסות הפלסטיניות. השריפות הקשות שהתפשטו בשבוע האחרון ביערות הרי ירושלים חשפו את תשתית הנוף שמבעד לעצים. הטרסות התגלו במלוא הדרן, ועל הדרך חשפו עוד תיעוד היסטורי, שמדינת ישראל מאז הקמתה השתדלה לטשטש, למחוק ולהעלים. זכר לחיים פלסטיניים על האדמה הזאת…", חנין מג'אדלה, הארץ, 19.8.21 ♦

לאט ובהיסוס, השמאל היהודי מתחיל לגעת בצללי הנכבה. הביטחון שבעמדת הכוח, חוסר היתכנות ההפרדה וכוחה של הפוליטיקה הערבית בישראל הובילו את השמאל הליברלי להתחיל לדבר על מה שהדחיק במשך עשורים. זוהי שיחה מאתגרת לאזרחים היהודים והערבים גם יחד, אך אין מנוס מלנהלה   , מאת: אמיר פאח'ורי ומירון רפופורט, שיחה מקומית,  17.8.2021  >> ראו גם ראיון של אמיר פאחורי עם קלמן ליבסקינד, כאן חדשות, 25.8.21 ♦

צריך לדבר על לוד. התבססותו של הגרעין התורני בלוד מאיימת להחריב את העיר, עם הרוג ופצועים מנשק חם, אלימות שבקושי מדווחת בתקשורת הישראלית, הקפאה של תוכניות בניה והשתלטות על תקציבים. תופעות אלה הן חלק מהמחיר המתמשך של המטרות שהוצבו לפני 73 שנים ב"מבצע דני" ומעולם לא עלו לדיון מול הציבור הישראלי, בשבוע שעבר מלאו שבעים ושלוש שנים לכיבוש העיר לוד (אללִיד), שהיתה ב-1948 עיר פלסטינית ללא תושבים יהודים. בתוכניות הלימודים של משרד החינוך הנושא נלמד תחת הכותרת "מבצע דני," הממוסגר כפעולה הכרחית ל"עיצוב גבולות המדינה" וכמבצע ש"עיצב את בעיות היסוד של הסכסוך הישראלי-פלשתיני-ערבי" מאז ועד היום…", נעה באסל ויערה בנגר אללוף, העוקץ, 22.07.21 ♦

ספרות, תרבות, היכרות ותיקון. הגיליון הראשון של הירחון לספרות "אלאצלאח" (התיקון) הופיע בערערה במארס 1971 בכתב־יד, מצולם במכונת צילום, וכיום זהו הירחון הספרותי־תרבותי היחיד במגזר הערבי בארץ. חמוטל בר־יוסף ריאיינה את עורכו, הסופר והמחנך מופיד צידאווי… רציתי להוסיף שהירחון מהווה חממה גם לסופרים ערבים־פלסטינים ותיקים וגם לסופרים צעירים, בני הדור החדש בארץ. עשרות סופרים, אנשי תקשורת, מורים ומרצים מדיסציפלינות שונות התחילו את דרכם בירחון הזה…", חמוטל בר יוסף, הארץ, 14.7.21 ♦

בדוקו חדש מתחקה הבמאית מיכל ויץ אחרי הסבא רבא שלה, הוגה מדיניות הטרנספר. מיכל ויץ היא נינתו של יוסף ויץ, איש הקרן הקיימת, שכל חייה גדלה בגאווה על הרומנטיקה של מפעל הפרחת השממה שעמד בראשו. עד שגילתה שהוא גם אבי תוכנית טרנספר ערביי ישראל. זו נקודת הפתיחה של סרטה התיעודי "קופסה כחולה" החושף עובדות חדשות על אותה מדיניות… "בינינו לבין עצמנו צריך להיות ברור: אין מקום בארץ לשני העמים גם יחד. אם הערבים יצאוה, תהיה הארץ רחבה ומרווחת בשבילנו. אם הערבים יישארו, תישאר הארץ בדלותה ובצמצומה. הפתרון היחיד הוא ארץ ישראל ובלי ערבים. ..", גילי איזיקוביץ, הארץ, 1.7.21 ראו גם >> אבא שלי לא היה טרנספריסט. … כהיסטוריון וכנכדו של ויץ (מיכל ויץ היא נינתו ואחייניתי) הייתי רוצה להתייחס לטענות שהועלו בכתבה ולנסות להבהיר את עמדותיו של ויץ בעניין. אחד ההבדלים בין תומכי הטרנספר בימין הלאומני ובין יוסף ויץ הוא, שוויץ מעולם לא תמך ברעיון ארץ ישראל השלמה ותמיד תמך ברעיון החלוקה…", יחיעם ויץ (דודה של מיכל ויץ), הארץ, 5.7.21 

הדור השני של הנכבה מזדקן אבל הטראומה לא נעלמה. סיוטים, חרדה, דיכאון, תחלואה מוגברת — לפי מחקרים בני הדור השני לנכבה סוחבים על גבם את הטראומה של הוריהם, וזה מחמיר עם הגיל, נורית וורגפט, הארץ, 21.6.21 ♦

הנכבה כאן כדי להישאר. בניגוד לתפיסה הרווחת, הטראומה של 1948 לא נשכחה מעולם מזיכרונם של הפלסטינים. אירועי החודש האחרון, שהמחישו זאת במיוחד, מחייבים את שני העמים לדיון ביקורתי נוקב… זיכרון העבר גויס במשך עשרות שנים לטובת קידום יעדים פוליטיים. אש"ף, שהנהיג את התנועה הלאומית הפלסטינית מאמצע שנות ה–60, חתר לחיזוק זהותם העצמית של הפלסטינים ולקידום יעדיהם הלאומיים, וזיכרון 1948 שימש אותו לצורך כך.. שני העמים נדרשים להכרעות היסטוריות כואבות אך חיוניות למען הבטחת קיום יציב יותר, ואת ההחלטות המעשיות הכרחי ללוות במאמץ לעיצוב מחדש של התודעה והזיכרון הקולקטיביים. פשרה אינה מחייבת שיכחה הדדית של העבר,..", ד"ר מיכאל מילשטיין (מרכז משה דיין, אוניברסיטת תל אביב), הארץ, 18.6.21 ♦

על הנכבה. אולי לא נעים לעתים להגיד שוב שהאומה הערבית הפלסטינית ומדינות ערב התנפלו על האומה היהודית בארץ מתוך מגמה ברורה לכלותנו כליל גם מבחינה פיסית פשוטה.. האמת היא כי קל להבין את הכאב הגדול של האומה הערבית־פלסטינית בכלל, ושל המיעוט הפלסטיני בתוך מדינת ישראל בפרט, על רקע האובדן של כפרים, בתים ועיירות במלחמת תש"ח. ברור בכל מקרה כי רבים הם האנשים שגלו אז מבתיהם ואיבדו את רכושם…", פרופ גבריאל מוקד, הארץ, 8.6.21 ♦

תשעה ספרים על הנכבה, שחובה לחזור אליהם. "לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים" מאת בני מוריס, "ביזת הרכוש הערבי במלחמת העצמאות" מאת אדם רז, ועוד שבעה מחקרים, רומנים וקובץ סיפורים קצרים על החלק האפל של 1948, מוסף הארץ, 8.6.21 ♦

איפה בעצם היתה אמא של עוֹמַר. "חיכינו שייקחו אותנו לים ואז אמא שלי, שהיתה כבר בהריון בחודש התשיעי, אמרה 'אני רוצה למות. אני נולדתי פה ואני רוצה למות פה. אני מוכרחה למות פה, איפה שנולדתי'". האמא היתה אז בחודש התשיעי, עוד מעט היתה צריכה ללדת כך שהדרך חזרה ברגל, כנגד כיוון השיירה, היתה קשה. "כשחזרנו ישבנו על המדרכה מול בית החולים 'דונולו' והביאו לנו אוכל מבית החולים ואמא שלי נפטרה על־יד בית החולים, בקושי אפשר היה לקבור אותה". ממואר על פגישה עם חבר ילדות מיפו, פרופ' נורית גרץ, הארץ ספרים, 5.6.21 ♦

הגיע הזמן להכיר בפלסטיניות שלנו. … לא במקרה היהודים מתעקשים על המונח "ערביי ישראל". מדובר בהגדרה סינתטית, מהונדסת, שתפקידה האמיתי הוא למחוק את הרכיב הפלסטיני מזהות האזרחים. הרעיון הוא להפריד ולמשול, ליצור הפרדה מלאכותית בין הפלסטינים שנשארו בגבולות המדינה הצעירה לשאר הפלסטינים, ולדכא כל ניסיון התגבשות של זהות לאומית בקרב הערבים בישראל…אני רוצה להסביר מדוע אני מגדירה את עצמי פלסטינית אזרחית ישראל, ולא פלסטינית ישראלית…", חנין מג'אדלי, הארץ, 2.6.21 ♦

החברה הערבית: להפסיק לעשות מסחר בלאום הפלסטיני. הפוליטיקה הערבית המקומית כשלה, ועליה להשתנות • ההנהגה הערבית נדרשת לעשות חשבון נפש עם עצמה • די לנו עם סיסמאות ופופוליזם – אנחנו זקוקים לחשיבה פרגמטית על דרך השתלבותנו במדינה, זיאד אבו חבלה, גלובס, 3.6.21 ♦

ראיון עם מנכ"ל מרכז מוסאוא, ג'עפר פרח: מתקפה פוליטית על הציבור הערבי. בכסות של מלחמה בעבריינות, הממשלה ממשיכה במתקפה הפוליטית על האזרחים הערבים, זו הדרך, 2.6.21 ♦

1948 היתה שנת הביזה. בספרו החדש, ההיסטוריון אדם רז שופך אור על הצדדים האפלים של מלחמת העצמאות ומתמקד ברכוש שהיהודים לקחו לעצמם כשלל. זהו מחקר עשיר ומפורט מאוד, המיטיב להציג את הקשר בין הגזל למדיניותו של דוד בן־גוריון, שרצה לרוקן את הארץ מיושביה הערבים, פרופ' בני מוריס, מוסף ספרים הארץ, 28.5.21 ראו כתבה נוספת על הספר: הם ראו פסנתרים וכורסאות והעמיסו על המשאיות. כולם ידעו — ושתקו עופר אדרת, הארץ, 1.10.2020 [הספר: "ביזת הרכוש הערבי במלחמת העצמאות", ד"ר אדם רז,  בהוצאת כרמל ובשיתוף מכון עקבות] ♦

כך נראה אפרטהייד בשיאו. "…אחד הכיוונים של קולוניאליזם התיישבותי הוא משטר אפרטהייד. משטר זה מתאפיין באפליה שיטתית, בהתנגדות אנשי המקום, הילידים, למשטר המפלה ובאלימות משטרית מצד חברי הקבוצה הנהנית מעליונות, נגד הילידים… תודעת האפרטהייד מחלחלת לדור הצעיר, שמוביל כעת את המחאה העממית… דור זה שונה במהותו מן המנהיגות הערבית הקיימת. איימן עודה ומנסור עבאס ותומכיהם הוציאו שם רע למושג "השפעה", כשבמקום למשוך את המערכת הפוליטית הישראלית לכיוון תפישת העולם השוויונית שלא מוכנה להשלים עם עליונות יהודית, הם דווקא ויתרו והצטרפו לימין הישראלי במאמציו להרכיב ממשלה, לפי עבאס, או מטיפים לקבלת המדינה היהודית, לשיטתו של עודה. אלה גישות מתרפסות, שמוכנות לקבל את העליונות והשליטה…  לנוכח הסכנות האלה אין מנוס מפנייה לאו"ם בדרישה להגנה על הפלסטינים בישראל….", פרופ' אסעד גאנם, הארץ, 16.5.21 ♦

"יש אצל ערביי ישראל דור שהוא לא פה ולא שם, הם לא סופרים את ההנהגה". ד"ר מיכאל מילשטיין, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) במרכז הבינתחומי הרצליה, מסביר מה גרם לדעתו להתפרצות הגדולה אצל ערביי ישראל ומה צריך להשתנות בהתנהלות מול חמאס. ראיון….רבים טוענים שהבעייה הקשה יותר היא מול ערביי ישראל. "זה סיפור אפילו יותר גדול מעזה. מאז אוקטובר 2000 לא הייתה תסיסה כל כך דרמטית בהקשר של ערביי ישראל, על רקע מה שקורה בזירה הפלסטינית. מה שקרה לנו בלוד, זה סוג של התפרצות של המון תופעות מאוד עמוקות בחברה הישראלית, שהרבה שנים היו חבויות והתפרצו. יש לנו בעיה גדולה של צעירים ש- 30% מבני 18-24 לא לומדים ולא עובדים, הם לא סופרים את ההורים שלהם, ההנהגות והשייחים. הם לא מוצאים את עצמם והם אלו שעושים בלאגן בכל הארץ. זו לא בעיה רק שלנו, אלא בעיקר של החברה הערבית. זה דור שהוא לא פה ולא שם, הם לא ערבים ולא ישראלים, הם לא מסורתיים ולא מודרניים. חוץ מזה יש בעיה מאוד קשה של העדר משילות, אין דין ואין דיין בעיקר אצל הבדווים. ויש בעיה קשה על רקע המתח, האלימות והפשיעה בחברה הערבית. וזה קשור לעובדה שאין הנהגה. זה לא סתם שאנחנו מחפשים את כל חברי הכנסת הערבים. אין גינוי, אין אמירה, כלום. וחלק גדול מהיהודים יזכרו את זה כשהם ידברו על דו קיום. הבעיה הגדולה של מי שלא דיבר, זה שאין להם השפעה על הרחוב הערבי והצעירים לא ממש סופרים אותם"., מזל טלבי לוי, צומת השרון, 14.5.21 ♦

לשים גבול: כפתור ההשמדה העצמי של ערביי ישראל. ישראל הציונית עומדת כרגע בפני רגע היסטורי נוסף שבו עליה להתנער מפוזיציית ההכלה. מאת   ד"ר דורון מצא (לשעבר בשב"כ, כיום חוקר במרכז לביטחון לאומי), מקור ראשון, 13.5.21,  ב׳ בסיון ה׳תשפ״א

אין מנהיגות ערבית אפקטיבית. לחברה הערבית מותר למחות, אך לא לגלוש לוונדליזם ובפגיעה בחפים מפשע • המנהיגים במגזר צריכים להסיק מסקנות בנוגע לתפקיד שהם ממלאים, ג'לאל בנא, ישראל היום, 12.5.21 ♦

התפרעויות ערביי ישראל: "הזרם הקיצוני גדל, המדינה חסרת אונים". ההסלמה האחרונה במצב הביטחוני הוציאה את ערביי ישראל לרחובות, והעלתה גם את הסכסוך הפנימי לסדר היום • כישלון של המדינה לאורך שנים והדרת החברה הערבית או זעם נקודתי על התנהלות המשטרה – מה גרם לאזרחים לשרוף מכוניות וליידות אבנים? • ראש העיר אום אל-פחם: "התסכול צריך לצאת באיזשהו מקום", כרמל ליבמן|אור רביד|N12| פורסם 11/05/21 ♦

תפסיקו לפחד מהנכבה. "…אמי נהגה לספר לי על התושבים הקודמים בקרקעות האלה [סביב רמת השרון] : במזרח הכפר אבו קישק, שעל אדמותיו הוקמו מפעלי התעשייה הצבאית ושכונת מורשה; וממערב הכפר ג'ליל, שתרם את שמו לצומת גלילות… ההסבר הזה לנטישת הערבים — כאילו פינו את השטח בהתלהבות ובהוראה מלמעלה — היה מקובל בישראל בשנות ילדותי…. כבר באמצע ספרו של מוריס הבנתי, שהסיפור של תש"ח לא מתמצה בוויכוח על "ברחו או גורשו", אלא בהחלטה למנוע את שיבת הפליטים ולהפקיע את אדמתם להתיישבות יהודית… אי אפשר להבין את היחסים בין יהודים לערבים בארץ, את הסכסוך הישראלי־פלסטיני ואת המאמצים הכושלים לפתרונו, ואפילו את המגעים הקואליציוניים העכשוויים עם מפלגות החברה הערבית, בלי לצלול להיסטוריה של 1948…מדינה לא צריכה לברוח מעברה, גם כשלא נעים לעסוק בו ועולות ממנו שאלות מוסריות קשות…", אלוף בן (עורך "הארץ"), 30.4.21 ♦

ליד המדרגות ברחוב עבאס, שהפליטים ירדו בהן ולא חזרו. הסיורים של "אוטובוס חיפה-ביירות" נועדו ללמד על ההיסטוריה של הנכבה בחיפה. המבקרים הלכו ברחובות ושמעו מהתושבים הנוכחים על הקשר שלהם עם התושבים המקורים של הבתים. "חלום השיבה לא נגמר", אמרו שם, מאת: סוהא עראף, שיחה מקומית,  26.4.2021 ♦

"סיפור עכאא'י" והגבול שבתוך התודעה. איאד ברגותי מעניק לקוראי הרומן ההיסטורי שלו, שזכה בימים אלה לתרגום עברי, הזדמנות לבקר בחברה הפלסטינית בשנות הארבעים של המאה העשרים. בראיון מספר ברגותי על חופש ספרותי ועל הציפיות שלו מהקורא העברי, שניגש אל הטקסט מתוך הכחשה של הקיום הפלסטיני, יונית נעמן, העוקץ,  22.04.21 ♦

עמי יודע את עברו. אתמול צוין יום הנכבה של חיפה, העיר שבה נולדתי ובה אני מתגורר עד היום. כשאני הולך ברחובות חיפה, איני יכול שלא לחשוב על האנשים שחיו בבתים הנטושים… העקורים והפליטים של חיפה הם בני עמי, ביניהם שכני ובני משפחתי, ואסונם הוא חלק מהסיפור המכונן של העם הפלסטיני כולו…. את האסון הזה מצפים מאתנו לשכוח כבר 73 שנים…", חה"כ איימן עודה, הארץ, 23.4.21 ♦

הדור השלישי לנכבה לוקח בעלות על הזיכרון והזהות הלאומית. בתגובה להחלטה של הנהגת העקורים להסתפק גם השנה בתהלוכת שיבה וירטואלית, צעירות וצעירים פלסטינים הובילו שורה של אירועים יצירתיים והמוניים בכפרים ההרוסים ושלחו מסר ברור להנהגה הוותיקה: הגיע הזמן להעביר את השרביט,  סמאח סלאימה, שיחה מקומית,  19.4.2021 ♦

"יאנסו לך את הילדה, קחי אותה ולכי!" סיפור הנכבה של סבתא שלי. את סיפור הנכבה של סבתי שמעתי בחלקים, כי כל פעם שהתחילה לספר תקפו אותה כאבים בחזה והפסיקה. אחרי מסע באוניה למצרים, מפגש עם עבד אלנאצר ושהות קצרה בעזה, היא ואמה חזרו לבית הרוס ולעיר אחרת לגמרי, מאת: איאת אבו שמיס, שיחה מקומית,  15.4.2021 ♦

עדים דוממים: בתי הספר בכפרים הפלסטיניים הנטושים. כמו הסיפור הציוני, גם הסיפור הפלסטיני אינו רק איבה ומלחמות. בתי הספר הפלסטיניים, שעומדים עדיין על תילם ברחבי הארץ, מעידים על סיפוריהם של ילדים שזוכרים כיצד ציירו בננות וגנבו תאנים. אין צורך לפחד מהסיפורים, רק לפתח את שריר האמפתיה, מאת: גיל גרטל, שיחה מקומית,  14.4.2021 ♦

"יש פה ניסיון לשנות את המונופול היהודי על השלטון". בזכות עבאס, בזכות עודה, בזכות המו"מ הקואליציוני: בשנה האחרונה הפך הציבור הערבי לאחד השבטים במדינת ישראל, אומר עו"ד אמיר פאח'ורי. אלא שעתה נציגי החברה הערבית צריכים להכריע אם הם נותרים בשטייטל שדואג לענייניו, או שהם כוח שרוצה להשפיע על כלל הישראלים. עצמאות מחשבתית: פרויקט מיוחד, מורן שריר, 14.4.21 (ערב יום העצמאות) ♦

הנכבה בספרות הפלסטינית החדשה: למי שייך הזיכרון? ספר חדש תוקף את התפיסה שצריך להתבסס על הזיכרונות כדי "להגדיר את הבעיה הפלסטינית" ואת הצביעות הלאומית והבין-לאומית כלפיה, דרך דמותו של זקן שמסרב באגרסיביות לדבר על זיכרונותיו מהנכבה… נושא זה עומד במרכז "תפסן החול"  (قابض الرمل – The Sand Catcher),  ספרו החדש על עומר ח'ליפה – כותב פלסטיני ופרופסור לשפה ולספרות ערבית באוניברסיטת ג'ורג'טאון, מאת: נטע איפרגן, שיחה מקומית,  14.4.2021- ראו גם כאן, "גנבי הזיכרון": מי הבעלים של הנרטיב הפלסטיני? נטע איפרגן, הפורום לחשיבה אזורית, 29.3.21 ♦

לשרת את הנצח או את הרגע? הדרמה של מיעוט לאומי. מנצור עבאס אינו הראשון • ציבורים שמצאו עצמם במדינת לאום לא-להם מבלי שזזו אף מילימטר כבר התחבטו בשאלה, ולרוב לא מצאו תשובה, יואב קרני, גלובס, 07.04.2021 ♦

הקול הערבי. שיחה עם מוחמד דראושה, מנהל תחום שוויון וחברה משותפת במרכז גבעת חביבה, על הכוח של המפלגות הערביות ברגע הפוליטי הנוכחי, על יִשְׂרְאֵלִיּוּת ועל הבעיה של מנסור עבאס, …" "המילה שינוי מגדירה יותר מכל את מה שעובר על החברה הערבית בישראל", מסביר דראושה. "זו חברה שחיה עד כה בשוליות כפולה. מצד אחד בשוליים של הישראליות. מצד שני, בשוליים של הזהות הפלסטינית. זו התובנה של אוסלו. תקום מדינה פלסטינית, אבל לא באיכסל, הכפר בו אני חי, ולא בנצרת או בתרשיחא…", יואב רימר, דבר ראשון, 01.04.2021 ♦

את הערבים בישראל לא קונים בכסף. "…כוחה של הרשימה המשותפת היה נעוץ באווירת האחדות שהפיצה בקרב הציבור הערבי על כל זרמיו ודעותיו הפוליטיות. היא התעלתה מעל המחלוקות המפלגתיות הצרות למען האחדות הרחבה. היא גם משכה תשומת לב בינלאומית למאבקנו המתמשך, וגם עוררה את החברה הישראלית מתרדמתה והבהירה כי הבעיה איננה רק הזנחה ואפליה בחלוקת תקציבים, אלא שאלה לאומית שמתעלמים ממנה. נותר לנו אפוא לבקש רק דבר אחד ממנהיגי הרשימות שלנו: אל תרחיבו את הקרע. הפסיקו את ההתנצחויות ההדדיות. אל תתפתו להשמצות ולשיסוי אישי או סיעתי. עלינו להתמקד בפעולה סביב הנושאים החשובים באמת: מי אנחנו, מה נדרש לנו, ואילו ערכים ומטרות אי אפשר לקנות בכסף.", סוהיל כיוואן הוא עיתונאי וסופר פלסטיני אזרח ישראל. המאמר המלא התפרסם באתר "ערבּ 48". גרסה מקוצרת זו מתפרסמת בחסות פרויקט "אופק", המשותף למכון ון ליר, הפורום לחשיבה אזורית ומרכז אעלאם. תרגום מערבית: אריה גוס, YNET, 14.3.21 ♦

האליטה בחברה הערבית חייבת לקחת אחריות על קידום שאר הקהילה. לא יתכן שחלק ניכר מהחברה לא מגויס לפתרון בעיות היסוד של החברה הערבית בישראל • החברה הערבית על שלל גווניה יכולה לצמוח ולהתפתח באמצעות כוחותיה הפנימיים שהיא בנתה לעצמה למרות כל המאמצים שהושקעו בדיכוים, ד"ר מנאל שלבי, גלובס, 12.3.21 ♦

בין גלות לגלות. מחמוד דרוויש חי בגלות והשתוקק אל המולדת. סמיח אלקאסם נשאר במולדת אבל הרגיש כלוא. חילופי המכתבים בין שני המשוררים הגדולים יוצאים עכשיו בתרגום לעברית. ראיף זריק על ההתכתבות והרלוונטיות שלה לקורא העברי היום…כתיבתם של השניים, בכל סוגה, נושמת את המולדת ואת הפוליטיקה, ובשעה שכל אחד מהם מבקש לספר את סיפורו האישי, הוא מוצא את עצמו מספר גם את הסיפור הקולקטיבי…", מאת ד"ר ראיף זריק, שיחה מקומית,  1.3.2021 ♦

עיון מחודש בשאלת ה"ערבי הישראלי": מפוליטיקה של חשד לפוליטיקה של זהות ומוסר. את אחד האתגרים הקשים העומדים בפני הפלסטינים אזרחי ישראל מציבים מי שמדהים כערבים־ישראלים אך לא כפלסטינים. שאלת היחס אליהם אינה חדשה, אבל ערב הבחירות הנוכחיות, היא עולה ביתר שאת. האם בחירתם שגויה? האם היא תוצר של תודעה כוזבת? ואולי יש אפשרות שלישית שמחלצת אותה מהמגרש של הפטרונות וההתנשאות? אמיר פאח'ורי, הפורום לחשיבה אזורית, 22.2.21 ♦

מעגל הדמים: איך הפך שלטון החמולות מפתרון לבעיה? החמולות היו הקהילה שסיפקה את התמיכה הכלכלית והרגשית לה נזקקו רבים. עם השנים נכנסו לתמונה גורמים כמו עוני, זליגת נשק לרחוב הערבי, עבריינים והיעדר אכיפה – והפכו את סכסוכי החמולות לסכנה ממשית לחיי אדם. אז איך יוצאים מזה? | סדרת הכתבות "חמולות" – החל מהשבוע הבא בחדשות הערב בכאן 11, ריאד עלי, 06 בפברואר 21>> הכתבה הראשונה – טורען (7.2.21) ♦

"הספרות הערבית היא אבן שואבת לקולות מרובי מסרים". שתי הסנוניות הראשונות בסדרה "9 ירחים" של הוצאת אפיק שונות מאוד זו מזו. העורכת רים ע'נאיים מספרת בריאיון על הספרות הערבית העכשווית ועל הרצון למצוא את הדרך אל קוראי העברית…"ספרות ערבית אינה רק הספרות שנכתבה בשפת אמי, אלא היא קיבוץ של זהויות ושל גלויות, אבן שואבת לקולות מרובי מסרים, בעלת יכולת להיפתח לפצעי המלחמות והאסונות, לתמורות של החברות הערביות, לקיומו הבעייתי של האדם ולשסעים שבנפשו. ..", עלית קרפ, הארץ, 4.2.21 ♦

לפרק את הנכבה: האם הפלסטינים אכן נלחמו בתוכנית החלוקה? בדיון הפנים-ישראלי שורר קונצנזוס לפיו הפלסטינים כקולקטיב בחרו לצאת למלחמה נגד תוכנית החלוקה, ולכן האחריות לבעיית הפליטים היא בראש ובראשונה שלהם. אלא שהמחקר מראה עובדות אחרות. ההצבעה עליהן חשובה גם על מנת לפרק את המיתוס וגם את הדה-הומניזציה הגורסת שהפלסטינים הם המון חסר זכות בחירה… מרבית הפלסטינים שברחו, הוא קובע, עשו זאת בגלל בגלל פעולות האיבה, כלומר בעקבות ההתקפה של הכוחות הישראליים, פחד מפני התקפה כזאת, או איומים בהתקפה כזאת אם הפלסטינים לא יעזבו. …", ד"ר שמואל לדרמן, הפורום לחשיבה אזוריץ, 26.1.21 ♦

