ערבים בישראל

מרחב מידע רב תחומי

ערבים בישראל מרחב מידע רב תחומי

תפריט

קולנוע

ערבים-רוקדים-זהות-שאולה

כיבוש הנפש. "קולנוע של עם ללא מדינה, ללא שוק מוגדר, ללא מוסדות וקרנות לאומיים שיתמכו בו" • "יש עשייה, לא תעשייה, אבל מאוד קשה להגדיר אותה. זה תהליך שמתהווה. כל שנה יש יותר סרטים. יש דור חדש שרוצה לעשות קולנוע" • "אם אתה מסתכל על העולם הערבי, הסרטים הפלסטינים מובילים בפסטיבלים" • העיתונאי שאדי בלאן, מחבר הספר "סרט עלילתי פלסטיני", בשיחה על קולנוע פלסטיני, שלומי דסקל, העין השביעית,  06.11.2019 ♦

סרטים קצרים על זכות השיבה והסרט שהסעיר את ישראל: "פסטיבל הנכבה" חוזר. למרות כל האיומים, פסטיבל 48 מ"מ שוב יתקיים בסוף החודש הבא, בסמוך לכ"ט בנובמבר, ויציג שלל סרטים המציגים את המתרחש באזורנו מנקודת מבט פלסטינית. בתפריט: דוקו על עזה, הקרנה מיוחדת של "חרבת חזעה" ודרמה עטורת פרסים בכיכובה של משפחת בכרי, אבנר שביט, וואלה, יום רביעי, 30 באוקטובר 2019 ♦

לראשונה: פסטיבל סרטים ערביים ופלסטיניים יתקיים ביפו. פסטיבל יאפא פילם, שיתקיים בסוף החודש ויימשך שלושה ימים, יקרין סרטים מלבנון, מצרים, מרוקו ועוד לצד הופעות ודוכני אוכל, מאת מערכת טיים אאוט, 23 באוקטובר 2019 ♦

הפתעה: בסרטים הישראלים האלה גם ערבים הם בני אדם. "קולו של אחמד", מקבץ של שישה סרטים קצרים המוקרן עתה, מתכתב עם הסרט "אני אחמד" של רם לוי מ-1966. זהו חלקו האחרון של מיזם רב חשיבות לקולנוע הישראלי, הקושר בין הווה לעבר, אורי קליין, הארץ, 5.9.2019 – מופיע בדוקאביב 2019

באגדה היפה הזאת מסתמנות לא מעט נקודות חיכוך. "מאה אחוז", סרטם של יעל קיפר ורונן זרצקי שהוקרן בפסטיבל הקולנוע ירושלים, חושף את פגיעותה של ההצלחה של תיכון בית ג'אן ושל החברה הדרוזית בכללותה, שני ליטמן, הארץ, 4.8.2019 ♦

לראשונה: ענקית הכבלים HBO תשדר סדרה שכולה בעברית וערבית. גאווה ישראלית: ענקית הכבלים האמריקנית HBO תשדר בחודש הבא לראשונה בארה"ב סדרה על הסכסוך הישראלי-פלסטיני שכולה בעברית וערבית, ציון נאנוס, החדשות 12, 30.7.2019 ♦

"פונים אליי רק לדמות של ערבי": הישאם סלימאן מחכה שיציעו לו תפקיד אחר. השחקן, שמגלם קצין בדואי בעונה השנייה של "כבודו", מדבר על מאחורי הקלעים של הסדרה, האווירה על הסט והחלומות לעתיד הקרוב, איריס ז'ורלט, מעריב,  29/07/2019 ♦

"הפלסטינים מאוד מצחיקים. כמו הומור הגטו של היהודים". הבמאי סאמח זועבי הסתכל מסביב, ראה איך עמיתיו הקולנוענים הפלסטינים נבחנים בזכוכית מגדלת וסופגים אש מכל הכיוונים, והחליט לעשות על זה סרט, "תל אביב על האש". בשיחה מפוכחת הוא מסביר למה העדיף להפוך את המציאות העגומה לסאטירה, מה לאופרות סבון ולסכסוך הישראלי־פלסטיני, ואיך זה קשור לתחושת האחריות שלו לדימוי של הפלסטיני, נירית אנדרמן, גלריה הארץ, 7.6.2019 ♦

ילדות בגטו לוד, גרסת טריינספוטינג לנוער הערבי. הסרט ״פתח את הפה״ שהוקרן בפסטיבל "דוקאביב" שולח הבזקים של יופי ותום על תלאות חייהם של ילדים ערבים בעיר המעורבת. מעל לכל, מרחפת התחושה שבעוד כמה שנים הם יימצאו בשולי החברה, במובלעת של עוני וזרות, דניאל מונטרסקו, הארץ, 5.6.2019 ♦

בעיר של ד'יקרא מקאלדה לא מקובל שבחורה תרכב על אופניים. אז היא עשתה על זה סרט, ד'יקרא מקאלדה * קולנוענית * בת 23 * גרה בבאקה אל גרביה, מאי פלטי, הארץ, 24.5.2019 ♦

