קול קורא מלגות הוואקף – نعلن عن بداية التسجيل للمنح الدراسيه من صندوق الوقف الإسلامي للسنه الدراسيه 2013/14, يتم تقديم الطلبات من 02.04.2014 حتى موعد اقصاه 20.05.2014 . الساعة 14:00, משרד ראש הממשלה – הרשות לפיתוח. ♦
פסק דין בעתירת חופש מידע לחשיפת ניהול נכסי הווקף ביפו. בפסק דין מיום 16/9/2013, קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו באופן חלקי עתירת חופש מידע שהוגשה על ידי הקליניקה לזכויות אדם. בעתירה התבקשה חשיפת מידע אודות הניהול הכספי של נכסי הווקף ביפו, שהם נכסים ציבוריים שאמורים להיות מנוהלים על פי חוק לטובת האוכלוסייה המוסלמית ביפו. מאז שנת 1987 ממלאת מדינת ישראל עצמה את מקום וועד הנאמנים לנכסי הווקף המוסלמי בתחום תל אביב יפו, וניהול הנכסים מבוצע בפועל על ידי עורך דין פרטי. הנכסים מניבים הכנסות של מאות אלפי ש"ח בשנה. כספים אלה מנוהלים מזה שנים ארוכות ללא כל שקיפות ואינם מנוצלים לטובת האוכלוסייה המוסלמית ביפו כמתחייב מהחוק. ♦
בית המשפט לעניינים מנהליים: מסירת מידע לידי תושבי יפו המוסלמים אודות ההקדש המוסלמי בעיר עלולה לפגוע ביחסי החוץ של ישראל (עת"מ 1201-07). בעתירה שהתבססה על חוק חופש המידע ביקשו תושבי יפו המוסלמים, יחד עם "עמותת יפו לזכויות אדם" להורות לאפוטרופוס לנכסי נפקדים ולועד הנאמנים לנכסי הוואקף, למסור להם מידע אודות נכסי ההקדש המוסלמי באזור. בית המשפט לעניינים מנהליים בהתבססו על תצהיר של גורם בכיר במשרד החוץ אותו קיבל כראייה חסויה, קבע כי חשיפת המידע עלולה להביא, בוודאות קרובה ובאופן ממשי, לפגיעה ביחסי החוץ של מדינת ישראל, ודי בכך כדי להביא לדחייתה של העתירה נגד האפוטרופוס. בית המשפט קיבל בחלקה את העתירה כנגד ועד הנאמנים וקבע, כי הועד לא נימק כראוי מדוע אינו יכול למסור את המידע המבוקש, וכי עליו למסור תוך 30 ימים תגובה לבקשה בכתב, באופן מפורש, מפורט ומנומק. (ניתן 02/06/10) – לינק נוסף ) הידיעה המקורית על הגשת התביעה מ"הארץ" 18.11.2007 ♦
רקע
ווקף – הקדש ווקף (רבים: אוקאף) – הקדש שנערך לפי ההלכה המוסלמית – הוא פעולת הקדשה, שאדם עורך ברכושו, ושפירותיה מוקדשים למטרת צדקה (ציבורית או משפחתית). המילה וקף בערבית גזורה מהפועל שפירושו: עצר, עמד. משמעות המונח וקף היא, שמרגע שההקדש נכנס לתוקף נעצרת כל פעולה של העברת זכויות קבועות בנכס שהוקדש כווקף, כגון: העברת בעלות או חזקה, החכרה ארוכה, משכון או שעבוד אחר של הנכס, זולת מסירת הנכס בהשכרה לתקופות קצרות לשם הפקת פירות ממנו. את הכנסות הנכסים יש להוציא למימון מטרות, שקבע המקדיש בשטר ההקדש – הווקפיה (רייטר 1991, 5) . הווקף מבוסס על עקרון קיומו הנצחי של ההקדש, דהיינו: של המטרה לה הועיד המקדיש את פירות הנכסים שהוקדשו. מקורו באמונה דתית, שלפיה עשיית מעשה צדקה מביאה לאדם גמול בעולם הבא. על כן על פעולת הצדקה להיות קיימת לנצח, כשם שנפש האדם ממשיכה להתקיים בעולמות העליונים – שם היא ניזונה ללא הרף ממעשי הצדקה של האדם. הרכוש שהוקדש: קרקעות, מבנים ואפילו נכסי דניידי, איננו מקבל מעמד של קדושה. מבנה שהוקדש איננו הופך להיות מקום קדוש, אלא אם כן נועד לשמש כמבנה פולחני. יחד עם זאת ביסוס פעולת ההקדשה על אמונה דתית, שהתאזרחה בהלכה המוסלמית – השריעה – מקנה לווקף באיסלאם מעמד משפטי של חסינות מפני פגיעה. פעולת ההקדשה נערכת ונרשמת בפני הקאדי של בית הדין השרעי, שהוא גם הסמכות העליונה לגבי גורל הנכסים והנהלתם לאחר שהוקדשו (שם. שם).