תנו לפרח, לדבורה, לנשיקה, לחיוך המנצנץ בעיניים, את זכות הדיבור. תמיר שורק, סוציולוג ישראלי מאוניברסיטת פן סטייט בארה"ב, כתב ביוגרפיה של תאופיק זיאד, מי שהיה ראש עיריית נצרת וחבר כנסת במשך קרוב לעשרים שנה, ומשורר ששיריו חוללו סערה בקרב ערבים ויהודים כאחד [Tamir Sorek, The Optimist: A Social Biography of Tawfiq Zayyad, Stanford University Press, 2020], רון גרליץ, הארץ, 19.1.21 ♦

נתניהו לא לבד: גם שלטון מפא"י ידע לנצל את המצביעים הערבים בקמפיין הבחירות. מסמך מדיון של אנשי הממשל הצבאי לקראת הבחירות לכנסת השלישית, מעלה ניסיון להשפיע על מצביעים ערבים לתמוך במפלגות החסות של מפא"י. פחות מעשור לאחר מכן, ב-1863, מפא"י מסרה כי הטענות לניצול הממשל לצרכיה כוזבות – אך המסמך מוכיח אחרת, עופר אדרת, הארץ, 15.1.21 ♦

"סוחר בערביי ישראל": זעם על בחירת ברכה ליו"ר ועדת המעקב. ברשימה המשותפת בירכו על זכייתו של חבר הכנסת לשעבר, שהיה היחיד שהגיש מועמדות לתפקיד. אולם מהרחוב נשמעו קולות שונים… ח"כ לשעבר מוחמד ברכה, שמחזיק בתפקיד מאז 2015, נבחר שוב ברוב של 87 אחוזי הצבעה, מאחר שהיה האדם היחיד שהגיש מועמדות לתפקיד. יו"ר רע"מ מנסור עבאס, שנחשב בתקופה האחרונה לילד הרע של החברה הערבית, שקל להריץ מולו את הח"כ לשעבר מסעוד ע'נאים, אבל בסופו של דבר נמנע מכך…עוד לפני קיומן של הבחירות, נשמעה התנגדות למועמדותו הבודדת של ברכה, בטענה שזו פוליטיקת מקורבים בה המועמדים דואגים לעצמם על חשבון החברה הערבית. מי שעמד בראש המתקפה היה עלי סלאם, ראש עיריית נצרת..",  מאת  אסף גבור, מקור ראשון,  ה׳ בטבת ה׳תשפ״א (20/12/2020

ללא מתחרים: מוחמד ברכה נבחר ליו"ר ועדת המעקב של הציבור הערבי. הוועדה התכנסה בנצרת ובחרה פה אחד את ברכה, שהיה המועמד היחיד לתפקיד, לקדנצייה שנייה. ברכה היה בעברו חבר כנסת מטעם חד"ש ונחשב לאחד מהדמויות הבולטות במפלגה עד היום. משימתו הראשונה – איחוד השורות לאור הקרע ברשימה המשותפת עם מנסור עבאס..המועצה, בת 62 חברים, כוללת את חברי הכנסת של המפלגות הערביות, ראשי הרשויות הערביות ונציגי תנועות וציבורים שונים. ברכה היה מועמד יחיד ומוסכם על רוב המפלגות וועד ראשי הרשויות הערביות…", יואב איתיאל, וואלה, 20.12.20 ♦

ההשתלבות ניצחה את חזון האוטונומיה. בסוף השבוע יתקיימו הבחירות לתפקיד יו"ר "ועדת המעקב העליונה לציבור הערבי בישראל". היו"ר הנוכחי, ח"כ לשעבר מוחמד ברכה, מהבולטים במנהיגים הפוליטיים בישראל ויו"ר חד"ש בעברו, יתמודד מול ח"כ לשעבר מסעוד גנאים, איש חינוך, חבר התנועה האסלאמית הדרומית. ההכנות לבחירות לראשות הוועדה מתקיימות כמעט במחשכים, בפגישות אישיות ובלי קמפיינים ויח"צ, אולם מעליהן מרחף סימן שאלה לגבי מהותה ותפקידה של ועדת המעקב העליונה…. למרות שבמישור ההצהרתי חברי הוועדה נאמנים לייעודה המקורי – לגבש את תודעת הזהות הלאומית של המיעוט הערבי, ולמרות גורמים שעדיין תולים בה ציפיות שתהפוך "קרש קפיצה" רעיוני וארגוני לדרישה לאוטונומיה, מגמת ההשתלבות בחברה הישראלית ניצחה את הנטיות הבדלניות. אוטונומיה והשתלבות לא הולכות יחד..", ג'לאל בנא, ישראל היום, 16.12.20 ♦

בין תודעה לאומית להוויה אזרחית על הריאליזם הפוליטי של הפלסטינים בישראל, פרופ' אמל ג'מאל, מכון וולטר ליבך לחקר הדו־קיום היהודי־ערבי, אוניברסיטת תל אביב, 2020 ♦

הפלסטיניזציה של המרחב הציבורי הערבי בישראל. בגיליון מיוחד של צומת, מיכאל מילשטיין מנתח את העיצוב המחודש של המרחב הציבורי שבו חיה ופועלת החברה הערבית בישראל. עיצוב זה כולל מונומנטים ואתרי הנצחה, שיוּם רחובות, טקסים והנצחה עממית, המגלים את זכרם של אירועים, אישים ומושגים בעלי חשיבות בהיסטוריה הפלסטינית. ד"ר מיכאל מילשטיין, צומת המזרח התיכון, מרכז דיין, אוניברסיטת תל אביב, 19.11.20 ♦

הנכבה – ביזת הרכוש:

דור בוזזי תש"ח. "..עם כל הכבוד לייסורי המצפון שתקפו את בן־גוריון, הביזה היא כסף קטן לעומת הגירוש ההמוני, הריסת מאות כפרים וכיסויים ביערות. .. הספר של רז ממוטט לדעתי את הנרטיב הציוני, לפיו היהודים באו לארץ ללא עם. דו"ח משנת 1949 מספר על התושבים הערבים שברחו והשאירו מאחוריהם "רכוש עצום במאות ואלפים (של) דירות, חנויות, מחסנים ובתי מלאכה… תבואות בשדות, ופרי בגנים, פרדסים וכרמים". תמוה איך כל הטוב הזה נוצר מעצמו, בלי עם. פלסטין היתה מלאה בכל טוב, פלסטין היתה "זבת חלב ודבש"….", עודה בשאראת, הארץ, 4.10.20 ♦

ביזת הרכוש הערבי במלחמת העצמאות. Looting of Arab Property during Israel’s War of Independence | أدم راز نهب الممتلكات العربية خلال حرب الاستقلال, ד"ר אדם רז הוצאת כרמל, ספטמבר 2020 ♦

הם ראו פסנתרים וכורסאות והעמיסו על המשאיות. כולם ידעו — ושתקו. מקררים וקוויאר, שמפניות ושטיחים: מחקר מקיף ראשון חושף את היקף ביזת הרכוש הערבי בידי יהודים ב-1948, ומסביר מדוע קבע בן־גוריון ש"רוב היהודים הם גנבים". ההיסטוריון אדם רז, שאסף עדויות מעשרות ארכיונים, מתעקש שמדובר במקרה ייחודי שהשפעותיו מורגשות עד היום, עופר אדרת, הארץ, 1.10.20 ♦

איפה החברה הערבית במחאת בלפור והדגלים השחורים? – ראו בהמשך   ♦

עדויות קוראי הארץ מ-1948 (תגובות למאמרים), 2.10.20 ♦

20 שנה לאירועי אוקטובר (תמונה: מישל דוט קום):

  • היום בו נמנעה בחיפה שפיכות דמים. בחזרה לאירועי אוקטובר 2000: כך פוזרה ההפגנה הגדולה בוואדי ניסנאס בחיפה.  שיחזור מדוקדק של הפגנה סוערת אחת, בימי ההפגנות האלימות של אוקטובר 2000, מלמד שהידברות היא אפשרות לא פחות טובה מהפעלת כוח משטרתי | משחזרים: המפגינה, עד הראייה, מפקד תחנת המשטרה, ראש העירייה וחבר הכנסת. דוח ועדת החקירה מעורר מחלוקת, מאת שי ניר , דבר ראשון, 30.10.2020 ♦
  • 20 שנה לפרעות אוקטובר 2000, והתעמולה נמשכת. היהודי אשם תמיד. איך זה, שגם כשעשרות אלפי ערבים ישראלים קמים על מדינת ישראל ועל אזרחיה היהודים, במפגן אלימות שלא נראה כמותו מאז קום המדינה, הם עדיין נתפסים כקורבנות? קלמן ליבסקינד, מעריב,  24/10/2020 ♦
  • אליק רון ואוקטובר 2000: אז כהיום. אירועי אוקטובר 2000 אינם בבחינת תאונה או מחדל. ההיגיון של הפקודה שניתנה אז מערער את רעיון האזרחות, ומניח כי הפלסטינים הם אויבים במהותם. עשרים שנה אחרי, אין לקחים, אין חרטה, והריגתו של פלסטיני, לא משנה מאיזה צד של הגדר, לעולם לא תוכר בישראל כעבירה פלילית, עדן טאטור (עדאלה), העוקץ, 12.10.20 ♦
  • 20 שנה חלפו, והציבור הערבי מסרב לסלוח: "מי שנתן הוראה לירות הוא פושע מלחמה". גל המחאה של ערביי ישראל באוקטובר 2000 שטף את הארץ. המפגינים חסמו כבישים, הציתו צמיגים, יידו אבנים והתעמתו עם שוטרים. המחאה, שבה נהרגו 14 מפגינים, הייתה לקו השבר ביחסי המגזר הערבי והמדינה. הכעס בוואדי ערה נשאר: "כשאנשים מפגינים הם לא חושבים שימותו", חסן שעלאן, סיון חילאי YNET,  10.10.20 ♦
  • אירועי אוקטובר 2000 ומהומות יום האדמה 1976 – הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו? ד"ר דורון מצא טוען כי המהומות האלימות ביום האדמה בשנת 1976 ובאירועי אוקטובר 2000 נבעו מאותו זרם עומק בקרב ערביי ישראל – הרצון לעצב מחדש את מודל היחסים בין המדינה היהודית לבין המיעוט הערבי בתוכה, ד"ר דורון מצא, דיומא, 7.10.20 ♦
  • אוקטובר 2000 עלול לחזור. "… אין להכחיש: בשני העשורים החולפים נעשו צעדים עצומים, על ידי כל הממשלות שכיהנו מאז, לשלב את האזרחים הערבים במשק ובכלכלה… החברה בישראל הולכת ומתגזענת, הולכת ומתיימנת. גזענות האזרחים מחוזקת ומחזקת את גזענות נבחריהם, והציבור הערבי מוכה ומושפל פעם אחר פעם… מעל כל אלה מרחף הכיבוש בגדה המערבית והמצור על עזה..", ד"ר ת'בת אבו ראס ואמנון בארי סוליציאנו (עמותת יוזמות אברהם), הארץ, 8.10.20 ♦
  • החברה הערבית בין אוקטובר 2000 לקורונה. להתמודדות עם המגפה הגיעו הערבים בישראל כשהם בשיאו של משבר אמון – פוליטי, אזרחי, חברתי וזהותי. השורשים שלו נעוצים ב-12 ההרוגים…את המאורעות הללו אפשר לסמן כשבירת אמון הדדית ונקודת שפל במערכת היחסים בין המדינה לבין אזרחיה הערבים, והם גרמו בשני העשורים האחרונים להאצה של כמה תהליכים סותרים באופיים ובמהותם…", עו"ד רסול סעדה, YNET,  07.10.20 ♦
  • 20 שנה לאירועי אוקטובר 2000 | השוויון נראה רחוק מתמיד | דוח חדש. בחלוף 20 שנים אי-השוויון נותר כשהיה, ואף התרבו גילויי הגזענות וההדרה. כך פערים בבריאות, בחינוך, בתשתיות וחסמים רבים, מונעים השתלבות מלאה של החברה הערבית במרחב הציבורי. עמותת רופאים לזכויות אדם, 30.9.20 ♦
  • "מתפללת על קברו, בוכה ומחכה למותי". אימהות חללי אוקטובר 2000 מדברות. עשרים שנה אחרי ששכלו את בניהן, שלוש אימהות מדברות על האובדן האישי שהפך לסמל לאומי, על המאבק היום-יומי לחיות עם הכאב ולא להתפרק, על הזעם, ועל הפחד מפני אוקטובר 2000 נוסף, מאת: סוהא עראף, שיחה מקומית,  6.10.20 ♦
  • וובינר שיחה מקומית: מאוקטובר 2000 עד הרג אבו אלקיעאן – לצפיה באורלי נוי בשיחה עם מנכ"ל עדאלה, עו"ד חסן ג'בארין. 5.10.2020 ♦
  • עדאלה: להעמיד לדין את האחראים לפגיעה באזרחים באוקטובר 2000. בהצהרה שדרישותיה אומצו על ידי ועדת המעקב העליונה קורא המרכז להקים ועדה עצמאית שתבדוק את כשלי חקירת אירועי אוקטובר 2000, שבהם נהרגו 13 אנשים ונפצעו מאות, ותמליץ על הגשת כתבי אישום נגד האחראים. "מדיניות רשויות אכיפת החוק מסכנת את חייהם של אזרחים פלסטינים", מאת: שיחה מקומית,  4.10.20 ♦
  • בן 17. כדור בודד בצוואר מטווח אפס. השוטרים אמרו: "אתם יכולים לקחת אותו". אסיל עאסלה, נער בתנועת "זרעים של שלום", נורה למוות באירועי אוקטובר. כעבור 20 שנה, 16 אלף עמודי פרוטוקול ומאות עדויות, המדינה עדיין לא יודעת להגיד מי ירה ומה קרה שם. משפחתו מדברת לראשונה על השכול, התסכול והמדינה שהתנכרה להם: "פצע מדמם של כל העם הפלסטיני", יואב איתיאל, וואלה, 2.10.20 ♦
  • "הייתי פועל אותו הדבר": 20 שנה אחרי מהומות אוקטובר, אליק רון לא מתחרט. שני עשורים לאחר שמהומות אוקטובר הביאו לסופה של הקריירה שלו כמפקד מחוז הצפון של המשטרה, ניצב בדימוס רון לא מתחרט על הדרך שבה התנהל באירועים הקשים, אייל לוי, מעריב,   03/10/2020 ♦
  • "היה ברור שמשהו יוצא משליטה, בלי מקום לביקורת": בחזרה לאירועי אוקטובר 2000. השר לשעבר מתן וילנאי, שעמד בראש הוועדה לענייני ערביי ישראל, הוזעק במהלך צום יום הכיפורים. שרת הקליטה יולי תמיר, שמעה מסטודנטים כי המשטרה מבצעת ירי חי לעבר מפגינים. 20 שנה לאחר המהומות, השניים חוזרים לרגעים שהעמיקו את השבר בין האוכלוסייה הערבית למדינה, אלי אשכנזי, וואלה, 3.10.20 ♦
  • פצע שעוד לא הגליד: בחזרה לרגעי האימה של אירועי אוקטובר 2000. זו הייתה תקופת חגים לא רגילה, והמתח שהיה באוויר התפתח מהר מאוד לאירועי דמים שעיצבו מחדש את היחסים בין הציבור הערבי בישראל למוסדות המדינה והציבור היהודי | יואב קרקובסקי חוזר אל אירועי אוקטובר, אותם סיקר ככתב צפון ברשת ב, יואב קרקובסקי, כאן חדשות, 02 באוקטובר 2020 ♦
  • מורשת שיטור קולוניאלי: חסינות מעונש על הרג פלסטינים. קשר ישר נמתח בין העובדה שאף שוטר לא הועמד לדין על הירי ב-13 מפגינים פלסטינים באוקטובר 2000, למרות המלצת ועדת אור, ובין אי העמדה לדין של מי שירה ביעקוב אבו אלקיעאן, והוא נמשך מ-1948 עד היום. 20 לאוקטובר 2000, כתבה שנייה בסדרה, מאת: סוהאד בשארה , שיחה מקומית, 1.10.20 ♦
  • אירועי אוקטובר — 20 שנים של טיוח. "…רצה הגורל שכניסתי לעולם זכויות האדם תהיה בעקבות הריגתם של 13 צעירים פלסטינים, שנורו על ידי אנשי המשטרה במשולש ובגליל בדיוק לפני 20 שנים…  בחלוף 20 שנים מאותם אירועים אפשר לסכם, כי אם יש דבר שמוצה ונשחק בכל המאבק הזה הרי זה האמון בכלי המשפטי להשגת צדק לקורבנות..", עו"ד עביר בכר, הארץ, 2.10.20 ♦
  • פתאום שוטרים וחיילים מהשטחים היו אצלנו בבתים וברחובותعن أكتوبر وعن جيلي. "…הייתי בת 16 כשהבנתי שאני קודם כל פלסטינית.. למרות שהייתי עד אז נערה שקטה, באותם ימים מצאתי קול… הודעתי לאבא שלי שאני שובתת. רציתי לצאת לרחובות, להשתתף במחאה. רבתי אתו, אבל הוא פחד עלי. .. בשבילי ובשביל רבים מבני דורי, אירועי אוקטובר לא נגמרו ב–8 באוקטובר, 2000…", סג'א כילאני (עמותת סיכוי), הארץ, 2.10.20 ♦
  • 20 שנים לארועי אוקטובר. לוועדת אור היו ארבע המלצות– שתיים יושמו ושתיים לא. ואיך זה קשור להסתה הממשלתית היום נגד המפגינים ?…אסור לתת לשלטון להצליח לסכסך בין הקבוצות במדינה. בימים שחורים בתחילת אוקטובר לפני 20 שנים זה נגמר רע מאוד. אסור שהשלטון יוביל אותנו שוב לימים כאלה, לא בציר היהודי-ערבי ולא בקוי השסע הבוערים האחרים של החברה בישראל. זה יכול להגמר רע מאוד.", רון גרליץ (מנכ"ל סיכוי לשעבר), 1.10.20 ♦
  • 20 שנה לאירועי אוקטובר: ואם ערבים היו מפגינים בבלפור? "…הכיבוש ופרקטיקות הדיכוי המתמשכות היו הלב הפועם, שממנו פרצה המחאה. אין ספק, כי אירועי אוקטובר 2000 עוררו שוב את הקונפליקט בין הזהות הפלסטינית והזיכרון הקולקטיבי של האזרחים הערבים לבין האופי היהודי של המדינה, העליונות היהודית והדמוקרטיה הלאומית. לא צריך הרבה מאמץ כדי להבין, כי לא הופק כל לקח מצד רשויות המדינה בשנים שחלפו מאז אותה מחאה…", חה"כ ד"ר היבא יזבק, הארץ, 1.10.20 ♦
  • רוצים לחתום על הסכם שלום עם אזרחי ישראל הערבים? 20 שנה חלפו מאז ההפגנות שבהן נרצחו 13 בני אדם באוקטובר הנורא, והמדינה לא שינתה מאז את יחסה לאזרחיה הערבים. ישראל חייבת לחתור לשלום איתנו עוד לפני הנורמליזציה עם מדינות המפרץ, בהסכם המבוסס על סעיף אחד – כל האזרחים שווים, חה"כ ד"ר אחמד טיבי, 1.10.20 ♦
  • בחברה הערבית דורשים לפתוח מחדש את תיקי החקירה מאירועי אוקטובר 2000. בארגון עדאלה ובמרכז מוסאוא קראו לבחינה מחודשת של תיקי השוטרים שירו למוות ב-13 אזרחים, ונסגרו בידי מח"ש. בנוסף הם דורשים להקים ועדה שתבחן את כל התיקים שנסגרו מאז, לאור ההתפתחויות בפרשת אום אל-חיראן. "מערכת שיטתית של מתן פטור גורף מענישה הנובעת מיחס מפלה", יואב איתיאל, וואלה, 1.10.20 ♦
  • 20 שנה אחרי אירועי אוקטובר, משפחות ההרוגים עדיין דורשות צדק. על רקע הגילויים בפרשת אום אל-חיראן, המשפחות מבקשות להקים ועדה שתבחן מדוע איש לא הועמד לדין על חלקו בהרג 13 אזרחים ערבים. יו"ר ועדת המעקב: "לפני עשרים שנה ירו בצעירים ערבים והשבוע מגבילים הפגנות. מי שלא רואה קשר בין הדברים עיוור", ג'קי חורי, הארץ, 1.10.20 ♦

היוזמות העצמאיות שמנסות להחיות את התרבות הפלסטינית בחיפה. הפלסטינים בישראל מסרבים להיכנע לדיכוי התרבותי הממסדי, ובתגובה מקימים מוסדות תרבות עצמאיים שמבטאים את זהותם. אחד מהם הוא עמותת התרבות הערבית, שמנכיחה את התרבות הפלסטינית במרחב הציבורי דרך הקרנת סרטים ישנים, מאת: סוהא עראף , שיחה מקומית, 22.9.20 ♦

ראש עיריית טייבה יושב תחת "מפת פלסטין". שועאע מסראווה: "טייבה וקלקיליה הן חלק בלתי נפרד מפלסטין"..כשביקשנו הסברים לגבי המפה, אמר ראש העיר: "המושל של קלקיליה וחברי המועצה של העירייה באו לברך אותי כשזכיתי בבחירות, והביאו לי את המתנה הזאת של מפת פלסטין. הם רואים בתושביי טייבה בני עם אחד וחלק בלתי נפרד מפלסטין, אז הם הביאו את זה כמתנה".,  מאת  אסף גבור, מקור ראשון,  ד׳ בתשרי ה׳תשפ״א (22/09/2020 ♦

נס ציונה – עיר עם לב של כפר ערבי. "…למרות הנרטיב הציוני הנהוג על העלייה הראשונה והמושבות – נרטיב השממה, חיטוטי ארכיון מספרים סיפור מורכב יותר. בין ראשון לציון לנס ציונה התקיימו מספר כפרים פלסטיניים של פרדסנים ובעלי מלאכה. הגדול באזור נשא את שם העמק – ואדי חנין – ונמצא היכן שהיום נמצאת שכונת ״שיכון אזרחי״ בדרום נס ציונה. הכפר המשמעותי ביותר לסיפורנו הוא סרפנד אל ח׳רב, שנמצא בשכונת יד אליעזר העכשווית בצפונה של העיר….במשך שנים, נס ציונה – בהיותה מושבה פרטית שאינה שייכת לברון רוטשילד – הייתה היחידה באזור שהעסיקה תושבים פלסטינים בפרדסיה, זאת על אף מספר לא מבוטל של דיווחים על רציחות יהודים…", גור זומר, כלכליסט, 20.9.20 ♦

המאבק על "האסי":

  • נזכור את הסאח'נה ולא נוותר על האסי. כמי שגדל בפרדיס ונאלץ להתגנב לחוף דרך קיבוץ נחשולים, יאסר אבו ערישה מכיר היטב את חמסנות הקרקעות והטבע הקיבוצית. מאז ומעולם הוא מקווה שנוכל לבנות עתיד משותף, בלי לשכוח את העבר המדמם. היום הצטרף בגופו למאבק על נחל האסי ואף זכה לטבול במימיו משיבי הנפש, יאסר אבו ערישה, העוקץ,  14.08.20 ♦
  • אולי מהעוול לתושבי בית שאן תצמח הכרה בעוול לתושבי ביסאן. הטרמינולוגיה המצדיקה את הרחקת תושבי בית שאן מנחל האסי-עין אל עאסי דומה לזו שהשתמשו בה להצדקת גזל האדמות מהפלסטינים. כשהנרטיבים מתערערים, זה הזמן להזכיר את העיר ביסאן, שפליטיה מתגעגעים אליה עד היום, מאת: הייא אבו ורדה, שיחה מקומית, 17.8.20 ♦

מאחורי המושג הלבנת נכסי נפקדים. מדינת ישראל חוקקה מיום הקמתה חוקים בתחום הקרקעות, אשר נתנו לה לגיטימציה להלאים ולהלבין "נכסי נפקדים". מעגל הנפגעים הראשון והראשי כתוצאה מכך היה כמובן הפלסטינים, יהודי ארצות ערב והאסלאם היו הקורבנות המשניים, עוזי לויה, העוקץ,  14.08.20 ♦

בליווי מאות תומכים: השיח ראאד סלאח נכנס שוב לכלא בגין הסתה לטרור. ראש הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית הגיע לבית המעצר קישון, שם ישהה במאסר במשך 28 חודשים. כ-200 מתומכיו הגיעו לפתח המקום ועודדו אותו תוך קריאות: "נפדה את אל-אקצא". ח"כ לשעבר זחאלקה: "רדיפה פוליטית, מוציאים מחוץ לחוק את זכות הדיבור", יואב איתיאל, וואלה, 16.8.20 ♦

הפגנות הדגלים השחורים ובלפור 2020:

  • רגב וברקו הזכירו לערבים שהם חייבים להפגין. מתחילת גל המחאה נגד נתניהו יושבים האזרחים הערבים על הגדר וממתינים שהיהודים הטובים יעשו עבורם את העבודה השחורה. זו ירייה ברגל, עו"ד שקיב (שכיב) עלי, YNET,14.10.20 ♦
  • "אנחנו לא השכפ"ץ האנושי שלכם": כל הסיבות להדרת רגלינו מהמחאה. "…בעלי הבית המוחים על אובדן הדמוקרטיה אך למעשה נאבקים על כוח ופריווילגיה ולא על צדק וזכויות, מתעלמים ממי שעבורם ישראל מעולם לא הייתה דמוקרטיה…", תום מהגר, העוקץ,  12.10.20 ♦
  • מה שווה מחאה שמתעלמת מהערבים. "…המחאה הנוכחית חוזרת על טעות שעשה זרם הלא־ימין הציוני ליברלי, זה המכונה "השמאל־מרכז הציוני",..הוא הזניח את המאבק סביב שאלת הזהות הקולקטיבית ומהות המשטר, לטובת שיח של אזרחות אתנו־לאומית דתית והגנה על הקולקטיב והמדינה, והשיח על המשך הכיבוש הלך ונעלם… כמעט כל המפלגות שהתיימרו להציע אלטרנטיבה לנתניהו אימצו חלקים מהשיח שהוא עצמו מציע. .. המחאה הנוכחית, חשובה ככל שתהיה, מושתתת על התפישה שישראל יכולה להיות גם יהודית וגם דמוקרטית, גם כובשת וגם דמוקרטית, גם מדכאת את האוכלוסייה הערבית וגם דמוקרטית…", חה"כ ד"ר אמטאנס שחאדה (המשותפת), האר., 11.10.20 ♦
  • בלי ערבים המחאה לא תצליחلن ينجح الاحتجاج بدون العرب. "…אבל הערבים לא באים. ראשית, כי המחאה נגד ביבי האיש לא מספיק רלוונטית להם, ושנית – כי הם מרגישים לא רצויים…", ד"ר תאתב אבו ראס ואמנון בארי-סוליציאנו (יוזמות אברהם), הזירה – الساحة הארץ, 23.8.20 ♦
  • ערביות וערבים, יאללה להפגין!هلّموا بجماهيركم إلى المظاهرات! זו תקופה ארוכה שאת הגשרים מדן עד אילת צובעים מפגינים ממגוון רחב של הקשת הפוליטית, אך צבע אחד בולט בהיעדרו וזהו צבעו של הציבור הערבי שטועה לחשוב שאין בינו לבין מחאה זו קשר…. אין זו מחאה על מאורע ספציפי אחד. כמרבית ההפגנות שחוללו מהפכות אחרות, זוהי מחאה נגד עוולות מתמשכות מצד שלטונו של נתניהו… לכן, אני פונה לציבור הערבי ואומר, שאנחנו לא מספיק פריווליגים על מנת להימנע מהשתתפות אקטיבית במחאות..", פאדי מקלדה, הזירה – الساحة הארץ, 20.8.20 ♦
  • האמנים הפלסטינים במחאה ראשונה מסוגה בתולדות המדינה. אמנים ועובדים מכל תחומי התרבות צעדו בחיפה במוצ"ש, כדי למחות נגד סגירת המוסדות בגלל הקורונה. אך בפועל המחאה עסקה גם בחיים המורכבים של אמן פלסטיני בישראל, והמשתתפים דיברו על הכרה בתרבות כתחום חיוני בחיי האדם והלאום, ועל בניית מגן תרבותי שיציל את הדור הבא מהאלימות הגואה, מאת: סמאח סלאימה, שיחה מקומית, 10.8.20 ♦
  • הערבי עשה את שלו? מי שהשלה את הציבור הערבי שאפשר לסמוך על גנץ, מתקשה עתה לשכנע את אותו ציבור להגיע בהמוניו לבלפור. אם מובילי המחאה לא יתחילו לפנות אל הערבים ולדבר על מחיר הכיבוש והמלחמות, המאבק ידעך כמו ב-2011…כדי שהמחאה הנוכחית לא תסתיים כפי שקרה ב-2011, ראוי להשקיע מאמץ בבניית סולידריות בין קורבנות ממשלות נתניהו…המפגינים היהודים חייבים להשקיע בבניית האמון מחדש לא רק עם חברי הרשימה המשותפת, אלא גם עם הציבור הערבי, שהרים את הדגל השחור נגד נתניהו כבר מזמן.",  ג׳עפר פרח, המקום הכי חם בגיהנום,  31.07.20
  • יותר מעשרת אלפים מפגינים בבלפור; אלפים מחו בת"א ובקיסריה. "…יו"ר הרשימה המשותפת, איימן עודה, הצטרף למוחים: "לקחתי הפסקה של שעה מחגיגות חג הקורבן כדי להפגין בבלפור. להעיף את נתניהו ואת הדרך הגזענית ומושחתת שהוא מייצג זה הצעד הראשון בתיקון העמוק שנדרש פה"., אלמוג בוקר, חדשות 13, 1.8.20 ♦
  • כמה מאות צעירים דרוזים יצאו להפגין בצומת אליקים נגד נתניהו, ביום חגם. ערן זינגר (טוויטר, ע"פ פאדי מקלדה), 1.8.20 ♦
  • האזרחים הערבים מוכרחים להיות בלב־לבו של השינוי. "…המהפכה הצעירה איננה נגד נתניהו לבדו; היא מעין הבעת אי־אמון בשיטה הדמוקרטית המסואבת בישראל…מרענן ומשובב נפש לראות אלפי צעירים יוצאים בתעוזה ובסיכון עצמי, גם מול זרנוקי המים של המשטרה ומול בריונות הימין הקיצוני, למען מדינה שוויונית וצודקת יותר… כשאני אומר "העם קם", הכוונה היא ל"עם" במובן האזרחי, לא האתני. כן, האזרחים הערבים מוכרחים להיות בלב־לבו של השינוי ההולך ונרקם בימים אלו..", עודה בשאראת, הארץ, 27.7.2020 ♦
  • תנועת המחאה והערבים. הערבים עדיין לא לוקחים חלק בתנועת המחאה נגד ממשלת נתניהו למרות המחיר הכבד שהאוכלוסיה הזאת משלמת… כדי שהמאבק לא יסתיים כפי שקרה ב 2011 ראוי להשקיע מאמץ בבניית סולידריות בין קורבנות ממשלות נתניהו…" ג'עפר פרח (מוסאווא), פוסט פייסבוק, 25.7.20 ♦
  • הציבור הערבי בישראל נותר בשולי המחאה נגד הממשלה. המפלגות הערביות אינן מצטרפות להפגנות, ורבים סולדים מדגלי ישראל המתנופפים בהן ומהגדרתן כא-פוליטיות. ג'מאל זחאלקה: ההתגייסות למחאה צריכה להיות תחת המטריה של צדק לכולם, ולא תחת המטריה הציונית, ג'קי חורי, הארץ, 23.7.20 ♦
  • הציבור הערבי אדיש למחאת בלפור. זה יכול להשתנות. למרות שהמשבר היכה קשה בחברה הפלסטינית בישראל, בין האלפים שצעדו אתמול בירושלים קשה היה למצוא ערבים. אם המפגינים רוצים לחשוב לטווח רחוק, הם חייבים להבין שדין אום אלפחם כדין הרצליה. שילוב אמיתי יוכל להביא שינוי מהשורש, מאת: יאסר אבו ערישה, שיחה מקומית,  22.7.20 ♦
  • תומך בכל המסעדנים ובעלי עסקים הערבים שיצאו לרחובות בחיפה. הערב אצעד עם המפגינים בירושלים. חה"כ איימן עודה, טוויטר, מההפגנה בירושלים, 21.7.20 ♦
  • מסעדנים פלסטינים הפגינו בחיפה: "רוצים לחיות בכבוד". כמאה בעלי מסעדות ובתי קפה מאזור הצפון הפגינו ברחוב בן גוריון בעיר, במחאה על מצבם. המפגינים יוצאים נגד התנהלות הממשלה, ודורשים 100% פיצויים על הנזק שנגרם להם. "ההפסדים שלנו גדולים, והם משחקים בנו כמו כדור", מאת: סוהא עראף, שיחה מקומית,  21.7.2020 ♦
  • יוזמת המחאה היהודית-ערבית של המסעדנים בצפון: "החיים צריכים להימשך". יואב איתיאל, וואלה, 21.7.2 ♦
  • לא טוב לכם? לכו לברלין مش عاجبكم؟ روحوا عبرلين!. "רבים פונים אליי ושואלים, למה האזרחים הערבים לא לוקחים חלק במחאת בלפור? למה אתם לא חלק מהמאבק על "הדומקרטיה? אני אענה לכם כאן,  איפה הייתם כשאנחנו כקולקטיב ערבי במדינת ישראל נזקקנו לכם?… שאלתם את עצמכם מה קורה בחברה הערבית?…", גאדיר אבו האני, הזירה – الساحة הארץ, 21.7.20 ♦
  • הנעלם הגדול של מחאת 2020. "בין מחאת קיץ 2011 לזו של קיץ 2020 מפרידות תשע שנים ומגיפה. אבל יש ביניהן דמיון מעניין…וכמו שאז נעלמו מהמחאה אזרחי ישראל הערבים, גם הפעם הם נותרים בחוץ. אפשר היה לצפות שהחברה הערבית בישראל, הנתונה במצב סוציו־אקונומי קשה שרק הוחמר בעקבות הקורונה, תעוט על ההזדמנות להצטרף לזעקה הציבורית… הייתכן שכל מחאות הציבור הערבי נגד הממשלה תהיינה על רקע פוליטי־לאומי בלבד, או על רקע דתי… מחאות יכולות להיות בסיס מצוין לשילוב – בייחוד כאשר נראים ניצנים של שינויים במפה הפוליטית ואולי אף ראשיתה של התארגנות פוליטית חברתית, שיכולה לטרוף את הקלפים ולשנות את המפה הפוליטית…", ג'לאל בנא, ישראל היום, 21.7.20 ♦
  • טוב שהערבים לא יצאו לרחובות. "…כולם שואלים: למה הערבים לא יוצאים לרחובות ומצטרפים לאחיהם היהודים בגל ההפגנות ששוטף את הארץ, נגד בנימין נתניהו ונגד מדיניותו הכלכלית החברתית, מלבד הניהול הכושל שלו במשבר הקורונה?…. לו היה ערבי אחד מצטרף להפגנה בירושלים, למשל, והיצר הלאומי היה גובר עליו בדמות כאפייה, מסכה בצבע שחור או אדום, זו הכותרת שהיתה יוצאת בוודאי מבלפור, …", עודה בשאראת, הארץ, 20.7.2020 ♦

פתאום הימין גילה שעודה הוא חלק מהעם הפלסטיני. "..אחרי שצעצוע הסיפוח שהזמינו מאמזון נשבר בדרך ואי אפשר להרכיב ממנו שום החלת ריבונות ראויה לשמה, צריך קצת גיבוש ימני סביב המדורה, ושירי ארץ ישראל היפים ביותר הם אלה שבמרכזם תמת "הערבים הבוגדים"…", איריס לאעל, הארץ, 5.7.2020 ♦

לא מוכנה לקבור את דרוויש. "…מי שלא מאיר את עיניו בשירה של דרוויש, לעולם לא יפתח את לבו להבין מה היה פה לפני עשרות שנים עם העם שלי. … בעיני רוב העם הפלסטיני, דרוויש הצליח להביא את הנרטיב הפלסטיני לכל בית שתלויה בסלון שלו מפת פלסטין מעץ זית, שעליו חרוטות המלים: على هذه الارض ما يستحق الحياة — "עלי אדמה זו מה שראוי לחיות למענו"….אני לא רוצה לקבור מתחת לאדמה אלפי שירים של דרוויש בטענה שהוא הפקיע בכלים פטריארכליים את סיפור הגבורה של העם הפלסטיני וניכס אותו לעצמו…", סמאח סליימה, הארץ, 3.7.20 ♦

מה באמת אנחנו יודעים על ההיסטוריה הפלסטינית? הזמנה לשיחהماذا نعرف حقًا عن التاريخ الفلسطيني؟ دعوة لحوار ד"ר אדם רז (מכון עקבות), הזירה – الساحة הארץ, 14.6.20 ♦

האנדרטה הראויה ביותר לאיימן ספייה היא חיזוק הליברליות הערבית. יותר מהחלוקה בין הזרמים הפוליטיים, הדתיים והאתניים, החברה הערבית משוסעת בין הזרם השמרני לזה הליברלי. דמותו של ספייה, האמן ההומוסקסואל פורץ הדרך, היא מודל לליברליות שרק חיזוקה יוכל להביא למימוש הפוטנציאל הערבי, מאת: אמיר פאח'ורי, שיחה מקומית,  31.5.20 ♦

מאחורי גדרות תיל, מופרדים משכניהם: כשערביי ישראל הוחזקו בגטאות. מסמכים שצונזרו בארכיון המדינה מדגימים כמה מעט ידוע על האזורים המגודרים שהוקמו לערביי ישראל אחרי מלחמת העצמאות. היו מי שאף כינו אותם "מחנות ריכוז"… הטלת העוצר וגידור הערבים החלו מיד לאחר כיבושן של ערים מעורבות וערביות במלחמת העצמאות ב–1948. הקרבות הותירו אלפי תושבים ערבים תחת שליטה ישראלית. רוב תושבי הארץ הערבים לא נטלו חלק פעיל במלחמה, ..", ד"ר אדם רז, הארץ, 28.5.20 ♦

התבססות זיכרון הנכבה במרחב הציבורי הפלסטיני. הבניית זיכרון הנכבה כסמל לאומי דומיננטי על ידי הרשות הפלסטינית. במסגרת זאת, היא פועלת לעיגונו במרחב הציבורי באמצעות הקמת אתרי הנצחה ומונומנטים, שיום רחובות ומוסדות, וטקסים ממלכתיים. מפעל זה מסייע להנכחת אירועי 1948 ברחוב הפלסטיני, ולהעמקת הזדהותו של הציבור עם זיכרון טראומה מכוננת זו. מחבר ד"ר מיכאל מילשטיין, צומת המזרח התיכון, מרכז משה דיין, אוניברסיטת תל אביב, 18.5.2020 ♦

דוניא היא הסיפור שלנו. "דוניא", הרומאן החדש של עודה בשאראת, מספר את תולדות המסע המיוסר של ערביי ישראל מ-1948 ועד היום. דוניא, רומאן מאת עודה בשאראת, תירגמה מערבית מיכל סלע, עם עובד, ספרייה לעם, 2019, 297 עמודים, פייסל טאהא, ספרים-הארץ, 18.5.20 ♦

הנכבה היא מחלה חשוכת מרפא שעוברת בתורשה. מסע החפירות והנבירה של כל פליט בהיסטוריה שלו נמשך כל החיים, כל אחד בקצב שלו ובמינון שלו. המאמץ של הדור שלי ושל הילדים שלי הוא לזכור, לתעד, לחנך אחרים ולגייס חברים, ובהם אזרחים יהודים חפצי חיים כאן, למסע השיבה, מאת: סמאח סלאימה, שיחה מקומית,  14.5.20 ♦

שינוי ממשי בהגדרת הזהות העצמית של ערביי ישראל. "74 אחוזים מערביי ישראל מגדירים עצמם ישראלים או ערבים ישראלים, רק 7 אחזים מגדירים עצמם פלשתינים…על פי נתונים אלה, המבוססים על סקר המכון בעריכת פרופ׳ קמיל פוקס, כרבע מהמיעוטים בישראל (23%) מגדירים את זהותם העיקרית ״ישראלי״ ועוד כמחצית (51%) מגדירים את זהותם ״ערבי-ישראלי״. שיעור הלא יהודים המגדירים את זהותם העיקרית ״פלסטיני״ עומד על כ-7%…", סקר של המכון למדיניות העם היהודי , 20.4.20 ♦

בצל הקורונה, פלסטינים מציינים את יום האדמה ברשתות ומעל הגגות. סגר הקורונה לא מאפשר השנה את קיום הצעדות והטקסים המסורתיים שנערכים בכל שנה לציון יום האדמה. לאור הנסיבות, ועדת המעקב הפכה את היום לזיכרון וירטואלי שמצוין על ידי החלפת תמונות הפרופיל, הנפת דגלי פלסטין ושירה מהמרפסות, מאת: סוהא עראף, שיחה מקומית  30.3.2020 ♦

לוסי אהריש אינה ראויה לסולידריות. בדבריה לאומה, לוסי אהריש לא מצאה לנכון להזכיר את המלה "פלסטינים" על הטיותיה והתגאתה כי אינה מתכוונת לשבת בצד, גם אם יעלה לה הדבר בפרנסתה – מה שאכן קרה במהלך מסוכן של התאגיד. אולם גבוּרה אמיתית מצדה היתה להתנגד לשמש כעלה תאנה, עמר עבד אלקאדר, העוקץ,  24.03.20 ♦

החברה הערבית בישראל: דפוסי פעולה פוליטית משתנים. על התדלדלות כוחן של המפלגות בציבור הערבי בישראל ועל קשייהן לסחוף את הציבור למאבקים פוליטיים. בעידן שבו ערכי האינדיבידואליזם חזקים יותר מערכים קולקטיביים, האזרח הערבי מחפש לעצמו ביטוי פוליטי אפקטיבי מיידי וחופש בחירה בין דפוסי המאבק המגוונים העומדים היום לרשותו. אריק רודניצקי, צומת המזרח התיכון, מרכז משה דיין, אוניברסיטת תל אביב, 5.3.20 ♦

איימן עודה הבין: לא חשוב מה יגידו היהודים, אלא מה יעשו הערבים. יו"ר הרשימה המשותפת הוא הפנים של השלב ההיסטורי שאנחנו נמצאים בו, לטוב ולרע. לא ברור עדיין אם יצליח או ייכשל, אך קשה לחלוק על כך שהוא מוביל מהלך פוליטי וגם תרבותי-זהותי אמיץ – ועדיף לכל הגורמים הדמוקרטיים בישראל לאפשר לו להשלים אותו, מאת: אמיר פאח'ורי, שיחה מקומית,  1.3.2020 ♦

היבא יזבק באה לתמוך: שנתיים ו-4 חודשי מאסר לראאד סלאח. שלושה חודשים אחרי הרשעתו של מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית בהסתה לטרור, קבע בית משפט השלום בחיפה את עונשו. בין התומכים בסלאח – חברת הכנסת מהרשימה המשותפת שקיבלה מבית המשפט העליון אישור להתמודד בבחירות: "גם השייח סלאח סובל מרדיפה פוליטית", ynetפורסם:  10.02.20

הצנזורה החברתית על אמנות – לאן?  الرقابة المجتمعية على الثقافة إلى أين؟! . "…הדיכוי הזה של מופעי התרבות בחברה הפלסטינית בישראל, הולך ומחריף מגיע עד כדי איומים באלימות ולעתים אף מימושם. זה משפיע על מוסדות ורשויות מקומיות, שלצערנו לא ממהרים לקבוע סטנדרטים להתנהלות אל מול לחצים אלה… נראה כי אנחנו חיים בחברה שטרם הצליחה להניח את היסודות והעקרונות המאפשרים התנהלות חופשית בתוכה. הדרישה לחופש צריכה להיות פנים-חברתית ולא רק חיצונית אל מול הרשויות הציוניות.    ..", עו"ד נידאל עותמן, הארץ | הזירה – الساحة, 31.12.2019 ♦

סיפור השנה 2019: הפיכת הקול הערבי לשחקן פוליטי מרכזי במגרש. שנה אחרי חוק הלאום, נציגיהם הפוליטיים של האזרחים הפלסטינים הפכו לא רק לשותפים לגיטימיים אלא למי שבלעדיהם אי אפשר לחולל שינוי. סיפור השנה של מערכת שיחה מקומית הוא התחזקות הפוליטיקה הערבית, שהחליטה לעלות למגרש בכל הכוח, מאת: מירון רפופורט , שיחה מקומית, 29.12.2019 ♦

כבר לא "זועביז", אבל עוד לא מיינסטרים. איימן עודה, יו"ר הרשימה המשותפת וחנין זועבי, ח"כ לשעבר, הם חלק מאנשי העשור של "גלובס", יונתן צוריה, גלובס, 27.12.2019 ♦

מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית לשעבר הורשע בהסתה לטרור. בית משפט השלום בחיפה הרשיע את שייח ראאד סלאח בשל נאום שנשא בהלווית מחבל בהר הבית, ובו שיבח מעשי טרור. נוסף על כך, הורשע הבכיר בתמיכה בארגון שבראשו עמד ושהוצא מחוק לחוק… יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, מסר בתגובה להחלטה כי "אני מקווה שהעונש שייגזר עליו יהיה בהתאם, ושמי שראה היום את העלייה לרגל של חברי הרשימה המשותפת לבית המשפט ומופע התמיכה שלהם בטרוריסט, יבין שמדובר בגיס חמישי ותו לא".​, אלי לוי, חדשות 13, 24.11.2019 ♦

לא רחוק היום שבו צעירי המגזר הערבי יפעלו כדי לנצל את כוחם. כמו בתחומים רבים, אנחנו מתעוררים מאוחר מדי. אז אנחנו נוכחים לדעת עד כמה לא ראינו את הכתובת שהתנוססה על הקיר. זה מה שקורה בימים אלה עם המגזר הערבי…מי שמזלזל או מתעלם מהציבור הזה או מציג אותו כאויב במקום לקרב אותו – עלול לשלם ביוקר. זה עניין של זמן עד שהמגזר הערבי יפנים ויבין היטב את מעמדו ואת יכולת השפעתו על מבנה הממשלה בישראל, ויפעל לנצל את כוחו. ..", אפרים גנור, מעריב, 24/11/2019 06:23 ♦

איימן עודה נבחר לאחד ממאה האנשים המבטיחים של מגזין טיים: "קול מלהיב בעד שוויון". ג'קי חורי, הארץ, 15.11.2019 והנה ב- TIME– ♦

קואליציה של תקווה: הרשימה המשותפת צריכה להתרחב לציבור היהודי. בהיעדר הנהגה חזקה ומובילה לשמאל הציוני, גובר הצורך והעניין של רבים בהנהגתה של המשותפת. זו מצדה תחמיץ את הפוטנציאל של הישגיה האלקטורליים אם תישאר בגדר קואליציה חד-לאומית, מאת: בשיר כרכבי וסיני פתר, שיחה מקומית,  13.11.2019 ♦

לפוצץ את בועת ההכחשה: כשהקיבוץ פגש בנכבה. אל-מעִין היה ביתה של משפחתי, אבו סיתה, במשך מאות שנים. כיום בני משפחתי הם פליטים ברצועת עזה ועל אדמותינו יושבים קיבוצים. תגובותיהם של מבקרים בתערוכה על תולדות הכפר, לימדו אותי רבות על אלה שנמנעה מהם הגישה אל האמת, קורבנות ההשתקה של הנכבה, סלמאן אבו סיתה, העוקץ, 08.11.19 ♦

מאות השתתפו בעצרת לציון 63 שנה לטבח בכפר קאסם: "פצע מדמם". "זיכרון הטבח הוא חלק מכפר קאסם", אמרה פעילה חברתית שהשתתפה בעצרת, שבה נכחו גם חברי הרשימה המשותפת. תושבת הכפר שסבתה נהרגה בטבח: הדור הצעיר נחוש לזכור את מה שהמדינה מנסה להשכיח, יסמין בכריה, הארץ, 29.10.2019 ♦

על המנהיגות הערבית לקבל אחריות ולא להטיח את כל האשמה בממשלה. ההשכלה אומנם בעלייה משמעותית, אבל מחצית מהמשפחות הערביות מתחת לקו העוני, והאי–שוויון הפנימי מעמיק • כעת תור המנהיגים לטפל בשינויים שחלים בתוך החברה, רו"ח אחמד איאד, גלובס, 17/10/2019 ♦

מיעוט נטוש. "…לא מתקבל על הדעת, שאזרחים המבקשים שוויון אזרחי מלא לא ישתלבו בכל מערכות השלטון,.. שנים על גבי שנים פוקד הציבור הערבי את הקלפיות ביום הבחירות, ושולח נציגים אל הכנסת, אך אלה תמיד נשארים מאחור, איש אינו כולל אותם בחישובי הקואליציות המתהוות… אף לא אחד מהטוענים לכתר השלטון אינו חושב לצרפם אליו, ולמרבה הפלא, גם רבים מהנציגים הערבים מדירים את עצמם מהשלטון…זה הרקע ליציאתה של החברה הערבית בישראל לתרבות רעה. זוהי חברה נטושה, ללא אג'נדה וללא חלום שמאחד את חבריה. היא לא יודעת מה היא רוצה להיות כשתהיה גדולה…", סלמאן מצאלחה, הארץ, 16.10.2019 ♦

הציבור הפלסטיני הוא הכוח העולה שישנה את החברה הישראלית. הרוב היהודי אולי לא מוכן עדיין להתחיל להתייחס אל הפלסטינים הישראלים כשותפים שווים בניהול המדינה. אך כפי שהיה ניתן לראות בהפגנות נגד חוק הלאום, יהודים ליברלים רבים הגיעו להבנה שלא יוכלו לנצח את הימין הביביסטי ולשמור על אורח חייהם בלי הערבים, מאת: מירון רפופורט, שיחה מקומית, 10.10.2019 ♦

ביום שהאזרחים הערבים ידרשו את מלוא זכויותיהם, ישראל תשנה פניה. מהמחאה ההמונית נגד האלימות ועד להעצמת כוחה הפוליטי, החברה הפלסטינית בישראל מפגינה נוכחות בוטחת ובריאה יותר בזירה האזרחית. אלא שההישגים בשדה האזרחי עלולים להפוך לחרב פיפיות כל עוד לא יוסדרו היחסים הלאומיים במדינה, מאת: אמיר פאח'ורי , שיחה מקומית, 7.10.2019 ♦

עידן אזרחי חדש לחברה הערבית. התסיסה החברתית בחברה הפלסטינית בישראל בשל האלימות ומקרי הרצח התכופים מדגישה את המתח בין הדרישות האזרחיות לדרישות הפוליטיות. תחושת החנק של הציבור מאתגרת את חברי הכנסת הערבים…המסקנה העיקרית שניתן לגבש מכל האירועים והטלטלות שחווה הציבור בימים האחרונים היא שלא ניתן להפריד בין הדרישות האזרחיות ללאומיות…", עבד אבו שחאדה, העוקץ,  05.10.19 ♦

איימן עודה, ישראלי לתפארת. יו"ר הרשימה המשותפת לא בא אל הציונים כמי שמתחנן לנדבה או לחסד. הוא מתייצב בפניהם כשווה מול שווים ומציע אלטרנטיבה: שיתוף, שוויון ושלום, קובי ניב, הארץ – בלוגים, 28.9.2019 ♦

מחיקת הארכיונים:

אירועי אוקטובר 2000:

בצל המחאה נגד האלימות, כאלפיים איש ציינו את יום השנה למאורעות אוקטובר 2000. העצרת המרכזית נערכה לאחר שלושה ימים רצופים של הפגנות נגד האלימות בחברה הערבית. יו"ר ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי: "נתניהו מתגאה בחשיפת סודות הגרעין, אבל ישראל לא יודעת איפה הנשק שהורס את החברה הערבית", ג'קי חורי, הארץ, 1.10.2019 ♦

קצין משטרה במהומות אוקטובר: "ברק הרס לנו את הקריירה והחיים". סגן ניצב בדימוס ירון מאיר, שהיה מפקד אחד הגזרות, תקף בחריפות את התנצלות ראש הממשלה לשעבר: "כל קציני המשטרה שתחת פיקודו ביצעו את ההוראות שלו", מעריב אונליין 12:35 24/07/2019 ♦

ההתנצלות של ברק טובה יותר מהבעת צער, אך הענשת האחראים עדיפה. דבריו של ראש הממשלה לשעבר חשודים, במיוחד בהתחשב בכך שאצלו עונת ההתנצלויות תמיד חלה סמוך לבחירות. יחד עם זאת, המשימה היא הפלת ממשלת הימין הקיצוני וברק משחק בה תפקיד מכריע, עודה בשאראת, הארץ, 24.7.2019 ♦

במגזר הערבי מגיבים להתנצלות ברק על אירועי אוקטובר: "מנסה לגרד קולות". ועדת המעקב של ערביי ישראל ומרכז עדאלה דחו את התנצלותו של רה"מ לשעבר על הרג 13 האזרחים הערבים ב-2000. סמוטריץ': "ברק רוצה לרצות את הפורעים הערבים", יאסר עוקבי, מעריב,  17:04 23/07/2019 ♦

הורים של הרוגים באוקטובר 2000: התנצלותו של ברק לא משנה, הוא צריך לעמוד לדין. קרובי משפחה של הצעירים שנהרגו באירועים, דחו את התנצלותו של ראש הממשלה לשעבר ורואים בו אחראי ישיר למות יקיריהם. אב שבנו נהרג באירועים: "מבחינתנו הוא זה שרצח את הילדים שלנו", ג'קי חורי, הארץ, 23.7.2019 ♦

"מתנצל על אירועי אוקטובר 2000". [האזינו] לאחר שח"כ פריג' קרא לו להביע צער על מות 12 האזרחים הערבים מאש כוחות הביטחון, "כדי לפתוח פרק חדש", יו"ר ישראל דמוקרטית שהיה אז רה"מ נענה: "אני אחראי ומביע עוד פעם צער בפני המשפחות שכאבן אין סופי"‎ , דפנה ליאל, כתבת כנסת | החדשות קשת | פורסם 23/07/19 13:34  | עודכן 23/07/19 15:21 ♦

ראו גם:

צדק מַעֲברי בהיעדר מעבר: ועדת אור והשסע האתנו־לאומי בישראל, סיגל הורוביץ, "משפט מיעוט וסכסוך לאומי", אוניברסיטת תל אביב, דצמבר 2016 ♦

מערך שיעור: אירועי אוקטובר 2000 בפריזמה של זכויות אדם, האגודה לזכויות האזרח בישראל ♦

אירועי אוקטובר 2000 האם ּכּובד עקרון השוויון לפני החוק?  לינא סאבא, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2011 ♦

הרהורים על ועדות חקירה ועל מעמד המיעוט הערבי בישראל, פרופ' רות גביזון, מרכז מצילה 2010 ♦

פרסומי תכנית קונרד אדנאואר לשיתוף פעולה יהודי-ערבי במרכז משה דיין, אוניברסיטת תל אביב:

    1. הערבים בישראל – שלוש שנים לפרסום דוח ועדת אור, השופט האשם חטיב (חבר ועדת אור), 2007 ♦
    1. הערבים בישראל – שנתיים לפרסום דוח ועדת אור, פרופ' שמעון שמיר (חבר ועדת אור), 2005 ♦
  1. שנה לדין וחשבון של ועדת החקירה הממלכתית לחקר אירועי אוקטובר 2000, השופט תיאודור אור, 2004 ♦

דוח ועדת אור

פרץ, קפל את הדגל. "…. תחת הדגל הזה נכבשו רוב הכפרים הערביים ב–48', בהמשך תושביהם גורשו תחת הדגל הזה, ובצל הדגל הזה נהרסו כל הכפרים האלה… הערבים אינם נגד הדגל בגלל מה שהוא מסמל ליהודים, מדינה ועצמאות, אלא בגלל מה שהוא מסמל להם: גירוש והרס….", עודה בשאראת, הארץ, 15.7.2019 ♦

די לגיוס: הגיע הזמן שהאמנות הפלסטינית תפרוץ את גבולות המאבק לשחרור לאומי. פסטיבל התרבות הפלסטיני, שבנוסף למופעיו בגדה ובעזה התרחב השנה גם לחיפה ונצרת, הוא הזדמנות לשאול, מתי האמנות הפלסטינית תפסיק להיות מגויסת, רגאא נאטור, הארץ, 14.7.2019 ♦

המנהיגות הפרגמטית מקרב ראשי הרשויות במגזר הערבי היא המפתח לשינוי. הרחוב הערבי הצמיח שכבה נוספת של מנהיגות, ששווה התייחסות, לטוב ולרע, אך אם לשפוט לפי מידת ההתייחסות של התקשורת, נראה שלאף אחד לא באמת אכפת, רות וסרמן לנדה, מעריב,  13/07/2019 ♦

"יהודים, תבינו – לעולם לא נוותר על הדרישה שלנו לשוויון מלא". עו"ד חסן ג'בארין, יו"ר ארגון "עדאלה", לא מודאג מהמתקפות נגדו. בריאיון מיוחד לוואלה! NEWS הוא מסביר למה ימשיך להילחם על צדק ושווויון לאוכלוסייה הערבית בבתי המשפט – והודף את הביקורת נגד ייצוג מחבלים: "הגנה על זכויות של אדם לא קשורה למעשה שביצע", וואלה,  דניאל דולב,  יום שבת, 13 ביולי 2019, 16:46 ♦

מחאת האתיופים מספקת הזדמנות לבחינת המאבק הפלסטיני. איימן עודה ספג ביקורת רבה מפלסטינים על כך שנשא את תמונתו של יעקוב אבו אלקיעאן לצד תמונתו של סלומון טקה במחאת האתיופים. אך בימים בהם המאבק הפלסטיני תקוע ואין יותר אלפים ברחובות, עודה דווקא ראוי להערכה על חשיבה מחוץ לקופסה, מאת: רמי יונס, שיחה מקומית,  9.7.2019 ♦

הנכבה לא תיעלם. "… מטרת ההסתרה היא לטשטש את העדויות ולחזק את הנרטיב הישראלי השקרי, ולפיו "הערבים ברחו מרצונם ובעידוד מנהיגיהם"", הארץ מאמר המערכת, 7.7.2019 ♦

מערכת הביטחון מסתירה בכספות מסמכים על הנכבה. זה מה שהם מספרים. בשנים האחרונות סורקים אנשי משרד הביטחון ארכיון אחר ארכיון ומעלימים ראיות לנכבה. תחקיר מוסף הארץ התחקה אחר מלאכת ההסתרה, הגר שיזף, מוסף הארץ, 5.7.2019 ♦

ההיסטוריה הכוזבת של הלוחית בבניין הסאראיה ביפו. שלט ביפו מספר שבניין הסראיאה שימש "מפקדה לפורעים הערבים" ולצבא העיראקי, עד שפוצץ ע"י הלח"י. האמת שונה לגמרי: המקום שימש לשירותים חברתיים ביפו וההרוגים היו אזרחים. שיעור בחשדנות אזרחית, מאת: אנדרה דרזנין, שיחה מקומית, 25.6.2019 ♦

רגב: אפעל למנוע תקציב מפסטיבל בחיפה המוקדש לתרבות פלסטינית. לפי שרת התרבות, התכנים של פסטיבל "ימי תרבות ערבית" השנה מסיתים ותומכים בטרור. רגב ציינה בעצמה כי אין לה סמכות לפגוע בתקציב הפסטיבל, כפי שהבהיר לה בעבר היועמ"ש [תכנית הפסטיבל], נעה שפיגל, הארץ, 6.6.2019 ♦

שלום בין העמים, לא בין הנרטיבים. "…כגודל הציפיות כך גם גודל האכזבה בקרב מי שקיוו או העריכו שאירועי יום הנכבה יובילו להתלקחות לאורך גבולותיה של ישראל, ואולי אף לתסיסה בתוככי הארץ. אלא שהיום עבר בשקט, ואף נראה שהותיר את הרוב המכריע של האוכלוסייה הערבית משני צידי הקו הירוק שוות נפש, אם לא אדישה… – הלאומיות, ובפרט זו הפלשתינית, פשטה את הרגל ונותרה ללא נושאי דגל רבים…", פרופ' אייל זיסר, ישראל היום, 29.5.2019 ♦

הגיע הזמן שערביי ישראל ילמדו: מי שהמיט את האסון עליהם היו מנהיגיהם. עד כה ההנהגה הפוליטית של ערביי ישראל תמיד בחרה לפעול בדרך השלילה מול הממסד היהודי להשגת השוויון. מדוע שלא תנסו את דרך החיוב…", שמעון מנדס, מעריב, 27/05/2019 ♦

לקראת איחוי הקרעים: דרושה מנהיגות. מוחמד דראושה, מנהל תחום שוויון וחברה משותפת במרכז גבעת חביבה, מנתח את שיעור ההצבעה הנמוך בקרב לציבור הערבי בבחירות 2019…בפני האזרח הערבי לא הוצגו סיבות משכנעות מדוע עליו להצביע. לעומת זאת, סיבות רבות דווקא הניעו אותו שלא להצביע…ההתכתשות בתוך הרשימה המשותפת …חוק הלאום נתפס בעיני המצביעים הערבים כאנטיתזה לתהליך השילוב …על המנהיגים הערבים לפתוח את שורות …אין ספק כי יש לפתוח פרק חדש ביחסי המרכז-שמאל עם החברה הערבית…", ביאן 17, מרכז משה דיין, אוניברסיטת תל אביב, 20.5.2019 ♦

"שחור ולבן לא מתחתנים": הגזענות בחברה הערבית כלפי שחורים. לא פעם נשמעים סיפורים על יחס גזעני כלפי שחורים בחברה הישראלית, ונראה כי במרחב הערבי מצבם של יוצאי אפריקה לא פחות גרוע. שם אפילו מספרים על גזענות בוטה עוד יותר, ושימוש בשפה פוגענית על בסיס יומיומי. כתבתו של ערן זינגר, מתוך כאן – חדשות הערב, 14.05.19 ♦

עם דגלי פלסטין וסוריה: מאות ציינו את הנכבה בחוף דור. בנוכחות כוחות גדולים של משטרה, התאספו מאות מפגינים סמוך לשרידי הכפר החרב טנטורה וקיימו עצרת שבמהלכה שרו את ההמנון הפלסטיני והניחו זרי פרחים. חלק מהמשתתפים קראו: "טראמפ, יא חזיר". מוחמד ברכה: "זכות השיבה היא זכות בסיסית", יואב איתיאל, וואלה, 17 במאי 2019 ♦

עתיד של שיבה.  במהלך 2018 השתתפו ישראלים וישראליות בסדנה לימודית על שיבת הפליטים הפלסטינים. הסדנה היא חלק מפעילותה של עמותת זוכרות לקידום השיח על מימוש השיבה, והבנת השלכותיה על המרחב. אהוד שם טוב, הטלויזיה החברתית, 10.5.2019 ♦

מאבק על הזיכרון: הנכבה לא משכנעת את הצעיר הפלסטיני. למרות הצהרות לוחמניות מצד חמאס, הרשות והח"כים הערביים, את הצעירים הפלסטינים מעסיקה יותר העובדה שמנהיגיהם לא ממש ממלאים את תפקידם ומתעשרים באופן מושחת על חשבונם, מאת  אסף גבור -, מקור ראשון,  י״א באייר ה׳תשע״ט, 05/16/2019 ♦

להפוך את יום הנכבה ליום רשמי בישראל. הכרחי שאנחנו היהודים נבין שתקומת עמנו הייתה כרוכה באסון של הפלסטינים. אם באמצעות הברחה וגירוש ואם במניעת שיבת פליטים והריסת ישובים, יצרנו אסון לאומי ועוול מתמשך, שעד שלא נבין אותו לא נוכל לפתור את הקונפליקט הלאומי, מאת: יניב שגיא (גבעת חביבה), שיחה מקומית, 16.5.2019 ♦

מי מפחד מהנכבה? אחד הפחדים העמוקים שלנו נוגע לנכבה, לאסון של העם הפלסטיני. אנחנו חשים אשמים, או מואשמים שלא בצדק. אנחנו מבינים את הכח של הזיכרון, מי כמונו מבינים. עם ישראל אלוף העולם בזיכרון לטווחים ארוכים. ואולי דווקא בגלל זה אנחנו צריכים להבין כמה דברים פשוטים: …", אבי דבוש, פוסט FB, 15.5.2019 ♦

ספרו להם על ה"נכבה". עשרות שנים בחרה ישראל הרשמית ומערכת החינוך שלה לספר את תש"ח, כסיפור שחור לבן. הגיע הזמן לספר את הכול. ד"ר יוסי לונדין, ערוץ 7  , ' באייר תשע"ט 14/05/19 ♦

בואו נדבר על הנכבה. מבט חטוף בנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מלמד על גודל האסון שחוו הערבים כשהפסידו במלחמה שבה פתחו • או שבעצם הרוויחו מכל העניין? • דעה, עקיבא ביגמן, ישראל היום, 15.05.2019 ♦

סטודנטים פלסטינים ציינו את הנכבה, "אם תרצו" חגגו מולם. מדי שנה מתקיים באוניברסיטת ת"א טקס לציון יום הנכבה. אלא שהשנה, "אם תרצו" החליטו להפריע על ידי קיום מסיבה רועשת מול משתתפי הטקס. "זה לא שהם רוצים להגיד משהו, הם רוצים שלא ישמעו אותנו", אמרו המארגנים הפלסטינים, מאת: אורן זיו, שיחה מקומית,  15.5.2019 ♦

מדוע הפלסטינים מציינים את יום הנכבה בתאריך (העברי) של יום העצמאות? עונה על כך ד"ר תמיר שורק: "אני עונה על השאלה באריכות בספר שלי Palestinian Commemoration in Israel. בקיצור, פלסטינים מחוץ לישראל ציינו את יום הנכבה עוד ב-1949 ב-15 במאי. הממשל הצבאי לא אפשר הנצחה כזו בתוך תחומי המדינה. עבור הפלסטינים בתוך ישראל, יום העצמאות הוא יום חופש מהעבודה, וגם תחת הממשל הצבאי זה היה היום היחיד בו אפשרו לפליטים הפנימיים נגישות לכפריהם ההרוסים. החל מ-1999 התמסדו הביקורים הללו במסורת של "צעדת השיבה" שהיא יוזמה של צאצאי הפליטים הפנימיים אך סחפה מעגלים רחבים יותר (צעדת השיבה הראשונה ב-1998 נערכה דווקא ביום האדמה). למרות שהאירוע לא מכונה יום הנכבה, זהו האירוע העיקרי בו מציינים הפלסטינים בישראל את הנכבה. פעילים שטפחו את המסורת הזו רצו גם להלחם בנטיה של חלק מהאזרחים הערבים להצטרף לחגיגות יום העצמאות, שרידים מימי הממשל הצבאי. יש גם ביקורת על בחירת התאריך הזה כי רואים בו קבלה מסויימת של לוח השנה הציוני.", פוסט פייסבוק, 12.5.2019 ♦

5,000 פעילים פלסטינים ויהודים ציינו היום את הנכבה. ח״כ אחמד טיבי יו"ר תע"ל אמר היום "נתניהו וכהנא אמרו שיש לנו 22 מדינות, האמת שיש לנו מולדת אחת, ויותר מ-500 כפרים עקורים, זה הנרטיב שמנסים למחוק וזו ההיסטוריה שמנסים לשכתב", דני זקן, גלובס,    09/05/2019 ♦

אלפים השתתפו בתהלוכה לציון יום הנכבה: "למדינה יש אינטרס שהחברה הערבית תדמם". הצועדים הגיעו לאדמות הכפר חוביזה בוואדי ערה, שפונה ב-1948, והניפו את דגלי פלסטין. ח"כ אחמד טיבי, שהשתתף בצעדה: יש לנו מולדת אחת, זהו נרטיב שמנסים למחוק, ג'קי חורי, הארץ, 9.5.2019 ♦

במהלך חגיגות העצמאות: צעדת שיבה לכפר עקור. הצעדה לכפר ח'ובייזה נערכה בהשתתפות ח"כים מהסיעות הערביות. ח"כ טיבי: "יש 500 כפרים עקורים. זה נרטיב שמנסים למחוק", ערן זינגר, חדשות כאן, 09 במאי 2019 ♦

הזיכרון ההיסטורי שגורם ליהודים וערבים להביט אחרת על הנכבה. ההנהגה הציונית באה מאירופה, שידעה מלחמות רצחניות וגירושים המוניים. המזרח התיכון תחת האימפריה העות'מנית היה מקום שליו יחסית. על הרקע הזה, אפשר להבין את הפער התהומי בין יהודים וערבים ביחס לגירוש 700,000 איש מבתיהם, מאת: שמואל פריד, שיחה מקומית,  9.5.2019

עצמאות ונכבה כפי שהסברתי לילדי. שיחה שהיתה באמת, מאת: נעם רותם, שיחה מקומית,  11.5.2016 ♦

יחד معا- عرب ويهود ערבים ויהודים لحياة مشتركة לעתיד משותף.  מפגש תחת הכותרת: בין נכבה לעצמאות: מתודעת סכסוך לתודעת פיוס. 9.5.2019 ♦

ההמלצות לטיפול בערבים: "למנוע ככל האפשר התגבשותה של שכבת משכילים רחבה". מסמכים מהעשורים הראשונים להקמת המדינה מגלים את מאמצי ההנהגה לדחוק לשוליים את אזרחיה הערבים, ד"ר אדם רז (מכון עקבות), הארץ, 20.3.2019 – לממשק החיפוש של "מכון עקבות" בקטלוג החומר המסווג של ארכיון המדינה ♦

זמן הסוסים הלבנים: האיליאדה הפלסטינית רואה אור בעברית. הרומן של אבראהים נצראללה, אחד הסופרים הערבים החשובים הפועלים בעולם, מתאר את קורותיהם של שלושה דורות בני משפחה פלסטינית אחת ושל כפר שהיה ואיננו. ביום שני יושק הספר באירוע בנווה שלום-וואחת אלסלאם, [עוד על הספר] מאת: יוני מנדל (ון ליר), שיחה מקומית,  21.3.2019 ♦

עלאא חליחל: "מלחמת הנראטיבים היא מלחמת שווא". הסופר, שהיה מועמד לזכייה בפרס ספיר עם ספרו "להתראות עכו", בריאיון לכאן רשת ב: "כל פלסטיני, במסגרת חיים משותפים, יצטרך לוותר על השאיפה למדינה עצמאית על טהרת הפלסטינים. זו פשרה כואבת", ערן זינגר, כאן רשת ב', מרחאבית, 31 בינואר 2019 ♦

המוזיאון לאמנות האסלאם: תערוכת צילומי נוף מכפרים ערביים, בדואים ודרוזים. התערוכה, "לגטימיות של נוף" של הצלם יעקב ישראל, מסכמת עבודות צילום מ-16 השנים האחרונות, שמהוות מסע דרך הנופים הסוציו-פוליטיים בכפרים הישראלים והפלסטינים, מאת: דפנה יעקובוס רנצר, כל העיר ירושלים, 23.1.19 ♦

אתגר עשר השנים: מה קרה בחברה הערבית? שלושה רבדים מרכזיים במאבקה של החברה הערבית מראה שהשינוי שעברה בעשר השנים האחרונות הוא לרעה, והמשבר שבו היא נמצאת כבר בלתי הפיך, יאסר ואקד, דה מרקר, 22.01.2019 ♦

מגן נבחרת פלסטין: "לא קיבלנו הזדמנויות בישראל, אז החלטנו לדאוג לעצמנו". עבדאללה ג'אבר, שנולד בטייבה ומשחק בחברון, הוא אחד מבין ארבעה שחקנים בעלי תעודת זהות כחולה בנבחרת פלסטין, שתתמודד הערב (18:00) נגד סוריה באליפות אסיה. "יש לנו שחקנים מכל העולם", הוא אומר, "אנחנו שונים, אבל עם מכנה משותף חזק מאוד", אורי לוי, הארץ, 6.1.2019 ♦

חנין זועבי פורשת: לא באתי להתייפייף, באתי לערער מציאות. אחרי 10 שנים בכנסת, ואחרי שהפכה למושא התקפות מרוב הפוליטיקאים היהודים, חנין זועבי הודיעה שלא תתמודד על מקום בכנסת הבאה. "הכנסת היתה מקום עוין כלפי, כפלסטינית וכאשה, אבל זה המאבק שהייתי חייבת לנהל", מאת: שיחה מקומית,  5.1.2019 ♦

בניגוד למנהיגיו: הציבור הערבי מחשב מסלול מחדש. רג'ה זעאתרה מאתגר את הזירה הבטוחה של השלטון המוניציפלי כמגדיר חדש של יחסי רוב-מיעוט בישראל. המגזר הערבי מספיק בוגר כדי להבין שלרטוריקה הפרו-טרוריסטית שלו אין מקום בהבניית האמון בין הצדדים, מאת  גיטה חזני-מלכיאור , מקור ראשון, י״ב בטבת ה׳תשע״ט (20-12-2018 16:16) ♦

"1948" במוזיאון חיפה: "גם בתערוכה הביקורתית הזו מפחדים לכתוב את המלה 'נכבה'". "נגעתי בתפוח אדמה לוהט", אומרת עינבר דרור־לקס, שאצרה עם ד"ר מאג'ד ח'מרה את התערוכה "1948", העוסקת ביחסי היהודים והערבים אחרי המלחמה ההיא. איך משלבים 42 אמנים, שתי נקודות ראות וכעסים הדדיים לתערוכה אחת, ועוד בימי "החג של החגים" בעיר ? נעמה ריבה, הארץ, 9.12.2018 ♦

מפעל הפיס לחץ – ומועצה ערבית בצפון ביטלה הצגה נגד הכיבוש. יו"ר מפעל הפיס ביקש מראש מועצת כאבול שלא להעלות את ההצגה "פלסטין, שנת אפס". ראש המועצה שוקל כעת להעלותה במימון חיצוני. ממפעל הפיס נמסר כי ההחלטה התקבלה במועצה, ג'קי חורי, הארץ, 9.12.2018 ♦

צריך אומץ כדי להאזין לתאמר נפאר. כ-1100 צעירים נרצחו בחברה הערבית משנת 2000 עד היום, אך סיפורם וסיפורה של החברה שבתוכה הם חיו ומתו אפוף שתיקה. שירו החדש "סלאם יא סאחבי" מאלץ אותנו לפקוח עיניים,עבד אבו שחאדה, העוקץ,  22.11.18 ♦

ערביי ישראל הם יותר ישראלים ממה שנהוג לחשוב. "…זה לא שזהותם הפלסטינית של האזרחים הערבים חלשה — זהותם הישראלית חזקה…זהות היא דבר מורכב. ביסודו של דבר, המיעוט הערבי בישראל רוצה את מה שמיעוט לאומי רוצה בדרך כלל: להיות "גם וגם". …, פרופ' אלכסנדר יעקובסון, הארץ, 26.11.2018 ♦

29.10.1956 – יום השנה לטבח כפר קאסם:

גם במרחץ הדמים צריך ליצור דור משכיל. מכון ראשון בישראל לחקר התרבות הערבית מנסה לתקן אנומליה ביחסי העמים. "אנחנו חיים במרחב גיאוגרפי אחד, אבל לא מכירים את עומק ההיסטוריה של התרבות הערבית", אומר מקימו, פרופ' סנאן עבד אלקאדר, אסתר זנדברג, הארץ, 17.10.2018 ♦

בחברה הערבית שובתים היום לציון מהומות אוקטובר 2000 ובמחאה נגד חוק הלאום. הפלגים הפלסטינים נענו לקריאה של ועדת המעקב לענייני החברה הערבית, וגם בגדה וברצועת עזה שובתים היום לציון יום השנה לתחילת האינתיפאדה השנייה. כאלף הפגינו בתהלוכה המרכזית בג'ת, ג'קי חורי, הארץ, 01.10.2018 07:03 עודכן ב: 19:52 ♦

"לא לאפליה": שביתה בציבור הערבי, בעזה ובגדה נגד "חוק הלאום". השביתה הכללית, לציון יום השנה לאירועי אוקטובר 2000, כוללת באופן חריג את הפלסטינים ברצועה, בגדה המערבית – ואף בלבנון. "חוק הלאום פוגע בעם הפלסטיני בכל מקום", סמי עבד אלחמיד, חדשות 10, 1.10.2018 ♦

״הסתה לטרור״ על פי המדינה: הבעת צער על חללים פלסטינים. מעצרו של מזכ״ל תנועת ״אבנאא אלבלד״ לשעבר, המייצגת זרם לאומי שמאלי בקרב הפלסטינים אזרחי המדינה, הוא רדיפה והשתקה פוליטית שקופה. כך מקלים החוקים האנטי דמוקרטיים החדשים על ישראל את מלאכת הדיכוי של אזרחיה הפלסטינים, יואב חיפאווי, שיחה מקומית,  27.9.2018 ♦

מדוע מסית לטרור זוכה לחיבוק מהנהגת המגזר הערבי? רג'א אגבאריה, יו"ר תנועת אבנא אלבלד, מביע תמיכה עקבית במחבלים ופיגועי טרור. לאחרונה נעצר בשל פרסומיו ברשת. מדוע הוא וארגונו חברים בוועדת המעקב העליונה? עורך דינו, מנכ"ל עדאלה: "פרסומים כלליים למדי". מנהיג ציבור ערבי שמתבטא פעם אחר פעם בזכות מאבק אלים נגד המדינה, נעצר לאחרונה על ידי משטרת ישראל. רג'א אגבאריה, חבר ועדת המעקב ויו"ר תנועת 'אבנא אל-בלד' הוא איש ציבור מוכר במגזר הערבי. 'אבנא אל-בלד' ("בני הכפר") היא תנועה ערבית שפועלת בקרב ערביי ישראל. התנועה דוגלת באי הצבעה לבחירות לכנסת, זכות השיבה וכינון מדינה ערבית ב"פלסטין ההיסטורית". במשך השנים נעצרו פעילים בתנועה זו על עבירות ריגול וסיוע לטרור…",  מאת  ישי פרידמן, מקור ראשון,  ד׳ בתשרי ה׳תשע״ט (13-09-2018) 

"נכבה בעברית": השינוי התודעתי שחולל ארגון "זוכרות" בשיח הציבורי בארץ. הספר "נכבה בעברית" מציג את סיפורו של ארגון "זוכרות" ומציע זהות חדשה, שתשחרר את הישראלים היהודים מהצורך המתמיד לאשש את שליטתם, תכלול קבלת אחריות על עוולות העבר ותאפשר פיוס עמו, עודה בשאראת, הארץ, 29.08.2018 ♦

"אנחנו ערבים עם זהות לאומית". חברי הרשימה המשותפת הביעו תמיכה בהנפת דגלי פלסטין בעצרת נגד חוק הלאום. יו"ר המפלגה קרא לציבור: "קבלו אותי כמו שאני", ח"כ טיבי הדגיש: "הדגל הוא לא איום" וח"כ זועבי אמרה שהנפת הדגל היא סמל לשוויון, חדשות 2 | החדשות | פורסם 12/08/18 ♦

הדרוזים מול הערבים. "…לדרוזים ולערבים משותפת שפת אם אחת, אבל הם נבדלים ביחסם לישראל. הקהילות הדרוזיות והצ'רקסיות תמכו בישראל כשזו נלחמה על חייה למול קואליציה של צבאות ערביים שפלשו אליה ב–1948…. התנגדותם של הפוליטיקאים הערבים הקיצונים להשתתפות של ערבים בהגנה על ישראל מתבססת בעיקר על הרצון לראות בחורבנה של ישראל, ולפיכך הם תומכים בכוחות המנסים להשמידה… דומה כי מרבית אזרחיה הערבים אינם תומכים בעמדות אנטי־ישראליות אלה…", משה ארנס, הארץ, 13.08.2018 ♦

“אני ערבי ישראלי גאה, אין לי דגל אחר חוץ מדגל ישראל”. נאיל זועבי, מנהל בית הספר בטמרה, אומר ל’מידה’ כי ההפגנה נגד חוק הלאום הייתה פרובוקציה: “אם המפגינים באמת רוצים שוויון, ראוי שיניפו את דגל המדינה שהם חיים בה”, אמיר לוי, מידה,  | 12/08/2018 ♦

מה אתם יודעים על הדגל הפלסטיני? רובנו מכירים את הדגל – שלושה פסים בצעי שחור, לבן וירוק ומשולש אדום בצד, אבל מעט יודעים מה עומד מאחורי הדגל שמייצג את הפלסטינים. הצבע, העיצוב והמשמעות שעומדת מאחורי הסמל הפלסטיני, חדשות 2 | החדשות | פורסם 12/08/18 

תושבי כפר קאסם דורשים מצה"ל לפרסם את המסמכים המסווגים על הטבח ב-56'. בדיון בבית דין צבאי בבקשת היסטוריון לעיין בדו"ח על המבצע לגירוש תושבי המשולש, אמר ח"כ פריג': "אחרי 62 שנה לא צריך לפחד מהאמת". הצבא טוען כי הפרסום יפגע בביטחון המדינה,  עופר אדרת, הארץ, 15.7.2018 ♦

חרדה מפני ה'ישראליזציה': המחנה הלאומי-ערבי מפחד. האינטלקטואלים הערבים מנסים לתקוע מקלות בגלגלי שיתוף הפעולה הנרקם בין מנהיגיהם הפוליטיים לישראל. חבל שהאינטרס שלהם לא מותאם לציבור אותו הוא מתיימרים לייצג. תגובה למאמרו של פרופ' אסעד גאנם. "..הקריאה של גאנם לשינוי האסטרטגיה הפוליטית של הרשימה המשותפת משקפת חרדה מפני מגמת ה'ישראליזציה' שמקופלת בתפיסתה. זהו ניסיון לתקוע מקלות בגלגלי שיתוף הפעולה הנרקם בינה ובין ישראל.  המבוסס על ריכוך תפיסת החזיונות ועל התכנסות למרחב פרקטי של שותפות כלכלית המשרתת את יעדי שני הצדדים….", מאת  דורון מצא –מקור ראשון,  ט״ז בסיון ה׳תשע״ח (30-05-2018 14:15) ♦