לעשות סרט על סבתא, להבין את השורשים שלי. ג׳ונה סולימאן עקבה במשך שבע שנים אחרי סבתה ומצאה אשה עם סיפור חיים שבתוכו מקופלת ההיסטוריה הפלסטינית. התוצאה המרגשת, הסרט ״האחות של מוסוליני״ תוקרן בפסטיבל דוקאביב בסוף השבוע הקרוב, אינס אליאס, הארץ, 24.5.2019 ♦

מה משך את זהר וגנר לתעד אשה בדווית שנחשדה ברצח בנה. זהר וגנר עשתה סרט על תינוק בדווי שנמצא מת בבור מים, אמא שלאיש לא אכפת מה עברה בחדר החקירות, וחוקרי משטרה שבעיקר רצו לסגור את התיק. מה גרם למי שעשתה עד כה סרטים אישיים על חייה ועל דימוי הגוף שלה ללחום בסרט הזה את מלחמתה של רתיבה אבו אלקיעאן, אשה שתוקה משולי החברה הישראלית? סיון קלינגבייל, הארץ, 23.5.2019 ♦

מונא כאן, שם ובכל מקום. הסדרה "מונא" היא דבר חדש במקומותינו, עם גיבורה פלסטינית חושבת ומרתקת בלב ההוויה הישראלית-יהודית-תל אביבית. היא מצליחה להנכיח את האיוולת שבאי-ידיעת הערבית, לצד הרהיטות התרבותית של הדור הזקוף פי שלוש – צעירים פלסטינים בגבולות 48' שעדיין פוגשים גזענות חריפה, אבל מתנווטים במודעות בין עולם יהודי ועולם פלסטיני, אפי בת-אילן, העוקץ, 04.03.19 ♦

"מונא": החיים בתל אביב הם אשליה של ליברליות. "מונא", הסדרה שיצרה מירה עווד וכתבה מאיה הפנר, היא מהטובות שבתכניות הדרמה המקוריות של השנים האחרונות. יש לה גרוב שמצליח להחליק בגרון גם את הרגעים הפוליטיים הדוקרים יותר שבה, גילי איזיקוביץ, הארץ, 6.1.2019 

איך מצא עצמו הבמאי שאדי סרור על הכוונת של BDS. "אוויר קדוש", סרטו הארוך הראשון של שאדי סרור מנצרת (כתבה של אורי קליין, הארץ, 16.7.2017), חדשני ביחס שלו כלפי החברה הפלסטינית בישראל. עם צאתו מסביר הבמאי איפה טועים פעילי ה־BDS שקוראים להחרים אותו, אינס אליאס, הארץ, 04.10.2018 ♦

בית"ר ירושלים לא צריכה שחקן ערבי. היא צריכה שלושה. הזכייה של הסרט "טהורה לעד" בפרס אמי מזכירה שבבית"ר י-ם עוד לא שיחק שחקן ערבי. הבעלים החדש משה חוגג רוצה כנראה לשנות את זה. אבל אסור לו להסתפק בצירוף שחקן ערבי אחד. השינוי צריך להיות עמוק הרבה יותר, יואב בורוביץ, שיחה מקומית, 2.10.2018 ♦

"טהורה לעד" זכה בפרס בטקס האמי הדוקומנטרי. סרטה התיעודי של מאיה זינשטיין "טהורה לעד", העוקב אחד אוהדיה של בית"ר ירושלים, זכה בפרס בטקס האמי התיעודי, אינה טוקר, YNET,  02.10.18 ♦

פסטיבל ונציה: קייס נאשף זכה בפרס השחקן המצטיין. השחקן הפלסטיני-ישראלי קייס נאשף זכה הערב בפרס השחקן המצטיין ב"אוריזונטי", המסגרת השנייה בחשיבותה בפסטיבל ונציה, על משחקו בסרט "תל אביב על האש". בפרס הסרט המצטיין זכה "רומא" של הבמאי המקסיקני אלפונסו קוארון, אמיר קמינר, YNET, ונציה, 08.09.18 

סרט אש. שיתוף פעולה ישראלי־פלסטיני מתברר כשילוב מנצח בפסטיבל הקולנוע בוונציה. "תל־אביב על האש", קומדיה ישראלית־פלסטינית שעושה צחוק מהסכסוך במזרח התיכון, מעוררת הרבה צחוק וכובשת את פסטיבל הקולנוע ה־75 של ונציה. בסוף הקרנת הבכורה שנערכה אתמול הריעו הצופים ממושכות והחמיאו ליוצרי הסרט ולכוכבים שלו. הסרט, שבוים על ידי סאמח זועבי, בוגר החוג לקולנוע באוניברסיטת תל־אביב, משתתף ב"אוריזונטי", המסגרת השנייה בחשיבותה של הפסטיבל, אמיר קמינר, ידיעות אחרונות, 2.9.2018 ♦

"אין סיבה להתגאות בי כערבייה ישראלית, אני פלסטינית". השחקנית לים לובאני גדלה בנצרת אבל מעדיפה להתרחק מהזהות כאזרחית המדינה – ובכל זאת מגלמת מתנקשת ישראלית בסדרה "קונדור". בריאיון עמה היא מספרת איך הפכה לכוכבת של סרטים הוליוודיים וגם מפרגנת לגל גדות: "היא מהווה השראה", אמיר בוגן, אוסטין, YNET, 18.06.18 ♦