מתוך דברי ההסבר להצעת חוק המועצה המוסלמית הכללית בישראל, התש”ס-1999 : עם קום המדינה קבע האפוטרופוס על נכסי נפקדים שנכסי הווקף המוסלמי הם נכסי נפקדים. קביעה זו עוררה מחאתם הנמרצת של אזרחי המדינה המוסלמים ויתר התושבים הערבים והכוחות הדמוקרטיים בישראל. הווקף הוא לא רכוש פרטי של מישהו שנפקד, אלא רכוש העדה המוסלמית כולה, ולכן היה צריך להשאיר אותו בפיקוח המוסדות הדתיים המוסמכים, כפי שההקדשים של עדות אחרות – נוצרים וכד' – נשארו בידי העדה כבעלת הרכוש והנהנית מפירותיו. תנועה המונית גדולה בקרב האוכלוסיה הערבית קמה מאז קום המדינה ותבעה שחרור רכוש הווקף המוסלמי והעברתו לגופים מוסלמים מייצגים מתאימים. הממשלה התחמקה מהתביעה הזאת ועקפה אותה ע"י מינוי "ועדי הנאמנים" בכמה ערים והעבירה אליהם חלק זעיר מרכוש הווקף. "ועדי הנאמנים" שהיו אנשי השלטון ועושי דבריו לא הוכיחו את עצמם בניהול, ואפילו בניהולם של הנכסים המעטים ששוחררו התגלה ניהול לא תקין, מעילות ושמוש חורג ע"י הממשלה עצמה ברכוש הווקף, כשהשתמשה בועדי הנאמנים ככיסוי למכור ולחסל רכוש הווקף. אפילו מבקר המדינה, במספר דו"חות שלו, מתח ביקורת חריפה על המצב המופקר הקיים בניהול הווקף המוסלמי. מצב זה לא השתנה ונשאר כך עד היום הזה. הצעת חוק זה באה להבטיח שחרורם המלא של כל נכסי הווקף המוסלמי והעברתם לוועדים נבחרים שינהלו אותם. הצעת החוק קובעת הקמת מסגרת ארצית מייצגת נבחרת לאוכלוסיה המוסלמית כדי לפקח על עבודת הוועדים בניהול עניין הווקף. עם קבלת הצעת חוק זו, הכנסת תיענה לפנייתה החוזרת ונשנית של העדה המוסלמית ועמה של כל הכוחות הדמוקרטיים בישראל. הצעות חוק דומות הונחו על שולחן הכנסת השלוש-עשרה והארבע-עשרה, ומספרן ק"ד, פ/1723
מתוך דיון בכנסת: [שייח צרצור] ….החוק הזה שחוקק בשנת 1950, התייחס לנכסי ההקדש המוסלמי כחלק מנכסי הנפקדים, וזה הדבר המוזר ביותר. לפי ההלכה האסלאמית, ההגדרה של המושג וואקף, רכוש בבעלותו של הקדוש ברוך הוא, בבעלותו של אלוהים, והשימוש בו בא כדי לשרת את האוכלוסייה המוסלמית, שלמענה הוקדשו מקומות קדושים אלה כשמדברים על נכסי וואקף, זה כולל גם מסגדים, בתי קברות, קברי שייחיםוקרקעות. זה היה חלק אינטגראלי ממנגנון השירותים שניתנו לאוכלוסייה הערבית והמוסלמית לפני קום המדינה במשך מאות של שנים לפי החוק משנת 1950, היו ועדות מייעצות שתפקידן היה להביא המלצות בנושא הוואקף האסלאמי. לצערי הרב, באותה תקופה של הוועדות המייעצות, נמכרו בתי קברות. אחד מבתי הקברות המפורסם ביותר הוא בית קברות עין א'-נבי, שעליו הוקם בית המלון הילטון בתל-אביב. בשנת 1965 הוכנס תיקון לחוק נכסי נפקדים, לפיו הוקמו ועדי הנאמנים, שהם ועדים סטאטוטוריים, שהוסמכו על ידי החוק הזה לנהל את כל נכסי הוואקף המוסלמי, ששוחררו על ידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים. ובזה אני רוצה להתמקד. מדובר בנכסי וואקף ובתי קברות ששוחרו על ידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים וניתנו לוועדי הנאמנים האלה כדי לנהל אותם לטובת המוסלמים. לצערנו הרב, במשך כל כך הרבה שנים, מאז שהתיקון הזה נכנס לחוק ועד היום, ועדי הנאמנים מילאו תפקיד שלילי ביותר, הם היו חלק מקונספירציה כנגד הוואקף האסלאמי במדינת ישראל, במיוחד בנושא של בתי קברות ומסגדים. (שייח איברהים צרצור, רע"ם-תע"ל, מתוך דיון בכנסת 20 במאי 2009)י
- ויגרט, ג’.: "על הקדש אבו-מדין המע’רבי בירושלים", קתדרה, 58 (טבת תשנ"א). עמ’, 25-34.
- כהן, א’ בהשתתפות א’ בן שמעון-פיקאלי וא’ ג’יניאו.: יהודים בבית המשפט המוסלמי – חברה, כלכלה וארגון קהילתי בירושלים העות’מאנית/המאה התשע-עשרה, ירושלים תשס"ג. עמ’, 445-565.
- קרמר, ג’.: "ניסיונות יהודיים לרכוש נכסי וקף באזור הכותל המערבי בשלהי התקופה העוסמאנית 1887-1916, ג’מאעה, כרך ב’, (תשנ"ח). עמ’, 37-44.רייטר, י’.: הווקף בירושלים 1948-1990, ירושלים 1991.
- שפיצן, א’.: "ה’אישיות המשפטית’ והקדשים יהודיים בירושלים של סוף המאה התשע-עשרה", קתדרה, 19 (ניסן תשמ"א). עמ’, 73-82.
- מסמך רקע של מרכז המידע בכנסת בנושא האפוטרופוס הכללי -2003