רמדאן 2018

  • שטראוס, אסם וקוקה קולה מצטרפות לראשונה לילות הרמדאן – מוכיחות שאפשר גם אחרת! יותר מ-1200 מבקרים השתתפו השנה בסיורי לילות רמדאן של דרכים שלובות دروب متداخــــــلة ב-8 ישובים ערבים שונים, עמותת סיכוי, פוסט פייסבוק, 14.6.2018♦
  • "מבקשים להעביר מסר של שלום, של תקווה". אמש קיימה חברת סודהסטרים את פסטיבל "רמדאן של שלום" – אירוע הרמדאן הגדול בישראל במפעל החברה בפארק התעסוקה "עידן הנגב" ברהט בהשתתפות אלפי בני אדם – מוסלמים, נוצרים, יהודים ודרוזים. בשיאו של האירוע הופרחו עפיפונים ובלונים עם הכיתוב "שלום". "אפשר לשתף פעולה", אמר המנכ"ל דניאל בירנבאום, "יש תקווה וצריך לקחת אחריות לייצר שלום", אולגה רזניק, YNET בשיתוף סודהסטרים, 14.06.18 ♦
  • "הרוח הטובה ברמדאן מלכדת אותנו". 72 יישובים – רשויות מקומיות, כפרים וערים מעורבות, קיימו בסוף השבוע האחרון ארוחות שבירת צום מסורתית של הראמאדן בנוכחות אנשים עם צרכים מיוחדים, להגברת המודעות לנושא. על הפרויקט, בו השתתפו אלפי בני אדם, אחראית עמותת "רוח טובה", ynet, פורסם:  10.06.18 ♦
  • שגעת ברהט: הסודות הנסתרים של העיר הבדואית הגדולה בישראל. רהט עלתה לכותרות לאחרונה באופן פחות מחמיא, אבל אירועי "לילות רמדאן" מנסים להתגבר על העליהום התקשורתי השלילי. תושבי העיר הבדואית מנסים לקרב לבבות ולעלות על מפת התיירות הישראלית ויש להם את כל הסיבות המוצדקות לכך. ביקור, זין ריינשטיין, וואלה, 31.5.2018 
  • עכו, כפר קרע ורהט: שלושה סיורי רמדאן. ארוחה בבית פרטי של בשלן מקומי, סודות קולינרים שרק המקומיים מכירים והרבה קטאיף: שלושה סיורים קולינרים שמתקיימים בחודש הרמדאן, לין לוי, YNET, 30.05.18 
  • "זה חג של כיף, אלוהים מברך אותנו". סיור קניות רגע לפני שבירת צום הרמדאן. יצאנו לסיור שווקים וקניות ברחובות העיר הערבית טירה, וניסינו להבין איך זה שדווקא בחג שבו צמים כל שעות היום – הוצאות המזון מזנקות, נתקלנו בציבור קונים רעב שמחכה לעדכון מהאפליקציה מתי מותר לאכול, טעמנו מהמשקה המסורתי תמרהינדי ולמדנו איך קוראים במגזר לפיתה עירקית, אסף קמר, YNET, 28.05.18 ♦
  • פמיניזם, מסורת ואוכל מצוין: סיור רמדאן באום אלפחם. חרף התשתיות המוזנחות, ברחובות אום אל־פחם המקושטים ניתן לחוש בקלות את החג המוסלמי. עמותה ערבית־יהודית מקיימת במקום סיורים, והתושבים, שפותחים את ביתם לארוחת שבירת הצום, מספרים איך מארחים גם בימים של מתיחות, נטע אחיטוב, הארץ, 28.5.2018 ♦
  • לילות רמדאן. המשקאות המיוחדים ששוברים את הצום, המאכלים הריחניים על שולחן האיפטאר ולחשי הברכות הנלווים • כל הסיורים והמפגשים – ושיהיה רמדאן כרים, שיר-לי גולן, ידיעות אחרונות, 25.5.2018 ♦
  • תוכניות לילות רמדאן – של "דרכים שלובות دروب متداخــــــلة ♦

מה רוצה האוכלוסיה הערבית בישראל? "הרוב המוחץ של האוכלוסיה הערבית בישראל רוצים גם השתלבות וגם זהות לאומית, השאלה היא האם רואים בנו אזרחים? אם כן, אז מעניין אותנו לא רק הביוב ברחובות אלא גם השלום, גם הכיבוש, גם כלכלה, גם צדק חברתי וגם איכות הסביבה. די לנסות לשים אותנו בפינה", חה"כ איימן עודה בראיון לאילה חסון, חדשות 10 יומן, 25.52018 ♦

כ-1.8 מיליון אזרחים ערביים חיים בישראל, האם הם איתנו או נגדנו? הגיע הזמן להחליט: הממשלה צריכה לשלב באופן מלא את מי שמקבל אותנו כפי שאנחנו: מדינה יהודית, ציונית ודמוקרטית. ומי שלא רוצה לחיות איתנו – שיישא בתוצאות, נדב העצני, מעריב, 26.5.2018 ♦

"ילדי לא יחכו להבטחות שלי לעתיד טוב יותר". ג’עפר פרח, שרגלו השבורה הפכה לסמל של השבר בדו קיום החיפאי, מספר על מה שעבר עליו מאז שהחליט לצאת ולחפש את בניו בהפגנה ביום שישי ועד להרהורים הקשים שהתעוררו בו במהלך המעצר על האופן שבו חינך את ילדיו ועל דרכי המאבק שהוא שותף לו, מאת: ג'עפר פרח, כלבו חיפה והצפון, 24.5.18 08:10 ♦

רואים את הנכבה מתמשכתטקס יום הנכבה התקיים באוניברסיטת ת"א (14/5/2018), בדרישה מהציבור היהודי להכיר בעוול שנגרם לפלסטינים ב-48'. המפגינים ביקשו להזכיר שהנכבה לא הסתיימה ב-48' אלא היא ממשיכה כל הזמן בצורות שונות, כמו פינוי הישוב הבדואי אום אל-חיראן לטובת ישוב יהודי שיקום במקומו – חירן. עמית בוים, הטלויזיה החברתית, 15.5.2018 ♦

אם זה טרור, הרי זה מעשה של אהבה: תגובות להרשעתה של דארין טאטור. דארין טאטור כלל לא הופתעה מפסק הדין שניתן בעניינה הבוקר (ה') והרשיע אותה בהסתה לטרור. "הדמוקרטיה בישראל היא רק ליהודים," אמרה המשוררת הפלסטינית שמצויה מזה שלוש שנים במעצר בית. "קיבלנו הוכחה שהכיבוש חלש, הוא פחדן," אומר הפרופ' נסים קלדרון, העוקץ 03.05.18 ♦

הנכבה איננה רק טיהור אתני, היא דה-הומניזציה של עם. הכרה בנכבה אינה רק הכרה בעובדות או אפילו הסכמה לדון בזכות השיבה. היא בעיקר הבנה של הקשר ההדוק בין האידאולוגיה הציונית ומדינת ישראל למעשים הללו בעבר ובהווה, אילן פפה, שיחה מקומית, 14.5.2018 ♦

"ילדי הגטו" של אליאס ח'ורי: לישראלים אין מונופול על פסיכולוגיית הגטו. לא סתם התעקש אליאס ח'ורי שספרו "ילדי הגטו" יתורגם קודם כל לעברית: באחת היצירות החשובות של השנים האחרונות מציג הסופר הלבנוני את הסיפור הפלסטיני של 1948 כפי שמעולם לא סופר לישראלים, אברהם בורג, הארץ, 11.05.2018 ♦

מבוא: היבטים פוליטיים בחייהם של הערבים אזרחי ישראל, מאת פרופ' עזיז חידר, מתוך: היבטים פוליטיים בחייהם של הערבים אזרחי ישראל, פרופ' עזיז חיידר, מכון ון ליר, 2018 

יום הנכבה 2018:

photo: ashams.com
                   עתלית, 2018 photo: ashams.com  
  • 70 שנות עצמאות, 70 שנות נכבה. "…שבעים שנות עצמאותה של ישראל הן סיבה למסיבה בישראל, וסיבה לאבל ברשות הפלסטינית….. אכן, שני הנרטיבים הללו נמצאים בהתנגשות מתמדת זה מאה שנה ויותר, ונראה שלעולם לא ייושבו. תהליך אוסלו היה מאמץ משותף של יצחק רבין, שמעון פרס ויאסר ערפאת המנוחים, מתוך כוונה ליצור נרטיב חדש של דו קיום הדדי ושל עתיד משותף לשתי המדינות. ב-1998 שני הצדדים אמורים היו לחגוג עצמאות של שתי מדינות זו בצד זו. המאמץ הגיע לקצו בעקבות ההתנקשות ביצחק רבין ב-1995, ששמה קץ לכל תהליך שלום עתידי…", אורי סביר, אל מוניטור, 22.4.2018 ♦ח"כ איימן עודה דורש הכרה באסון הלאומי שלו. "…הפער הזה, בין השמחה הגדולה של היהודים לבין האסון האישי של הערבים, תורגם בשני העשורים האחרונים גם לאירוע שציין את הנכבה – יום אסונם של הפלסטינים ערביי ישראל, ואשר ביטא תודעה פוליטית רחבה וזיכרון לאומי קולקטיבי מצדם… בחזון של ח"כ עודה שני דברים יסללו את הדרך לנורמליות ביחסים בין יהודים לערבים ובין המדינה לאזרחיה הערבים: "הקמת מדינה פלסטינית כי זה העם היחיד בעולם שנותר ללא הגדרה עצמית, והכרה רשמית של מדינת ישראל בעוול ההיסטורי. ..", מזל מועלם, אל מוניטור, אפריל 20, 2018 ♦
  • עוד לא אבדה נכבתנו. "..וכך כולנו הגענו עד הלום. בריוני הלאומנות השבטית והדתית של שני העמים לופתים חזק בטלית הארץ. זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי, ואין הם מוצאים את הדרך ל"יחלוקו". וכך, לאורך השנים, רוותה הארץ הרבה דם, הרבה יזע ודמעות.      דומה כי הארץ הטובה הזאת עייפה כבר משניהם". סלמאן מצאלחה, הארץ, 21.04.2018 ♦
  • בין נכבה לעצמאות: מעגלי ההקשבה שנותנים במה לכל הזוויות של 1948. בכנסייה קטנה וציורית בעיילבון התכנסו כ-150 יהודים וערבים, במטרה להקשיב אחד לשני ללא כל סייג. המסורת, שמקורה ביוזמה פרטית, מתקיימת מאז 2003, נעה שפיגל, הארץ, 20.4.2018 ♦
  • אלפים בצעדת הנכבה בעתלית: "הסבל נמשך מ-48'". בזמן שרוב המדינה חגגה עצמאות ציינו האזרחים הערבים את מחיקת הכפרים והגירוש במלחמת העצמאות. ח"כ טיבי: "משפחות רוסקו ואחים נפוצו לכל עבר". חלק מהמפגינים צעקו: "נקריב את חיינו למען פלסטין, גאים בעזה", חסן שעלאן, YNET, 19.04.18 ♦
  • כ-20 אלף בני אדם השתתפו בתהלוכה לציון הנכבה ליד עתלית. התהלוכה התקיימה במקביל לחגיגות יום העצמאות בפעם ה-21. המשתתפים הניפו דגלי פלסטין ושלטים עם שמות כ-530 כפרים שמהם נעקרו ב-48', ג'קי חורי ו נעה שפיגל, הארץ, 19.4.2018 ♦
  • תושבי ניר עציון: "לא נאפשר לצעדת השיבה לעבור בשטחנו". תושבי הישוב הדתי זועמים לאחר שגילו כי הצעדה לציון "70 שנות נכבה", עתידה לעבור בשטחם – ביום העצמאות • "נעשה כל שיידרש כדי למנוע כל פעילות לאומנית אנטי ציונית מסוג זה בשטחנו", מזהירים התושבים, מערכת ישראל היום,  18.04.2018 ♦
  • באתי להפריע לחגיגה. "שואלים אותי: למה אתה, כאזרח מדינת ישראל, לא חוגג ביום העצמאות? זאת שאלה האטומה לכאבי. אני לא יכול להיות שותף לשמחתכם… האם אתם, החוגגים, מסוגלים לראות חורבן של עם שלם, העם שלי?.. הנכבה לא הסתיימה ב–1948, והיא תימשך כל עוד הכיבוש נמשך. הנכבה תימשך כל עוד יש כפרים לא מוכרים בנגב, כל עוד הממשלה מקדמת חוקים שנועדו לפגוע בזכויות האזרחים הערבים, כל עוד יש כיבוש ואפליה ואין שלום ושוויון… כל עוד תסרבו להכיר בעבר ולפעול לתיקון המציאות בהווה, לא נוכל לבנות ביחד עתיד ליהודים ולערבים בארץ הזאת…",  איימן עודה, הארץ, 17.04.2018 ♦
  • בבתי הספר במגזר לא חוגגים: "יום העצמאות? זה יום הנכבה שלנו". רוב בתי הספר במגזר הערבי יתעלמו מיום העצמאות, ומנהלי בתי הספר מודים שיש השתקה מכוונת סביב הנושא. "המנהלים לא מחוברים לזה – ובצדק". מנהל התיכון בבענה הורה דווקא למורים לשוחח עם התלמידים ובמגזר הבדואי יש פתיחות גדולה יותר, אדי ינקו, ,YNET 17.04.18 ♦
  • אסור לזכור. בשנים הראשונות היה מסוכן לדבר על הנופלים מ–48', ובתי הספר הערביים לא ציינו את יום הזיכרון. הדור השני לנכבה מחיה את זכרם.. ", נורית וורגפט, הארץ, 16.04.2018 ♦
  • שלטי יום העצמאות הושחתו ביישובים ערביים. מודעות פרסום לחגיגות ה-70 לישראל רוססו בצבע. התושבים תוהים: "במה מתגאה ישראל, בגירוש משפחותינו? בטבח?". מנגד, ראש עיריית רהט קבע: "אין למעשים הללו מקום". שלושה צעירים ממזרח ירושלים נעצרו בחשד לשריפת דגלי ישראל, חסן שעלאן וישי פורת, YNET,  16.04.18 ♦
  • כשמירי רגב דחפה לנו את קמפיין "יש במה להתגאות" בערבית. יו"ר הרשימה המשותפת התרעם בפייסבוק נגד שלטי החוצות שנתלו ביישובים הערבים לציון חגיגות ה-70 למדינה והבטיח לדאוג להסרתם. התגובות להן זכה מהגולשים הפלסטינים לא היו בדיוק מה שציפה, יאסר אבו ערישה, שיחה מקומית,  15.4.2018 ♦
  • 70 שנה לטבח דיר יאסין: ספר שמציג רשומון על האירועים באפריל 1948. מדוע פעלו הלוחמים בניגוד להוראת המפקדים, כמה תושבים נהרגו ולמה נבחר דווקא הכפר הזה: בספרו מציג אליעזר טאובר את הגרסאות השונות והמנוגדות לטבח בדיר יאסין ומצייר תמונה מאוזנת של הפרשה, שממשיכה להעסיק חוקרים, יחיעם ויץ, הארץ, 04.04.2018 ♦
  • האירוע השנתי "נכבה-עצמאות" الحدث السنوي "نكبة استقلال"'. האירוע יתקיים בכנסייה ההיסטורית של כפר עיילבון בגליל,  בימים רביעי (אחר הצהרים) וחמישי, 18-19 באפריל, יום הזיכרון ויום העצמאות 

האשמת הערבים בישראל באדישות לאומית ופוליטית חוטאת למציאות. השלטון הצבאי אכן ניסה לייצר את "הערבי הטוב" המנותק בזהותו הלאומית מהעם הפלסטיני, אך הקביעה כי הצליח בכך שגויה מן היסוד. הבנת הקיום הפלסטיני בישראל כ"מיעוט במלכוד" בין עמו לבין מדינתו מחייבת הבנת מורכבות יותר של המציאות. תגובה ליאסר אבו ערישה, אמיר פאח'ורי, שיחה מקומית, 15.4.2018 ♦

לאחר שבעה חודשי מעצר: השייח ראאד סלאח ישוחרר למעצר בית. מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית נעצר לאחר הפיגוע בהר הבית ומואשם בהסתה לטרור ותמיכה בהתאחדות בלתי מותרת. אם הפרקליטות תערער שחרורו יידחה עד מחר לפחות, אורלי אלקלעי, כאן השידור הציבורי, 28 במרץ 2018 ♦

דרושה הנהגה: הערבים אזרחי מדינת ישראל ומשבר המנהיגות / מורסי אבו מוך , "הדים – أصداء",  הגיליון השני, אשגר התכנית לחקר יחסי יהודים-ערבים בישראל של המכון למחקרי ביטחון לאומי, בשיתוף מרכז תמי שטינמץ למחקרי שלום, אוניברסיטת תל-אביב. מרץ 2018 ♦

עם ללא ערכים נאבק בהנהגה ללא מוסר. הציבור היהודי פיתח כישרון מיוחד לבחור שוב ושוב במנהיגים שמשקרים לו כבר שבעים שנה. אותנו הערבים השחיתות שנחשפת היום לא מפתיעה, אפילו לא במעט. המאבק בשחיתות צריך להתחיל בתיקון מוסרי עמוק. עד אז, אנחנו נשארים מחוץ להפגנות שלכם, ג'עפר פרח (מרכז מוסאוא), שיחה מקומית,  | 28.2.2018 ♦

שמות מקומות וזהות מרחבית בישראל-פלסטין, יחסי רוב-מיעוט, השכחה וזכרון. אסופת מאמרים המכסה מנעד רחב של תהליכי מִרחוב ושִיּום, אשר ביסודם יחסי רוב-מיעוט, זיכרון והשכחה, כמו גם יחסי כוחות בין קבוצות לאומיות ותוך קבוצתיות בישראל-פלסטין. אסופת המאמרים הנוכחית היא הבמה הראשונה המפגישה בין שמות המקומות של הכוח ההגמוני הישראלי לבין שמותיו של המיעוט הערבי-הפלסטיני. מאמרי הספר עוקבים אחר התהוות תהליכי השִיּום של הארץ-פלסטין – החל ממתן שמות לערים, דרך רחובות ודרכים וכלה בגאיות ונחלים – בקרב שלטונות ועמים ששלטו בארץ לפני 1948 ואחריה, ובקרב אוכלוסיות ומגזרים שונים המרכיבים את החברה בישראל, יהודים וערבים, עאמר דהאמשה ויוסי שוורץ (עורכים), רסלינג, 2018 

עיסאווי פריג': "האינתיפאדה השנייה הכניסה בי את החיידק הפוליטי". חבר הכנסת בן ה-53 ממרצ מספר על התחנות בחייו. על אביו ("תמיד חלם שאהיה מורה"), על החברות עם איתן כבל ("סידר לי עבודה כשליח") ועל ילדיו ("זכיתי לראות את פירות עמלי"), טליה לוין, מעריב, 28/01/2018  ♦

ביאן – גיליון 12, אזרחות, זהות והשתתפות פוליטית: סקר עמדות של הציבור הערבי בישראל, דצמבר 2017, תוכנית קונראד אדנאואר לשיתוף פעולה יהודי-ערבי, אוניברסיטת תל אביב ♦

60% מערביי ישראל: גאים להיות ישראל. רוב גדול של ערביי ישראל חשים שייכות לחברה הישראלית, ואינם מעוניינים לחיות תחת שלטון פלשתיני • מנגד, רבים חשים בהסתה מצד היהודים • סקר של "ישראל היום" ומכון "הגל החדש", שיפורסם ביום שישי במוסף "שישבת", מגלה תמונת מצב עדכנית על חייהם ועמדותיהם, ברוך רון, ישראל היום,  22.11.2017 ♦

ראאד סלאח. פרופיל. ערן זינגר  LIBERAL MAGAZINE ,  15 נובמבר 2017 ♦

האוכלוסייה הערבית מתחילה לשאול שאלות את מנהיגיה. "האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל מאסה במצב הקיים ומתחילה להפנות אצבע מאשימה כלפי ההנהגה שלה.. העובדה שחברי הכנסת הערבים אינם יכולים להיות חלק מן הקואליציה הממשלתית מקשה עליהם "לסחוט" תקציבים ומשרות עבור הסקטור שלהם, כמו שעושות מפלגות אחרות..אז מה עושים? מחפשים חלופות..", רפיק חאג', הדים, גיליון 1, המכון למחקרי ביטחון לאומי, אוניברסיטת תל אביב, נובמבר 2017 

זמן לנהל דיון רציני על זכות השיבה. הסיכוי שהפלסטינים יוותרו על המרכיב המהותי ביותר של זהותם דומה לסיכוי שמליונים יתפכחו מזהותם הישראלית ו"יחזרו" לארצות שמהם היגרו הסבא והסבתא שלהם. שתי הפנטזיות האלה מסוכנות כי הן לא מציאותיות, תום פסח, העוקץ,  05.11.17 ♦

הסודות של לוד: מי מעלים את ההיסטוריה הערבית של העיר? במהלך עבודות לשיקום השוק של לוד התגלו שרידים להיסטוריה הערבית של העיר. בעירייה לא חשבו פעמיים לפני שהרסו את השרידים. סיור בעקבות ההיסטוריה שהמדינה היתה רוצה למחוק, איה זינאתי, שיחה מקומית,  2.11.2017 ♦

אחמד טיבי – משפיעים 2017, "…על פניו איימן עודה, כיו"ר הרשימה המשותפת, היה אמור להיות המוביל הרשמי והבלתי רשמי של ערביי ישראל בציבור הערבי בפרט והישראלי בכלל… זה לא קרה (ראו הרחבה על עודה ברשימת "הלא משפיעים", מאת נחמה דואק). האיש שעדיין מוביל את מדדי הפופולריות הוא אחמד טיבי…",  רן אדליסט, ליברל, 15.9.2017♦

"כמו שאני לומד את טשרניחובסקי, הישראלים צריכים ללמוד את מחמוד דרוויש". מוביל הקמפיין "האלימות אינה שפתנו" פועל נגד האלימות במגזר הערבי, רוצה לשקם את תדמית המגזר – ומאמין שהשינוי אפשרי. ראיון עם ראזי טאטור, אחד מ-18 בני הנוער המשפיעים של מעריב לנוער 2017, דניאל שירין | מעריב לנוער | פורסם  מאקו, 19/09/17 12:58 ♦

ערביי ישראל והעולם הערבי. "…ערביי ישראל הם היוצא מן הכלל. יש להם הזדמנות לחיות בחברה דמוקרטית, במדינת חוק, לנצל את ההזדמנויות שמדינה מודרנית מציעה לאזרחיה וליהנות מהנורמות של חברה מערבית, כולל שוויון בין המינים. הם בוודאי היו מעדיפים להיות הרוב, אבל התופעה של מיעוט החי במדינה דמוקרטית שכיחה בעולם. זו אינה טרגדיה. לערביי ישראל יש טענות, ורבות מהן מוצדקות, אבל בהשוואה לחלופות — מצבם, כפי שרבים מהם נאלצים להודות, טוב בהחלט…", משה ארנס, הארץ, 19.09.2017 ♦

ניצחונם של השורדים. ההיסטוריון עאדל מנאע על אלו שלא ברחו בנכבה. כשההיסטוריון עאדל מנאע ממג'ד אל־כרום החליט לחקור את הנכבה, הוא בחר להתמקד באלה שלא ברחו, שאותם הוא מכנה "השורדים". בראיון הוא מספר על הדרכים של הממשל הישראלי להביא לטיהור אתני ועל הילדים שלו, שבאופן אירוני עזבו כולם את הארץ, דליה קרפל, הארץ, 13.9.2017 

המדינה בוחנת קיצוץ בתקציב תיאטרון יפו בשל "הסתה לטרור". באופן תקדימי, משרד האוצר מסר למשרד התרבות כי ניתן להפחית את תקציב התיאטרון בגין הפרת חוק הנכבה, בעקבות אירוע התמיכה במשוררת דארין טאטור והאירוע "מחברות הכלא" של עינת ויצמן. החלטה סופית תתקבל בכפוף לשימוע ולאחר אישור שר האוצר, יאיר אשכנזי, הארץ, 6.9.2017 ♦

מאבק עכוב מזעתר: על צמחי המאכל מהמטבח הפלסטיני וחוקי הגנת הצומח בדין הישראלי. אגבאריה, ר. (2017). בתוך, י. תירוש, וא. גרוס, (עורכים), לחם חוק: עיונים במשפט ואוכל (עמ' 497-533). תל אביב: הוצאת אוניברסיטת תל אביב.