רגב נגד פסטיבל "קולנוע דרום" בגלל סרטים על אפליה בכפרים בדואים. פרויקט תיעודי של נשים בדואיות מהנגב בפסטיבל, המעלה לדיון פגיעה בזכויות אדם, הקפיץ את שרת התרבות הטוענת להסתה וחתרנות ומאיימת לעצור את האירוע. מארגני הפסטיבל: זה לא כצעקתה, הדברים כבר פורסמו בדו"חות מבקר המדינה, נירית אנדרמן, הארץ, 31.5.2018 ♦

הריבון החליט בשבילי. הקולנוע התיעודי הישראלי נהפך למעצמה תרבותית ופוליטית, אבל ברוב המוחץ של הסרטים המספר הוא הישראלי היהודי האשכנזי והפריבילגי. כן, הוא תמיד אנושי מאוד, קשוב, דמוקרט ומוסרי. עם פתיחתו של פסטיבל הקולנוע דוקאביב, אבתיסאם מראענה, הארץ, 8.5.2018 ♦

הסרט "מחוץ למגרש", שיעלה ביום ראשון ב"כאן 33" – מלווה את שחקני הכדורגל הבולטים במגזר הערבי, ביניהם מגן בני סכנין שמנסה לתמרן בין חיי המשפחה לקריירה, ynet ספורט,  27.04.18 ♦

לנהד בשיר נמאס לגלם מחבל, אז הוא כתב את הסדרה הערבית הראשונה בתאגיד. בקיץ הקרוב תעלה בערוץ מכאן "ד"ר קראז'" – הסדרה הראשונה של החטיבה בערבית. בביקור על סט הצילומים בגליל מסביר היוצר והשחקן הראשי נהד בשיר מדוע מאס בעיסוק בפוליטיקה ולמה צעק על מנכ"ל קרן הקולנוע הישראלי, איתי שטרן, הארץ, 25.04.2018 

הסרט "אחרייך" מאתגר את השיח הפלסטיני מהמקום הכי לא צפוי. דרך הטיפול העדין בסיפור המשפחתי יוצא הדופן שלה מצליחה הבמאית רנא אבו פריחה לפתוח לדיון שאלות של זהות, לאומיות ומגדר שהן בבחינת טאבו בחברה הפלסטינית השמרנית והמדירה, רג'אא נאטור, שיחה מקומית, 26.2.2018 ♦ 

רוג'ר ווטרס מצטרף להפקת סרט חדש על ההיסטוריה של לוד. מייסד להקת פינק פלויד ופעיל זכויות האדם רוג'ר ווטרס החליט לתמוך בסרטם של שרה פרידלנד ושל בלוגר שיחה מקומית רמי יונס ויהפוך למפיק הראשי. הסרט "לוד בגלות" מספר את סיפורה של העיר שחיברה פעם את פלסטין לעולם. יוצרי הסרט: "זה חלום ילדות שמתגשם", מאת יעל מרום, שיחה מקומית,  14.12.2017 ♦

לא, תודה: הבמאים הפלסטינים כבר לא זקוקים לישראל כדי להצליח. במאים פלסטינים רבים כמו איליה סולימאן ("כרוניקה של היעלמות"), סקנדר קופטי ("עג'מי") ואחרים, עזבו את הארץ כדי ליצור קולנוע מוצלח בניכר – היכן ששאלת המימון והנאמנות לישראל לא מעניינת אף אחד. האני אבו-אסעד ("גן עדן עכשיו") אף ביים לאחרונה סרט הוליוודי בכיכובם של קייט וינסלט ואידריס אלבה. "ישראלים יכולים להיות גאים בי", הוא אומר בריאיון מיוחד ל-ynet ומודה שדווקא בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות חופש היצירה נפגע, אמיר בוגן, YNET, 12.12.17 ♦

סלט ישראלי. הסרט "אחרייך": בשורה לאמנות העוסקת בשיח הזהויות. רנא אבו פריחה עוסקת בסרטה הראשון בסיפור משפחתה – אמה ערבייה מוסלמית מג'ת, אביה בדואי מתל שבע, ומשפחתה מתגוררת בעומר | הסרט עוסק באופן עדין ומורכב בשאלות של זהות ישראלית, תוך יצירת משמעות ולא פירוקה, מאת ראם שמואלביץ , דבר ראשון, 08.12.2017 ♦

אישה ערבייה, מי יידע חייך. באיחור אופנתי משחרר הקולנוע הישראלי את האישה הערבייה מסדר היום של "הכיבוש", בשני סרטים חדשים ומדוברים. רק אחד מהם, דווקא זה שיצרה במאית יהודייה, משחרר אותה גם מתפקיד הפרזנטורית של הבעיטה במסורת | יעל ניצן )רובינשטיין(, השילוח, אייר תשע"ז, מאי 2017 ♦

