תקציר: המאמר מוקדש להגדרת התחום של דיני דמוקרטיה ולחשיבות הנודעת לעיסוק בו בהקשר הישראלי. דינים אלה, שכוללים את הנורמות החלות על ההליך הדמוקרטי של השתתפות פוליטית, הם תת־תחום של המשפט החוקתי המבקש לקרוא תיגר על החלוקה המסורתית בין החלק המוסדי של המשפט החוקתי לבין חלקו המוקדש להגנה על זכויות אדם. דיני הדמוקרטיה עוסקים בהסדרה של נושאים דוגמת מימון מפלגות, תעמולת בחירות, ניהול הבחירות ועוד, אך קשורים בטבורם גם לשאלות שעניינן היקף ההגנה על זכויות חוקתיות, דוגמת שוויון אזרחי וחופש ביטוי, שהוא תנאי־רקע חיוני לקיומו של משטר דמוקרטי. המאמר בוחן את התפתחותם של דיני הדמוקרטיה ואת הסיבות לצמיחתם המאוחרת יחסית — הן בשיטות משפט אחרות והן במשפט החוקתי של ישראל. בהמשך לכך המאמר מצביע על התשתית העשירה להתפתחותם של דיני דמוקרטיה בישראל, שבה בית־המשפט העליון עסק בשאלות מתחום זה כבר בשלבים מוקדמים יחסית של פסיקתו, ואף קבע בו תקדימים חשובים וידועים (למשל, עניין ירדור ועניין ברגמן). המאמר מציג את החשיבות הנודעת לפיתוח דיון מקיף יותר בתחום של דיני דמוקרטיה, בהתייחס לאופיים הגמיש של הכללים המעצבים את ההליך הדמוקרטי בישראל, מחד גיסא, ולזיקה החשובה שבין מגבלותיו של ההליך הדמוקרטי לבין המחלוקת בדבר תחומי הלגיטימיות של הביקורת שיפוטית, מאידך גיסא. למאמר המלא
**
ביקורת על המאמר בבלוג של יובל רויטמן
**
כנס דיני דמוקרטיה באוניברסיטת תל אביב 19.5.2011