נכבה והישרדות: סיפורם של הפלסטינים שנותרו בחיפה ובגליל, 1948—1956 , ד"ר עאדל מנאע, מכון ון ליר, הקיבוץ המאוחד/ספרית הפועלים, 2017 ♦adel-book

ברית דמים • העדה הדרוזית בישראל. סיפורו המרתק של המיעוט הדרוזי, שהחל לפני כאלף שנה במצרים ועלה לכותרות בשבוע שעבר, כששני שוטרים בני העדה נרצחו בהר הבית • האמונה בבורא אחד ובגלגול נשמות, החובה להזדהות עם המדינה בה הם חיים והקשר הסבוך עם ישראל • וגם: הפוליטיקאי שנכנס לכנסת בעקבות רצח, ארגוני הסירוב והטענות לקיפוח חברתי, חיים בנשק, כל הזמן, ז' אב התשע"ז 10:00 30.07.2017♦

גם אחדות פלסטינית וגם מחנה דמוקרטי. בפני מנהיגיו הפוליטיים של הציבור הערבי בישראל עומדות שאלות אסטרטגיות מכריעות: האם הרחבתה של הדמוקרטיה הפנים-פלסטינית סותרת את החתירה לעבר קואליציה עם גורמי שמאל ציוני? מתן קמינר סבור שייצוג המתח הזה בידי זרמים פוליטיים שונים הוא ביטוי לחיוניות דמוקרטית, ולא סכנה שיש לדוחקה אל מחוץ לזירה הציבורית, מתן קמינר, העוקץ,  27.07.17 ♦

ההפללה נכשלה. מה הלאה? לפני כשנה וחצי הוצא הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית מחוץ לחוק. אולם מנהיגי הפלג מצאו דרך לעקוף את רוע הגזירה באמצעות ועדת המעקב, מפלגת הנאמנות והרפורמה וגורמי חברה אזרחית, ד"ר רונית מרזן, הפורום לחשיבה אזורית, 21.7.2017 ♦

תושבים באום אל פאחם: הפיגוע הוא תוצאה של הסתה. ..אחרי הפיגוע בהר הבית השתלטה אווירת נכאים על אום אל פאחם, ממנה יצאו שלושת המפגעים. "השלושה הללו, על מסרי השנאה שספגו, גרמו נזק בל יתואר. תושבים רבים בעיר מתביישים וכואבים", אומר לאל-מוניטור אחד מתושבי העיר…תושבים מאום אל פאחם, שאינם נמנים על תומכיו של סאלח, חששו אחרי הפיגוע לדבר עם אל-מוניטור. "יש פה אווירה של טרור כלפי מי שמשמיע ביקורת נגד התנועה האסלאמית", אומר א', תושב העיר…", שלומי אלדר, אל מוניטור, 18.7.2017 ♦

חברי הרשימה המשותפת לא הצליחו לנסח הודעה משותפת בעקבות הפיגוע. חילוקי הדעות בין המפלגות שמרכיבות את הרשימה נסובו סביב מידת הגינוי של הפיגוע בנוסח ההודעה. בעדה הדרוזית תקפו את חברי הרשימה ואמרו כי בהודעות אין גינוי של ממש לפיגוע, ג'קי חורי ו יהונתן ליס, הארץ,  15.07.2017 17:31 עודכן ב: 20:08 ♦

מגנים את הפיגוע – וגם את ישראל. תגובות מעורבות במגזר הערבי. ועדת המעקב ופעילים חברתיים גינו את האירועים בהר הבית ואת הפיגוע. "האלימות לא עוזרת למאבק שלנו", מסרו והזהירו מפני הסתה נגד המגזר בעקבות הפיגוע. חברי הכנסת טיבי וסעדי מהרשימה המשותפת קראו לצעירים לא להשתמש בנשק, אך הוסיפו: "כיבוש אל-אקצה הוא שורש כל רע", חסן שעלאן, YNET, 15.07.17 ♦

ח"כ עודה מגנה את הפיגוע: "המאבק פוליטי ובשום אופן לא חמוש". יו"ר הרשימה המשותפת יצא נגד הירי בהר הבית, שהביא למותם של שני שוטרים: "מתנגדים לשימוש בנשק של הצעירים שלנו, על הממשלה לכבד את קדושת אל-אקצא". פורום ראשי הרשויות הערביים דחה את בקשת שר הפנים לפרסם הודעת גינוי, טל שלו, וואלה, 14.7.2017 ♦

ריבלין: זו שעתה של המנהיגות הערבית. נשיא המדינה קראה למנהיגות הערבית בישראל להתנער מהפיגוע הרצחני בירושלים. "אנו חבים חוב חיים לבנים שאיבדנו"., חזקי ברוך, ערוץ 7, כ' בתמוז תשע"ז 14/07/17 ♦

נתניהו ממתין לגינוי מסכנין. שר הפנים אריה דרעי ביקש מראש עיריית סכנין לגנות את הפיגוע הרצחני הבוקר בירושלים. חזקי ברוך , ערוץ 7, כ' בתמוז תשע"ז 14/07/17 ♦

מהנוער תחל השיבה. נערות ונערים בני 13-17 לא מוכנים שישתיקו אותם, לא מוכנים שיעלימו להם את ההיסטוריה המשפחתית, ולא מוכנים שיקבעו להם את הזהות הלאומית. קבוצת צעירים פלסטינים מאום אל פחם, צאצאים למשפחות שנעקרו ב-48 מכפריהם, נפגשת בכל שבוע לשיחה בנושא זהות, דיכוי לאומי ונכבה. הם חלק מפרויקט- "עודנא"- שבנו בעברית, שעוסק בקידום ותכנון של שיבת הפליטים הפלסטינים, כתבה של הטלויזיה החברתית, 11.7.2017 ♦

יש מנהיגים ערבים, אין דאגה לערבים • דעה. רוב מוחלט של תושבי ישראל הערבים הם אזרחים שומרי חוק • תושבי כפר קאסם חיים בחוסר ביטחון אישי ובחשש משווע….לכך יש לצרף את חוסר האפקטיביות של הנהגת המגזר אשר לרוב פועלת משיקולים פופוליסטיים ובעיקר אלקטורליים. ערביי ישראל מודים כי הסוגיה הפלשתינית בראש מעייניהם לא פחות מאשר אצל הפוליטיקאים הערבים, אולם רובם היו מעדיפים לראות את יו"ר הרשימה המשותפת איימן עודה וחבריו לסיעה עושים יותר למען אלו ששלחו אותם לכנסת. לפלשתינים יש את אבו מאזן ומדינות ערב, לנו אין אף אחד – טוענים רבים במגזר – הממשלה מתנכרת לנו וההנהגה הערבית דואגת יותר למחנות הפליטים בג'נין ובשכם ופחות ליישובי המגזר בישראל, דניאל סיריוטי, ישראל היום, 07.06.2017 ♦

יש חיים אחרי הנכבה: הספרות הפלסטינית יוצאת לדרך חדשה. הם גדלו על תרבות שהוקדשה לזיכרונות מהמולדת האבודה ונרתמה למאבק בכיבוש, אך הבינו כי העיסוק הבלעדי בסכסוך ניוון את היצירה של בני עמם. למרות שהממסד הציוני לא תומך בשפתם ועל אף החשדנות כלפיהם במדינות ערב, נחושים הסופרים הפלסטינים הצעירים בישראל לפתוח דף חדש, ז'נאן בסול, הארץ, 30.5.2017 

מייסד התנועה האסלאמית בישראל הלך לעולמו בגיל 69. עבדאללה נימר דרוויש התחיל את דרכו הפוליטית במפלגה הקומוניסטית, אך שינה את דרכו והחל ללמוד הוראת דת. בשנות ה-80 הוא ריצה עונש מאסר בשל חברותו בארגון טרור, אך לאחר התפלגות התנועה האסלאמית בשנות ה-90 הוא עמד בראש הפלג הדרומי המתון יותר, אלי אשכנזי, וואלה, 14.5.2017 ♦

שהשמאל הציוני יאכל את התבשיל שלו. על פריווילגיות לא מוותרים מרצון. הרגשת העדר מחממת, מגוננת ומחבקת. נהג לא יעצור באדום אם אין קנס כספי או שלילת רישיון. כמה מחשבות בעקבות חוק הלאום, חוק קמיניץ, הטורטית של ברגותי וכל השאר, אבו לילא (סמיר אלאחמד) , העוקץ, 09.05.17 

סדר יום חדש לישראל: הכוח ההרסני של "חוק הלאום" החדש. חוק הלאום שאושר בוועדת שרים לחקיקה מאיים על הסדר השברירי שבין הירדן לים, ושומט את סמכותו של בית המשפט. על רקע ההתפתחויות העולמיות לאחרונה, הוא טומן בחובו סכנה לאלימות משולחת רסן, מאת מרזוק אלחלבי,  שיחה מקומית | 9.5.2017 ♦

גם אני רוצה להדליק משואה. את המשואה שלי אדליק לכבוד האזרחים הפלסטינים שלמרות הרדיפה והדיכוי מצליחים ליצור פה תרבות ואמנות… אדליק משואה לכבוד דור ההורים שהייתי עד למצוקתו,… ואני רוצה להדליק משואה זו לדור החדש, שלמרות המדינה משכיל להצמיח חוקרים, מדענים, מהנדסים, פעילים פוליטיים, ולמרות הרדיפה וצמצום המרחב..", סייד קשוע, הארץ, 04.05.2017 ♦

"האמת לא חשובה רק עבור מי שיש לו מה להסתיר". "המדינה הציונית מעולם לא הכירה באזרחיה הפלסטינים: היא לא הכירה בהם כאזרחים ולא הכירה בהם כפלסטינים". דברים שנשאה ענת מטר בצעדת העקורים השנתית לציון יום הנכבה, שנערכה השנה בכפר העקור אלכאברי, בסמוך לקיבוץ כברי בגליל, מאת ענת מטר, שיחה מקומית,  3.5.2017 

לשמור על הנכבה מחוץ לזיכרון. היא נוכחת בעצי בוסתן, במבני אבן ולעתים גם בתושבים, אך ההיסטוריה הפלסטינית נעדרת לחלוטין מהסיפור הישראלי. כמה חבל שגם המועצה לשימור אתרים, גוף א־פוליטי בהצהרתו, בוחר להתעלם ממנה, אסתר זנדברג, הארץ, 3.5.2017 ♦

הערבי המדליק של השנה. גם השנה מצאו פלסטיני שילבין את הרפש הגזעני של מירי רגב, את האפליה וההסתה נגד ערבים – פרופסור אחמד עיד הוא הערבי שנבחר להדליק משואה. אבל מי יכול לכעוס על רופא שמציל חיים בעיר הקודש? מאת סמאח סלאימה, שיחה מקומית , 22.4.2017 ♦

התרבות הפלסטינית העצמאית עולה כיתה: כך בונים סצינת תרבות אלטרנטיבית. בחיפה פסטיבל הקולנוע הפלסטיני העצמאי חגג שנה שנייה. ברמאללה השקנו פסטיבל מוזיקה בינלאומי שעלו אליו לרגל מרחבי תעשיית המוזיקה העולמית. מתחת למגפי הכיבוש, הדור השלישי לנכבה בונה תרבות עצמאית ואלטרנטיבית, מאת רמי יונס, שיחה מקומית,  17.4.2017 ♦

יום הנכבה 2017:

  • הכרה ושיבה משני צדי הקו. אלפים השתתפו באירועים משני צדי הקו הירוק לציון הנכבה ולמען זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים, בקריאה כי בשביל להגיע לפיוס בין שני העמים חייבים להכיר בעוול שנעשה.  כתבה של הטלויזיה החברתית, 18/05/2017, (4:08 דקות) 
תהלוכת הנכבה סמוך לקיבוץ כברי בגליל, הארץ. AMMAR AWAD/רויטרס
תהלוכת הנכבה סמוך לקיבוץ כברי בגליל, הארץ. AMMAR AWAD/רויטרס

זכות להבעת רגשות גם לפלסטינים. "…בעבור אזרחי ישראל הערבים, הרואים את עצמם כפלסטינים החיים כמיעוט אתני במדינת־לאום יהודית, השוויון אינו מתמצה בקבלת ערבים למקומות עבודה, או במתן זכויות בנייה… הערבים אזרחי ישראל אינם מיעוט אתני של מהגרים, אלא מיעוט ילידי. כלומר, כאן נולדנו, כאן נולדו הורינו וילדינו. שוויון מלא בזכויות האזרח הבסיסיות, לרבות שוויון בהזדמנויות, ותחושת הבית שהשוויון נועד ליצור, לא יוכלו להתקיים במלואם במדינת לאום יהודית. אך גם אם מסתפקים בפחות, יש עוד כברת דרך לעשות… מדינת לאום אינה חייבת להיות מדינה מפלה. יש פתרונות נוספים… אלא בשינוי תפישתי והתייחסות למיעוט הערבי כבעל זהות לאומית, הזכאי לאוטונומיה בכל הנוגע לזהותו. רק כך נוכל לחיות ביחד, רוב ומיעוט, מתוך כבוד הדדי…", נסרין חדאד חאג' יחיא (המכון הישראלי לדמוקרטיה), הארץ, 02.04.2017 ♦

אילפו אותנו להריע לכל מנהיג. "…אם כבר לבקר את מנהיגינו, שהוא מעשה על גבול ההפקרות ממש, אז יש לעשות זאת בינינו לבין עצמנו, בעדינות, ובתחינה ממש. ואין זה משנה שמי ששלח אותם לכנסת זה אנחנו. ברגע שהם הגיעו לשם, הם כבר מורמים מעם (אנחנו), ואסור בתכלית האיסור לחשוב על ביקורת נגד מעשיהם….", עבד ל.עזב, הארץ, 01.04.2017 ♦

התערוכות בגלריה אום אל פחם משקפות איך יראה המוזיאון הפלסטיני הראשון. שתי תערוכות מוצגות כעת בגלריה: עבודותיו של פריד אבו שקרה מעמיד דפוס צורני של יצירה פוליטית, ואילו תצלומיו של עמאר יונס מייצרים ארכיון של הקהילה בוואדי ערה, שאול סתר,21.03.2017 

אחמד טיבי כבר מוכן להיות ראש ממשלת המדינה האחת. ראיון חגיגי. אחרי שהכריז שאם תהיה פה מדינה אחת, הוא יהיה ראש הממשלה שלה, ביקשנו מחבר הכנסת אחמד טיבי לצקת תוכן לרעיון המופשט. איזו מין מדינה זו תהיה? מה יהיה הדגל שלה? וההמנון? ומה לגבי חוק השבות ויום העצמאות? מה שבטוח, האוטופיה שטיבי מעלה בעיני רוחו לא דומה בשום צורה למדינת ישראל, קרולינה לנדסמן, הארץ, 02.03.2017 ♦

איימן עודה והאתגר של יהדות ארצות הברית.  עם התפוררות "מחנה השלום" הישראלי ופזילתו המתמשכת למרכז, הקהילה היהודית הליברלית באמריקה זקוקה לפרטנר ישראלי חדש. הנאום של איימן עודה בכנס האחרון של ג'ייסטריט הפך אותו למועמד הטבעי לתפקיד. הבעיה: הוא לא יהודי וציוני, מאת מיכאל שפר עומר-מן, שיחה מקומית  1.3.2017 ♦

כנס המנהיגות הפוליטית הערבית במדינת ישראל, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 28 בפברואר 2017, ב' אדר תשע"ז : [ סיכום דברים מהכנס ] ♦

אז מי באמת מייצג את ״ערביי ישראל״? ״אתה לא מייצג את שאר ערביי ישראל״, הוא משפט שכל פלסטיני שומע מיהודים, ברגע שזה מעצבן אותם בויכוח פוליטי. על הסיבות מדוע הם מרגישים כך, הם מעדיפים לא לשאול, מאת רמי יונס, שיחה מקומית,  27.2.2017 ♦

עכשיו הוא הולך על הרוח: שנה למותו של סלמאן נאטור. קשה להגדיר את הייחודיות של סלמאן נאטור, מגדול הסופרים הפלסטינים שקמו כאן. רשמים מערב השקת תרגום חדש לכתביו השבוע בירושלים, ושני קטעים פרי עטו, זהייה קונדוס, שיחה מקומית,  25.2.2017 ♦

הפלסטינים חוגגים: יעקוב הוא "ערב איידול". ריאליטי השירה החשוב בעולם הערבי הסתיים בניצחון פלסטיני שני: יעקוב שאהין מבית לחם גבר על הערבי-ישראלי אמיר דנדן, שייצג גם כן את הרשות ושר "הדם שלי פלסטיני", ועל התימני הפייבוריט, אליאור לוי, YNET, 25.02.17 ♦

מי מפחד מהסלמה. האירועים האחרונים ומצבה ההולך ומידרדר של החברה הערבית מובילים למסקנה אחת בלתי נמנעת: לא עוד סטטוס קוו, לא עוד נאומים, הגיע הזמן להעלות הילוך במאבק… כל ניתוח של ״מצב החברה הערבית״ חייב לשקף תמונה הוליסטית הכוללת את העוני, המחסור בתקציבים, הגזענות הממוסדת וכוח משטרתי המתנהל כמו אחרוני העבריינים. כך שבלי קשר לאירועים הקשים האחרונים, יש להעביר הילוך במאבק… אינני רוצה ליצור רומנטיזציה של המאבק. אבל הסלמה יכולה גם ליצור תקווה ולכוון את תסכולם של הצעירים הערבים לעבר מי שבאמת אשם במצבם – המדינה..", עבד אבו שחאדה, העוקץ,  24.01.17 

תגידו, הנהגת הציבור הערבי, לא הגיע הזמן לשלוף שפן חדש? שוב התעמרות ממשלתית באוכלוסיה הפלסטינית, ושוב ההנהגה הערבית מודיעה על שביתה כתגובה. יופי, אבל חשבתם במי זה באמת פוגע? מאת יאסר אבו ערישה, שיחה מקומית,  17.1.2017 ♦

הערבים הפלסטינים במדינת ישראל – דוח אסטרטגי – תרחישים לעתיד, צוות כתיבה: באשיר באשיר, אמל ג'מאל, ראיף זרייק, ראסם חמייסי, מרזוק אלחלבי, מראם מסארווי וארין האווארי, ספטמבר 2016 באנגלית: Strategic-Report-english  ובערבית:  Strategic-Report-arabic 

אזרחי ישראל הערבים: התנתקות והתכנסות? אזרחי ישראל הערבים נדחקים בלית ברירה לאסטרטגיה שהיא תמונת ראי של מדיניותה של ממשלת הימין כלפיהם. התהליך ברור אולם אינו בלתי-הפיך, משום ששחקנים שונים בפוליטיקה הערבית עדיין מעוניינים בהעמקת השתלבותו של המיעוט הערבי במדינה, ד"ר דורון מצא, הפורום לחשיבה אזורית, 15.1.2017 

חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה ועאידה תומא-סלימאן בהפגנה בקלנסווה
חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה ועאידה תומא-סלימאן בהפגנה בקלנסווה

זהות כפולה. כבר לפני שנה הזמין ח"כ באסל גטאס את הציבור להעביר מסרים "ישירות לאסירים" במסגרת דף פייסבוק שפתח בעצמו • ח"כ זחאלקה נפגש עם בכירי חמאס, וח"כ זועבי סירבה להשתתף בטקס יום השואה • כך הפכה שאלת נאמנותם של הח"כים הערבים לסוגיה בוערת בציבוריות הישראלית, נדב שרגאי, ישראל היום,  12.01.2017 

ההריסות בקלנסווה ומשבר ההנהגה הערבית. הגיע הזמן לשינוי תרבות ההתנגדות בחברה הערבית. פרישה מהכנסת, למשל, תאפשר בניית פלטפורמה חדשה למאבק, כזאת שמקבלת את הלגיטימציה שלה מהרחוב הערבי הפלסטיני בתוך ומחוץ לקו הירוק – בלי קשר למוסדות הרשמיים עבד אבו שחאדה, העוקץ,  12.01.17 ♦

המשטרה ממליצה להעמיד לדין את ראאד סלאח בחשד להסתה. סלאח, מנהיג הפלג הצפוני בתנועה האיסלאמית, הוא הבכיר שנחקר באזהרה בחודש האחרון בחשד להסתה. הוא כלוא כעת בגין הסתה לאלימות ואמור היה להשתחרר בפברואר, שרון פולבר ו ג'קי חורי, הארץ, 12.01.2017 

די לשביתות האוטומטיות, החברה הערבית זקוקה לאסטרטגיה חדשה. המלחמה שהכריזה ממשלת הימין על האזרחים הפלסטינים הולכת ומסלימה, והיא צפויה אף להחריף ככל שהלחץ על נתניהו יגבר. במקום לפתח חשיבה אסטרטגית חדשה שתתמודד עם המציאות, מנהיגי הציבור הערבי מקובעים בתוך דפוסי מחשבה מיושנים המנותקים אפילו מההתפתחויות בתוך החברה הערבית עצמה, מאת מרזוק חלבי, שיחה מקומית,   12.1.2017 ♦

כבוש הזהות מחדש. מה גורם לצעירים ערבים שחיים במדינת ישראל להגדיר את עצמם כפלסטינים? ולמה זה חשוב? וכיצד ההפרדות שמייצרת מדינת ישראל מקשות על גיבוש זהות אחידה? רמי יונס, הטלויזיה החברתית, כתבה שניה בסדרה, 11.1.2017 

כך נולדה ההגדרה ״ערביי ישראל״. עם ביטול הממשל הצבאי ולאחר מלחמת ששת הימים, החלה המדינה בתהליכים מקבילים במערכת החינוך שנועדו לייצר זהות יהודית-ישראלית משותפת לאשכנזים ולמזרחים, ולשמר את הייחוד והבידוד של הפלסטינים אזרחי ישראל, ד"ר גל לוי, הסדנה להיסטוריה חברתית, הארץ, 10.01.2017 

צילום: דוד רטנר
            צילום: דוד רטנר

השלדים בארון של סבא (חלק א) החודש ימלאו 60 שנה להגשת מסקנות הוועדה לבחינת סיום הממשל הצבאי על ערביי הגליל והמשולש. רוב החומר עוד מוגדר (משום מה) כסודי. מאחר שסבא שלי עמד בראש הוועדה, ומאחר שהבטחתי לסבתי לפני מותה לנסות לגלות מה באמת היה שם, יצאתי למסע היסטורי. החדשות הרעות – מה שחשבו רבים על ערבים לפני 60 שנה, נכון גם היום ולמרות שמדובר באירוע שהתרחש עמוק במאה הקודמת – כנראה שאי אפשר בלי שמעון פרס כדמות מרכזית, דוד רטנר, בלוג בהארץ, 25.01.2016 ♦

ערבי ישראלי – האמנם? מוסלמי? נוצרי? בדואי? דרוזי? זה לא באמת משנה. מבחינת רוב הציבור הישראלי הם נחשבים ערבים ישראלים, אלא שבציבור הערבי יותר ויותר צעירים מגדירים עצמם בכלל כפלסטינים, ולא הולכים לפי המוסכמות במיינסטרים הישראלי. אז מה עומד בבסיס השינוי בהגדרת הזהות? כתבה של הטלויזיה החברתית (5.37 דק'), 5.1.2017 ♦

סכנה: מותו המתקרב של השיח הלאומי הפלסטיני. הקרע המסתמן ברשימה המשותפת סביב סיפור באסל גטאס מתחיל להראות מסוכן. בחד"ש מתנערים, בבל"ד תוקפים, וכולם ביחד שוכחים את הדרך המשותפת שלפנינו, מאת רמי יונס, שיחה מקומית,  30.12.2016 ♦

התשובה לחוק המואזין: דרישה להכיר באזרחים הפלסטינים כמיעוט לאומי. למרות התלהבותו של יו"ר הרשימה המשותפת, התגייסותו של השר ליצמן לעכב את חוק המואזין לא נבעה מתחושה של שותפות אלא מראיה צרה ואינטרסנטית. על נציגי האזרחים הערבים לנצל את המומנטום כדי לגייס את הציבור לדרישה חד משמעית לשימור זכויות המיעוט הילידי בארצם, לפני שניבלע כליל באתנוקרטיה היהודית, יאסר אבו ערישה, שיחה מקומית,  20.11.2016 

מי במחנה הציוני רוצה פרלמנט נפרד לערביי ישראל? "..עלתה להצבעה במליאת הכנסת "הצעת חוק יסוד: המיעוט הערבי כמיעוט לאומי". דיון ציבורי בהצעת החוק חסרת התקדים הזו כמעט ולא נערך. אולי מאחר והיא חושפת את שאיפותיהם האמיתיות של ערביי ישראל, וישנם אצלנו כאלו שמבקשים להסתיר זאת מהציבור הרחב. על הצעת החוק חתומים כל 13 חברי הכנסת של הרשימה הערבית המשותפת, והיא מבקשת (תקשיבו טוב) לעגן באופן רשמי "את מעמדו של המיעוט הערבי בישראל כמיעוט לאומי הזכאי לזכויות קולקטיביות ולשוויון אזרחי מלאים". למי שלא מבין את המשמעות של צמד המילים "זכויות קולקטיביות", הכוונה היא לסוג של אוטונומיה. אם תרצו, מדינה בתוך מדינה. בדיון סביב השולחן בארוחת שישי בערב יש כאלו שבוודאי יבחרו במילה "פסיכי" כדי לתאר את התחושה שעולה בעקבות קריאת סעיפי הצעת החוק.  סעיף 7 בהצעה הוא ההזוי מכולם. וכך נכתב בו: "בני המיעוט הלאומי הערבי זכאים להקים ולייסד מוסדות ייצוגיים בכל תחום שמייחד אותם כמיעוט לאומי". מוסדות ייצוגיים, כפי שנכתב בסעיף, זו שפה מכובסת על מנת להגיד – פרלמנט ערבי בלב ליבה של מדינת ישראל. רוצים עוד סעיף שמלמד על הכוונות הנסתרות של יוזמי החוק? סעיף 12 בהצעה קובע כי "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה הנדרש". תקראו שוב: "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית".  איפה היהודית? ישראל כמדינה יהודית נעלמה לחלוטין מהסעיף. נשארה רק הדמוקרטית. אלא שמתברר שההצעה המוטרפת הזו עלתה לדיון גם בישיבת הסיעה של המחנה הציוני. …", זאב קם, NRG,  10/11/2016

נדחה בטרומית: חוק-יסוד: המיעוט הערבי כמיעוט לאומי. "…מוצע לקבוע שהמיעוט הערבי בישראל הוא מיעוט לאומי ערבי הזכאי לזכויות קולקטיביות כקבוצה ולשוויון זכויות אזרחי מלא של האזרחים הערבים כיחידים. מוצע לאפשר למיעוט הערבי כקולקטיב לנהל את ענייניו התרבותיים, להשתלב כשווי זכויות בכל מוסדות המדינה ולהקים ולייסד מוסדות ייצוגיים בכל תחום שמייחד אותם כמיעוט לאומי. עוד מוצע לקבוע את השפה הערבית כשפה רשמית שנייה. עוד מוצע לקבוע כי מדינת ישראל תכיר בזיקה המיוחדת של המיעוט הערבי לעם הפלסטיני ולשאר עמי ערב וכן תאפשר לאזרחים הערבים להביע את זהותם הערבית…", הודעות הכנסת,  9 בנובמבר 2016, ח' בחשון תשע"ז ♦ [להצעת החוק] ♦

ההיעדרות של מנהיגים ערביים ישראליים מהלוויית פרס: התרסה מקומית או ביטוי לשינוי מגמה? היעדרות אנשי הרשימה המשותפת מהלוויית פרס עלולה להעיד על עדכון מגמה, שעיקרה טעינה של האסטרטגיה החברתית ברובד חדש: בנוסף לנתיב ההשתלבות ושיתוף הפעולה עם הממשלה וזרועותיה, מובלטת כאן עתה גישה של בדלנות והתכנסות החברה הערבית לתוך עצמה. ניתן לראות בהחלטת הרשימה המשותפת שלא להשתתף בהלוויית הנשיא פרס משום קריאת תגר, המבטאת תמונת ראי למדיניות הממשלה כלפי הערבים בישראל. ככזו, היא מעידה על אימוץ תפיסה של הכלה כלכלית, בצד נטייה להדרה פוליטית מצד הערבים עצמם. כך, הם מוכנים לשתף פעולה עם הממשלה בכל הנוגע למימוש מרבי של תוכניות הסיוע הכלכליות לאוכלוסייה הערבית, ובמקביל הם מבקשים, תוך הפגנת עצמאות פעולה, לבדל עצמם מכל מה שנתפס בעיני אוכלוסיית הרוב כליבת המרחב של הקונצנזוס הלאומי, שהוא יהודי במובהק, דורון מצא אפרים לביא, מוחמד אבו נסרהמאיר אלרן, המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), מבט על, גיליון 865, 1 בנובמבר 2016 ♦ 1

הדם שלא נשפך. "…כל פעם שמתפרסם סקר המצביע על מתינותו של רוב הציבור הערבי במדינת ישראל — כמו הסקר האחרון שלפיו רובו בדעה שהיה ראוי להשתתף בהלוויה של שמעון פרס — עולה השאלה הטבעית: אז למה הם מצביעים כפי שהם מצביעים?…", אלכסנדר יעקובסון, הארץ, 29.10.2016 ♦ 

כן, זה היה מרד ערבי אנטי ציוני. מותו של שמעון פרס חידד את הבלתי אפשרי בתפישות הרווחות של "דו-קיום" ו"השתלבות". ישראלים שגינו את החלטת הרשימה המשותפת לא להשתתף בלוויה, ניסו להגן על הערכים היפים שהם חושבים שהם מייצגים וציפו להצהרת אמונים של הערבים. אבל אלה סירבו להתפקד, עמר אלע'בארי, העוקץ,  26.10.16 ♦

ד"ר דליה פדילה: החזון שלי הוא להוביל תהליך של שינוי חברתי חיובי בחברה הערבית. "אני בונה הצלחות קטנות שמראות לאלה שמתנגדים שחבל שהם התנגדו", מורן מימוני, Onlife, 27.10.2016 ♦

60 שנה לטבח כפר קאסם: 

250px-Kafr_Quasim_Memorial,_Israel

  • אלפים ציינו 60 שנה לטבח בכפר קאסם: "הממשלה מזלזלת". המונים צעדו ברחובות כפר קאסם והניפו תמונות של 49 תושבי הכפר שנרצחו בשנת 1956 על ידי לוחמי משמר הגבול. "הממשלה מזלזלת בהרוגים", זעמו המוחים. "לא מספיק רק להתנצל, על הממשלה לחשוף את המניע לרצח", חסן שעלאן, YNET, 29.10.16 ♦
  • 60 שנים לטבח: איך לדבר עם תלמידים על מה שקרה בכפר קאסם. איך מגיעים חיילים לכפר ורוצחים 49 אזרחים חפים מפשע? במלאת 60 לטבח כפר קאסם אנחנו חייבים לשאול את עצמנו מה הוביל לזה ואיך ניתן למנוע את הטבח הבא. לא מספיק לדבר על פקודה בלתי חוקית בעליל, ד"ר גיל גרטל, שיחה מקומית, 28.10.2016 ♦
  • אות קין. מחר ימלאו 60 שנה לטבח המזעזע בערבים אזרחי ישראל, תושבי כפר קאסם, שהפרו את פקודת העוצר שהוטלה על האזור עם פתיחת מלחמת סיני…. הטבח מוסיף להטיל צל כבד על יחסי יהודים וערבים בישראל. כמו קין, הרוצח הראשון בתנ"ך, גם מדינת ישראל מסתובבת מאז עם "אות קין" על מצחה…", ידידיה שטרן ונסרין חדאד חאג'־יחיא, הארץ, 27.10.2016 ♦
  • מורשת כפר קאסם: לזכור ולא לסלוח. 60 שנה אחרי הטבח, בכפר קאסם כבר לא מחכים להתנצלות אלא דורשים פיצויים ופותחים תערוכה אור־קולית שכוללת גופות, דם וחיילים אכזריים, כדי להעביר את המסר: קחו אחריות למה שקרה כאן, עופר אדרת, הארץ, 28.10.2016 ♦
  • שישים שנה לטבח כפר קאסם: יחסי המדינה עם אזרחיה הערביים. המכון הישראלי לדמוקרטיה: רב שיח יהודי-ערבי שיעסוק ביחסי המדינה עם החברה הערבית בצל הטבח, האם הופקו לקחים מאז הטבח; איך בונים יחסי אמון בין המדינה והחברה הערבית בישראל.  *משתתפים מוזמנים בלבד, 30 באוקטובר 2016 | כ"ח בתשרי תשע"ז | 18:00 – 20:00, מתנ"ס כפר קאסם ♦
  • 60 שנה לטבח כפר קאסם: "הפצע עדיין בלב". במסיבת עיתונאים לציון שישה עשורים לטבח שבו נרצחו 49 תושבים, קראו המשתתפים לממשלה להכיר בטבח: "לא נשכח ולא נסלח". לכבוד המאורע נחנכה תערוכת ציורים, חסן שעלאן, YNET, 25.10.16 