"אוויר קדוש", סרט הביכורים הקומי של שאדי סרור, יתחרה בפסטיבל טרייבקה. הדרמה הקומית, על ערבי־נוצרי שמוכר לצליינים בקבוקי אוויר קדוש, יתמודד בתחרות הבינ"ל לסרטים עלילתיים. גם "לעבור את הקיר" של רמה בורשטין יוקרן בפסטיבל, נירית אנדרמן, 29.3.2017 ♦

קולנוע: ערביות רוקדות. הקולנוע הישראלי מציג לרוב ערבים כדמויות סובלות, אבל גל חדש של סרטים שנוצרו בידי ערבים חושף סצינה מסעירה של צעירים שפשוט רוצים לכייף, אור סיגולי, כלכליסט, 01.01.17 ♦

החתרנות של "סופת חול". סרט הביכורים המרתק של עילית זקצר פורש מול עינינו אט־אט את הטרגדיה הכפולה של משפחה בדואית, שמתחוללת במרחב סגור, מנותק וחסר תקווה,  רעיה מורג, הארץ, 30.9.2016 [טריילר] ♦

השחקנית הערבייה סמאר קופטי היא כל מה שלא ציפיתם. סמאר קופטי לא ידעה שהיא שחקנית, אבל איכשהו היא הגיעה לתפקיד הנשי הראשי בסרט הישראלי "ג'נקשן 48". עם פירסינג באף, לוק אופנתי ואפילו סצנת אמבטיה היא מנפצת דעות קדומות. "מאוד קל לקבוע איך אישה ערבייה צריכה להיראות", היא אומרת בראיון. ומה הסיכוי לזוגיות עם גבר יהודי? ערן רחמני, YNET, 07.07.16 ♦

הקרנת סרטי דיאלוג דרך קולנוע והצגת תוכנית מדריכי דיאלוג דרך קולנוע, סדנה בסינמטק חיפה ל"סרטי מפגש" בין יהודים לערבים, מכללת אורנים, 8.3.2016 ♦

היוצרות הערביות כובשות את הקולנוע הישראלי. דווקא בתקופה בה העמיק השבר בין החברה היהודית לחברה הערבית בישראל, כשראש הממשלה מזהיר את מצביעיו מפני המצביעים הערבים ה"נוהרים לקלפיות" ויותר ממיליון אזרחים ערבים חשים כאזרחים סוג ב', כובשים כעת את מסכי הקולנוע בישראל שלושה סרטים הפותחים צוהר מרתק לתוככי החברה הערבית [אוקטובר 2016]. המחבר שלומי אלדר , אל מוניטור, אוקטובר 28, 2016 ♦

המשתכנז: שאדי מרעי מוכיח שהוא לא רק שחקן ערבי. שאדי מרעי, המוכר מ"בית לחם ו"פאודה", שובר הכי רחוק מהטייפקאסט של הערבי הצעיר ונוחת במחזה "הלוויה חורפית" של חנוך לוין. ריאיון, עופר מתן, טיים אאוט, יום שלישי, 17.5.2016 ♦

קטגוריה:במאי קולנוע ערבים ישראלים, במאיות קולנוע ערביות בישראל, ויקיפדיה שחקנים/יות ♦

אודי אלוני במאי "ג'נקשן 48" בראיון מיוחד: "בין הקצוות של השנאה חיים יהודים וערבים יחד". הסרט "ג'נקשן 48" שנולד וגדל בלוד יצא השנה לטיול מוצלח במיוחד בחו"ל השבוע הוא חזר הביתה לפריימריה חגיגית עבור המשפחה שגידלה אותו – ערביי לוד, חן ליברמן, נענע10, עודכן 22:38 07/05/2016 ♦

 "ג'נקשן 48": כתב אישום בעטיפה של סרט. הסרט "ג'נקשן 48" מלא פוטנציאל: שחקנים מוכשרים וכריזמטיים ומוזיקה מעולה אבל עודף במניפולציות פוליטיות הופך אותו לקשה לצפייה ולא מהסיבות הנכונות • ביקורת סרט וטריילר, מיכל קליינברג, נענע10, עודכן 16:51 05/05/2016 ♦

 "ג'נקשן 48" של אודי אלוני זכה בפרס הסרט הבינלאומי בפסטיבל טרייבקה. בנאום הזכייה הקדיש אלוני את הפרס לרונית אלקבץ וג'וליאנו מר־חמיס, הארץ, נירית אנדרמן, 22.04.2016 ♦

 לא פה לא שם, הסרט 

  • ממציאות את עצמן ואת שפתן בתוך תל אביב הלבנה. סלמה, לילה ונור, גיבורות הסרט ״לא פה, לא שם״, יוצרות שפה חדשה והיברידית המתנגחת בשפת אימן ומאתגרת אותה. אבל הזרות שלהן לא מוצאת את מקומה, מיטל אבוקסיס, העוקץ, 03.17 ♦
  • לא פה, לא שם: לאן נעלמה העיר הערבית? הדמויות בסרט "לא פה, לא שם"הן צעירות, חיות את תל אביב – כמו ישראליות רק בערבית. אבל הסיפור שלהן יכל להתקיים בעוד הרבה ערים בעולם הערבי, בהן ישנם חיי תרבות ואנדרגראונד בועטים, מאת הימת זועבי שיחה מקומית | 14.2.2017♦
  • למה לא הצלחתי להזדהות עם גיבורות "לא פה, לא שם". צופים יהודים רבים התלהבו לגלות בסרטה של מייסלון חמוד נשים ערביות מקללות ומעשנות סמים, אבל נמנעים ממבט מעמיק על ההוויה התרבותית הערבית הרחבה, ראידה אדון, הארץ, 02.2017 ♦
  • צפה בעיר הגדולה.יש קווי דמיון בולטים בין השחקנית מונא חווה, החיה בתל-אביב, ובין לילא, בת דמותה בסרט "לא פה, לא שם". שיחה פתוחה וחשופה עם חווה על הכול. תל אביב לא מחבקת ערבים – ראיון. נחום מוכיח, הבמה, 2.2017 ♦
  • מעולם לא נראו כך פלסטינים על המסך. במשך שנים שלט הכיבוש בקולנוע הפלסטיני וכל התמודדות של הפלסטינים עצמם עם דיכוי פנימי וחיצוני נדחקה מפאת צו השעה. סרטה של מייסלון חמוד "לא פה, לא שם" מסתכל לתוך החברה פנימה, מבלי לקיים דיאלוג עם יהודים, ומערער בשיטתיות על סטריאוטיפים, אסנת טרבלסי, העוקץ, 01.17 ♦
  • כל השפמים רעדו. איימו עליה, קיללו אותה, קראו לה כופרת והוציאו עליה פתווה. ראש עיריית אום אל פאחם נאם נגדה במסגד, אמרו שהיא ציונית ומשת"פית, וההורים ביקשו שתחזור הביתה כדי שיוכלו לשמור עליה. הכל בגלל שמייסלון חמוד העיזה לעשות את "לא פה לא שם", סרט ערבי פמיניסטי חזק ומטלטל. וזה עוד לפני שהם שמעו אותה מדברת, תחיה ברק| מגזין mako | פורסם 25/01/17 21:26 ♦
  • אומץ ודעות קדומות: "לא פה, לא שם" הוא סרט לבוגרים בלבד. מייסלון חמוד, במאית "לא פה, לא שם" פתחה תיבת פנדורה בצורה נועזת וגסה, שבאה איתה תהילה של חלוציות וגם ביקורת ציבורית. למרות נפילה במלכודת האיסלמפוביה, הסרט מציג מורכבות ומעמת אותנו עם בעיות חברתיות שצריך להתמודד איתן. במקום להיעלב מראש – לכו לראות… הסרט הזה חזק במיוחד, עד כדי כך שסחף סביבו דעת קהל רבה, עורר עניין, וכל מי ששמע עליו הרגיש שיש לו דעה ועמדה, בעיקר אלו שלא ראו כלל את הסרט. רק לסייד קשוע היושתי דעות שונות על אותו הסרט..", מאת סמאח סלאימה, שיחה מקומית, 1.2017 ♦
  • התנצלות בפני במאית הסרט "לא פה, לא שם". "…כמה פתטי מצדי לקוות לדיון פורה שהסרט מעורר בחברה הפלסטינית בתוך ישראל. שכחתי, או שניסיתי לשכוח, את טיב השיח שעלול להתפתח… טוב יעשו אותם מוחים מהעירייה ומהתנועה אם יתנערו בתוקף מכל גילויי אלימות, גידופים והפגנות אלימות כנגד הסרט. כי זו כבר לא ביקורת אלא הסתה פרועה ואלימה… בבקשה לכו לראות את הסרט, כי הוא חשוב ומעורר מחשבה. לכו לראות את הסרט בשביל להשתיק את האלימות, בשביל שאריות של תחושת חופש, בשביל לעמוד לצד היוצרים…", סייד קשוע, הארץ, 01.2017 ♦
  • מה חשוב לדעת על הסרט "לא פה, לא שם". גם אני נזעקתי תחילה להגן על האמנות כששמעתי את דרישתה של עיריית אום אל־פחם להחרים את הסרט "לא פה, לא שם". אבל אז צפיתי בו, סייד קשוע, הארץ, 01.2017 ♦
  • "לא פה, לא שם" הוא ייצוג נאמן של מציאות מדכאת. עבור נשים פלסטיניות המחפשות חיים ליברליים, "משבר זהות" הוא מלחמת הישרדות בעולם שלא מעוניין להכיל אותן – עובדה שהסרט מיטיב לבטא. אבל "לא פה לא שם" מכיל גם את דרך לפתרון… הסרט משרטט את חייהן של בנות הדור שלי בדיוק, החיות בעידן שבו המונח "זהות" הולך ונהיה מופשט יותר ונזיל יותר. אחד הדברים שהסרט מיטיב כל כך לשקף הוא שעבור אותן נשים פלסטיניות, משבר הזהות משול למאבק הישרדותי של ממש..", ז'נאן בסול, הארץ , 01.2017 ♦
  • נשים פלסטיניות באנדרגראונד התל אביבי:ראיון עם הבמאית מייסלון חמוד. הבמאית מייסלון חמוד מציגה נשים פלסטיניות כפי שמעולם לא נראו על מסך הקולנוע בישראל: חזקות, חופשיות, מורדות. עם עלייתו לאקרנים של סרטה "לא פה, לא שם" מסבירה חמוד, שחיה בעצמה בלבה של סצינת האנדרגראונד הפלסטינית הרוחשת ביפו־תל אביב, איזה מחיר משלמות נשים שאינן נכנעות לציפיות החברתיות מהן ולמה הגיבורות שלה לא מפסיקות לעשן סיגריות, נירית אנדרמן, הארץ, 29.12.2016 ♦ 