ההכרעה האסטרטגית הניצבת בפני הפלסטינים בישראל. אל מול ההתחזקות העקבית של הימין הקיצוני ותהליכי ההדרה, הציבור הפלסטיני בישראל מתמרן את דרכו על הציר שבין שיח של זהות לשיח של זכויות. אבל המציאות דורשת הכרעות מאת מרזוק אל חלבי, שיחה מקומית, 26.10.2016 ♦

תרשום: "אני פלסטיני עם אזרחות ישראלית". תאמר נפאר, הראפר הכי פוליטי שיש, מסרב ליפול להגדרות הידועות. הוא נלחם בשלטון כאילו לא קיבל פרסים ונאבק בדת כאילו אינו מוסלמי. בין ההופעות ברמאללה ומיליוני צפיות ביוטיוב, הוא לא מוצא את עצמו בפריחת סצינת ההיפ הופ הישראלית. למה? תשאלו את לוסי אהריש, מאת: איתן לשם, עכבר העיר, יום ראשון 16 באוקטובר 2016 ♦

צעדת ערביי ישראל למהומות אוקטובר: "ישראל לא למדה את הלקח". בסכנין התקיימה היום עצרת לזכר 12 המפגינים מהמגזר הערבי שנהרגו במהלך המהומות באוקטובר 2000. יו"ר ועדת המעקב מוחמד ברכה: "פתאום חשוב למדינת ישראל אם אנחנו משתתפים בהלוויה של שמעון פרס", גואל בנו, YNET, 01.10.16 ♦  

הפלסטינים בישראל עיונים בהיסטוריה, בפוליטיקה ובחברה עורכים אריז’ סבאע’-ח’ורי נדים רוחאנא, מדה אל-כרמל המרכז הערבי למחקר חברתי-יישומי, 2015 (כרך שני) ♦

יום הנכבה, 2016:

  • אימת הנכבה לא חלפה. "הבשורה הטובה היא, שמדינת ישראל כבר מכירה בנכבה. היא מבינה שמשהו קרה לפלסטינים שגרו בשטח המדינה בעת מלחמת השחרור, אפילו משהו טרגי…", צבי בראל, הארץ, 18.05.2016 ♦
  • יום הנכבה באוניברסיטת חיפה: "ממשיכה עד היום". כמאתיים סטודנטים יהודים וערבים ציינו את יום הנכבה באוניברסיטת חיפה. ההנהלה הבהירה כי מי שיפגין נגד האירוע בשטח הקמפוס יעמוד בפני ועדת משמעת. במוקד עמדה "פרשת גזילת הספרים הפלסטינים ב-48'", אסף גבור ויאיר קראוס, NRG, 16/5/2016 ♦
  • טקס הנכבה: "הצעירים לא שוכחים". כ-200 בני אדם השתתפו בטקס באוניברסיטת תל אביב לציון הנכבה הפלסטינית, כשממול הפגינו כ-30 פעילי ימין שמחו על ההחלטה לקיים את הטקס בשטח האוניברסיטה. "אני מבין את הרתיעה של הישראלים מהתכנים האלו, זה תהליך, זה לוקח זמן", אמר יו"ר הרשימה המשותפת איימן עודה, שלקח חלק באירוע, עזרי עמרם | חדשות 2 | פורסם 15/05/16 ♦
  • קיצור תולדות הנכבה. באופן מפתיע, הראשונים להשתמש במושג "נכבה" היו דווקא חיילי צה"ל. הכיבוש של 1967 העלים את הנכבה מהשיח בישראל. ודווקא היום, על רקע הקיטוב בחברה הישראלית, חזר האסון של העם הפלסטיני לסדר היום, איתן ברונשטיין אפריסיו, וואלה, יום ראשון, 15 במאי 2016 ♦
  • אלפי ערבים-ישראלים צעדו לציון "יום הנכבה" בדרום: "זאת האדמה שלנו". כ-3,000 משתתפים התכנסו ליד רהט. מרבית חברי הכנסת מטעם "הרשימה המשותפת" הצטרפו לאירוע המחאה: "בתנועה הציונית חושבים שהמבוגרים ימותו והקטנים ישכחו, אבל נעביר את הזיכרון מדור לדור", יאסר עוקבי, מעריב און ליין, 12/05/2016 

צעירים ערבים, החברה הערבית בזה לכם. מיפו ועד רמאללה, החברה הערבית רואה בנו, הצעירים הערבים, בעיה ומטרד – אלא אם כן אנחנו מלומדים, נאורים, עשירים והיפסטרים… אנחנו לא פה כדי שתשתמשו בנו לצרכיכם הפוליטיים. כמוכם, גם לנו יש חלומות, גם לנו יש שאיפות לחיים נורמליים בהם כניסה למקומות בילוי היא לא מאבק; ..", עבד אבו שחאדה, העוקץ,  27.04.16 ♦

יום האדמה 2016:

  • "יום האדמה – מיתוס פלשתיני בתוך ישראל". כמו בכל שנה מציין המגזר הערבי את "יום האדמה" כשהשנה הנהגת הציבור הערבי הכריזה על יום בסימן "התנגדות להריסת בתים לא חוקיים" , פרשנות באולפן "ישראל היום", מערכת ישראל היום,  30.03.2016 ♦
  • מצוקת הדיור ביישובים הערביים מחריפה. לקראת יום האדמה ה-40, מפרסם מרכז עדאלה דו"ח המנתח את מדיניות שיווק הקרקעות והמכרזים אשר פורסמו על ידי רשות מקרקעי ישראל ומשרד הבינוי בשנת 2015, יעל נודלמן, הטלויזיה החברתית, 30.3.2016 ♦
  • אלפים מהמגזר יצאו להפגנות יום האדמה: "לא נשתוק". בגליל ובנגב ציינו 40 שנה ליום האדמה בהפגנות עם דגלי פלסטין וכרזות שעליהן נכתב: "אדמה לחיים או למוות". היו גם מי שהתנגדו להשבתה במסגרת יום האדמה: "רק נואמים בלי מאבק". בעזה ציינו את יום האדמה עם "הגדר המצוירת הארוכה בעולם", חסן שעלאן וליעד אוסמו, YNET, 30.03.16 ♦
  • "יום האדמה" והטרגדיה הפלסטינית. ב"יום האדמה" מציין הציבור הערבי את העוול שנגרם לו לכאורה בידי מדינת ישראל. אך האמת היא שמדובר במפגן של שנאה וצרות עין כלפי השגשוג הציוני, שמתוכו משתקף הכישלון הפלסטיני הצורב, פרופ' מרדכי קידר, מידה, 30.3.2016 ♦ 
    "ברוח ובדם": אלפים במגזר הערבי ציינו 40 שנה ליום האדמה.
    התאריך צוין בשורת הפגנות ובשביתה כללית – כבכל שנה מאז שהופקעו 20 אלף דונם לשם "ייהוד הגליל". בעראבה הפגינו נגד הירי במחבל מחברון. ח"כ עודה: "דרושה תגובה חזקה", אילן זלאיט, וואלה, יום רביעי, 30 במרץ 2016 ♦

הקשר המפתיע בין הודעת חד"ש על חיזבאללה ופיטורי המורה מבאקה. ההודעה של חד"ש נגד ערב הסעודית קשורה ישירות למאבק נגד הפונדמנטליזם הסלפי בתוך החברה הפלסטינית בישראל. במאבק הפנימי הזה סעודיה מקושרת למגמת הפנייה לדאעש, ודווקא חיזבאללה מייצגת את הסיכוי לפלורליזם מאת עבד כנעאנה,  שיחה מקומית,   16.3.2016 ♦

האופציה הגרעינית של ערביי ישראל. פרלמנט ערבי-ישראלי נבדל: השלב הבא בקעקוע הלגיטימציה של מדינת ישראל. עם רוח גבית מהבית הלבן ובתמיכת השמאל הישראלי, איימן עודה ואחמד טיבי רוכבים על גל הבדלנות הערבית, אמנון לורד, מידה, 5.3.2016 ♦

אדוני ראש הממשלה, אנחנו פלסטינים. "אדוני ראש הממשלה, סליחה על כך שאיננו יהודים, וסליחה עוד יותר גדולה על כך שאיננו ציונים. סליחה על כך שאנו מזדהים עם בני עמנו, העם הפלסטיני, אשר נעקר מאדמתו ההיסטורית ב–1948 וממשיך לשלם את מחיר הנכבה עד היום. סליחה שאנחנו מזדהים עם הכאב של בני עמנו, שהמדיניות של ממשלות ישראל הפכה אותם לנתינים תחת משטר קולוניאלי בשטחים הכבושים. סליחה על כך שיש לנו קרובי משפחה במחנות הפליטים בעולם הערבי ובשטחים הכבושים ועל כך שאנחנו מביעים דאגה לגורלם. סליחה על כך שיש לנו נציגי ציבור המייצגים את הסוגיה הפלסטינית, תוך כדי ערעור על ההגמוניה היהודית המשיחית של ממשלתך.. אדוני ראש הממשלה, אנחנו פלסטינים ואין בכוונתנו להתנצל על כך..", ראויה אבורביעה, הארץ, 11.2.2016

אחמד טיבי בבית הלבן: "מצאתי חוסר ידע על מצבנו". חבר הכנסת נועד בוושינגטון עם יועצים בכירים של אובמה, אנשי מחלקת המדינה ושגרירי מדינות ערב, חסן שעלאן, YNET, 07.02.16 

כך גילו הפלסטינים בישראל שגם להם יש יום בינלאומי. מברוק! קצת אחרי הסילבסטר ובסמוך לתחילת עונת העכוב, קבעה ועדת המעקב את ה-30 בינואר כיום הבינלאומי לסולידריות עם האזרחים הפלסטינים בישראל. כעת נותר להחליט לאן ממשיכים מכאן, ואולי גם להקים סוף סוף אתר אינטרנט לוועדת המעקב עצמה, מקבולה נסאר, שיחה מקומית,  | 1.2.2016 

ב-35 ערים בעולם נענו ליוזמה לציון יום בינלאומי לתמיכה בזכויות פלסטינים אזרחי ישראל. את היום יזמה ועדת המעקב של ערביי ישראל. הוא צוין באירופה ובאמריקה הלטינית, וכן בעזה וברמאללה. יו"ר ועדת המעקב מוחמד ברכה: שאלות הדמוקרטיה והשוויון אינן לוקאליות, ג'קי חורי, הארץ, 31.01.2016 ♦

ח"כ ברכה: "נפנה לדעת הקהל העולמית נגד הממשלה". ועדת המעקב העליונה של ערבי ישראל התכנסה לדון בנושא הוצאת עמותות ערביות מחוץ לחוק: "לא מוכנים להישאר כלואים בכלוב ששמה אותנו בו ממשלת ישראל", אסף גבור, NRG,  24/1/2016 ♦

חודשיים להפללת הפלג הצפוני: שקט על פני תהום. הפללת הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית לא הייתה החלטה משפטית, אף לא בטחונית. היא הייתה החלטה של פוליטיקאים יהודים מהימין. כדאי לזכור זאת כדי להבין לאן צועדים יחסי יהודים וערבים במדינת ישראל, ד"ר יוני מנדל, הפורום לחשיבה איזורית-מולד, 24.1.2016 ♦

ריבלין: "דאעש כבר כאן וזוכה לתמיכה במגזר הערבי בישראל". נשיא המדינה נשא נאום בכנס של המכון למחקרי ביטחון לאומי, וגינה את התגובה הרפה של מנהיגים ערבים בארץ לרצח חפים מפשע: "אות קלון לחברה הזקוקה יותר מכל לקול ברור", אריק בנדר, מעריב און ליין, 18/01/2016 ♦

הפלסטינים בישראל עיונים בהיסטוריה, בפוליטיקה ובחברה, עורכים:  אריז' סבאע'-ח'ורי נדים רוחאנא, מדה אל-כרמל, 2015 ♦

מרטין לותר קינג של הערבים הפלסטינים בישראל. איימן עודה, יו"ר הרשימה המשותפת, מבקש להוביל את המיעוט הערבי-הפלסטיני בישראל להשתלבות בקבוצת הרוב היהודי ההגמונית, תוך שמירת תרבותו של המיעוט ובחירת האלמנטים הפחות מתנגשים עם קבוצת הרוב, רונית מרזן, הפורום לחשיבה אזורית – מולד, 15.12.2015 ♦

דאעש בתוכנו? כ-50 ערבים ישראלים הצטרפו בשנים האחרונות לארגון דאעש, אבל אוהדי האידיאולוגיה רבים פי כמה • האם גם בחצר שלנו צומח הארגון המפלצתי? נדב שרגאי, ישראל היום, 20.11.2015 

בזכות ההתבדלות מהחברה היהודית. השיח הפוליטי של החברה הערבית צריך להציג אלטרנטיבה חברתית, כלכלית ופוליטית שבמסגרתה אנו פורצים את הגטו היהודי במזרח התיכון ומתנתקים ממנו, בכדי לחזור להשתלב באופן טבעי עם עמי האזור, עבד אבו שחאדה , העוקץ, 29.10.15 

מוחמד ברכה נבחר ליו"ר וועדת המעקב של ערביי ישראל. יו"ר חד"ש נבחר לעמוד בראש הוועדה הכוללת נציגים מכלל המפלגות והתנועות הפוליטיות בחברה הערבית. ברכה: "אנחנו חיים במציאות של היעדר ביטחון אישי, דמו של האזרח הערבי מופקר", ג'קי חורי, הארץ, 24.10.2015 ♦

מי מניע את המאבק הזוחל בציבור הערבי. במגזר הערבי לא צופים שחזור של אוקטובר 2000. הממשלה מוטרדת מהתנועה האיסלאמית, אך ראאד סלאח איבד מהשפעתו בציבור. אלא שצעירים הפועלים ללא הכוונה עשויים לשנות את התמונה, ג'קי חורי, הארץ, 12.10.2015 ♦

ראש עיריית נצרת על הח"כים הערבים: "הם פחדנים – באים להצטלם וללכת". עלי סלאם, שבעירו נערכה התפרעות בסוף השבוע, טען בריאיון לאולפן וואלה! NEWS כי חברי כנסת מגיעים רק בשביל הסיקור התקשורתי. "הפוליטיקאים לא יכולים להשפיע, הם עושים תהלוכה ומשאירים את הצעירים לשרוף צמיגים ופחי אשפה", דב גיל-הר, וואלה, יום ראשון, 11 באוקטובר 2015 ♦

האויב שבפנים. אצלנו עוסקים ב"הרגעת הרוחות" ומוכרים את השקר על "אלימות משני הצדדים", ואיש אינו מגיש לציבור הערבי ולמנהיגיו את החשבון, קלמן ליבסקינד, מעריב און ליין, 10/10/2015 ♦

מי יהיה הנשיא החדש של הפלסטינים בישראל? ועדת המעקב העליונה לענייני הציבור הערבי היא הפרלמנט של הפלסטינים בישראל, מבחינה סימבולית. יושבים בה נציגי כל הזרמים והמפלגות וגם אלו המחרימים את הבחירות, דתיים וחילוניים, יש שריון לנשים, וההחלטות מתקבלות פה אחד. בסוף אוגוסט יתקיימו בחירות לתפקיד יו"ר הוועדה, מאת מקבולה נסאר,  שיחה מקומית, 22.7.2015 ♦

מיעוט חזק: גם לאום וגם אזרחות. מיעוטים בעולם החיים במציאות של מחסור בדמוקרטיה, אפליה והדרה לא מתחזקים מוויתור על זהותם אלא מפיתוחה. אם המיעוט הערבי בישראל מבקש לפצח את השיח החמקמק של הימין עליו לדבר הן בשפה הלאומית הן בשפה האזרחית. מרזוק אל חלבי, אפשר לחשוב – מולד, 20.7.2015 ♦

בכיוון הרוח: שיחות על דו קיום ולאומנות בחברה הערבית בישראל. מתחת לרדאר צומחת בישראל תנועה חילונית־לאומית ערבית. צריך לומר את האמת: מי שיתמוך כספית בתרבות הזאת בונה במו ידיו פצצת זמן שתהרוס את הדו־קיום, שרה ב"ק, מעריב און ליין, 11/07/2015 ♦

"הדרך השלישית" בפוליטיקה הערבית בישראל. המהפכות במדינות ערב והמחאה החברתית בישראל הציבו, מבחינת הציבור הערבי בישראל, את השיח החברתי-כלכלי כחלופה פוטנציאלית לשיח הדתי של התנועה האסלאמית מחד, ולשיח הלאומי שרווח בפוליטיקה הערבית בישראל מאידך. איימן עודה מתבלט כמנהיג בציבוריות הישראלית גם מכיוון שהוא מייצג את ה"דרך השלישית" החדשה בפוליטיקה הערבית. דורון מצא, אפשר לחשוב – מולד, 5.7.2015 ♦

יום הנכבה בת"א: "זה אסון אנושי שבו הובס הצדק". תא חד"ש ערך טקס לציון "67' שנות נכבה". מארגני הפגנת נגד מטעם תנועת "אם תרצו": "הם טוענים שרצחנו, גנבנו וגירשנו – כדי לטעון שמדינת ישראל הוקמה בחטא ולשלול את קיומנו", רעות וילף, NRG | 20/5/2015 

מרוב ערבים לא רואים את היער.עשרת אלפים איש הגיעו ליער עופר לאירוע התנועה האיסלאמית לציון "יום הנכבה". בניגוד לאזהרות המועצה האיזורית התקיים האירוע בסדר מופתי בלב שרידי "המשולש הקטן" של ג’בע, (היום גבע כרמל), עין ר’זאל (עין אילה) ואיגזים (כרם מהר"ל). איך זה שקשה כל כך לקבל שהעלמותם מהמפה היא טרגדיה, גם אם כזו שהפלסטינים הביאו על עצמם, יואב איתיאל, מגזין המושבות, 17.5.2015 ♦

קמפיין ה'נכבה' של ערביי ישראל. ערביי ישראל מחזקים את מורשת ה'נכבה' והמחויבות למימוש תביעת השיבה באמצעות קמפיין מתמשך הכולל ביקור בכפרים הנטושים.דלית הלוי,  ערוץ 7, כ"ז באייר תשע"ה, 16/05/15 ♦

איך לטפל בפצע הפתוח של בתי הערבים ביפו שהולאמו. פרופ' טובי פנסטר העוסקת בתכנון קהילתי גילתה להפתעתה כי בית ילדותה 
ביפו שייך לערבים שגרים כיום ממול. במחקרה היא 
מחפשת דרכים להפיכת בתים במחלוקת ל"אזורי מגע" והידברות. בעמותת "זוכרות", לעומת זאת, מטפלים בנושא בדרך רדיקלית יותר, אסתר זנדברג, הארץ, 14.05.2015 ♦

אלפים השתתפו בתהלוכה לציון יום הנכבה בגליל התחתון.  בצעדה הונפו דגלי פלסטין ונשמעו קריאות נגד הריסת בתים במגזר הערבי. הצעדה הסתיימה על חורבות הכפר הפלסטיני חדת'א, ששכן מעל יבנאל עד שנת 1948. "לא נשכח ולא נסלח ואין שום פתרון ללא זכות השיבה", אלי אשכנזי, וואלה, יום חמישי, 23 באפריל 2015 ♦

עושות סדר הנכבה מזווית פמיניסטית , כתבה של הטלויזיה החברתית, ב-12/05/2015, 20:26 משך: ‏20:47 דקות ♦

לא כמו באיראן: לערביי ישראל אין ביקורת עצמית. דווקא הטרגדיה במחנה אל־ירמוכ הייתה צריכה לזעוק את כל ההבדל התרבותי המדיני שבעולם בין ישראל לבין שכנותיה, המובילות תרבות אלימה ונקמנית. אבל האינטלקטואלים הערבים אינם מסוגלים לומר את האמת, כולם תמיד אשמים במצבם הרע, רק לא הם עצמם, אמנון לורד, מקור ראשון NRG/, 1.5.2015 ♦

מדוע חייבים לחוקק חוק שיאסור הנפת דגלי פלסטין בישראל. הנפת דגלי אש"ף מצד ערביי המדינה איננה אקט תמים, היא מבטאת הזדהות עם האחים מעבר לגבול השואפים להשמיד את ישראל. יש למגר תופעה זו, יוסי אחימאיר, מעריב און ליין, 28/04/2015  ♦

"הייתי מעדיפה שבמקום אוניברסיטת תל אביב יהיה כפר ערבי". שי שטרן הלך לבדוק מי הם הערבים שמציינים את יום הנכבה, האם היהודים באמת אוהבים לכבוש ומה יש לבעלים של המאפייה הכי מפורסמת בעכו, "אבולעפיה", להגיד על כל זה  ?מערכת נענע 10 , 26/04/2015 ♦

אלפים השתתפו בתהלוכה לציון יום הנכבה בגליל התחתון. הצועדים הניפו דגלי פלסטין ושלטים עם שמות הכפרים שפונו ב-1948, וקראו למימוש זכות השיבה. ח"כ טיבי: "סיום הכיבוש וחירות לכולם הם התקווה", ג'קי חורי, הארץ,23.04.2015 ♦

ערביי ישראל ויום העצמאות. הרשימה הערבית המשותפת פרסמה הודעה לקראת יום העצמאות ה-67 המתארת אותו כיום הנכבה והבטחה כי הערבים לא ישכחו ולא יסלחו, יוני בן מנחם, מחלקה ראשונה, 23.4.2015 ♦

תפסיקו לקרוא לנו "ערביי ישראל". אז איך עם חוגג חירות בזמן שהוא כולא מבקשי מקלט ומסרב לדבר על כיבוש הגדה והמצור על עזה? ההסבר טמון בביטוי שמסמל יותר מכל את חוסר היכולת של הישראלים להבין איך זה שהם מוכנים לקבל אותנו בתור הערבים שלהם, ואנחנו מתעקשים להגדיר את עצמנו אחרת, מאת רמי יונס,  שיחה מקומית,  | 9.4.2015 ♦

מערכת הביטחון: 35 ישראלים הצטרפו לדאע"ש לאחרונה. 16 נעצרו עם שובם לארץ, והרשויות נערכות לשובם האפשרי של היתר. לאחר פרסום ריאיון עם מרגל ישראלי לכאורה שהסתנן לשורות האיסלאמיסטים, הכחיש אביו בשיחה עם וואלה חדשות את הטענות: "הוא ניסה לברוח אז עשו ממנו מרגל",  13/02/2015 וואלה! חדשות ♦

"אני מקווה שהצופים בסרט שלי ראו שהפלסטינים הם אנושיים".הבמאי מהדי פלייפל, שסרטו "עולם שאינו עולמנו" הוצג בפסטיבל "48 מ"מ", המוגדר כ"פסטיבל בינלאומי לסרטי נכבה ושיבה": "נראה שישראל מעדיפה לחיות בהכחשה ולהאמין לנרטיב מפוברק שהיא מספרת לעצמה", עופר מתן, גלובס, 03/12/2014 ♦

הו שלום: המוזיאון הערבי הראשון בישראל ייפתח בקרוב. המוזיאון הערבי לאמנות עכשווית ומורשת, הראשון מסוגו בארץ, יפתח בסכנין בדצמבר הקרוב ויכלול מעל 2,000 פריטי מורשת ערבית פלסטינית ויצירות אמנות. מאת: מערכת וואלה!יום רביעי, 1 באוקטובר 2014 ♦

אירגוני ימין מוחים על הקמת מרכז לתרבות ערבית בחיפה. ביום שלישי יפגינו חברי ארגוני ימין מול מבנה קולנוע חן הישן בהדר, שם ייפתח המרכז החדש….באחרונה נודע כי אגודת נאמני מכבי חיפה מכרה את המבנה של קולנוע חיפה לאגודה לתרבות ערבית מייסודה של תנועת בל"ד. נציגי הימין בעיר מסבירים את התנגדותם למרכז בכך שיוצג בו הנרטיב הפלסטיני והצד שלו לסכסוך. ..", תמר רותם, הארץ, 29.06.2014  (ובישראל היום – כאן) ♦

רגע האמת של אזרחי ישראל הערבים מתקרב. "… הם חייבים להחליט למי מסורה נאמנותם; למדינה שהם אזרחיה או לכוחות האופל, שבמשך שנים רבות מנסים להלך אימים על מדינת ישראל בפעולות טרור וחבלה. אין נאמנות כפולה, וקיימת סתירה מובנית בין הנאמנויות…", ד"ר ישראל שיין, ישראל היום, 29.6.2014 ♦

הנכבה, המשפט והנאמנות: הרגע ההובסיאני של הפלסטינים בישראל, מאת חסן ג'בארין,  עדאלה, המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל; הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים (תיאוריה וביקורת 42 עמ' 13 (2014) ♦

נזילות הלקסיקון הפוליטי הפלסטיני בישראל בצל האביב הערבי, כותב ד"ר אמל ג'מאל (ארץ אחרת, מאי 2014): "רוח האביב הערבי חדרה עמוק ללבותיהם ולהכרתם של בני הדור הצעיר הערבי בארץ. מראה המיליונים היוצאים לרחובות כדי להתקומם נגד משטר מקפח יצק תוכן בפוטנציאל המחאה הערבי נגד מדיניות המדינה הישראלית. ההשוואה הנעשית עם הסביבה הישראלית מעוררת תסכול וניכור, ולכן היא פוטנציאל להתקוממות, אבל השוואה נעשית גם עם הסביבה הערבית. תוצרי חוסר היציבות, ובעיקר השתלטות כוחות אופורטוניסטים על מוקדי הכוח בעקבות נפילת המשטרים הישנים, ציננו במידת-מה את ההתלהבות הצעירה מאפשרות ההתקוממות". ♦

מלחמה למען השם || מחיקת השמות הערביים בישראל כאמצעי שליטה והשכחה. מה מאפיין את שלטי הכניסה ליישובים ערביים בארץ ומדוע החליט אבשלום קור לקרוא לתחנת הרכבת הקלה בשייח ג'ראח על שם שמעון הצדיק. יום עיון על בחירת שמות של מקומות המחיש כיצד הטיהור הלשוני מתדלק את הסכסוך הלאומי, אסתר זנדברג, הארץ, 21.05.2014 ♦

מזכ"ל חד"ש: אנו חלק מהעם הפלסטיני. באירוע לציון יום הנכבה בשכם אמר מזכ"ל מפלגת חד"ש כי דבקות ערביי ישראל בזהותם תהפוך את ישראל ברבות הימים למדינה דו לאומית. דלית הלוי, ערוץ 7, ט"ו באייר תשע"ד 15/05/14 ♦