קולנוע בעיר המעורבת – משקף או יוצר מציאות, דיון בכנס "לחיות בעיר מעורבת", 17.11.2016 ♦

פורצות מחסום: הבמאיות הערביות השתלטו על פסטיבל הקולנוע בחיפה. פסטיבל חיפה ננעל עם מפגן של עוצמה נשית של יוצרות ככלל וערביות-ישראליות בפרט. סיפורן של המשפחות במגזר מנקודת מבט רגישה, מורכבת, לא שגרתית ועדיין ביקורתית הפכו את סרטי מהא חאג', מייסלון חמוד ועביר זייבאק-חדאד לחביבי הקהל והשופטים. תמונת מצב, אמיר בוגן, YNET, 24.10.16

תביא לה תפקיד, מה היא ערבייה? למה מלהקים יהודים לתפקידי ערבים בקולנוע הישראלי. ב"ארבע על ארבע", רוני דלומי מגלמת בדואית וב"ג'רוזלם" תום גרציאני מגלם ערבי. המפיצים והמלהקים מתרצים – "הקהל הבינלאומי ממילא לא מבדיל בין יהודים לערבים" ו"חיפשנו כוכבים", ויש הסבורים כי התופעה מעידה על הגזענות של החברה המקומית, טלי קיים, וואלה, 11.7.2016 ♦

על תבונה ורגישות: סרטה של הבמאית הפלסטינית מהא חאג' הוקרן בקאן. "עניינים אישיים", הפקה ישראלית שעוסקת במשפחה פלסטינית, היא דרמה צנועה ורגישה – שזכתה למחיאות כפיים מיהודים וערבים לאחר ההקרנה בפסטיבל קאן. מתחת לאף שלנו צומחת לה עשייה מפתיעה של יוצרות קולנוע מהמגזר הערבי. את סוהא עראף, התסריטאית והבמאית הוותיקה, זכינו להכיר בנסיבות בעייתיות משהו כשזעזעה את הממסד הישראלי עם סרטה "וילה תומא" שהוגש לפסטיבל ונציה 2014 כסרט פלסטיני אף שנתמך כולו על ידי כספי משלם המסים הישראלי. אבל מלבד עראף, פועלות בישראל כאמור עוד כמה במאיות פלסטיניות, כמו מייסלון חמוד (שבקרוב יושלם "לא פה ולא שם" שלה בהפקת שלומי אלקבץ), אבתסאם מרעאנה וגם מהא חאג', שהציגה אמש (ה') בבכורה בפסטיבל קאן את סרטה "עניינים אישיים".אמיר בוגן, קאן, YNET, 13.05.16 ♦

לא סתם בין 982 חברי האקדמיה לקולנוע אין אף ערבי. כמו האמנים שחיים בבתים פלסטינים על חורבות עין חוד, כך גם חברי האקדמיה בוחרים ליהנות מהכיבוש ולא לנקוט עמדה נגדו. לכן אין שם חברים ערבים, ולכן לסרט כמו "ג'נקשן 48" אין שם סיכוי, מאת רמי יונס, שיחה מקומית,  23.8.2016 ♦

הסיפור על האשה שהקימה סינמטק בנצרת. בדרך להקמת הסינמטק, שברה ספאא דבור כמה תקרות זכוכית: היחס בחברה הערבית לאשה יזמית, הראשוניוּת של המוסד, הקושי של ישראלית לייבא סרטים ערביים והכסף. "האשה מהסינמטק", שביימה נורית יעקבס־ינון ויוקרן בפסטיבל הסרטים בחיפה, מגולל סיפור על אשה עם חלום בוער, נירית אנדרמן, הארץ, 20.09.2015 ♦

למה נשים ערביות כבר לא מנהלות בתי קולנוע בארץ? סרט חדש שעולה בפסטיבל חיפה מציג את סיפורה של אישה מנצרת שהחליטה לפתוח סינמטק בעיר. אבל מה שכיום הוא חידוש היה פעם טבעי יותר, כשלפחות שתי נשים ניהלו בתי קולנוע. ואז באה 1948 ושינתה הכל, אלי אמינוב, שיחה מקומית,  26.9.2015 ♦

״האשה מהסינמטק״ اسطورة سيدة السينماتك, סרטה של נורית יעקובס יינון ♦

פרשת "וילה תומא": האם הבמאית סוהא עראף באמת צריכה להזדהות כישראלית? יחסו של הממסד הישראלי לסרטה של סוהא עראף "וילה תומא" יצר פארסה עלובה, החושפת את החולשה שבדרישה להציג סרט על פי זהות מממניו, אורי קליין, הארץ, 21.11.2014 ♦

"ערבים רוקדים": עזבו פופוליזם, צפו בסרט. הקשיים להפיץ את הסרט "ערבים רוקדים – זהות שאולה" מסמלים אולי את המסר שלו – אבל אסור לוותר על הצפייה בו. העלילה שלו מבדרת, כתובה ומבוימת היטב, ותמונת הסיום רבת העוצמה תותיר אתכם מבולבלים רגשית, שמוליק דובדבני, YNET, 30.11.14 ♦

חוצה ישראל עם קובי מידן – אבתיסאם מראענה מנוחין. קובי מידן משוחח עם היוצרת הדוקומנטרית אבתיסאם מראענה מנוחין, שסרטה החדש "תרשום אני ערבי" מתמודד בתחרות הישראלית של פסטיבל "דוקאביב" ה-16. הסרט משרטט את דיוקנו של המשורר הלאומי הפלסטיני מחמוד דרוויש באמצעות שירתו, מכתבי אהבה שכתב וסיפור הקשרים האינטימיים שלו עם נשים. הסרט מצייר דיוקן היסטורי, פוליטי ואישי של חייו של אחד מהמשוררים החשובים במאה ה-20. אבתיסאם היא במאית ותסריטאית עטורת פרסים, העוסקת בסרטיה בנושאים של זהות ערבית-פלסטינית, מעמדן של הנשים בחברה הערבית ועוד. Published on May 8, 2014 ♦

השחקן סלאח בכרי: אפסיק להופיע בהצגות וסרטים ישראלים. המדינה פאשיסטית. השחקן שזכה בפרסים על הופעתו ב"ביקור התזמורת" מוחה על ניצול הסרט להפצת שקרים המציגים את ישראל כ"דמוקרטיה מלבלבת", ועל יחס הממשלה והעיתונות לאביו, מוחמד בכרי. נירית אנדרמן, הארץ, 22.10.2013 ♦


עבודה ערבית avodabig

עבודה ערבית: ייצוג שגוי בטלוויזיה שלנו

  • עבודה ערבית: ייצוג שגוי בטלוויזיה שלנו. בזכות תכניות הריאליטי, יותר ויותר בני מיעוטים מככבים על המסך…זה צעד הכרחי, אך לא מספיק, בדרך לייצוג, . ד"ר עלינא ברנשטיין מבית הספר לתקשורת, המכללה האקדמית למינהל ♦

 תרשום, אני ערבי – טריילר – سجل انا عربي, אבתיסאם מראענה מנוחין. ♦

שאלה של זהות – טיפול קולנועי ביחסי ערבים יהודים, מאמר של נועם פיינהולץ, 28.11.2014 ♦

בין אחווה לאיבה: יחסי יהודים וערבים בראי הקולנוע הערבי – סילבוס, קורס של אייל שגיא ביז'אווי, בצלאל ♦

"קשה להיות כאן ערבי, אבל אין לי ארץ אחרת". הוא לקח לעצמו פסק זמן בצרפת, אולם תאופיק אבו ואיל אינו מתכוון להגר מפה כמו סכנדר קובטי וסייד קשוע. "הישראליות היא חלק ממני, אבל אני יכול להבין את המצוקה שלהם", הוא אומר בראיון לקראת הקרנת סרטו הקצר בפסטיבל חיפה, "באירופה פלסטיני הוא אוטומטית פוליטי, וגם תפיסת הערבים שטחית", שמוליק דובדבני, YNET, 09.10.14

גן עדן אחר כך: ראיון עם במאי "עומאר". בקרוב ייצג האני אבו אסעד את פלסטין בפעם השנייה בטקס פרסי האוסקר. בראיון מיוחד מדבר במאי הסרט "עומאר" על המוטיבציה ליצור תחת הכיבוש, מסביר למה אין סיכוי שישב לכתוב בביתו שבנצרת ומספר מדוע בחר בשחקן ערבי לגלם איש שב"כ, נחום מוכיח, nrg, | 24/1/2014 ♦

המורה הערביה שעשתה חיל בבי"ס בהוד השרון. מהרגע הראשון הדיל עזב (30) מכפר קרע ידעה שהיא רוצה להיות מורה שפועלת לקירוב לבבות. לשם כך היא החליטה ללמד דווקא במגזר היהודי ונשלחה לבית ספר בהוד השרון. קראו לה "ערבייה מסריחה" והורי הילדים כעסו עליה כשביקשה מתלמידיה לבנות דגם של מסגד, אבל היא לא נשברה. בסרט חדש מתעדת הבמאית גנית אילוז את רגעי הקושי וגם את הרגעים שבהם חדרה הדיל ללב הילדים. כרמית ספיר ויץ, מעריב, | 17/9/2013 ♦