"ערבים מבקשים לממש את זכות השיבה בשלומי". שתי כנסיות באזור התעשייה שלומי, שחזרו לאחרונה לפעילות על ידי ערבים-נוצרים, מעלות את החשש מניסיונות השתלטות, איציק וולף, NRG, | 11/5/2014 ♦

38 שנה ליום האדמה: הציבור הערבי ממתין שהמסר יחלחל. במקום להפנים את המסרים שלמענם הפגינו ערביי ישראל ב-1976, מדיניות הממשלה דוחקת את הערבים לפינה וממדרת אותם מסדר היום הציבורי, ג'קי חורי, הארץ, 30.3.14 ♦

ערביי ישראל הפגינו: "נקריב חיינו לפלשתין". "נשחרר את כל האסירים", קראו המפגינים, ביניהם גם חברי כנסת, דניאל סיריוטי, ישראל היום, 30.03.2014 ♦

The Story of a Monument: Land Day Sakhneen 1976-2006, Abed Abdi and Gershon Knispel. Photographs: Nikola Abdo, Rafik Bachri, AminBashir, ♦ Yaron    Kaminski, Gidon Gitai, Salam Munir Diab, Al-Ittihad Archive and others. Curator: Tal Ben-Zvi

בנט: "צריך לגלות אפס סובלנות לרצונות הלאומיים של ערביי ישראל". השר אמר את הדברים בכנס של "פורום קהלת" בירושלים. עוד אמר בנט כי "ייהוד הארץ הפך להיות מגונה, כי לא הגדרנו אותו כיעד חוקתי … יו"ר הבית היהודי טען כי "צריך לגלות אפס סובלנות למאוויים לאומיים של ערביי ישראל. אני יכול להבין ערבים שרואים בישראל מולדת משותפת…", יאיר אטינגר, הארץ, 23.02.2014 ♦

"מי שמשחק בישראל, שלא יניף דגלי אש"ף". שרת הספורט, לימור לבנת, מבקשת כי ההתאחדות תטפל בהתנהגות אוהדי בני סכנין, שהניפו דגלים פלסטיניים מול בית"ר: "זאת מדינה יהודית". דובר סכנין: "חשוב גם שמכובדתינו תפנה להתאחדות ותבקש טיפול שורש לשריפת ספר הקוראן על ידי אוהדי בית"ר", בן שימול, שורץ  YNET :  18.12.13 , ♦

אללה היפסטר || תרבות השוליים הפלסטינית-ישראלית החדשה. פלסטינים תושבי ישראל מגדירים מחדש את זהותם בסצנה מתעוררת של תרבות אלטרנטיבית, שמתנערת מהתדמית המסורתית. רועי צ'יקי ארד, הארץ, 29.11.2013 ♦

אמנים, מרצים וסופרים בכנס בנצרת לקידום התרבות הערבית. "אפליית התרבות הערבית-פלסטינית בישראל, הדרך לקידום היצירה ולגיוס תקציבים והשיח הרב-תרבותי כאן יעמדו במרכז הכנס ביום שישי… הכנס מתקיים במסגרת פרויקט רחב יותר שיוזם מרכז מוסאווא בשיתוף ארגוני תרבות ערבים שונים ונועד לחזק את מפעלי התרבות הערבים…", מיה סלע, הארץ, 12.11.2013 ♦

תהלוכות ביישובים ערביים לציון 13 שנה למהומות אוקטובר. התהלוכה המרכזית תתקיים בכפר מנדא. ועדת המעקב לא הכריזה הפעם על שביתה כללית ותישמר שגרת החיים ביישובים, ובעיקר בבתי הספר. ג'קי חורי , הארץ, 01.10.2013 ♦

אנחנו לא ערבים – אנחנו ארמים. הם כאן כבר אלפי שנים: אזרחותם ישראלית, דתם נוצרית, עדתם מרונית, ואת לאומם הם מבקשים לשנות מערבי לארמי • עכשיו הם מתכוונים ללכת עם זה לבג"ץ. אמילי עמרוסי, ישראל היום, 9.08.2013 ♦

פוסטמודרניזם ורציונאליות: המיעוט הערבי והממסד הישראלי. "הערבים הישראלים החיים במדינת ישראל רואים את "האחרות" שלהם כאחד מגורמי הזהות שלהם". נופר ריבל, אי-מאגו, 1.8.2013 ♦

המלחמה על המיעוטים, כותב משה ארנס: "…בלי שאיש כמעט הבחין בכך. בראש המאמצים להביא להתנערות האוכלוסייה הלא־יהודית ממדינת ישראל ולמניעת התערותה בחברה הישראלית ניצבו חברי הכנסת הערבים – קואליציה של נציגים מהתנועה האיסלאמית, הקומוניסטים והפאן־ערביים, שמנהיגם עזמי בשארה נמלט מישראל..", הארץ, 30.7.2013 ♦

יוזמה לחוק יסוד: ערביי ישראל יקבלו אוטונומיה. הצעת החקיקה של בל"ד מבקשת גם להכיר באזרחים הערבים כ"אוכלוסיית ילידים", ח"כ זחאלקה: "ייתכן שבעתיד נדרוש זכויות לאומיות ומדיניות". אריק בנדר, מעריב 11.6.2013 ♦

ראיון רדיו של בן כספית ומירב בטיטו עם ח"כ זחלאקה, 103FM, 11.6.2013 ♦

הצעת חוק-יסוד: המיעוט הערבי כמיעוט לאומי, פ/1338/19,   יוזמים: חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה, חנין זועבי ובאסל גטאס, 3.6.2013 ♦

ממשלת צ'צ'ניה הפכה מסגד באבו גוש לאחד הגדולים בארץ. תושבי אבו גוש ונשיא צ'צ'ניה רואים בפרויקט חידוש של קשרים היסטוריים שנותקו לפני 500 שנה. הצ'צ'נים משקיעים בפרויקט יותר משלושה מיליון דולר. ניר חסון, הארץ, 28.5.2013 ♦

די לשכתוב ההיסטוריה. "… הנכבה הפלסטינית דורשת הכרה ישראלית. בלעדיה אין דרך להבין את מקור הסכסוך עם הערבים ולהגיע לפיוס היסטורי. זו איננה רק משימה לשר החינוך כי אם גם לראש הממשלה….", מאמר מערכת הארץ, 19.5.2013 ♦

המחקר שהיה אמור להוכיח שהערבים ברחו ב-48', שנים לפני שה”היסטוריונים החדשים” חשפו את גירוש הפלסטינים מבתיהם במלחמת העצמאות, הבין ראש הממשלה בן גוריון שהוא בצרות. הלחץ האמריקאי להשיב את הפליטים הוביל אותו להזמין מחקר כביכול אקדמי שיספר לעולם שהערבים עזבו מרצונם. שי חזקני, הארץ, 17.5.2013 ♦

עשרות פעילים ציינו את יום הנכבה באוניברסיטת תל אביב. צעירים שבני משפחותיהם גורשו ב-48 הקריאו עדויות בכניסה לאוניברסיטה. מנגד, פעילי ימין הניפו דגלי ישראל ושלטים עליהם נכתב "נכבה חרטא", ירדן סקופ, הארץ, 13.5.2013, הידיעה ב YNET♦

מדוע אנו מפחדים מה"נכבה"? הפחד מהנכבה נובע לא מגאווה לאומית, אלא מחוסר בטחון. הפחד הזה משתק אותנו. הוא הופך אותנו, את הישראלים היהודים, לפחות אנושיים. פרופ' ויקטור פרידמן, דוגרינט, 7.5.2013. בערבית: فقط عندما نستطيع -نحن اليهود- الاعتراف واحترام الفقدان والالم الحقيقيين اللذان ذاقهما الشعب الفلسطيني، فقط عندها نستطيع البدء ببناء حياة مشتركة..♦

כעשרת אלפים איש השתתפו באירועים לציון יום הנכבה. לצד הצועדים שהניפו דגלי פלסטין, הונפו גם כמה דגלי סוריה. ח"כ זחאלקה: "ממשלת ישראל אחראית על המשך האסון ושפיכות הדמים". ג'קי חורי, הארץ,   16.4.2013♦

Still Waiting for the Dawn by Atallah Mansour: " An updated version of Atallah Mansour's book provides a unique, first-hand look into the experiences of Arab citizens of Israel."  A book review by Daoud Koutab, Al Monitor, 2/4/2013 ♦

היום והבעיה שמאחדת גם את הקיצונים וגם את המתונים. ערביי ישראל מציינים היום את "יום אל־ארד", יום האדמה, אירוע שנחקק בזיכרון הקולקטיבי הישראלי כנקודת השבר המהותית ביותר ביחסי הערבים והמדינה. חמיס אבולעפיה, 30.3.2013, The Post

ישראל מימין, הרשות משמאל: ערביי ישראל מפסידים תמיד בקרב הזהות. בכל פעם שסכסוך הדמים מתפרץ, ערביי ישראל מואשמים על ידי אחיהם הפלסטינים כמי שאינם עושים די למען מאבקם, ואילו עבור הישראלים הם מקור תמידי לחשדנות. חמיס אבולעפיה, The Post, 4.3.2013 ♦

Israeli-Arab pols fomenting extremism. Prof. Efraim Karsh: "Militant leadership" radicalizing their communities. …An article published this month argues, based on economic and other data, that Israeli Arabs’ standard of living has risen dramatically, while Israeli Arab leaders have increasingly radicalized their community." By ARIEL BEN SOLOMON, The Jerusalem Post, 01/09/2013 ♦

מחקר: תוכנית הלימודים לדרוזים מוחקת זיקה לערבים. ד"ר יוסרי ח'יזראן, חוקר במכון ון ליר טוען כי משרד החינוך העלים מלימודי הספרות כל תוכן ערבי. "תוכניות הלימודים יוצרות אצל הנער הדרוזי משבר זהות". טלילה נשר, הארץ, 26.12.2012

The Arab Minority in Israel; Challenges and Limits in Recent Disciplinary Approaches , pp. 124-145 | DOI: 10.1353/is.2013.0001 , Oded Haklai , HTML Download PDF (138 KB),  Israel Studies, Volume 18, Number 1, Spring 2013 ♦

Shaping Israeli-Arab Identity in Hebrew Words—The Case of Sayed Kashua , pp. 146-169 | DOI: 10.1353/is.2013.0002 , Batya Shimony , HTML Download PDF (149 KB) , Israel Studies, Volume 18, Number 1, Spring 2013 ♦

"במקום לטפל בבעיות הבוערות, הח"כים הערבים עולים על משטים או יוצאים עם אבו מאזן לאו"ם".בני הדור הצעיר והמשכיל במגזר הערבי כבר לא רוצים לעסוק רק ברגשות לאומיים וברשות הפלסטינית – הם רוצים להצמיח את הכלכלה ולגשר על הפערים בין המגזרים ■ רו"ח זיאד אבו חבלה, שמקים בימים אלה את המועצה הכלכלית הערבית, זוכה לכתף קרה (ולכינוי "ציוני") מהממסד הערבי,  אבל נחוש להצליח. טלי חרותי-סובר, דה-מארקר, 9.12.2012 ♦

Israeli Arabs want a binational state: In an interview, Oded Haklai, a Queen’s University political scientist – the author of Palestinian Ethnonationalism in Israel published recently by the University of Pennsylvania Press – said that more than 50 per cent of Israeli Arabs regard themselves as “Palestinian citizens of Israel.”     The Canadian Jewish Press, 24/11/2012

הרכב ההיפ־הופ “DAM” רוצה להגיע לירח. מחאה על הכיבוש אבל גם ביקורת חריפה על החברה הערבית. חברי הרכב ההיפ־הופ הלודאי “DAM”, משיקים אלבום חדש, ולא מאמינים. בן שלו, הארץ, 21.11.2012 ♦

חלקות האלוהים הקטנות שליד ציפורי. בכל העולם מבקשים לחזור לחיים פשוטים המתנהלים על פי מחזור עונות השנה וחוקי הטבע. בשדות של מגורשי ציפורי לא פסקו החיים מלהתנהל לאורם. רונית ורד, מוסף הארץ, 20.11.2012 ♦

לא למדו לקח. כותב יוסף שדאד (עורך ראשי של האתר כל אל ערב): "…מהומות אוקטובר 2000 לא היו מרד, הן פרצו כתוצאה מתחושת תסכול שנמשכה שנים, שבהן המדינה לא השכילה לקבל את האזרח הערבי כשווה. 12 שנים לאחר מכן, שום דבר לא השתנה". מעריב, 3.10.2012 ♦

יום השנה ה-12 לאירועי אוקטובר: "לא נשכח ולא נסלח". אלפי בני אדם השתתפו בתהלוכה השנתית בסכנין לזכר 13 האזרחים הערבים שנהרגו מאש כוחות הביטחון במהלך המהומות ב-2000, בהם השייח' ראאד סלאח וח"כ טיבי, שאמר: "שכל הורה בת"א או בחדרה יתאר לעצמו שבנו נרצח והיורה לא יעמוד לדין", מעריב, 1.10.2012 ♦

סקר: רוב הערבים מעוניינים להשתלב במדינת ישראל כולל שירות אזרחי חובה. סקר של מכון ירושלים לחקר ישראל וקרן פרידריך נוימן על יחסי יהודים וערבים בישראל מצביע על רצונם של רוב מכריע של האזרחים הערבים להשתלב במדינת ישראל על בסיס אזרחות מלאה ומכלילה ובכלל זה שירות אזרחי חובה. הסקר מגלה שהאזרחים הערבים מעוניינים להיות ישראלים שווים ומשתלבים במדינה על אף העובדה שהיא מגדירה את עצמה כיהודית ודמוקרטית, ובלבד שהמדינה לא תפלה אותם לרעה בזכויות האזרח. הסקר מגלה גם שרוב היהודים מעוניינים להעניק לאזרחים הערבים שוויון אזרחי ומוכנים אף לתת להם ביטוי מסויים של זכויות קבוציות כנובע מהיותם מיעוט לאומי. לקריאת ממצאי הסקר: אנא הקליקו כאן, לקריאת הסקר המלא אנא הקליקו כאן ,  25.5.2012 ♦

יום הנכבה 2012:

עוד לא אבדה נכבתנו. כותב סלמאן מצאלחה: "..העיסוק הגובר בסוגיית ה"נכבה" מעיד יותר מכל שזהו אירוע חי הן בקרב הערבים והן בקרב היהודים. העבר הטעון של הארץ הוא בצה טובעני…יש לומר בפה מלא: כל האסונות הקשורים לארץ הזאת משותפים ליהודים וערבים. הם משותפים כי הם מדידים שינה מעיני כולם ומשפיעים על מהלך החיים של כל תושבי הארץ בלא הבדל דת, גזע ומין.  הארץ, 31.5.2012 ♦

הנכבה היא שאלה של אחריות. חנן חבר עונה ליהודה באואר (ר' למטה): "הטיעון המרשים של באואר מחמיץ את השאלה ההיסטורית שהעלה בכרי, והיא שאלת האחריות של המדינה לנכבה..". הארץ, 31.5.2012 ♦

גיבורי הנכבה. כותב פרופ' שלמה אבינרי: "העיסוק המתרחב בנכבה הוא תופעה חיובית. אך בראש ובראשונה צריך לנסות, מעל ומעבר לאמוציות הקשורות באורח טבעי בנושא, לנסות ולקבוע מה היתה הנכבה ומה היא לא היתה.."  הארץ, 30.5.2012 ♦

יוֹם אֶ(ל) נַכְּבָה, כותב עמיקם אסם ב"דף הירוק" :  "…. לו היה מתקיים כיום שיח אמתי בין הציבור היהודי לציבור הערבי, היה מקום לברר איך מתמודדים עם האסון הזה בלי להפוך אותו לאירוע אנטי ישראלי מובהק…" 24.5.2012 ♦

לדבר על הנכבה עכשיו,כותב דימיטרי שומסקי: "…בעשור השביעי לחורבנם הלאומי מבקשים הפלסטינים אזרחי ישראל לציין את יום הזיכרון לחורבנם במרחב הציבורי של המדינה הציונית. במובן העמוק של הדברים, זהו סימן מובהק של השלמה עם תוצאות הנכבה….", הארץ, 23.5.2012 ♦

לא בגלל השואה – למרות השואה. פרופ' יהודה באואר במכתב גלוי למוחמד בכרי, בעקבות דבריו על הקשר בין השואה לנכבה בטקס יום הנכבה באוניברסיטת תל אביב, הארץ, 23.5.2012 ♦

האסון האמיתי של ערביי ישראל. כותב ד"ר צ'לו רוזנברג: "יום הנכבה צריך לסמל עבור ערביי ישראל לא רק את הטרגדיה שפקדה אותם אלא את האיוולת וחוסר התבונה של ההנהגה הפלסטינית לדורותיה", מעריב 21.5.2012 ♦

הנכבה של ישראל. כותבת אסמא אגברייה זחאלקה: "… כבר 64 שנים שיום העצמאות של מדינת ישראל מגיע בעקביות אחרי יום הזיכרון, אך מיד מגיח בעקשנות יום האסון (הנכבה) ומשבית את השמחה…למעשה, הנכבה אינה זיכרון, היא המציאות היומיומית העגומה של העם הפלסטיני בגלות, בשטחים ובתוך ישראל…" 2nd opinion, 18.5.2012 ♦

ערביי ארץ ישראל גרמו לאסונם, כותב דן מרגלית:  "…שכל ערבי ישראלי יודע כי הטרגדיה שפקדה את בני עמו ב-1948 נגרמה בראש ובראשונה, למעשה אך ורק, באשמת הנהגתו…" , ישראל היום,  18.5.2012 ♦

תזכורת: הכנסת אישרה את "חוק הנכבה" . המליאה אישרה אתמול – בקריאה שנייה ושלישית – גרסה מרוככת של החוק, שהוא למעשה תיקון לחוק יסודות התקציב. הארץ, 23.3.2011 ♦

"דוגמניות ערביות זאת לא הוכחה לחברה מפותחת". כתבת "הערבים החדשים" שהתפרסמה במגזין סוף השבוע של mako עוררה גל אדיר של תגובות בקרב הגולשים. לצד תגובות שעודדו את מגמת המערביזציה של צעירי החברה הערבית בישראל, היו גם רבים שרואים בה תופעה שלילית שאינה מעידה בהכרח על קדמה. "מה שהכתבה מציגה זה מרדנות שתביא לשחיתות", מזהירה הגולשת ג'וליאנה, מאקו, 13.5.2012 ♦

הערבים החדשים. הם רוצים להיות חופשיים, מערביים, מבוססים כלכלית ומפורסמים. כמו באמריקה, אם תרצו. צעירי המגזר הערבי בישראל מתנערים מהמסורת ופונים לחיים הטובים, לשופינג, בילויים וסקס חופשי לפני הנישואים. תודעה פוליטית? לא תודה. הרבה יותר מעניין להכיר בחורות בפייסבוק, מגזין מאקו (קשת – ערוץ 2), 10.5.2012 ♦

מחקר: ערביי ישראל לא מזדהים עם הישגי המדינה. מחקר שנערך בקרב צעירים ערביי ישראל מעלה תוצאות מדאיגות: כמעט מחציתם מרגישים שהישגי המדינה לא מייצגים אותם וכי הם חשים בגזענות במוסדות לימוד. יוזם המחקר: "אין פלא". המחקר נערך על-ידי צוות חוקרים מארגון "מדה-אלכרמל" למחקרים יישומיים בחיפה, ולקחו בו חלק כאלף צעירים וצעירות ערבים-ישראלים, כולל תשע קבוצות מיקוד, בגילאים 17-28 מכל רחבי הארץ.  ניר יהב, מערכת וואלה! חדשות. 3 במאי 2012 ♦

ביום העצמאות – מה איתנו? מאת: הודא אבו חמיד, סוציולוגית ופעילה חברתית: "מה דעתכם אם ביום העצמאות הבא, ה-65, יערך כנס שישודר ברשתות הטלוויזיה בעברית ובערבית, של יוצרים יהודים ופלסטינים שיציגו תוצרים בכותרת "בונים מדינה משותפת"?, על צד שמאל, 25.4.2012 ♦

"יום האדמה" בישראל: "יש לנו זכויות על הארץ".אלפים מפגינים ביישובי הגליל, המשולש והדרום, במסגרת "יום האדמה" ומניפים דגלי פלסטין. ח"כ מוחמד ברכה הזהיר כי מדיניות הממשלה עלולה להביא ל"פיצוץ אדיר". ח"כ אחמד טיבי הגיע לוואדי אל-נעם בנגב ומחה נגד "גל החקיקה הקיצונית" . YNET 30.3.2012 ♦

לראשונה: שירי דרוויש יילמדו בחינוך הערבי. יצירותיו של המשורר הלאומי הפלסטיני ישולבו בספרי הלימוד בשפה הערבית בשנה הבאה. יוצרים אחרים שנויים במחלוקת נותרו בחוץ. מעריב NRG 21.3.2012 ♦

"מטרתנו, הערבים הפלסטינים בישראל, הינה יצירת הגדרת זהות עצמית הכוללת את כל תחומי הקיום – הפוליטי, התרבותי, הכלכלי, החינוכי, המרחבי והחברתי, אותה מגבשים מרבית הזרמים והגישות הפוליטיים, התרבותיים והמחקריים. מובן מאליו כי על מנת לעשות כן אנו נדרשים לקבץ יחדיו את הניסוחים השונים הקיימים בהגדרת הזהות העצמית של ישותנו ושל יחסנו עם עמנו הפלסטיני ועם המדינה, ולחברם בכדי לייצר ראיה מגובשת והומוגנית ככל האפשר". שאוקי חטיב, יו"ר ועד ראשי הרשויות המקומיות הערביות בישראל ויו"ר ועדת המעקב העליונה לערבים בישראל, הקדמה לחזון העתידי לערבים הפלסטינים בישראל, 2006 ♦

יום הנכבה בקרב ערבים בישראל, פרופ' עוזי רבי ואריק רודניצקי, תכנית קונראד אדנאואר לשיתוף פעולה יהודי-ערבי, אוניברסיטת תל אביב, יולי 2011 ♦

לאומיות, הנצחה, זיכרון ופולקלור: המוזיאונים והאוספים בחברה הערבית בישראל, ד"ר עודד שי, אופקים כגאוגרפיה, כרך 77, 2011 ♦

זהותם של בני נוער פלסטינים אזרחי ישראל, מידת הזדהותם עם המדינה ועם התרבות היהודית וההשתמעויות למערכת החינוך, חאלד אבו-עסבה , ג'יוסי וורוד , נעמה צבר-בן יהושע,  דפים , כתב עת לעיון ולמחקר בחינוך של מכון מופ"ת ) מס' 52, תשע"א, 2011. עמ' 11- 46.   תקציר

ישראליות ״הצופה פני העתיד׳ של הערבים  לפי זמן יהודי־ציוני, במרחב בלי זמן פלסטיני, חסן ג׳בארין, ממשל ומשפט (ו) תשס"א ♦

הדרוזים בישראל: שאלה של זהות, אזרחות ופטריוטיות, מרדכי ניסן, המכללה למדינאות ע"ש עדו זולדן, 2011  ♦

לבנות אומה מחדש: אינטלקטואלים פלסטינים בישראל, הוניידה גאנם, ירושלים, ספריית אשכולות, מכון אשכול, האוניברסיטה העברית ומאגנס.2009 .  ביקורת של יהודה שנהב על הספר, 2010 ושל עלא חליחל, הארץ, 20.4.2010 ♦

מפתחים תחושת זהות אזרחית משותפת בישראל, מאת מייק פרשקר, מכון מרחבים,  22  יולי 2011 ♦

מתבגרים דרוזים בין זהות לנאמנות,  אסתר סיקורל-ענבל וטל ליטבק-הירש, "פנים", גליון 46 (2009) – נמצא באתר מט"ח ♦

החינוך הערבי בישראל: בין שיח הזהות המועד לבין הכישלון בהישגים, ד"ר ח'אלד אבו עסבה, הירחון האלקטרוני של עדאלה, גיליון מספר 63, אוגוסט 2009 ♦

זהות ערבית במדינה יהודית ודמוקרטית
, קרין תמר שפרמן,
פרלמנט, 2008, המכון הישראלי לדמוקרטיה ♦
העיתונות הערבית בישראל 2006-1984, כמכשיר לעיצוב זהות חדשה, מוסטפא כבהא, מכון חיים הרצוג, אוניברסיטת תל אביב, 2005 ♦

אזרחים שווי חובות, זהות דרוזית והמדינה היהודית, רבאח חלבי, 2006 ♦

קהילת יפו הערבית ומסגד חסן בכ, גיבוש זהות קולקטיבית, העצמה עצמית והתנגדות, נמרוד לוז, מכון פלורסהיימר, 2005 ♦

לראשונה: זהות ערבית קיבוצית, דני רבינוביץ, הארץ, 16.5.2005 (בעקבות דוח דברת לרפורמה בחינוך) ♦

הדור הזקוף, רבינוביץ דני וח'אולה אבו-בקר, כתר 2002. הפרק הראשון ♦

לאן נעלם הדור הזקוף? חולוד בדווי, YNET 25.4.2004 ♦

זהותם החדשה של הח"כים הערבים, דן שיפטן, תכלת (13)  2002 ♦

דיאלוג בין זהויות, חלבי רבאח, הקיבוץ המאוחד 2000. ♦

זהות ואוריינטציה בקרב הערבים בישראל: מצב של פריפריה כפולה, מאג'ד אלחאג', בתוך השסע היהודי-ערבי, מקראה בעריכת רות גביזון ודפנה הקר, המכון הישראלי לדמוקרטיה 2000. מצגת

על שאלת המיעוט הפלסטיני בישראל , עזמי בשארה, תאוריה וביקורת (3), 1993

זרים באוטופיה:מעמדם האזרחי של הפלסטינים בישראל, יואב פלד,, תאוריה וביקורת (3), 1993

נוסטלגיה מזרחית: איך הפכו הפלסטינים ל"ערביי ישראל", דני רבינוביץ, תאוריה וביקורת (4), 1993

עשרים שנים של סקרי עמדות במגזר הערבי בישראל כבסיס לקביעת מגמות שינוי של זהות ואוריינטציה פוליטית, סמי סמוחה, 1998

 

על זהות ונאמנות, פרוייקט דמוקרטיה, האגודה לזכויות האזרח בישראל

זהות. ערביי ישראל. תוכנית חינוכית של מנהל חברה ונוער, משרד החינוך , תשס"ו

שיח מוגן על שייכות וזהות, הצעות לשיחות בעקבות המלחמה בדרום, לחטיבת הביניים ולחטיבה העליונה, משרד החינוך, פברואר 2009

 

Facebook
Twitter
LinkedIn
Pinterest

ארועים קרובים

◄ הקודם

פברואר 2020

הבא ►
אבגדהוש

1


2


3


4


5


6


7


8


9


10


11


12


13


14


15


16


17


18


19


20


21


22


23


24


25


26


27


28


29


למידע על:

OnePlace הוקם במאי 2011 במטרה לעודד את העברת הדיון ביחסים שבין המיעוט הערבי-פלסטיני לרוב היהודי למישור החברתי-אזרחי. האתר פועל להעמיק ולשפר דיון זה ולבססו על ידע ועובדות, להבין טוב יותר את מרכיבי הסוגיה והקשריה, לחזק את העוסקים בתחום ולהעצים את עשייתם כחלק מתמונה רחבה ומערכתית, וכן להעניק להם את כלי הידע הטובים ביותר להתמודדות עם התהליכים והקשיים השונים בניסיון להביא למציאות חיים הוגנת ושוויונית במדינת ישראל.

נושאי רוחב

המערכת הציבורית

הסכסוך

ניווט מהיר

Copyright © 2019 oneplace