סלמא. (2013). ז'אנרים: עלילתי, סטודנטים. בימוי: מייסלון חמוד. תסריט: מייסלון חמוד. סיפור של קסם האהבה הראשונה. בזמן אירועי אוקטובר 2000, סלמא – צעירה שמנמנה וחולמנית כבת 16, נמצאת באחת ההפגנות בגליל. כמו שאר האוכלוסיה, גם היא בורחת מפצצות הגז המדמיע והירי, ומוצאת מחסה בבית קרוב, אליו מגיע בחור יפה תואר, אך פצוע… סלמא מטפלת בו עד שמגיע האמבולנס, ומאותו רגע חייה משתנים. היא נחושה למצוא את הבחור, אך הקשר בין השניים מתפתח טלפונית בלבד, ובהסתר. סלמא דוחה את המפגש עם הבחור שוב ושוב, עד שאין לה ברירה…

סרטה של נעמי לב-ארי על ערבי-ישראלי המתגייס לצה"ל זכה בפרס הראשון בפסטיבל FIPA, הנערך מזה 25 שנים בצרפת. "בני דודים לנשק", סרטה התעודי של נעמי לבארי זכה בסוף השבוע בפרס הראשון בפסטיבל FIPA הנערך בביאריץ שבצרפת. הסרט זכה בפרס הראשון בקטגורית ה-Reportages. בחבר השופטים כיהנה גם הבמאית הישראלית ענת צוריה. Walla 29.1.2012 ♦

המכללה האקדמית בית ברל מציגה סדרת ימי עיון בנושא: "החברה הישראלית בראי הקולנוע היהודי והקולנוע הפלסטיני".יום העיון הראשון בסדרה יתקיים ביום רביעי, 24.11.10 ♦

עג'מי , במאים: ירון שני, סכנדר קובטי, 2009. "אני לא יכול לייצג מדינה שלא מייצגת אותי", אמר הבמאי סכנדר קובטי, שעות ספורות לפני טקס האוסקר. שרת התרבות: "עצוב שבמאי שנתמך על ידי המדינה, מתנכר למי שאפשרו לו ליצור, " YNET 7.3.2010 ♦

הערבי הטוב. מתא הכלא של ארנון צדוק ומוחמד בכרי, דרך מרחץ הדמים של אסי דיין ועד קשיי התקשורת של "ביקור התזמורת", סרטים ישראלים רבים לפני "עג'מי" בדקו את מורכבות הקיום היהודי-ערבי. הנה הטובים שבהם, אבנר שביט, וואלה, 6.3.2010 ♦

עג'מי – סרט, מאת דן לחמן, 10.4.2009 ♦

החוויה הערבית ישראלית בפסטיבל הקולנוע בירושלים. במסגרת פסטיבל הקולנוע שייפתח ב-10 ביולי בירושלים, יתמודדו שישה סרטים עלילתיים על מענק של 150,000 דולר, nrg מעריב | 7/7/2008  ♦ 

עבודה ערבית, סדר טלויזיה  ב"קשת", מאת סייד קשוע, 2007, 2010 ♦

 מאז שהלכת (אמיל חביבי) במאי: מוחמד בכרי, 2005 ♦

בדל, במאית איבתיסאם מרענה, 2005 ♦

 הכלה הסורית, במאי ערן ריקליס, 2004 ♦

"עטאש – צימאון", סרט ישראלי של הבמאי תאופיק אל ואיל שעשה כבוד בפסטיבל קאן וזכה בפרס של האגודה הבינלאומית של מבקרי הקולנוע במסגרת שבוע המבקרים. 2004 ♦

פארדיס, גן עדן אבוד. במאית: איבתיסאם מרענה, 2003 ♦

הטיול הפנימי – מסע הפוך בארץ ישראל, במאי: רענן אלכסנדרוביץ 2002 

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב google
Google+
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב pinterest
Pinterest

ארועים קרובים

◄ הקודם

נובמבר 2019

הבא ►
אבגדהוש

1


2


3


4


5


6


7


8


9


10


11


12


13


14


15


16


17


18


19


20


21


22


23


24


25


26


27


28


29


30


למידע על:

OnePlace הוקם במאי 2011 במטרה לעודד את העברת הדיון ביחסים שבין המיעוט הערבי-פלסטיני לרוב היהודי למישור החברתי-אזרחי. האתר פועל להעמיק ולשפר דיון זה ולבססו על ידע ועובדות, להבין טוב יותר את מרכיבי הסוגיה והקשריה, לחזק את העוסקים בתחום ולהעצים את עשייתם כחלק מתמונה רחבה ומערכתית, וכן להעניק להם את כלי הידע הטובים ביותר להתמודדות עם התהליכים והקשיים השונים בניסיון להביא למציאות חיים הוגנת ושוויונית במדינת ישראל.

נושאי רוחב

  • דמוקטיה
  • תקשורת
  • כלכלה פיתוח ותעסוקה
  • חינוך
  • חזון לעתיד

המערכת הציבורית

  • ממשלה
  • שלטון מקומי
  • בית משפט
  • הכנסת

הסכסוך

  • החלפת שטחים מאוכלסים
  • המו"מ והסדר הקבע
  • פליטים פנימיים

ניווט מהיר

Copyright © 2019 oneplace